יין הטוב, חלק ב, אורח חיים א׳Yein HaTov, Part II, Orach Chayim 1
א׳בענין קביעת סדרי התפילה
1
ב׳אנשי כנסת הגדולה, עזרא ובית דינו, שתיקנו התפילות תיקנו מטבע אחד לכל ישראל, כדאיתא במסכת ברכות דף ל"ג: "ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפילות קדושות והבדלות". ובמסכת מגילה דף י"ז: "תניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר ר' יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר". ושם י"ח, א': "וכי מאחר דמאה ועשרים זקנים ומהם כמה נביאים תיקנו תפילה על הסדר, שמעון הפקולי מאי הסדיר? שכחום וחזרו וסדרום". ונראה ששמעון הפקולי חזר והסדיר את התפילה באותו סדר ומטבע שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק א' מהלכות תפילה (הלכה ד').
2
ג׳לכאורה יש לתמוה איך שכחו ישראל באותו זמן את התפילה שהטביעו ותיקנו אנשי כנסת הגדולה והתפללו אותה מדי יום ביומו ג' פעמים ביום. וכבר כתבו בעלי התוספות (ברכות כ"ב ד"ה ונחזי), [ש]דבר הרגיל בכל יום לא שוכחים, ולפיכך דרך הגמרא להקשות בכי האי גוונא: "ונחזי עזרא היכי תיקן". ועיין "הליכות אלי" אות תשכ"ט. וגבי ברכת המינים ששמואל הקטן תיקנה ולשנה אחרת שכחה, כתב הרשב"א בחידושיו לברכות (דף כ"ח): "משמע שלא היה רגיל לאומרה", שאילו כן היה אומרה לא שייך לומר שכחה. אם-כן כיצד מתרצת כאן הגמרא ששכחו כל ישראל את התפילה שרגילים בה בכל ימות השנה?
3
ד׳וראיתי שפירשו, ששכחו את הסדר של הברכות והתפללו בסדר אחר ועלה בידי שמעון הפקולי להחזיר הסדר על כנו. עיין להרא"ה בספר "פקדת הלוים" (ברכות כ"ח) שכתב כן וזה לשונו: "פירוש, ודאי נוסח שלהם היה מתוקן ועזרא ובית דינו תיקנום עם שאר ברכות, ומסודרות היו גם כן, אלא ששכחו סדר שלהן, ושמעון הפקולי החזירן". כן כתב גם בספר החינוך מצוה תל"ג: "נוסח התפילות עזרא ובית דינו תיקנום… והם ז"ל סידרום כסדר שהן סדורות היום בפי כל ישראל. ואח"כ לזמן רב נשכח כיוון סידורם ושמעון הפקולי ידע אותם והסדירם על הסדר המכוון כמו שסידרם עזרא ובית דינו". וכן כתב ר' מנחם בן זרח בספר צדה לדרך (מאמר א' כלל א' פרק ל"ד) שהיה מחלוקת בסדר הברכות בסיבת שיכחה ושמעון הפקולי החזיר הסדר על כנו. וכן נראה מדברי המגיה ב"שיטה מקובצת" (ברכות שם) שכתב: "לא שנשתכחו מעולם, רק שהיו אומרים אותם שלא כסדר שאנו אומרים היום, ושמעון הפקולי הסדירם כבסדר הזה אשר בידינו". ועיין שם שכתב שכן הוא העיקר וכך שמע וכך קיבל, והראיה מדאמרינן "שמעון הפקולי הסדיר" ולא "יסד".
4
ה׳ברם, עדיין יש לתמוה איך שכחו את הסדר. וראיתי לתלמידי רבינו יונה בברכות שם שכתבו: "שמתחילה לא היו מתפללים אותה על הסדר, אלא כל אחד ואחד ברכה שהיתה צריכה לו, ובא שמעון הפקולי לסדור אותם אח"כ על הסדר". ונראה דהיינו שלא היו אומרים כל הברכות האמצעיות על הסדר, אלא כל אחד היה אומר הברכה שהיתה צריכה לו דווקא. משום כך שכחו את הסדר שלהן, כמו ששכחו באיזה מקום בתפילה נתקנה הבדלה אחרי שעקרוה ממקומה בתפילה וקבעוה על הכוס. ואולי משום שבית המקדש היה קיים והתמידין היו קרבין היו מקצרין בתפילה ומדלגין מהאמצעיות. שנראה שרבן גמליאל שלפניו הסדיר שמעון הפקולי שמונה עשרה הוא רבן גמליאל הזקן שחי בזמן הבית (עיין סמ"ג עשין י"ט; אבודרהם בשער השני; הרלב"ח במאמר הסמיכה מאמר ב ; יוחסין וסדר הדורות; ועיין פרישה סי' קי"ח).
5
ו׳בזמן הבית היו מתפללים כל התפילות כסדרן ובזמנן, כדמוכח מכמה מקומות בש"ס. ומבואר כן במסכת סוכה דף נ"ג: "אמר ר' יהושע בן חנניה כשהיינו שמחים שמחת בית השואבה לא ראינו שינה בעינינו. כיצד: שעה ראשונה תמיד של שחר, משם לתפילה, משם לקרבן מוסף, משם לתפילת המוספין, משם לבית המדרש, משם לאכילה ושתייה, משם לתפילה המנחה וכו'" (ועיין תשב"ץ ח"ב סי' קס"א, ושו"ת הרמ"ע סי' י"ד, ועיין הלכות קטנות סי' קפ"ו). אלא שאפשר שבדורות שלפני רבן גמליאל ובית דינו היה זמן שהיו מדלגין בתפילת י"ח ולא היו אומרים כל ברכות האמצעיות ולכן שכחו את הסדר.
6
ז׳בימיו של רבן גמליאל רבו האפיקורוסין בישראל והיו מצירין ומסיתים אותן לשוב מאחרי השם (עיין הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות תפלה וסמ"ג שם. ועיין בתשובת "משפט צדק" ח"ב סי' ט' ו"ידי אליהו" תיקון ח' שכתבו בשם רש"י שזה היה קרוב לתרבותו של נוצרי שלמד להפוך דברי אלקים חיים. ברש"י שלפנינו אין לשון זה), ורבן גמליאל ובית דינו תיקנו אז ברכת המינין. עיין הרמב"ם וסמ"ג שם, ועיין בס' האשכול שם שתיקנו להתפלל תשע עשרה ברכות. ומאז ועד סוף ימי הבית התפללו כל הברכות על הסדר. וכן נראה מהא דאיתא במסכת עבודה זרה דף ז': "תניא נחום המדי אומר: שואל אדם צרכיו בשומע תפילה" ונחום המדי היה בסוף ימי הבית, ונראה שבזמנו התפללו כל התפילה על הסדר. ויש להאריך עוד בכל האמור, אולם זה נראה ברור שבמטבע הברכות לא חל כל שינוי בכל ימי הבית, וכל העם התפללו בנוסח שתיקנו אנשי כנסת הגדולה.
7
ח׳אחר החורבן שינו בנוסח הברכות. בזמן הבית התפללו שתתקיים מלכות בית דוד והתפללו שלא יחרב בית המקדש ושלא יגלו ישראל מארצם ושהעבודה תקובל ברצון, ואחר החורבן אנו מתפללים שתבנה ירושלים ושתחזור מלכות בית דוד ושיבנה בית המקדש ושיתקבצו נפוצותינו ושתשוב העבודה. עיין תשב"ץ בסי' הנ"ל. ועיין הרמב"ן ברכות דף מ"ט שכתב: "בשעה שהיתה מלכות בית דוד קיימת היו אומרים: 'מלכות בית דוד עבדך תכין עד עולם' וכיוצא בזה. ובזמן החורבן אומרים 'החזירה למקומה'. וכן בכל ענין ברכות ותפילות, עיקר הברכה חובה ושאר תורף שלהן לפי הזמן מתקנין אותו".
8
ט׳ובהשגותיו על המצות שורש א' (ס"ק ט') כתב שאין מטבע ברכות המזון מהתורה "ובאו הנביאים ותיקנו לנו נוסח מתוקן הלשון וצח המליצה ושנינו בו אנחנו עוד כו': 'ומלכות בית דוד משיחך מהרה תחזירנה למקומה ותבנה ירושלים'. כי הענין תקון שלמה ובית דינו והלשון כפי הזמנים יאמר. וכן כל מה שאנחנו משבחים לאל יתעלה כך הוא". גם הרשב"א בחידושיו (שם) כתב כן: "ובודאי דקודם כיבוש הארץ ובנין ירושלים לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין, וכמו שאין אנו אומרים באותו מטבע שתיקנו דוד ושלמה, שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית, והם היו מבקשים להעמיד המלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלות הארץ". ועיין במדבר רבה פרשה כ"ג: "שנו רבותינו עד שלא נכנסו לארץ ישראל היו מברכין ברכה אחת: הזן את הכל. משנכנסו לארץ ישראל היו מברכין: על הארץ ועל המזון. משחרבה ירושלים הוסיפו: בונה ירושלים". ועיין תנחומא פרשת מסעי פיסקא ה': "כיון שחרבה ירושלים הוסיפו בונה ירושלים". ועיין טור וב"י סי' קפ"ז-ח. ומה שכתב בתשובת הלכות קטנות הנ"ל שבזמן הבית השני התפללו כמו הנוסח שלנו, נראה דלאו דווקא.
9
י׳ונראה שגם בדורות שאחר החרבן עד סוף ימי האמוראים ורבנן סבוראי התפללו כל ישראל כל שלוש התפילות שתקנו האבות לכל הדורות שחרית מנחה ערבית בזמניהם, כי לא לבד תקנו התפילה אלא גם זמני התפילה (עיין מדרש משלי כ"ב כ"ח), והתפללו נוסח אחד והיה ידוע ושגור בפי כל העם פרט וכלל, כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה ריש פרק ד' דמנחות, שלפיכך לא חיברו בזמנם סידור.
10
י״אבימי הגאונים, כשהחלו בכתיבת סידורי התפלה, נודעו שינויים שונים. סידורים אלה נתפשטו בקהילות וכל קהילה סיגלה לעצמה נוסח אחד, ונוסח התפלות כפי המקומות, ומכאן הם השינויים שבין נוסח אשכנז לנוסח ספרד. וכבר דנו רבים וכן שלמים אם מותר לשנות מנוסח לנוסח.
11
י״בראש המדברים בנדון זה הוא רבינו שלמה בן אדרת, שכתב בתשובתו: "ולענין מה ששאלת בענין סידור שאתם נוהגים לומר. בענין התפלות והסידורים אין המקומות שוין, וכל אחד ואחד אומר כפי מקומו, ומכל מקום אם לא אמר כן אינו מעכב, שלא כדברי מי שאמר לכם שזה קרוי משנה ממטבע שטבעו חכמים ולא יצא" (שו"ת הרשב"א, חלק א' סי' תע"ג). וכמו כן כתב המבי"ט בס' בית אלהים בשער היסודות פרק ל"ח שאין השינוי בין הנוסחאות בדבר עיקרי שמעכב כמו בענין כוונת כל ברכה וברכה ושמירת סדרה, ולא נפל חילוק מנהג כי אם במיעוטן בנוסח שלהן. ויובא עוד מדבריו להלן. וגם רבינו שמואל די מדינה דן בזה בתשובה (או"ח סי' ל"ה) שהשיב אל בני קהל אשכנז שהתיישבו בשאלוניקי ושינו מנהגם והתפללו בנוסח ספרד, אם טוב עשו, ואף הוא כתב שבנוסח התפילות אין שינוי המעכב, וההפרש הוא בפיוטין וקרוב"ץ, אע"פ שהגון וטוב לאחוז במנהג אבות, אך טוב ויפה עשו שהניחו מנהגם ותפשו סדר מנהג ספרד, שלא מצינו ולא ראינו שאין לשנות מנהג אבות אלא בדבר שיש בו נדנוד איסור, ובנידון דידן ליכא צד איסור כלל ולא הרחקת עבירה, ובודאי לא שייך בזה משום אל תטוש. וזה יכול אדם לראות שהפיוטין וקרוב"ץ שהאשכנזים אומרים בתוך התפילה העדרם טוב ממציאותם בזמן הזה, שאין אחד מעיר שיודע ומבין מה שאומר. לדבריו הביא מהרשד"ם ראיות מפירושו של הראב"ע בקהלת (ה', א') על פסוק אל תבהל על פיך והגמ' סוף ראש השנה והרי"ף שם שאין ש"צ מוציאן ידי חובתן עד דאתו לבי כנישתא ושמעי משליחא דצבורא מתחילה ועד סוף, דמשמע שצריך שהשומע יבין מה שאומר הש"ץ. וכן נראה ברור מדברי הטור בסי' קכ"ד ושו"ע סי' קצ"ג. ואפילו אם תמצי לומר שיוכל האומר לומר שהוא סומך על אילן גדול המסדר שבודאי היה גדול, ובפרט בפיוטי הקליר, מכל מקום הדבר פשוט מאד לא יכחישנו אדם, שסדר תפילות הספרדים הוא פשוט ובטוח מכל נזק, והפיוטין שאומרים הם מר' יהודה הלוי ומהר"ש גבירול והראב"ע, שכולם הם בלשון צחה וברורה ומובנת לכל. ואפילו בעסקי העולם כל משכיל בוחר לו היותר בטוח, כל שכן שיש לעשות כן בדרכי התורה והתפילה וכמו שכתב הריב"ש סי' ש"ז בשם הר"ן, ולכן הדין עם אותם שהניחו מנהגם ותפשו מנהג ספרד.
12
י״גאולם תלמידו של מהרשד"ם ר' יוסף בן עזרא בספרו "משא מלך" (בחלק ז' חקירה ט"ו דף נ"ט ע"ב) כתב שבבחרותו שלח אליו הרב יוסף פורמון מכתב שממנו נמצא למד שחייב אדם ללכת במנהג אבותיו בתפילותיהם וכל סדורם, ובהקדמת סידור הסיצלייני כתוב מעט מזה לקיים מנהגם. וכפי אשר כתב לו ר"י פורמון הנ"ל, עברו דברים קשים בינו ובין מהרשד"ם בזה. בעל משא מלך עצמו כתב שאין בידו להכריע, ומכל מקום חזי מה עמא דבר, רוב העיירות בכל הלשונות מתפללים בסדר תפילת הספרדים, זולת האשכנזים כנראה שתפסו כמנהגם מטעם שכתב מהרשד"ם, והנח להם לישראל. ועיין שיורי כנסת הגדולה ביו"ד סי' רי"ד הגהות הטור אות ל"ב שכתב משם הנ"ל שמנהג הספרדים בסידור התפילות הוא הנכון וההגון. ועיין "פחד יצחק" מערכת מ', דף קל"ח ע"ב.
13
י״דוגדול אחד מגדולי רבני אשכנז, הרב בעל "שער אפרים" (סי' י"ג), נשאל, אם אשכנזי שמתפלל עם ספרדים, או אם ספרדי שמתפלל עם אשכנזים, יוצא ידי חובתו. ובתשובתו הביא תחילה את דברי מהרשד"ם הנ"ל, וכתב שהראב"ע ומהרשד"ם לפי שהיו ספרדים שיבחו פיוטיהם, על דרך ישמעאל כהנא מסייע כהנא (חולין מ"ט). וחלילה לפקפק בפיוטין הללו, שגדולים בחכמה ובמנין שהתורה יצאה מהם ומימיהם אנו שותים, יסדו אותם. והטעם שייסדו אותם בלשון שאינה מובנת לכל אדם, אפשר כדי שלא ישתמשו בהם נכרים בתפילותיהם, מעין מה שכתבו התוספות בגיטין דף ס' ד"ה אתמוהי. ומובנים הם היטב ע"פ שיטת התלמוד ומדרשים ומאמרי הזוהר וספרי הקבלה. ומה שכתב מהרשד"ם דאין ש"צ מוציא עד דשמעי מש"צ, והיינו עד שיבין, אין זה קושיא, דזהו דוקא באם הש"צ מוציאו, מה שאין כן אם הוא מתפלל בעצמו. ואפשר שגם מהרשד"ם מודה לזה, ועיקר מה שקורא תגר על הפיוטין לפי שעל כל פנים הש"צ עצמו צריך להבין, ובאותם הפיוטין גם הש"צ אינו מבין. וגם זה לא קשיא, דממה נפשך אם הש"צ ירא שמים ויכול להבין, גם באותם הפיוטים יכול להבין, ויכול לילך גם אצל בקי ללמוד. ואם הש"צ אינו מסוג זה, גם הפיוטין קלים לא יוכל להבין. וגם בשליחי ציבור בין הספרדים ימצאו שאינם מבינים את הפיוטין הקלים שלהם. ולהוציא אחרים אין צריך שהם יבינו, דאינם מדברים שבחובה רק שבח למקום ובקשות יתירות. ולבסוף הסיק גם הוא שבעצם התפלה אין שינוי מעכב וספרדי יכול להתפלל בנוסח אשכנזי וכן להיפך, ואין בין הנוסחאות שום חלוקי דינים שיפסלו תפילת כת אחת לסברת כת האחרת, כי הספרדים קורים קריאת שמע ותפלה בברכותיה כמו האשכנזים, ואף שיש ביניהם חילופי נוסחאות בי"ח ברכות אין זה מעכב. וכמו שכן מתבאר מדברי הר"ד אבודרהם, והביאו מרן הב"י בסי' קי"ג, שכתב: "כי לא תמצא מקום בעולם שאומרים הי"ח ברכות במנין ובסגנון אחד תיבה בתיבה, אלא יש מוסיפין ויש גורעין ואין זה מעכב". והביאו דברי השער אפרים כמה אחרונים.
14
ט״וונראה שלא דוקא אם בדיעבד התפלל אשכנזי בנוסח ספרדי או להיפך דיצא ידי חובתו, ולאו דוקא אם אשכנזי מתפלל בבית כנסת ספרדי או להיפך דיכול לכתחלה להתפלל בנוסח הנהוג באותו בית כנסת, אלא אף יכול לשנות מנוסח לנוסח, שאין שינוי בין הנוסחאות אלא חילופי מלים וחסר ויתר תיבות, הן בברכות דקריאת שמע והן בתפילה, ואין זה מעכב. ורבים סוברים שרשאי להוסיף ולגרוע בנוסח הברכות, וכמו שכתב הראב"ד, והביא דבריו בטור סי' ס"ח. וכן נראה גם מדברי רבינו תם (תוס' ברכות דף י"א ד"ה אחת) שבברכות שלא נכללו בתוספתא בכלל ארוכות וקצרות, כגון ברכות קריאת שמע ותפילה, רשאי להאריך ולקצר בהם. והרשב"א בחידושיו לברכות דף י"א כתב: "דמאי דקתני: מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר וכו' - לאו למימרא שאינו רשאי לקצר ולהאריך בנוסח הברכה, כלומר לרבות ולמעט במלותיה, דא"כ היה להם לתקן נוסח כל ברכה וברכה במלות מנויות, וזה לא מצינו בשום מקום. ולא אמרו אלא המלות שיש הקפדה בהן לבד, כמחלוקתן בהזכרת גשמים וטל ורוחות וכן בברכת המזון וכו', וכן בקצת מלות באמת ויציב כגון יציאת מצרים וכו', אבל בשאר נוסח הברכות לא נתנו בהן חכמים שיעור שיאמר כך וכך מלות לא פחות ולא יותר, ולא אמרו כמה מלות יאמר בזו ותקרא ארוכה או קצרה. ולא עוד אלא שבפירוש אמרו בי"ח של תפלה שאלו רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מעין הברכה מוסיף, ואפילו יהיו מלות התוספת יתירין על העיקר, אע"פ שאותן הברכות הויין קצרות וכו'. אלא ודאי נראה שאין הקפדה ברבוי הנוסח ומיעוטו אלא במטבע שטבעו חכמים, והוא שיש ברכות שפותחות בברוך וחותמות בברוך, והיא שנקראת בכל מקום 'ארוכה'" וכו'. ו'מקום שאמרו להאריך' וכו', היינו לפתוח ולחתום בה בברוך, 'אינו רשאי לקצר', לפתוח לבד או לחתום לבד. ו'מקום שאמרו לקצר', היינו לפתוח בה בברוך או לחתום בה בברוך, 'אינו רשאי להאריך' לפתוח ולחתום, שבזה משנה מטבע שטבעו חז"ל עיין שם שהאריך. וכן כתב התשב"ץ בח"ג סי' רמ"ז: "אין שינוי מטבע אוסר בברכות אלא כשהוא משנה הפתיחות לפתוח בברוך או שלא לפתוח כנגד המטבע שטבעו חז"ל, או לשנות בחתימה ולחתום בברוך או שלא לחתום, או מה שהוא עיקר הברכה כגון הזכרת טל וגשם או בשאלה. אבל בנוסח הברכה בדבר שאין בו קפידא, אין כאן שינוי מטבע. והרי אמרו: אם יש לו חולה בתוך ביתו מאריך בברכת חולים, ואם הוא צריך לפרנסה מאריך בברכת פרנסה. ואנו מוסיפים פיוטים בתוך הברכות ובתוך התפלה, ואין כאן איסור מפני שנוי מטבע, אלו היו הפיוטים ההם מעין הברכה".
15
ט״זוכמו כן כתב המבי"ט הנ"ל שם: "נוסח התפילות כפי המקומות, אין שום חילוף בדבר עקרי כמו בקריאת שמע ובברכותיה, כי כולם מוסכמים, שהם ג' ברכות בשחר וד' בערב וי"ח ברכות בתפילת צהרים בוקר ערב, ומוספין ונעילה וכל שאר ברכות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. ולא נפל חילוק מנהג כי אם במיעוטן בנוסח שלהן מבלי חילוף ענין כוונת כל ברכה ושמירה סדרה. וגם דורות הראשונים, הקודמים לאנשי כנסת הגדולה שתיקנו נוסח כל הברכות, היו שומרים ענין כוונת כל ברכה וברכה בדברים הכרחיים לה כברית ותורה וחיים ומזון בברכת המזון, גם כי לא יהיה הנוסח שסידרו לנו אח"כ אנשי כנסת הגדולה, והיו מברכין קודם על הלחם 'ברוך שברא לנו מזון זה', על פרי עץ או אדמה 'ברוך שברא לנו פרי זה לאכול', וכיוצא במלות אלו המורות על כוונת הברכה, שלא יהנו מן העולם הזה בלתה. וכן כל אחד היה מתפלל לאל ית' והיה מסדר שבחו של מקום קודם ואח"כ שאלת צרכיו ואח"כ נתינת הודאה על חלקו, גם כי לא היה כנוסח זה שאנחנו מתפללים, אלא כל אחד כפי צחות לשונו. כי מזמן משה רבנו ע"ה עד כנסת הגדולה היתה השכינה נגלית במקום הקרבן והיתה נבואה עדיין בישראל והיתה נשמעת תפילת כל יחיד ויחיד וברכתו לאל ית' על הנאתו מזה העולם. וזה הטעם אצלי על מה שנראה כי באותו הזמן לא היו מתקבצים ישראל בכל מקומות מושבותם ערב ובוקר וצהרים במקום מיוחד להתפלל בו תפילת צבור, אלא כל אחד היה מתפלל ביחיד במקום שיזדמן לו, כי לא מצאנו בנביאים וכתובים תפילת צבור עד אחר החורבן שתיקנו אנשי הכנסת הגדולה י"ח ברכות ודברים שבקדושה שאינן בפחות מעשרה. וגם כי משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי ושבת, והוא בכלל הדברים שאינן בפחות מעשרה, אפילו הכי לענין התפילה שלא היתה סגנון אחד בפי הכל אלא כל אחד כפי צחות לשונו, נראה שכל אחד היה מתפלל ביחיד במקום הקרבן. ואפשר גם כן שהיו מתקבצים בבתי כנסיות בשני ובחמישי לפחות מימות משה רבנו ע"ה שתיקן קריאת התורה בהם, והיו מתפללים גם כן אז בצבור כל אחד כפי כוחו, ולא היתה שם חזרת תפילה כי לא היה נוסח מיוחד לה, אלא כל אחד היה יודע ובקי בטיב הלשון ויודע לסדר תפלתו למה שנצטרך".
16
י״זבמשך הדורות הוקמו בתי כנסת פה עיה"ק ירושלים והשתייכו אז לספרדים שהיו הם הרוב והתפללו בהם בנוסח ספרד. ולפרקים היה להם גם לאשכנזים בית כנסת מיוחד אלא שלא היה מתמיד מסיבת רשעת הגויים והתפללו עם הספרדים. וכשהיה להם לאשכנזים בית כנסת מיוחד להם התפללו בו בנוסח משלהם, ועל-ידי כך הושרש הנוסח שלהם גם בירושלים. ועיין להגאון חיד"א בס' יוסף אומץ סי' כ' שכתב שהמנהג בארץ ישראל הוא מנהג ספרד, וכתב שהיה אז בעיה"ק ירושלים ארבעה בתי כנסת ומדרש אחד שמוציאין ספר תורה בימים הנהוגים, וכולם מנהג ספרדים. כתב: "הגם שאיזה זמן היה בית כנסת לאשכנזים, זה יותר משמונים שנה שנתבטל ברשעת הגויים, וכמה מהם מתפללים בבתי הכנסת של הספרדים. ובימים הנוראים מתפללים באיזה בית סמוך לבתי הכנסת של הספרדים". ועיין פאת השלחן סי' ג' (סעיף י"ד) שכתב שבירושלים נוהגים ק"ק אשכנזים שמתפללים בנוסח האשכנזים, גם שבית הכנסת שלהם בין בתי כנסיות של ק"ק ספרדים, ויפה עושים ע"פ הדין, כי כן היו נוהגים מימי רבותינו גאוני וחסידי ק"ק אשכנזים שהיו בירושלים ת"ו, הקדוש השל"ה ז"ל והקדוש ר' יהודה החסיד ז"ל והגאון ר' משה הכהן ז"ל, וכל כנסת הגדולה של ק"ק אשכנזים שהיו בימיהם בירושלים. אבל בני אדם יחידים אשכנזים כשמתפללים בבית הכנסת של הספרדים וכן להיפך, אסור להם לשנות מנוסח הציבור. ועיין שם בבית ישראל שהאריך בענין אם מותר לשנות המנהג מנוסח לנוסח, מנוסח אשכנז לנוסח ספרד, והביא מה שהאריך בזה מהרשד"ם הנ"ל ודן בדבריו באריכות וכתב: "ואשר הניח כלל מונח, שבמנהג שאין בו נדנוד איסור אין איסור לשנותו, לא נראה כן, דהא מובא בהגהות מיימוני בסדר התפלות של כל השנה שברמב"ם ס"ק ה' וזה לשונו: "בירושלמי (סוף פרק ג'): שלח להו ר' יוסא: אע"פ ששלחנו לכם סדר המועדות וכו' בתפלות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש". וכן הביא המגן אברהם את הירושלמי בריש סי' ס"ח בזה הלשון: 'אע"פ ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו מנהג אבותיכם', ואין לשון זה בירושלמי שבידינו, שבו מדובר על סדר המועדים: 'אע"פ שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם', וכן הביא הנוסח הרוקח בסי' רצ"ח. ופירש הפני משה: 'אע"פ שכתבו לכם מועדות, ו (כ)שאתם יודעים ובקיאים בקביעא דירחא, מכל מקום אל תשנו מנהג אבותיכם לעשות שני ימים טובים של גלויות'.
17
י״חוכמו כן פירש קרבן העדה: 'אע"פ שכתבו לכם חכמים שבארץ ישראל סדרי מועדות אימת איקבע ראש השנה, אל תשנו מנהג אבותיכם לעשות שני ימים טובים בכל פעם, כי יש לחוש שמא יחזור הדבר לקלקולו'. וכתב: 'לישנא אחרינא. הכי פירושו: אע"פ שכתבו לכם סדר תפלות המועדים, אל תשנו ממנהג שהנהיגו אבותיכם', וזה כמו שכתבו ההגהות מימוניות והמגן אברהם'. וכמו כן יש להבין מדברי רבינו חננאל במסכת ערובין דף מ' ע"ב, שבענין התפלות מיירי הירושלמי. ועיין בבית ישראל שם שהביא הסוגיא של הירושלמי בנוסח שבירושלמי שבידינו, וכתב שנראה שכן היתה גרסת מהרשד"ם ופירשה על סדרי מועדות, רצונו לומר אימת נקבע ראש השנה, אל תשנו מנהג אבותיכם לעשות שני ימים וכמו שאמרו בגמרא דילן פרק קמא דיו"ט דף ד', וכתב: "אבל כיון שבהגהות מיימוני והמגן אברהם הביאו הגרסא על התפילות, משמע שגירסא ישנה כן היתה". ומטעם זה ועוד כמה טעמים פסקו כמה מגדולי הרבנים האשכנזיים בתשובותיהם שלא לשנות מנוסח שלהם לנוסח ספרד.
18
י״טרק חסידים, מימות הבעל שם טוב, יסדו להם מנהג ונוסח קרוב לנוסח הספרדי, הנהוג על יסודות דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות, שכתב: "בנוסח הברכות והתפלות יש שינויים רבים בין סדורי התפלות, בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטאלוניא ובין מנהג אשכנז", וכתב ש"יש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפלתו דרך שער אחד מיוחד לו, והם סוד י"ב שערים הנזכרים בסוף יחזקאל. והנה אין ספק כי אם תפלות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי"ב חלונות ושערים, אלא ודאי מוכרח הוא שכיון שתפילותיהם משונות לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט, וכל שער יש לו דרך בפני עצמו, כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא כך צריך להיות סדר תפלתו. ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק במנהג סדר תפלתו כמנהג אבותיו, לפי שאין אתנו יודע מי הוא משבט זה ומי הוא מן שבט זה, וכיון שאבותיו החזיקו במנהג ההוא, אולי הוא מן השבט ההוא הראוי לו אותו המנהג, ועתה בא לבטלו ואין תפלתו עולה למעלה אם לא בדרך הסדר ההוא. אבל צריך שתדע שאין זה אלא בענין תיבות משונות באמצע התפלה וכיוצא בו, כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אח"כ וכיוצא, אבל מה שהוא מיוסד עפ"י הדין המפורש בתלמוד, זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים".
19
כ׳והנה האר"י ז"ל עצמו, אע"פ שיש שיחסו אותו לספרדי, חתם סופר או"ח סי' ט"ו ומהר"מ שיק סי' מ"ג ועוד, ועיין שדי חמד בכללי הפוסקים סי' ט"ו אות ז', אבל הנכון הוא כמקובל וידוע שהאר"י היה אשכנזי, ואעפ"י כן ברוב ימי השנה היה מתפלל עם הספרדים בנוסח הספרדי שלהם, וזה לכאורה שלא כמו שהוא עצמו ציווה והזהיר שכל אחד יחזיק בתפלתו כמנהג אבותיו והמשנה אין תפלתו עולה. והעיר על זה בשני מקומות בעל שמן ששון, בענין תפלת השחר דף י"ז ובדרושי נוסח התפלה דף ס"ג, ולא בא לכלל ישוב. ואליבא דאמת אין תימה, כי מאז ומתמיד התפללו הספרדים בנוסח קרוב לנוסח שערך ותיקן האר"י ז"ל אח"כ לכלל ישראל ובו אף גם קירב מנוסח הספרדים, ולפיכך היה מתפלל עמהם עם הספרדים ברב ככל ימות השנה, חוץ מימים הנוראים ושלוש הרגלים ויום הפורים שהתפלל בהם עם האשכנזים לפי שלא נראו לו הפזמונים והפיוטים שהספרדים אומרים באותם הימים, שאינם מותאמים לפי הסוד והקבלה, והיה אומר התפלות והבקשות והפיוטים והפזמונים שתיקנו הראשונים וכן אשר תיקן ר' אלעזר הקליר, שהכל הם במחזורי האשכנזים ודבריהם מיוסדים עפ"י הסוד והקבלה, וכמו שכתב בשער הכוונות.
20
כ״אוראיתי בס' "קסת יהונתן" בן ר' יעקב מאובן בדף ה' שכתב ששמע מפי תלמיד חכם אחד משולח מק"ק צפת על שהרב האר"י ז"ל היה מתפלל כל השנה עם הצבור של הספרדים ואך ורק בימים נוראים ובשלוש רגלים היה מתפלל עם האשכנזים, וחרה להם ושאלו ממנו למה לא מתפלל עמהם בקביעות בכל השנה, והשיב להם: "אלו ואלו דברי אלקים חיים, אך ורק שבתפלת הספרדים יש יותר מזמורים וכמה בקשות, ואומרים בצבור שחרית ומנחה הוידוי, לכן נראה לו יותר טוב להתפלל עמהם. ואם כנים הדברים וכי כן השיב להם באמת רבינו האר"י ז"ל, נראה שלפי מושגם והבנתם השיב להם טעם הפשטי, וטעם הנסתר הסתיר מהם.
21