יין הטוב, חלק ב, אורח חיים ב׳Yein HaTov, Part II, Orach Chayim 2
א׳מי שהקדים תפילה של ראש לתפילה של יד - אם צריך לחלוץ את של ראש כדי להניחן כסדרן
1
ב׳שאלה זו נשאלה בבית מדרשו של מהר"ש גארמיזאן, כמובא בספרו "משפטי צדק" סי' א', ומהר"י חאגיז בעל הלכות קטנות ומהר"י מולכו בזמנו כתבו נמי תשובה על שאלה זו.
2
ג׳והנה מתשובת מהר"ש גארמיזאן הנ"ל חסר הסוף ולא ידוע מה הסיק לדינא, אם צריך לחלוץ התפילין של ראש כדי להניחן כסדרן, או אין צריך ויניח מיד תפילין של יד. ומהר"י חאגיז ומהר"י מולכו הנ"ל נחלקים בזה: מהר"י חאגיז בהלכות קטנות (ח"א סי' נ"ג) כתב בפשיטות שצריך לחלוץ התפילין של ראש כדי להניחן כסדרן; ומהר"י מולכו בתשובותיו כ"י (סי' פ"ה), הביא דבריו הברכי יוסף (בסי' כ"ו), כתב שאין צריך לחלוץ התפילין של ראש אלא יניח מיד תפילין של יד, כיון דיצא ידי חובת מצותה, כדמוכח מדברי מרן הב"י (בסי' כ"ו) שכתב: "אפילו יש לו שתיהן ואין לו שום אונס והניח אחת מהן, יוצא ידי חובת אותה שהניח" עיין שם. ונראה דהלכות קטנות סבירא ליה דאעפ"י כן צריך לפשוט התפילין של ראש ולהניחן כסדרן כדי לקיים המצוה כתקנה, ומהר"י מולכו סבירא ליה דאין נפקא מינא להצריכו לעשות כן כיון דיצא ידי חובת המצוה, ואיסורא דעבד עבד. וכמו כן כתב הכנסת ישראל (דף י"ט) על דברי הלכות קטנות הנ"ל, דאין שום תועלת מזה אחר שיצא ידי חובת המצוה להצריכו לפשוט התפילין של ראש ולהניחן כסדרן, דאף אם יעשה כן לא פלט ליה מאיסורא דכל זמן שבין עיניך יהיו שתים, עיין שם.
3
ד׳והנה הדרישה (בסי' כ"ו) כתב על דברי מרן הב"י הנ"ל, דאינו מוכרח, והרא"ש והטור מפרשים דרב חסדא איירי דוקא בשיש לו אונס. ונראה דעתו אם בלא אונס הניח אחת מהן לא יצא, וכמו שכן משמע לכאורה מדברי הר"ר פרץ בהגהת סמ"ק (סי' קנ"ג אות ט') שכתב: "ודוקא שאין לו, אבל יש לו מעכבין". אלא דמרן הב"י כתב דכוונת הר"ר פרץ, היינו שאסור לבטל שום אחת מהן, אבל לא שלא יצא ידי אותה שהניח. ועיין בארחות חיים (דף ח' אות כ"א) שכתב דיש אומרים דוקא כשיש לו, אבל כשאין לו את שתיהן מעכבין, ויש מפרשים איפכא כשיש לו שתיהן מעכבין, משום ביזוי מצוה, אבל כשאין לו אנוס נקרא ואין מעכבין. ונראה שסבירא להו להיש מפרשים, דביש לו שתיהן והניח אחת מהן לא יצא ידי חובת אותה שהניח. וכמו כן כתב באהל מועד (נתיב ד') דיש אומרים דבכל שיש לו שניהן מעכבין, אלא דכתב הטעם שמא יפשע, וטעם זה סבר רב חסדא מעיקרא כשאמר: "אבל אין לו מעכבת", כדאמרינן בגמרא מנחות (דף מ"ד), ופירש רש"י: "יפשע ולא יקנה אחרת". ואפשר דטעות סופר נפל באהל מועד וצ"ל "שאין לו" במקום "יש לו" וכדברי היש אומרים קמא שכתב הארחות חיים, וכן הוא בפירוש המשניות להרמב"ם. אלא דמרן הב"י (בסי' כ"ו) ובכסף משנה (פ"ד מהלכות תפילין הלכה ד') כתב ש"תלמיד טועה כתב כן בפירוש המשניות להרמב"ם מבחוץ, וטעו הסופרים וכתבוהו בפנים, ובנוסחת הערבי ליתא, וכן הוא לדעת כל הפוסקים דנקטינן כסברא בתרא כרב חסדא" עיין שם. ועוד עיין בארחות חיים שהביא נמי דברי בעל התרומה, שכתב דאם יש לו שתיהן ואינו רוצה להניח אלא אחת מהן הרשות בידו, והוא כדברי מרן הב"י הנ"ל, ועיין מאמר מרדכי (סי' כ"ו אות א').
4
ה׳ונראה לכאורה דלמאן דאמר דביש לו שתיהן מעכבין, אם הקדים את של ראש יש להצריכו להסירה, להניח של יד מקודם. ומדברי הר"ר גרשון ב"ר שלמה שהביא האבודרהם (בהלכות ברכות שער א') משמע דגם אם כבר הניח של יד צריך להסירן ולהניחן כסדר מצותן. עיין שם [ד]מיירי בקהל שבראש חודש טבת הקדימו לקרות בשל חנוכה, וכתב וזה לשונו: "ויש סיוע לדעתנו שצוינו לגלול ולהפסיק, דקתני התם: 'כל המצות מעכבות, בעי רבי ירמיה: אפילו הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד? אמר ליה: אף אנא סבר כן', ומדקתני 'מעכבות' משמע שאם הניחן כן לא יצא וצריך להניחן כסדר מצותן" עכ"ל. ובשו"ת בשמים ראש בכסא דהרסנא (סי' פ"ד) נסתפק בדעת הר"ר גרשון הנ"ל אם אפילו כבר הניח של יד אחר של ראש הדר עובדא, ואם תמצי לומר הדר, אם צריך לחלוץ שתיהם. ועיין שם שכתב שנסתפק בזה משום שאין הספר אבודרהם בידו. ונראה לכאורה מפשט דברי הר"ר גרשון כמו שכתבתי, שצריך לחלוץ שתיהן כדי להניחן כדינן. ועיין שם בכסא דהרסנא שכתב שהר"ר גרשון מפרש כן בתוספתא דמנחות (פרק ו' הלכה ו') דהכי איתא התם: "תפילין של יד ושל ראש מעכבות זו את זו, אם אין לו אלא אחת יתן", דלפי הלשון הפשוט נראה דאתיא כדברי הר"ר פרץ בהגהת סמ"ק הנ"ל, ומכאן למד הר"ר פרץ דבאיתנהו מעכבין, אלא דהר"ר גרשון הנ"ל לא ניחא ליה לפרש כן התוספתא, דלפי ההוה אמינא עדיף איתנהו מליתנהו, וגם מה שייכות לומר של ראש מעכבת את של יד? בשלמא של יד מעכבת את של ראש מצאנו כיוצא בזה: אימורים כשישנן לפנינו כל כמה דלא אתקטרו לא מתכשר בשר לאכילה וכי נאבדו הותר. אבל בשתי מצוות שהראשונה כבר עשויה, איך נאמר דאי עביד לא מהני כל שלא קיים הבאה אחריה? ולכן מפרש לה שסדרן מעכב, ואז רק על של ראש קאי, דבישנן, של יד מעכב של ראש. ואע"ג דקתני "זו את זו", כיון דבשיעור שבין שניהם הוא לא חש, דהכי נמי אמרינן: "מה ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות", עכ"ל.
5
ו׳ועיין מור וקציעה (סי' כ"ו) שהביא דברי מרן הב"י הנ"ל שכתב דאף אם בלא אונס הניח אחת מהן יצא, וכתב נמי דאינו מוכרח, "דקרא כתיב 'כל זמן שבין עיניך יהיו שתים', ואי עבר אמימרא דרחמנא שלא מאונס, לאו מידי עביד ואין לו שכר מצות תפילין כלל". וסיים: "כך נראה לי עיקר". ולכאורה היה נראה דיש להבין מדבריו דגם אם מניח שתיהן והקדים את של ראש לא יצא וכמו שכתב הר"ר גרשון הנ"ל, אלא דבשאלת יעב"ץ (ח"א סי' קכ"ה) הביא דברי הלכות קטנות הנ"ל, וכתב על דבריו שאינו רואה שום טעם להצריכו לחלוץ התפילין של ראש ולהניחן כסדרן. אם משום לקיים "כל זמן שבין עיניך יהיו שתים", יניח של יד ויתקיים. ועיין שם שכתב ששוב מצא בט"ז (סי' תרפ"ד ס"ק ד') שכתב נמי כן. והנה הט"ז שם הביא דברי הר"ר גרשון הנ"ל דמשמע מדבריו אפילו שכבר הניח של יד אחר שהניח של ראש צריך לחולצן ולהניחן שנית כדין וכנ"ל. ועל זה חלק הט"ז וכתב דהגמרא שהביא ליתא בשום דוכתא בש"ס, וכיון שכבר הם על ראשו וידו, בדיעבד קיים המצוה, אף שלא עשאה כתקנה בתחילה, מכל מקום בהווייתן עליו יש כדין, עיין שם. ואפשר דיודה דאם לא הניח עדיין של יד שצריך לחלוץ את של ראש כדי להניחן כסדר מצותן. וכן כתב בתשובת פני אהרן (סי' י"ג) דהט"ז מודה להלכות קטנות דאם הניח של ראש לבד צריך להסירה כדי להניחן כסדרן, ולא פליג על הר"ר גרשון אלא בהניח אח"כ גם של יד, עיין שם, ועיין משבצות זהב (בסי' תרפ"ד ס"ק ד).
6
ז׳והנה מה שכתב הט"ז דהגמ' שהביא הר"ר גרשון ב"ר שלמה הנ"ל ליתא בשום דוכתא בש"ס, והודה לו בזה הגאון רבי נפתלי כ"ץ, כבר כתבתי בשם הרב כסא דהרסנא דהר"ר גרשון מפרש כן התוספתא דמנחות הנ"ל, אלא דהר"ר גרשון הביא בשם גמרא: "בעי רבי ירמיה". וראיתי בתשובת בית אפרים (או"ח סי' י"ח) שכתב: "חלילה לחשוד בגדול הנ"ל לכתוב בשם הגמרא דבר שאינו כלל בגמרא, והוא גמרא ערוכה בירושלמי דמעשר שני (פרק ה' הלכה ה'): 'אית תניי תני: כל המצוות שבתורה מעכבות, ואי תניי תני: כל המצוות שבפרשה מעכבות. רבי אחא בר פפא בעי קמי רבי זעירא: אפילו הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד? אמר ליה: אוף אנא סבר כן'. ומדמעכב הוידוי שמע מינה דאף בדיעבד לא יצא, דאם איתא דבדיעבד יצא אין לו לעכב הוידוי" עכ"ל, וכן כתב נמי ביד אפרים (בסי' תרפ"ד), עיין שם. ולשון הגמרא שכתב הר"ר גרשון הוא ממש כלשון הירושלמי, וקרוב לודאי שלהירושלמי הזה כיוון. אלא דלענ"ד אין כן כוונת הירושלמי, ואדרבא דברי הט"ז נראין יותר בפשט לשון הירושלמי הנ"ל, דאם איתא דלא יצא בדיעבד ועל כן מעכב הוידוי, א"כ מעיקרא מאי בעי רבי אחא: "אפילו הקדים תפילין של ראש?", פשיטא, מאי גריעא מצות תפילין מכל מצות שבתורה שעשאן באופן שלא יוצא בהן דמעכבין. ועל כן נראה אדרבא כוונת הירושלמי כמו שכתב הט"ז דיצא בדיעבד, אלא שעשה איסור דעבר על כל פנים על מה שהקפידה התורה לכתחילה, ורבי אחא בעי אם איסור זה דאתי מדרשא נמי מעכב, ואמר לו ר' זעירא אף אנא סבר כן דמעכב, עיין בפני משה שם. ועיין בתשובת נחלת בנימין (סי' י"ח) שכתב להסביר דברי תשובת בית אפרים הנ"ל, ועיין שם שיש להשיב על דבריו. וכן מתבאר להדיא מדברי התוספות מנחות (דף ל"ח ע"א ד"ה ואם) דאם הקדים תפילין של ראש לתפילין של יד יצא, דאין הסדר מעכב בדיעבד, כמו דאם הקדים תכלת ללבן דתניא התם דיצא. ועיין שם דהקשו התוספות: "תימא, כיון דמקרא הוא דדרשינן דלבן ברישא, נימא דמעכב, דהא לא בעינן שנה הכתוב לעכב אלא בקדשים", ותרצו: "דלית לן למימר דאסדר לבד הקפיד הכתוב לעכב, כמו גבי חליצה (יבמות ק"ה) 'הקדים רקיקה לחליצה, מה שעשה עשוי', ואע"ג דכתיב 'ככה' עיכובא, לא קאי אלא אחסרון מעשה" עיין שם. הרי דלא קפיד קרא אסדר אפילו במקום דהוי לעכובא. וכן מוכח מסוגיא דריש פרק ארבע מיתות (דף מ"ט) דאמרינן התם דסדר אינו מעכב, וסדר יום הכפורים שאני דהחמיר הכתוב בסדרו כמו שפירש רש"י שם, וסדר התמיד למצו[ה] בעלמא, עיין שם. ועיין מה שכתב בזה בתשובת פני אהרן (סי' י"ג וי"ד).
7
ח׳אלא דאעפ"י כן נראה לענ"ד דעדיף טפי לחולצן ולהניחן שנית כסדר מצותן האמור בתורה, דאם לא יועיל מפני דכבר יצא ידי חובתו, לא יזיק אם יסירם על מנת להניחן שוב כסדרן לקיים המצוה כהלכתה. אע"ג דראיתי עוד כמה אחרונים שהסכימו דאין צריך להסירן כדי להניחן כסדרן, והם: האליה רבה (בסי' תרפ"ד אות ח'), ערך השלחן (סי' כ"ה אות ו'), שלמי צבור (דף ל"ז), זכור לאברהם (ח"א מערכת תפילין), בית שלמה שבסוף ספר דבר אמת (דף קל"ו), שערי תשובה (סי' כ"ה אות י'). הנה יש עוד גם כן כמה אחרונים שהאריכו להוכיח דאדרבא צריך להסירן על מנת להניחן כמצותן. עיין למהר"ש קלוגר בשנות חיים (סי' רע"ד) שכתב דבספרו ספר החיים כבר האריך להוכיח דאם הניח של ראש תחלה לא מהני וצריך להניחן כסדרן. ועיין שם בשנות חיים שהוסיף ראיה לזה מהגמרא שבת (דף ס"א), עיין שם. ועיין לו עוד שם בשנות חיים (סי' קמ"ד) וב"ספר סת"ם" שלו (בהלכות תפילין סי' ו' דף מ"ח). וכמו כן העלה בתשובת ירך אברהם (סי' ט"ו), ועיין חוקי חיים בליקוטי הפוסקים שבסוף הספר (דף קמ"ו ע"ד אות מ'), וכן הוכיח הארצות החיים בארץ יהודה (סי' כ"ו אות א') מפירוש המשניות להרמב"ם (פ"י דערובין) ועוד כמה מקומות. ואע"ג דאין ראיותיהם מכריעות, מכל מקום כיון דגם להסוברים דאין צריך לחלצן נראה דאין קפידה אם יעשה כן, ממילא טוב יותר לחלצן ולהניחן שוב כסדר מצותן לעשות המצוה מן המובחר. וכן כתב מרן מוהרי"ח בתשובת רב פעלים (ח"א או"ח סי' ד') דכדי לעשות מצוה מן המובחר יש להצריכו להניחן כסדרן, כיון דאין כאן חשש ברכה דאינה צריכה לברך. והביא ראיה מתשובת מהר"י מברונא (סי' ל' וסי' ל"ג) בדיינים ששכחו ליבם וליבמה קריאה קמייתא וחלצה, ואח"כ נזכרו והתחילו להקרות על הסדר ולחלוץ שנית, ונסתפקו כיון דאין הסדר מעכב אפשר דהיה להם להקרות כל הקריאות אחר החליצה וגם הרקיקה ולא לחלוץ שנית, שמא יאמרו חליצה קמייתא אין בה ממש ונפיק מינה חורבא, כדאמרינן כי האי גוונא בפ' מצות חליצה (דף ק"ה): "ותירוק, מה בכך", ומשני: "נפיק מינה חורבא". והסכים הגאון דשפיר עבדו לחלוץ שנית לעשות המצוה על הסדר, ולא חיישינן הכא לחורבא, עיין שם. וכתב שם ברב פעלים: "ולפי זה, הוא הדין בהקדים תפילין של ראש, צריך להניחן כסדרן לעשות מצוה מן המובחר", וגם כתב משם שער הכוונות להאר"י שלפי הסוד יש הכרח גדול להקדים תפילין של יד לתפילין של ראש, ועל כן יש להורות להסירן ולהניחן כהלכתן. וכתב עוד וזה לשונו: "ואחר עלות הלכה זו בדין התפילין, יש לי לדון באם לא היה לו טלית ואחר שהניח התפילין הביאו לו טלית, יפשוט התפילין ויתעטף בטלית ויניח שוב התפילין בלא ברכה כדי שיבואו שתי המצות כסדרן, שלפי סודן יש טעם הכרחי לקדימת הטלית לתפילין, ועיין בשער הכוונות, וזה ברור" עכ"ל. וכן פסק מהרי"ח בבן איש חי שנה ראשונה פרשת וירא אות כ'.
8
ט׳אלא דראיתי להמשנה ברורה בביאור הלכה (סי' כ"ה סעיף ה' ד"ה פגע) שכתב: "כיון דבכל רגע ורגע שהוא מעוטר בתפילין הוא מקיים בזה מצות השי"ת, בודאי אין לנו לומר שיסלק עתה המצוה ממנו כדי שאח"כ יקיים יותר מן המובחר" עיין שם, וכן כתב האפיקי מגינים (סי' כ"ה בביאורים אות י"ב). ולענ"ד לכאורה איני מבין, דהרי אין אנו זהירין להניח התפילין כל היום, ולפושטו ברגע זה לגמרי נתיר לו, ועל מנת להניחו שנית לקיים המצוה מן המובחר לא נתיר לו? אתמהא. ושוב ראיתי בס' חשבון פרטי המצות שהביא דברי הרב פעלים הנ"ל בענין אם הניח תפילין ושוב נזדמן לו טלית, ושר המסכים על ס' פרטי המצות הנ"ל, הגאון אדר"ת, העיר על זה וכתב: "אם על דרך הקבלה נקבל, אם לדין יש תשובה, והוא: מצות תפילין, אם שמצוותן כל היום, אבל גם בשעה מועטת הוא מקיימן. א"כ אותו הזמן שחולץ התפילין, הרי הוא מבטל שתי מצוות ברגעים הללו. וכי נאמר שבשביל ההידור להיות טלית מקודם נדחה שתי מצות בידים. ולמה לא נדון דיעבד זה כמי שאין לו טלית כלל שאינו מעכב את התפילין" עכ"ל. ועיין שם שהשיב המחבר על זה, שלפי סודן של הדברים אין זה הידור מצוה אלא עיכוב מצוה ממש. ועוד כיון שאין זהירים במצות תפילין כל היום, ואנו חולצין התפילין בשביל עסקינו, כל שכן שנחלוץ אותם בשביל תיקון התפילין עצמם. וסיים דיפה פסק הגאון המחבר רב פעלים שצריך לחלוץ התפילין וכו', עכ"ל עיין שם.
9
י׳ואסיים במה שסיים בתשובת ירך אברהם הנ"ל וזה לשונו: "על כן אמרתי וגמרתי לחלוץ ולהניחן על הסדר, ומה גם לדברי הרדב"ז חדשות (סי' תקכ"ט) בסיומא דפסקא הכי אמר, כי לפי סודן של דברים אין ראוי לשנות הסדר, כי הוא משנה סדרי בראשית דמעלין בקודש ואין מורידין. וגם כי אין לנו עסק בנסתרות ואין אתנו יודע עד מה, מכל מקום כל כמה דמצינן לתקן עבדינן ולא לקלקל. גם כי מה שכתב הרדב"ז הוי באם פגע ולא בשהניח, מכל מקום מטעם דמעלין בקודש ולא מורידין, לדעתנו הענייה צריך דוקא לחלוץ ולהניחן כסדרן. והמעיין ישפוט בצדק את הקדוש והקריב אליו, והנראה לענ"ד כתבתי" עכ"ל עיין שם.
10