יין הטוב, חלק ב, אבן העזר וחושן המשפט ו׳Yein HaTov, Part II, Even HaEzer and Choshen Mishpat 6
א׳אם ממנים נשוי נכרית לפרנסות על הצבור
1
ב׳נשאלתי ע"י הקהילה היהודית בפרייבורג אשר בדרום אפריקה אם מותר לבחור באנשים אשר נישאו בנישואי תערובת אצל השלטונות האזרחיים לועד הקהילה ולועד בית-הכנסת או לעסקי צבור אחרים.
2
ג׳וזו היתה תשובתי: הנה, ברור שאין ממנים על עסקי צבור מי שנמצא בו דבר עבירה, כדאיתא בירושלמי בפ"ח דפאה: "רבי יוסי בשם רבי יוחנן: אין מעמידין שני אחין פרנסין. ר' יוסי עבר חד מן תרין אחין, עיל ואמר קומיהון לא נמצא לאיש פלוני דבר עבירה, אלא שאין מעמידין שני אחין פרנסין". הרי מבואר שמי שנמצא בו דבר עבירה אין ממנין אותו, ואם עבר כשהוא ממונה מורידין אותו, ועיין בתשובת הרמב"ם שהובאה בשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ב' אלפים ע"ח), ואסור לטובי הקהל הכשרים והיראים להושיב אותו ביניהם, וכן מבואר בשו"ע חוה"מ בהגהה סוף סי' ל"ז: "כל טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים הרי הם כדיינים, ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה", וכן כתב הלבוש. ואין לך רשעה גדולה מזו של האנשים האלה אשר חללו קודש ונשאו נכריות.
3
ד׳אמנם, מציין המקורות בדברי הרמ"א לא ציין מקור לדבריו אלה, אך נראה שהם לקוחים מדברי "תרומת הדשן" שראיתי לו בכתבים (סי' רי"ד) שנשאל מאת הנאמנים על קהילת רגנשבורג על עסקי איש אחד שנמצא נשבע לשקר, שנתפשרו והשלימו עמו וכתבו וחתמו ביניהם על-כך, ואח"כ נסתפקו אם מותר להם להושיבו עם טובי העיר לפקח על עסקי רבים ויחידים, כל עוד שלא עשה תשובה, ואם ימנעו ממנו, אם אין זה נגד הכתוב והחתום ביניהם. ובתשובתו כתב להם בעל התרומת הדשן: "אין אתם רשאים להושיבו בקהל אלא אם כן יעשה תשובה ע"פ אחד מרבותינו בעלי הוראה. כיון שברי לכם שנשבע לשקר וכו', וטובי הקהל כשיושבים לפקח על עסקי רבים ויחידים במקום בית דין קיימי, כדמוכח להדיא במרדכי בפרק קמא דבבא בתרא, דמדמי להו לגזרותיהם להא דכל אשר לא יבוא לעצת הזקנים והשרים ולהא דבי נשיאה גזור תעניתא. וכיון דהכי הוא, אפילו אם מפורש להדיא בכתב שביניכם שמחלתם לו על כל דבר פשע ההודאה לשמים ולבריות, חלקכם יהא לכם להתיר, חלק מזבח מי יתיר וכו'" ועיין שם שהאריך. ונראה ברור דמכללות דבריו הם דברי הרמ"א הנ"ל. ועיין כנסת הגדולה (סי' ז' הגהות הטור אות ל"ז). וכתב שם משם בעל "משפט צדק" (ח"א סי' כ"ו) דאפילו קנסוהו קנס ממון אין ממנין אותו עד שיעשה תשובה המוטלת עליו.
4
ה׳ועיין ב"דרכי משה" (סי' ב') שהביא דברי המרדכי בריש פ"ב דבבא מציעא שכתב בשם תשובת רבינו גרשום: "כל מי שמתמנה על הצבור הוא כאביר באבירים ויפתח בדורו כשמואל בדורו, וכל מה שיעשה עשוי". והביא נמי מדברי תשובת הרשב"א (סי' תשכ"ט) שכתב דכל צבור במקומו כגאונים לכל ישראל שתיקנו כמה תקנות לכל ישראל. ובשו"ע (סי' ב') בהגהה כתב: "טובי העיר בעירן הם כבית דין הגדול וכו'". ועיין סמ"ע ס"ק י' וכנסת הגדולה הגהות הטור אות ח'. ועיין בתשובת המבי"ט (סי' פ"ד): "טובי העיר הם ראשי העיר בחכמה ויראת חטא, כי היכי דתקנתייהו הויא תקנה ולא קלקלה". ובתשובת מהראנ"ח כתב: "קרוב לומר שהממונה על עסק צבור דינו כדיין לענין קללה, שהמקללו עובר בלאו ד-'אלקים לא תקלל' ".
5
ו׳ואף שהממונים עתה אין כחם יפה ככחם אז, להכות ולהעניש, לגזור גזרות ולתקן תקנות להם ולדורות, הרי גם כיום כל עסקי הצבור הם בידם, וחלילה למנות איש על העדה אם אינו שומר תורה ומצוות. ועיין הרמב"ם בפ"א מהלכות מלכים הלכה ז' שכתב: "וכל מי שאין בו יראת שמים אע"פ שחכמתו מרובה אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל.
6
ז׳ועיין שו"ת "משפטי שמואל" (סי' צ"ג) שנשאל במי שנשבע שלא ישא אשה על אשתו ואח"כ נחשד עם שפחה וגיירה, ולא ידוע מי הטבילה ומי בירך ז' ברכות, אם איש כזה ראוי להיות ממונה ואם נפסל בכך, ואם מותר לקראו עבריין. והשיב וזה לשונו: "לענין שיפסל בזה לשבועה ולעדות פשוט דבעינן עדים כשרים להוציא איש מחזקת כשרותו, ולא על פי קול וחשד, אמנם למנותו ממונה, ודאי ראוי לבדוק אחר הכשרים המוחזקים. ואפילו לפי הסכמותיכם שהכשרתם קרובים, מכל מקום שניא דא מן דא ואין לדמות קרובים לפסולים מצד עבירה. וזה מבורר מכמה דוכתי וכו'. ולענין אם מותר לקרותו עבריין, הרי זה מותר על דרך תוכחה וגזרה אחרי שקלא דלא פסיק הוא, דהא עדיפא האי קלא להוציא אשה מבעלה. וכן אמרו בקידושין (דף פ"א): 'מלקין על לא טובה השמועה'. והוא הדין לביישו על שעבר על שבועתו וקלקל עמה בתחילה וכו'" עיין שם. ועיין בתשובת "עדות ביהוסף" (ח"ב סוף סי' מ"א ד"ה "אמנם לענין הדין").
7
ח׳ועיין עוד בתשובת "מגן גבורים" (להרב ר' דניאל אישטרוסה, וראה שם הגדולים בערכו) בסי' יו"ד, שנשאל אודות איש אחד שלא היה בא לבית הכנסת "אלא יום או יומיים או ביובל פעמיים" והיה נראה עליו הדבר כמשא כבד, ומעולם לא הבין מאימתי קורין את שמע בערבין. והוא גם איש ריב והוליד בן פריץ וכו', אם ראוי איש זה למנותו פרנס על הצבור או לתפקיד צבורי כלשהו, והאריך בתשובתו וזה תוכן דבריו: רבותינו ז"ל הפליגו הרבה בתנאי המנהיגים את הצבור, שיהיו מנוקים ממומי הגוף והנפש. והרמב"ם בהלכות סנהדרין (פ"ב הלכה ז') קבע שבעה דברים שצריכים להיות בכל אחד משלושה חברי בית הדין, והדברים מובאים גם בטוש"ע. והרשב"א בתשובה שהביא מרן הב"י (סי' ח') כתב על ענין עיר שאין בה מי שיודע אפילו אות אחת, וצריכים להעמיד אנשים לדון ולפשר ביניהם, דמכל מקום צריך לבדוק אחר אנשים כשרים ויראים שונאי בצע ומביני מדע. הרי כמה החמירו שאפילו במקום כזה דאין שם מי שיודע אפילו אות אחת, אין ממנים כי אם יראים וכו'. ואין לומר שכל זה דוקא בדיין שצריך לדון בין שני אנשים בעל כרחם, אבל בשאר מינויים אפשר למנות מאן דהו אף אם אינו ראוי והגון. לשלול חילוק זה הביא בעל "מגן גבורים" את דברי תרומת הדשן הנ"ל וכתב: הרי מפורש שהמתמנים לפקח על עסקי הקהל במקום בית דין קיימי, והכוונה שצריכים להיות מחשובי הקהל שלא ימצא בהם שום פיסול ודבר עבירה וכו'. ולבסוף הביא מה שאמרו בירושלמי פאה פ"ח: "רבי חגיי כד הוה מקים פרנסין הוה מטעין לון אורייתא לומר שכל שררה שנתנה בתורה ניתנה, שנאמר בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו". וכתב היפה מראה שהכונה "בתורה ניתנה" שאין ראוי להנהיג שררה על הצבור אלא מי שהוא בן תורה וכו'. וזה האיש בעל המדות המגונות הנזכר בשאלה, שאפילו בעת שהולך להתפלל דומה עליו כמשא כבד, בודאי מחמת מדה מגונה זו לבדה אין ראוי למנותו בשום מינוי ושררה וכו', עד כאן תוכן דבריו. ועיין "מטה שמעון" סי' ח', הגהות ב"י אות ב' ו"ארח משפט" הגהות הטור אות ב', שציינו דבריו בזה. ועיין תשב"ץ ח"ג סי' ש"ט שכתב: "ומי שאינו רוצה לקיים מצות תפלה רשע הוא ופסול לעדות ואינו עולה למנין עשרה".
8
ט׳הוראית לדעת שהלכה רווחת היא בפוסקים שאין ממנים על עסקי צבור אלא אנשים מנוקים מכל אשמה ורשע, יראים ושלמים במדות ובדעות.
9
י׳ולכן שאלתו היא על מקום שיש בו מועמדים הגונים כאלה שומרי תורה ומצוות, הרי זה בודאי שאסור לבחור ולצרף עמהם אפילו אחד מהעבריינים שהוזכרו בשאלה, שעוברים בשאט נפש על כמה אסורי תורה מלבד העון החמור הזה של "לא תתחתן בם" שכתב הרמב"ם (בפי"ב מהלכות איסורי ביאה) דלוקין על זה מן התורה, וכן נפסק בשו"ע אה"ע (סי' ט"ז). ועיין "בנימין זאב" סי' רכ"ד ועיין עוד שו"ת "אמרי אש" אה"ע (סי' י"ד) ומהר"ם שי"ק (סי' ל"ז) שכתבו שבנוכרית לישראל גם להטור הוא מן התורה, ועבירה זו גוררת כמה עבירות, כגון: אכילת נבילות וטריפות וחלול שבת ויו"ט ועוד. והנבחרים עצמם אסור להם להסכים להושיב ביניהם מהם ומהדומים להם. ועיין בתשובת מהר"מ שי"ק אה"ע סוף סי' כ' שכתב שהכשרים שבקהלות חייבים להפרד מהם לגמרי בכל הענינים.
10