יין הטוב, חלק ב, יורה דעה י״זYein HaTov, Part II, Yoreh De'ah 17

א׳הבא ממקום קרוב אצל גדול הבית ביום השביעי
1
ב׳תשובה שכתבתי לאחי המנוח
2
ג׳אליהו ששון לעיר במבאי בהודו
3
ד׳ביום כ"ז בחשון התשי"ד
4
ה׳דין הבא ממקום קרוב אצל גדול הבית ביום השביעי אינו מותנה באיזה שעה מהיום אם בא, אלא באם מצא מנחמים, היינו שעוד נוהגים אבלות וכל שעה שבא ומצאם נוהגים אבלותם נוהג ופוסק עמהם וזמן זה עולה לו לשבעה לכל דבר, וכנראה כן מדברי הרמב"ם (פ"ז מהלכות אבל הלכה ד') ושו"ע (סי' שע"ה סעיף ח'). ומה שבעל זכור לאברהם (הלכות אבל אות ג') הביא מי שנסתפק אם גם לדידיה דהבא ממקום קרוב הוי מקצת היום ככולו ופוסק עמהם, או צריך הוא לנהוג אבלות כל יום השביעי. לא ראיתי כל מקום לספקו זה, ומדברי הרמב"ם והשו"ע נראה ברור שפוסק עמהם, וכמו שכתב הלבוש, וכן כתב השלחן גבוה שם. וכן נראה ברור מדברי הרמב"ן בתורת האדם שהביא מרן בב"י סוף סימן הנ"ל ומדברי הסמ"ג (הלכות אבילות סי' ב'), וכמבואר בשיטה למועד קטן לתלמיד רבינו יחיאל מפריז (דף כ"ב ע"א, ד"ה והלכה כר"ש) וזה לשונו: "ואינו נוהג כדין גזירת שבעה אלא שעה קטנה עמהן ועלתה לו אותה שעה קטנה לשבעה ימים לכל דבר". וכן מבואר בהלכות שמחות למהר"מ מרוטנברג (סי' ע') שמשלים עם הגדול ואינו צריך למנות עוד לעצמו. וזה נראה ברור מהטעם דקיימא לן שמונה עמהן שכתבו הרי"ף ורש"י וכל הראשונים שאחריהם: "כיון שהיה במקום קרוב למקום המיתה או הקבורה ואילו שמע ביום הראשון של האבלות היה בא, רואים אותו כאילו בא והיה עמהם במקום משעה שחל עליהם אבלות והתחיל למנות משעה שהתחילו הם למנות", ונראה ודאי שגומר עמהם. וכל זה נעלם מבעל הספק, והזכור לאברהם הנ"ל והאחרונים לא חשו לספקו. ועיין מסגרת השלחן בסי' הנ"ל שהביא ספק הנ"ל וכתב שנראה לו להקל וכן נראה להגאון בעל שדי חמד (מערכת אבלות אות ע"ד) מסתמיות הפוסקים. ופלא שלא ראו שכמה פוסקים כתבו מפורש שפוסק עם גדול הבית. ועיין טהרת המים בשיורי טהרה (מערכת א' אות ע"ז) שהביא גם הוא ספק הנ"ל וכתב שמדברי הלבוש והרמב"ן הנ"ל משמע דגם לגבי הבא ממקום קרוב אמרינן מקצת היום ככולו ואין צריך לישב באבלות כל יום השביעי. וכן הוכיח מדברי הרמב"ן והלבוש הנ"ל מהרי"ח בשו"ת רב פעלים (ח"א סי' מ"ח) וכתב שאין לחוש לספק הנ"ל. ואפילו אם ימצא מאן דסבירא ליה להיפך, דלגבי הבא ממקום קרוב לא אמרינן מקצת היום ככולו, אין לחוש דהלכה כדברי המיקל. ומהר"ח פאלאג'י בס' רוח חיים (סי' הנ"ל) ובס' חיים ביד (סי' קכ"ב אות י"ט) כתב בשם מלאכת שלמה קמחי (סי' י"ב) שאפילו בא ביום השביעי שחל בתשעה באב דלא מוכחא מילתא, אפילו הכי מונה ופוסק עם גדול הבית. וכן הבינו בפשיטות כמה אחרונים דהדין הוא שגומר עם גדול הבית, וכתבו שצריך להניח תפילין אחר אותה שעה שיושב עמהם, אף שהוא אצלו יום ראשון. עיין ארחות חיים (סי' ל"ח) שכתב כן בשם שו"ת חיי אריה (סי' ל"א) וכן העלה בעל אפיקי מגינים (שם בסי' ל"ח) וכן העלו בשו"ת הרי בשמים תנינא (סי' קע"א) ובטוב טעם ודעת מהדורא תליתאה (סי' רכ"ז) ומהרש"ם (ח"ג סי' ר"מ) ועוד, ועיין שו"ת מהרש"א אלפנדרי (סי' ז') ובהגהותי שם.
5
ו׳ולא דוקא אם בא אצל גדול הבית לביתו ממש מונה עמהם כמנינם, אלא הוא הדין אם בא לבית אחר בעיר. וכנראה כן מהטעם דלעיל, דמשבא למקום רואים אותו כמי שהיה עמהם משעה ראשונה, שנוהג אבלותו בכל מקום ומונה כמנינם אפילו אם חזר למקומו, וכמבואר כן בתשובת הרשב"א (סי' תע"ז) והביאה מרן בב"י בבדק הבית ורמ"א בשו"ע סי' הנ"ל. וכן נראה מתשובת הרא"ש (כלל כ"ז אות ג') ומדברי הריטב"א בחידושיו למועד קטן (דף כ"א), דכדי למנות כמנינם צריך לבוא למקום, וכן ראיתי העלה מהר"י מאייו בשו"ת שפת הים (סי' ס"ה), תחלה כתב: "יש להסתפק בבא לבית אחר בעיר, והסברא נותנת אפילו בא לבית אחר, דהרי לא תלו הדבר בביאה לבית, אלא בביאה למקום המיתה או הקבורה". ושוב הביא דברי רש"י במועד קטן (דף כ"א) שכתב טעם הנ"ל וציין לתשובת הרשב"א הנ"ל וכתב: "הרי שטעם הדבר שמונה עמהן כשבא ממקום קרוב הוא מפני שהיה יכול לבוא בתחלת האבילות חשבינן ליה כאלו אתא, וכיון שבא מה לי אם בא לביתו של גדול הבית ממש, או לבית אחר", וסיים: "וברור". ומעשה בא לידי עמיתו הגאון בעל חקרי לב (ח"ג סי' קמ"ט) בחולה שלא הודיעו לו על מות קרובו בעיר עד יום ששי של האבלות ולא היה יכול לילך לבית האבל אצל גדול הבית ונסתפק אם מונה עמהם כמנינם, וראה את תשובת הרשב"א סי' תע"ז הנ"ל שיש לדון מדבריו שגם כי האי גוונא מונה עמהם, וכן עשה מעשה והורה כן. והביא דבריו בעל מלאכת שלמה על הרמב"ם שם, ועיין שם. נראה שהבין מדברי הריטב"א שצריך לבוא אצל גדול הבית שלא כמו שיש להבין מדברי הרשב"א הנ"ל. וכן ראיתי להרב בעל רב דגן הלוי (סי' שע"ה) שהבין כן את דברי הריטב"א שצריך לבוא אצל גדול הבית לביתו ממש ותמה על דברי החקרי לב הנ"ל, ונראה שהבין כן גם את דברי הרשב"א. ולענ"ד נראה כמו שכתבתי, דגם מדברי הריטב"א נראה דאין צריך לבוא דוקא אצל גדול הבית, ומה שכתב: "ואין כל הדברים הללו אלא כשבא לכאן" היינו למקום, ולאפוקי אם עמד במקומו ולא בא, כמו שסיים: "אבל עמד במקומו פשיטא שהוא מונה לעצמו ואע"פ שהוא קרוב מאד". ולאפוקי מהסברא של השואל בשו"ת הרא"ש כלל הנ"ל, שסבר שמונה עמהם במקומו כשהוא קרוב אע"פ שלא בא, וכתב: "ואע"פ שהשומע שמועה קרובה מונה לעצמו היינו כשאינו במקום קרוב". והשיב לו הרא"ש שם שלא הוזכר מקום קרוב אלא כשלא היה אחד מן האחים במקום במיתת המת ובא אח"כ ומצא אחיו אבלים, בזה נוהג עמהם אם היה במקום קרוב ובא בעוד המנחמים אצלם, אבל אם לא הלך שמה מונה לעצמו אפילו היה במקום קרוב, והרא"ש והריטב"א אינם חולקים על הרשב"א, ולדברי הכל אין צריך דוקא לבוא אצל גדול הבית, ומשבא למקום מונה עמהם. ושפיר העלה כן בשו"ת שפת הים הנ"ל, ויפה דן והורה החקרי לב.
6
ז׳ומה שתמה עליו נכדו מהר"ח פאלאג'י בס' חיים ביד (סי' קי"ז) וכתב: "והרואה יראה בתשובת הרשב"א עצמה דדבריו ברור מללו דצריך להיות הולך שם, והיינו אצל גדול הבית לביתו ממש", וכמו שנראה שכן הבין את דברי הרשב"א בעל רב דגן הנ"ל, הנה הוא עצמו, מהר"ח פאלאג'י, הביא שוב את דברי זקנו להלכה שם להלן (סי' קכ"ה) ובס' רוח חיים (סי' שע"ה), ונראה שדקדק שנית בדברי הרשב"א ומצא דשפיר יש להבין מדבריו כמו שכתב זקנו החקרי לב וסבר וקביל הוראתו. ועיין שם ברוח חיים שציין לס' מלאכה שלמה (דף צ"ג) ובית אהרן (יו"ד מערכת א' אות ג') וכתב: "ולפי דבריהם לא קשיא מידי מה שהקשה בעל רב דגן" הנ"ל על דברי זקנו, ולא ביאר כיצד וכתב: "ואתה תחזה", וחזיתי שם דנו בענינים שנחלקו בהם הפוסקים ופסקו הלכה כדברי המיקל. ונראה דרצונו לומר, דכאן נמי בנידון החקרי לב, אף אם הריטב"א חולק, הלכה כדברי הרשב"א המיקל, ויש לעיין בדבריו ואיני מופנה כעת. ועיין לו עוד שם בספר חיים ביד שכתב בשם בעל עקרי הד"ט (סי' ל"ו אות י"ח) שנחלקו רבני איטליה בנדון זה אם צריך דוקא לילך אצל גדול הבית לביתו והרב"ך מריג'יו פסק להחמיר על שלא הלך לבית גדול הבית, ולא פורש שם טעמו. ועיין זכרנו לחיים (מערכת ג' אות ד') זכר דבר (מערכת א' אות י') ישרי לב (מערכת א' אות ח') מנחם אבלים (מערכת ג' אות ג') זכרונות אליהו (מערכת ג' אות י"א) שהביאו דברי החקרי לב להלכה ומורין כן, וכן עיקר. ועיין טוב טעם ודעת מהדורא ג' סי' רנ"א. כל זה כתבתי בחפזון רב כי הנני טרוד בענין אחר והפסקתי בזה כדי לעשות רצונך שבקשת להשיב לך בהקדם, ועל יתר השאלות אשתדל להשיב לך בס"ד בימים הקרובים.
7