יין הטוב, חלק ב, יורה דעה כ״בYein HaTov, Part II, Yoreh De'ah 22
א׳בענין חבוט הקבר
1
ב׳קבלתי מכתבו בענין דין חבוט הקבר. אשר לארץ ישראל לא כתב כ"ת מנין נראה לו פשוט שבארץ ישראל אין דין חבוט הקבר. וראיתי כתב כן מהר"י צרפתי בס' יד יוסף (דף פ"ו) שבארץ ישראל אין דין חבוט הקבר מצד קדושתה ולא הראה מקור לזה. ושאלו למהר"מ בר' ברוך מרוטנבורג אם בארץ ישראל פטור מחיבוט הקבר והשיב: "לא ידעתי", עיין בתשובותיו בס' הכלבו (סי' קכ"ח) ובדפוס ברלין (סי' ט"ו) ועיין תשבץ קטן לתלמידו (סי' תק"ס) וארחות חיים (ח"ב בסופו סי' ע"ג). ונראה שגם בארץ ישראל דוקא המת ונקבר בערב שבת נצול מדין זה. וכן נראה מסתמות הברייתא בפרק הנושא (דף ק"ג:) ובאבות דר' נתן (פרק כ"ה): "מת בערב שבת סימן יפה לו", פירש רש"י: "שיכנס למנוחה מיד", רצונו לומר שנצול מחיבוט הקבר. וכן פירש ר' בצלאל במקובצת שם: "דבעת מנוחה מת וקא מעייל לאלתר במנוחה וקא מנצל מחיבוט הקבר", ועיין טור וב"י (יו"ד סי' של"ט). ונראה לכאורה שבכל מקום ובכל שעה שמת ונקבר בערב שבת נצול מחיבוט הקבר. וכן יש ללמוד מהברייתא במועד קטן (כ"ב.): "הממהר להביא לקבורה בערב שבת אפילו אביו ואמו הרי זה משובח", ועיין טוש"ע סי' שנ"ז.
2
ג׳אלא שמהברייתא דפרק ג' דמסכת חיבוט הקבר, שהביא בעל ראשית חכמה בשער היראה, נראה שדוקא בארץ ישראל המת בערב שבת נצול מחיבוט הקבר. וזה לשון הברייתא שם: "אמר רבי מאיר משום רבי אליעזר: קשה יום הדין שהקב"ה דן את האדם בקבר יותר מדין של גהינם וכו', אבל אמרו ז"ל הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר", ונראה שארץ ישראל וערב שבת דוקא, והמת בחו"ל בערב שבת אינו ניצול מדין זה, וזה תימה ושלא כמשמע מסתמות הברייתא דלעיל. ועל כרחך י"ל דמה שאמרו "ומת בערב שבת" אין זה חוזר על הדר בארץ ישראל, כמו שנראה לכאורה מפשט הלשון, אלא דזה ענין אחר, שהמת בערב שבת אינו רואה דין הקבר, וזה בכל מקום, ובארץ ישראל אין כלל דין הקבר. ונראה שכן הבין מהר"י צרפתי הנ"ל וכתב שאין דין זה בארץ ישראל. וכן ראיתי אח"כ בחסד לאברהם (עין משפט נהר ג') הביא מאמרם ז"ל הנ"ל, דהדר בארץ ישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין הקבר, וכתב שאפשר דאו או קאמר, או האי או האי, או דר בארץ ישראל או מת בערב שבת אינו רואה דין הקבר. אלא דשוב הוא דחה פירושו זה וכתב דא"כ בטלת דין הקבר בארץ ישראל מכל וכל, וזה אינו, אלא דוקא דר בארץ ישראל ומת בערב שבת, בעת שמצטרפות שתי הקדושות קדושת היום לקדושת הארץ אינו רואה דין חיבוט הקבר, והמת בארץ ישראל בערב שבת לפני זמן זה והמתים בחו"ל בערב שבת אינם ניצולים ונדונים בחיובם, עיין שם, והביא זה בסתם בס' טוב הארץ (דפוס ירושלים דף ל"ו). והיה נראה לדון בדבריו, אלא דשוב ראיתי שברייתא זו דפרק ג' דחיבוט הקבר שהביא בעל ראשית חכמה מקוצרת, ובכפתור ופרח (פרק י') ובשו"ת הרדב"ז (ישנות ח"ד סי' ק"ח) הובאה ביתר שלמות, ומבואר בה להדיא שדוקא הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת סמוך לשקיעה נצול מדין חיבוט הקבר. וזה לשון הברייתא שם: "ר' מאיר אומר וכו' מכאן אמרו הדר בארץ ישראל ומת בערב שבת קודם שקיעת החמה ונקבר בשעת תקיעת שופר בערב שבת אינו רואה דין הקבר", וזה נראה בסתם אדם שמת בארץ ישראל. ואמרו עוד שם בברייתא: "וכל מי שאוהב את התורה, אוהב את הצדקות, אוהב את התוכחות, גומל חסדים ומכניס אורחים ומתפלל בכוונה אפילו מת בבבל ומת בערב שבת אינו רואה דין חיבוט הקבר ואף לא דינה של גהינם, שנאמר קראתי מצרה לי וגו' מצרה זה חיבוט הקבר מבטן שאול זה דינה של גיהנם". וכתב שם הרדב"ז: "למדת ממנה דבעינן שימות בארץ ישראל ושימות בערב שבת קודם שקיעת החמה וסמוך לה ונקבר עם דמדומי חמה, והמת לפני כן והשהו את קבורתו עד סמוך לשבת אינו נצול. והמת בחו"ל בערב שבת, צריך שימצאו בו תנאים הנזכרים" עיין שם. וי"ל דגם הברייתא דפרק הנושא דלעיל שסתמה, ונראה דבכל מקום המת בערב שבת נצול, מיירי נמי דוקא שמת אחר חצות קודם שקיעה ושנמצאים בו תנאים אלו.
3
ד׳אלא דמתשובת הרב המבי"ט (ח"ג סי' י"ח) נראה דכל מי שנקבר בערב שבת אחר חצות, בכל מקום דנקבר, אינו רואה חיבוט הקבר, עיין שם. וכתב שיכולים אם ירצו להשהות המת ביום חמישי אחר חצות ליום ששי אחר חצות מפני שיזכה שלא יהיה לו חיבוט הקבר, ואת המת ביום ששי בלילה או בבוקר לא יקברו אלא לאחר חצות. וכן יש להבין מתשובת הראנ"ח (ח"ב סי' נ"א) שיש להשהות הקבורה בערב שבת עד אחר חצות ועד סמוך לחשכה. ונראה מדבריהם דמחצות ואילך בערב שבת אין כלל דין חיבוט הקבר. וכן נראה מדברי רבינו האר"י ז"ל שכתב בשמו מהר"ח ויטאל ז"ל בס' הכוונות (דף ס"ז) ובשער הגילגולים (הקדמה כ"ג) וזה לשונו: "כי כל הנקבר בערב שבת אחר חמש שעות ביום, ושעה חמישית בכלל, אינו רואה חיבוט הקבר, כי קדושת שבת מפרידה ממנו הקליפה בלי צער חיבוט הקבר, וזה סוד יום הששי בהא יתירה, כי משעה חמישית של יום הששי ולמעלה כבר קדושת שבת מאירה אז", וכן כתב בארחות צדיקים (דף ע"ח), והביא זה בסתם מהר"י צמח בס' לחם מן השמים (דף מ"א). ונראה מסתמות הדברים דאין נפקא מינה באיזה מקום מת ומתי ביום מת, כל שנקבר אחר חמש שעות ביום בערב שבת, בכל מקום שנקבר, אינו רואה חיבוט הקבר. וכן כתב מהר"ש ויטאל בארחות צדיקים שם (דף פ"ב ע"ב) דנראה אפילו נקבר בחו"ל. וזה שלא כמפורש בברייתא הנ"ל שהביא הרדב"ז, שדוקא מת בארץ ישראל ומת בערב שבת סמוך לשקיעה ונקבר עם דמדומי חמה אינו רואה חיבוט הקבר, ונגד מה שכתב הרדב"ז עצמו רבו של האר"י. ועיין שם בהרדב"ז שקרא תגר על מי שהשהה הקבורה של מת ביום חמישי ליום ששי אחר חצות וכתב: "מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לבטל גזרת קונו ודינו, אם היה חפצו יתברך להצילו מדין חיבוט הקבר היה ממיתו בערב שבת ממש, וכיון שהמיתו ביום חמישי משמע שחפץ לדונו, וזה מתחכם עליו יתברך, רחמנא ליצלן מהאי דעתא". והביאו דבריו בקיצור הכנסת הגדולה (סי' של"ט הגהות הטור אות ז'), בית לחם יהודה (סי' שנ"ז), עבודת הגרשוני (סוף סי' ע"ז), החיד"א בס' יוסף אומץ (סי' ס') ועוד.
4
ה׳אלא דאעפ"י כן נהוג בכמה מקומות להשהות המת בערב שבת עד סמוך וקרוב לשקיעה עד שקוברין אותו, אע"פ שמת בבוקר. ונראה שסומכין על מה שמשמע מסתמות דברי האר"י והמבי"ט הנ"ל ודעמן. ועיין שלחן גבוה (סי' שנ"ז) שהביא גם הוא בקיצור דברי הרדב"ז וכתב: "ואני הכותב ראיתי פה ירושלים ת"ו דמי שמת ביום שישי בבוקר משהין אותו עד אחר חצות, דמחצות ואילך מתחילה קדושת שבת ואין עונשין בחיבוט הקבר". ויש שהביאו דברי האר"י בסתם, עיין מעבר יבק (שפתי רננות מאמר ג' פרק מ"ב), ילקוט ראובני (פרשת בראשית דף י"א דפוס אמשטרדם), ילקוט חדש (ערך מיתה אות צ') ועוד.
5
ו׳ועיין ויקרא אברהם בקונטריס מקום שנהגו (דף קכ"ה ע"ד) כתב שנוהגים במקומו בעיר טראבלס שאת המת בערב שבת קודם חצות קוברין אותו וסותמין הגולל ואין מניחין עליו עפר וממתינין שם שנים או שלושה בני אדם עד אחר חצות ומכסין אותו בעפר, ואומרים הטעם משום שהנקבר אחר חצות בערב שבת אינו רואה חיבוט הקבר לפי שאז נוצצת קדושת שבת. וסמוכין מצא להם מדברי האר"י בס' הכוונות הנ"ל, דמשמע מדבריו דאפילו בחו"ל הנקבר בערב שבת אחר חצות אינו רואה חיבוט הקבר, וציין לדברי טוב הארץ וקיצור של"ה שכתבו דוקא בארץ ישראל הנקבר בערב שבת אחר הצהרים אינו רואה חיבוט הקבר, ולמה שכתב לחם מן השמים שהיה בידו בכ"י. וכתב: "אך עין רואה בעיה"ק צפת את"ל [אמת תכון לעד], אתריה דהאר"י וכל מנהגי הספרדים על פיו נוהגים, שאת המת בערב שבת מפשיטין בגדיו ומניחין אותו על הארץ ואין מתעסקין ברחיצתו עד שעה תשע אחר הצהרים, בענין שיהא נקבר עם דמדומי חמה". וכתב: "והא ודאי דסברי כדברי הברייתא שהביא הרדב"ז, שדוקא מת בארץ ישראל בערב שבת ונקבר עם דמדומי חמה, משמע אף שמת בבוקר והשהו אותו נצול, דהרי הברייתא שהביא סתמא קתני שמת בערב שבת ונקבר עם דמדומי חמה, משמע אף שמת בבוקר והשהו אותו". ודבריו תמוהים דמבואר להדיא בברייתא שהביא הרדב"ז שדוקא אם מת קודם שקיעת החמה ונקבר עם דמדומי חמה, ושפיר דייק מזה הרדב"ז דאם מת לפני כן והשהו אותו אינו נצול, ומנהג צפת בודאי הוא ע"פ האר"י דמשמע מדבריו אפילו מת לפני שעה חמש והשהו אותו לאחר שעה חמש אינו רואה חיבוט הקבר. ועיין שם עוד בויקרא אברהם שתמה על הרב חיד"א ביוסף אומץ הנ"ל שהביא דברי הרדב"ז ונראה דנקיט כותיה ולא הזכיר מדברי האר"י דבס' הכוונות הנ"ל, אף שידוע כשהקבלה חולקת עם הפשט נקטינן כהפשט וכהברייתא שהביא הרדב"ז, מכל מקום לא היה לו לנקוט כדברי הרדב"ז מבלי להזכיר מדברי ס' הכוונות, וסיים: "ומכל מקום אני הדל אומר, גם לדברי הברייתא והרדב"ז דאין הצלה מדין חיבוט הקבר רק להנקבר בארץ ישראל עם דמדומי חמה, גם בחו"ל לא יבצר מהצלה פורתא כי קדושת שבת חלה בכל מקום שבני ישראל נחתין שם, אלא לא כל המקומות שוים, ולכן גם את המת בחו"ל בערב שבת הטוב טוב הוא להשהות קבורתו עם דמדומי חמה כפשט דברי הברייתא דגם בארץ ישראל צריך כן" עד כאן. ונראה דבעת שכתב דבריו אלה לא היו לפניו תשובות הרדב"ז ולא ראה אז את הברייתא שהביא הרדב"ז, ובברייתא שם מבואר שגם המת בחו"ל לפני השקיעה ונקבר עם דמדומי חמה ניצול, אלא שצריך שימצאו בו תנאים הנ"ל. ועיין ס' חסידים (סי' ל"ב) וחסד לאברהם הנ"ל שם ומדבר קדמות (מערכת ח' אות י"ד) ומדרש תלפיות (אות ח') שכתבו מה יעשה האדם וינצל מדין זה.
6