יסוד ושורש העבודה, שער הכוללYesod VeShoresh HaAvodah, Shaar HaKollel

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳פרק זה תבואתה לראש. יוסף דעת מכאובי עונשי גיהנם משאר עונשים הקשים ומרים רחמנא ליצלן בכדי שישים האדם אל לבו תמיד כל הימים לרבות הלילות בעודו בחיים חיותו בעה"ז השפל והשמם לבל יחליף ולא ימיר דעתו עולם עומד נצחי בעולם עובר:

ז׳ומיראת העונש יהיה כסולם מוצב ארצה וראשו לעה"ב יגיע אח"כ ליראת הרוממות שהיא יראה פנימית כמבואר בזוה"ק וז"ל בפ' תרומה דף קמ"ט ע"ב לא כתיב בשר כי טוב ואי תימא והא כתיב והנה טוב מאוד דא מלאך המות והכא אמרת דלא אתמר בגיניה כי טוב. אלא רזא דרזין הכא דהא ודאי מלאך המות איהו טוב מאוד מ"ט בגין דהא כל בני עלמא ידעי דימותן ויתהדרון לעפרא וסגיאין אינון דמהדרין בתיובתא למאריהון בגין דחילו דא ודחלי למחטי קמיה. סגיאין דחלי מן מלכא מגו דתלייא רצועה לקמייהו כמה טבא ההיא רצועה לגבי בני נשא דעבדת לון טבין וקשיטין בארחייהו כדקא יאות וע"ד והנה טוב מאוד מאוד ודאי עכ"ל הזה"ק ובודאי ממאמרים שאעתיק בעז"ה יעורר לבבו אל הזהירות המביאה לידי זריזות במצות בוראנו יתברך שמו ויתעלה בכדי שיעלה ויבא שלום אחר פטירתו לעולם העליון עולם עומד צח ונקי מכל חטא ועון להתענג מכל עונג ברב טוב הצפון לו בגן עדן התחתון והעליון כאשר יבא זכרונו לטובה בפרק שאחר זה:

ח׳וזה לשונו פ' ויקרא ד' י"ג ע"א נפש כי תחטא ר' יוסי פתח עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו' כמה אית להו לבני נשא לאזדהרא מחובייהו דלא למחטי קמי מאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקארי אתערו בני עלמא לבייכי קמי מלכא קדישא אתערו לאזדהרא מחובייכו אתערו נשמתא קדישא דיהב בגווייכו מאתר קדישא עלאה דתנינן בשעתא דקב"ה אפיק נשמתא לנחתא בבני נשא אסהיד בה בכמה קסטורין בגין לנטרא פקודוי ולא עוד אלא דעבר לה באלף ותמניא עלמין לאשתעשא ולמחמי בהו יקרא דאינון דמשתדלי באוריתא נפקא וקיימא קמי מלכא בלבוש יקר ולבתר הכי בדיוקנא דהאי עלמא בלבוש יקר עלאה אסתכלת ביקרא דמלכא כל יומא ואעטר לה בכמה עטרין בשעתא דמטא זמנא לנחתא לעלמא עבדת מדורהא בגנתא דעדן דארעא תלתין יומין למחמי יקרא דמאריהו דצדיקייא וסלקא לאתרהא לעילא ובתר דא נחתת לעלמא אעטר לה מלכא קדישא בשבע עטרין עד דאתת ואעלת בגו גופא דבר נש וחבת בהאי עלמא ואשתדלת בחשוכהא. אורייתא תווהא עלה ואמרת ומה כל יקרא דא וכד אשלמותא אשלים לנפשתא מלכא עלאה והיא חבאת קמיה נפש כי תחטא דין מה הוא דתחטא עכ"ל:

ט׳ובז"ח פרשת לך לך דף כ"ב ע"ג ז"ל בעוד שהנשמה בגוף והגוף עומד בכחו היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל כדאמר ר' פינחס משל למה"ד לאדם העומד על שלחנו והיה רעב ותאב לאכול ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח שאל ממנו להאכילו ולא החזיר לו פנים הלך אותו עני בפחי נפש לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול והיה בטנו מלא מכל כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני היה חכם אחד עומד עליו אמר ליה שוטה אלו יכולת לאכול לא נתת לו עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותן לעני כך הוא האדם בעוה"ז הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה ולעסוק בתורה ואינו מחזיר לו פנים מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון לאחר זמן תופסין אותו בקולר כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה שמא יתנו לו שעה לכך או שמא לא יתנו לו אמר ליה הקב"ה שוטה עכשיו שאינך יכול עוד להרויח יותר אומר אחזור בתשובה דאלו היית יכול לא היית חוזר בתשובה בעודו כך יצאתו נשמתו ממנו עכ"ל ובפר' משפטים דף צ"ו ע"א ז"ל לעם נכרי לא ימשול למכרה. מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא וב"נ אסטי ארחי' בהדה היא בעאת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימין בהאי ארחא דג"ע ומשריין נוכראין קיימין בההוא ארחא דגיהנם. זכתה נשמתא כמה משריין קדישין קא מתעאדן לה לאתחברא בהדה ולמיעאל לה לג"ע. לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעאדן למיעל לה בארחא דגיהנם ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה אלין מלאכי חבלה. בבגדו בה איהו נטירא דקב"ה עביד לה נטירא דלא ישלוט בה עם נכרי בההוא פריסו דנטרו עלה. ואם לבנו ייעדנה. ת"ח כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא דלא יסטי ארחוי בהאי עלמא דאי זכה נר נש בהאי עלמא ונטיר לה לנשמתא כדקא יאות האי איהו בר נש דקב"ה אתרעי ביה ואשתכח ביה בכל יומא בפמלייא דיליה ואמר חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא כך וכך עביד כך וכך עובדוי מתקנן וכד האי נשמתא נפקת מהאי זכייא נקייא ברירא קב"ה אנהיר לה בכמה נהורין בכל יומא קארי עלה דא היא נשמתא דפלניא ברי ודא הוא דכתיב ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. מאי כמשפט הבנות הכא אית רזא לרכימין. בגו טנרא תקיפא רקיעא טמירא אית היכלא חדא דאקרי היכל אהבה ותמן אינון גניזין טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא אינון תמן ואינון נשמתין רחימאן דמלכא עאלין תמן. כיון דעאל מלכא בההוא היכלא דתמן כתיב וישק יעקב לרחל וקב"ה אשכח תמן לההיא נשמתא קדושא קדים מיד ונשיק לה וגפיף לה וסליק בהדיה ואשתעשע בה ודא הוא כמשפט הבנות יעשה לה כדינא דאבא עביד לברתיה דאיהי חביבא לגביה דנשיק לה וגפיף לה ויהיב לה מתנן. כך הקב"ה עביד לנשמתא זכאה בכל יומא כמה דכתיב כמשפט הבנות יעשה לה. היינו דכתיב יעשה למחכה לו ברתא אשלימת עשיה בהאי עלמא אוף הכי קב"ה אשלים עשייה אחרא בעלמא דאתי דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. והכא כתיב יעשה לה עכ"ל:

י׳ובפ' לך לך דף ע"ח ע"ב ז"ל א"ר אלעזר זכאין אינון צדיקיא דאולפי אורחי' דקב"ה בגין למהך בהו ולדחלא מניה מההוא יומא דדינא דזמין בר נש למיהב דינא וחושבנא לקב"ה פתח ואמר ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. האי קרא אוקמוה אבל ת"ח בההוא יומא דאשלימו יומוי דבר נש לאפקא מעלמא ההוא יומא דגופא אתבר ונפשא בעיא לאתפרשא מניה כדין אתייהיב רשו לבר נש למחמי מה דלא הוה ליה רשו למחמי בזמנא דגופא שלטא וקאים על בורייה וכדין קיימי עליה תלת שליחן וחשבו יומי וחובוי כל מה דעביד בהאי עלמא והוא אודי על כלא בפומיה ולבתר הוא חתום עלי' בידיה הה"ד ביד כל אדם יחתום ובידי' כלהו חתימין למידן ליה בההוא עלמ' על קדמאי ועל בתראי על חדתי ועל עתיקי לא אתנשי חד מנייהו הה"ד לדעת כל אנוש מעשהו וכל אינון עובדין דעבד בהאי עלמא בגופא ורוחא הכי נמי יהיבו חשבנא בגופא ורוחא עד לא יפוק מעלמא עכ"ל. ובפ' ויחי דף רכ"ב ע"ב ז"ל ר' שמעון פתח ואמר הנסתרות לה' אלהינו וגו' הנסתרות לה' אלהינו תא חזי כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי ולאסתכלא דלא יעבר על רעותא דמאריה. דתנינן כל מה דבר נש עביד בהאי עלמא בספרה כתיבו אינון עובדין ועאלין בחושבנא קמי מלכא קדישא וכלא אתגלייא קמי' הה"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' אי הכי האיך לא יסתמר בר נש מלמיתב קמי דמארי ותנינן אפי' ההוא דחשיב בר נש ואסתליק ברעותיה כלא אשתכח קמי קב"ה ולא אתאביד מיניה עכ"ל. ובפ' ויחי דף רכ"ז ע"א ז"ל כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה נשמתא אתעברת וסלקת מיניה וכדין לא נהיר רוחא לנפשא עד דדיינין דיניה דבר נש ואי דיינין ליה לבר נש לטב כדין נשמתא אהדרת לאתרה ונהורא לכלא הא בזמנא דקיימא מלה בדינא ובזמנא דלא קיימא מלה בדינא תלתין יומין אקדימת נשמתא לכלא וצולמא אתעבר מניה. תאנא בשעתא דדיינין ליה לבר נש לעילא סלקין לנשמתיה לבי דינא ודיינין על מימרהא והיא אסהיד' בכלא ואסהידת בכל רעיוני דבר נש ובעובדיהון לא אסהידת דהא כלהו בספרא כתיבין ובכלהו דיינין ליה לבר נש בההי' שעת' דדיינין לי' לבר נש לעילא כדין דחקא דגופא אשתכ' יתיר משא' זמנייא. אי דיינין ליה לטב כדין ארפין מניה וזיעה אתבקע על גופא ונשמתא אהדרא לבתר ונהרא לכלא ולא סליק בר נש מבי מרעי' לעלמין עד דדינין דיני' לעילא עכ"ל:

י״אובפ' ויקהל דף קצ"ט ע"א ז"ל יונה דנחתא לספינה דא איהו נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש כו' ובדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא כמה דאת אמר והאני' חשבה להשבר ובר נש כד איהו בהאי עלמא חמי וחשיב דערק מקמי מארי' ולא אשגח בהאי עלמא וכדון אטיל קב"ה רוח סערה תקיפא דא היא גזירת דינא דקיימא תדיר קמי קב"ה ובעאת דינא דב"נ מקמי' ודא איהו דקא מסער לספינ' ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא לי'. וכיון דאתפ' ב"נ על ידא דההיא סערה בבי מרעי' מה כתיב כו' בי שעת' קריבו בי דינא אית מנהון דפתחי בזכות. אית מנהון דפתחי בחוב וגזרת דינא תבע' דינא ואי ההוא ב"נ לא זכי מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו משתדלין אינון דאורו זכותי' לאתב' לי' להאי עלמא ולא יכלו מ"ט כי הים הולך וסוע' עליה' גזרה דדינא אזיל וסעי' בחובוי דבר נש ואתגבר עלייהו כדין נחתין עלי' תלת שליחן ממנן חד דכתב כל זכוון וכל חובין דעביד בר נש בהאי עלמא וחד דעביד חושבן יומי וחד דהוא אזיל עמי' כד הוי במעי אמי'. והא אוקימנ' דגזר' דינא לא שכיך עד ההו' זמנ' דכתיב וישאו את יונה. ישאו כד נטיל לי' מבית' לבי קברי כדין מכריזין עלוי. אי איהו זכאה מכריזי עלי' ואמרו הבו יקר לדיוקנא דמלכא יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו מנלן דכתיב והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ואי חייבא איהו מכריזו עליה ואמרי ווי לפלניא טב ליה דלא יתברי כדין מה כתיב ויעלהו אל הים ויעמד הים מזעפו. כד עאלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזירת דינא דהוה סעיר שכיך מזעפיה ונונא דבלע ליה דא איהו קברא. מה כתיב ויהי יונה במעי הדג מעוי דדג דא בטן שאול מנלן דכתיב מבטן שאול שועתי ואיהו במעי דנונא הוה וקארו ליה בטן שאול. שלשה ימים ושלשה לילות אלין תלתא יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי. לבתר תלתא יומין ההיא טנופת אתהפיך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבית בי. אכלית ושתית כל יומא ולא יהבית למסכני וכל יומך הוו כחגין וכמועדין ומסכני הוו כפנין דלא אכלו בהדך טול מה דיהבת בי. הה"ד וזריתי פרש על פניכם וגו' והא אוקימנא. לבתר דא מתלתא יומין להלאה כדין אתדן בר נש מעינוי מידוי ומרגלוי ואוקמוה עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא ורוחא כחדא כו' עכ"ל:

י״בובפ' נשא דף קכ"ו ע"א ז"ל תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשוב דדילה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקונפון עם שאר בני דינא אי אשתכח לי' סניגור' הא אשתזיב מן דינא הה"ד אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'. מאן הוא סניגור' אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא אשתכח עליה סניגורא הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההוא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעבד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא על כלא וכתבין קמיה הה"ד כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו' והוא אודי עלייהו מ"ט בגין דהוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא בי' וקיימין לאסהדא עלי' וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימו קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא:

י״גת"ח כל אינון מלין דעביד בר נש בהאי עלמא כלהו זמינין קמיה ולא אבדן מניה ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן קמיה ותלת כרוזי מכריזי חד קמיה וחד מימיניה וחד משמאליה ואמרי דא פלנייא דמריד במאמריה. מריד לעילא מריד לתתא מריד באורייתא מריד בפיקודוי חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי. עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזין מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופיה. ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דבר נש אתטמר בבי קברי דומה קדים ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא ווי על עובדוי. בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיני' ואשתלי' דלא אשתכח עלי' סניגורי'. סנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה זקוף ב"נ עינוי וחמי כמלי ביתא דמתלהטין באשא דזיוא מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין לבושוי אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכה בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו' היך יכול לאתחזאה בארעא אלא מלה דא הא אוקמוה דכיון דנחית אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה כל שכן וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גופיה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא. ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההוא שעתא. דחיל ההוא בר נש ובעי לאתטמרא ולא יכיל כיון דחמי דלא יכול הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין וכדין הוא מסיר גרמיה ונששיה וההיא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. ועם כל דא רוחא אזלא ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה ומיד מית ההוא שייפא וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עלי' ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקי' דמאן דאתדבק בה ווי לאינון חייביא דרחיקי מנה לא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר עליה דב"נ כד נפיק מהאי עלמא. חד ההוא דינא עלאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. יחד דינא כד עייל לקברא. וחד דינא דקברא. וחד דינא דתולעתא. וחד דינא דגיהנם. וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה לאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דב"נ כד אסתכל מהאי עלמא אקדים ואמר ברכי נפשי את ה' עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכח עם גופא. וכל קרבי את שם קדשו אתון שייפי דמשתתפי ברוחא השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד דלא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו עכ"ל. ובזהר חדש במדרש רות דף ס"ב ע"א ז"ל שבעה שמות לגיהנם ואלו הם בור שחת דומה טיט היון שאול צלמות ארץ תחתית שבעה פתחים יש לגיהנם כנגד שבעה שמות שיש לו שבעה מדורות הן זו על זו וכולן מדורות מזומנים לרשעים לידון שם כו'. מדור הראשון בור והוא מדור העליון ושם כמה כיתות של מלאכי חבלה כעין הבור אשר אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו כך המדור הזה נקרא בור כמה כיתות של מלאכי חבלה כעין נחשים השרפים אשר אין להם לחש שלשה ממונים שולטים בגיהנם והם מתחת ידי דומה והם משחית אף וחמה וכל האחרים הממונים תחתם וכל אותם הממונים רצים ושבי' ודנין בם נפשותם של רשעים וכל אותם כיתות של מלאכי חבלה כלם מרעישים גיהנם ונשמע קולם ברקיע וקול הרשעים בגיהנם צווחין ואומרים ווי ווי אין מרחם עליהם ועל כל אלו השלשה הממונים עם שאר כיתות של מלאכי חבלה שמרעישים גיהנם אמר קרא עלייהו קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו כנגד ג' משחיתים הללו כו' בהאי מדור דנין לאותן שקוטפין מלוח עלי שיח המפסיקים דברים שנתנו בלוחות עלי שיחה בטילה ואותם שאינן נוהגין כבוד בתלמידי חכמים ואין דנין במקום הזה למבזה תלמוד חכם כי דנין אותו בטיט היון והמקלל חרש וכיוצא בהם והעובר אחורי ב"ה בשעה שהציבור מתפללים. והמספר שבח חבירו לפני מי ששונאים אותו לרעה וכל אלה וכיוצא בהם נידונין במדור הראשון. המדור השני הוא נקרא שחת והיא אש ירוקה ואין שם כי אם חושך ואין שם רחמים כלל ושם דנים כל המספרים אחר מיטתן של ת"ח והמלבין פני חבירו ברבים ואפילו בהלכה שלא ללמוד ממנו והמתגאה שלא לשם שמים והמתכבד בקלון של חבירו והיודע בחבירו שיכשל בדברים או' הלכה אחת והם בעיר אחת והאוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה והמגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו ומי שמקלל בשחוק לחבירו בענין שיגיע לו בושת כל אלו נידונים שם במדור זה וכל כיוצא בהם. המדור השלישי הוא נקרא דומה ושם נידונין כל אותן גסי הרוח המתגאים לבם בהלכה לפני העם שלא לשם שמים והמספרים לשון הרע והמגיס לבו בהוראה והדן את חבירו לכף חובה והמלוה לחבירו ברבית והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומי שאינו עונה אמן מפי המברך ומי שעושה תפלתו פיסקי פיסקי כגון המספר בתפלתו וחוזר ואומר דבר אחר וחוזר ומפסיק והוא נקרא פיסקי פיסקי והמתלוצץ על חבירו ועל הזקן ששכח תלמודו והרואה דבר ערוה בחבירו ואינו מודיעו בינו לבינו כל אלה נידונין שם וכל כיוצא בהם:

י״דהמדור הרביעי נקרא טיט היון ושם נדונין כל אותן גסי הרוח וכל אותן העושין עזות לעניים ומדוכאין והרואה לעני בדוחק ואינו מלוהו עד שמבקש ממנו הנאתו והעושק שכר שכיר והמוציא זרע לבטלה הבא על כותית ונדה והממשכן לעני ואינו מחזיר לו משכנותיו כשאין לו דבר אחר והמטה משפט והלוקח שוחד כולם נידונים במדור זה:

ט״והמדור החמישי נקרא שאול ושם נידונים האפיקורסים והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים על אלה נאמר כלה ענן וילך כן יורד שאול ולא יעלה על שאר החוטאים כתיב ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

ט״זהמדור הששי נקרא צלמות ושם נידונין כל אותן ששכבו עם אמותן ונדה. המדור השביעי נקרא תחתית היורד לשם שוב אינו עולה ועליהם נאמר ועסוחם רשעים וגו' וכל אלו המדורות אש אכלה דולקת לילה ויום לנפשותם של רשעים יש מי שנקרא רשע ונדון בגיהנם י"ב חודש. רשע גמיר שאין לו תשובה אין לו תקנה נידון לעולם בגיהנם רבנן אמרי כו' עכ"ל. ומי האיש אשר בנה ביתו בלא צדק ואשר נטע חרובין למו והרס בעברת"ו על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה והביט אל נחו"ת דרגא ונסיב בגיהנם עונשו כי מרים ההם בודאי יאמר אל לבו מה לך נרדם בתרדמת הזמן בוגד קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת האלהים וזהו מה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״גמפני שקדם מאמרנו בביאור כל חמירא עונשי גיהנם וזולתם עמדנו על הפרק להכרי"ז בקול מוסד על אבר קט"ב ממאמרי הזה"ק מגודל שעשוע יונק שפע התענוג שיש לצדיקים מג"ע התחתון והעליון וגודל פלאי פלאות הנעשים בג"ע בגזרת אומר ועושה בכדי שישים האדם אל לבו ולו שקול ישקל כעסו ומהותו במאזנים לעלות המה מהבל יחד גודל העונש ר"ל ועוצם השכר לעושי דברו חכם לב יקח מצות בזריזות זריז ונשכר עוצם השכר אף שאין מן הראוי להיות כוונת האדם בעבודתו עבודת הקודש בשביל שיזכה גודל השעשוע והתענוג ההוא להיותו כעין עבדים התלוים אל אדוניהם ע"מ כו' רק כל מעשיו יהיו לש"ש לתת בעבודתו נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש וזכרו לעד וסוף הכבוד לבא מ"מ הכנו"ת פתוחה בזה לבא מן הדי"ן לידי יראה פנימית ובאהבה השלימה הרצוי' לעבודתו ית"ש:

ל״דוז"ל פרשת תרומה דף ק"ג ע"א גן עדן איהו בארעא נטיע באינון נטיען דנטע ליה קב"ה כד"א ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. איהו נטע ליה בשמא שלים כגוונא עלאה לעילא וכל דיוקנין עלאין כלהו מרקמן ומתציירן בהאי גן עדן דלתתא ותמן אינון כרובים לאו אינון גליפין בגליפוי דבני נשא מדהבא או ממלה אחרא אלא כלהו נהורין דלעילא גליפן ומתציירין בציורא מרקמא עובדי ידי אומנא דשמא שלים דקב"ה וכלהו מחקקן תמן וכל דיוקנין וציורין דהאי עלמא כלהו מתציירין תמן וגליפין ומתחקקן תמן כלהו כגוונא דהאי עלמא. ואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין בין אינון דאתו להאי עלמא בין אנון דלא אתו להאי עלמא. ואינון דזמינין למיתי להאי עלמא וכלהו רוחין מתלבשן בלבושין וגופין ופרצופין כגוונא דהאי עלמא ומסתכלן תמן בזיו יקרא דמאריהון עד דאתיין להאי עלמא. בשעתא דנפקי מתמן למיתי להאי עלמא מתפשטין אינון רוחין מההוא גופא ולבושא דתמן ומתלבשין בגופא ובלבושא דהאי עלמא ועבדין דיוריהון בהאי עלמא בלבושא וגופא דא דאיהו מטפה סרוחה וכד מטי זמניה למיהך ולנפקא מהאי עלמא לא נפיק עד דהאי מלאך המות אפשיט ליה לבישא דגופא דא. כיון דאתפשט האי גופא מההוא רוחא על ידי דההוא מלאך המות אזלא ומתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן דאתפשיט כד אתי להאי עלמא ולית חדו לרוחא בר בההוא גופא דתמן וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא ואתלבש בלבושא אחרא שלים כגוונא דההיא עלמא. מביה יתיב ואזיל ואסתכל למנדע ברזין עלאין מה דלא יכול למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא בגופא דא. וכד אתלבשת נשמתא בההוא לבישא דההוא עלמא כמה עדונין כמה כסופין דילה תמן. מה גרים לגופא דא לאתלבשא ביה רוחא. הוי אימא ההוא דאפשיט ליה לבושין אלין. וקב"ה עביד טיבו עם בריין דלא אפשיט ליה לבר נש לבושין אלין עד דאתקין ליה לבושין אחרנין יקירין וטבין מאלין ווי לאינון חייבי עלמא דלא אהדרי בתיובתא שלימתא למאריהון דערטילאין אתו להאי עלמא וערטילאין יתובין תמן. ונשמתא אזלא בכסופא לגבי אחרנין דלית לה לבושין כלל ואתדנת בההוא גיהנם בארעא מגו ההוא אשא דלעילא ואית מנהון דמצפצפי וסלקי עכ"ל:

ל״הובפ' ויקהל דף ר"ט ע"ב ז"ל רתיכא חדא עלאה דאיהי רתיכא דמיכאל רב סגנין. רתיכא תניינא דאיהי רתיכא מההוא רב ממנא דאקרי בוא"ל ודא איהו שמשא יקירא דאקרי רפאל ואלין נחתין וקיימין על נשמתא ואמרין לה שלום בואך יבא שלום כו'. כדין אלין תרין רתיכין עאלין לגו היכלא חדא טמירא דגנתא דאקרי אהלות ותמי תריסר זיני בוסמין גניזין דכתיב נרד וכרכם קנה וקנמון וגו' ואינון תריסר זיני דבוסמין דלתתא. ותמן כל אינון לבושין דנשמתין דאתחזון לאתלבשא בהו כל חד וחד כדקא חזי. בההיא לבושא אתרשימו כל אינון עובדין טבין דעבד בהאי עלמא וכלהו רשימין ביה ומכריזי האי איהו לבושא דפלניא ונטלין לההוא לבושא ואתלבשת ביה ההיא נשמתא דצדיקיא דבגינתא כגוונא דדיוקנא דהאי עלמא והני מלי מתלתין יומין ואילך דהא כל תלתין יומין לית לך נשמתא דלא תקבל עונשא עד לא תיעול לגנתא דעדן. כיון דקביל עונשא עאלת לגנתא דעדן כמה דאוקמוה לבתר דאתלבנת אתלבישא כיון דאתלבשא בהאי לבושא יהבין לה אתר כמה דאתחזי לה כו' ובכל שעתא נהרין צדיקיא מההוא זיוא עלאה. אבל בכל שבתא ושבתא ובכל ריש ירחא אתגלייא שכינתא יתיר משאר זמר בהאי רקיע ואתיין כלהו צדיקייא וסגדין לגביה. זכאה חולקי' מאן דזכי להני לבושין דקאמרן דמתלבשן בהו צדיקיא בגנתא דעדן אלין מעובדין טבין דעביד ב"נ בהאי עלמא בפקודי אורייתא ובהון קיימא נשמתא בגנתא דעדן ואתלבשא בהני לבושין יקירין. כד סלקא נשמתא בההוא פתחא דרקיעא לעילא אזדמנן לה לבושין אחרנין יקירין עלאין דאינון מרעותא וכוונה דלבא באורייתא ובצלותא כד סלקא מתעטרא מההוא עטרא מאן דמתעטרא ואשתאר חולקיה לההוא בר נש ואתעביד מניה לבושין דנהירא לאתלבשא בהו נשמתא לסלקא לעילא ואע"ג דאוקמוה דאינון לבושין בעובדין תליין. אלין לא תליין אלא ברעותא דרוחא כמה דאתמר לקיימא גו מלאכין רוחין קדישין ודא איהו ברירו דמלה. ובוצינא קדישא אוליף הכי מאליהו. לבושין דלתתא בגנתא דארעא בעובדין. לבושין דלעילא ברוחא ורעותא וכוונה דלבא כו'. כיון דסלקין אלין נשמתין עד ההוא פתחא דרקיע כדין ההוא רקיעא סתרא סוחרני דגנתא תלת זמנין ומקל נעימו דסחרניה דההוא רקיע נפקין כל אינון נשמתין וחמאן ההוא נעימו דההוא רקיע וחמאן ההוא עמודא דסלקא אשא ועננא ותננא ונגה דלהיט וסגדין כלהו. כדין נשמתון סלקין בההוא פתחא עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההיא נקודה. כדין חמאן מה דחמאן. ומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמא סלקין ונחתין קרבין ורחקין כו' כל חילא דשמייא פתח בההיא שעתא ואמרי זכאין אתון צדיקיא נטרי אורייתא זכאין אינון דמשתדלין באורייתא דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו דהא עטרא דמאריכון מתעטרא בכון. כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא תרין נהורין מתחברן כחדאי ונהרין לבתר אינון גוונין נחתין ואסתכלן לאשתעשא באינון נשמתין דצדיקיא ומתקני לון לעטרא לעילא וכל דא אתמר עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו' כו' בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה וכלהו אתיין עליה ואלמלא דאיהו הקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה. לא הוי ב"נ דיכיל למסבול יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא הה"ד אכן חלינו הוא נשא וגו' כו' וכד הוו ישראל בארעא קדישא באינון פולחנין וקרובנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל אינן מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא עד דנפיק בר נש מהאי עלמא ומקבל עונשיה כו' זכאין אינון דנטרי פקודי אורייתא קדישא עכ"ל. ובפ' פקודי דף ר"כ ע"א ז"ל זכאין אינון צדיקייא לעלמא דאתי דכמה נהורין גניזין לון כמה עדונין בההוא עלמא טמירין לון דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראך מה רב טובך הא אוקמוה דהא הוא אור דגניז לצדיקייא לעלמא דאתי כו' אשר צפנת בגין דאסתכל קב"ה בההוא נהורא ואסתכל באינון חייביא דזמינין למחטי בעלמא וגניז לי' לההוא נהורא למזכי ביה צדיקייא לעלמא דאתי כמה דאתמר עכ"ל. ובדף רמ"ו ע"ב ז"ל היכלא תניינא כו' הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתין דצדיקייא דסלקין לאתחזאה קמי מאריהון ולקיימא מקמיה וכד נשמתא סלקא ומטי להאי היכלא כדין אזדמן חד ממנא דאתפקד על אינין לבושין וצדקיאל שמיה דהא בזמנא דבר נש עביד פקודין דאורייתא בהאי עלמא כגוונא דאיהו אשתדל גרמיה הכי אתעביד ליה בהאי היכלא לעילא מלבושא לאתלבשא ביה בההוא עלמא וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה ואזיל עמה עד די מטא לנהר דינור די נשמתא אצטריכא לאתסחייא ולאתלבנא תמן כו'. ואי זכאת האי נשמתא ואסתלקת האי ממנא צדקיאל נטיל לה להאי נשמתא ואלביש לה ההוא לבושא ואתקנת ביה וסלקא לקרבא על ידא דמיכאל כהנא לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין זכאה חולקיה דהאי נשמתא דקיימא וזכאת להאי עכ"ל. ובפ' אחרי דף ע' ע"ב ז"ל אמר רבי יצחק זכאין אינון צדיקיא בעלמא הדין ובעלמא דאתי דהא כלהו קדישין גופא דילהון קדישא נפשא דלהון קדישא רוחא דלהון קדישא נשמתא דלהון קדש קדשים. תלת דרגין אינון כגוונא דלעילא כו' ת"ח תלת דרגין אינון ואתדבקו כחד נפש רוח ונשמה ועלאה מנייהו נשמה דאמר רבי יוסי בכלהו בני נשא אית נפש ואית נפש עלאה מנפש זכה בר נש בהאי נפש מריקין עליה עטרא חד דאקרי רוח הה"ד עד יערה עלינו רוח ממרום כדין אתער בר נש באתערותא אחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש ביה בההוא רוחא מעטרין ליה בכתרא קדישא עלאה דכליל כלא דאקרי נשמה דאתקרי נשמת אלוה. ותאנא ברזא דרזין בגו ספרא דקהלת דשלמה מלכא האי קרא דכתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו כיון דכתיב ושבח אני את המתים אמאי שכבר מתו אלא שכבר מתו בהאי עלמא בפולחניה דמאריהון. ותמן כתיב ג' מדורון עבד קב"ה לצדיקייא. חד דזכו אינון צדיקייא דלא אשתציאו מהאי עלמא וכד איצטריך עלמא רחמין ואינון חיין יתבין בצערא אינון מצלין צלותין עלייהו ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכין דחברון ומתערין ועאלין לגן עדן דארעא דתמן רוחיהון דצדיקיי' מתלבשין בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו ובזרין גזירה וקב"ה עביד רעותא דלהון וחם על עלמא ואינון נפשין דצדיקיא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא והאי אקרי נפש ודא לא אשתצי מהאי עלמא לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא והאי הוא דאמר חברייא דמתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ומדורא תניינא הוא גן עדן כי בארעא ביה עבד הקב"ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה והיכלין בתרין גוונין דלית להון חושבנא ואלנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא ובהאי אחר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא בלבוש יקירא כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה. מדורא תליתאה הוא מדורא עלאה קדישא דאקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנ' ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה. והאי אתדבק לאתענגא בעדונא עלאה עליה כתיב אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'. ותאנא בשעתא דאצטריך עלמא רחמי ואינון צדיקייא זכין ההוא נפש דאשתכחא בעלמא לאגנא על עלמא. נפש סליק ואזיל ושאט בעלמא ומודע לרוח ורוח סליק ואתעטר ומודע לנשמה. ונשמה לקב"ה וכדין חס קב"ה על עלמא. כדין נחתא מעילא לתתא נשמה אודע לרוח ורוח אודע לנפשא. ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא כלהו מתחברן ומתעטרן כחד עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עלאה, ולבתר תייבין לאתריהו הה"ד והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וגו'. ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחיי אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו אינון דאתחזו לאודעא להו. מ"ט דשווין רעותא דלהון לאתדבקא נפשא בנפשא כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודיעי להוא צער דעלמא וכלהו עאלין בההוא פתחא דג"ע ומודיעי לרוח. ואינון רוחין דמתעטרן בג"ע מלאכי עלאין אזלי בינייהו וכלהו מודיעין לנשמה ונשמה אודעא לקב"ה וכלהן בעאן רחמי על חיין וחס קב"ה על עלמא בגיניהון ועל דא אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו' עכ"ל:

ל״וובפרשת שלח דף קנ"ט ע"ב ז"ל אמר ר' שמעון מפרשתא דא (ר"ל מפרשת מרגלים) אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בני נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי. קב"ה אמר אזילו אלילו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא דכסופא עלאה. אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמדע כל האי. מה כתיב עלו זה בנגב אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. וראיתם את הארץ מה הוא וגו' תחמון מנה ההוא עלמא ודהיא ירותא דאחסנא דאנא עייל לכו בה. ואת העם היושב עליה אינו צדיקייא דבגנתא דעדן דקיימן שורין דינין ביקרא עלאה בדרגין עלאין. החזק הוא הרפה. בה תחמו אי זכו לכו האי כד אתקפו על יצרהון ותברו ליה אי לא. או כד אתקפו באורייתא למלעי בה יממא ולילה או אי ארפו ידייהו מנה וזכו לכל האי. המעט היא אם רב. אי סגיאין אינון דאשתדלו בפולחנו ותתקיפו באורייתא בגין דזכו לכל האי לא. ומה הארץ השמנה היא אם רזה. מדאוריי' תנדעון מה הארץ מה ההוא עלמא אי אסגי טיבו עלאה ליתבהא או אי אזעיר מנה כלום. היש בה עץ אם אין. האית בה אילנא דחיי לעלם ולעלמי עלמין או אי צרורא דחיי אשתכח בגווה אם לא עכ"ל. וז"ל בז"ח פ' נח דף י"ט ע"ג תאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח הראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לגן עדן ואדם הראשון שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואיך ויוצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי גן עדן ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה ותשפט בלהב הכרובים וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשערי ג"ע לצרף הנשמות זכתה הנשמה נותנין לה פנקס סימן ליכנס ונכנסה בגן עדן אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה והוא נעוץ מלמטה למעלה לשערי שמים זכתה לעלות למעלה עולה באותו עמוד לא זכתה יותר נשארת שם ומתעדנת מהטוב אשר למעלה דאמר ר' יוסי ראיתי גן עדן והוא מכוון כנגד פרכת קרח הנורא אשר למעלה והיא נהנית מזיו השכינה אבל אינה נזונת ממנה. זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד שמגעת הפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנקרא זבול ומגעת עד ירושלים אשר שם ושם שומרים זכתה פותחין לה הפתחים ונכנסת לא זכתה נועלים השערים ודוחים אותה לחוץ ונוטלים פנקסה ממנה והנשמה אומרת מצאוני השומרים הסובבים בעיר אלו מלאכי השרת השומרים בית המקדש וירושלים אשר למעלה נשאו את רדידי מעלי זהו פינקס שלה סימנה שומרי החומות כד"א על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים. זכתה לעלות נכנסת שם באותן השערים ומשבאת להקב"ה בבית המקדש אשר למעלה ומיכאל השר הגדול מקריב אותה לקרבן א"ר יצחק לר' חייא מה קרבן הוא זה יכול לומר כשאר הקרבן א"ר חייא הקרבה זו היא כאדם המקריב דורון לפני המלך ומיכאל הולך עמה עד הפתח הרביעי והחמישי והששי אמר לפני הקב"ה רבש"ע אשרי בניך בני אהוביך אברהם יצחק ויעקב אשריהם הצדיקים הטובים הזוכים לזה עד שמגיעים לשער השביעי שהוא ערבות וגנזי חיים טובים מצויין שם וכל נשמתם של צדיקים כלם שם ונעשים מלאכי השרת ומקלסין לפני הקב"ה ונזונין מזיו השכינה אספקלריא המאירה ושם המנוחה והנחלה ונוח חיי העולם הבא אשר עין לא ראתה אלהים זולתך כו' עכ"ל. וז"ל בפ' תולדות דף כ"ג ע"ב כל צדיק וצדיק יש לו מדור לפי כבודו ולפי הראוי לו מאן דאתי מראובן שם מדורו עם הצדיקים מן ראובן וכן כל שבט ושבט כו' והשבטים עומדים לעדים לכל צדיק וצדיק הה"ד ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה' א"ר יהודה נשמתו של צדיק יודעת ומכרת לעוה"ב מה שאינו יודע ומכיר מלאך ומשר' הה"ד אמרו צדיק כי טוב כי טוב ממלאכי השרת וכתיב אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה עכ"ל. וז"ל ג"כ בז"ח פר' בלק דף מ"ג ע"א וכד בר נש נפיק מהאי עלמא כלהו בין צדיקים בין חסידים ותמימין וחייבין ורשעים כלהו עברין באורחא למחמי ליה לאדם קדמאה לכל בני עלמא. ותמן נטלי אורחא או לג"ע או לגיהנם כל אינון דאורחייהו לג"ע מתקרבין לגבי חומה דלבר מאינון תלת חומות דתמן כדין נפיק חד ממונא ויתער קמייהו וקארי ואמר זכאין אתון צדיקייא בעלמין כלהו וההוא ממנא יעזריאל שמיה אוליף לון אורחא ואזלין קמיה עד ארעא חדא דגיהנם והאי ממנא קרי בחיללא צנון חננא צנון יקידת'. בההיא שערא בבהילו מצננן ליה ועאלין כלהו וטבלין ועברין. וכלהו חייביא אתמסרן בידא דדומה ועאלין בגיהגם וכל אינון זכאין לא אתמסר בידו אלא בידי דהאי ממנא. כיון דטבלין ועברין ההוא ממנא אזיל קמייהו עד דמטון לפום חומה דגנתא דעדן וההוא ממנא קארי לפחתא ואמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים כדין פתחין פחתא ואעיל ליה לגאו וכן לכל פתחא ופתחא. כיון דעלו לגאו לאתר צדיקייא אחרנין קיימין. כמה חדוה על חדוה וכמה חידו על חידו על צדיקייא וכל בני מתיבתא חדאין. לסוף תלת יומין דאתטמרן בהיכלין ידיעאן נפקין ואוירן נשבין ומצטיירין כלהו בדיוקנייהו ומכאן ולהלאה ירתי אחסנת ירותא כדקא חזי לכל חד וחד. חיזותא דאתחזיא בג"ע מחיזו יקרא דיוקנא דכל דיוקנין וגיון דכל גוונין דמלכא קדישא לא אתגלי בהיכלא ולא באתר חד אלא אתפתח רקיעא מרקמא על גבי גנתא לד' סטרין ואתמליא מציוא יקירא קדישא ואתחזי תמן ואתנהרון כלהו צדיקייא מאן חאמי חדווה דא וכסופא דא דההוא נעם ה' כו' עכ"ל. וז"ל בהיכלית דפ' בראשית דף ל"ח ע"א שבעה היכלין מדורין כו' ובהו הוה דיוריה דאדם ולבתר דאתתרך מגנתא דעדן אתקין לון קב"ה לנשמתיהון דצדיקייא לאשתעשעא בהו כדקא חזי מזיוא דיקרא עלאה וכל חד וחד אתתקן כגוונא דלעילא וכגוונא דלתתא כמה דאוקמינא:

ל״זהיכלא קדמאה אחר דאיהו מתתקן לתתא למהוי כגוונא דלעילא והא אתערו חברייא נמוסי דגנתא דעדן כמה דאיהו ברזא עלאה דאיהו מתקן לגו גו טמירא דרזא דלתתא גניז וסתים מכלא ולא שלטא ביה עינא בר נשמתהון דצדיקייא למהוי גליפן לעילא ותתא ולאסתכלא מתמן ברזא דמאריהון ובענוגא דלעילא ואלון אינון צדיקיי' דלא אתחלפו יקרא דמאריהון בגין דחלא אחרא כו' היכלא דא קאים בדיוקנא דרזא עלאה בגין דכד נשמתין דצדיקייא נפקי מהאי עלמא עאלין גו אלין היכלין די בגנתא דעדן דלתתא ותמן יתבין כל חד וחד כל ההיא זמנא דאצטריכא נשמתא למיתב תמן. ובכל היכלא והיכלא אית דיוקנין כגוונא דלעילא ודיוקנין כגוונא דלתתא ותמן אתלבשת נשמתא בלבושין כגוונא דהאי עלמא ואתעדנת תמן כל ההוא זמנא דאצטריכת עד דמטי זמנא לסלקא לאתר עלאה כמה דאצטריך. ומגו ההוא מאנא דאתלבשת ביה חמאת דיוקנין עלאין לאסתכלא ביקרא דמאריהון. בהאי היכלא אית נהורין עלאין לאסתכלא ונשמותיהון דאינון גיורין דאתגיירו קיימין תמן ועאלין תמן לאסתכלא ביחודא עלאה ומתלבשן תמן בלבושא חדא דנהורא דנהיר ולא נהיר. וההוא היכלא מקפא מאבן טבא ודהבא ותמן איהו פתחא חדא דנחית לקבל פתחא דגיהנם מתמן מסתכלן בכל אינון חייביא דעובדי כוכבים דלא עאלו בברית קיימא קדישא ואתחרכו באינון מלאכי חבלה דטרדי לון בנורא דדליק ואינון חמאן וחדאן על דאתגיירו. ותלת זמנין ביומא נהרין מגו נהירו עלאה ומשתעשען תמן ועילא מנהון עובדיה ואונקלוס גיורא ושאר גיורין דאתגיירו כו':

ל״חהיכלא תנינא היכלא דא קיימא לגו מהאי היכלא קדמאה והאי היכלא סמיך למערתא דאבהן. והאי היכלא נהיר מקדמאה הכא אית כל אבנין יקירין דמקפן ליה בגו דהאי היכלא אית נהירו חד כליל מכל גוונין ואיהו נהיר מעילא לתתא. בהאי היכלא קיימין אינון דסבלו יסורין ומרעין בהאי עלמא בגין לאתתקנא יהוו מודן ומשבחן למאריהון כל יומא ולא הוו מבטלין צלותייהו לעלמין. לגו מהאי היכלא קיימין כל אינון דמקדשין בכל חילא שמא דמאריהון ואתיבו אמן יהא שמיה רבא מברך בכל חילא. ואלין אינון קיימין לגו בגו האי היכלא ההוא נהורא דכליל בכל גוונין נהיר לון. מההוא נהירו קיימין וחמאן נהורין אחרנין דאתאחדן ולא אתאחדן בגווייהו ועילא מנהון משיח דאיהו עאל וקאים בינייהו ונחית לון. איהו נטיל ההאי היכלא ועאל:

ל״טבהיכלא תליתאה ותמן כל אינון בני מרעין וכאבין יתיר וכל אינון דרדקי דבי רבן דלא אשלימו יומין. וכל אינון דעצבין על חרוב בי מקדשא והוו אושדין דמעין כלהו קיימין בההוא היכלא ואיהו מנחם לון ונטיל מהאי היכלא ועאל:

מ׳בהיכלא רביעאה ותמן כל אינון אבלי ציון וירושלים וכל אינון קטולי דעובדי כוכבים ואיהו שרי ובכי וכדין כל אינון נשיאין דזרעא דדוד כלהו אחידן ביה ומנחמין ליה. שארי תניינות ובכי עד דקלא נפיק ומתאחד בההוא קלא וסליק לעילא ואשתהי תמן עד ריש ירחא וכד נחית נחתין עמיה כמה נהורין וזיוין מנהרין לכל אינון היכלין ואתוותא ונהורא לכל אינון קטולין ובני מרעין ומכאובין דסבילו עמיה דמשיח וכדין פורפורא לביש ותמן חקיקין ורשימין כל אינון קטולי דשאר עובדי כוכבים בההוא פורפירא. וסליק ההוא פירפירא לעילא ואתרקם תמן גו פורפירא עלאה דמלכא וקב"ה זמין לאלבשא ההוא פורפירא ולמידן עמיה דכתיב ידין בגוים מלא גויות עד די אתא ונחים לון ונחתין עמיה נהורין ועדונין לאתעדנא וכמה מלאכין ורתיכין עמיה כל חד וחד במלבושא לאתלבשא בהו כל אינון נשמתין דקטולין ותמן מתעדנין כל ההוא זמנא דאיהו סליק ונחית לגו מהאי היכלא קיימא גו דרגא עלאה אינון עשרה רברבין ממנן ר' עקיבא וחברוי וכלהו סלקי בסליקו גו אספקלריא דלעילא ונהרין בזיו יקרא עלאה עלייהו כתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו:

מ״אבהיכלא חמישאה קיימין כל אינון מאריהון דתיובתא שלימתא דתבו מחטאיהון ואתנחמו בהו ונפקת נשמתייהו בבכיה וכל אינון דקדישו שמא דמאריהון וקבילו עלייהו מותא ובתרעא דהאי היכלא קאים מנשה מלך יהודה דקביל ליה קב"ה בתיובתא שלימתא וחתר ליה חתירה לקבלא ליה. ולגו מהאי היכלא קיימין כל אינון מאריהון דתיובתא תקיפא דנשמתהון נפקא בשעתא דאתמרמרו על עובדיהון ואלין מתעדנין בעדונא עלאה בכל יומא ויומא ותלת זמנין ביומא נהירו עאל בההוא היכלא דמתעדנין ביה כל חד וחד כדקא חזי ליה וכל חד נכוה מנהורא דחופה דחבריה בין לתתא בין לעילא. האי היכלא קיימא על אינון תתאי ואפי' צדיקים גמורים לא יכלין לאעלאה בגו האי היכלא ולמיקם ביה והאי איהו דרגא עלאה על כלא בר דרגא דחסידי דאיהו דרגא עלאה על כלא:

מ״בהיכלא שתיתאה היכלא דא היכלא דחסידי היכלא דא היכלא עלאה על כלא והאי הוה היכלא דקיימי על כלא היכלא דימינא לית מאן דיקום ביה. אלא אינון חסידים קדישין וכל אינון דמרחמי למאריהון ברחימו סגי. ולפתחא דהאי היכלא קיימי כל אינון דמיחדי יחודא דמאריהון בכל יומא ואלין עאלין בהאי היכלא וזמינין לסלקא בקדמיתא ועילא מהאי פתחא אברהם ימינא דקב"ה ולפתחא אחרא קיימא יצחק דאתעקד על גבי מדבחא והוה קרבנא שלים קמי קב"ה, ולפתחא אחרא לגו קיימא יעקב שלימא ותריסר שבטין סחרניה ושכינתא על רישייהו וכד ישראל בעקו אתערו תלת אבהן ומתערי לה לשכינתא לאגנא עלייהו וכדין איהי סלקא ואתעטרא לעיל' ואגנא עלייהו דישראל וכמה דאית היכלין לתתא בגנתא דעדן הכי נמי לעילא אית היכלין מתקנין דאינון רזא דמהימנותא וכל הני היכלין כלהו מתקשרן ומתעטרן בחד היכלא דאיהו:

מ״גהיכלא שביעאה והאי היכלא איהו גניז וסתים מכל שאר היכלין באמצעיתא דהאי היכלא קאים חד עמודא דאיהו בגוונין סגיאין. ירוק חוור סומק אוכם וכד נשמתין סלקין אינון עלאין גו האי היכלא. מאן דאתחזי להאי גוון סליק ביה ומאן דאתחזי להאי גוון סליק ביה כל חד וחד כדקא חזי ליה. ואלין שית היכלין אינון למדורא כדאמרן ושביעאה כו' עכ"ל:

מ״דעוד אציגה נא אתך אחי ורעי אחד מן המאמרים מפר' שלח לך המדבר מגודל פלאות הנעשים בג"ע התחתון ועוד זה מדבר מגודל מעלת מאן דנטר ברית קודש דיליה ומאמר זה בא בארוכה שם אך לאהבת הקיצור אעתיק בקיצור נמרץ בכל האפשרי:

מ״הוז"ל דף קס"ד ע"א האי קרא מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב ופריש רב מתיבתא קרא דא כו' בההוא מגדל דסלקא בין אינון מגדלין (פי' בג"ע) קיימא נהירו חד בדיוקנא דס"ת כד אתי ההוא ציפרא נטלא ההוא מגדל מאתרי' וקאים גו אמצעי דעזרה (פי' העזרה שבג"ע) גו גדפי דכרובים הוה רומיה לרום שמיא כו' תלת מאה פתחין תמן בפתחא דאמצעיתא קיימא נהירו דא דס"ת:

מ״וביה זמין מלך ישראל למקרי בפרשת הקהל ודא להוי מלכא משיחא ולא אחרא ובההוא ס"ת דההוא נהירו. אי חסידא קדישא זכאה איהו דמפומי' שמע קל נעימו דמלוי. מאינון מלין סתימין דפרש באוריתא בכל ריש ירחי ושבתי ומועדייא וזמנייא. כד בעאן כל בני מתיבתא לסלקא לעיל' לגו מתיבת' דרקיע כלהו מתכנפי לגבי מלכא משיחא ואיהו פריש מלין ומגו מתיקו דמלוי בתיאובתא סלקין כלהו כו' כד קיימא ההוא מגדל באמצעו דעזרה ופתחא דא פתח. פתחין אינון כרובים פומייהו ופרשי גדפייהו ונהיר נהירו עלאה על ההוא פתחא וההוא ס"ת סתים ואינוי כרובים פתחי ואמרי מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' וסגירו פתחין וס"ת אתגליל מאן חמא נהירו דנהור' דההוא ס"ת כו' בשעתא דישרי למקרי יתפתח פתחא אחרא ומתמן יפוק ההיא יונה דשדר נח בימי טופנא דכתיב וישלח את היונה היונה ההיא דאשמודעא ולא מלילו בה קדמאי ולא ידעי מה היא אלא אמרי נפקת ועבדת שליחותא ובשעתא דכתיב ולא יספה שוב אליו עוד לא ידע בר נש לאן אזלת והיא תבת לאתרה ואתגניזת בפתחא דא ואיהי תטול עטרה בפומה ותשוי על רישא דמלכא משיחא מטי ולא מטי וכדין כתיב תשית לראשו עטרת פז כו' זכאה עמא דכל דא מחכאן. חסר. אי חסידא קדישא מאן דנטר ברית שוי ליה אבתרוי ואיהי (פי' השכינה הקדושה) לקמא ואי תימא מאן נטר לאחורא. הא נטירו רב ועלאה מלכת דנטיר ליה ומאן איהו צדיק עלאה ברחימו סגי עאל בין צדיק וצדק ואשתכח נטיר מכל סטרין זכאה מאן דנטיר ברית דא כו' מאן איהו דיכיל לנזקא לברא דאיהו באמצעא כו' מאן דאיהו לגו בתרין סטרין קיימא תמן חד בחדוה דלית חדוה כההיא חדוה בעלמא לקיימה עבדו את ה' בשמחה וחד ביראה דלית דחילו כההוא דחילו בעלמא לקיימא עבדו את ה' ביראה חד מעיינא דמיא דנביע מסטר מזרח דא הוא דאמר יחזקאל נביאה מהאי מעיינא לא יכלין לסיימא שבחא כל בני עלמא כו' באמצעי דעזרה יקומון כלהו ישראל ויתחזון קמי מלכא קדישא כו' כל אינון נטורי קיימא קדישא (פי' ברית הקודש) בעיין לאתחזאה קמי מלכא כו' וע"ד יראה כל זכורך אינון בר קיימא קדישא דייקרב מתיבתא זכורך ולא זכרך דהא זכר כתיב ולא זכיר מאי זכורך אלא כל אינון דנטרין קיימא קדישא ולא חבאן ביה אינון הוו בני מלכא דבכל יומא משבחת בהו ודכיר לון תדיר וע"ד זכורך ההוא דאית ביה קיימא קדישא דדכיר לון מלכא בכל יומא דלית שבחא קמי מלכא עלאה כמאן דנטיר קיימא דא כו' כל מאן דנטיר ברית קדישא אזדווגת ביה שכינתא ושריא עליה ובג"כ תמים תהיה עם ה' אלהיך תמים תהיה ולבתר עם ה' אלהיך בזווגא חדא דכיון דנטיר ברית דא עם ה' להוי ולא אתפרש מניה כו' אי חסידא קדישא כמה חדוה על חדוה בההוא מעיינא בההוא מעיינא מגדלא כל זיני אילנין דנציב קב"ה בג"ע וכלהו קיימי לאסוותא טרפין ואיבין וענפין ולחדו לבא תדיר כו' זכאה עמא דכל דא מחכאן וכל דא גניז לון. א"ר שמעון בקרקע דהאי מקדשא אית מאלין פליאן א"ל אי ר' אי ר' זכאה חולקך כו' בכה ר' שמעון וגעא. פתח ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד אורייתא נהירו דכל עלמין כמה ימין ונחלין ומקורין ומבועין מתפשטי מינך לכל סטרין. מינך כלא. עלך קיימי עלאין ותתאין כו' אילת אהבים אנת ויעלת חן גבי עילא ותתא רחימון דילך מאן יזכי לינקא מינך כדקא יאות. אורייתא אורייתא שעשועים דמארך מאן יכיל לגלאה ולמימר סתרין וגניזין דילך בכה ועאיל רישיה בין ברכוי ונשק לעפרא אדהכי חמא כמה דיוקנין דחברייא סחרניה אמרו ליה לא תדחל בריה דיוחאי כו' אדהכי הא אינון תרין שליחן אתיין אשכחוהו רישא בין ברכוי כו' אמר ר' שמעון מלה חדא בעינא למנדע אי תוכלין לאודעא לי. נשין בההוא עלמא אי זכאין לסלקא לעילא אי היך אינון תמן א"ל אי ר' אי ר' בדא אית לן רזא יתירא בגין דלא לגלאה סתרין דתמן כו' אי ר' שית היכלין אחזיו לו בכמה ענוגין ועדונין באתר דפרוכתא פרישא בגנתא דהא מההוא פרוכתא ולהלאה לא עאלין דכורין כלל:

מ״זבהיכלא חדא אית בתיה בת פרעה וכמה רבוא ואלפי נשין זכיין בהדה וכל חדא וחדא מנייהו דוכתין דנהורין ועדונין בלא דחקא כלל אית לה:

מ״חתלת זמנין בכל יומא כרוזי אכריזו הא דיוקנא דמשה נביאה מהימנא אתי ובאיה נפקת לאתר דפרגודא חדא דאית לה וחמאת דיוקנא דמשה וסגידת לגביה ואמרה זכאה חולקי דרביתי נהירו דא ודא איהו ענוגין דילה יתיר מכלהו אהדרת לגבי נשין ואשתדלן בפיקודי אוריתא כלהו באינון דיוקנין דהוו בהאי עלמא בלבושא דנהורא כלבושא דדכורין בר דלא נהרין הכי:

מ״טפקודין דאורייתא דלא זכו לקיימא לון בהאי עלמא משתדלי בהו ובטעמייהו בההוא עלמא. וכל הני נשין דיתבין בהדי בתיה בת פרעה אקרון נשים שאננות דלא אצטערו בצערא דגיהנם כלל:

נ׳בהיכלא אחרא אית סרח בת אשר וכמה נשין רבוא ואלפין בהדא תלת זמנין ביומא מכריזון כמה הא דיוקנא דיוסף צדיקא אתא ואיהי חדאת ונפקת לגבי פרגודא חדא דאית לה וחמאת נהירו דדיוקנא דיוסף וחדאת וסגידת לגביה ואמרת זכאה האי יומא דאתערת בשורה דילך לגבי סבאי לבתר אהדרת לגבי שאר נשין ומשתדלן בתושבחן דמארי עלמא ולאודאה שמיה וכמה דוכתין וחדו אית לכל חדא וחדא ולבתר אהדרן לאשתדלא בפיקודי אורייתא ובטעמייהו:

נ״אבהיכלא אחרא אית יוכבד אמיה דמשה נביאה מהימנא וכמה אלפין ורבבן בהדה בהיכלא דא לא מכרזי כלל אלא ג' זימנין בכל יומא ויומא אודת ושבחת למארי עלמא איהי וכל אינון נשין די בהדה. ושירתא דימא מזמרן בכל יומא ואיהו בלחודהא אמרת מהכא ותקח מרים הנביאה וגו' את התוף בידה וגו' וכל אינון צדיקייא די בגן עדן צייתין לקל נעימו דילה וכמה מלאכין קדישין אודאן ומשנחן עמה לשמא קדישא:

נ״בבהיכלא אחרא אית דבורה אוף הכי וכל שאר נשין בהדה אודן ומזמרן בההיא שירתא דאיהי אמרת בהאי עלמא אי ר' אי ר' מאן חמי חדוה דצדיקייא ונשין זכיין דעבדין לגבי קב"ה. לגו אינון היכלין אית ארבע היכלין טמירין דאמהן קדישין דלא אתמסרן לאתגלאה ולית מאן דחמי לון:

נ״גבכל יומא כמה דאמינא לך אינון בלחודיהון וגוברין אוף הכי. בכל ליליא אתכלילן כלהו כחדא כמה דאתמר בגין דשעתא דזווגא איהו בפלגות ליליא כו' זווגא דההוא עלמא אתדבקותא דנשמתא בנשמתא נהורא בנהורא זווגא דהאי עלמא גופא בגופא כו' זכאה חולקיהון דצדיקייא גוברין ונוקבי דאזלי בארח מישר בהאי עלמא וזכאן לכלהו ענוגין דההוא עלמא כו' אי ר' אי ר' אלמלא בר יוחאי אנת לא אתמסיר לגלאה כו'. אמר ליה אי מלה חדתא ידעת דאנא ערטילא בה א"ל אימא אמר קלא דהדרא בעינא למנדע בר נש יהיב קלא בחקלא או באתר אחרא והדרא קלא אחרא ולא ידיע. א"ל אי חסידא קדישא על מלה דא כמה קלין אתערו וכמה דקדוקין הוו קמי רב מתיבתא וכד נחית רב מתיבתא אמר הכי אוקמוה מלה במתיבתא דרקיע ורזא יקירא איהי:

נ״דתא חזי תלת קלין אינון כו' וכד יהיב נר נש קלא אינון מתערין לגבי ההוא קלא קלא דנחש לא אתער לגבי קלא דב"נ. היאך יתער. במחאה כד מחי ב"נ מחאה אתער קלא דנחש דאתטמ' לגביה ההוא קלא ולאו קלא אחרא. קלא אתער בתר קלא זינא בתר זיניה ועל דא ביומא דר"ה קול שופר אתער קול שופר זינא בתר זיניה אזלא:

נ״הארחיה דנחש לביש איהו לקטלא ולמחאה. בההוא קלא ממש לא אתער קלא דהאי נחש אלא בתר זיניה. ודא איהו כד בר נש מחי בחוטרא בארעא וקרי ליה לזיניה כדין אתער ההוא קלא דנחש לאתבא לזיניה ורזא דא איהו טמירא כו' חדי ר"ש ואמר אלמלא לא זכינא למשמ' אלא מלה דא די לי למהוי חדי דזכינא למשמע מלין דקשוט דההוא עלמא א"ל אי חסידא קדישא אלמלי ידעת חדוה דמלין בההוא עלמא קמי רב מתיבתא תהא חדי יתיר כו' ת"ח בכל שמיטה ושמיטה כרוזא נפיק אתכנישו גוברין ונשין וכל אינון בני מהימנותא וסליקו. כדין כלהו מתפשטין דכורין ונשין וסלקין וכל אינון ינוקי מחלב עאלין לגו מתיבתא דרקיעא וחדאן חדוה ועלויא דלהון ותמן חדו על חדו וההוא גבר דמפתחן דמאריה בידיה קם ואמר לון כמה מלין חדתין ועתיקין וכלהו חמאן חדוה דלית חדוה כההוא חדוה לבתר עאלין כלהו לגו כמה פרוכתין וכמה היכלין גניזין תמן דאינון נהרין בנעם ה' בגו היכלא דאהבה דקב"ה ודא הוא דכתיב לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו כו' זכאה עמא דכל טובא דההוא עלמא מחכאן כו' עכ"ל בקיצור נמרץ בכדי להקל משא העיון ומי האיש אשר יקרא בצדק ישפוט למשרים ואש ההתלהבו' תוקד בקרבו לקרבה אל המלאכה מלאכת עבדת הקדש כל הקרב הקרב אל משכן ה' ולחזות בנעימו והי"ן די ביאור עולה למה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

נ״ו

נ״ז

נ״ח

נ״ט

ס׳

ס״א

ס״ב

ס״ג

ס״ד

ס״ה

ס״ו

ס״ז

ס״ח

ס״ט

ע׳

ע״א

ע״ב

ע״ג

ע״ד

ע״ה

ע״ו

ע״ז

ע״ח

ע״ט

פ׳

פ״א

פ״ב

פ״ג

פ״ד

פ״ה

פ״ו

פ״ז

פ״ח

פ״ט

צ׳

צ״א

צ״ב

צ״ג

צ״ד

צ״ההיות הלא המה באו בכתבים והעמדנו על הפרק הקודם גודל רב שמחות והשעשוע שבגן עדן התחתון והעליון על כן ראה ראינו לעשות תמוכין מן התורה המבארים גודל תיקון בכל העולמות מכל מצוה ומצוה שהאדם עושה ואשר לו יעלה על לב האדם לעשות איזה מצוה תיכף ממשיך עליו השכינה הקדושה:

צ״ווכל אשר יעשה האדם יאמר עליו כי הוא זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כו' ובל יראה ובל ימצא מדת קמצנות בדרכו הסלולה:

צ״זע"כ באה עלינו התר"ה הזאת ממאמרים הקדושים:

צ״חוז"ל פ' במדבר דף קי"ח ע"א ת"ח פקודי אוריתא עלאין אינון לעילא אתי בר נש ועביד פקודא חדא ההוא פקודא קיימא קמי קב"ה ומתעטרא קמיה ואמר פלנייא עבד לי ומן פלנייא אנא בגין דאיהו אתער ליה לעילא. כגוונא דאיהו אתער ליה לתתא ה"נ אתער לעילא ועביד שלמא לעילא ותתא כמה דאתמר אז יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי. יעשה שלום לי לעילא. שלום יעשה לי לתתא. זכאה חולקיה דההוא בר נש דעביד פקודי אוריתא עד כאן לשונו:

צ״טוז"ל פ' נשא דף קכ"ב ע"א כל מאן דאתדבק ביה בקב"ה ועביד פקודי אוריתא כביכול הוא קיים עלמין עלמא דלעילא ועלמא דלתתא והא אוקמוה ועשיתם אותם כתיב עכ"ל:

ק׳וז"ל ג"כ פ' בחקתי דף קי"ג ע"א אם בחקותי תלכו כו' ועשיתם אותם כיון דאמר תשמרו אמאי ועשיתם אותם אלא מאן דעביד פקודי אורית' ואזיל באורחוי כביכול כאלו עביד ליה לעילא עכ"ל בקיצור נמרץ:

100

ק״אוחשב אפודתו לעשות איזה מצוה מן המצות ממשיך עליו השכינה הקדושה מבואר פ' ויקהל קצ"ח ע"ב וז"ל קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה וגו' תא חזי בשעתא דבר נש שוי רעותיה לגבי פולחנא דמאריה ההית רעותא סליק בקדמיתא על לבא דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא. לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא. ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחבראן כחדא ואינון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא דיירא עמהון וההוא בר נש הוא חולקא דקב"ה הוי הה"ד קחו מאתכם תרומה. מאתכם הוי אמשכותא לקבלא עלייכו ההוא תרומה למהוי חולקא לה' עכ"ל:

101

ק״באך לכל אשר יעשה האדם הן איזה מצוה או לכל אשר יעשה האדם יאמר עליו כי הוא זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וכל אשר יקרא לו האדם זה שמו של הקב"ה על מעשה רוח קדושה שורה בו כי בלתי הכנה שורה על דבר זה רוח הטומאה ר"ל כמבואר בזה"ק פ' תזריע דף נ"א ע"ב:

102

ק״גוז"ל אמר ר' אלעזר בכל עובדוי דבר נש לבעי ליה דלהוין כלהו לשמ' קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומי שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכלא הוא לפולחנו' ולא ישרי עלוי סטרא אחרא בגין דאיהו זמין תדירא לגבי בני נשא ויכיל לאשראה על ההוא עבידתא עכ"ל:

103

ק״דוביחוד כי תבנה בית חדש או קנה מיד אחרים הזמנא מלתא להשרות רוח קדושה בבית זה אשר נקרא ית"ש ויתעלה עליו כנ"ל כמבואר בזה"ק פ' הנ"ל דף נ' ע"א וז"ל מאן דבני בניין כד שארי למבני בעי לאדכרא דהא לפלח' דקב"ה הוא בני בנין דכתיב הוי בונה ביתו בלא צדק וגו' וכדין סייעתא דשמיא שארי עלוי וקב"ה זמין עליה קדושתא וקארי עליה שלום הה"ד וידעת כי שלום אהלך וגו' מהו ופקדת נוך הא אוקמוה אבל ופקדת לאפקדא מלה בפומא כד איהו בני וכדין ולא תחטא כתיב ואי לאו הוא זמין לביתיה סטרא אחרא כו' ולא נפיק ההוא בר נש מעלמא עד דאתענש בההוא ביתא ומאן דדייר ביה יכול לאתזקא דהא ההוא דירא רוח מסאבא שריא ביה ואזיק מאן דאשתכח ביה ואי תימא במה ידוע כגון דאתזק בההוא ביתא ההוא דבני לה או אנשי ביתי' בנזקא דגופ' או בנזקא ממונא הוא ותרין אחרנין אבתריה הא ודאי יערוך ב"נ לטור' ולא ידור בי' ידור בטיחלא דעפרא ולא ידור ביה עכ"ל. ובדף נ"א ע"ב ז"ל כד הוה נחית נגע צרעת הוא מדכי אתרא ואפיק לרוח מסאבא מאתרי' ולבתר מנתצי ביתא אבני ואעין וכלא ובנא לה כמלקדמין בסטר קדישא בצדק דדכיר לה לשמא קדישא ולשרי עליה קדושה ועם כל דא בעפרא אחרא וירחיק ביתא מאתרי' מיסודא קדמאה תרי טפחים. השתא דלא אתחזי ולא נחית מאן דמקטרג בי' בההוא רוח מסאבא לאפקא ליה מאתריה מאי תקנתיה אי יכיל לנפקא מהאי ביתא שפיר ואי לא יבנה ליה כמלקדמין באבנין אחרנין ואעין וכלא ויפיק וירחיק ליה מאתר קדמאי ויבני ליה על שמא קדישא כו' עכ"ל. ועכ"ז הבונה כל שהוא איזה בית אשר תבנה או יקנה בית מבונה צריך לפרש בפה מלא אני קונה או בונה בית זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כדי שאוכל להתפרנס בבית זה ועי"ז אוכל לעבוד עבודתו ית"ש גם שיהי' לי מקום מנוחה ועי"ז אוכל לעבוד למלך הכבוד. ובפרט שצריך ליחד איזה חדר לעבודתו ית"ש ולבטא בשפתים אני מיחד חדר זה ללמוד בתוכה שיעור קביעות הן ביום הן בלילה:

104

ק״הוראוי לאדם שרוצה לקנות שלימות בעוה"ז השפל שישתדל להיות לו בית הכסא בחצר סמוך לשולחנו כפי שהפליגו בזה חכמי הגמרא איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו גם דרשו על פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא מר זוטרא אמר להיות לו בהכ"ס סמוך לשולחנו והגם שדרשו פסוק זה על כמה ענינים אמרי במערבא דמר זוטרא עדיף מכלהו והוא בגמרא דברכות דף ח' ובודאי מי שאין לו בית הכסא מבונה כל צרכה דהיינו מסוכך היטיב בכדי שיוכל לעשות צרכיו בכל עת אף בעת ירידת גשמים יכול לבא לכמה מכשולים היינו להתפלל בגוף משוקץ מנקבים וגם ללמוד ולאכול בגוף משוקן ר"ל בשביל גודל הטרחא למצוא בית הכסא בעת ההיא לכן ראוי לכל ירא וחרד להשתדל בזה מאוד וגם להשתדל בשביל צרכי רבי' להיות בית הכסא בחצר ביהכ"נ מבונה כל צרכה כנ"ל וזכות הרבי' תלוי בו. ודי בהער' זו:

105

ק״ווגודל מדה רעה של קמצנות מבואר בפ' בשלח דף ס"ה ע"א וז"ל רבי אבא פתח ואמר יש רעה חולה ראיתי תחת השמש דתנינן מסטרא דשמאלא נפקי כמה גרדיני נימוסין ומתבקען באוירא כו' ומתקרבין לגבייהו דבני נשא וכל חד אקרי רעה כד"א לא תאונה אליך רעה בגין דאתיא בתסקופא על בני נשא:

106

ק״זחולה אמאי היא חולה. כד שריא האי על בני נשא עביד לון קמצנין מממוניהון. אתיין גבאי צדקה גביה היא מחאת בידי'. א"ל לא תפיק מדידך. אתיין מסכני היא מחאת בידיה אתי הוא למיכל מממוניה מחאת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא עכ"ל. ומבואר בתיקונים תיקון רביעאה דף קמ"ב ע"א וז"ל אית ב"נ דצלי ואזיל בכל פקודין דלא יהיב עלייהו אגרא ואם הוא יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון דודאי סגיאון אינון מבני נשא אינון עתירין בעותראה סגיא ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון. דעותרא דנפשא איהו פקידין טבין בעלמא דאתי ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין. ואינון דמחבבין ממונא מנפשא אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא. ומה דדחיל ורחים ליה (פי' להקב"ה) לאו איהו אלא בגין ממונא. האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קב"ה טפל האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קב"ה אלא עקרא דרחימו ודחילו דקב"ה דאע"ג דאיהו רחים ממוני' מנפשי' דרחים ליה בממוניה במה דאיהו חשיב עליה ולא בטפל דיליה לכך נאמר בכל מאדך וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק באברא זעירא דאית ביה לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה עכ"ל. ומי האיש החכם ירחיק מדת קמצנות המגונה ובזריזות יהיו ידיו נכונה. וזהו מה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

107

ק״ח

108

ק״ט

109

ק״י

110

קי״א

111

קי״ב

112

קי״ג

113

קי״ד

114

קי״ה

115

קי״ו

116

קי״ז

117

קי״ח

118

קי״ט

119

ק״כ

120

קכ״א

121

קכ״ב

122

קכ״ג

123

קכ״ד

124

קכ״ה

125

קכ״ו

126

קכ״ז

127

קכ״ח

128

קכ״ט

129

ק״ל

130

קל״א

131

קל״ב

132

קל״ג

133

קל״ד

134

קל״ה

135

קל״ו

136

קל״ז

137

קל״ח

138

קל״ט

139

ק״מ

140

קמ״א

141

קמ״ב

142

קמ״ג

143

קמ״ד

144

קמ״ה

145

קמ״ו

146

קמ״ז

147

קמ״ח

148

קמ״ט

149

ק״נ

150

קנ״א

151

קנ״ב

152

קנ״ג

153

קנ״ד

154

קנ״ה

155

קנ״ו

156

קנ״ז

157

קנ״ח

158

קנ״ט

159

ק״סבו יבואר גודל הפגם בכל העולמות על ידי עשיית עבירה. ומאי הבלא גרים הבל דיבור היוצא מפיו ונפרטו בזה שלא יקלל חבירו אפי' שלא בפניו. והמכנה שם. והמגלה סוד חבירו. ודבר שקר. ושבועת שוא ושקר. וגודל פגם הכעס:

160

קס״אהנה בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה פוגם בכל העולמות מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א וז"ל כל מאן דעבר על פקודי אוריתא כביכול פגים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטין בארבא קם חד שטייא בינייהו בעא לנקבא כו' וע"ד איש או אשה כי יעשו וגו' כו' וע"ד רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא כו' פתח ר' יצחק ואמר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וגו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו עכ"ל:

161

קס״בוראה גם זה הבל יפצה פיו וספורי דברים גרם המעלות לעלות רקיעים בוקעת ועולה למעלה בעולמות העליונים ושם האדם נידון על כל הבל ודבור היוצאים מפתחי פיו הטובה היא אם רעה ח"ו כמבואר בזה"ק. וז"ל פ' לך לך דף נ"ב ע"ע דתניא מאה ועשרין ותמני אלפי מארי דגדפין דאזלין וטאסין כל עלמא ושמעין כלא ואחדין ליה לההוא קלא כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא ואזלא וטאסא ברקיעא ואחדין לה מארי דגדפין סלקין ההוא קלא למארי דמארין ודיינין לה הן לטב הן לביש דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו' אימתי דיינין לההוא קלא ר' חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים ונשמתיה נפקת מיניה והיא אסהידת ביה בבר נש וכדין דיינין לההוא קלא הה"ד משוכבת חיקך שמור פתחי פיך מ"ט משום דהיא אסהידת בבר נש. ר' יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא נשמתא אסהידת ביה בבר נש בליליא עד כאן לשונו. וז"ל בפ' משפטים דף ק' ע"ב ואלין אנון גבורין עלאין דמלכא. עלאה קדישא ולא אתעביד כלום אפי' הבל דפימא אתר ודוכתא אית ליה וקב"ה עביד מיניה מה דעביד ואפי' מלה דבר נש ואפי' קלא לא הוי בריקנייא ואתר ודוכתא אית להו לכלא עד כאן לשונו. וז"ל בפ' צו דף ל"א ע"ב תנינן ההוא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער אי טב טב אי ביש ביש כמה דכתיב ונשמרת מכל דבר רע עד כאן לשונו בקיצור וז"ל בתיקונים תיקון שתין ותשע דף ק"ח ע"א הבלים דצלותין סלקין ביה ברוחא דקודשא לגבי עילא ויתערי לגבייהו הבלים עלאין דאתמר בהון כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגומר דאיהו הבל דלבא דשכינתא קדישא להב המזבח ומיד דסליקת בהבלים דפומייהו דישראל בצלותן קב"ה שאיל בגינה מי זאת עולה מן המדבר מי בזאת עולה ודאי. אית הבל ואית הבל אית הבל דאתמר ביה את אחיו את הבל ואית הבל דצלותין ופולחנין טבין ואית הבל דמלין בטלין מלין ריקנין דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו מאי בעת פקודתם אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודא לישראל יאבדו מעלמא כו' עד כאן לשונו. וז"ל ד' קי"ח ע"ב כמה הבלים אית כו' וכל מאן דאביק מלין דשקרא כמה מלאכי חבלה פתחין גדפייהו לקבלון הה"ד כו' ואלין מלולין אינון בניין כמה בניינין כו' עכ"ל בקיצור:

162

קס״גויותר מהמה בני הזהר מאוד מלקלל חברך אפי' שלא בפניו כי ענשו גדול כמבואר בזוהר הקדוש וז"ל בפ' קדושים דף פ"ה ע"א לא תקלל חרש ולפני עור וגו' האי קרא כמשמעו כו' ת"ח מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה כאלו אושיד דמיה והא אוקימנא והאי קרא דלאו חבריה עמיה וההוא דלייט ליה ההיא מלה סלקא ולית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דלא אית ליה קלא וההוא קלא סליק לעילא וכמה קשטרין מתחברן עמיה דההוא קלא עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמה דאוקמוה וכמה מתערין עליה דההוא בר נש ווי למאן דאפיק מלה בישא מפומיה והא אוקמוה עכ"ל:

163

קס״דואל אדם לא יכנה שום שמץ גנאי כי עונו ועונשו גדול וזה מבואר בפ' משפטים דף קכ"ב ע"א וז"ל תאנא ישראל אקרון קדש ובגין דאינון קדש אסיר ליה לאינש למקרי לחבריה בשמא דגנאי ולא לכנאה שמא לחבריה ועונשיה סגי וכל שכן במלין אחרנין תאנא כתיב נצור לשונך מרע וגו' מה רע דבגין לישנא בישא מרעין נחתין לעלמא א"ר יוסי כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה וגנאי ליה אתפס במה דלית ביה דאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה כל מאן דקרי לחבריה רשע נחתין ליה לגיהנם ונחתין ליה לעלעוי כו' עכ"ל:

164

קס״הוגודל העונש מי שמגלה סוד חבירו מבואר באדרה האזינו דף רצ"ד ע"ב וז"ל לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך אני ה' מאן דעבר על האי רישא דקרא כאילו עבר על כלא זכאה חולקיהון דצדיקייא דעלייהו כתיב ונאמן רוח מכסה דבר נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתר עלאה קדישא אשתליף ובגין כך נאמן רוח אקרון וסימן דא אוקימנא כל ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא ובגין כך לית ליה רזא ולא מאתר דרזא הוא וכד יפוק נשמתיה לא מתדבקא בגופא דמלכא דהא לא אתריה הוא ווי לההוא בר נש ווי ליה ווי לנשמתיה זכאה חולקיהון דצדיקייא מכסין רזין כל שכן רזין עילאין דקודשא בריך הוא רזין עלאין דמלכא קדישא עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ עכ"ל:

165

קס״ווגודל עונו ופגמו מי שמוציא דבר שקר מפיו ומה גם שבועת שיא ושקר רחמנא ליצלן מבואר בזה"ק ובתיקונים וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ח ע"ב ות"ח מאן דבנינא דיליה לעילא בסטרא דרכיו בכל אלין הבלים דאוריתא וצלותא עליה אמר קרא ואשים דברי בפיך וגו' ולאמר לציון עמי אתה והא אוקמוה אל תקרי עמי אלא עמי וזה אנא במלולא דילי עבדית שמיא וארעא כד"א בדבר ה' שמים נעשו כך אנת בשותפי עמי תעביד במלולא אחרנין דנפקין מפומייהו הבלים דשבועה עלייהו אתמר כי רבים חללים הפילה ואלין אתקריאו חללים דמחללין שם ה' ונפקין הבלים מפומייהו וקלא ודבורא לשקרא ואומאה לשקרא ודכרון שמיה למגנא ולשקרא בההוא שמא דנפקין לבטלא ולשקרא בנין לון בנינין דבטלין לון מעלמא הה"ד לשוא הכיתי אם בניכם ווי לון לבני נשא דנפקין מפומייהו מלולין ואומאין דשקרא טב לון דלא ייתון לעולמא. קמו חברייא כלהו ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן עכ"ל:

166

קס״זוגודל הפגם והעון של הכעס מבואר בזה"ק וז"ל בפ' תצוה דף קפ"ב ע"א כד ברא קב"ה לב"נ עבד ליה בדיוקנא עלאה ונפח ליה רוחא קדישא דכליל בתלת כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה כו' ואי חזינן להאי בר נש דהוי ביה אלין דרגין כלהו עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו. במאי אתידע לקרבא ב"נ בהדיה אי בגין לאתמנע' מני'. ברוגזיה ממש ידע לי' וישתמודע מאן איהו אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזיה דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה ההוא אל זר דא איהו ב"נ כדקא יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים ואי ההוא בר נש לה נטיר לה ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה למשרי באתרה סטרא אחרא ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה ודא אקרי טורף נפשי באפו איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו. אשר נשמה אחלף באפו:

167

קס״חכי במה נחשב הוא ע"ג אתחשיב ההוא בר נש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ג ממש מ"ט בגין דע"ג ממש שארי בגויה ולא עוד אלא דעקר קדושה עלאה מאתריה ושרא באתריה ע"ג אל זר:

168

קס״טמה אל זר כתיב ביה אל תפנו אל האלילים כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי ואי תימא הא רוגזא דרבנן רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין כו' אבל אי במלין אחרנין לאו פולחנא דקב"ה האי בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו ע"ג ממש:

169

ק״עואסיר לקרבא בהדיה דהאי ואי תימה הא לשעתא הוא דעבר והדר אהדר. לאו הכי דכיון דאעקר קדושה דנפשיה מניה ומאתריה וההוא אל זר מקפת ההוא אתר אתתקף ביה ולא שביק ליה בר כד אתדכי בר נש מכל וכל ועקר ליה לעלמין ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושה עליה כדין ולוי דאתקדש א"ל רבי יוסי אתקדש ממש א"נ ת"ח בשעתא דאיהו עקר קדושה דנפשי' ושריא באתרה כו' וסאיב למאן דקריב בהדי' וההיא קדושה ערקת מניה וכיון דערקת מניה זמנא חדא כמה יעביד בר נש עד לא תיתוב לאתרהא אמר ליה אי הכי כמה מסאבין אינון דמתדכאן אמר ליה שאני מסאבא אתרא דלא יכיל למעבד יתיר אבל דאישניא מכלא וכל גופא סאיב מגו ומבר ונפשא כולא מסאיב ושאר מסאבו דעלמא לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי ובגין כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דאחלף קדושה דמאריה בגין אפו דדא איהו מסטרו דמסאיב כלא כי במה נחשב הוא. במה ע"ג ודאי נחשב איהו ת"ח האי איהו רוגזא דאיהו ע"ג סטרא אחרא כמה דאמרן דבעי בר נש לאסתמרא מניה לאתפרשא מעילוי. וע"ד כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך לך בגין לאבאשא גרמך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור תשמור דא סטרא דקדושה דבעי בר נש לנטרא ליה ולא יחלף ליה בגין סטרא אתרא ואי יחליף ליה האי איהו מסאיב וסאיב לכל מאן דקריב בהדיה את חג המצות כו' עכ"ל:

170

קע״אוגודל העון מי שזורק בידיו איזה דבר מכעסו מבואר בפ' פקודי דף רס"ג ע"ב וז"ל אית חד ממנא ספסיריט"א שמיה וכמה גרדיני נימוסין והאי ממנא דעלייהו נטלי אינון מנין בישין וה"נ נטלי כל אלין מילין דזריק ב"נ בידוי כד רגזא שריא עלוי דהא כדין האי ממנא ספסיריט"א נקיט האי מלה דזריק בר נש ברוגזיה וסליק ואמר דא הוא קורבנא דפלניא דקריב לסטרא דילן בגין דכל סטרא דנייחא איהו מסטרא דימנא ומסטרא דמהימנותא וכל סטרא דרוגזא איהו מסטרא אחרא בישא סטרא מסאבא ועל דא מאן דאשרי מן ידוי מדי ברוגזא כל אלין נטלין לה להאי מלא דאזדריק וסלקין לה לעילא ואתקרי לההוא סטרא ואמרי דא פולחנא דקרבנא דפלניא וכרוזא קארי בכל אינון אינון רקיעין ואמרי ווי לפלניא וכו' וכרוזא קארי זמנא תנינא ואמר אוי להם כי נדדו ממני וגו' זכאה איהו ב"נ דאסתמר מארחוי ולא יסטי לימנא ולשמאלא ולא ינפול בגו בירא עמיקא דלא יכיל לסלקא מניה עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

171

קע״ב

172

קע״ג

173

קע״ד

174

קע״ה

175

קע״ו

176

קע״ז

177

קע״ח

178

קע״ט

179

ק״פ

180

קפ״א

181

קפ״ב

182

קפ״ג

183

קפ״ד

184

קפ״ה

185

קפ״ו

186

קפ״ז

187

קפ״ח

188

קפ״ט

189

ק״צ

190

קצ״א

191

קצ״ב

192

קצ״ג

193

קצ״ד

194

קצ״ה

195

קצ״ו

196

קצ״ז

197

קצ״ח

198

קצ״ט

199

ר׳

200

ר״א

201

ר״ב

202

ר״ג

203

ר״ד

204

ר״ה

205

ר״ו

206

ר״ז

207

ר״ח

208

ר״ט

209

ר״י

210

רי״א

211

רי״ב

212

רי״ג

213

רי״ד

214

רי״ה

215

רי״ו

216

רי״ז

217

רי״ח

218

רי״ט

219

ר״כ

220

רכ״א

221

רכ״ב

222

רכ״ג

223

רכ״ד

224

רכ״ה

225

רכ״ו

226

רכ״ז

227

רכ״ח

228

רכ״ט

229

ר״ל

230

רל״א

231

רל״ב

232

רל״ג

233

רל״ד

234

רל״ה

235

רל״ובו יבואר גודל העון והעונש המסלסל בשערו והמסתכל בברית הקודש. וגודל עון ופגם מי שמוצא זרע לבטלה וקדושת הזווג

236

רל״זגודל עון לסלסל בשערו מבואר בזה"ק וז"ל בפ' וישלח דף קס"ו ר' שמעון פתח ואמר טוב נקלה ועבד לו ממתכבד יחסר לחם האי קרא על יצר הרע אתמר בגין דאיהו מקטרגא תדיר לגבי בני נשא ויצר הרע איהו ארים לביה ורעותיה דב"נ בגאותה ואזיל אבתרי' מסלסל שעריה ובריש' עד דאיהו אתגאי עלי' ומשיך ליה לגיהנם אבל טוב נקלה ההוא דלא אזיל אבתריה דיצר הרע ולא אתגאי כלל ומאיך רוחיה ולביה ורעותיה לגבי קב"ה וכדין ההוא יצה"ר מתהפך לעבד לו דלא יכיל לשלטאה עלוי וההוא בר נש שליט עלוי כד"א ואתה תמשול בו ממתכבד כמה דאמרן דאיהו איקור גרמיה מסלסל בשעריה אתגאי ברוחיה ואיהו חסר לחם חסר מהימנותא כד"א לחם אלהיו וגו' עכ"ל. וז"ל בפ' פקודי דף רס"ו ע"ב היכלא שתיתאה היכלא דא קיימא כו' על האי היכלא כתיב ונעתרות נשיקות שונא בגין דהכא קיימין כל אינון נשיקין בישין ותיאובתין בישין וכל עדונין דגופא דהאי עלמא די באינון אדונין אתתרך בר נש בהאי עלמא ומעלמא דאתי כו' בגין דבהאי היכלא קיימי כל קטרוגין וכל שליחאן בישין דמשתבחי לגבי דבר נש ועבדין ליה דיתקן בתקונוי ויסלסל בשעריה ויתחסי ויתקן בגין דיסתכלון ביה הכא קיימא רוחא חדא דאקרי סקטפ"ה ודא הוא ממנא על כל תקינא וסלסילא דבני נשא לגו דיוקנא דהאי היכלא קיימא חד ממנא אתרא דהאי ממנא אחרא איסו אתער ליה לבר נש לבתר דאיהו מתקן גרמיה ומסלסל בשעריה שוי ליה בידיה חד מראה דאיהו חיזו לאסתכלא ביה שוי ליה בידיה ואסתכל ביה וחמי דיוקניה בהאי חיזו ובהאי אסער לההוא רוחא חילה אתרא דאקרי עסירט"א ומהכא נפקי כל אינון דאחזין כדיבין לבני נשא בחלמייהו וכל אינון דמחזון מלין ולא מתקיימי בהו אלא לערבבא לון ולבתר כד אינון בני נשא אתמשכאן בההוא חיזו דאקרי מראה כדין כלהו בנסותא דרוחא דלהון והאי רוחא דאקרי עסירט"א איהו אתער לחד רוחא ממנא דאיהו תחות ידיה ועאל בנוקבא דלתתא דכל וקבין וסליק מתמן חד רוחא אתרא דאיהו ממנא עם ההוא רוחא דאקרי אסכרא כדקאמרן ודא איהי לילית אימא דשדין וכד ההוא בר נש אתער לההיא רוחא אחרא דאקרי עיסרט"א כדין אנח עמיה דההוא בר נש ואתקשר עמיה תדיר פו' וכל דת גרים ההוא חיזו דמראה דאיהו מסתכל ביה דהא כמה דאחזי גסותא דרוחא בלביה הכי נמי אסגי רוחא בישא לגביה וע"ד כלא קיימא בההוא אתערו דלתת' כו' עד כאן לשונו:

237

רל״חגם יזהר האדם מאוד שלא יסתכל בברית קדש הן שלו הן של חבירו: וז"ל בפ' בשלח דף ס"ו ע"ב אסור לאסתכלא בקשת מאן קשת אמר רבי אבא בקשת סתם מאי בקשת סתם א"ל בקשת דלעילא ובקשת דלתתא כו' קשת דלתתא מאי היא ההוא את קיימא דאתרשים ביה בבר נש דכל מאן דאסתכל ביה עביד קלנא לעילא א"ר יצחק אי הכי והכתיב שים נא ידך תחת ירכי דהוה אומי ליה בהאי את א"ל אנח להו לאבהן דעלמא דלית אינון כשאר בני עלמא ועוד שים נא ידך תחת ירכי כתיב ולא כתיב ראה תחת ירכי בג"כ אסור לאסתכלא בקשת סתם כמה דתנינן עכ"ל בקיצור:

238

רל״טוגדולה מזו רעה חולה בא לאדם מכל הסתכלות הנ"ל שפוגם על ידי זה בברית המעור ומוציא זרע לבטלה רחמנא ליצלן:

239

ר״מוגודל עון הפוגם ברית המעור מבואר בזהר הקדוש בכמה מקומות שאין לו כלל חלק לעוה"ב ואין מועיל לו שום תשובה וז"ל בפ' ויש בדף קפ"ח ע"א תא חזי בכל אינון חובין דאסתאב בהו ב"נ בהאי עלמא דא איהו חובא דאסתאב ביה ב"נ יתיר בהאי עלמא ובעלמא דאתי מאן דאושיד זרעיה בריקניא ואפיק זרעא למגגא כו' כד"א כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בגין דא לא עאל לפרגודא ולא חמי סבר אפי עתיק יומין כמה דתנינן כו' ובגיני כך כתיב ידיכם דמים מלאו זכא' חולקיה דבר נש דדחיל למאריה ויהא נטיר מאורח בישא וידכי גרמיה לאשתדלא בדחילו דמאריה עכ"ל:

240

רמ״אוז"ל בפ' ויחי דף רי"ט ע"ב תנינן כל מאן דאפיק זרעיה בריקניא אקרי רע ולא חמי אפי שכינתא דכתיב כו' ולהאי טרדין בההוא עלמא יתיר מכלא כו' וכלהו סלקין והאי לא סליק ואי תימא שאר חייבין דקטלו בני נשא תא חזי כלהו סלקין והוא לא סליק מאי טעמא אינון קטילו בני נשא אחרא והאי קטיל בנוי ממש אושיד דמין סגיאין תא חזי בשאר חייבי עלמא לא כתיב וירע בעיני ה' וכאן כתיב וירע בעיר ה' אשר עשה מ"ט משום דכתיב ושחת ארצה תנן אמר רבי יהודה לית לך חובה בעלמא דלא אית ליה תשובה בר מהאי ולית לך חייביא דלא חמאן אפי שכינתא בר מהאי דכתיב לא יגורך רע כלל א"ר יצחק זכאין אינון כו' עכ"ל:

241

רמ״בוז"ל בדף ר"מ ע"ב את קיימא קדישא יהב קב"ה ורשים ליה בבני נשא בגין דינטרון ליה ולא יפגמון ליה בפגימו להאי רשימו דמלכא ומאן דפגים ליה הא קאים לקבלא חרב נוקמת נקם ברית לנקמא נוקמא דברית קדישא דאתרשים ביה (והוא פגים ליה ומאן דבעי לנטרא האי אתר יזדרז ויתקן גרמיה וישוי לקבליה בשעתא דיצרא בישא יתקף עלוי להאי חרב דקיימא על ירך לאתפרעא ממאן דפגים האי אתר וכדין חגור חרבך על ירך גבור גבור איהו גבור אתקרי. ועל דא הודך והדרך) עכ"ל:

242

רמ״גוז"ל בפ' תרומה דף ק"נ ע"ב אתר אית בגיהנם ודרגין תמן דאקרון צואה רותחת ותמן איהו זוהמא דנשמתין. אינון דמתלכלכן מכל זוהמא דהאי עלמא ומתלבנן וסלקין ואשתארת ההיא זוהמא תמן כו' ואית חייבין אינון דמתכלכן בחובייהו תדיר ולא אתלבנן מנייהו כו' אלין אתדנו תמן בההיא זוהמא ובההוא צואה רותכת דלא נפקין מתמן לעלמין אינון דמחבלין ארחייהו על ארעא ולא תששו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן כו' עכ"ל:

243

רמ״דוז"ל בפ' ויקהל דף רי"ד ע"ב מאן דפגם ברית ווי ליה כו' כיון דאתמסר לההוא סטרא ווי ליה דאעלין ליה בגיהנם ולא נפיק מניה לעלמין על דא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כו' והני מלי כד לא עביד תיובתא שלימתא תיובתא דאיהי אתחזייא לחפייא על כל עובדוי כו' בגין דלית חיבא דקשיא קמי קב"ה כהאי מאן דמשקר ופגים להאי את קיימא קדישא כו' עכ"ל בקיצור:

244

רמ״הוז"ל בפ' פקודי דף רס"ג ע"ב היכלא תניינא היכלא דא איהו חשיך יתיר על היכלא קדמאה כו' בהיכלא דא קיימין תלת פתחין לתלת סטרין:

245

רמ״ופתחן קדמאה ביה קימא חד ממנא עספיריא שמיה וכמה אלף ורבבן ממנן תחותיה והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו לאושדא זרעא על ארעא או דמפקי זרעא דלא כארחא או לכל אינון דמזני בידייהו אלין אינון דלא חמאן אפי שכינתא כלל אלא האי ממנא דבסטר מסאבא דקאמרן נפיק בההוא זמנא וכמה אינון אלף ורבבן כלהו מתכנפי על ההוא בר נש ומסאבי ליה בהאי עלמא ולבתר כד נפק נשמתיה מניה מהאי עלמא האי ממנא וכל אינון דעמיה מסאבין ליה לנשמתיה ואחדין ביה ואסתאבת בהו ואעילו לה לאתדנא בהו ואלין אקרון שכבת זרע רותחת דכלהו רוגזין מסאבין קיימין כלהו על דא בגין דכלהו קיימין ושארן עליה דבר נש בההוא זמנא דארתח גרמיה וחמים ליה לתיאובתא דא וכדין נטלין ליה לההוא תיאובתא וההוא זרעא דאתושד בארעא ואתתקפו ביה ונטלי ליה וסלקי ליה לעילא וגרמו דברית דא דישתעבד בסטר מעאבא עכ"ל:

246

רמ״זוז"ל בתיקונים תיקון כ"ב דף ס"ו ע"ב מאן דנטיר ברית מילה דאיהו חותמא דיליה זו מות מיניה דאיהו שטן יצר הרע רע טמא צפוני מלאך המות ולא יתקריב לגביה ולא ימות על ידיה ומאן דמשקר בברית מילה הוא משקר בחותמא דמלכא דאיהו רשים ביה שד"י מלבר יהו"ה מלגאו מנלן מהאי קרא משמע מ"י יעל"ה לנ"ו השמימ"ה ראשי תיבות מילה ס"ת יהו"ה ובודאי מאן דמשקר בברית מילה אסתלק מניה יהו"ה ושד"י ושריא שטן דאיהו אל אחר. חויא שריא באתר דיהו"ה מלגאו וסם מות שריא באתר דשד"י מלבר ודא איהו דאמר קרא את מקדש ה' טמא וגו' אבל אם לא תב בתיובתא וסביל כמה יסורין לאעברא ההוא חויא מתמן ולסם מות דיליה דאיהי צרעת ממארת בכמה מרעין ומכתשין עד דלא אשתאר ביה בשרא דאיהי עפרא ורזא דמלה ועפר אחר יקח וטח את הבית בגין דנחש עפר לחמו עד דיתפרנס מההוא בשרא לא יזיז מניה עכ"ל:

247

רמ״חוגודל מעלת מי ששומר ברית הקודש שלו מלהוציא זרע לבטלה ר"ל מבואר בזה"ק ובתיקונים בהרבה מקומות וכבר העתקתי ג"כ מאמרים מגמרא הקדושה מענין זה בשער חדש אלול ועיין שם:

248

רמ״טוז"ל גם כן בפ' בשלח דף נ"ז ע"ב כתיב ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם בההוא זמנא אמר רבי שמעון זכאין אינון דישתארון בעלמא ומאן אינין תא חזי לא ישתאר להו לבני עלמא בר אינון גזירין דקבילו את קיימא קדישא כו' ואי נטיר לההוא קיים כדקא חזי ויזדהר ביה עליה כתיב הנשאר בציון והנותר בירושלים אלין ישתארון בההוא זמנא ובהו זמין קודשא בריך היא לחדתא עלמא ולמחדי בהו על ההוא זמנא כתיב יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו עד כאן לשונו בקיצור:

249

ר״נוכבר העתקתי בפרק ב' משער זה מפ' שלח לך ג"כ מגודל מעלת נטירת ברית הקודש:

250

רנ״אאחיי ורעי אהובי נפשי בוודאי מכל אלו המאמרים ראוי לאדם לעורר לבו להזהר מאוד ומאוד שלא יבא ח"ו לידי עון המר הזה היינו להזהר מאיזה ראיה ושמיעה שיכול לבא ח"ו ע"י זה לקשוי אבר ר"ל וביחוד להזהר מלדבר מענייני תשמיש אף עם אשתו כי זה גורם בודאי לקשוי אבר ואזהרה זו מפורש בזה"ק כבר העתקתי ג"כ קצת מאמרים מענין זה בשער חדש אלול ועיין שם:

251

רנ״בקדושת הזווג הנה גם בעילת מצוה וקדושה יורדת לידי טומאה ר"ל במחשבה והרהור' אחרא ופגמו גדול מאוד וגודל תיקון ורב המעלה במקדש עצמו במותר לו בעת הזווג מושך להוליד נשמה קדושה וטהורה כמבואר בזה"ק וז"ל בפ' וירא דף קי"ב ע"א במדרש הנעלם אמר רב יהודה אמר רב צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש ונפקי מיניה בני קדישי בני מעלי ולא מסתפו מיצר הרע שנא' והתקדשתם והייתם קדושים ר' אבא אמר מאי דכתיב ואת שבתותי קדשו אלא אין עונתן של ת"ח אלא משבת לשבת ומזהר להו דהואיל דתשמיש המטה דמצוה הוא קדשו כלומר קדשו עצמיכם בשבתותי בההוא תשמיש דמצוה עכ"ל:

252

רנ״גוז"ל בפ' חיי שרה דף ק"ל ע"ב כל בר נש דעלמא איהו כליל מעילא ותתא בכל אינון דידעין לאתקדשא בהאי עלמא כדקא יאות כד אולידו בר משכין עליה רוח קדישא מאתר דכל קדישין נפקין מיניה ואלין אקרון בנין לקב"ה בגין דגופא אתעביד בקדושה כדקא יאות הכי נמי יהבין ליה רוחא מאתר עלאה קדישא כדקא חזי והא אתמר עכ"ל:

253

רנ״דוז"ל בפ' ויצא דקנ"ה ע"א בסתרי תורה כל מלין דעלמא אזלין בתר מחשבה והרהורא וע"ד והתקדשתם והייתם קדושים בגין דכל קדושין דעלמא אפיק ומשיך בהרהורא טבא מאן דאסתאב בהרהורא בישא כד אתי לאזדווגא באתתיה ושוי רעותיה והרהוריה באתתא אחרא וזרע זרעא בהרהורא אחרא דא הוא דאחלף דרגין עלאין דלעילא דרגא דקודש' בגין דרגא דמסאבא כמה דהרהורא דיליה הכי עביד חלופין לעילא. כמא דגופא דההוא ברא דיוליד אקרי בן תמורה אוף הכי בנפשא בן תמורה אקרי דהא לא משיך משיכו קדישא בההוא הרהורא ונפש' דילי' אתחלף בדרגא אחרא כו':

254

רנ״הוז"ל בפ' תזריע דמ"ג ע"א ת"ח בשעת' דב"נ אתי לאתקדשא לאזדווג' בנוקביה בכוונ' ברעותא קדיש' דילי' אתער עליה רוח אחרא קדישא כליל דכר ונוקבא ורמיז קב"ה לחד שלוחא ממנא על עדוייהון דבני נשא ומנ' בידי' ההוא רוחא ואודע ליה לאן אתר יפקוד ליה הה"ד ולילה אמר הורה גבר כו' וקב"ה אפקוד ליה לההוא רוחא כל מה דאפקיד כו' עכ"ל:

255

רנ״והנה עיניך לנוכח יביטו ויראו כי בקדושת הזווג ממשיך לולד נשמה קדושה וטהורה והאיך צריך האדם להתקדש עצמו מלמטה להמשיך בולד נשמה קדושה ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

256

רנ״ז

257

רנ״ח

258

רנ״ט

259

ר״ס

260

רס״א

261

רס״ב

262

רס״ג

263

רס״ד

264

רס״ה

265

רס״ו

266

רס״ז

267

רס״ח

268

רס״ט

269

ר״ע

270

רע״א

271

רע״ב

272

רע״ג

273

רע״ד

274

רע״ה

275

רע״ו

276

רע״ז

277

רע״ח

278

רע״ט

279

ר״פ

280

רפ״א

281

רפ״ב

282

רפ״ג

283

רפ״ד

284

רפ״ה

285

רפ״ו

286

רפ״ז

287

רפ״ח

288

רפ״ט

289

ר״צ

290

רצ״א

291

רצ״ב

292

רצ״ג

293

רצ״ד

294

רצ״ה

295

רצ״ו

296

רצ״ז

297

רצ״ח

298

רצ״ט

299

ש׳

300

ש״א

301

ש״ב

302

ש״ג

303

ש״ד

304

ש״ה

305

ש״ו

306

ש״ז

307

ש״ח

308

ש״ט

309

ש״י

310

שי״א

311

שי״ב

312

שי״ג

313

שי״ד

314

שי״ה

315

שי״ו

316

שי״ז

317

שי״ח

318

שי״ט

319

ש״כ

320

שכ״א

321

שכ״ב

322

שכ״ג

323

שכ״ד

324

שכ״ה

325

שכ״ו

326

שכ״ז

327

שכ״ח

328

שכ״ט

329

ש״ל

330

של״א

331

של״ב

332

של״ג

333

של״ד

334

של״ה

335

של״ו

336

של״ז

337

של״ח

338

של״ט

339

ש״מ

340

שמ״א

341

שמ״בבו יבואר מעלת אשה צנועה. ואזהרה להצניע צפרנים שחתכה בשעת טבילתה:

342

שמ״גמעלת אשה צנועה הלא הוא מבואר בגמ' הקדושה שזוכה לבנים הגונים ראוים להיות כה"ג ובזה"ק ז"ל בפ' וירא דף קט"ו ע"ב פתח ר' יוסי ואמר אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך כו' כל זמנא דאתתא בירכתי ביתא ולא נפקא לבר היא צנועה ואתחזי לאולדא בנין דכשרא כגפן מה גפן כו' אוף הכי אתתא דכשרא הכי נמי: חמי מה אגרה בניך כשתילי זיתים מה זיתים לא נפלי טרפייהו כל יומי שתא וכלהו קשירין תדיר אוף הכי בניך כשתילי זיתים סביב לשילחנך מה כתיב בתריה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' עכ"ל:

343

שמ״דוגודל הזהירות להצניע צפרנים שחתכה בשעת טבילתה מבואר בזה"ק וז"ל בפ' פנחס דף רמ"ח ע"ב אצטריכת לאתתא למיהב חולקא חדא בההוא זינא בשעתא דאתדכת לאתקרבא בבעלה ומאן איהו ההוא חולקא טופרהא בטנופא דלהון וזעיר מריש דשערא בגין דבעי לאסרקא רישא ולאכרכא לון דא בדא ולא יזיל אבתרה ההוא סטרא בישא לאבאשא לה ויתפרש מנה בכל סטרין ומה תעביד מההוא שערא וטופרין לבתר דתכריך לין כחדא אצטריך לאנחא לון באתר דלא עברין תמן בני נשא כו' עכ"ל ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

344

שמ״ה

345

שמ״ו

346

שמ״ז

347

שמ״ח

348

שמ״ט

349

ש״נ

350

שנ״א

351

שנ״ב

352

שנ״ג

353

שנ״ד

354

שנ״ה

355

שנ״ו

356

שנ״ז

357

שנ״ח

358

שנ״ט

359

ש״ס

360

שס״א

361

שס״ב

362

שס״ג

363

שס״ד

364

שס״ה

365

שס״ו

366

שס״ז

367

שס״ח

368

שס״ט

369

ש״ע

370

שע״א

371

שע״ב

372

שע״ג

373

שע״ד

374

שע״ה

375

שע״ו

376

שע״ז

377

שע״ח

378

שע״ט

379

ש״פ

380

שפ״א

381

שפ״ב

382

שפ״ג

383

שפ״ד

384

שפ״ה

385

שפ״ו

386

שפ״ז

387

שפ״ח

388

שפ״ט

389

ש״צ

390

שצ״א

391

שצ״ב

392

שצ״ג

393

שצ״ד

394

שצ״ה

395

שצ״ו

396

שצ״ז

397

שצ״ח

398

שצ״ט

399

ת׳

400

ת״א

401

ת״ב

402

ת״ג

403

ת״ד

404

ת״ה

405

ת״ו

406

ת״ז

407

ת״ח

408

ת״ט

409

ת״י

410

תי״א

411

תי״ב

412

תי״ג

413

תי״ד

414

תי״ה

415

תי״ו

416

תי״ז

417

תי״ח

418

תי״ט

419

ת״כ

420

תכ״א

421

תכ״ב

422

תכ״ג

423

תכ״ד

424

תכ״ה

425

תכ״ו

426

תכ״ז

427

תכ״ח

428

תכ״ט

429

ת״ל

430

תל״א

431

תל״ב

432

תל״גבו יבואר האיסור להתפלל על הרשע שימות והמקנא קנאת ה' צבאות. ומעלת מצות התוכחה ואיכותה. ועל מי חיובה ביותר:

433

תל״דהחפץ יחפוץ הבורא ית"ש במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחי. ואסור להתפלל על הרשע שימות כמבואר בזה"ק וז"ל בפ' וירא דף ק"ה ע"א במדרש הנעלם אמר ר' מצוה לו לאדם להתפלל על הרשעים כדי שיחזרו למוטב ולא יכנסו לגיהנם דכתיב ואני בחלותם לבושי שק וגו' ואמר רבי אסור לו לאדם להתפלל על הרשעים שיסתלקו מן העולם שאלמלא סלקו קב"ה לתרח מן העולם כשהיה עובד ע"ג לא בא אברהם אבינו לעולם ושבטי ישראל לא היו והמלך דוד ומלך המשיח והתורה לא נתנה וכל אותם הצדיקים והחסידים והנביאים לא היו בעולם עכ"ל.

434

תל״הוקנאת ה' צבאות תעשה זאת על פניו יוכיח לו בשבט פיו להחזירו למוטב כי מה מאוד גדלה המקנא קנאת ה' צבאות כמבואר בזה"ק בפ' ויגש דף ר"ט ע"ב וז"ל ות"ח כל ההוא בר נש דמקני ליה לקב"ה לא יכיל מלאכא דמותא לשלטאה ביה כשאר בני נשא יתקיים ביה שלם והא אוקמוה עכ"ל:

435

תל״וומה מאוד גדלה מעלת מצות התוכחה כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קכ"ח ע"ב וז"ל זכאה בעי למרדף בתר חייבא ולמקני לי' באגר שלים בגין דיעבר מני' ההוא זוהמא ויתכפיא סטרא אחרא ויעביד לנפשיה בגין דיתחשב עליה כאלו הוא ברא ליה ודא איהו שבחא דיסתלק ביה יקרא דקב"ה יתיר משבחא אחרא ואסתלקותא יתיר מכלא מאי טעמא בגין דאיהו גרים לאכפיא סטרא אחרא ולאסתלקא יקרא דקב"ה ועל דא כתיב באהרן ורבים השיב מעון וכתיב בריתי היתה אתו. תא חזי כל מאן דאחיד בידא דחייבא ותב לגביה למשבק ארחא בישא איהו אסתלק בתלת סלוקין דלא אסתלק הכי ב"נ אחרא. גרים לאכפייא סטרא אחר' וגרים דאסתלק קב"ה ביקריה וגרים לקיימא כל עלמא בקיומה דלעילא ותתא ועל האי ב"נ כתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום. וזכי למחמי בנין לבנוי וזכי לעלמא דאתי כל מארי דינין לא יכלין למידן ליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי. עאל בתריסר תרעין ולית מאן דימחי בידיה ועל דא כתיב גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך וגו' עכ"ל:

436

תל״זוז"ל בזהר חדש פ' לך לך דף כ"ב ע"ג וא"ר אבהו בא וראה כמה שכרו של אדם העושה לאחר לחזור בתשובה מנ"ל ממה דכתיב ומלכי צדק מלך שלם תאני רבי חייא רבה בשעה שנשמת הצדיק המחזיר בתשובה לאחרים יוצא מן הגוף מיכאל השר הגדול המקריב נפשות הצדיקים לפני בוראו הוא יוצא ומקדים שלום לנשמתו של אותו צדיק שנאמר ומלכי צדק זהו מיכאל ראש שומרי שערי צדק מלך שלם זו ירושלים של מעלה הוציא לחם ויין שהקדים ויצא לקראתו ואומר לו שלום בואך עכ"ל. וז"ל ג"כ בדף ס"ב ע"ד כרוזא כריז בכל יומא זכאין אינון דמשתדלי באורייתא ואינון דמזכאין להו לאחרנין ואינון דמעבירין על מדותייהו עכ"ל בקיצור:

437

תל״חוענין התנהגות בתוכחה מבואר בפ' קדושים פ"ה ע"ב וז"ל בר"מ לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את וגו' פקודא י"ז דא לאוכח' לההוא דחטי ולמחזי ליה רחימו סגי' דרחי' ליה כו' דהא בקב"ה כתיב כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכיון דקב"ה עביד ואוכח למאן דרחי' ליה יוליף בר נש מההוא ארחא ויוכח לחבריה. קב"ה במאי אוכח לבר נש אוכח ליה ברחימו בסתרא אי יקבל ליה יאות ואי לא אוכח ליה באתגלייא לעיניהון דכלא אי יקבל יאות ואי לאו שארי ליה ולא אוכח ליה ושביק ליה ייזיל ויעביד רעותיה. בקדמיתא אודע ליה בסתרא בגין לאוכחא ליה ולאתערא ליה דלא ינדע ביה בר נש ודא איהו ביניה לביניה אי מקבל יאות. ואי לאו אודע ליה בין רחימוי. בזמנא דכהנא רבה הוה בעלמא יהיב ליה מרעין בערסי' ואתו רחימוי דקדוש בריך הוא ואודאן ליה אי את ביה חובא דייתוב מניה ולעיין במליה. אי מקבל יאות ואי לאו אוכח ליה באתגלייא בממוניהו בבנוי דכלא מלחשן עליה וייתון לגבי'. אי מקבל יאות. ואי לאו שארי מאריה למעבד רעותיה ולא יתקף ביה לעלמין כגוונא דא איצטריך ליה לאוכחא לחברוה. בקדמיתא בסתרא. לבתר בין רחימוי לבתר באתגלייא. מכאן ולהלן ישבוק ליה ויעביד רעותי' וע"ד כתיב הוכח תוכיח. הוכח בסתרא דלא יודע ביה ב"נ. תוכיח בין חברוי ורחימו. את עמיתך באתגלייא וע"ד לא כתיב בקדמיתא תוכיח אלא הוכח. תו הוכח אי איהו ב"נ דיכסוף לא יימא ליה ולא יוכיח ליה אפי' בסתרא אלא יימא קמיה כמאן דמשתעי במלין אחרנין ובגו. אינון מלין ידבר מאן דעבד ההוא חובא הוא כך וכך בגין דאיהו ידע בגרמיה וישתתיק מההוא חובה. וע"ד הוכח. ואם לאו תוכיח. ולבתר את עמיתך באתגלייא. מכאן ולהלאה ולא תשא עליו חטא. ד"א ולא תשא עליו חטא דהא כיון דבר נש אוכח לחבריה ואזדמן לאוכחה ליה באתגלייא לא יסלק קמיה ההוא חובא דעביד דאסור ליה ודאי אלא יימא סתם ולא יסלק עלוי ההוא חובא באתגלייא ולא ירשים עלוי חובא דקב"ה חס על יקרא דבר נש אפילו בחייביא עכ"ל:

438

תל״טוהתוכחה דבר שבחובה הוא ביותר על רועי ישראל דייני העיר כי להם דבר המשפט לעיין במלי דמתא כמבואר בזהר חדש ס"א ע"ב. וז"ל לא יימא דיינא דאיהו אתענש בלחודוי אלא איהו ובנוי כל ביתיה יתפשון בחיבא דדינא דיינא אית לי' למירדף ולמנדע בתר עובדוי דבני מתא דאיהו איתפס בחובייהו דלא יימא דיינ' אנא למידן דינא בין גברא לחבריה ולא יתיר אלא כל עובדי נותא תלויין על קודליה ואי אטים עינוי מעובדי מתא איהו איתפס בחובייהו כו' ובשעתא דאתער דינא על עלמא איהו איתדן בקדמיתא עכ"ל. אחיי וריעי איך מוטל על היושבים כסאות למשפט והיושבים עלמדין והן הנה לבני ישראל שבעה טובי העיר ודייניהם ועטרת מלכם בראשם אב לחכמים והוא הרב שבכל קהלה וקהלה לפקח ולעיין במילי דבני מתא בכל עבודת בוראנו ית"ש ויתעלה ודי בזה הערת הזה"ק בעצמו ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

439

ת״מ

440

תמ״א

441

תמ״ב

442

תמ״ג

443

תמ״ד

444

תמ״ה

445

תמ״ו

446

תמ״ז

447

תמ״ח

448

תמ״ט

449

ת״נ

450

תנ״א

451

תנ״ב

452

תנ״ג

453

תנ״ד

454

תנ״ה

455

תנ״ו

456

תנ״ז

457

תנ״ח

458

תנ״ט

459

ת״ס

460

תס״א

461

תס״ב

462

תס״ג

463

תס״ד

464

תס״ה

465

תס״ו

466

תס״ז

467

תס״ח

468

תס״ט

469

ת״ע

470

תע״א

471

תע״ב

472

תע״ג

473

תע״ד

474

תע״ה

475

תע״ו

476

תע״ז

477

תע״ח

478

תע״ט

479

ת״פ

480

תפ״א

481

תפ״ב

482

תפ״ג

483

תפ״ד

484

תפ״ה

485

תפ״ו

486

תפ״ז

487

תפ״ח

488

תפ״ט

489

ת״צ

490

תצ״א

491

תצ״ב

492

תצ״ג

493

תצ״ד

494

תצ״ה

495

תצ״ו

496

תצ״ז

497

תצ״ח

498

תצ״ט

499

500

501

502

503

504

505

506

507

508

509

510

511

512

513

514

515

516

517

518

519

520

521

522

523

524

525

526

527

528

529

530

531

532

533

534

535בו מבואר גודל מעלת רועי ודייני ישראל. ואופן התנהגותם וגודל העון מי שאינו דן דין אמת.

535

536מדי דברנו בזה בפרק הקודם בדבר שבחובה על דייני ישראל מן הנאות הוא עליו להשלים כל דבר שבחובה עליהם שלא כל העתים שוות ועת המשפט ידע לב חכם הוא טרם אכילה כי אחר אכילתו אסור לדון כמבואר בזה"ק בפ' משפטים דף קכ"ב ע"א וז"ל אמר ר' אבא אמר ר' יצחק לית עלמא מתקיימ' אלא על דינא דאלמלא דינא לא מתקיימא ובג"כ עלמא בדינא אתברי ואתקיים תאנא כתיב דינו לבקר משפט וכי לבקר ולאו בכל יומא אמר ר' אבא לא אלא לבקר עד לא ייכלון דיינין ולא ישתון דכל מאן דדאין דינא בתר דאכיל ושתה לא דיינא דקשוט הוא דכתיב לא תאכלו על הדם מאי על הדם אזהר לדייני דלא ייכלון עד דדייני דינא דכל מאן דדאין דינא בתר דאכיל ושתי כאלו חייב דמא דחבריה לאחרא דהא דמי ממש יהיב לאחרא כו'. וע"ד כתיב דינו לבקר משפט וכתיב אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' תניא א"ר יהודה מאן דמשקר בדינא משקר בתקוני מלכא מאן תקוני מלכ' אינון דאתמר דכתיב עושה חסד משפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' וכלא בהאי תלייא עכ"ל. וז"ל בפ' קדושים דף פ"ה ע"ב קב"ה שוי כורסיה דדינא בשעתא דדייני יתבין הה"ד כונן למשפט כסאו ותמן אתתקן כורסי' דקב"ה ומאן איהו כורסיה אלין אינון צדק ומשפט הה"ד צדק ומשפט מכון כסאך ומאן דדאין דינא בעי למידן בכורסייא דמלכא ואי פגים חד מנייהו כאלו פגם לכורסייא דמלכא וכד ן קב"ה אסתלק מבינייהו דדייני ולא קאים בדינייהו ומאו אמר עתה אקום יאמר ה' וגו' ורוחא דקודשא אמר רומה על השמים אלהים עכ"ל:

536

537ואל תאמר מה לי לצרה הזאת רועי ישראל האזינו וראו גם ראו גודל מעלת רועי ודייני ישראל כמבואר בזה"ק. וז"ל בפ' שמות דף קכ"א ע"א א"ר יהודה ישראל נקראים צאן שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם וכתיב כצאן קדשים כצאן ירושלים מה הצאן כשיקרבו על המזבח בשבילם זוכה לחיי העולם הבא כך המנהיג לישראל כדין וכשורה בשבילם זוכה לחיי העוה"ב ועוד הרועה את הצאן כשהצאן יולדות הרועה נוטל אותם טלאים בחיקו כדי שלא ילאו ויגעו ומוליכם אחרי אמותם ומרחם עליהם כך המנהיג לישראל צריך להנהילם ברחמים ולא באכזריות וכן אמר משה כי תאמר אלי שאהו בחיקך וגו' מה הרועה את הצאן וכשהוא רועה טוב מציל את הצאן מהזאבים ומן האריות כך המנהיג לישראל אם הוא טוב מצילן מן המכשולים ומדין של מטה ומדין שלמעלה ומדריכן לחיי העוה"ב עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

537

538

539

540

541

542

543

544

545

546

547

548

549

550

551

552

553

554

555

556

557

558

559

560

561

562

563

564

565

566

567

568

569

570

571

572

573

574

575

576

577

578

579

580

581

582

583

584

585

586

587

588

589

590

591

592

593

594

595

596

597

598

599

600

601

602

603

604

605

606

607

608

609

610

611

612

613

614

615

616

617

618

619

620

621

622

623

624

625

626

627

628

629

630

631

632

633

634

635

636בו יבואר גודל תועלת התשובה וזמנה וה' לו בעוזריו כי בא לטהר וכל הדברים הצריכים לבעת"ש וגודל מעלתם:

636

637הנה גודל מעלת התשובה מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א. וז"ל תשובה אתקין כלא אתקין לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא עכ"ל בקיצור נמרץ:

637

638ולבבך אל ירך איך אוכל לכבוש ההר הגדול הזה כי ה' לך בעוזריך והבא לטהר רבים מסייעין אותו כמרז"ל ובזה"ק. וז"ל בז"ח דף י"ט ע"ב ת"ר כשהאדם הולך בדרכי קונו הרבה מסייעין אותו נשמתו מסייעת אותו מלאכי השרת מסייעין אותו שכינתו של מקום מסייעת אותו וכלם מכריזין לפניו ואומרים בלכתך לא יצר צעדיך ואם תרוץ לא תכשל ר' נתן אומר נשמתן של צדיקים מסייעין אותו עד כאן לשונו:

638

639ואלו הדברים הצריכין לבעת"ש ראשונה ישא ידיו ולבו לאל באמונה. ויעזוב רשע דרכו בחרטה גמורה:

639

640וזאת שנית להרבות ימי טוהר במקוה וכל המרבה לטהר הרי זה משובח כי גדול מעלת הטהרה במקוה אף לטהורים מה גם למי שהיה בדרך רחוקה טומאת חלאת עונותיו. ויסגף את עצמו בתענית הכל כפי יכולתו. ולפני ה' ישפוך שיחו זו תפלה בבכי'. וירחוץ את פניו בדמעות עיניו. ופלגי מים תרד עיניו על מיתת הצדיקים ועל חרבן בית ה'. ולהרבות בצדקה כמתנת ה' אלהיך כמ"ש וחטאך בצדקה פרוק. וישתדל בג"ח כי בחסד ואמת יכופר עון. וירדוף אחר השלום כמ"ש סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו:

640

641ומעתה נפרש דרך פרט גודל מעלת כל אחד ואחד ומקומו המוזכר לו בזהר הקדוש:

641

642וגודל מעלת הטהרה מלתא אגב אורחא קמ"ל מגודל השתדלות אברהם אבינו לטהר טמאים ממקרה אשר לא טהור ומשאר טומאות הטעון פרישות שבעה כמבואר בזה"ק פ' וירא דף ק"ב ע"א. וז"א תא חזי כל מה דאכיל אברהם בטהרה איהי קא אכיל ובגין כך אקריב קמייהו ואכלי ונטיר אברהם בביתיה דכיא ומסאבותא דאפי' בר נש דאיהו מסאב לא הוה משמש בביתיה עד דעביד ליה טבילה או עביד ליה לנטרא שבעה יומין כדקא רזי ליה בביתיה הכי הוא ודאי כו' ואברהם ושרה הוו מתקני טבילה לכלהו איהו לגברוי ואיהי לנשי כו' ת"ח אילנא נטע אברהם כו' ובההוא אילנא הוה ידע מאן דאתאחיד ביה בהקב"ה ומאן דאתאחיד בע"ג מאן דאתאחיד בהקב"ה אילנא הוא פריש ענפוי וחפוי על רישיה ועביד עליה צלא ומאן דאתאחיד בסטרא דע"ג ההוא אילנא הוה אסתלק וענפוי סליקין לעילא כדין הוה ידע אברהם ואזהיר ליה ולא אעדי מתמן עד דאתאחיד במהימנותא דקב"ה והני מאן דאיהו דכיא מקבל ליה אילנא מאן דאיהו מסאב לא מקבל ליה כדין ידע אברהם ומדכי לון במיא. ומעינא דמיא הוה תחות ההוא אילנא ומאן דצריך טבילה מיד מעיין סלקין לגניה ואילנא אסתלקין ענפוי כדין ידע אברהם דאיהו מסאבא ובעי טבילה מיד ואם לאו מיא נגיבן כדין ידע דבעי לאסתאבת שבעא יומין כו' עכ"ל:

642

643והנה אנחנו זרע אברהם אוהבו נאמן לית"ש ויתעלה ממנו יראו וכן יעשו בכל עיר ועיר לקיים עליהם להיות עושים עוצם ההשתדלית היותר שיהי' בעירם מקוה טהרה של פושרין בכדי שכל אדם אפי' הוא חלוש יכול להיות מוחזק בטהרה מי מקוה בתמידות ואל תאמר ראה זה חדש הוא כבר היה לעולמים בכמה קהלות קדושות שהשתדלו בזה וגם הצליחו ועשו פרי טוב ואשרי חלקם כי זכות הרבים תלוי בהם ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד ודי הערה בזה:

643

644והנה גודל מעלת התענית כבר בא בפנים החבור בחדש אלול ועיי"ש:

644

645וגודל מעלת דמעות הובא מבואר בזה"ק ובתיקונים בהרבה מקומות. וז"ל בפ' תרומה דף קס"ה ע"א תנינן כל תרעין ננעלו ואסגירו ותרעין דדמעין לא אסגירו כו'. וכל אינון דמנין על אינון תרעין כלהו מתברין גזוזין ומנעולין ועיילין אינון דמעין וההוא צלותא עאלת קמי מלכא קדישא כדין ההוא אתראית ליה דוחקא מההוא עצימו ודוחקא דההוא ב"נ כד"א בכל צרתם לו צר כו' וההוא ב"נ וההיא צלותא לא אהדר בריקניא וקב"ה חייס עליה זכאה חולקיה דההוא ב"נ דאושיד דמעין קמי קב"ה בצלותיה כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויחי דף רכ"ג ע"א תנינן כל ב"נ דאושיד דמעין קמי דקב"ה אע"ג דאתגזר עליה עונשא יתקרע ולא יכיל ההוא עונשא לשלטאה ביה כו' עכ"ל וז"ל בתיקונים תיקון י"א דכ"ו ע"ג כל השערים ננעלו אבל שערי דמעה לא ננעלו ולית מאן דאפתח לון עד דייתי מארי דדמעה דאתמר ביה ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה. ולית היכלא מפתחא אלא ביה ודא איהו ותפתח ותפתח ודאי היכלא לגביה הה"ד אדני שפתי תפתח במאי אתפתח ליה בדמעה הה"ד והנה נער בוכה ומיד ותחמול עליו ועוד ותפתח כד ישראל פתחין בתיובתא בבכי' מיד ותחמול עליו ודא איהו בבכי יבואו בזכות בכיה דיליה יתכנשון מן גלותא עכ"ל:

645

646ולרחוץ פניו בדמעות עיניו מרומז בפ' אחרי דף ע"ה ע"ב וז"ל ר' אבא הוה אזיל לקפוטקיא והוה עמיה ר' יוסי עד דהוו אזלי חמו חד בר נש דהוה אתי ורשימא חד באנפיי אמר ר' אבא נסטי מהאי אורחא דהא אנפוי דדין אסהידו עליה דעבר בארייתא בגיני כך אתרשים באנפוי כו' קרא ליה ר' אבא אמר ליה אימא מלה האי רשימא דאנפך מאי הוא אומר לון במטותא מנייכו לא תענשו יתיר לההוא בר נש דהא חובוי קא גרמו ליה כו' ואבתזבנא ע"י דחד אסייא דאית בגיון. אמר ליה מאן הוא אסייא. אמר ליה ר' שמלאי הוא א"ל מאי אסותא יהיב לך א"ל אסותא דנפשא. ומההוא יומא אהדרנא בתשובה. ובכל יומא חזינא אנפאי בחד חיזו ובכינא קמי קב"ה דהוא רבון עלמין על ההוא חובא. ומאינון דמעין אסחינא אנפאי כו' עכ"ל ובזה נשלם הפרק:

646

647

648

649

650

651

652

653

654

655

656

657

658

659

660

661

662

663

664

665

666

667

668

669

670

671

672

673

674

675

676

677

678

679

680

681

682

683

684

685

686

687

688

689

690

691

692

693

694

695

696

697

698

699

700

701

702

703

704

705

706

707

708

709

710

711

712

713

714

715

716

717

718

719

720

721

722

723

724

725

726

727

728

729

730

731

732

733

734

735

736

737

738

739

740

741

742

743

744

745

746

747

748

749

750

751

752

753

754

755

756בראש"ם בנתה ביתה חצבה עמודיה סיב"ה הצריך לכל בעל תשובה ולהיות אף גם זאת ועוד אחרת שבע"ת יהיה ידו פשוטה לערים ואב יונים לתת כמתנת ידו כברכת ה' עליו לפרוק בזה מעליו חטאיו כמש"ה וחטאך בצדקה פרוק וע"כ נבואה שעורי"ו בתוד"ע גודל מעלת הצדקה בזה הפרק וקצת מאמרים מענין זה כבר הובא בפנים החבור. ועוד אחרת נוסף מעניינו גודל מעלת העני ואביון בעיני השם יתעלה. והועי"ל אחריו צו אין צו אלא זרוז מהונאתם רחמנא ליצלן. ומצינו בזה ג"כ גודל השכר של הגשה לפיוס וניחום לדבר על לבם בדברי פיוסים ונחומים. גם לבאר מדת גבאי צדקה ומעלתו שנוטל שכר יותר מהנותן:

756

757גודל מעלת הצדקה לאין תכלית מבואר בהקדמת בראשית דף י"ג מ"ב וז"ל פקודא תשיעאה למיחן למסכנו ולמיהב לון טרפא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' כמה דאינון בשתופא חדא וחס דא על דא ויהיב דא לדא וגמיל ליה טיבו הכי אצטריך בר נש לתתא למהוי עתירא ומסכינ' בחבורא חדא ולמיהב דא לדא ולמלאה טובא דא לדא. וירדו בדגת הים וגו' רזא דנן חמינן בספרא דשלמה מלכא דכל מאן דחס על מסכני ברעיתא דלבא לא משתנו דיוקנא לעלם מדיוקנא דאדה"ר. כיון דדיוקנא דאדם אתרשים ביה שליט על כל בריין דעלמא בההוא דיוקנא הה"ד ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ וגו' כלהו זעין ודחלין מההוא דיוקנא דאתרשים ביה בגין דדא הוא פקודא מעליא לאסתלקא בר נש בדיוקניה דאדם על כל שאר פקודין מנ"ל מנבוכדנצר אע"ג דחלם ההוא חלמא כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמא כיון דאטיל עינא בישא דלא למיתן למסכני מה כתיב עוד מלתה בפום מלכא וגו' מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא ובגין כך נעשה אדם כתיב הכא כו' עכ"ל. וז"ל בפ' ויצא דקנ"ג ע"א עושה צדקה בכל עת וכי בכל עת יכיל ב"נ למעבד צדקה. אלא מאן דישתדל בארחוי דאורייתא ועביד צדקה עם אינון דאצטריכו לה דכל מאן דעביד צדקה עם מסכנא אסגי ההיא צדקה לעילאי ותתא תא חזי מאן דאשתדל בצדקה ההיא צדקה דעביד סליק לעילא ומטא לעילא לההוא אתרא דיעקב דאיהו רתיכא עלאה ואמשיך ברכאן לההוא אתר ממבועא דכל מבועין ומההיא צדקה אמשיך וארבי ברכאן לכל אינון תתאי ולכל רתיכין ולכל חילין וכלהו אתברכאן ואתוספן נהורין כדקא יאות בגין דכלהו אקרו עת ודא הוא דכתיב עושה צדקה בכל עת (פי' בכל העולמות) עכ"ל. וז"ל בפ' פקודי דף רס"ו ע"א היכלא חמישאה כו' בהאי היכלא קיימא חד רוחא דשליט על כלא והאי אקראי שודד ואיהו שד ושבר ודא איהו שודד כו' וכד שליט כפנא על עלמא הא רוחא דאקרי שד איהו אשתכח ורוחא אחרא עמיה דאקרי כפן ואלין אזלי בעלמא ומשתכחי לקבל בני נשא והיינו דכתיב לשד ולכפן תשחק ואילן עבדין קטרוגא לבני נשא כו' דבתר דאזיל בגו טורין רמאין ושדיד וחריב ושצי כלא כדין תב ושדיד לבני נשא ומתין בחולשא דיליה. וכד אכלי בני נשא לא שבעין בגין דאיהו שלטא בעלמא ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם בני נשא ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחייא לון לאלין תרין רוחין לבר דלא שלטן בעלמא. וכד ישראל לא עבדי חסד מם בני נשא ושאר עמין עבדי חסד בעלמא כדין אלין תרין רוחין מתבסמין ומתקפי עלייהו דישראל בגין דהא כדין אתתקף ההוא סטרא אחרא וישראל אתכפיין. וכד ישראל עבדי חסד ההוא סטרא אחרא אתחלש וסטרא דקדושה אתקף וכד ישראל לא מתערי בחסד אינון תרין רוחין מתבסמי להו לשאר עמין וינקו להו ומתהפכי לאכפייא לון לישראל וכדין אינון ברכאן דנחתי מלעילא מסטר ימינא ינקי לון שאר עמין כו' והה"ד שמוני נוטרה את הכרמים אלין שאר עמין כרמי שלי לא נטרתי אלין ישראל בגין דשאר עמין משכי ליה בגווייהו באינון חסדים דעבדין עם בני נשא וישראל מרחקן ליהי מגווייהו בגין דלא משתדלי באינון חסדים כשאר עמין כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל. וז"ל בזהר חדש פ' אחרי דף ל"ט ע"ד אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי תא חזי דלא אתקרי גברא דלית ליה מדילי' כלום ולא שאיל פרוטה משום גברא ואיהו נסתר דלא גלי דוחק' דיליה לשום גברא ובשעת דחקית דיליה הוא יעשה מרובה כלפי מעלה ואמר יותר חייבא אנא משל שאר גוברין דעלמא לגברא חד עותרא סגי ביתא דיליה מלייא מן דהבא ומן כספא ולא אית לי שום פרוטה בעולם ולא אית לי לחם לאכול ובגד ללבוש עד דיחוב קמי קב"ה וכל איניש דיחזיק במעוזו ויהיב ליה צדקה יעשה שלום לי שלום יעשה לי. בדף נ"ט ע"ג מסיים בזה הלשון דאמר רבי נהוראי מ"ד או יחזיק במעוזי וגו' וכי הקב"ה שהוא בעל השלום עושה שלום במרומיו צריך למי שיעש' לו שלום והלא שלום שלו אלא העני בשעה שרואה את עצמו בדוחק הוא עוש' מריבה כלפי מעלה והמחזיק בידו של עני ועושה עמו צדקה כביכול עם הקב"ה עושה שלום לפי שחוזר העני ומבקש מחילה מלפניו ית' על שהטיח דברים כלפי מעל' ואז עושה שלום בינו לבין קונו מי גרם לו לעשות שלום זה הנותן צדקה לעני והחזיק בידו דכתיב או יחזיק במעוזי וגו' כו' עכ"ל. וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ד ע"א ויהי מקץ ימים ויבא קין מאי מקץ ימים כו' אלא משיורין דיליה ולא משכירו כבר נש דאתי מסכנא לתרעיה ובזמנא דאיהו תאיב למיכל בגין דלא למיהב ליה משפירו דמאכל לא בעי למיהב ליה מדי בתר דאכיל שפירו דכלא כניף ההוא דאיהו בסופא ויהיב למסכנא דא דאתיאש מיניה ת"ל קב"ה לכלבא תרמון ליה ובגין דא ואל קין ואל מנחתו לא שעה אבל הבל לא אקריב אלא משפירו דכלא הה"ד והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לא קריב לגביה שיורין ובגין דא וישע ה' אל הבל ואל מנחתי כו' עכ"ל:

757

758וגודל מעלת העני בעיני המקום ב"ה מבואר בפ' בשלח דף ס"א ע"א וז"ל ד"א אשרי משכיל אל דל כמה תקיפא אגרא דמסכנא קמי קב"ה אמר רבי חייא תווהנא על האי קרא דכתיב כי שומע אל אביונים ה' וכי אל אביונים שומע ולא לאחרא אמר ר' שמעון בגין דאינון קריבין יתיר למלכא דכתיב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה ולית לך בעלמא דאיהו תביר לבא כמסכנא תו אמר ר' שמעון תא חזי כל אינון בני עלמא אתחזיין קמי קב"ה בגופא ובנפשא ומסכנא לא אתחזי אלא בנפשא בלחודוי וקב"ה קריב לנפש' יתיר מגופא מסכנא חד הוה בשבובתיה דר' ייסא ולא הוה מאן דאשגח ביה והוא הוה אכסיף לאתקפא בבני נשא יומא חד חלש עאל עליה ר' ייסא שמע חד קלא דאמ' טילקא טילקא הא נפשא פרחא גבאי ולא מטו יומוי ווי לבני מתיה דלא אשתכח בהו דיתיב נפשיה לגביה קם רבי ייסא שדי בפומיה מיא דגרגרין אפותא דקונטא אתבזע זיעא באנפוי ותב רואיה לגביה לבתר אתא ושאיל ליה אמר חייך ר' נפשא נפקת מנאי ומטו לה קמי כורסייא דמלכא ובעאת לאשתארא תמן אלא דבעא קב"ה לזכאה לך ואכריזו עלך זמין הוא ר' ייסא לסלקא רוחיה ולאתקשרא בחד אדרא קדישא דזמינין חברייא לאתערא בארעא והא אתקינו תלת כרסייא דקיימין לך ולחברך מההוא יומא הוו משגיחין ביה בני מתיה. תו מסכנא אחרא אעבר קמיה דר' יצחק והוה בידיה פלג מעה דכסף אמר לי' לר' יצחק אשלים לי לבני ולבנתי נפשאן אמר ליה והיך אשלים נפשייכו דהא לא אשתכח גבאי בר פלג מעה אמר ליה בדא אשלימנא בפלג אחרא דאית גבאי אפקיה ויהביה ליה. אחזיאו לי' בחלמיה דהוה אעבר בשפתא דימא רבא ובען למשדיה בגוויה חמא לר' שמעון דהוה אושיט ידוי לקבליה ואתי ההוא מסכנא ואפקיה. ויהביה בידוי דר' שמעון ואשתזיב כד אתער נפל בפומיה האי קרא אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה' ות"ח כו' עכ"ל:

758

759ויזהר האדם במאוד מאוד מהונאת דברים ומה גם לעני הן בדברים הן בהעלמת עינו ממנו מליתן לו צדקה כי ענשו גדול עד מאוד מבואר בפ' יתרו דף פ"ו ע"ב וז"ל תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו כל צלותא דישראל צלותא וצלותא דעני עלאה מכלהו מ"ט משום דהאי סלקא עד כורסי יקרא דמלכא ואתעטר ברישיה וקב"ה משתכח בההוא צלותא ודאי. תפלה דעני תפלה אקרי. כי יעטף. עטופא דא לאו עטופא דכסו הוא דהא לית ליה אלא כתיב הכא כי יעטף. וכתיב התם העטופים ברעב ולפני ה' ישפך שיחו דיקבל קמי מארי ודא ניחא ליה קמי קב"ה משום דעלמא מתקיימא ביה כד לא אשתכחו שאר קיימי עלמא בעלמא. ווי למאן דההוא מסכנא יקבל עלוהי למאריה משום דמסכנא קריב למלכא יתיר מכלהו דכתיב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ולשאר בני עלמא זמנין דשמע זמנין דלא שמע מאי טעמא משום דדיוריה דמלכא בהני מאני תבירי דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב קרוב ה' לנשברי לב לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה. מכאן תנינן מאן דנזיף במסכנא נזיף בשכינתא דכתיב ואת דכא ושפל רוח וכתיב כי ה' יריב ריבם וגו' בגין דאפטרופא דלהון תקיפא ושליטא על כלא דלא אצטריך תהדי ולא אצטריך לדיינא אחרא ולא נטיל משכונא כשאר דייניא. ומה משכונא נטיל נשמתין דבר נש דכתיב וקבע את קובעיהם נפש תואמר כו' עכ"ל:

759

760וגודל שכר להמנחם עניים ואביונים בדברי פיוסים ולהכניס בלבו צער עליהם מבואר בפ' פקודי דף ר"ג ע"ב וז"ל מציץ מן החרכים שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים כו' ואלין אינון קיימין לאשגחא כו' לכל אינון דמנחמי למסכנא או דצערי לבייהו עליה אע"ג דלא יכלי למיהב ליה כו' והאי אתמנא לאדכרא ליה לעילא ולאחקא דיוקניה לעילא לאעלת ליה לעלמא דאתי עכ"ל בקיצור:

760

761וגודל מעלת גבאי צדקה מבואר בפ' ויגש דף ר"ח ע"א וז"ל ת"ח קב"ה ברא עלמא ואשליט עליה לאדם דיהא מלכא על כלא והאי בר נש מתפרשן מניה בעלמא כמה זינין מנהון צדיקים כו' עתירין ומסכנין וכלהי בגין למזכי אלין באלין כו' למזני עתירין עם מסכנין דהא בגין כך זכי בר נש לחיי עלמא ואתקשר באילנא דחיי ולא עוד אלא דהא צדקה דאיהו עביד קאים לעלמין דכתיב וצדקתו עומדת לעד פזרנתן לאביונים ר' אלעזר אמר כד ברא קב"ה עלמא קאים ליה על סמכא חד וצדיק שמיה והאי צדיק איהו קיומא דעלמא (פי' בעולמות העליונים הקדושים יש עולם אחד דאקרי צדיק) ודא איהו דאשקי וזן לכלא וכתיב כו' וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה למיחן ולמיזן לכלא כו' בגין כך גבאי צדקה נטלי אגרא לקבל כולהו דיהבי צדקה עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

761

762

763

764

765

766

767

768

769

770

771

772

773

774

775

776

777

778

779

780

781

782

783

784

785

786

787

788

789

790

791

792

793

794

795

796

797

798

799

800

801

802

803

804

805

806

807

808

809

810

811

812

813

814

815

816

817

818

819

820

821

822

823

824

825

826

827

828

829

830

831

832

833

834

835

836

837

838

839

840

841

842

843

844

845

846

847

848

849

850

851

852

853

854

855

856

857

858

859

860

861

862

863

864

865

866

867

868

869

870

871

872

873

874

875

876

877יען כי גבהו מעלת הצדקה בפרק הקודם ודבר זה כתוב והיה מעשה הצדקה שלום לכן אבאר בפרק זה קריאתה אליה לשלום ומעלתה ומה גם גודל מעלת האדם שמשלם טובה תחת רעה ונלוים עליו גודל המצוה של נתינת שלום למי שבא מן הדרך:

877

878גודל מעלת מי שמשלם טובה תחת רעה מבואר בפ' מקץ דף ר"א ע"ב וז"ל ת"ח יוסף לא די ליה דאיהו לא שלים בישא לאחוי אלא דעבד עמהון טיבו וקשוט וכך ארחהון דזכאי תדיר בגין דא קב"ה חייס עלייהו תדיר בעלמא דין ובעלמא דאתי כו' רבי אבא הוה יתיב אתרעא דאבבא דלוד חמא חד בר נש דהוה אתי ויתיב בחד קולטא דתלא דארעא והוה לעי מארחא ויתיב ונאים תמן אדהכי חמא חד חיוויא דהוה אתי לגביה. נפק קוסטפא דגורדנא (פי' חתיכת עץ משרש אילן אחד) וקטיל ליה לחיוויא כד אתער ההוא בר נש חמא ההוא חיוויא לקבליה דהוה מית אזדקף ההוא בר נש ונפל ההוא קולטא לעומקא דתחותוי ואשתזיב (פי' נפל הבקיעה ההיא למטה תחתיו וניצול): אתא רבי אבא לגביה א"ל אימא לי מאן עובדך דהא קב"ה רחיש לך אלין תרין ניסין לאו אינון למגנא א"ל ההוא בר נש כל יומאי לא אשלים לי בר נש בישא בעלמא דלא אתפייסנא בהדיה ומחילנא ליה ותו אי לא יכילנא לאתפייסא בהדיה לא סליקנא לערסי עד דמחילנא ליה ולכל אינון דמצערו לי ולא חיישנא כל יומא לההוא בישא דאשלים לי ולאו די לי דא אלא דמההוא יומא ולהלאה אשתדלנא למעבד עמהון טבא בכה ר' אבא ואמר יתיר עובדוי דדין מיוסף דיוסף הוה אחוי ודאי והוה ליה לרחמא עלייהו אבל מה דעביד דא יתיר הוא מיוסף יאות הוא דקב"ה ירחיש ליה ניסא על ניסא פתח ואמר הולך בתום ילך בטח ומעקש דרכיו יודע הולך בתום ילך בטח דא הוא ההוא בר נש דאזיל בארחין דאורייתא ילך בטח דלא יכילו נזקי דעלמא לאבאשא ליה. ומעקש דרכיו יודע מאן יודע דא הוא מאן דאסטי מארחא דקשוט ובעי גבי דחבריה יודע מהו יִוָדֵעַ ישתמודע איהו בעיניהון דכל מארי דדינא. דלא יתאביד מנייהו דיוקנא דההוא בר נש בגין לאיותאה ליה לאתר דינקמון מניה ובגין כך יודע ותא חזי ההוא דאזל בארח קשוט קב"ה חפי עליה בגין דלא אתידע ולא אשתמודע לגבי מאריהון דדינא אבל מעקש דרכיו יודע וישתמודע לגבייהו זכאין אינון בני נשא דאזלי בארח קשוט ואזלי לרוחצן על עלמא דלא דחלי אינון בעלמא דין ולא בעלמא דאתי עכ"ל:

878

879וגודל המצוה של נתינת שלום למי שבא מן הדרך מבואר בזהר חדש פ' לך לך דף כ"ב ע"ב וז"ל אמר רבי חייא כל המקדים ויוצא לקראת הבא מן הדרך ונותן לו שלום מעלה עליו הכתוב כאלו אכילה ושתיה הוא ניתן לו מנ"ל מהאי קרא דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים וכי צריכין ישראל ללחם ולמים והלא המן יורד להם שהיה טב ושפיר מכל אכילה שבעולם אלא מפני שלא באו להקדים להם שלום העלה עליהם הכתוב כאלו חסרו מחייתם וכל המקדים שלום לחבירו ויוצא לו לדרך מעלה עליו הכתוב כאלו נותן לו לאכול ולשתות וכן אמר רבי חייא רבה מיכאל וגבריאל ומלאכי השרת השומרים שערי צדק יוצאין לקראתו ומקדימין לו שלום עכ"ל. וז"ל ג"כ בפרשת וארא דף כ"ג ע"ב ומאן דאקדים שלום לזכאה כאלו אקדים ליה לקב"ה עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

879

880

881

882

883

884

885

886

887

888

889

890

891

892

893

894

895

896

897

898

899

900

901

902

903

904

905

906

907

908

909

910

911

912

913

914

915

916

917

918

919

920

921

922

923

924

925

926

927

928

929

930

931

932

933

934

935

936

937

938

939

940

941

942

943

944

945

946

947

948

949

950

951

952

953

954

955

956

957

958

959

960

961

962

963

964

965

966

967

968

969

970

971

972

973

974

975

976

977

978

979

980

981

982

983

984

985

986

987

988

989

990

991

992

993

994

995

996

997

998בהיות מודעת זאת בפרק אשר עברנו בה בשיעו"ר המעלות אשר לשלמא לכן באנו מן המודיעים בפרק זה דבר המתווך והמרבה שלום על ישראל והוא בגודל השכר של בקור חולים ומצות בקורת תהיינה הן בענין תועלת הגוף של החולה הן בענין תועלת נשמתו דהיינו שיחזרנו בתשובה. וילוה אליו בלוית כן ירבה שלום בואו ונוחל עולמו בשלימות אף מי שלא זכה לבנים בעוה"ז והוא ת"ח וצדיק. וביאו"ר תירשנה בגודל תקון ופעולת החליצה להמת בלא בנים. גם מבואר גודל מעלת הוידוי ומסירת נפש קודם המיתה. ומענין לענין באותו ענין ביאור גודל מעלת הצדיק שמת בעון הדור או שסבל יסורים בעון הדור גם גודל ריעותא לאדם אם נקבר בארון וגודל עונשו:

998

999גודל שכר של בקור חולים מבואר פ' האזינו דף רצ"ט ע"א וז"ל ימצאהו בארץ מדבר ובתהו כו' רשים בהא קרא כל נטורת' דאצטריך אסיא חכים למעבד למרע דשכיב בבי מרעיה בי אסירי דמלכא למפלח למארי עלמא דכד אזיל אסיא חכים לגביה ימצאהו בארץ מדבר ובתהו יליל ישימון מרעין דשריין עליה אשכח ליה באסירי דמלכא אי תימא הואיל וקב"ה פקיד לתפשא ליה דלא ישתדל ב"נ אבתריה לאו הכי דהא דוד אמר אשרי משכיל אל דל וגו' דל ההוא דשכיב בבי מרעיה ואי אסיא חכים הוא. קב"ה יהיב ליה ברכאן לההוא דישתדל ביה וההוא אסיא ימצאהו בארץ מדבר בבי מרעיה שכיב ובתהו יליל ישימון דאינון מרעין דחקין ליה מאי אצטריך ליה למעבד יסובבנהו וסובב סבות וייתי עלות בגין דימנע מניה אינון מלין דנזקין לוה כו' לבתר יצרנהו כאישון עינו כו' דאלמלא יטעי אפילו במלה חד קב"ה חשיב על ההוא אסיא כאלו שפיך דמא וקטליה בגין דקב"ה בעי דאע"ג דההוא ב"נ איהו בבי אסירי דמלכא ואיהו אסיר בבי אסירי דישתדל ב"נ עליה ויסייע ליה לאפקא ליה מבי אסירי כו' ועל דא אצטריך לאסיא חכים לאשתדלא עליה אי יכול למיהב לי אסוותא מן גופא יאות ואי לאו יתן ליה אסוותא לנשמתי' וישתדל על אסוותא דנשמתא ודא הוא אסיא דקב"ה ישתדל עליה בהאי עלמא ובעלמא דאתי אמר רבי אלעזר כו' אמר לי טייעא חדא דשמא לאבוי דאסיא חד הוה ביומוי כו' זכאה קשיט דחיל חטאה וכל מאן דלא יכיל למדבק מה דאצטריך איהו הוה קע ויהיב מדיליה כו' ובצלותיה הוה עביד יתיר ממה דהוא עביד בידוי כו' עכ"ל בקיצור:

999

1000ומי שמת בלא בנים שנוחל עולמו בשלימות אם הוא ת"ח וצדיק מבואר פ' וישב דף קפ"ז ע"ב וז"ל רבי חייא בעא האי דאיהו זכאה שלימא ואשתדל באורייתא יומי ולילי וכל עובדוי לשמה דקב"ה ולא זכה לבנין בהאי עלמא כגון דאשתדל בהו ולא זכה או דהוו ליה ומיתי מה אינון לעלמא דאתי א"ל ר' יוסי עובדוי וההיא אורייתא קא מגינין עליה לההוא עלמא אמר ר' יצחק עלייהו ועל אינון זכאי קשוט (כגון ר' יוחנן דהווה ליה בנין ומיתו וכגון רבי חזקיה דאיהו עקר) עלייהו כתיב כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ובחרו באשר חפצתי ומחזיקים בבריתי מה כתיב בתריה ונתתי להם בביתי ובחמותי יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת בגין דאלין אית לון חולקא לעלמא דאתי א"ל רבי יוסי יאות הוא ושפיר תא חזי זכאה שלים דהוו כל אלין ביה ואשתלים כדקא יאות ומית בלא בנין והא קא ירית דוכתיה בההוא עלמא אתתיה בעיא ליבומי או לא אי תימא דלבעי ליבומי הא בריקניא איהו דהא אתריה קא ירית בההוא עלמא. אלא ודאי בעיא ליבומי בגין דלא ידעינן אי הוה שלים בעובדוי אי לאו והיא אי אתייבמת לא הוה בריקניא בגין דאתר אית ליה לקב"ה דהא בר נש הוה בעלמא ומית בלא בנין ופרוקא לא הוי ליה בעלמא כיון דמית האי זכאה שלים ואתתיה אתייבמת ואיהו אתריה ירית אתא ההוא בר נש ואשתלים הכא ובין כך ובין כך קב"ה אתר זמין ליה לעלמא עד דיימות האי זכאה שלים וישתלים איהו בעלמא עכ"ל:

1000

1001וז"ל בפ' משפטים דף ק"ה ע"ב אם בגפו יבא בגפו יצא אי יחידאי יעול בההוא עלמא בלא בלא תולדין ולא בעא לאשתדלא בהאי ונפק מהאי עלמא יחידאי כו' אבל אם בעל אשה הוא דקא אתנסיב ואשתדל באתתיה ולא יכיל ההוא לא אתתרך כההוא אחרא לא ייעול יחידאי ולא נפיק יחידאי אלא אם בעל אשה הוא קב"ה לא מקפח אגר בריין אע"ג דלא זכו בבני מה כתיב ויצאה אשתו עמו ותרווייהו אתיין בגלייא וזכיין לאתחברה כחדא כמלקדמון כו' ועל דא ויצאה אשתו עמו עכ"ל:

1001

1002וענין תקון ופעולת החליצה למת בלא בנים מבואר בתיקונים. וז"ל בתיקונים תיקון כ"ו דף ע"ב ע"ב ודאי ברזא דיבו אשכח אתר ההיא נשמתא ערטילאה כו' חליצה איהי שזבת ההיא נשמתא ורוחא ונפשא דאינון קטירין בתלת קשורין דחויא ורזא דמלה מפח יוקשים הפח נשבר ואנחנו נמלטנו עכ"ל:

1002

1003ועיין ג"כ בפ' חקת דף ק"פ ע"א ושם מבואר באריכות. וגודל מעלת הוידוי ומסירת נפש קודם המיתה מבואר בזה"ק בפ' צו דף ל"ג ע"א בר"מ ועיי"ש:

1003

1004וגודל מעלת הצדיק שמת או שסבל יסורים בעון הדור מבואר בזה"ק פ' פנחס דף רי"ח ע"א. וז"ל בשעתא דכל שייפין בעאקו ומרע סגי שרייא עלייהו שייפא חדא אצטריך לאלקאה בגין דיחסון כלהו ומנו דרועא. דרועא אלקי ואפיקו מניה דמא כדין הוא אסוותא לכל שייפי גופא אוף הכי בני עלמא אינון שייפין דא עם דא בשעתא דבעי קב"ה למיהב אסוותא לעלמא אלקי לחד צדיקא בנייהו ובגיניה יהיב אסוותא לכלא מנלן דכתיב והוא מחולל מפשענומדוכ' מעוונותינו וגו' ובחבורתו נרפא לנו ובחבורתו אקזותא דדמא כמחן דאקיז דרועא ובההוא חבורה נרפא לנו אסוותא הואלנא לכל שייפין דגופא כו' וההוא זכאה זכי לשולטנא עלאה בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ"ל בקיצור. ובזה נשלם הפרק: וענין בנים הקטנים שמתים בעון אביהם מבואר בזה"ק פ' פקודי דף רמ"ח ע"ב ועיי"ש:

1004

1005

1006

1007

1008

1009

1010

1011

1012

1013

1014

1015

1016

1017

1018

1019

1020

1021

1022

1023

1024

1025

1026

1027

1028

1029

1030

1031

1032

1033

1034

1035

1036

1037

1038

1039

1040

1041

1042

1043

1044

1045

1046

1047

1048

1049

1050

1051

1052

1053

1054

1055

1056

1057

1058

1059

1060

1061

1062

1063

1064

1065

1066

1067

1068

1069

1070

1071

1072

1073

1074

1075

1076

1077

1078

1079

1080

1081

1082

1083

1084

1085

1086

1087

1088

1089

1090

1091

1092

1093

1094

1095

1096

1097

1098

1099

1100

1101

1102

1103

1104

1105

1106

1107

1108

1109

1110

1111

1112

1113

1114

1115

1116

1117

1118

1119

1120

1121

1122

1123

1124

1125

1126

1127

1128

1129

1130בו יבואר ג"ח שעושים עם המתים הוא חסד של אמת וגודל שכרו. ושלא להלין המת בלא קבורה. וגודל השכר של הלוית המת. ושלא יתערב אז בין הנשים ולא להסתכל עליהם. ותועלת גדול למת להתפלל כל ז' על קברו:

1130

1131גודל השכר של העושים חסד עם המתים מבואר בזה"ק פ' פקודי דף ר"נ ע"ב: וז"ל עיר"יה קיימא לסטר דרום ודא קיימא לאשגח' וכו' ולאינון דעבדי חסד עם מתים ואיהו קיימא קיומא דאמת והאי אתמנא לאדכרא לי' לעילא ולאחקא דיוקניה לעילא לאעל' ליה לעלמ' דאתי עכ"ל:

1131

1132ושלא להלין המת בלי קבורה מבואר בגמרא הקדושה וכן הוא בזה"ק פ' אמור דף פ"ח ע"ב וז"ל בתר דנפק' נפשא מן גופא ואשתאר גופא בלא רוחא אסיר למשבק ליה בלא קבורת' דכתיב לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא בגין דמיתא דישתהי כ"ד תיבת דאינון יומם ולילה בלא קבורת' יהיב חלישות' בשייפוי דרתיכא פי' במרכבה העליונה ומעכב עבידתא דקב"ה מלמעבד דאפשר דקודש' בריך הוא גזר עליה בגין למיתיה בגלגולא אחרא מיד בההוא יומא דאתפטר לאו טבא ליה וכל זמנא דלא אתקבר גופא נשמתא לאו עאלת קמי קב"ה ולא יכלא למהוי בגופא אחרא בגלגול' תניינא דלא יהבין לנשמת' גופא אחרא עד דיתקבר קדמאה ודא דמי לבר נש דמיתה אתתיה לא אתחזי ליה למיסב אתתא אחרא עד דקבר לקדמת' ובגין דא אמרה אוריתא לא תלין נבלתו על העץ: דבר אחר כד אתפרש' נשמתה מן גופא ובעיא למיזל לההוא עלמא לא תיעול לההוא עלמא עד דיהבין לה גופא אחרא מנהורא ולבתר יכלא למיעל כו' וכל מה דגופא לא אתקבר צערא הוא לנשמתא ורוח מסאבא אזדמן לשרייא עלוי ולסאבא לההוא גופא ובגין דההוא רוח מסאבא אזדמן לא לבעי ליה לאינוש למיבת ההוא גופא לילא חד בגין דרוח מסאבא אשתכח בליל' ואשתטח בכל ארעא לאשכחא גופא בלא נפשא לסאבא ליה ואסתאב יתיר וע"ד אזהר כו' עכ"ל:

1132

1133וגודל השכר של הלוית המת וגודל הזהירות שלא להסתכל אז בנשים ולא להתערב עמהם מבואר בפ' ויקהל דף קצ"ו ע"א וז"ל אמר ר"ש האלהים רובא דעלמא לא מיתו עד לא מטא זמנייהו בר דלא ידעי לאסתמרא גרמייהו דהא בשעתא דמיתא אפקי ליה מביתיה לבי קברי מלאך המות אשתכח ביני נשי אמאי ביני נשי דהכי הוא אורחוי מיומא דפתי לחוה ובגינה גרים מותא לכל עלמא וע"ד כד קטיל ב"נ וגוברי אשתכחו עם מיתא עאל ביני נשי בארחא ואית ליה רשו למקטל בני נשא בארחא בשעתא דמפקי ליה מביתיה לבי קברי עד דאהדרו לביתייהו ובגיניהון גרים מותא לכמה גוברין בעלמא עד לא מטא זמנייהו וע"ד כתיב ויש נספה בלא משפט בגין דסליק ואסטין ואדכר חובוי דבר נש קמי קב"ה ואסטין על אינון חובין ואסתלק כד לא מטא זמניה מאי תקנתיה בשעתא דנטלו מיתא לבי קברי יהדר ב"נ אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפוי ואי שינון מקדמי. יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין ולבתר דמהדרי מבי קברי לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימין ולא יסתכל בהו כלל אלא יסטי בארחא אחרא ובגין דבני נשא לא ידעין ולא מסתכלין דא רובא דעלמא איתדן בדינא ואסתלקו עד לא מטא זמנייהו אמר ר' אלעזר או הכי טב ליה לבר נש דלא יוזיף למיתא. אמר ליה לא. דהא בר נש דאסתמר כהאי גוונא אתחזי לארכא דיומין וכל שכן לעלמא דאתיתא חזי לאו למגנא אתקינו קדמאי שופר לאמשכא מיתא מן ביתא לבי קברי אי תימא דעל מיתא ויקרא ליה איהו. לא. אלא בגין לאגנא על חייא דלא ישלוט עלייהו מלאך המות לאסטאה לעילא ויסתמרון מניה עכ"ל: (והן) צדיק בארץ ישולם וריעותא הוא לו אם נקבר בארון ומה גם מי שלא תיקן פגם הברי' קדש שגדול עונשו אם נקבר בארון כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קנ"א ע"א וז"ל בפ' ויקהל דף רי"ד ע"ב. בכה ר' אבא ואמר ווי לבני עלמא דלא ידעי לההוא כסופא ווי לההוא עונשא דכל מאן דבעי עאל בארונא בגין דלא אצטריך למיעל בארונא בר צדיק דידע בנפשיה ואשתמודע בגרמיה דלא חטא בההוא ברית את קיימא קדישא מעולמוי וקא נטיר ליה כדקא יאות כו' עכ"ל בקיצור לכן יזהר האדם מאוד שיצוה קודם מותו שלא יקברו אותו בארון:

1133

1134ותועלת גדול למת אם מתפללין כל ז' על קברו מבואר בזה"ק בפ' ויחי דף רי"ז ע"ב וז"ל ר' יצחק הוה יתיב יומא חד אפתחא דר' יהודה והוה עציב נפיק ר' יהודה אשכחיה לתרעיה דהוה יתיב ועציב א"ל מאן יומא דין משאר יומין א"ל אתינא לגבך למבעי מינך תלת מלין חד דכד תימא מלי דאורייתא ותדכר מאינון מלין דאנא אמינא דתימא לן משמוי בגין לאדכרא שמי וחד דתזכי ליוסף ברי באורייתא וחד דתיזיל לקברי כל ז' יומין ותבעי בעותיך עלי עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

1134

1135

1136

1137

1138

1139

1140

1141

1142

1143

1144

1145

1146

1147

1148

1149

1150

1151

1152

1153

1154

1155

1156

1157

1158

1159

1160

1161

1162

1163

1164

1165

1166

1167

1168

1169

1170

1171

1172

1173

1174

1175

1176

1177

1178

1179

1180

1181

1182

1183

1184

1185

1186

1187

1188

1189

1190

1191

1192

1193

1194

1195

1196

1197

1198

1199

1200

1201

1202

1203

1204

1205

1206

1207

1208

1209

1210

1211

1212

1213

1214

1215

1216

1217

1218

1219

1220

1221

1222

1223

1224

1225

1226

1227

1228

1229

1230

1231

1232

1233

1234

1235

1236

1237

1238

1239

1240

1241

1242

1243

1244

1245

1246

1247

1248

1249

1250

1251

1252

1253

1254

1255

1256

1257

1258

1259

1260

1261

1262

1263

1264

1265בו מבואר מקום הקבורה הנבחרת ומה גם אם בחיים קולטתו והיא א"י ארץ הקדושה. והפוכו המיתה והקבורה בחוץ לארץ. ועוצם ההשתדלות שלא ידור הוא ובניו אלא במקום צדיקים בכדי שילמדו ארחות דרכם הטוב וילמדו ממעשיהם הטובים. והואיל והזכרנו לצדיק נספר בשבחו ומעלתו בעוה"ב ובעת ביאת משיח צדקנו ב"ב. וזכרון אחד עולה להם במאמר ר"מ שניבא על הצער והדחקות של ת"ח ומארי תורה:

1265

1266גודל מעלת ישיבת א"י מבואר בגמרא הקדושה ובזה"ק בפ' אחרי דף ע"ב ע"ב וז"ל אמר רבי יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בארעא קדישא דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייו בהאי ארעא קדישא זכי לאתקשרא לבתר בארעא עילאה קדישא וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה רוחיה נפיק ברשות' נכראה אתרא וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא כביכול עביד קדש חול וחול קדש וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא זכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב וכפר אדמתו עמו ולא עוד אלא אי זכי בחייו זכי לאתמשכא עליה רוחא קדישא תדיר וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוחא אחרא נוכראה כו' תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייו אתיבין פקדונא דמאריהון לאתרא אמר ר' יצחק בג"כ כל מאן דעבד מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא ארעא אסתאבת ווי ליה לההוא גבר ווי לנפשיה דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר עליה כתיב יתמו חטאים מן הארץ בעוה"ז ובעוה"ב ורשעים עוד אינם בתחיית המתים כדין ברכי נפשי את ה' הללויה עכ"ל:

1266

1267ועיין ג"כ בפ' תרומה דף ק"מ ע"ב: וז"ל בדף קנ"ב ע"א ארעא קדישא יהיב חיין וכפרא ליתבהא בההוא עלמא עכ"ל בקיצור:

1267

1268גם גודל ריעותא מיתה וקבורה בח"ל מבואר בפ' זו דף קנ"א ע"א. וז"ל כל אינון מתין דעלמא בר אינון מתין די בארעא קדישא כלהו מתין על ידי דמלאכא מחבלא דאיהו מלאך המות כל אינון מתין די בארעא קדישא לא מתין על ידוי אלא ע"י דמלאכא דרחמים דשליט בארעא כו' יחיו מתיך אלין מתין דבארעא קדישא דאינון מתין דיליה ולא מאחרא דלא סלקא תמן סטרא אחרא כלל וע"ד כתיב מתיך. נבלתי יקומון אינין דמיתו בארעא נוכראה אחרא ע"י דההוא מחבלא ועל דא אקרון נבלה מה נבלה מטמאה במשא אוף מתין אינון דלבר בארעא קדישא מטמאין במשא וע"ד אינון נבלה כל שחיטה דאפסיל אקרי נבלה בגין שחיטה דא איהי מסטרא אחרא ומיד דאפסיל שריא עלה סטרא אחרא ובגין דאיהי דיליה ושריא עלה אקרי נבלה ורזא דא נבל סמו ונבלה עמו וע"ד בכל אתר דאיהי שריא אקרי נבלה מנוול דא לדא שרייא אלא באתר פסילו וע"ד שחיטה דאפסיל הא דיליה הוא ואקרי על שמיה ובגין כך מתין דאינון לבר מארעא קדישא תחות רשו אחרא ושריא עלייהו סטרא אחרא אקרון נבלה הקיצו ורננו שוכני עפר כו' עכ"ל:

1268

1269ושיקבע דירתו במקום צדיקים מבואר בזה"ק בפ' בא דף ל"ח ע"ב:

1269

1270וז"ל תנינן לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו מ"ט משום דווי לההוא דמדורה בין חייבין דהוא אתפס בחובייהו ואי דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגניהון כו' עכ"ל:

1270

1271ושישתדל שגם דירת בניו יהיו במקום צדיקים ויראי חטא בשביל שילמדו דרכם הטובים מבואר בפ' חיי שרה דף קל"א ע"ב:

1271

1272וז"ל רק את בני לא תשב שמה מ"ט בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב"ה בר איהו בלחודוי ולא בעא דלהוי מדוריה דיצחק בינייהו אדא דיהא מדוריה עמיה ויצחק יוליף מיניה תדיר ארחוי דקב"ה ולא יסטי לימינא ולשמאל' ע"ד לא בעא אברהם דלהוי מדוריה דיצחק תמן עכ"ל:

1272

1273והואיל והזכרנו לצדיק נספר בשבחו ומעלתו בעת משלח צדקנו ובעוה"ב וזכרון אחד עולה להם במאמרי רעיא מהימנא שניבא על הצער והדחקות של תלמידי חכמים ומארי תורה בגלות המר הזה:

1273

1274וז"ל בפ' אחרי דף ס"ז ע"ב אמר רעיא מהימנא בההוא זמנא אלין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי תורה שעתא דחיקת ליה והאי איהו דאמר כאיל תערוג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא כו' דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניות' ואלין אינון חבלים צירין דיולדה דאיהו שכינתא דאתמר בה ותגל יולדתך ובאינון חבלים תהיה בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון אתערת שבעין סנהדרין דלעילא עד דיתער קול דילה עד ידו"ד ומיד קול ד' יחולל אילות דאינין מארי מתני' כו' בההוא זימנא אתפתחת לאולדא משיח בגין חבלים ודוחקין דצדיקיא ומארי מדות ומארי רזין דאוריתא מארי בושת וענוה מארי יראה ואהבה מארי חסד אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע דדחקא לון שעתא והאי הוא דאקמוה מארי מתניתין ודור שבן דוד בא כו' עכ"ל בקיצור:

1274

1275

1276

1277

1278

1279

1280

1281

1282

1283

1284

1285

1286

1287

1288

1289

1290

1291

1292

1293

1294

1295

1296

1297

1298

1299

1300

1301

1302

1303

1304

1305

1306

1307

1308

1309

1310

1311

1312

1313

1314

1315

1316

1317

1318

1319

1320

1321

1322

1323

1324

1325

1326

1327

1328

1329

1330

1331

1332

1333

1334

1335

1336

1337

1338

1339

1340

1341

1342

1343

1344

1345

1346

1347

1348

1349

1350

1351

1352

1353

1354

1355

1356

1357

1358

1359

1360

1361

1362

1363

1364

1365

1366

1367

1368

1369

1370

1371

1372

1373

1374

1375

1376

1377

1378

1379

1380

1381

1382

1383

1384

1385

1386

1387

1388

1389

1390

1391

1392

1393

1394

1395

1396

1397

1398

1399

1400

1401

1402

1403

1404

1405

1406

1407

1408

1409

1410

1411

1412

1413

1414

1415אחריו יאיר נתיב יושר נתיבות פרקים המדברים סיבות אריכות ימיו של אדם והם מצות כבוד אב ואם מזוזה וס"ת ובה"כ ומה מאוד צריך להזהר בו לכבד את אביו ואת אמו הן בחיים הן לאחר מיתתם. ומה מאוד צריך לזהר לבל יגיע להם צער על ידו אף שכוונתו לש"ש כי גדול עונשו עד מאוד ע"ז. ובן יכבד אב ואם בזה בבואם מג"ע לראות את פניו על ראש שמחתו כגון בשבתות וימים טובים או שעושה סעודת ברית מילה לבנו או סעודת בר מצוה או בית חתנות וכיוצא איזה שמחה של מצוה באים אביו ואמו מג"ע לראות בשמחתו ולשמוח עמו. בתנאי קודם למעשה צריך לשתף בשמחתו להקב"ה יתברך שמו ויתעלה דהיינו שיהנו מהסעודה שעשה תלמידי חכמים ועניים ואביונים ואז מוציא הקדוש ברוך הוא אביו ואמו מג"ע שהם שותפין עם הקב"ה ית"ש באדם כדאיתא בגמרא ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו כו' והוא כדי לראות גם הם בשמחת בניהם בעוה"ז ואף גם זאת תורת העולה עליות חתנו בעולם העליון בשביל למוד התורה של חתנו בעוה"ז. ומענין לענין באותו ענין מגודל השמחה חיובית על האב בהגיע תור בר מצות הבן. על האב לעשות סעודת בר מצוה כי ביום הזה זוכה האדם לנשמה קדושה יותר מימי קדם כל זה מבואר בפרק זה:

1415

1416גודל מצוה וגודל השכר של כבוד אב ואם מבואר בפרשת יתרו דף צ"ג ע"א ז"ל כבד את אביך ואת אמך בכל זיני יקר למחדי לון בעובדוי דכשראן כד"א גיל יגיל אבי צדיק ודא איהו יקרא דאבוי ודאמיה: כבד את אביך כו' כגוונא דבר נש אוקיר לקב"ה הכי אצטריך לאבא ולאמא בגין דשותפותא חדא אית לון בקב"ה עליה. וכמה דאצטריך למדחל לקב"ה הכי אצטריך למדחל לאבוה ולאמיה ולאוקיר לון כחדא בכל זיגי יקר למען יאריכון ימיך בגין דאית יומין לעילא דתליין בהו חיי ב"נ בהאי עלמא ואוקימנא על אינין יומין דבר נש בההוא עלמא לעילא וכלהון קיימן יקמיה קב"ה ובהו אשתמודען חיי דבר נש. האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך. אבטחותא לאתהניא באספקלריא דנהרא ורזא דא על האדמה דא אספקלריא דנהרא באינון יומין עלאין דנהרין מגו מבועא דכלא כו' עכ"ל:

1416

1417וז"ל בפ' בחקתי דף קט"ו ע"ב פתח ואמר בן יכבד אב ועבד אדניו בן יכבד אב כד"א כבד את אביך ואת אמך ואוקמוה במיכלא ומשתייא ובכלא: האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית אי תימא הא עטור מניה הוא לאו הכי דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר דכתיב כבד את אביך דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא ודאי מבזה לאבוי הוא ודאיעביד ליה קלנא ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר ותקין עובדוי ודאי דא אוקיר לאבוי אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא חייס עליה ואותיב ליה בכורסייא דיקריה כו' זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין לגזעין קדישין עלייהו אתקרי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' עכ"ל:

1417

1418וגודל העונש בהגיע להם צער על ידו אף שכוונתו היה לש"ש מבואר בפ' ויצא דף קס"ד ע"ב וז"ל בקיצור אע"ג דרחל איהי עבדת לעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז אתענשת דלא רביאת ליה לבנימין ולא קיימת בהדיה שעתא חדא בגין צערא דאבוה אע"ג דאתכוונת לטב עכ"ל:

1418

1419וזה ששמחים בשמחתו אחרי מותם מבואר פ' פנחס דף רי"ט ע"ב. וז"ל כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דחדוה דלהון ותושבחתן דלהון לאו איהו אלא לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה ושכינתיה לאו איהו חדוה וזמין איהו סמא"ל וכל סיעתא דיליה לקטרגא ליה בההוא חדוה ואתחזר לצערא ובכיה. וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא אבל מאן דשתיף לקב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההוא חדוה קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צעראתה כתיב ביה בכל צרתם לו צר ובמאי בגין דעמו אנכי בצרה ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון דכתיב ישמח ישראל בעושיו ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו בעושו מבעי ליה אלא אלין קב"ה ואביו ואמו דאע"ג דמיתו: קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה כו' דתנינן בשעתא דבר נש שתיף לקב"ה לחדוה דיליה קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתמן לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדווה וכלהו זמינין תמן ובני נשא לא ידעין אבל בעקו דבר נש קב"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוהי ולאמיה כו' עכ"ל:

1419

1420וזה שחותנו של אדם יש לו ג"כ עליי' בעולם העליון בשביל לימוד תורתו של חתנו מבואר בפ' נשא דף קמ"ד ע"ב וז"ל ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשה כתרין לר' פנחס בן יאיר חמוך כו' (פי' אליהו אמר זה לרבי שמעון בן יוחאי):

1420

1421וגודל השמחה ולעשות סעודת מצוה ביום בר מצוה של בנו מבואר בזהר חדש וז"ל פ' בראשית דף ט"ו ע"ד ויאמר אלהים יהי מאורות ר' פנחס פתח בהאי קרא צאנה וראנה בנות ציון כו' ביום חתונתו כו' מאי חתונתו ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דההוא חדוותא דצדיקייא ואימתי כשרן א"ר יצחק מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא על צדיקייא למעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה ובגין ההוא זכותא עתיד הקב"ה לאתער להו ולאעברא כרוזא קדמיהון בחדוה צאנה וראנה בנות ציון כו' וז"ל בדף י"א ע"ד א"ר אלעזר תא חזי דתנן בא ליטהר מסייעין אותו מאי סיוע יהבין ליה אלא ההוא נשמתא קדישא למהוי ליה סמיך דיהבין ליה לסייע ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי א"ר אלעזר עד תליסר שנין אשתדלותיה דב"נ שההוא נפש חייתא מתליסר שנין ולעילא אי בעי למהוי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה דאתגזר' מכורסי יקרא דמלכא א"ר יהודה היינו טעמא דתנינן בתלת עשר מכולין דרחמי במתניתא דר"א. ר"ש בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו וחפא כל ביתא במאני דיקר ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוא בהאי גיסא והוה קא בדח טובא אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא דין משאר יומין אמר להו דיומא דא נחתא נשמתא קדישא עילאה בארבע גדפין דחיותא לרבי אלעזר ברי ובהילולא דא יהי לי בדיחותא שלימתא אותביה לר' אלעזר בריה לגבי אמר תיב ברי תיב דיומא דין את קידשא ובעדבא דקדישין כו' עכ"ל:

1421

1422וז"ל בפ' משפטים דף צ"ז ע"ב ת"ח כל ההוא דזכי לתליסר שנין והלאה אקרי בן לכ"י וכל מאן דאיהו מבר עשרין שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה ודא בנים אתם לה' אלהיכם כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך מ"ט דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובג"כ אני היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך כו' תנינן בכל יומא ויומא חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מיניה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה אזיל לבי כנישתא ותבר לה מה עביד קב"ה לההיא נשמתא אעיל לה לאדרא דיליה ויהיב לה מתנן ונבזבזן סגיאין וקשיט לה בקשוטין עלאין עד זמנא דאעיל לה לחופה לגו ההוא בר מתליסר שנין ולעילא עכ"ל:

1422

1423הנה עין בעין יראה בשובו אל המאמרים הקדושים הנ"ל בעין שכלי פקיחא ויתבונן מראהו איך מוטל על האדם לחנך לבנו בעודו בקטנותו קודם בר מצוה במצות ובמע"ט ובהתמדת לימוד תורתינו הקדושה ובכוונת התפלה כדי שיזכה ביום בר מצוה לנשמה הקדושה כפי שמבואר במאמרם אלו ודי בהערה זו ובזה נשלם הפרק בעזה"י:

1423

1424

1425

1426

1427

1428

1429

1430

1431

1432

1433

1434

1435

1436

1437

1438

1439

1440

1441

1442

1443

1444

1445

1446

1447

1448

1449

1450

1451

1452

1453

1454

1455

1456

1457

1458

1459

1460

1461

1462

1463

1464

1465

1466

1467

1468

1469

1470

1471

1472

1473

1474

1475

1476

1477

1478

1479

1480

1481

1482

1483

1484

1485

1486

1487

1488

1489

1490

1491

1492

1493

1494

1495

1496

1497

1498

1499

1500

1501

1502

1503

1504

1505

1506

1507

1508

1509

1510

1511

1512

1513

1514

1515

1516

1517

1518

1519

1520

1521

1522

1523

1524

1525

1526

1527

1528

1529

1530

1531

1532

1533

1534

1535

1536

1537

1538

1539

1540

1541

1542

1543

1544

1545

1546

1547

1548

1549

1550

1551

1552

1553

1554

1555

1556

1557

1558

1559

1560

1561

1562

1563

1564

1565

1566

1567

1568

1569

1570

1571

1572

1573וכוונת המזוזה הנה זה בא ביאורו מאמר א' לעיל בשער הב' וכאן אעתיק בעז"ה מאמרים מגודל מעלת המזוזה וגודל שכרה ועונשה. ובזכיר"ה א' נזכרי"ם באזהרה גדולה מלעשות שום טינוף נגד המזוזה. וז"ל בפ' ואתחנן דף רס"ג ע"ב בבר נש קיימין תרין דרגין חד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא אקרי יצר טוב וההוא דשמאלא אקרי יצר הרע כיון דנפיק בר נש מתרעא דביתיה ההוא שידא זקיף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ליה ולאבאשא ליה ונפיק בר נש ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה. ועל דא אצטריך בר נש דלא יעביד טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה ולא יושיד מיין עכורין חד דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמאריה וחד דאית ליה רשו לההוא מחבלא לחבלא. ובג"כ יזדהר בר נש מהאי. ויזדהר בר נש דלא ימנע מתרעא דביתיה שמא דמאריה. כד בר נש אתקין מזוזה לפתחי' כד עייל ההוא בר נש יצר הרע וההוא שידא בעל כרחייהו נטרו ליה ואמרי זה השער לה' צדיקים יבאו בו. וכד לא קאים מזוזה לפתחיה דבר נש יצר הרע וההוא שידא מתתקנן כחדא שוו ידייהו על רישיה בזמנא דעייל לפתחי' ואמרי ווי ליה לפלנייא דהא נפק מרשותיה דמאריה מההוא זמנא קאים בלא נטירו דלית מאן דנטיר עליה רחמנא לישזבן עכ"ל:

1573

1574וז"ל דף רס"ו ע"א אי בר נש דשווי רשימא קדישא לביתיה במלין דשמא עלאה האי אתנטיר מכלא כד נפיק ההוא דמדוריה לתרעא דביתיה זקיף וחמי רשימא קדישא נעיץ בפתחיה כד נפיק בר נש הוא אוזיף ליה ונטיר ליה כד עייל לביתיה הוא אכריז קמיה אזדהרו ביקרא דדיוקנא דמלכא קדישא וכל דא בגין ההוא רשימא דשמא קדישא דאתרשים בתרעיה ולאו דיליה לבר נש דאתנטר בביתיה אלא קב"ה נטיר ליה כד עייל וכד נפיק דכתיב ה' ישמור צאתך ובאך מעתה ועד עולם זכאין אינון ישראל בהאי עלמא ובעלמא דאתי ת"ח האי רוחא בישא דשארי בין תרעי ווי ליה לבר נש דלא ידע לאזדהר' מניה ולא רשום לפתחא דביתיה שמא עלאה קדישא דישתכח עמיה דהא אית ליה תלת מאה ושתין וחמש שמשין בישן מקטרגין כל חד משמש יומיה וכלהו משתכחי עמיה כל יומי שתא ומקטרגי ביה לעילא ותתא וכלהו משתכחי ביה ביממא ובלילא. ביממא לקטרגא ליה. בליליא לצערא ליה בחלמיה. כד נפיק לקטרגא ליה. כד עאל שוויין ידייהו עליה דכתפי ואמרין ליה ווי ליה לפלנייא דנפק מרשותא דמאריה ווי ליה לפלנייא בהאי עלמא ובעלמא דאתי בגין כך בעאן בני מהימנותא למהוי רשימין בכלא למהוי רשומין ברשימא דמאריהון לאזדעזעא כל סטרין זינין בישין למהוי נטירין בהאי עלמא ובעלמא דאתי עכ"ל. ובזה נשלם הפרק בס"ד:

1574

1575

1576

1577

1578

1579

1580

1581

1582

1583

1584

1585

1586

1587

1588

1589

1590

1591

1592

1593

1594

1595

1596

1597

1598

1599

1600

1601

1602

1603

1604

1605

1606

1607

1608

1609

1610

1611

1612

1613

1614

1615

1616

1617

1618

1619

1620

1621

1622

1623

1624

1625

1626

1627

1628

1629

1630

1631

1632

1633

1634

1635

1636

1637

1638

1639

1640

1641

1642

1643

1644

1645

1646

1647

1648

1649

1650

1651

1652

1653

1654

1655

1656

1657

1658

1659

1660

1661

1662

1663

1664

1665

1666

1667

1668

1669

1670

1671

1672

1673

1674

1675

1676

1677

1678

1679

1680

1681

1682

1683

1684

1685

1686

1687

1688

1689

1690

1691

1692

1693

1694

1695

1696

1697

1698

1699

1700

1701

1702

1703

1704

1705

1706

1707

1708

1709

1710

1711

1712

1713

1714

1715

1716

1717

1718

1719

1720

1721

1722

1723

1724

1725

1726למען יאריך ימים על האדמה צותה לנו התורה הקדושה במ"ע על כל איש מאישי ישראל עם קדוש לכתוב ס"ת לעצמו כנזכר בטור והב"י בש"ע הביאו וכל מי שזכהו השם יתעלה לקיים מצוה זו יראה שיכתבו השמות שבה בכוונה ושתהא מוגהת כי גדלה מאוד מעלת ס"ת מוגה. גם מבואר בפרק זה גודל איסור לטלטל ס"ת אפי' מבה"כ לבה"כ. וענין גלות ס"ת כל זה מבואר בפרק זה. וז"ל בתיקונים תיקון כ"ה דף ע' ע"ב וספר תורה היא דרגא דיעקב דאתמר ביה ויעקב איש תם וספר תורה כך צריך למהוי תם בלא פסולה ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסיר או יתיר או חליף ספר תורה פסול לאו איהו כדיוקנא דס"ת דלעילא עכ"ל. וז"ל בפ' ויחי דף רכ"ה ע"א וזמינין בני עלמא די צווחין ולית מאן דישגח עלייהו ויהדרון רישא לכל סטרי עלמא ולא יתובין באסוותא אבל חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר בההוא אתר דישכחון אינון דלעאן באורייתא ואשתכח בינייהו ספר תורה דלא משתקר ביה (ר"ל שהיא מוגה וכשירה כד מפקי האי בגיניה מתערי עלאי ותתאי וכל שכן אי אכתיב ביה שמא קדישא כדקא חזי (ר"ל בכוונה) והא אוליפנא מלה ווי לדרא דאתגלייא בינייהו ספר תורה ולא מתערי עליה לעילא ותתא מאן אתער עליה בשעתא דעלמא בצערא טפי ואצטריך עלמא למטרא ואצטריך לאגלאה ספר תורה יתיר בדוחקא דעלמא דכד עלמא בצערא ובעאן בני נשא רחמין עלי קברי כלהו מתין מתערין עליה דהא נפשא אקדימת ומודעת לרוחא דהא ס"ת אשתכח בגלותא בדוחקא דעלמא כדין רוחא מודעת לנשמה ונשמה לקב"ה וכדין קב"ה אתער וחס על עלמא ודא על גלותא דס"ת מאתרי' וחייא אתיין למבעי רחמי על קברי מתיים ווי לדרא אי אצטריך ס"ת לגלאה ליה מאתר לאתר אפי' מבי כנישתא לבי כנישתא דהא לא אשתכח בינייהו על מה ישגחון עלייהו ודא לא ידעין כלהו בני נשא דהא שכינתא כד אתגלייא גלותא בתראה עד לא תסתלק לעילא מה כתיב מי יתנני במדבר מלון אורחים לבתר בזמנא דדחקא אשתכח טפי בעלמא תמן אשתכחת. בגלותא דס"ת תמן היא כלא מתערין עליה עלאי ותתאי כו' זכאה כד אשתאר בעלמא בין חייא ובין מיתיא אשתמודע דהא כל יומא מכרזי עליה בינייהו וכד צערא טפי בעלמא והוא לא יכיל לאגנא על דרא הוא אודע להו צערא דעלמא וכד לא אשתכח זכאה דמכרזו עליה בינייהו לא אשתכח מאן דאתער להו בצערא דעלמא אלא ס"ת כדין עלאי ותתאי מתערין עליה וצריכין כלא דישתכחון בתשובה ואי לא משתכחי הא מארי דדינא אתערון עלייהו ואפי' רוח דגנתא דעדן מתערין עלייהו בגיניה דס"ת כדאתמר עכ"ל:

1726

1727גם את הדבר הזה תעשה להקדים ולהחשיך לבה"כ הני דאהני' להו לאריכות ימים כנזכר בגמרא הקדושה ע"כ מהראוי לעשות סמוכין בזה הפרק בני העיר מחוייבים להשתדל שיהיה בהכ"נ בעירם נאה בכל מיני יופי והידור ושלא יתפלל אדם בשדה. ועוד חובת הקהילה הוא להשתדל לעשות חופה נאה וכסא של מילה נאה כל זה מבואר בזה"ק. וז"ל בפ' בשלח דף נ"ט ע"ב בר"מ פקודא למבני מקדשא לתתא כגוונא דבי מקדשא דלעילא כד"א מכון לשבתך פעלת ה' דאצטריך למבני בי מקדשא לתתא ולצלאה בגויה צלותא בכל יומא למפלח ליה לקב"ה דהא צלותא אקרי עבודה וההוא בי כנשתא אצטריך למבני לי בשפירו סגיא ולאתקנא ליה בכל תקונין דהא בי כנשתא דלתתא קיימא לקבל בי כנשתא דלעילא כו'. בי כנישתא אצטריך בכל תקוני שפירו למהוי כגוונא עלאה למהוי בצלותא לאתקנא תקונין בצלותא כמה דאוקימנא כו' ואיתימא אפי' בחקלא בגין דרוחא להוי סליק לאו הכי דהא אין צריכין בית וליכא לאשתכחא בית לתתא כגוונא דבית עלאה לנחתא דיורא עלאה לדיורא תתאה ותו דההוא צלותא וההוא רוחא אצטריך לסלקא ולנפקא מגו עאקו בארח מישור לקבל ירושלים ועל דא כתיב מן המצר קראתי יה דאצטריך אתר דחיק בעאקו לשדרא בגויה ההוא רוחא דלא יסטי לימינא ולשמאלא ובחקלא לא יכיל קלא לשדרא ליה הכי כו' ואם תאמר הא כתיב ויצא יצחק לשוח בשדה כו' עכ"ל בקיצור נמרץ:

1727

1728חופה נאה כסה של מילה נאה מבואר בת' תרומה דף קס"ט ע"א וז"ל אצטריך לתקנא חופה לחופאה בתקוני שפירו ליקרא דכלה אחרא. (ר"ל השכינה הקדושה) דאתיא למשרי תמן בחדוה דכלה תתאה ובגין יקרא דההיא כלה עלאה אצטריך למעבד חופאה דשפירו בכל תקוני דשפירו לזמנא לכלה עלאה לההיא חדוה. כגוונא דא בכל גזירו דברית לתתא אצריך לאתקנא כסא אחרא בשפירו למאריה דברית קיימא דאתי תמן כו'. ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

1728

1729

1730

1731

1732

1733

1734

1735

1736

1737

1738

1739

1740

1741

1742

1743

1744

1745

1746

1747

1748

1749

1750

1751

1752

1753

1754

1755

1756

1757

1758

1759

1760

1761

1762

1763

1764

1765

1766

1767

1768

1769

1770

1771

1772

1773

1774

1775

1776

1777

1778

1779

1780

1781

1782

1783

1784

1785

1786

1787

1788

1789

1790

1791

1792

1793

1794

1795

1796

1797

1798

1799

1800

1801

1802

1803

1804

1805

1806

1807

1808

1809

1810

1811

1812

1813

1814

1815

1816

1817

1818

1819

1820

1821

1822

1823

1824

1825

1826

1827

1828

1829

1830

1831

1832

1833

1834

1835

1836

1837

1838

1839

1840

1841

1842

1843

1844

1845

1846

1847

1848

1849

1850

1851

1852

1853

1854

1855

1856

1857

1858

1859

1860

1861

1862

1863

1864

1865

1866

1867

1868

1869

1870

1871

1872

1873

1874

1875

1876

1877

1878

1879

1880

1881

1882

1883הנה עלה זכרונו בפרק הקודם בענין ביהכ"נ לתפלה נכון והוא למודעי בפרק זה שני דברים המעכבין את התפלה מלעלות למעלה והוא הלנת פעולת שכיר כי האריז"ל קודם תפלת המנחה היה חוקר אם אין אתו שכיר יום לשלם לו ביומו שכרו לבל יתעכב עי"ז תפלתו לעלות למעלה וגודל עון להלין פעולת שכיר מבוא' בוה"ק וזאת שנית מעשה כסות שברור לך שהוא בחזקת שאין בו שעטנז כי אם תמצא תמצא בו תערובת מה משעטנז עי"ז תעוכב תפלתו לעלות כמבואר בספרים וגודל עונו מבואר בזה"ק:

1883

1884הנה גודל העון וגודל העונש רח"ל של הלנת פעולת שכיר מבואר בפ' קדושים דף פ"ד ע"ב. וז"ל ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבא עליו השמש אזדהר דלא תתכניש בגינוי מעלמא עד לא ימטי זמנך לאתכנשא כד"א עד אשר לא תחשך השמש וגו' מהכא אוליפנא מלה אחרא מאן דאשלים לנפשא דמסכנא אפילו דמטו יומוי לאסתלקא מעלמא קוב"ה אשלים לנפשיה ויהיב ליה חיין יתיר. לא תלין פעולת שכיר ת"ח מאן דנטיל אגרא דמסכנא כאלו נטיל נפשיה ודאנשי ביתיה הוא אזער נפשייהו קב"ה אזער יומוי ואזער נפשיה מההוא עלמא דהא כל אינון הבלים דנפקי מפומיה כל ההוא יומא כלהו סלקין קמיה דקב"ה וקיימין קמיה לבתר סלקא נפשיה ונפשייהו דאנשי ביתיה וקיימין באינון הבלים דפומי' וכדין אפילו אתגזר על ההוא ב"נ כמה יומין וכמה טבאן כלהו מתעקראן מניה ולא עוד אלא דנפשא דיליה לא סלקא לעילא והיינו דא"ר אבא רחמנ' לשזבינן מנייהו ומעלבונייהו ואוקמוה אפי' עשיר הוא ואליו הוא נושא את נפשו דייקא אפי' מכל ב"נ נמי וכ"ש מסכנא והיינו דהוה רב המנונא עביד כד הוה ההוא אגיר מסתלק מעבידתי' הוה יהיב ליה אגריה וא"ל מול נפשך דאפקידת בידא מול פקדונך ואפילו אמר יהא בידך דאנא בעינא לסלקא אגרי לא הוה בעי אמר פקדונך דגופך לא אתחזי לאתפקדא בידי כל שכן פקדונא דנפשא דהא פקדונא דנפשא לא אתיהיבת אלא לקב"ה דכתיב בידך אפקיד רוחי אמר ר' חייא ובידא דאחרא שארי א"ל אפי' בידיה בתר דיהיב. כתיב לא תלין פעלת שכיר וכתיב לא תבא עליו השמש אלא הא אוקמוה אבל ת"ח לית לך יומא. ויומא דלא שלטא ביה יומא עלאה אחרא ואי איהו לא יהיב ליה נפשא דיליה כמאן דפגים לההוא יומא. ובגיני כך ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. והא דאתמר לא תלין בגין דנפשיה לא סליק וסליק ההוא נפשא דמסכינא ודאנשי ביתיה כמה דאתמר עד כאן לשונו:

1884

1885וגודל העון וגודל הפגם בלבישת שעטנז מבואר בפ' הנ"ל דף פ"ו ע"א וז"ל תא חזי עד ברא קב"ה עלמא אתקין כל מלה ומלה כל חד וחד בסטרוי ומני עלייהו חילין עלאין ולית לך אפי' עשבא זעירא בארעא דלית ליה חילא עלאה לעילא כו' בגין כך אסיר למחלף זינין ולאעלא זינא בזינא אחרא בגין דאעקר לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פמליא של מעלה ואכחיש פומבי דמלכא. כלאים מהו כלאים כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא כד"א אל בית הכלא בגין דלא למעבד מידי. כלאים מניעיתא דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דילהון כלאים ערבובייא דעביד ערבובייא בחילא דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא כמה דאתמר ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך כו' כתיב דרשה צמר ופשתים. דרשה מהו דרשה. דבעיא ודריש על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא כו' ודא דרשה צמר ופשתים למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחדא כו' אף הכא מאן דפריש לון בההוא גוונא כמה דאמרו דלא אשתכח שוע טיוי ונוז כחדא האי בר נש אסגי שלמא עלי' ועל כל עלמא עכ"ל ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

1885

1886

1887

1888

1889

1890

1891

1892

1893

1894

1895

1896

1897

1898

1899

1900

1901

1902

1903

1904

1905

1906

1907

1908

1909

1910

1911

1912

1913

1914

1915

1916

1917

1918

1919

1920

1921

1922

1923

1924

1925

1926

1927

1928

1929

1930

1931

1932

1933

1934

1935

1936

1937

1938

1939

1940

1941

1942

1943

1944

1945

1946

1947

1948

1949

1950

1951

1952

1953

1954

1955

1956

1957

1958

1959

1960

1961

1962

1963

1964

1965

1966

1967

1968

1969

1970

1971

1972

1973

1974

1975

1976

1977

1978

1979

1980

1981

1982

1983

1984

1985

1986

1987

1988

1989

1990

1991

1992

1993

1994

1995

1996

1997

1998

1999

2000

2001

2002

2003

2004

2005

2006

2007

2008

2009

2010

2011

2012

2013

2014

2015

2016

2017

2018

2019

2020

2021

2022

2023

2024

2025

2026

2027

2028

2029

2030

2031

2032

2033

2034

2035

2036

2037

2038

2039

2040

2041

2042

2043ועתה אמרת אגלה אזנך גילוי אסור משום סכנה שמור רגליך באשר תלך. במקום שאין בני אדם גם בני איש עוברים שם לא תלך יחידי אפי' ביום. והיה הלילה למשמר לבלתי לכת יחידי וביחוד בליל רביעי ושלא תעבור בין שתי נשים ושמור עצמך מעינא בישא והזהר מאוד ומאוד שלא תשלב אצבעות שתי הידים זה בזה כי אם כה תעשה לשלב אצבע שתי ידות משולבות אשה אל אחותה והיו לאות על ידך שיסכמו עליך דין גדול בעולם העליון ועת כי יתחילו באיזה עסק לא יתחילו ביום ב' ולא יסיימו ביום ד' כל אלו מבואר בפרק זה מאמרי הזהר הקדוש:

2043

2044שלא ילך יחידי אפי' ביום במקום שאין בני אדם עוברים שם מבואר בפרשת וישלח דף קס"ט ע"ב וז"ל כל מאן דאזיל יחידאי בזמנן ידען אפי' במתא באתרין ידיען אשיך עליה רוחא מסאבא בגין כך בכל זמנא לא יהך בר נש יחידאי בארחא במתא אלא באתר דבני נשא אזלין ותבין משתכחין תמן ועל דא לא יהך בר נש יחידאי בלילא הואיל ובני נשא לא משתכחי והיינו טעמא דלא תלין נבלתו עכ"ל:

2044

2045וביחוד שיזהר מלילך יחידי בליל רביעי מבואר בפ' תולדות דף קמ"ו ע"א וז"ל ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו תא חזי זבותיה דיעקב כמה הוה דאיהו אתא ובעא לאעברא ליה מעלמא וההוא ליליא הות לילי' דאתברי ביה סיהרא ויעקב אשתאר בלחודוי דלא הוה עמיה אחר' דתנן לא יפוק ב"נ יחידאי בליל' וכ"ש בליל' דאתבריא ביה נהורין ר"ל ליל רביעי דהא סיהרא איהי חסרא דכתיב יהי מאר"ת חסר וההיא ליליא אשתאר בלחודוי בגין דכד סיהרא חסרא חויא בישא אתתקף ושלטא וכדין אתא סמא"ל וקטריג ליה ובעא לאובדא ליה מעלמא ויעקב הוא תקיף כו' עכ"ל:

2045

2046וסכנה גדולה לעבור בין ב' נשים מבואר בזהר חדש דף ס"ג ע"ד וז"ל דתנן העובר בין שתי נשים אם נדות הן נכפה ולא תזוז מגופו אם לא יעשו לו מידי סכנת דם או הריגהמזומנת לו ואם אינן נדות עין רע שולט בו בגופו או בממונו עכ"ל:

2046

2047ויזהר לשמור עצמו מעינא בישא מבואר בפ' אחרי דף ס"ג ע"ב. וז"ל תנינן יסטי ב"נ אפי' ממאה ארחין ולא יערע בב"נ דאית ליה עינא בישא עכ"ל וז"ל ג"כ בפ' בלק דף רי"א ע"ב האי מאן דאעבר בריה בשוקא ומסתפי מעינא בישא יחפי סודרא על רישיה בגין דלא יכיל עינא בישא לשלטאה עליה עכ"ל:

2047

2048וזה שיזהר מאוד ומאוד שלא ישלב אצבעות שתי הידים זה בזה מבואר בפ' ויקרא דף כ"ד ע"א. וז"ל ר' יוסי פתח ואמר נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו האי קרא אוקמוה אבל ת"ח כל זמנא דבר נש חטי קמיה דקב"ה אית דרגא דאשתמודע לעילא לקבלי האי חטאה לדיינא ליה לבר נש ואסתכל עליה אי תב בתיובתא שלימתא קמיה מאריה אתעבר חוביה ודינא לא שלטא עלוי ולא מאטי עלוי אי לא תב אתרשים ההוא חטאה לגבי ההוא דרגא. אוסיף למחטי הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה ואיסתכם בדרג' קדמ' כדין בעי' תשובה יתיר ואי לא תב אוסיף הוא על דרגא עד דאשלים לחמשה דרגין כיון דאיתתקן ימינא ואסתכם עליה הא שמאלא זמינא לאסכמא בימינא ולאסתכלא ביה כיון דשמאלא אסתכם בימינא כדין לא תליא בתשובה הא אוקמוה וכדין כלא אסתכמו עליה בדינא ודינא שריא עליה וכד דינא אשתלם ושריא עליה דב"נ כדין אסתיים ואתתקנו אצבען חמש בגו חמש ימינא בשמאלא לאתחזאה דהא כלא אסתמכו עליה בההוא דינא וידוי מתישרן לאחזאה מלה בלא כוונה דבר נש ולא יתכוין ביה עכ"ל:

2048

2049ושלא יתחילו בב' ולא יסיימו בד' מבואר בפ' כי תצא בר"מ דף קפ"א ע"ב ז"ל ואוקמיה רבנן אין מתחילין בב' ואין בד' בגין דגיהנם אתברי ביומא תניינא ולקות' דנהורין ביומא ד' עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה:

2049

2050

2051

2052

2053

2054

2055

2056

2057

2058

2059

2060

2061

2062

2063

2064

2065

2066

2067

2068

2069

2070

2071

2072

2073

2074

2075

2076

2077

2078

2079

2080

2081

2082

2083

2084

2085

2086

2087

2088

2089

2090

2091

2092

2093

2094

2095

2096

2097

2098

2099

2100

2101

2102

2103

2104

2105

2106

2107

2108

2109

2110

2111

2112

2113

2114

2115

2116

2117

2118

2119

2120

2121

2122

2123

2124

2125

2126

2127

2128

2129

2130

2131

2132

2133

2134

2135

2136

2137

2138

2139

2140

2141

2142

2143

2144

2145

2146

2147

2148

2149

2150

2151

2152

2153

2154

2155

2156

2157

2158

2159

2160

2161

2162

2163

2164

2165

2166

2167

2168

2169

2170

2171

2172

2173

2174

2175

2176

2177

2178

2179

2180

2181

2182

2183

2184

2185

2186

2187

2188

2189

2190

2191

2192

2193

2194

2195

2196

2197

2198

2199

2200

2201

2202

2203

2204

2205

2206

2207

2208

2209

2210

2211

2212

2213

2214ובכדי לבא על המוגמר בכי טוב ראה ראינו לסיים את הספר בעניני ביאת משיח צדקנו שאנחנו עם קדוש מצפים ומחכים שיבא ב"ב. ונכון הדבר להזכיר סיבה מעוררת את האהבה לקרב ביאתו ב"ב והוא ענין נפלא של קיום מ"ע דשלוח הקן כי מצא בקן ידו לעורר רחמים מרובים בעולמות העליונים. ומאחר שאנו עומדים בו נזכירה חיבת דודים מעניני נפלאים שיהיה בעת ביאת משיחנו. וגודל הציור של בנין שני בתי מקדשים של עתיד כנגד בית ראשון ובית שני שאנחנו עם קדוש מצפים ומיחלים תוב"ב. וגודל השגה שלעתיד. ואגבו מבואר גודל שבחו של רשב"י ע"ה זכותו יגן עלינו אמן. כל זה מבואר בשני פרקים הבאים בעז"ה:וז"ל בפ' שמות דף ז' ע"ב רבי שמעון זקף ידו ובכה ואמר ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא ווי מאן דיזדמן בההוא זמנא בגין דכד ייתי קב"ה לפקדא לאיילתא (ר"ל לשכינה הקדושה שהיא כביכול בגלות עמנו) יסתכל מאן אינון דקיימין בהדה בכל אינון דמשתכחי עמה בכל עובדוי דכל חד וחד לא ישתכח זכאי דכתיב ואביט ואין עוזר וכמה עקתין על עקתין לישראל. זכאה מאן דיזדמן וישתכח בההוא זמנא בגין דההוא דיתקיים במהימנותא יזכה לההוא נהירו דחדוה דמלכא ועל ההוא זמנא כתיב וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו' לבתר דאינון עקתין מתערי על ישראל וכל עמין ומלכיהון יתייעטין כחדא עלייהו ומתערי כמה גזירין בישין כלהו סלקי בעיטא חדא עלייהו יתון עקתא על עקתא בתרייתא משכחן קמייתא כדין יתחזי חד עמודא דאשא קאים מעילא לתתא ארבעין יומין וכל עמין דעלמא חמאן ליה בההוא יומא יתער מלכא משיחא דנפקא מגו גנתא דעדן מההוא אתר דאתקרי ק"ן צפו"ר כו' לבתר ארבעין יומין דעמודא יקום מארעא לשמיא לעיניהון דכל עלמא ומשיח יתגלה יקים מסטר מזרח חד ככבא מלהטא בכל גוונין ושבעה ככבין אחרנין דסחרן לההוא ככבא ויגיחון בי' קרבא בכל סטרין תלת זמנין ביומא עד שבעין יומין וכל בני עלמא חמאן וההואככבה יגיח בהו קרבא בטיסין דנורא מלהסין מנצצין בכל עבר ובטש בהוא עד דבלע לון בכל רמשא ורמשא וביומא אפיק לון ויגיחון קרבא לעיניהון דכל עלמא וכן בכל יומא עד שבעין יומין לבתר שבעין יומין יתגניז ההוא ככבא ויתגנז משיח עד תריסר ירחין ויתהדר ההוא עמידא דאשא כמלקדמין וביה יתגניז משיח וההוא עמודא לא יתחזי לבתר תריסר ירחין וסלקין ליה למשיח בההוא עמודא לגו רקיעא ותמן יקבל תוקפא ועטרא דמלכותא וכד נחית יתחזי ההוא עמודא דאשא כמלקדמין לעיניהון דכל עלמא ויתגלי לבתר משיח ויתכנשין לגביה עמין סגיאין ויתער קרבין בכל עלמא ובההוא זמנא יתער קב"ה גבורתיה לכל עמין דעלמא ומלכא משיחא יתודע בכל עלמא וכל מלאכין דמלכא יתערון לאתחברא לאגחא קרבא ביה וכמה עמין מפרצי יהודאין יתהפכו לאהדרא לגבייהו וייתון עמהון לאגחא קרבא. על מלכא משיחא כדין יתחשך כל עלמא חמש עשרה יומין וסגיאין מעמא דישראל יהון מתין בההוא חשיכא. פתח ואמר כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או בצים והאם רובצת וגו' שלח תשלח את האם וגו' האי קרא אוקימנא ליה ואיהו חד מפקודי אורייתא גניזין ואנן אית לן ביה רזא דאורייתא גניזין שבילין וארחין ידיען לגו חברייא באינון תלתין ותרין שבילין דאורייתא אמר ר' שמעון לר' אלעזר ברי אלעזר בזמנא דיתער מלכא משיחא כמה אתין ונסין אחרנין יתערון בעלמא ת"ח בגנתא דעדן דלתתא אית אתר חד גניז וטמיר דלא אתידע ואיהו מרקמא בכמה גוונין ובי' גניזין אלף היכלין דכסופין ולית מאן דעייל בהוא בר משיח דאיהו קאים תדיר בגנתא דעדן וכל גנתא מסחרא ברתיכין סגיאין דצדיקייא ומשיח קאים עלייהו ועל כמה תילין ומשרין דנשמתין דצדיקייא ובראשי ירחי ובזמני ושבתי משיח עאל בההוא אתר. לאשתעשעה בכל אינון היכלין לגו לגו מכל אינון היכלין אית אתר אחרא טמיר וגניז דלא אתידע כלל ואקרי עדן ולית מאן דיכיל למנדע ביה ומשיח אגניז לבר סחרניה דההוא אתר עד דאתגלי ליה חד אתר דאקרי קן צפור ואיהו אתר דכריז עליה ההוא צפור דאתער בגנתא דעדן בכל יומא ובה הוא אתר מרקמין דיוקנין דכל שאר עמין דאתכנשו עלייהו דישראל לאבאשא לון עאל בההוא אתר זקוף עינוי וחזו אבהו דעאלין בחרבן בית אלהא עד דחמי לרחל דדמעה באנפהא וקב"ה מנחם לה ולא צביאת לאקבלא תנחומין כד"א מאנה להנחם על בניה. כדין משיח ארים קליה ובכי ואזדעזעא כל גנתא דעדן וכל אינון צדיקייא דתמן געו ובכו עמיה. געו ובכי זמנא תניינא ואזדעזע ההוא רקיע דעל גבי גנתא אלף וחמש מאה רבוא משריין עלאין עד דמטי לגו כרסייא עלאה. כדין קב"ה רמיז לההוא צפרא ועאל לההוא קן דילה ויתבא לגבי משיח וקרי מה דקרי ואתער מה דאתער. עד דמגי כורסייא קדישא אתקרי תלת זמנין ההוא קן צפור ומשיח וכלא סלקין לעילא ואומי לון קב"ה לאעברא מלכא חייבא מן עלמא על ידא דמשיח ולנקמא נקמין דישראל וכל אינון טבוון דזמין קב"ה למעבד לעמיה. ותב ההוא קן צפור ומשיח לדוכתיה ותב משיח ואתגניז גו ההוא אתר כמלקדמין ובזמנא דיתער קב"ה לאתתקנא אתוון דשמיה בשלימו יו"ד בה"א וא"ו בה"א למהוי כלא בשלימו חד כדין יתער חד ככבא דחילא באמצע רקיעא כגוון ארגוונא כו' לבתר תריסר יומין יזדעזעון כל בני עלמא ויתחשך שמשא בפלגות יומא כמה דאתחשך יומא דאתחרב בי מקדשא עד דלא יתחזון שמיא וארעא כו' מההוא יומא עד תריסר ירחין יתיעטון כל מלכיא ויגזרון כמה גזרות על ישראל ויצלחון ביה כמה דאתמר זכאה איהו מאן דיערע תמן זכאה איהו מאן דלא יערע תמן וכל עלמא יהא בערבוביא סוגיא. לסוף תריסר ירחי יקום שבט מישראל דא מלכא משיחא דיתער גו גופא דעדן וכל אינון צדיקייא יעטרון לי' תמן ויחגרון ליה מאני זיינא באתוון רשימן דמאני דשמא קדישא וקלא יתפוצץ בענפי אלנין דגנתא קרי בחיל ואמר אתערו קדישין עליונין קמו מקמי משיחא הא עדנא לאתחברא אילתא בבעלה ובעלה וכו' ולאקמא לה מעפרא כדין יקומון כלהו ויחגרון ליה כמלקדמין מאני זייניה. אברהם מימיניה. יצחק משמאליה. יעקב קמיה. משה רעיא מהימנא על כל אלין צדיקייא אזיל ורקיד גו גנתא דעדן כיון דאתתקן משיח על ידא דצדיקייא בגנתא דעדן יעול בההוא דוכתא דאקרי קן צפור כמלקדמין וחמי תמן ההוא דיוקנא דחרבן בית מקדשא וכלהו צדיקייא דאתקטלו בה כדין נטיל מתמן עשר לבושן ואינון עשר לבושי קנאה ויתגניז תמן ארבעין יומין דלא אתגלייא כלל לסוף ארבעין יומין קלא חד יתער ויתקרי מגו כורסייא על זה ההוא ק"ן צפ"ר במלכא משיחא דאתגניז ביה. וכדין סלקין ליה לעילא וקב"ה חמי ליה למלכא משיחא מתלבש בלבושי נוקמא ותגיד מאני זייני נטיל ליה ונשק ליה על רישיה כדין זען ג' מאה ותשעין רקיעין ורמיז קב"ה לחד רקיע מאינון דהוה גניז מששת ימי בראשית ואפיק מחדא היכלא דבההוא רקיעי כתרא גליפא מחקקא בשמהן קדישין כו' כיון דאתעטר ואתתקן בכל הני תיקונין נטיל ליה קב"ה נשיק ליה כמלקדמין מאן חמי רתיכין קדישין ומשריין עלאין דסחרין ליה ויהבין ליה מתנן ונבזבזן סגיאין ויתעטר מכלהו עאל תמן בחד היכלא וחמי כל אינון מלאכי עלאי דאקרון אבילי ציון אינון דבכו על חרבן בי מקדשא ובכאן תדיר ואינון יהבין ליה חד פורפירא סומקא למעבד נוקמין כדין קב"ה גניז ליה בההוא קן צפור ואתכסי תמן תלתין יומין לבתר תלתין יומין בההוא קן צפור יחית מעטר בכל אינון תקונין מעילא ומתתא כמה משריין קדישין סחרניה ויחמון כל עלמא חד נהירו תלי מרקיעא לארעא ויקום שבעה יומין וכל בני עלמא יתמהון ויתבהלון ולא ינדעון כלל בר אינון חכימין דידעין ברזין אלין זכאה חולקיהון. וכל אינון שבעה יומין יתעטר בארעא בההוא ק"ן צפו"ר באן אתר בדר"ך דא קבורת רחל דאיהי קיימא בפרשת אורחין ויבשר לה וינחם לה וכדין תקבל תנחומין ותקום ותנשק ליה לבתר יקום ההוא נהירו מההוא אתר ושרי ביריחו קרתא דאילני. בכ"ל ע"ץ דא יריחו או על האר"ץ דא ירושלים ויהא גניז בההוא נהירו דקן צפור תריסר ירחי בתר תריסר ירחי יזדקף ההוא נהירו בין שמייא וארעא וישרי בארעא דגליל דתמן הוהשרותא דגלותא דישראל ותמן יתגלי מההוא נהירו דקן צפור ותב לאתריה וההוא יומא יזדעזע כל ארעא כמלקדמין מסייפי שמייא עד סייפי שמייא וכדין ינדעון כל עלמא דהא אתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל ויתכנשון ליה כל אינון דלעאן באורייתא ואינון זעירין בעלמא ובזכות ינוקי דבי רב יתקף חיליה לאתגברא ורזא דא אפרוחי"ם ואי לא ישכחון אלין הא ינוקי דיתבין בתוקפא דאמהון וינקי כמה דאת אמר גמולי מחלב עתיקי משדים והיינו או בצי"ם דבגין אלין שריא שכינתא עמהון דישראל בגלותא דהא חכימין זעירין אינון דישתכחון בההוא זמנא והיינו והאם רובצת על האפרוחים או על הבצים לא תקח האם על הבנים דהא ביה לא קיימא מלה לאפקא מן גלותא אלא במלכא עלאה דכיון דאינון רביין וינוקין יהבין תוקפא למלכא משיחא כדין אימא עילאה דהיא רביעא עלייהו יתעכב לגבי בעלה ויתעכב הכי עד תריסר ירחין אחרנין. לבתר ייתי בעלה ויוקים לה מעפרא כד"א אקום את סכת דוד הנופלת בההוא יומא מלכא משיחא שארי ויכניש גלותא מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כד"א אם יהיה נדחך בקצה השמים. מההוא יומא כל אתין ונסין וגבוראן דעביד קב"ה במצרים יעביד לון לושראל כד"א כימי צאתך מארץ מצרים אעשה נפלאות. אמר ר' שמעון אלעזר ברי כל אלין מילין תשכח ברזא דתלתין ותרין שבילין דבשמא קדישא ועד דנסין אלין לא יתערון בעלמא לא ישתלם רזא דשמא קדישא ולא תתער לאהבה כד"א השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות עכ"ל:

2214

2215וענין מ"ע דשילוח הקן הנ"ל מבואר בתיקונים תיקון ששי דף כ"ג ע"א וז"ל ועוד שלח תשלח ת"ח מלאכא אית דממנא על טיפין דאינון נפשין דאתקריאו צפרין וסנדלפו"ן שמיה ובזמנא דישראל מקיימי האי פקודא ואזלת אימא מחתרכא בנין צווחין. איהו אולף זכו על עופין דיליה ויימא לקב"ה והא כתיב ורחמיו על כל מעשיו אמאי גזירת על האי עופא דאתרכת מקינה. וכן מטטרו"ן אולף זכו על עופין דיליה דאינון רוחין דפרחין בבני נשא כו' וכל ממנא אולף זכו על עופין דיליה דאינון נשמתין דפרחין בבני נשא ובזמנא דישראל מקיימין האי פקודא כל ממנא אולף זכו על עופין דיליה וקב"ה מה עביד כניש לכל חילין דיליה ויימא זכי ממנא דעופי דלתתא אוליף זכו על עופין דיליה דממנא עלייהו ולית בהו מאן דאוליף זכו על בני דאינון ישראל בני בכרי ישראל ועל שכינתא דאיהי בגלותא דקנה דיליה דאיהי ירושלים חרבה ובנוי בגלותא תחות יד ישמעאל ולית מאן דבעי עלייהו רחמי ויוליף זכו עלויהו בההוא זמנא צווח קב"ה ואמ' למעני למעני אעשה ואעשה למען שמי ובדא יתער רחמי על שכינתיה ועל בנו דבגלותא. קם ר' אלעזר ואמר והא קדם דגלו ישראל ושכינתא במאי היו מקיימין שילוח הקן. א"ל רבי שמעון. ברי בגין לאתערא רחמין על אינון נפשין ורוחין ונשמתין דהוו אזלין בגלגלותא מתתרכין מגופיהון דאתחרבו דעלייהו אתמר דקב"ה בונה עלמין הוה ומחריבן דאשתארו חרבין גופיהון מנייהו ומניעו דברכאן לעילא גרים ונהר יחרב ויבש כו' ובגין אלין נשמתין דאתבריאו קדם דאתברי עלמא ולית לון גופין. בגין לאתערא רחמי עלייהו הוו מקיימי האי ופקודא כו' עכ"ל. וז"ל בזהר חדש דף סמ"ך ע"ג האי עופא כד פרח מגוזליה ואשתלח מעל בנהא מצפצפא ואזלא ולא ידעה לאן אתר אזלא מנדדא למיבד גרמה. הקב"ה דכתיב ביה ורחמיו על כל מעשיו אפי' יתושא זעירא בעלמא רחמין דיליה על כלא ההוא דממנא על עופא איתער לגבי הקב"ה והקב"ה אתער על בנוי כדין קלא נפקא קמיה ואמרה כציפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקימו כדין איהו אתער רחמי על כל אינון דאזלי מנדדי מאתר לאתר ומדיך לדוך אחרא. תבירי לבא. תבירי חילא ואיתער רחמי על כל עלמין וחש עלייהו ושביק חובייהו דמנדדן מאתרייהו וחס עלייהו ועל כל עלמא וע"ד אמר הקב"ה אשהי צפורא לבר והיא אתערת רחמין על כל עלמא. מאן גרים למיחס על עלמא ולאתערא רחמין עלייהו. ההוא בר נש דשלח ההוא צפור לגברא בתרין גוונין הכי בתער הקב"ה ואתמלי רחמין על כל אינון מארי דצערא ועל כל אינון דמנדדי מדוכתיהו ובגין כך אגריה דההוא בר נש מה כתיב ביה למען ייטב לך והארכת ימים קם ר' בון על רגלוהי וחדי ואמר בריך רחמנא דשמענא להאי קלא אלמלא לא אתינא לעלמא אלא למשמע דא דיו עכ"ל. בזה נשלם הפרק בעז"ה:

2215

2216

2217

2218

2219

2220

2221

2222

2223

2224

2225

2226

2227

2228

2229

2230

2231

2232

2233

2234

2235

2236

2237

2238

2239

2240

2241

2242

2243

2244

2245

2246

2247

2248

2249

2250

2251

2252

2253

2254

2255

2256

2257

2258

2259

2260

2261

2262

2263

2264

2265

2266

2267

2268

2269

2270

2271

2272

2273

2274

2275

2276

2277

2278

2279

2280

2281

2282

2283

2284

2285

2286

2287

2288

2289

2290

2291

2292

2293

2294

2295

2296

2297

2298

2299

2300

2301

2302

2303

2304

2305

2306

2307

2308

2309

2310

2311

2312

2313

2314

2315

2316

2317

2318

2319

2320

2321

2322

2323

2324

2325

2326

2327

2328

2329

2330

2331

2332

2333

2334

2335

2336

2337

2338

2339

2340

2341

2342

2343

2344

2345

2346

2347

2348

2349

2350

2351

2352

2353

2354

2355

2356

2357

2358

2359

2360

2361

2362

2363

2364

2365

2366

2367

2368

2369

2370

2371

2372

2373

2374

2375

2376

2377

2378

2379

2380

2381

2382בו מבאר ענין שני בתי מקדשים של עתיד. וגודל השגה של עתיד. ואגבן מבואר גודל שבחו של רשב"י ע"ה:

2382

2383ענין שני בתי מקדשים של עתיד מבואר בפ' פנחס דף רכ"א ע"א וז"ל במתיבתא דרקיעא אתסדרו קמיה דקב"ה דכד נפקו ישראל ממצרים בעא קב"ה למעבד לון בארעא כמלאכין קדישין לעילא ובעא למבני ביתא קדישא ולנחתא לה מנו שמי רקימין ולטעא לון לישראל נציבו קדישא כגוונא דדיוקנא דלעילא הה"ד תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. באן אתר במכון לשבתך פעלת ה' בההוא דפעל אנת ה' ולא אחרא. מכון לשבתך פעלת ה' דא בית ראשון. מקדש ה' כוננו ידיך דא בית שני ותרוויהו אומנתא דקב"ה אינון ומדארגיזו קמיה במדברא מיתו ואכנס לון קב"ה לבנייהו בארעא דאליפו עובדיהין וביתא אתבני על ידא דבר נש ובגין כך לא אתקיים ושלמה הוה ידע דבגין דהאי עובדא דבר נש לא אתקיים ועל דא אמר אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו דהא לית ביה קיומא. ביומוי דעזרא גרם חטאה ואצטריכון אינון למבני ולא הוה ביה קיומא. ועד כאן בניינא קדמאה דקב"ה לא הוה בעלמא דכתיב בונה ירושלים ה' איהו ולא אחרא. ובניינא דא אנן מחכאן ולא בניינא דבר נש דלית ביה קיומא כלל בית ראשון ובית שני יחות לון קב"ה כחדא מלעילא. בית ראשון באתכסיא ובית שני באתגלייא ההוא בית להוי באתגלייא דאתקרי בית שני דיתחזי לכל עלמא אומנותא דקב"ה חדווה שלים ורעותא דלבא בכל קיומא. ההוא בית ראשון באתכסייא אסתליק לעילא על גבוי דההוא דאתגלייא וכל עלמא יחמון ענני יקר דסחרן על גב דההוא דאתגלייא ובגו דאינון ענגין הוי בית ראשון בעובדא טמירא דסליק עד רום יקר שמייא ובניינא דא אנן מחכאן. ועד כען לא הוה בעלמא. אפילו קרתא דירושלים לא ליהוי אומנתא דבר נש דהא כתיב ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב וגו' אי לקרתא כתיב הכי כל שכן ביתא דאיהו דיורא דיליה. ועובדא דא הוה אתחזי למהוי ברישא כד נפקו ישראל ממצרים ואסתלק עד לסוף יומין בפורקנא בתראה עכ"ל:

2383

2384וז"ל בתיקונים תיקון ע"א דף ס"א ע"א בההוא זמנא אתבני ביתא דשכינתא דאיהי בית הבחירה דקרא קב"ה ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב כו' ותהא מרקמא מכל ציורא דעובדא דבראשית ועלה נהרא ירושלים דלעילא מרקמא מכל מיני גוונין דנהורא ורזא דמלה ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו דאנהרא על גבוי בההוא זמנא אתקיים בישראל לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף וגו' עכ"ל:

2384

2385וגודל השגה של עתיד מבואר בפ' ואתחנן דף רס"א ע"ב. וז"ל כתיב והולכתי עורים בדרך לא ידעו וגו' זמין קב"ה לאפקתא עיינין דלא חכימין ולאסתכלא בחכמתא עלאה ולאתדבקא במאי דלא אתדבקו בהאי עלמא בגין דינדעון למאריהון זכאין אינון צדיקייא דיזכון לההיא חכמתא דלאו חכמתא כההיא חכמתא ולאו ידיעה כההיא ידיעה ולאו דביקותא כההיא דביקותא עכ"ל:

2385

2386וגדל שבחיה דרבי שמעון בן יוחאי מבואר בזוהר הקדוש בפרשת שמות דף י"ד ע"א. וז"ל פתח פומיה רבי חייא ואמר חמא עינא מה דלא חמינא. אזדקף דלא חשיבנא. (ר"ל נתעלה במעלה רמה מה שלא חשב מעולם) טב לממת באשא דדהבא טבא דליק באתר דשביבין זרקין לכל עובר וכל שביבא ושביבא סליק לתלת מאה ושבעין רתיכין וכל רתיכא אתפרש לאלף אלפין ורבו רבוון עד דמטו לעתיק יומין דיתיב על כרסייא וכרסייא מזדעזעא מיניה למאתן ושתין עלמין עד דמטא לאתר עדונא דצדיקייא עד דאשתמע בכל רקעין וכל עלאין ותתאי וכלהו בזמנא חדא תווהין ואמרין הדין הוא רבי שמעון בן יוחאי דהוה מרעיש כלא מאן יכול למיקם קמיה. דין הוא רבי שמעון בן יוחאי דבשעתא דפתח פימיה למשרי למלעי באורייתא צייתין לקליה כל כרסיון וכל רקיעי וכל רתיכין וכל אינון דמשבחי למאריהון לית דפתחין ולית דמסיימין כלהו משתככין עד דלא אשתמע בכל רקיעא דלעילא ותתא פטרא. כד מסיים רבי שמעון למלעי באוריית' מאן חמי שירין מאן חמו חדותא דמשבחי למאריהון מאן חמי קלין דאזלין בכלהו רקיעין אתיין כלהו בגיניה דר"ש כרעין וסגדין קמיה דמאריהון סלקין ריחין דבוסמין דעדן עד עתיק יומין וכל האי בגיניה דר"ש עכ"ל:

2386

2387נשלם שער הכולל. בעזרת יוסד שמים והדום שכלל:

2387

2388אודה ה׳ מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו בתודה והלל. גדול ה׳ ומאוד מהולל. ולגדולתו אין חקר בלב ופלל. גבורותיו ונפלאותיו מי ימלל. ומאת פניו אבקש ואתפלל. ועל עם קדוש בכלל. להטות לבבנו אליו ולשמור מצותיו כל הימים וגם לרבות הליל. ובקרוב בימינו תושע יהודה וישראל חבירים לקדש לעיני כל חי את שמו הגדול אשר מפשעינו מחולל. ויבנה כמו רמים מקדשו בראש הרים ותלול. אמן.

2388

יסוד ושורש העבודה, שער הכוללYesod VeShoresh HaAvodah, Shaar HaKollel

Welcome to Sefastia