יסוד ושורש העבודה, שער הכולל א׳Yesod VeShoresh HaAvodah, Shaar HaKollel 1
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳פרק זה תבואתה לראש. יוסף דעת מכאובי עונשי גיהנם משאר עונשים הקשים ומרים רחמנא ליצלן בכדי שישים האדם אל לבו תמיד כל הימים לרבות הלילות בעודו בחיים חיותו בעה"ז השפל והשמם לבל יחליף ולא ימיר דעתו עולם עומד נצחי בעולם עובר:
6
ז׳ומיראת העונש יהיה כסולם מוצב ארצה וראשו לעה"ב יגיע אח"כ ליראת הרוממות שהיא יראה פנימית כמבואר בזוה"ק וז"ל בפ' תרומה דף קמ"ט ע"ב לא כתיב בשר כי טוב ואי תימא והא כתיב והנה טוב מאוד דא מלאך המות והכא אמרת דלא אתמר בגיניה כי טוב. אלא רזא דרזין הכא דהא ודאי מלאך המות איהו טוב מאוד מ"ט בגין דהא כל בני עלמא ידעי דימותן ויתהדרון לעפרא וסגיאין אינון דמהדרין בתיובתא למאריהון בגין דחילו דא ודחלי למחטי קמיה. סגיאין דחלי מן מלכא מגו דתלייא רצועה לקמייהו כמה טבא ההיא רצועה לגבי בני נשא דעבדת לון טבין וקשיטין בארחייהו כדקא יאות וע"ד והנה טוב מאוד מאוד ודאי עכ"ל הזה"ק ובודאי ממאמרים שאעתיק בעז"ה יעורר לבבו אל הזהירות המביאה לידי זריזות במצות בוראנו יתברך שמו ויתעלה בכדי שיעלה ויבא שלום אחר פטירתו לעולם העליון עולם עומד צח ונקי מכל חטא ועון להתענג מכל עונג ברב טוב הצפון לו בגן עדן התחתון והעליון כאשר יבא זכרונו לטובה בפרק שאחר זה:
7
ח׳וזה לשונו פ' ויקרא ד' י"ג ע"א נפש כי תחטא ר' יוסי פתח עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו' כמה אית להו לבני נשא לאזדהרא מחובייהו דלא למחטי קמי מאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקארי אתערו בני עלמא לבייכי קמי מלכא קדישא אתערו לאזדהרא מחובייכו אתערו נשמתא קדישא דיהב בגווייכו מאתר קדישא עלאה דתנינן בשעתא דקב"ה אפיק נשמתא לנחתא בבני נשא אסהיד בה בכמה קסטורין בגין לנטרא פקודוי ולא עוד אלא דעבר לה באלף ותמניא עלמין לאשתעשא ולמחמי בהו יקרא דאינון דמשתדלי באוריתא נפקא וקיימא קמי מלכא בלבוש יקר ולבתר הכי בדיוקנא דהאי עלמא בלבוש יקר עלאה אסתכלת ביקרא דמלכא כל יומא ואעטר לה בכמה עטרין בשעתא דמטא זמנא לנחתא לעלמא עבדת מדורהא בגנתא דעדן דארעא תלתין יומין למחמי יקרא דמאריהו דצדיקייא וסלקא לאתרהא לעילא ובתר דא נחתת לעלמא אעטר לה מלכא קדישא בשבע עטרין עד דאתת ואעלת בגו גופא דבר נש וחבת בהאי עלמא ואשתדלת בחשוכהא. אורייתא תווהא עלה ואמרת ומה כל יקרא דא וכד אשלמותא אשלים לנפשתא מלכא עלאה והיא חבאת קמיה נפש כי תחטא דין מה הוא דתחטא עכ"ל:
8
ט׳ובז"ח פרשת לך לך דף כ"ב ע"ג ז"ל בעוד שהנשמה בגוף והגוף עומד בכחו היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל כדאמר ר' פינחס משל למה"ד לאדם העומד על שלחנו והיה רעב ותאב לאכול ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח שאל ממנו להאכילו ולא החזיר לו פנים הלך אותו עני בפחי נפש לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול והיה בטנו מלא מכל כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני היה חכם אחד עומד עליו אמר ליה שוטה אלו יכולת לאכול לא נתת לו עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותן לעני כך הוא האדם בעוה"ז הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה ולעסוק בתורה ואינו מחזיר לו פנים מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון לאחר זמן תופסין אותו בקולר כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה שמא יתנו לו שעה לכך או שמא לא יתנו לו אמר ליה הקב"ה שוטה עכשיו שאינך יכול עוד להרויח יותר אומר אחזור בתשובה דאלו היית יכול לא היית חוזר בתשובה בעודו כך יצאתו נשמתו ממנו עכ"ל ובפר' משפטים דף צ"ו ע"א ז"ל לעם נכרי לא ימשול למכרה. מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא וב"נ אסטי ארחי' בהדה היא בעאת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימין בהאי ארחא דג"ע ומשריין נוכראין קיימין בההוא ארחא דגיהנם. זכתה נשמתא כמה משריין קדישין קא מתעאדן לה לאתחברא בהדה ולמיעאל לה לג"ע. לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעאדן למיעל לה בארחא דגיהנם ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה אלין מלאכי חבלה. בבגדו בה איהו נטירא דקב"ה עביד לה נטירא דלא ישלוט בה עם נכרי בההוא פריסו דנטרו עלה. ואם לבנו ייעדנה. ת"ח כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא דלא יסטי ארחוי בהאי עלמא דאי זכה נר נש בהאי עלמא ונטיר לה לנשמתא כדקא יאות האי איהו בר נש דקב"ה אתרעי ביה ואשתכח ביה בכל יומא בפמלייא דיליה ואמר חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא כך וכך עביד כך וכך עובדוי מתקנן וכד האי נשמתא נפקת מהאי זכייא נקייא ברירא קב"ה אנהיר לה בכמה נהורין בכל יומא קארי עלה דא היא נשמתא דפלניא ברי ודא הוא דכתיב ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. מאי כמשפט הבנות הכא אית רזא לרכימין. בגו טנרא תקיפא רקיעא טמירא אית היכלא חדא דאקרי היכל אהבה ותמן אינון גניזין טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא אינון תמן ואינון נשמתין רחימאן דמלכא עאלין תמן. כיון דעאל מלכא בההוא היכלא דתמן כתיב וישק יעקב לרחל וקב"ה אשכח תמן לההיא נשמתא קדושא קדים מיד ונשיק לה וגפיף לה וסליק בהדיה ואשתעשע בה ודא הוא כמשפט הבנות יעשה לה כדינא דאבא עביד לברתיה דאיהי חביבא לגביה דנשיק לה וגפיף לה ויהיב לה מתנן. כך הקב"ה עביד לנשמתא זכאה בכל יומא כמה דכתיב כמשפט הבנות יעשה לה. היינו דכתיב יעשה למחכה לו ברתא אשלימת עשיה בהאי עלמא אוף הכי קב"ה אשלים עשייה אחרא בעלמא דאתי דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. והכא כתיב יעשה לה עכ"ל:
9
י׳ובפ' לך לך דף ע"ח ע"ב ז"ל א"ר אלעזר זכאין אינון צדיקיא דאולפי אורחי' דקב"ה בגין למהך בהו ולדחלא מניה מההוא יומא דדינא דזמין בר נש למיהב דינא וחושבנא לקב"ה פתח ואמר ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. האי קרא אוקמוה אבל ת"ח בההוא יומא דאשלימו יומוי דבר נש לאפקא מעלמא ההוא יומא דגופא אתבר ונפשא בעיא לאתפרשא מניה כדין אתייהיב רשו לבר נש למחמי מה דלא הוה ליה רשו למחמי בזמנא דגופא שלטא וקאים על בורייה וכדין קיימי עליה תלת שליחן וחשבו יומי וחובוי כל מה דעביד בהאי עלמא והוא אודי על כלא בפומיה ולבתר הוא חתום עלי' בידיה הה"ד ביד כל אדם יחתום ובידי' כלהו חתימין למידן ליה בההוא עלמ' על קדמאי ועל בתראי על חדתי ועל עתיקי לא אתנשי חד מנייהו הה"ד לדעת כל אנוש מעשהו וכל אינון עובדין דעבד בהאי עלמא בגופא ורוחא הכי נמי יהיבו חשבנא בגופא ורוחא עד לא יפוק מעלמא עכ"ל. ובפ' ויחי דף רכ"ב ע"ב ז"ל ר' שמעון פתח ואמר הנסתרות לה' אלהינו וגו' הנסתרות לה' אלהינו תא חזי כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי ולאסתכלא דלא יעבר על רעותא דמאריה. דתנינן כל מה דבר נש עביד בהאי עלמא בספרה כתיבו אינון עובדין ועאלין בחושבנא קמי מלכא קדישא וכלא אתגלייא קמי' הה"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' אי הכי האיך לא יסתמר בר נש מלמיתב קמי דמארי ותנינן אפי' ההוא דחשיב בר נש ואסתליק ברעותיה כלא אשתכח קמי קב"ה ולא אתאביד מיניה עכ"ל. ובפ' ויחי דף רכ"ז ע"א ז"ל כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה נשמתא אתעברת וסלקת מיניה וכדין לא נהיר רוחא לנפשא עד דדיינין דיניה דבר נש ואי דיינין ליה לבר נש לטב כדין נשמתא אהדרת לאתרה ונהורא לכלא הא בזמנא דקיימא מלה בדינא ובזמנא דלא קיימא מלה בדינא תלתין יומין אקדימת נשמתא לכלא וצולמא אתעבר מניה. תאנא בשעתא דדיינין ליה לבר נש לעילא סלקין לנשמתיה לבי דינא ודיינין על מימרהא והיא אסהיד' בכלא ואסהידת בכל רעיוני דבר נש ובעובדיהון לא אסהידת דהא כלהו בספרא כתיבין ובכלהו דיינין ליה לבר נש בההי' שעת' דדיינין לי' לבר נש לעילא כדין דחקא דגופא אשתכ' יתיר משא' זמנייא. אי דיינין ליה לטב כדין ארפין מניה וזיעה אתבקע על גופא ונשמתא אהדרא לבתר ונהרא לכלא ולא סליק בר נש מבי מרעי' לעלמין עד דדינין דיני' לעילא עכ"ל:
10
י״אובפ' ויקהל דף קצ"ט ע"א ז"ל יונה דנחתא לספינה דא איהו נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש כו' ובדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא כמה דאת אמר והאני' חשבה להשבר ובר נש כד איהו בהאי עלמא חמי וחשיב דערק מקמי מארי' ולא אשגח בהאי עלמא וכדון אטיל קב"ה רוח סערה תקיפא דא היא גזירת דינא דקיימא תדיר קמי קב"ה ובעאת דינא דב"נ מקמי' ודא איהו דקא מסער לספינ' ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא לי'. וכיון דאתפ' ב"נ על ידא דההיא סערה בבי מרעי' מה כתיב כו' בי שעת' קריבו בי דינא אית מנהון דפתחי בזכות. אית מנהון דפתחי בחוב וגזרת דינא תבע' דינא ואי ההוא ב"נ לא זכי מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו משתדלין אינון דאורו זכותי' לאתב' לי' להאי עלמא ולא יכלו מ"ט כי הים הולך וסוע' עליה' גזרה דדינא אזיל וסעי' בחובוי דבר נש ואתגבר עלייהו כדין נחתין עלי' תלת שליחן ממנן חד דכתב כל זכוון וכל חובין דעביד בר נש בהאי עלמא וחד דעביד חושבן יומי וחד דהוא אזיל עמי' כד הוי במעי אמי'. והא אוקימנ' דגזר' דינא לא שכיך עד ההו' זמנ' דכתיב וישאו את יונה. ישאו כד נטיל לי' מבית' לבי קברי כדין מכריזין עלוי. אי איהו זכאה מכריזי עלי' ואמרו הבו יקר לדיוקנא דמלכא יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו מנלן דכתיב והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ואי חייבא איהו מכריזו עליה ואמרי ווי לפלניא טב ליה דלא יתברי כדין מה כתיב ויעלהו אל הים ויעמד הים מזעפו. כד עאלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזירת דינא דהוה סעיר שכיך מזעפיה ונונא דבלע ליה דא איהו קברא. מה כתיב ויהי יונה במעי הדג מעוי דדג דא בטן שאול מנלן דכתיב מבטן שאול שועתי ואיהו במעי דנונא הוה וקארו ליה בטן שאול. שלשה ימים ושלשה לילות אלין תלתא יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי. לבתר תלתא יומין ההיא טנופת אתהפיך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבית בי. אכלית ושתית כל יומא ולא יהבית למסכני וכל יומך הוו כחגין וכמועדין ומסכני הוו כפנין דלא אכלו בהדך טול מה דיהבת בי. הה"ד וזריתי פרש על פניכם וגו' והא אוקימנא. לבתר דא מתלתא יומין להלאה כדין אתדן בר נש מעינוי מידוי ומרגלוי ואוקמוה עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא ורוחא כחדא כו' עכ"ל:
11
י״בובפ' נשא דף קכ"ו ע"א ז"ל תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשוב דדילה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקונפון עם שאר בני דינא אי אשתכח לי' סניגור' הא אשתזיב מן דינא הה"ד אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'. מאן הוא סניגור' אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא אשתכח עליה סניגורא הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההוא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעבד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא על כלא וכתבין קמיה הה"ד כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו' והוא אודי עלייהו מ"ט בגין דהוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא בי' וקיימין לאסהדא עלי' וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימו קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא:
12
י״גת"ח כל אינון מלין דעביד בר נש בהאי עלמא כלהו זמינין קמיה ולא אבדן מניה ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן קמיה ותלת כרוזי מכריזי חד קמיה וחד מימיניה וחד משמאליה ואמרי דא פלנייא דמריד במאמריה. מריד לעילא מריד לתתא מריד באורייתא מריד בפיקודוי חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי. עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזין מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עובדוי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופיה. ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דבר נש אתטמר בבי קברי דומה קדים ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא ווי על עובדוי. בשעתא דאיהו תפיס בקולרא דמלכא ואתדן דיני' ואשתלי' דלא אשתכח עלי' סניגורי'. סנטירא דמלכא נחית וקאים קמיה לרגלוי וחד סייפא שננא בידיה זקוף ב"נ עינוי וחמי כמלי ביתא דמתלהטין באשא דזיוא מניה. אדהכי חמי ליה קמיה כוליה מלי עיינין לבושוי אשא דלהיט קמיה דבר נש. הכי הוא ודאי דהא כמה בני נשא חמו מלאכה בשוקא וקיימי קמיה ושאר בני נשא לא חמאן ליה. ואי תימא הא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו' היך יכול לאתחזאה בארעא אלא מלה דא הא אוקמוה דכיון דנחית אתלבש בגופא ואתחזי למאן דאתחזי בההוא לבושא דאתלבש ביה ואי לאו לא יכיל למסבל ליה עלמא ולאתחזאה כל שכן וכל שכן האי דכל בני עלמא צריכין ליה. תלת טפין בחרביה וכו' והא אוקמוה חבריא. כיון דחמי ליה אזדעזע כל גופיה ורוחיה ולביה לא שכיך בגין דאיהו מלכא דכל גופא. ורוחא דיליה אזלא בכל שייפי גופא ואשתאיל מנייהו כבר נש דאשתאיל מחבריה למהך לאתר אחרא כדין הוא אומר ווי על מה דעבד ולא מהנייא ליה אלא אי אקדים אסוותא דתשובה עד לא מטא ההוא שעתא. דחיל ההוא בר נש ובעי לאתטמרא ולא יכיל כיון דחמי דלא יכול הוא פתח עינוי ואית ליה לאסתכלא ביה ואסתכל ביה בעיינין פקיחין וכדין הוא מסיר גרמיה ונששיה וההיא שעתא הוא עידן דדינא רבא דב"נ אתדן ביה בהאי עלמא. ועם כל דא רוחא אזלא ושאט בכל שייפין ואזדעזעא לכל סטרין וכל שייפי גופא כלהו מזדעזען. כד מטא רוחא לכל שייפא ושייפא ואשתאיל מניה נפל זיעא על ההוא שייפא ורוחא אסתליק מניה ומיד מית ההוא שייפא וכן בכלהו. כיון דמטי רוחא למיפק דהא אשתאיל מכל גופא כדין שכינתא קיימא עלי' ומיד פרחא מן גופא. זכאה חולקי' דמאן דאתדבק בה ווי לאינון חייביא דרחיקי מנה לא מתדבקין בה. וכמה בי דינא אעבר עליה דב"נ כד נפיק מהאי עלמא. חד ההוא דינא עלאה דקאמרן כד נפיק רוחא מן גופא. וחד דינא כד עובדוי ומלוי אזלין קמיה וכרוזי מכרזי עלוי. יחד דינא כד עייל לקברא. וחד דינא דקברא. וחד דינא דתולעתא. וחד דינא דגיהנם. וחד דינא דרוחא דאזלא ושאט בעלמא ולא אשכח אתר עד דישתלימו עובדוי ודאי שבעה עדנין יחלפון עלוי. בגין כך בעי בר נש כד איהו אשתכח בהאי עלמא לדחלא מן מאריה לאסתכלא בכל יומא ויומא בעובדוי וייתוב מנייהו קמי מאריה. כד אסתכל דוד מלכא באינון דינין דב"נ כד אסתכל מהאי עלמא אקדים ואמר ברכי נפשי את ה' עד דלא תפוק מעלמא השתא דאנת אשתכח עם גופא. וכל קרבי את שם קדשו אתון שייפי דמשתתפי ברוחא השתא דאשתכחת עמכון אקדימו לברכא שמא קדישא עד דלא ימטי זמנא דלא תיכלון לברכא ליה ולאודאה עלייכו עכ"ל. ובזהר חדש במדרש רות דף ס"ב ע"א ז"ל שבעה שמות לגיהנם ואלו הם בור שחת דומה טיט היון שאול צלמות ארץ תחתית שבעה פתחים יש לגיהנם כנגד שבעה שמות שיש לו שבעה מדורות הן זו על זו וכולן מדורות מזומנים לרשעים לידון שם כו'. מדור הראשון בור והוא מדור העליון ושם כמה כיתות של מלאכי חבלה כעין הבור אשר אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו כך המדור הזה נקרא בור כמה כיתות של מלאכי חבלה כעין נחשים השרפים אשר אין להם לחש שלשה ממונים שולטים בגיהנם והם מתחת ידי דומה והם משחית אף וחמה וכל האחרים הממונים תחתם וכל אותם הממונים רצים ושבי' ודנין בם נפשותם של רשעים וכל אותם כיתות של מלאכי חבלה כלם מרעישים גיהנם ונשמע קולם ברקיע וקול הרשעים בגיהנם צווחין ואומרים ווי ווי אין מרחם עליהם ועל כל אלו השלשה הממונים עם שאר כיתות של מלאכי חבלה שמרעישים גיהנם אמר קרא עלייהו קול שאון מעיר קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו כנגד ג' משחיתים הללו כו' בהאי מדור דנין לאותן שקוטפין מלוח עלי שיח המפסיקים דברים שנתנו בלוחות עלי שיחה בטילה ואותם שאינן נוהגין כבוד בתלמידי חכמים ואין דנין במקום הזה למבזה תלמוד חכם כי דנין אותו בטיט היון והמקלל חרש וכיוצא בהם והעובר אחורי ב"ה בשעה שהציבור מתפללים. והמספר שבח חבירו לפני מי ששונאים אותו לרעה וכל אלה וכיוצא בהם נידונין במדור הראשון. המדור השני הוא נקרא שחת והיא אש ירוקה ואין שם כי אם חושך ואין שם רחמים כלל ושם דנים כל המספרים אחר מיטתן של ת"ח והמלבין פני חבירו ברבים ואפילו בהלכה שלא ללמוד ממנו והמתגאה שלא לשם שמים והמתכבד בקלון של חבירו והיודע בחבירו שיכשל בדברים או' הלכה אחת והם בעיר אחת והאוכל מסעודה שאינה מספקת לבעליה והמגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו ומי שמקלל בשחוק לחבירו בענין שיגיע לו בושת כל אלו נידונים שם במדור זה וכל כיוצא בהם. המדור השלישי הוא נקרא דומה ושם נידונין כל אותן גסי הרוח המתגאים לבם בהלכה לפני העם שלא לשם שמים והמספרים לשון הרע והמגיס לבו בהוראה והדן את חבירו לכף חובה והמלוה לחבירו ברבית והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה ומי שאינו עונה אמן מפי המברך ומי שעושה תפלתו פיסקי פיסקי כגון המספר בתפלתו וחוזר ואומר דבר אחר וחוזר ומפסיק והוא נקרא פיסקי פיסקי והמתלוצץ על חבירו ועל הזקן ששכח תלמודו והרואה דבר ערוה בחבירו ואינו מודיעו בינו לבינו כל אלה נידונין שם וכל כיוצא בהם:
13
י״דהמדור הרביעי נקרא טיט היון ושם נדונין כל אותן גסי הרוח וכל אותן העושין עזות לעניים ומדוכאין והרואה לעני בדוחק ואינו מלוהו עד שמבקש ממנו הנאתו והעושק שכר שכיר והמוציא זרע לבטלה הבא על כותית ונדה והממשכן לעני ואינו מחזיר לו משכנותיו כשאין לו דבר אחר והמטה משפט והלוקח שוחד כולם נידונים במדור זה:
14
ט״והמדור החמישי נקרא שאול ושם נידונים האפיקורסים והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים על אלה נאמר כלה ענן וילך כן יורד שאול ולא יעלה על שאר החוטאים כתיב ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:
15
ט״זהמדור הששי נקרא צלמות ושם נידונין כל אותן ששכבו עם אמותן ונדה. המדור השביעי נקרא תחתית היורד לשם שוב אינו עולה ועליהם נאמר ועסוחם רשעים וגו' וכל אלו המדורות אש אכלה דולקת לילה ויום לנפשותם של רשעים יש מי שנקרא רשע ונדון בגיהנם י"ב חודש. רשע גמיר שאין לו תשובה אין לו תקנה נידון לעולם בגיהנם רבנן אמרי כו' עכ"ל. ומי האיש אשר בנה ביתו בלא צדק ואשר נטע חרובין למו והרס בעברת"ו על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה והביט אל נחו"ת דרגא ונסיב בגיהנם עונשו כי מרים ההם בודאי יאמר אל לבו מה לך נרדם בתרדמת הזמן בוגד קום קרא אל אלהיך אולי יתעשת האלהים וזהו מה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה:
16
