יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתוןYesod VeShoresh HaAvodah, The Eleventh Gate
א׳מודעת זאת שחדש תשרי הוא זמן אסיפה וקהילה להקהל ולעמוד על נפשם לחלות את פני המלך שלמה שהשלום שלו כל איש ישראל בירח האיתנים בחג הוא החודש השביעי ולזכור זכרונות שפרות מעשה אבות איתני עולם וזמנו גורם שהחלש יאמר גבר ותקף במצות אני להתחזק בעשיית המצות בזה החודש וע"כ זה שמו נאה לו שער האיתון ובשער הזה יפתח כיוון כל התפלות של ר"ה וי"כ וכל כוונת המצות הנעשים בחודש זה דהיינו תקיעת שופר וכוונת צומא רבא וישיבת הסוכה ונטילת הלולב וכל סדר החג עד סיומו היינו שמחת סיום התורה הקדושה והתמימה
1
ב׳בערב ר"ה אחר טהרת המקוה ותפלת המנחה בכוונה עצומה יכין אדם לתפלת ערבית בכוונה עצומה מאוד ובודאי מי שיעיין בכתבי האריז"ל בכוונת תפלת ר"ה תסמר שערות ראשו מגודל התקונים בעולמות העליונים הקדושים בתפלות ההם לכן צריך האדם עכ"פ לכוין היטיב בפי' המילות בהתעוררות לבו הטהור. הנה זה בא למעלה בשערים הקודמים כוונת ק"ש וברכותיה וברכת אבות בתפילת החול. (ובזכרנו) בתיבות למענך אלהים חיים יכוין במחשבתו בזה"ל רבון כל העולמים בשביל האמונה שאנו מאמינים שאתה לבדך אלהים חיים ראוי שתכתבינו בספר החיים ויכוין כוונה זו מעומקא דלבא מאוד. בברכה שניה בנוסח אב הרחמים כתב האריז"ל שבכל התפלות היינו בשחרית ובמנחה ובערבית של כל י' ימי תשובה הנוסח (אב הרחמן) ולא הרחמים רק בכל תפלות המוספים ובמנחה של שבת הנוסח (אב הרחמים). (ובכן) שאומר הש"ץ. בכל חזרת התפלה שהוא (ובכן יתקדש שמך ה' אחד) עד והיכלך. ע"פ כתבי האריז"ל חיוב גדול גם לכל יחיד לסדר בתפלתו כי הוא זה ג"כ מעיקר תקוני התפלה. אחיי ורעיי ראוי לידע שכמעט כל נוסח התפלות של ר"ה וי"כ הוא רק שיתקדש שמו הגדול בכל העולם כי זה עיקר התפלות עתה בימים הנוראים האלה לכן יזהר האדם לבכות ביחוד ביום הדין הגדול והנורא הזה בענין שמדבר בתפלה מקידוש השם והתחבולות אל התעוררות לבו אל הבכי שיאמר התיבות במתון גדול ויפסיק בכל הפסק ענין לעורר לבו אל הבכי. (ובחתימת הברכה המלך הקדוש) יחשוב בזה"ל אתה היא המלך הקדוש שאין יכולת בשום נברא ונאצל להשיג ולהעריך קדושתך וישמח בלבו ובמחשבתו בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שמחה עצומה עד מאוד. (ובחתימת הברכה מקדש השבת וישראל ויום הזכרון) יזהר האדם שיתן הודאה ושבח בלבו לית"ש ויתעלה בפרטות כמבואר למעלה בתפלת שבת ור"ח ושבת ורגלים דהיינו על השבת ועל שבחר באבותינו יעקב חבל נחלתו ועל יום הזכרון שנתן לנו ג"כ שבודאי הוא לנו מתנה גדולה וחשובה להיטיב דינינו ביום הקדוש הזה ובודאי לטובתינו קידוש יום זה ונתן לנו לקדש אותו באיסור מלאכה ובברכות של מלכיות זכרונות ושופרות ולכן תקנו לנו אנשי כה"ג נוסח ההודאה על יום זה בחתימת הברכה זו אך אם אומר האדם התיבות בפיו ובשפתיו לבד בודאי עליו הכתוב נאמר בפיו ובשפתיו יכבדוני ולבו רחק ממני לכן יזהר האדם מאד ומאוד בזה. ודי בהערה זו. ובחתימת ברכת שים שלום ע"פ האר"י ז"ל בכל עשי"ת המברך את עמו ישראל בשלום כמו בכל השנה ולא בנוסח עושה השלום עוד כתב האר"י ז"ל שבכל עשי"ת יאמר אחר ג' פסיעות של תפלת העמידה עושה השלום במרומיו כו' אחר תפלת העמידה זו כדי שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר מזמור כ"ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה כו' וכן יתנהג בליל שני של ר"ה ובליל יה"כ כתבי האר"י ז"ל. אך יאמר מזמור זה בכוונה עצומה מאוד ובמתון גדול ובנעימה. בלילה זו בתוך הסעודה כתב האר"י ז"ל ללמוד ד' פרקים משניות דמסכתא ר"ה וראוי להרבות בלמוד על השלחן כל מה שיוכל. ויזהר האדם מאוד בסעודת לילה זו מאכילה מרובה וגסה וביחוד מדגים ובשר שמן לא יבא לידי קרי רחמנא לצלן ויאכל מעט דג לכבוד י"ט ומבשר שמן ימשוך ידיו לגמרי ומכל דבר המביא לידי קרי ר"ל גם לא יתענג במיני מאכל ומשקים כמו בשאר י"ט כי ימי ר"ה אינם נקראים ימי שמחה אלא ימי דין כמבואר בז"הק פ' אמור דף צ"ה ע"א א"ר יהודא כלהו מועדין מקראי קדש קרינן בהו אבל נפקי ר"ה וי"כ דלא אשתכח בהו חדוותא דהא אנון דינא הוו עכ"ל בקיצור. לכן ימעט אדם מתענוג אכילה ושתיה בימי ר"ה ויהיה אכילתו באימה וביראה ממש כלפני המלך ובודאי יהיה נקרא שולחנו זה השלחן אשר לפני ה' ודי בזה. והימים האלו לא יעבור מלהשביע עצמו מד"ת קודם שכיבתו שלא יבשרוהו ח"ו בשורות רעות בחלומו ויצטרך להתענות ימי ר"ה כל ימיו. ויאמר קודם השינה ד' מזמורי תהלים הראשונים בכוונה עצומה כי גם כל בכל השנה נכון לאומרם כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי ר"ל ומה גם בר"ה:
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳תפלת שחרית
5
ו׳לראש אשמורת בליל ר"ה יזהר האדם לקום לעשות התקון חצות של תקון לאה ולעסוק אח"ז בתורה עד אור הבקר כי למה יגרע אשמורת לילה זו משאר לילות. וקודם אור הבקר יטבול א"ע במקוה טהרה כי טהרת הגוף היא סגולה נפלאה לטהרת הנפש ודי בזה וכבר מלתו אמורה למעלה בתפלת כל השנה אזהרה כמה פעמים על כוונות התפלה וק"ו ב"ב שק"ו הוא בתפלת ימים נוראים האלו כי תחילת דינו של אדם בר"ה על שלא עשה כבוד ויקר לשמא דקב"ה כמבואר בזה"ק פ' פנחס דרל"א ע"א. וז"ל ויבואו בני האלהים אלין ב"ד רברבא כו' דאלין קיימי על דינא. דינא קדמאה דכלא בי' מאן הוא דלא יוקיר לשמא דקב"ה ודלא יוקיר לאורייתא קדישא ולעבדוהי אורי הכי מאן הוא דלא חייש על יקרא דשמא קדישא דלא יתחלל בארעא עכ"ל. אחיי ורעי אהובי נפשי האם אין כדי בזיון וקצף להשם יתעלה ויתרומם זכרו לעד אם האדם אומר תיבות התפלה בפיו ובשפתיו ולבו ישוטט במחשבות עה"ז ר"ל וביחוד בעת שמזכיר בפיו איזה שם משמות שאינם נמחקים ולא ידע כלל אם יצא השם הקדוש מפיו כי חישב באותו שעה מחשבה אחרת וכדי בזיון וקלון להשם יתעלה מזה אוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה לכן יזהר האדם מאוד ומאוד בזה ודי בהערה זו. גם יזהר האדם שלא יאמר פסוקי דזמרה ונשמת במהירות כדי שיגיע לומר הפיוט של יוצר עם הצבור כי טוב לאדם יותר לומר פסוקי דזמרה ונשמת במתון ובכוונה עצומה מלומר הפיוט עם הצבור. אך את זה ראוי להזהר מאד להתחיל תפלת העמידה עם הצבור בכל המועדים וכ"ש בר"ה ואף אם יאריך בתפלת העמידה כמה שעות אחר שייסיימו הצבור תפלתם מקרי נמי מתפלל עם הצבור ודי בזה. בכתבי האר"י ז"ל כל עשי"ת יאמר בין ישתבח ליוצר מזמור שיר המעלות ממעמקים קראתיך וכתב ע"ז כוונת עצומות נוראות. ואחר חזרת התפלה יכין לבו להוריד דמעות בתפלת (אבינו מלכנו) ודי בזה. וראוי לאדם להשתדל לקנות עלייה קודם ראש השנה לעלות לתורה ביום ראש השנה ועיקר המצוה דוקא לקנות אותה בדמים ולא בחנם כנזכר בזה"ק בהרבה מקומות. וז"ל פ' תרומה דקכ"ח ע"א ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ויקחו לי האי מאן דבעי לאשתדלא במצוה ולאשתדלא ביה בקב"ה אצטרך דלא ישתדל בי' בריקניא ובמגנא אלא אצטרך לי' לב"נ לאשתדלא בי' כדקא יאות כפום חיליה והא אוקמינא מלה דא בכמה אתרי יאות למיסב ב"נ ההוא אשתדלותא דקב"ה כד"א איש כמתנת ידו וגו' כו' אשתדלותא דקיימי בעובדה אסור לנטלא לי' במגנא ובריקניי' בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עליה רוחא דקודש' אלא באגר שלים כו'. ובאשתדלות' רב וסגי ובאשתדלותא דגרמי' (פי' שלא יהיה גופו משוקץ מנקבי') ובאתדכותא דמשכני' (פי' שיהיה ביתו נקי מטנופת) וברעותא דלבי' ונפשי' כו' עכ"ל בקיצור. ודי בהערה זו:
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״אכוונת התקיעות
11
י״בהנה אף שתקיעת שופר בר"ה מ"ע וגזירת הכתוב הוא בוודאי יש בו ג"כ רמזים להתעורר אדם לבו ביום הדין והנורא הזה אל התשובה על עונותיו וכן דרז"ל תקעו בחדש שופר רבנין אמרי שפרו מעשיכם ואני מכסה עונותיכם וכן הוא אומר אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ודבר זה מפורש ג"כ שעם התקיעות צריך ג"כ התשובה דהיינו שצריך האדם לקבל על עצמו בעת התקיעת בלב שלם על להבא לשמור עצמו בכל עניני עבודת הבורא ית"ש ויתעלה במה שיודע בעצמו נגעי לבבו שלא היה נזהר עד הנה כראוי וביותר דברים שאדם דש בעקביו כנ"ל בשער שלפני זה ויקבל על עצמו בלבו גדרים וסייגי' שבודאי לא יחזור וישוב לכסלה עוד אזי בתשובה זו עוקר את יצרו הרע אשר בקרבו וזובחו ומבערו מן העולם. וז"ל הזה"ק פ' אמור דצ"ט ע"א כד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון בעין לנגדא קול שופר וההוא קלא סליק לעילא כדין אתער שופר אחרא ואתער רחמי ואסתלק דינא ובעינן לאחזאה עובדא בשופר ולאתערא שופר אחרא. ולאפקא בההיא שופרא אנון קלי כו'. כדין דינין כלהו אתכפיין ורחמין אתערו ע"ד בעי לכוונא לבא ורעותא בהני קלין ולמהדר בתיובתא קמי מאריהון כו' וקב"ה מרחם על עלמא. זכאה חולקהון דבני נשא דידעין לנגדא ולאמשכא למאריהון מדינא לרחמי ולתקנא כלא עלמין על ידייהו עכ"ל. הרי מבואר שעם התקיעות צריך ג"כ תשובה כמ"ש בלשונו הקדוש וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון כו' ע"ד בעו לכוונא לבא ורעותיה בהני קלי' ולמהדר בתיובתא קמי מאריהון כו'. אך מי שחננו השם יתעלה להשי' כוונ' התקיעות אזי החיו' מוטל עליו ולכוין דוק' כמבו' בזה"ק פ' פנחס דרל"א ע"ב. וז"ל אשרי העם יודעי תרועה וגו' לא כתיב שומעי תרועה או תוקעי תרועה אלא יודעי תרועה כגון חכימין כו' אנון יודעי תרועה רזא דתרועה כמה דכתיב תרועם בשבט ברזל עכ"ל. ובודאי חיוב גדול על כל יודעי ספר לחפש בספרים ולחקור סוד התקיעות להיות איש איש לפי שכלו מיודעי תרועה ולא משומעי תרועה לבד כנ"ל ועכ"ז עם הכוונת צריך לצרף עמהם התשובה האמתית בלבו ובמחשבתו כנ"ל לפי שעיקר סוד השופ' היא התשובה ולתועלת אנוש כערכי אטמון ברמז במלות קצרות וזה הוא כי הבורא א"ס ב"ה וב"ש זכרו לעד ברא עולמות עליונים קדושים לאין קץ ותכלית ובעולמות ההם יש עולם אחד נקרא שופר וגם על שם זה של שופר מבואר בזה"ק ובכתבי האר"י ז"ל סודות גדולות ונוראות עמוק עמוק מי ימצאנו ואין לנו עסק בנסתרות ועולם זה הוא סוד התשובה רצוני לומר אף שע"פ שורת הדין לא היה מהראוי לקבל תשובתו של אדם אחר שהכעיס כמה פעמים ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה אך זה העולם מוסד על רחמים וקבל תשובת האדם אף שאינו ראוי לכך לכן נקרא זה העולם תשובה דרך כלל וצונו יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בגודל רחמנותו עלינו לתקוע בשופר ביום ר"ה שהוא יום הדין הגדול והנורא בעולמות העליונים על כל ברואיו ואז מעוררים לבינו בתשובה שלימה ואמתית שיהא אנחנו מעוררים עולם העליון הקדוש הנ"ל הנקרא ג"כ שופר והוא סוד התשובה כנ"ל ואז מתהפך ממשלת הדין לרחמים וזה מבואר במאמר הז"הק פ' אמור הנ"ל במ"ש וכד אתער האי שופר ובני נשא תייבין מחטאיהון בעיין לנגדא קול שופר וההוא קלא סליק לעילא כדין אתער שופרא אחרא (ר"ל העולם העליון הנ"ל) הנקרא שופר ואתער רחמי ואסתלק דינא ובעינן לאחזאו עובד' בשופר ולאתער' שופרא אחר' כו' ודי בזה כדי הערה למשכיל. ואיך ראוי לכל צבור שיבחרו תוקע איש צדיק תמים ויודע לכוין כוונת התקיעות כמבואר בז"הק פ' ויקרא ד' י"ח ע"ב. וז"ל אי אשתכח קול שופר כדקא יאות ומכוונים בי' לתתא ההוא קלא סליק כו'. זכאה חולקהון דצדיקייא דידעין לכוונא רעותא לקמי מאריהון וידעי לתקנא עלמא בהאי יומא בקל שופרא וע"ד כתיב אשרי העם יודעי תרועה יודעי ולא תוקעי. וכהאי גוונא ג"כ בעלי תפלות כמבואר בזה"ק שם ע"א וז"ל אר"א לאבא ביומא דר"ה וי"כ דלא בעי למשמע צלותא מכל ב"נ אלא אי קאים עלי' תלתא יומין קודם לדכאה לי' דר"ש הוה אמר הכי בצלותא דהאי ב"נ דאנא מדכנא אתכפר עלמא. וכ"ש בתקיעה דשופר דלא מקבל תקיעתא דב"נ דלאו איהו חכים למתקע ברזא דתקיעתא עכ"ל ודי בזה והובא בספרים שראוי לומר קודם התקיעות מזמור מ"ז בתהלים ז"פ וכן ראיתי נוהגין. וכתב האר"י ז"ל בין סימן לסימן כל אדם יקים ויתודה בלחש ואחר התקיעות יתפלל שיקובלו עכ"ל אך יזהר האדם מאוד תיכף כשישמע שהתחיל המסדר לסדר להתוקע יפסיק באמצע הוידוי וישמע לתקיעות ובתקיעות דחזרת מוסף דהיינו אחר שיסיים התוקע הסי' יתודה ג"כ ויזהר מאוד לקבל על עצמו בעת הוידו קבלה אמתית אלהבא שלא ישוב עוד עליהם לעולם כנ"ל. וכל תקיעה ותקיעה שישמע מהתוקע יחשוב במחשבתו בשמחה עצומה מאוד בזה"ל אני מקיים בשמיעת תקיעה זו מ"ע שציוני בוראי ית"ש וכוונתי לתת לו ית"ש נחת רוח בזה. וראוי לאדם שיעיין התקיעות בפנים במחזור בעת התקיעה וזה תועלת גדול שלא יפנה מחשבתו ח"ו במחשבה אחרת. ודי בזה ויזהר האדם מאד בדין המפורש בש"ע סי' תקצ"ב ס"ג שלא יסיח לא התוקע ולא הצבור בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד וגם שלא להכניס את עצמו בספק ברכה כי לדעת הטור אם עבר ושח אין צריך לחזור ולברך אך לדעת הגה"מ צריך לחזור ולברך לכן יזהר האדם מאוד בזה. ואחר התקיעות אומרים פסוק אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון (בתהלים פ"ט) וכתב אבודרה"ם שיש לומר עוד שני פסוקים שאח"ז בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו. כי תפארת עוזמו אתה ובשמך תרום קרננו ע"כ. וראיתי כן ג"כ בשאר ספרים. יודע כמובא למעלה שראוי לומר מזמור שיר של יום קודם תפלת המוספים:
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״טתפלת מוסף
19
כ׳יתפלל תפלת מוסף בכל הכוונות המבוארים בתפלת ערבית ושחרית ובתפלת המוספין של רגלים ובודאי בתפלת מוסף של זה היה"ד הגדול והנורא ראוי לאדם לעורר לבבו ביתר שאת ויתר עוז לבכי גדול ועצום בכל הנוסח של ומפני חטאנו וביחוד באבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו כו' ראוי לאדם לעורר עצמו אל הבכיה ממש עד שלא ישאר עוד כח בו לבכות על חילול שמו הגדול עתה בגלות כנ"ל. ויזהר לומר ואת מוספי יום הזכרון הזה אף אם חל ר"ה בחול גם ושני שעירים לכפר כנזכר בש"ע וברוב סידורים נדפס בטעות ואת מוסף. גם ושעיר לכפר. ויאמר השבח הגדול של עלינו לשבח בכל הכוונות המבוארים למעלה בתפלת החול ובשמחה עצומה עד מאוד כי תקנו אנשי כה"ג לומר שבח זה באמצע התפלה בשביל המקטרגים עלינו עם קדוש במרום מה נשתנו אלו מאלו וע"כ מקדימין אנחנו עם קדוש ונותנים שבח המפואר והנכבד הזה ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ועי"ז אנו סותמים את פי המקטריגים מעלינו:
20
כ״אסדר מלכיות
ויזהר האדם מאד לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות בכוונה עצומה ובמתון גדול ובדקדוק התיבות היטיב הביטו וראו במ"ש בגמרא דר"ה דף ל"ד ע"ב אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר ודרז"ל זאת מפסוק ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לזכרון הרי זכרונות אני ה' אלהיכם הרי מלכיות. אחיי ורעיי אהובי נפשי הלא עיניכם לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך כוונת פסוקי מלכיות מפורש בגמרא הנ"ל והוא שגזרה רצונו ית"ש ויתעלה בזה הצווי על האדם כדי שימליך ית"ש ויתעלה עליו בעת אמירת הפסוקים כמבואר בל' הגמרא מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ואיך בוש לא יבושו והכלם לא ידעו אם מוציא מפיו ומשפתיו לבד הפסוקי מלכיות ואיני מכוין במחשבתו להמליך אותו ית"ש עליו ואינו נותן במחשבתו שבח והודאה בשמחה עצומה לבוראנו ית"ש ויתעלה על שבחר והבדיל אותנו מכל העמים לחלקו ולגורלו הקדוש להיות לנו לאלהים ומלכותו עלינו ושמו הגדול ב"ה אינו מפנה רק עלינו עם קדוש אלהי ישראל מלך ישראל וגואלו אוי לאותה בושה כי לא כיוון ביום הנורא הזה כגזירת רצונו ית"ש בצווי אמירת פסוקים אלו ובודאי לא יצא ידי חובתו. לכן כשיאמר פסוק ראשון ה' ימלוך לעולם ועד יכוין במחשבתו בשמחה עצומה עד מאד בזה"ל אני מקבל אלהותך מלכותך עלי ועל בני ועל בני בני עד סוף כל הדורות וישמח שמחה עצומה בלבו עד מאוד על שיש לו אלוה קדוש ומלך גדול ונורא ויכוין לתת לית"ש בזה נחת רוח גדול וכזה יכוין כוונה זו בקיצור בכל עשרה פסוקי וביחוד בפסוק שמע ישראל. ודי בזה:
ויזהר האדם מאד לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות בכוונה עצומה ובמתון גדול ובדקדוק התיבות היטיב הביטו וראו במ"ש בגמרא דר"ה דף ל"ד ע"ב אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר ודרז"ל זאת מפסוק ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לזכרון הרי זכרונות אני ה' אלהיכם הרי מלכיות. אחיי ורעיי אהובי נפשי הלא עיניכם לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך כוונת פסוקי מלכיות מפורש בגמרא הנ"ל והוא שגזרה רצונו ית"ש ויתעלה בזה הצווי על האדם כדי שימליך ית"ש ויתעלה עליו בעת אמירת הפסוקים כמבואר בל' הגמרא מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ואיך בוש לא יבושו והכלם לא ידעו אם מוציא מפיו ומשפתיו לבד הפסוקי מלכיות ואיני מכוין במחשבתו להמליך אותו ית"ש עליו ואינו נותן במחשבתו שבח והודאה בשמחה עצומה לבוראנו ית"ש ויתעלה על שבחר והבדיל אותנו מכל העמים לחלקו ולגורלו הקדוש להיות לנו לאלהים ומלכותו עלינו ושמו הגדול ב"ה אינו מפנה רק עלינו עם קדוש אלהי ישראל מלך ישראל וגואלו אוי לאותה בושה כי לא כיוון ביום הנורא הזה כגזירת רצונו ית"ש בצווי אמירת פסוקים אלו ובודאי לא יצא ידי חובתו. לכן כשיאמר פסוק ראשון ה' ימלוך לעולם ועד יכוין במחשבתו בשמחה עצומה עד מאד בזה"ל אני מקבל אלהותך מלכותך עלי ועל בני ועל בני בני עד סוף כל הדורות וישמח שמחה עצומה בלבו עד מאוד על שיש לו אלוה קדוש ומלך גדול ונורא ויכוין לתת לית"ש בזה נחת רוח גדול וכזה יכוין כוונה זו בקיצור בכל עשרה פסוקי וביחוד בפסוק שמע ישראל. ודי בזה:
21
כ״בסדר זכרונות
אתה זוכר מעשה עולם כו' הנה מבלי ספק כל מי שנגע יראת ה' בלבו אף במקצת יתן את קולו בבכי רב ועצום בנוסח זה כי יתן האדם אל לבו היום יפקד נפשו ורוחו ונשמתו וגופו ובניו על כל רוע מפעליו של כל ימי חייו ולא לבד רוע מפעלו שבגלגול זה אלא אף רוע מעללו אשר עליו בגלגולים אחרים כהיום יבוקר פנקסו לצרף הכל כאחד להביאו במשפט ביום הדין הגדול והנורא הזה והכל מרומז בנוסח זה. (אתה זוכר מעשה עולם) המה העודם חיים (ופוקד כל יצורי קדם) הם גלגולים הקודמים (להזכר מעשים רבים) ר"ל לצרף המעשים שעבר עליהם בגלגולים הקודמים עם אלו של עכשיו ובודאי באמרו הדברים האלה במתון יתן אל לבו תיכף לשוב מעבירות שבידו ויקבל במחשבתו לתקן כל מה שעיות מכל נגעי לבבו אשר יודע ועיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגות ודי בהערה זו. ויזהר ג"כ לומר פסוקי זכרונות בכוונה עצומה ובמתון גדול ובדקדוק התיבות היטיב כנ"ל (ובפסוק הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך כו') יתפלל במחשבתו בבכי עצום מאד שגם עתה ביום הדין הגדול הזה יזכור לנו חסד נעורים ואהבת איתן ועצום שהיה באבותינו לית"ש ויתעלה ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה ויקבל על עצמו להראות אתו ג"כ עתה האהבה עזה ועצומה שיש בנו לית"ש ויתעלה. גם (בפסוק וזכרתי אני את בריתי אתך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם) יתפלל במחשבתו כנ"ל שיחיש להקים אתנו הברית עולם. ובפסוק (הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו') יעורר לבו אל הבכי עצום יותר ויתפלל במחשבתו כנ"ל רחם נא עלינו רבון כל העולמים ביום הדין הגדול והנורא הזה וזכור לנו עתה זכות אבותינו הקדושים ובשביל זה יהמו נא מעיך עלינו לרחמינו ולנחמנו:
אתה זוכר מעשה עולם כו' הנה מבלי ספק כל מי שנגע יראת ה' בלבו אף במקצת יתן את קולו בבכי רב ועצום בנוסח זה כי יתן האדם אל לבו היום יפקד נפשו ורוחו ונשמתו וגופו ובניו על כל רוע מפעליו של כל ימי חייו ולא לבד רוע מפעלו שבגלגול זה אלא אף רוע מעללו אשר עליו בגלגולים אחרים כהיום יבוקר פנקסו לצרף הכל כאחד להביאו במשפט ביום הדין הגדול והנורא הזה והכל מרומז בנוסח זה. (אתה זוכר מעשה עולם) המה העודם חיים (ופוקד כל יצורי קדם) הם גלגולים הקודמים (להזכר מעשים רבים) ר"ל לצרף המעשים שעבר עליהם בגלגולים הקודמים עם אלו של עכשיו ובודאי באמרו הדברים האלה במתון יתן אל לבו תיכף לשוב מעבירות שבידו ויקבל במחשבתו לתקן כל מה שעיות מכל נגעי לבבו אשר יודע ועיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגות ודי בהערה זו. ויזהר ג"כ לומר פסוקי זכרונות בכוונה עצומה ובמתון גדול ובדקדוק התיבות היטיב כנ"ל (ובפסוק הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך כו') יתפלל במחשבתו בבכי עצום מאד שגם עתה ביום הדין הגדול הזה יזכור לנו חסד נעורים ואהבת איתן ועצום שהיה באבותינו לית"ש ויתעלה ללכת אחריו במדבר בארץ לא זרועה ויקבל על עצמו להראות אתו ג"כ עתה האהבה עזה ועצומה שיש בנו לית"ש ויתעלה. גם (בפסוק וזכרתי אני את בריתי אתך בימי נעוריך והקמותי לך ברית עולם) יתפלל במחשבתו כנ"ל שיחיש להקים אתנו הברית עולם. ובפסוק (הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כו') יעורר לבו אל הבכי עצום יותר ויתפלל במחשבתו כנ"ל רחם נא עלינו רבון כל העולמים ביום הדין הגדול והנורא הזה וזכור לנו עתה זכות אבותינו הקדושים ובשביל זה יהמו נא מעיך עלינו לרחמינו ולנחמנו:
22
כ״גאלהינו וא"א זכרנו בזכרון טוב לפניך כו' תפלה זו יאמר בבכי עצום מאוד. ובפסוק (וזכרתי להם ברית ראשונים) יתפלל במחשבתו בכוונה שיזכור לנו ברית ראשונים ההוא ויגזור עלינו שנת גאולה. (בא"י זוכר הברית) יחשוב במחשבתו בכוונה עצומה בזה"ל ידעתי שבודאי. תזכור לנו הברית ההוא אך אני מתפלל לפניך יוצרי ובוראי שתזכור אותו ביום הדין הזה:
23
כ״דסדר שופרות.
אתה נגלית כו' ז"ל אבודרה"ם (ובריות בראשית) הם האילנות ושאר צמחים. (חרדו ממך) שנאמר וירקידם כמו עגל וכתיב קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש כי המזמור מדבר בעת מתן תורה ואימתי חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני עכ"ל. הנה אחיי ורעיי בודאי מהראוי לאדם כשיתחיל לומר הנוסח אתה נגלית כו' לעורר לבו באהבה עצומה באלהותו ומלכותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ומחמת גודל התשוקה והאהבה עזה יבכה בכי גדול מאוד ויתפלל במחשבתו מתי נזכה גם אנחנו לשמוע שנית מאלהינו אמרות טהורות ולהשיג בזה קצת גודל אלהותו ית"ש ויתעלה כמו שזכו דור המדבר לזה כמו שהבטיחנו ע"י הנביאים והיו עיניך רואות את מוריך ועוד כמה פסוקים המורים שנזכה לזה לעתיד וביחוד בפסוק ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר כו' יעורר לבו בבכי עצום יותר ויותר מתי נזכה גם אנחנו לזה. ותשוקה עצומה זו יהיה בכל ג' פסוקים של תורה בבכיה גדולה. וכשיתחיל פסוקי הנביאים (כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע קול שופר תשמעו) יעורר לבו אל בכי גדול ועצום מאוד ויתפלל במחשבתו רבון כל העולמים עשה למען שמך הגדול שיתקדש בכל העולם. ומחשבה זו בבכי עצום יהיה בכל הג' פסוקים של נביאים וביחוד בפסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם כו' (יתפלל במחשבתו בבכיה רבה ועצומה מתי נזכה להקריב קרבנות בבית מקדשו שיבנה ב"ב). (ובחתימת הברכה יתן במחשבתו הודאה עצומה לית"ש ויתעלה ע"ז ששומע קול תרועתינו ברחמיו הגדולים להיטיב לנו ע"כ). ואחר תפלת העמידה יאמר הפיוטים עם הצבור בכוונה עצומה ובנוסח ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה (בתיבות ותשובה) יהרהר במחשבתו תשובה שלימה ויקבל על עצמו קבלה אמתית שיזהר בכל מה שלא נזהר עד הנה. (ובתיבות ותפלה) יתפלל במחשבתו תפלה קצרה בזה"ל רבון כל העילמים מחול לי על כל עונותי אני מקבל עלי לתקן מעשי. (ובתיבות וצדקה) יקבל בלבו ליתן צדקה כפי מסת ידו ודי בזה. ובחזרת התפלה דש"ץ יזהר מאוד לשמוע את התפלה בכוונה עצומה ויכוין בכ"מ כנ"ל בתפלת העמידה בלחש. ובעת שהש"ץ מאריך בנגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מהלים בכוונה עצומה וטוב מעט בכוונה כו'. וכשכורע וישתחוה בואנחנו כורעים והש"ץ מאריך בנגון יכוין במחשבתו כל עת הכריעה שבח והודאה בשמחה עצומה מאוד לבורא ית"ש על שנתן חלקנו וגורלנו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד וישמח שמחה זו עד ועל כן נקוה לך ואח"כ יאמר הפסוקים שנדפס במחזורים בשל הרוקח בשמחה עצומה ג"כ ע"ד הכוונה הנ"ל. ובתקיעות של הסדרים בכל תקיעה שישמע מהתוקע יכוין ג"כ כנ"ל בתקיעות דמיושב אני מקיים בשמיעת זו התקיעה מ"ע שצוני בורא ית"ש לשמוע היום קול שופר כמ"ש יום תרועה יהיה לכם. ויזהר האדם מאוד בכוונת אמן על כל ברכה ותהלה של חזרת התפלה מעין חתימתה. ודי בהערה זו. (קוה אל ה' חזק ואמץ כו' אין כאלהינו כו') יאמר בכוונה ובשמחה עצומה מאוד (ובתיבות מושיענו) בכל. אלו התבות יתן במחשבתו הודאה עצומה בזה"ל אני נותן הודאה גדולה ועצומה לך ית' שמך שאתה מושיענו ברחמיך הרבים ביום הדין הנורא הזה מכל המקטריגים והמסטינים עלינו ואח"ז יאמר פ' קטרת וסממנים בכוונה עצומה מאוד כי אמירתם סגולה נפלאה להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלתינו אך בכל השנה ומה גם בימים הנוראים האלה כנודע מכתבי האריז"ל. ראוי לכל אדם להשתדל לשמוע מאה קולות בר"ה כדאיתא בטור רמז למאה קולות כנגד ק' פעיות דפעיא אמי' דסיסרא לכן ראוי בכל המנינים להתנהג להשמיע מאה קולות עד"ז והוא שאחר השלמת כל התפלה יתקעו מתחלה ג' תש"ת וג' תר"ת להשלים שלשים קולות לג' תשר"ת שתקעו בחזרת התפלה בסדרים הרי ס' קולות עם שלשים התקיעות דמיושב ואח"כ יתקעו עוד שלשים קולות כמנהג לתקוע אחר התפלה הרי תשעים ואח"כ יתקעו פ"א תשר"ת ופ"א תש"ת ופ"א תר"ת להשלים מאה קולות וע"פ כתבי האריז"ל חיוב גדול לשמוע דוקא מאה קולות בר"ה. ויזהר האדם מאד ומאד ביום הדין הקדוש למעט באכילה בכל מה דאפשר כנזכר בש"ע סי' תקצ"ז ס"א וכמה דיעות בפוסקים שמצוה להתענות בר"ה והובא ג"כ בש"ע בשם י"א ועכ"פ ראוי לאדם שתהיה יראת אלהים על פניו לשבר תאותו הבהמיית ויצרו ביום הדין הנורא הזה ולא יאכל כל שבעו והיא עבודה עצומה להבורא ית"ש ויתעלה כדאי' בגמרא פרק נגמר הדין אריב"ל כל הזובח את יצרו מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות בעה"ז ובעה"ב דכתיב זובח תודה יכבדנני ע"כ. וביחוד אם עדיין לא התפלל תפלת המנחה שזה ברור כי במלוי כרסא באכילה ושתיה בלתי אפשרי לבא אל המלך מ"ה הקב"ה להתחנן לו בהכנעה וענוה גם מלוי הכרס מביא את האדם לידי בלבול מחשבה בתפלה ואוי לאותה בושה שבימים נוראים אלו יתפלל במחשבות שונות וזרות לפני המלך המשפט ית"ש ויתעלה היושב עתה על כסא דין לדון את כל ברואיו על כל מעשיהם ועלילות מצעדי גבר ומחשבותיו ותחבולותיו כמבואר בז"ח פ' בראשית דף י"ד ע"ד וז"ל בר"ה דן את כל העולם גופות בני אדם והנשמות ופוקד אותם ודן אותם על כל מה שעשו כל השנה כולה ותאנא אפי' צעדיו של אדם נמנין ובאין בדין באותו היום הה"ד וכל צעדיו יספור כו'. א"ר אחא בד' פרקים כמו כן האדם נידון בו ביום שמהרהר בעבירה ובזמן שעושהו וביום ר"ה ובעוה"ב עכ"ל ודי בהערה זו ואחר תפלת המנחה ילך עם הצבור לומר סדר תשליך כנדפס בסדורים ואחר הסדר יאמר מזמור ממעמקים קראתיך בכוונה עצומה:
אתה נגלית כו' ז"ל אבודרה"ם (ובריות בראשית) הם האילנות ושאר צמחים. (חרדו ממך) שנאמר וירקידם כמו עגל וכתיב קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש כי המזמור מדבר בעת מתן תורה ואימתי חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני עכ"ל. הנה אחיי ורעיי בודאי מהראוי לאדם כשיתחיל לומר הנוסח אתה נגלית כו' לעורר לבו באהבה עצומה באלהותו ומלכותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ומחמת גודל התשוקה והאהבה עזה יבכה בכי גדול מאוד ויתפלל במחשבתו מתי נזכה גם אנחנו לשמוע שנית מאלהינו אמרות טהורות ולהשיג בזה קצת גודל אלהותו ית"ש ויתעלה כמו שזכו דור המדבר לזה כמו שהבטיחנו ע"י הנביאים והיו עיניך רואות את מוריך ועוד כמה פסוקים המורים שנזכה לזה לעתיד וביחוד בפסוק ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר כו' יעורר לבו בבכי עצום יותר ויותר מתי נזכה גם אנחנו לזה. ותשוקה עצומה זו יהיה בכל ג' פסוקים של תורה בבכיה גדולה. וכשיתחיל פסוקי הנביאים (כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע קול שופר תשמעו) יעורר לבו אל בכי גדול ועצום מאוד ויתפלל במחשבתו רבון כל העולמים עשה למען שמך הגדול שיתקדש בכל העולם. ומחשבה זו בבכי עצום יהיה בכל הג' פסוקים של נביאים וביחוד בפסוק וביום שמחתכם ובמועדיכם כו' (יתפלל במחשבתו בבכיה רבה ועצומה מתי נזכה להקריב קרבנות בבית מקדשו שיבנה ב"ב). (ובחתימת הברכה יתן במחשבתו הודאה עצומה לית"ש ויתעלה ע"ז ששומע קול תרועתינו ברחמיו הגדולים להיטיב לנו ע"כ). ואחר תפלת העמידה יאמר הפיוטים עם הצבור בכוונה עצומה ובנוסח ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה (בתיבות ותשובה) יהרהר במחשבתו תשובה שלימה ויקבל על עצמו קבלה אמתית שיזהר בכל מה שלא נזהר עד הנה. (ובתיבות ותפלה) יתפלל במחשבתו תפלה קצרה בזה"ל רבון כל העילמים מחול לי על כל עונותי אני מקבל עלי לתקן מעשי. (ובתיבות וצדקה) יקבל בלבו ליתן צדקה כפי מסת ידו ודי בזה. ובחזרת התפלה דש"ץ יזהר מאוד לשמוע את התפלה בכוונה עצומה ויכוין בכ"מ כנ"ל בתפלת העמידה בלחש. ובעת שהש"ץ מאריך בנגונים לא ישב בטל אלא יאמר מזמורי מהלים בכוונה עצומה וטוב מעט בכוונה כו'. וכשכורע וישתחוה בואנחנו כורעים והש"ץ מאריך בנגון יכוין במחשבתו כל עת הכריעה שבח והודאה בשמחה עצומה מאוד לבורא ית"ש על שנתן חלקנו וגורלנו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד וישמח שמחה זו עד ועל כן נקוה לך ואח"כ יאמר הפסוקים שנדפס במחזורים בשל הרוקח בשמחה עצומה ג"כ ע"ד הכוונה הנ"ל. ובתקיעות של הסדרים בכל תקיעה שישמע מהתוקע יכוין ג"כ כנ"ל בתקיעות דמיושב אני מקיים בשמיעת זו התקיעה מ"ע שצוני בורא ית"ש לשמוע היום קול שופר כמ"ש יום תרועה יהיה לכם. ויזהר האדם מאוד בכוונת אמן על כל ברכה ותהלה של חזרת התפלה מעין חתימתה. ודי בהערה זו. (קוה אל ה' חזק ואמץ כו' אין כאלהינו כו') יאמר בכוונה ובשמחה עצומה מאוד (ובתיבות מושיענו) בכל. אלו התבות יתן במחשבתו הודאה עצומה בזה"ל אני נותן הודאה גדולה ועצומה לך ית' שמך שאתה מושיענו ברחמיך הרבים ביום הדין הנורא הזה מכל המקטריגים והמסטינים עלינו ואח"ז יאמר פ' קטרת וסממנים בכוונה עצומה מאוד כי אמירתם סגולה נפלאה להבריח החיצונים והקליפות שלא יתאחזו בתפלתינו אך בכל השנה ומה גם בימים הנוראים האלה כנודע מכתבי האריז"ל. ראוי לכל אדם להשתדל לשמוע מאה קולות בר"ה כדאיתא בטור רמז למאה קולות כנגד ק' פעיות דפעיא אמי' דסיסרא לכן ראוי בכל המנינים להתנהג להשמיע מאה קולות עד"ז והוא שאחר השלמת כל התפלה יתקעו מתחלה ג' תש"ת וג' תר"ת להשלים שלשים קולות לג' תשר"ת שתקעו בחזרת התפלה בסדרים הרי ס' קולות עם שלשים התקיעות דמיושב ואח"כ יתקעו עוד שלשים קולות כמנהג לתקוע אחר התפלה הרי תשעים ואח"כ יתקעו פ"א תשר"ת ופ"א תש"ת ופ"א תר"ת להשלים מאה קולות וע"פ כתבי האריז"ל חיוב גדול לשמוע דוקא מאה קולות בר"ה. ויזהר האדם מאד ומאד ביום הדין הקדוש למעט באכילה בכל מה דאפשר כנזכר בש"ע סי' תקצ"ז ס"א וכמה דיעות בפוסקים שמצוה להתענות בר"ה והובא ג"כ בש"ע בשם י"א ועכ"פ ראוי לאדם שתהיה יראת אלהים על פניו לשבר תאותו הבהמיית ויצרו ביום הדין הנורא הזה ולא יאכל כל שבעו והיא עבודה עצומה להבורא ית"ש ויתעלה כדאי' בגמרא פרק נגמר הדין אריב"ל כל הזובח את יצרו מעלה עליו הכתוב כאלו כבדו להקב"ה בשני עולמות בעה"ז ובעה"ב דכתיב זובח תודה יכבדנני ע"כ. וביחוד אם עדיין לא התפלל תפלת המנחה שזה ברור כי במלוי כרסא באכילה ושתיה בלתי אפשרי לבא אל המלך מ"ה הקב"ה להתחנן לו בהכנעה וענוה גם מלוי הכרס מביא את האדם לידי בלבול מחשבה בתפלה ואוי לאותה בושה שבימים נוראים אלו יתפלל במחשבות שונות וזרות לפני המלך המשפט ית"ש ויתעלה היושב עתה על כסא דין לדון את כל ברואיו על כל מעשיהם ועלילות מצעדי גבר ומחשבותיו ותחבולותיו כמבואר בז"ח פ' בראשית דף י"ד ע"ד וז"ל בר"ה דן את כל העולם גופות בני אדם והנשמות ופוקד אותם ודן אותם על כל מה שעשו כל השנה כולה ותאנא אפי' צעדיו של אדם נמנין ובאין בדין באותו היום הה"ד וכל צעדיו יספור כו'. א"ר אחא בד' פרקים כמו כן האדם נידון בו ביום שמהרהר בעבירה ובזמן שעושהו וביום ר"ה ובעוה"ב עכ"ל ודי בהערה זו ואחר תפלת המנחה ילך עם הצבור לומר סדר תשליך כנדפס בסדורים ואחר הסדר יאמר מזמור ממעמקים קראתיך בכוונה עצומה:
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״זעשרת ימי תשובה
37
ל״חהנה נא ידעת כי עשי"ת קבעה הבורא ית"ש ברוב רחמיו וחסדיו עת מצוא מזור תרף למחלת עונות אף ליחיד שישוב מעבירות שבידו כמרז"ל על פסוק דרשו את ה' בהמצאו וגו' אלו י' ימים שמר"ה עד יה"כ והנה כבר חלפו ועברו שני ימים דר"ה מחשבון של עשרת ימי תשובה והנה ימים באים שבין כסא לעשור לכן יראה כל אדם פועל אלהים ומעשיהו ישכילו לעשות הכנה דרבה הוא אל התשובה כל שבעת הימים יפריש האדם א"ע וישב בדד וידום לחקור לחפש אחר כל פרט ופרט של סור מרע ועשה טוב קטן וגדול שם הוא אל לבו לעזוב דרך רשע בחרטה גמורה על העבר וגודר גדר לעמוד בפרץ בגדרים וסייגים לבל ישוב לכסלה עוד להבא וכבר מלתו אמורה למעלה בחדש אלול התעוררות על כמה פרטי דברים ויעיין אדם היטב בהם יראה לתקן בימים האלו לעשות עליהם תשובה בפועל על העבר בכל מה שיוכל הן בתעניתים ושאר סגופי' וכל סגוף הן קטן הן גדול נחשב לפני הבורא ית"ש לתשובה הן בנתינת צדקה אף יותר מיכולתו. ויעשה תקון כרת בלמוד כל הלילה כנ"ל בחדש אלול. ויקבל על עצמו בער"ה שלא ידבר שום שיחת חולין מיום ר"ה עד אחר יה"כ ולמעט ג"כ בדברים הכרחים בכל מה דאפשר והוא מנהג חסידים הראשונים וכן בכל שאר הנהגת החסידות אף שלא היה נוהג א"ע בכל השנה ראוי עכ"פ לכל אדם להתנהג בחסידות בעשי"ת האלו וכן משמע מהירושלמי שמביא הטור סי' תר"ב ובש"ע סי' תר"ג בענין פת של עכו"ם. וכתב האריז"ל בענין י' ימי תשובה וז"ל המתענה בהם ועושה תשובה גמורה בכל לבו שלא יחזור לאותן העבירות לעולם אז מוחלין לו בכל יום מימי השבוע שבעשי"ת מה שחטא ביום ההוא לעולם עכ"ל ודי בהערה זו:
38
ל״טכוונת צום גדליה
צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וגו' הנאמר בזכריה ח' דרשו רז"ל צום השביעי זה צום גדליה וצום זה הוא כענין ת"ב כי ביום זה נהרג גדליה בן אחיקם שנשאר תיכף אחר החרבן הבית ראשון עם יתר הפליטה מדלת עם בני ישראל שנשארי בארץ הקדושה אחר החורבן ואלמלא לא נהרג גדלי' היה קצת פליטה לעם קדוש כי נבוכדנצר הפקיד לגדלי' בארץ יהודה על כל דלת עם בני ישראל אשר נשארו שם כמפורש בירמיה סי' מ' אך כשנהרג גדלי' ברחו כל עם בני ישראל מארץ יהודה והלכו למצרים ושם נהרגו כלם כמפורש הכל בפסוק. וגם ארץ יהודה נשארה אז שממה וחרבה מכל וכל וע"כ נקבעה צום ע"ז על הריגת הצדיק הגדול הזה ועל הריגת בני ישראל לאלפים ולרבבות ע"י הריגתו ג"כ ועל חרבן ארץ הקדושה מכל וכל לכן בכל עת ובכל רגע של יום צום זה יכנים בלבו כל איש ישראל צער ואנינות גדול לאונן ולקונן על חורבן בית מקדשינו ותפארתנו וחורבות ארצינו הקדושה ועל הריגת הצדיק הזה ויתר הפליטה מעם הישראלי וביחוד יתן את קולו בבכי בעת אמירת הסליחות על כל הנ"ל. ודי בהערה זו:
צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וגו' הנאמר בזכריה ח' דרשו רז"ל צום השביעי זה צום גדליה וצום זה הוא כענין ת"ב כי ביום זה נהרג גדליה בן אחיקם שנשאר תיכף אחר החרבן הבית ראשון עם יתר הפליטה מדלת עם בני ישראל שנשארי בארץ הקדושה אחר החורבן ואלמלא לא נהרג גדלי' היה קצת פליטה לעם קדוש כי נבוכדנצר הפקיד לגדלי' בארץ יהודה על כל דלת עם בני ישראל אשר נשארו שם כמפורש בירמיה סי' מ' אך כשנהרג גדלי' ברחו כל עם בני ישראל מארץ יהודה והלכו למצרים ושם נהרגו כלם כמפורש הכל בפסוק. וגם ארץ יהודה נשארה אז שממה וחרבה מכל וכל וע"כ נקבעה צום ע"ז על הריגת הצדיק הגדול הזה ועל הריגת בני ישראל לאלפים ולרבבות ע"י הריגתו ג"כ ועל חרבן ארץ הקדושה מכל וכל לכן בכל עת ובכל רגע של יום צום זה יכנים בלבו כל איש ישראל צער ואנינות גדול לאונן ולקונן על חורבן בית מקדשינו ותפארתנו וחורבות ארצינו הקדושה ועל הריגת הצדיק הזה ויתר הפליטה מעם הישראלי וביחוד יתן את קולו בבכי בעת אמירת הסליחות על כל הנ"ל. ודי בהערה זו:
39
מ׳שבת תשובה
הנה יום גאולה מחטאיו ופשעיו יום שבת אם תשמרו בכל פרטים ודקדוקים בדבור ובמעשה ובמחשבה כי עיקר ושורש גדול ויסוד מוסד אל התשובה היא שמירת שבת כהלכתו גם בכל השנה כמרז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ג ר"ל כדור אנוש מוחלין לו ולכן זה שמו אשר יקראו לו לשבת שבין כסא לעשור שבת תשובה כי שמירתו כהלכתו הוא יסוד ועיקר לתשובה לכן יזהר בו האדם מאוד ומאוד לשמור ולעשות אותו כהלכתו בכל פרטיו ודקדוקיו מלדבר בו שיחות חולין ח"ו וגם לטהר רעיוניו ומחשבותיו שלא יחשוב בעניני עה"ז כלל וכלל רק ביראת ה' כל היום ואז מוחלין לו על כל מה שחטא בכל שבתות השנה מיום הולדו ועד עתה כנ"ל בשם האריז"ל. ובודאי בני ישראל אף המון עם נזהרים בשבת זו לטהר עצמם במקוה בשחרית קודם התפלה אף שאינם עושים זאת בכל שבתות השנה. גם תיכף אחר סעודת שחרית הולכים לבה"כ לומר ס' תהלים עד תפלת המנחה:
הנה יום גאולה מחטאיו ופשעיו יום שבת אם תשמרו בכל פרטים ודקדוקים בדבור ובמעשה ובמחשבה כי עיקר ושורש גדול ויסוד מוסד אל התשובה היא שמירת שבת כהלכתו גם בכל השנה כמרז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ג ר"ל כדור אנוש מוחלין לו ולכן זה שמו אשר יקראו לו לשבת שבין כסא לעשור שבת תשובה כי שמירתו כהלכתו הוא יסוד ועיקר לתשובה לכן יזהר בו האדם מאוד ומאוד לשמור ולעשות אותו כהלכתו בכל פרטיו ודקדוקיו מלדבר בו שיחות חולין ח"ו וגם לטהר רעיוניו ומחשבותיו שלא יחשוב בעניני עה"ז כלל וכלל רק ביראת ה' כל היום ואז מוחלין לו על כל מה שחטא בכל שבתות השנה מיום הולדו ועד עתה כנ"ל בשם האריז"ל. ובודאי בני ישראל אף המון עם נזהרים בשבת זו לטהר עצמם במקוה בשחרית קודם התפלה אף שאינם עושים זאת בכל שבתות השנה. גם תיכף אחר סעודת שחרית הולכים לבה"כ לומר ס' תהלים עד תפלת המנחה:
40
מ״אסדר ערב יוה"כ
מנהג אבותינו בידינו בסדר הכפרות בעי"כ הוא מנהג ותיקון והובא בטור ובכל הפוסקים והרמ"א בש"ע. גם ע"פ כתבי האריז"ל הוא תקון גדול לנפשו ותיכף לסמיכה שחיטה וראוי לכל אדם שילך הוא בעצמו אצל שוחט לשחוט הכפרות ולעמוד אצל השוחט ולזרז אותו אל תקון הסכין והשחיט'. (וראוי) לאדם שירבה בצדקה ביום זה אף יותר מכדי יכולתו כי נתינת הצדקה היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות וביחוד לאביונים מהוגנים בעלי תורה. (סעודת) ערב יוה"כ למדו רז"ל מפסוק ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש לכן לא יעשה האדם אותה כמצות אנשים מלומדה ויכון שעושה בסעודה זו נחת רוח גדול להבורא ית"ש וקודם הסעודה יאמר לשם יחוד ופסוק ויהי נועם ועכ"ז תהיה יראתו על פניו לבלתי יאכל להנאתו ח"ו בלתי לה' לבדו. ובאכילה זו בקדושה ולש"ש יתוקן כל אכילה של איסור גם רבוי האכילות שנכשל ונלכד בהם כל השנה כנ"ל בשם האריז"ל. והחכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו מאכילה גסה שבודאי אחר כמה שעות יתחרט בעצמו כי יזיק לו וגם יבא לידי ביטול תפלה. ודי בזה. ויזהר מאוד בעניים ולמוד על שלחנו. (ואחר) ברכת המזון בכוונה עצומה אם ירצה לישן יזהר מאוד למסור השינה אל השומר שיקיץ אותו משינתו בעת ועונה שיקבע להקיצו בכדי שיהיה לו עת ושהות אחר השינה לעשות הכל כתקון דהיינו לטבול במקוה בלב נשבר מאוד וחיוב טבילה ביום זה מבואר בזה"ק פ' פנחס דרי"א ע"ב וז"ל בעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו עכ"ל. גם שיהיה לו שהות להתפלל מנחה בנקיות הגוף ובכוונה עצומה (ואחר) התפלה ילקה מלקיות ארבעים כנהוג ועיין בש"ע סי' תר"ז וברמ"א. (ויעיין) אדם בספרים ויראה נפלאות מהנהגת חסידים הקדמונים מהסגופים הנוראים שעשו בעצמם בענין מלקיות בימי הנוראים האלה וסבלו יסורים קשים ומרים ע"י מלקיות ואשרי חלקם. (וקודם) הוידוי שבתפלת מנחה יאמר פסוק יהיו לרצון ואח"כ יתודה וכן בכל התפלות של יה"כ ואחרי הוידוי יאמר אלהי נצור. מצאתי. רבים נוהגין לטבול במקוה ג"כ אחר סעודה המפסקת וכן הובא בספרים. קודם שילך לביה"כ יברך את בניו בבכיה עצומה ועיקר הברכה יהיה שיהיו עובדי השם יתעלה כל ימי חייהם ויתן להם השם יתעלה שכל ובינה בתורתו הקדושה ודי ספוקם מיגיע כפים באמונה ויתן להם חיים ושנים ארוכים ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות כל ימי חייהם ויוכיח אותם שילכו ביראת אלהים כל ימיהם ויכוין בתוכחה זו לתת בזה נחת רוח להבורא ית"ש ויתעלה. ויזהר האדם מאוד קודם שילך לביה"כ לפייס למי שהקניט אותו אף בדבור בעלמא כי היא דינא דגמרא ועיין בש"ע. ויזהר האדם מאוד בזה. גם יזהר האדם בעי"כ לשלם כל מה שנדר בעניני צדקה קודם לכן. ויזהר האדם מאוד לתקן בלבו כל תקון עניני עבודת הבורא ית"ש היינו שירגיש בעצמו כשיבא לבה"כ לכל נדרי שהוא נקי וטהור מכל מום ופשע ממש כמלאך האלהים בחזרת תשובה אלהבא בכל לבבו בכל הענינים. ודי בהערה זו הקצרה. וקודם שילך לבי"הכ יאמר בפה מלא בשמחה עצומה בז"הל הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי ביום הכפורים הזה כאשר צוני יוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה בתורתו הקדושה ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו' והריני מקבל עלי מעתה איסור אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה לשם יקב"ה ושכינתי' ויכוין בעת קבלתו ע"ע החמשה ענוים הכוונה הקצרה שהובא בתקונים תקין כ"א דס"ב ע"ב. וז"ל וצריך ב"נ לקבלא עלי' חמש ענוין בגין ענוי דגרים לה' זעירא:
מנהג אבותינו בידינו בסדר הכפרות בעי"כ הוא מנהג ותיקון והובא בטור ובכל הפוסקים והרמ"א בש"ע. גם ע"פ כתבי האריז"ל הוא תקון גדול לנפשו ותיכף לסמיכה שחיטה וראוי לכל אדם שילך הוא בעצמו אצל שוחט לשחוט הכפרות ולעמוד אצל השוחט ולזרז אותו אל תקון הסכין והשחיט'. (וראוי) לאדם שירבה בצדקה ביום זה אף יותר מכדי יכולתו כי נתינת הצדקה היא סגולה נפלאה לכפרת העוונות וביחוד לאביונים מהוגנים בעלי תורה. (סעודת) ערב יוה"כ למדו רז"ל מפסוק ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש לכן לא יעשה האדם אותה כמצות אנשים מלומדה ויכון שעושה בסעודה זו נחת רוח גדול להבורא ית"ש וקודם הסעודה יאמר לשם יחוד ופסוק ויהי נועם ועכ"ז תהיה יראתו על פניו לבלתי יאכל להנאתו ח"ו בלתי לה' לבדו. ובאכילה זו בקדושה ולש"ש יתוקן כל אכילה של איסור גם רבוי האכילות שנכשל ונלכד בהם כל השנה כנ"ל בשם האריז"ל. והחכם עיניו בראשו שלא למלאות בטנו מאכילה גסה שבודאי אחר כמה שעות יתחרט בעצמו כי יזיק לו וגם יבא לידי ביטול תפלה. ודי בזה. ויזהר מאוד בעניים ולמוד על שלחנו. (ואחר) ברכת המזון בכוונה עצומה אם ירצה לישן יזהר מאוד למסור השינה אל השומר שיקיץ אותו משינתו בעת ועונה שיקבע להקיצו בכדי שיהיה לו עת ושהות אחר השינה לעשות הכל כתקון דהיינו לטבול במקוה בלב נשבר מאוד וחיוב טבילה ביום זה מבואר בזה"ק פ' פנחס דרי"א ע"ב וז"ל בעיין בני היכלא בתשעה לירחא למעבד חדוותא ולמטבל בנהרא לדכאה גרמייהו עכ"ל. גם שיהיה לו שהות להתפלל מנחה בנקיות הגוף ובכוונה עצומה (ואחר) התפלה ילקה מלקיות ארבעים כנהוג ועיין בש"ע סי' תר"ז וברמ"א. (ויעיין) אדם בספרים ויראה נפלאות מהנהגת חסידים הקדמונים מהסגופים הנוראים שעשו בעצמם בענין מלקיות בימי הנוראים האלה וסבלו יסורים קשים ומרים ע"י מלקיות ואשרי חלקם. (וקודם) הוידוי שבתפלת מנחה יאמר פסוק יהיו לרצון ואח"כ יתודה וכן בכל התפלות של יה"כ ואחרי הוידוי יאמר אלהי נצור. מצאתי. רבים נוהגין לטבול במקוה ג"כ אחר סעודה המפסקת וכן הובא בספרים. קודם שילך לביה"כ יברך את בניו בבכיה עצומה ועיקר הברכה יהיה שיהיו עובדי השם יתעלה כל ימי חייהם ויתן להם השם יתעלה שכל ובינה בתורתו הקדושה ודי ספוקם מיגיע כפים באמונה ויתן להם חיים ושנים ארוכים ויזכה לראות מהם בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות כל ימי חייהם ויוכיח אותם שילכו ביראת אלהים כל ימיהם ויכוין בתוכחה זו לתת בזה נחת רוח להבורא ית"ש ויתעלה. ויזהר האדם מאוד קודם שילך לביה"כ לפייס למי שהקניט אותו אף בדבור בעלמא כי היא דינא דגמרא ועיין בש"ע. ויזהר האדם מאוד בזה. גם יזהר האדם בעי"כ לשלם כל מה שנדר בעניני צדקה קודם לכן. ויזהר האדם מאוד לתקן בלבו כל תקון עניני עבודת הבורא ית"ש היינו שירגיש בעצמו כשיבא לבה"כ לכל נדרי שהוא נקי וטהור מכל מום ופשע ממש כמלאך האלהים בחזרת תשובה אלהבא בכל לבבו בכל הענינים. ודי בהערה זו הקצרה. וקודם שילך לבי"הכ יאמר בפה מלא בשמחה עצומה בז"הל הריני מקבל עלי לענות נפשי וגופי ביום הכפורים הזה כאשר צוני יוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה בתורתו הקדושה ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב וגו' והריני מקבל עלי מעתה איסור אכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה לשם יקב"ה ושכינתי' ויכוין בעת קבלתו ע"ע החמשה ענוים הכוונה הקצרה שהובא בתקונים תקין כ"א דס"ב ע"ב. וז"ל וצריך ב"נ לקבלא עלי' חמש ענוין בגין ענוי דגרים לה' זעירא:
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ה
55
נ״ו
56
נ״ז
57
נ״ח
58
נ״טכל נדרי
59
ס׳והיה כי תבוא אל בה"כ תיכף ומיד יתודה בנוסח אשמנו בגדנו כפי שמבואר למעלה דהיינו להתודות בכל אות ואות של א"ב בנוסח אשמנו איש איש את כל נגעי לבבו אשר ידע בעצמו שלא היה נזהר בהם עד הנה. ויזהר האדם בוידוי זה קודם כל נדרי כי הוא דינא דגמרא ע"פ פי' הרמב"ן שעיקר הוידוי הוא עי"כ עם חשכה. וז"ל הגמרא דיומא דף פ"ז ע"ב ת"ר מצות וידוי עיה"כ עם חשיכה. (פי' רש"י אחר אכילה משקיבל עליו יוה"כ) אבל אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה ואע"פ שהתודה קודם שאכל ושתה יתודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה (פי' רש"י של חטא) ואע"פ שהתודה ערבית יתודה שחרית. שחרית יתודה במוסף במוסף יתודה במנחה במנחה יתודה בנעילה והיכן אומרה כו'. עכ"ל הגמרא. והובא בב"י ובר"ן ביותר ביאור וז"ל פי' הרמב"ן דה"ק מצות וידוי עי"הכ עם חשכה סמוך. ליום עצמו כו' אבל חששו חכמים שמא תטרף דעתו בסעודה לפיכך החמירו עליו להתודות קודם אכילה ואע"פ שהתודה קודם אכילה חוזר ומתודה בזמנ' עם חשכה סמוך ליום עצמו כו' אבל וידוי של ערבית שהיא ווידוי של יה"כ עצמו לא קתני דודאי מתודה הוא בי"כ אלא קתני אע"פ שהתודה ערבית מתודה שחרית וכל היום כו' עכ"ל הר"ן. לכן יזהר האדם בזה. וכבר נתפשט המנהג בכמה בתי כנסיות להתודות בצבור קודם כל נדרי. ואחר הוידוי מוציאין ס"ת מן ההיכל ונקרא בספרים ס"ת של כל נדרי ופליאה נשגבה בעיני לדעת מה זה ועל מה זה לא נהגו כן בכל בתי כנסיות כי דבר זה מפורש בטור וז"ל ערבית נכנסין לב"הכ ואומרים בז"הל בישי בה של מעלה ובישיבה של מטה כו' ומוציא ס"ת השליח צבור ואוחזה בחיקו ואומר כל נדרי ואסרי כו'. עכ"ל הטור והובא ג"כ באבודרה"ם. וביחוד בכתבי האר"י ז"ל מפליא מאוד בתקון זה של הוצאת ס"ת בכל נדרי וכתב שהוא תקון גדול ונפלא למי שפגם בעון נדרים ר"ל שיקנה ס"ת זה דכל נדרי אפי' מממון הרבה דהיינו שיוציא הוא הס"ת מן ההיכל ויאחז בעת אמירת כל נדרי והעיקר שיחבק וינשק הס"ת ויתודה ויפרט עונותיו קודם שיתחיל הש"ץ כל נדרי ועיי"ש באריכות ועיקר תקון הוא בהוצאת ס"ת ראשון מן ההיכל ועכ"ז אם לא השיג לקנות ס"ת ראשון יקנה ספר אחר כי ראוי וישר הוא להוציא כל הספרים שבהיכל והעיקר שיהיה הס"ת כשרה. ותקון זה לכפרת העונות בהוצאות ס"ת כשרה נרמז בזה"ק פ' ויחי דף רכ"ה ע"א. וז"ל חד אסוותא אשכחנא בעלמא ולא יתיר בההוא אתר דאשתכחון אנון דלעאן באורייתא ואשתכר בינייהו ס"ת דלא משתקר בי' (פי' שלא נמצא בו פסול). כד מפקי האי בגיני' מתערי עלאי ותתאי וכ"ש אי כתיב שמא קדישא כדקא חזי והא אוליפנא מלי' עכ"ל. ולכן תקנו לנו הקדמונים לעשות תקון זה בעת כל נדרי לכפר על נפשותינו ובודאי ראוי לכל מי שיש יכולת בידו ויש לאל ידו ישתדל לתקן עכ"פ תקון הגדול והנפלא הזה באותו בה"כ שמתפלל בו ומכ"ש אם יש לאל ידו לתקן תקון זה בכל בתי כנסיות להוציא ס"ת בעת אמירת כל נדרי מוטל עליו להשתדל ולתקן לזכות את הרבים לכפרת עונותיהם וכנ"ל בז"הק ואזי זכות הרבים תלוי בו. וטוב ויפ' הוא שיעשה אדם תקון זה בס"ת שבידו על מקומו הקבוע בבה"כ ואח"ז יחזור הס"ת אל ההיכל. ויעורר אדם לבו מאוד אל הבכי בעת אמירת כל נדרי לתקן עון נדרים כי הוא תקון גדול מאוד על עון זה ויזהר לאמרו בכוונה כי הוא ג"כ מתקוני התפלה דערבית זה והובא בזה"ק. וברכת שהחיינו יאמר כל יחיד עם הש"ץ בלחש ויסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיענה אמן אחר הש"ץ ויברך בשמחה והודאה עצומה במחשבתו להשם יתעלה ויתרומם שזוכה אותו בחיים לעת הזאת שיוכל לעשות נחת רוח לפניו ית"ש בקיום מצותיו ביום הזה בצום ובה' ענוים ובמניעת מלאכה ובתפלות והודאות שיתפלל ויודה לאל ית"ש בצום הזה. אח"כ יתפלל תפלת ערבית בכוונה עצומה מאוד בכל הכוונות המבוארים בפרקים הקודמים בעז"ה. וראוי מאוד להתנהג בכל בתי כנסיות שאף שיסיים הש"ץ כל נדרי ימתין מלהתחיל ברכו עד צאת הכוכבים לקרות ק"ש בזמנה וראוי לכל אדם להשתדל בכל זה מאוד. ובק"ש של יה"כ דכל נדרי ושחרית יכוין האדם הכוונה של פסוק שמע בקיצור בכדי שיוכל לומר בשכמל"ו בקול רם עם הצבור. יתפלל אדם תפלת העמידה בבכיה גדולה מאד ואחר תפלת העמידה יאמר תיכף פסוק יהיו לרצון ויתחיל הוידוי קודם אלהי נצור כנ"ל. הוידוי הוא מ"ע מן התורה כמבואר בהרמב"ם הלכות תשובה פ"א ז"ל כל מצות שבתורה בין עשה ובין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהם בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ב"ה שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים וידוי זה מ"ע כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עקרו של וידוי וכל המרבה להתודות ומרבה בענין זה הרי זה משובח וכן בעלי חטאת ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן א' על זדונן אין מתכפר להם בקרבנם עד שישוב בתשובה ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עלי' וכן כל מחויבי מיתות ב"ד ומחויבי מלקיות לא היה מתכפר להם במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אע"פ ששילם לו שהוא חייב לו מה איני מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאת האדם. שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול התודה עליו על לשון כל ישראל שנא' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל עכ"ל הצריך לענינינו. ועוד ז"ל פ"ב מהל' תשובה ומאי היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' וכן הנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בלבו. כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב ה"ז דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ וכה"א ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה כו'. מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי רחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו במחשבתו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שיעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולו לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח. יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות בי"כ ומצות וידוי י"כ שיתחיל מערב היום קודם שיאכל ואע"פי שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בליל יוה"כ ערבית וחוזר ומתודה בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילה והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו וש"ץ באמצע תפלתו בברכה רביעית. אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו כו'. עכ"ל הצריך לענינינו. עוד בפ' ז' וז"ל אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך צריך לחפש בדיעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותם שיש בהם מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם וכה"א יעזוב רשע דרכו וגו' עכ"ל. ורוב דבריו אלו הם מפורשים בגמרא הקדושה:
60
ס״אראו אחיי ורעיי גודל חיוב הוידוי על אדם במ"ע מן התורה תמיד בכל השנה וכ"ש עתה ביום צום הגדול והנורא הזה לכן לא יהיה הוידוי כמצות אנשים מלומדה ח"ו רק קיום מ"ע של הבורא ית"ש ויתעלה כמו מ"ע של תפילין וציצית וקודם כל וידוי יחשוב במחשבתו בזה"ל הריני מקבל עלי מ"ע של וידוי החטא שצוני בוראי ית"ש בתורתו הקדושה והתודו את חטאתם אשר עשו ואח"כ יאמר הוידוי. אך דעו נא אחיי ורעי שעיקר הוידוי היא התשובה שעמה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם רצוני לומר שהבורא ית' ויתעלה שהוא יודע תעלומות ויודע מחשבות אדם ותחבולותיו ובוחן כליות ולב בוחן את האדם בעת הוידוי שקבל בלבו קבלה אמיתית בתכלית החרטה שמשעה זו ולהלן יקשר עצמו בקשר אמיץ וחזיק ובנדרים וסייגים שיהיה בלתי אפשר שיבא עוד לאותו חטא ולהסביר הענין אציגה נא לפניך ענין אחד וממנו תקיש אל השאר כגון אם לא היה נזהר מאכילה גסה ומרובה והלך אחר תאות היצר רק למלאות בטנו כמו שכתוב ובטן רשעים תחסר ומדה רעה זו היא קוץ מכאיב וסלון ממאיר בעניני עבודת הבורא ית"ש הן לת"ת הן לתפלה וכל אדם ע"ז יתנו עידיהן ויצדקו ויאמרו אמת. וסייג וגדר גדול ע"ז שמעתי מאנשי יראי השם שקודם נט"י לסעודה מקבלין על עצמם סכום נשיכות שקורין (ביסען) יאכלו באותו סעודה ולא יותר כפי שמשערים בדעתם שלא יהיה ח"ו מותרות וכן בתבשילין מקבלים על עצמם שלא יאכלו רק תבשיל אחד אף שיתנו על השלחן כמה מיני תבשילין וכזה יתנהג עד שירגיל א"ע בזה בכדי שיקבע לו זה לטבע למעט במאכל. וגדר וסייג זה וכדומה יקבל על עצמו במחשבתו בשעת הוידוי אכלתי מאכלות מרובות יקבל בלבו קבלה אמתית וברורה שיעשה להלן גדרים וסייגים ע"ז כנ"ל וכיוצא והבורא ית"ש ויתעלה בוחן מחשבתו וקבלתו האמתית אז תיכף ומיד גם ה' העביר חטאתו ונקרא צדיק גמור וכן בכל נוסח הוידוי דהיינו באות ד' דברנו דופי ולשון הרע ורכילות ושקרים וכיוצא יקבל על עצמו בלבו קבלה אמתית למעט בדבור בכל מה דאפשר רק דבור ההכרחי בכדי שיוכל להעיד עליו יודע תעלומות שקבלה זו היא קבלה אמתית שבודאי לא יבא עוד כל ימי חייו לידי לשה"ר כנ"ל ברמב"ם וחומר עונות הנ"ל הנה זה בא למעלה בארוכה בחדש אלול פ"ב ע"ש. ואף אם קבל במחשבתו קבלה אמתית שלא יבא לידי עון זה לעולם אין לי כפרה עד שיתודה בשפתיו כנ"ל ברמב"ם. וא"כ איך לא יבוש האדם בפ"ע לומר הוידוי רק בשפתיו בלי הרהור תשובה אמתית בלבו אוי ואבוי לנפשו במה סר חטאתו ועונו תכופר אם בוידוי פה ודברים בלא לב ולב יתרצה לפני המבין כל תעלומות לב ואדרבה הרי הוא מוסיף על חטאתו פשע כי הרי הוא כגונב דעת המקום ברוך הוא וברוך שמו רחמנא ליצלן יפתוהו בפיהם בוידוי עלי עונותיו ולבם לא נכון עמו לחזור בהם אוי לאותו בושה וחוצפה כלפי שמיא מי איכא יותר מזה ועונשו גדול כמבואר למעלה בשער החמישי פרק שביעי במאמר הזה"ק ע"ש. וגם אם לא עשה ביום הזה תשובה אמתית כנ"ל כל התפלות שמתפלל ביום הזה נדחית לחיצונים ר"ל כמבואר בזה"ק פ' תצוה דף קפ"ו ע"א. וז"ל ביומא דכפורי לון מאן דלא אעבר טינא מרוחי' לכפרא עליה ביומא דא (פי' ביה"כ) כד סליק צלותיה בהאי יומא טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט ואיהו מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא עכ"ל בקיצור. ודי בהערה זו:
61
ס״ב
62
ס״ג
63
ס״ד
64
ס״ה
65
ס״ו
66
ס״ז
67
ס״ח
68
ס״ט
69
ע׳
70
ע״א
71
ע״ב
72
ע״ג
73
ע״ד
74
ע״ה
75
ע״ו
76
ע״ז
77
ע״ח
78
ע״ט
79
פ׳
80
פ״א
81
פ״בעיקר וידוי הוא לבטא בשפתים ולפרט החטאים נגעי לבבו אשר ידע אינש בנפשיה וביחוד בעבירות שאדם דש בהם כגון לשה"ר ונקומה ונטירה והזכרת שמותיו ית"ש לבטלה ר"ל כי אם האדם אינו מתפלל בכוונה כמה שמות הקדושים מוציא מפיו בלי הרגשה כלל והחמדה והתאוה ושיחת חולין אף בחול וכ"ש בשבת קודש ומלאוי פיו שחוק והכעס ושנאת חנם והרהורי עבירה רח"ל וההסתכלות בנשים ובטול תורה כמה רגעים ביום בפנותו לבו לבטלה רח"ל להיסח הדעת בתפילין ובתפלה וברכת המזון ושאר ברכת הנהנין וק"ש שעל המטה שלא בכוונה רח"ל ובטול קימת חצות ורבות כהנה קצרה היריעה מהכיל לפרט בשפתיו ולהתחרט בלבו על העבר ולקבל על עצמו להבא בקבלה אמתית וגדרים וסייגים שלא ישוב עליהם עוד בשום אופן ויכלול הכל בנוסח אשמנו בגדנו כו' כי מהראוי לומר הוידוי בנוסח א"ב מא' ועד תי"ו כי בזה מתקן הל העולמות שנבראו בכ"ב אותיות כמובא בספרים והאריז"ל כתב שיתודה האדם גם על אותם עבירות שיודע בעצמו שבודאי לא עבר עליהן כי שמא עבר עליהם בגלגול הקודם וכבר נכתב בספרים וידוים באריכות. ואתה צדיק כו' יודע כמובא למעלה בתפלת החול ע"פ פסיקתא גודל מעלת אמירת ואתה צדיק כו' אחר הוידוי ויזהר לו' בכוונה עצומה ובהכנעה גדולה ובשל"ה כתב דכל הוידוים צריך להיות דוקא בבחינת הגוף עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כמו במודים וכן נוהגים. (מה) נאמר לפניך יושב מרום כו' (על חטא כו') וצריך האדם להרהר בתשובה בכל פרטי הוידוי שמזכיר בה וצריך לומר ג"כ בהכנעה גדולה ובמתון ולא כמו שנוהגין המון עם שאומרים במרוצה ובבהלה וכי נחשב זה לוידוי השם יכפר בעדם. אח"כ יאמר הפיוטים עם הציבור והעיקר לעורר לבבו אל הבכי בפיוטים ובוידוי שיתודה פעם שנית עם הש"ץ יזהר מאד ומאד להתודות בהכנעה גדולה ובהרהור תשובה כנ"ל כי הוא ג"כ דינא דגמרא להתודות עם הש"ץ פעם ב' ובעוה"ר המון עם אינם נזהרים בזה ודי בהערה זו. גם יזהר האדם לומר הי"ג מדות בכוונה עצומה ובמתון גדול מלה במלה שאז בודאי אינם חוזרות ריקם ודי בזה. עניית איש"ר בכח עצום ובכוונה עצומה מאוד ובמסירת נפש כמבואר למעלה בתפלת החול. אח"כ שיר היחוד עם הצבור במתון גדול וישמח שמחה עצומה במחשבתו בגודל אלהותו ית"ש. אח"כ תהלים עם הצבור ואל תפרוש עצמך מן הצבור ח"ו ואומרים ג' ספרים קודם השינה וב' ספרים אחר השינה. ובכתבי האריז"ל וז"ל וטוב שלא לישן בליל יה"כ אלא לעסוק בתורה שלא לבוא לידי קרי כו' עכ"ל. יש נוהגין לעמוד על רגליהם כל הלילה וכל היום ואשרי חלקם. ויש נוהגין עוד בסיגוף זה להשפיל יד אחד לצד הארץ ואינו מגביה אותה כלל כל עת תפלת כל נדרי וכל יום המחרת ואשרי חלקם. ובודאי כל סיגוף שישער האדם בעצמו ובכחו שיוכל לעמוד בו ראוי וישר לעשותו לכבוד יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה כנגד מה שהכעיס אותו ית"ש בעונותיו בכדי שירחם עליו ביום הצום הנורא הזה שהוא קץ וסוף לכפרת העונות שבין אדם למקום ואם לא עכשיו אימתי ודי בזה. ואם ישער האדם בעצמו שאם לא יישן כלל בלילה לא יוכל להתפלל למחר בכוונה עצומה שתחטפנו השינה יישן מעט אחר אמירת תהלים ואחר לימוד ח"פ משניות דיומא והאדרא בזה"ק וקודם השינה יאמר לשם יחוד כו' בשביל עבודת הבורא ית"ש של מחר. ויזהר לומר הד' מזמורים הראשונים שבתהלים קודם השינה ולקרות ק"ש שעל המטה וברכת המפיל בכוונה עצומה ואם ישן בבה"כ יזהר מאד להכין מים אצלו גם כלי אחר שיוכל לרחוץ ידיו תיכף אחר השינה ולא ילך ד' אמות בלי נט"י ח"ו ויסיר הפוזמקאות מרגליו קודם השינה ויזהר שלא יכסה אותם בדבר המחמם ח"ו הובא בספרים ויזהר מאד קודם השינה לנקות גופו מנקבים גדולים וזה ג"כ זהירות להנצל מטומאת קרי רח"ל בעת השינה ויזהר האדם מאד למסור שינתו לשומר להקיץ אתו באשמורת ויזהר האדם מאד באיסור נעילת הסנדל כי הוא איסור דאורייתא לפי דעת הרמב"ם פ"א מהלכות שביתת עשור הלכה ה' וכן הוא דעת הר"ן וכן משמעות הש"ע וכ"כ הלבוש והב"ח. ובעו"ה רבים אינם נזהרים בזה:
82
פ״ג
83
פ״ד
84
פ״ה
85
פ״ו
86
פ״ז
87
פ״ח
88
פ״ט
89
צ׳
90
צ״א
91
צ״ב
92
צ״ג
93
צ״ד
94
צ״ה
95
צ״ו
96
צ״ז
97
צ״ח
98
צ״ט
99
ק׳
100
ק״א
101
ק״ב
102
ק״ג
103
ק״דסדר שחרית
104
ק״ההנה זה בא למעלה בשערים הקודמים לעורר לב האדם אל התפלה בכוונה וק"ו הדברים ביום הצום הקדוש והנורא הזה ואבא היום לעורר את האדם עוד פעם אחר פעם ביום צום הגדול והנורא הזה אל שני דברים והן זהירות דקדוק התיבות בכל התפלות כמבואר למעלה בתפלת החול וזהירות הוצאת שמותיו ית"ש מפיו באימה וביראה. ודי בהערה זו. עפ"כ האריז"ל לא יברך ברכה שעשה לי כל צרכי בי"כ. וישתדל שיענו אחרים אמן אחר ברכותיו כנזכר בזה"ק שמובא למעלה בשער ב' פ' י' וע"ש ויזהר לומר פ' העקידה בכוונה עצומה עוד זה הדבר אשר היום באתי לעורר פא"פ את האדם אל זהירות הי"ג מדות לאומרם בכוונה עצומה מאד ומאד כי אמירתם בכוונה מעוררים רחמים גדולים בעולמות העליונים והזכרתם היא סגולה נפלאה לכפרת העונות וכשישמע שהתחילו הצבור לומר הי"ג מדות אף אם הוא עדיין לא סיים הסליחה יפסוק באמצע ויאמר הי"ג מדות עם הצבור ויתחיל מפסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא ולא כמו שנוהגים להתחיל מה' ה' אל רחום וגו' ויזהר האדם בדקדוק התיבות של הי"ג מדות כפי שמבואר למעלה בתפלת החול בי"ג מדות שאחר תפלת י"ח ועי"ש גם אל מלך יושב כי תפלה זו הובא בזה"ק ובתקונים. ואת מספר כמה פעמים ויעבור בי"כ ימלא כאשר הובא בטור סי' תר"ך בערבית חמשה פעמים ויעבור ובשחרית חמשה ובמוסף שבעה ובמנחה ששה ובנעילה שלשה וכ"ה בכתבי האריז"ל שהם עולים כ"ו כמספר הוי"ה ב"ה וב"ש ואין לזוז ממספר זה אף שהטור הביא ג"כ דעות במספרים שונים זהו הנכון וכתוב בספרים שראוי להשתדל לקנות פתיחת הארון הקדש של הוצאת ס"ת לקריאת הפ' כי פתיחת הארון הקדש מרמז לסוד גדול בעולמות העליונים וישתדל לקנות קודם יה"כ עליה לס"ת ביום הקדוש הנורא הזה ובעת שיתחיל הקורא לקרות הפ' אחרי מות שני בני אהרן יכניס אדם צער גדול ועצום בלבו על מיתתם של הצדיקים הגדולים כאלו בכדי שיוכל לבוא לידי בכיה ולהוריד דמעות כי היא סגולה נפלאה לכפרת העונות כמבואר בזה"ק פ' אחרי דף נ"ו ע"ב. וז"ל בכל זמנא דצדיקיא מסתלקי מעלמא דינא אסתלק מעלמא ומיתתהון דצדיקיא מכפרת על חובי דרא וע"ד פרשתא דבני אהרן ביומא דכפורא קרינן לה למהוי כפרה לחוביהון דישראל אמר קב"ה אתעסקו במיתתהון דצדיקים אלין ויתחשב לכו כאלו אתון מקרבין קרבנין בהאי יומא לכפרא עלייכו ואנון תרין שעירין לא יכלין לקרבא יהא להו דוכרנא דתרי בני אהרן ויתכפר עלייהו עכ"ל. ועוד שם דף נ"ז ע"ב ז"ל וע"ד ביומא דא קורין אחרי מות שני בני אהרן דישמעון עמא ויצטערן על אובדהון דצדיקיא ויכפר להו חובייהו וכל דמצטער על אבודהון דצדיקיא או אחית דמעין עלייהו קב"ה מכריז עליה ואומר סר עונך וחטאתך תכופר ולא עוד אלא דלא ימותון בנוי ביומוי ועליה כתיב יראה זרע יאריך ימים עכ"ל. לכן יזהר האדם בזה מאד גם יזהר מהיסח דעת ח"ו בעת הקריאה וישמע כל תיבה ותיבה מפי הקורא בכוונה עצומה אחר שמיעת הפרשה יקרא ההפטרה בכוונה עצומה ויעורר לבו אל המוסר והתוכחה הנאמר בה ויקבל על עצמו קבלה אמתית לקיים מה שנאמר בה כי לכן נתקנה הפטורה זו ביום הדין הנורא הזה ודי בזה מלתו כבר אמורה למעלה שיאמר שיר של יום קודם תפלת המוספין אח"כ יכין עצמו להתפלל תפלת מוסף בכוונה עצומה מאד וכבר מבואר למעלה בשערים הקודמים בעזרת השם יתברך כוונת תפלת המוספין שלכל השנה ועיין שם:
105
ק״ו
106
ק״ז
107
ק״ח
108
ק״ט
109
ק״י
110
קי״א
111
קי״ב
112
קי״ג
113
קי״ד
114
קי״ה
115
קי״ו
116
קי״ז
117
קי״ח
118
קי״ט
119
ק״כ
120
קכ״א
121
קכ״ב
122
קכ״ג
123
קכ״ד
124
קכ״ה
125
קכ״ו
126
קכ״ז
127
קכ״ח
128
קכ״טעבודת יוה"כ
129
ק״לאחרי ראיתי בספרים מגודל החיוב סידור העבודה של כהן גדול בי"כ בתפלת מוסף וגודל מעלת סדורם שנחשב בעיני היוצר והבורא ב"ה וב"ש כאלו אנחנו מקריבין ומסדרין כל סדר העבודה בבהמ"ק וגם בימי חכמי הגמרא היו מסדרין סדר העבודה ביה"כ וכן פירש"י בפרק אמר להם הממונה גבי ההוא דנחית קמי דרבא ועבד כר"מ כו' פירש"י שהיו רגילין לסדר סדר העבודה בי"כ ועי"ש. וכבר הובא חיוב סידורא בפוסקים אך בנוסח סדר העבודה שבמחזורים שלנו לא נתבארה בהם כל פרטי סדר העבודה וביחוד שלא נתקנה בל' קלילא למען ירוץ כל קורא בו וכמעט שגם כמה לומדים אינם מבינים כלל פי' המלות של כל סדר העבודה שבמחזורים ע"כ באתי לעורר לב האדם לטוב לו שיזהר קודם יה"כ ללמוד פי' המלות. ועכ"ז מי שרוצה לתת נחת רוח ליוצרו ב"ה ולסדר סדר עבודת י"כ על מכונה עם כל פרטיה יסדר אותה בנוסח אתה כוננת כי שם נתבאר היטב כל סדר העבודה בכל פרטיה ונוסח זה דאתה כוננת הובא גם כן בטור סי' תרכ"א וגם בעל העיטור כתב וז"ל ושמענו סדר העבודה בל' משנה כגון אתה כוננת דיוסי בן יוסי עכ"ל. ונמצא בספרים יוסי בן יוסי זה היה כ"ג בבית שני והוא חיברה. גם הב"י בסי' תרכ"א מגיה קצת טעות ושבושי' בנוסח זה דאתה כוונת ועי"ש. גם האריז"ל מביא סדר העבודה דנוסח אתה כוננת. ונוסח זה תמצאנו בספר חמדת הימים פ"ז דמוסף יה"כ לכן ראוי לאדם שיתנהג בדרך זה והוא כשיתחיל הש"ץ לנגן הפיוט נחשב כצג באיתון דחות בפללי עקלתון כו' יתחיל לומר נוסח אתה כוננת בספר חמדת הימים ובודאי יוכל לסיים כל הנוסח קודם שיגיע הש"ץ לשבח של אמרו לאלקים ויוכל ג"כ לומר השבח הגדול הזה עם הצבור. אך ראוי שקודם י"כ יעיין אדם כל הנוסח עם פירושה בספר חמדת הימים בכדי שיהא פירושה רגיל בפיו בי"כ. ואף שאמר כל סדר העבודה דאתה כוננת יאמר גם כל סדר העבודה שבמחזור ואל יפרוש עצמו מן הצבור ח"ו ולהתודות ג"כ עם הצבור בנוסח וכך היה אומר אנא השם חטאתי כו' וכל ג' הוידוים ולפול על פניהם ג' פעמים עם הצבור אך בנוסח אתה כוננת שאמר מקודם אף שאמר נוסח היו כורעים ומשתחוים לא יפול על פניו ביחיד. (ויאמר) האדם כל סדר העבודה בכוונה עצומה ויכוין בזה לתת נחת רוח ליוצרינו ובוראנו ב"ה וב"ש כי בסדר העבודה שאנו מסדרין עתה בשיח שפתותינו תחת קרבנותינו אנו עושים נחת רוח לית"ש ויתעלה. (אחיי) ורעי איך ומה צריך האדם להתעורר בבכי גדול ועצום בשעה שהוא אומר (והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול כו') על העדר הכבוד הגדול של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שהיה אז בירושלים כשהיו שומעין את השם הנכבד והנורא יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה וכל העם העומדים אז בעזרה נתנו כבוד גדול לקדושת שמו הגדול והנכבד ונפלו על פניהם ואמרו בשמחה רבה ועצומה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובזה נתגדל ונתקדש אז שמו הגדול והנורא בכל העולמות העליונים והתחתונים ומיום שחרב בית מקדשנו נהפך זאת לתוגה ולא עוד אלא שאנו גורמין בעונותינו ובפשעינו חילול שמו הגדול כביכול ואנה נוליך חרפתינו אוי לנו מיום הדין או לנו מיום התוכחה וארז"ל כל דור שלא נבנה בי"המק בימיו כאלו נחרב בימיו ואיך לא יעורר לבו הטהור אל הבכי גדול ועצום ואנינות גדול בלבו על זה וביחוד כשנופל על פניו ואומר היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם יבכה בכי גדול כנ"ל ואין דומה כלל כוונות ג' כריעות הללו של סדר העבודה לכוונת כריעה הראשונה של עלינו לשבח כי בכריעה של עלינו לשבח צריך אדם להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש של הבורא ית"ש ויתעלה ויתן במחשבתו הודאה עצומה ליתברך שמו ע"ז כמבואר למעלה בתפלת החול עי"ש אבל בג' כריעות הללו של סדר העבודה חיוב גדול על כל איש ישראל לבכות בכי רב ועצום על שלעת עתה נעדרה עבודתו ב"ה מירושלים כנ"ל. ודי בהערה זו. וכשיתחיל כל אלה בהיות ההיכל על יסודותיו יעורר לבו אל הבכי גדול ועצום מאד באשרי עין ראתה כל אלה כו' עד סיום כל התפלות שקודם הסליחות וביחוד בעניני העדר השכינה הקדושה מאתנו כגון באשרי עין ראתה זבול המתוכן חי בו שכן. (אח"כ) סליחות וראוי לאדם לעורר לבו אל בכי רב ועצום בסליחה של אלה אזכרה ונפשי עלי תשפכה וכו' והיא ג"כ סליחה דערב ר"ה וידוע סגולת הבכי עליהם מגמרא הקדושה ומז"הק שהובא למעלה. וכוונת הבכיה דסליחה זו מבואר למעלה בער"ה ובקינה ארזי הלבנון בט"ב. אחר כך יאמר הבקשות על הסדר. וסדר הוידוי עם הציבור בכוונה המבואר למעלה ויזהר האדם מאוד מאוד בכוונתם אף שהוא חלוש עתה מצום הקדוש אך יחזק במעוזו והחלש יאמר גבור אני ויתודה בכוונה עצומה ולבו נשבר בקרבו ולא כהמון עם שאומרים הוידוים במוסף ובמנחה בבהלה ובמרוצה הכזה נחשב לוידוי שמוזהרים אנחנו בגמרא הקדושה להתודות פעמים בכל תפלה של יום הקדוש והנורא הזה בעמידה ובחזרת הש"ץ השם יכפר בעדם לכן יזהר האדם מאוד ומאוד בזה. ואחר הוידוי יאמר כל הסדר עד קדיש בתרא ויזהר מאוד בכוונת איש"ר כמבואר למעלה בתפלת החול. (ויאמר) אף ביחוד קוה אל ה' כו' אין כאלהינו כו' ופטום הקטורת כמו אחר כל המוספין כדי להבריח המקטריגים שלא יתאחזו בתפלה כנ"ל בשערים הקודמים. ויאמר הסדר הנ"ל בשעה שהש"ץ מנגן היום תאמצנו כו' כי אחר קדיש בתרא לא יהיה לו שהות לומר כל הסדר הנ"ל שתיכף מוציאין ס"ת לקרות הפרשה וצריך באותו שעה לומר הי"ג מדות עם הצבור לכן החכם עיניו בראשו להשתדל לראות באיזה שעה יש שהות לומר סדר הנ"ל ועיקר בכוונה עצומה כי בלתי כוונה יותר טוב ההעדר ובקצת בתי כנסיות נהגו לומר סדר הנ"ל בציבור. ודי בהערה זו:
130
קל״א
131
קל״ב
132
קל״ג
133
קל״ד
134
קל״ה
135
קל״ו
136
קל״ז
137
קל״ח
138
קל״ט
139
ק״מ
140
קמ״א
141
קמ״ב
142
קמ״ג
143
קמ״ד
144
קמ״ה
145
קמ״ו
146
קמ״ז
147
קמ״ח
148
קמ״ט
149
ק״נ
150
קנ״א
151
קנ״ב
152
קנ״ג
153
קנ״ד
154
קנ״ה
155
קנ״וכוונת היום
156
קנ״זלהורות את בני ישראל אנשים כערכי עבודה גדולה ונפלאה ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד בכוונת ענוי הצום והתענית ביום הקדוש והנורא הזה הלא ידעת שענוי זה מאכילה ושתיה הסמ"ע ול"ת עלינו בספר תורת אלקים מפורש ועניתם את נפשותיכם וגו' כי כל הנפש אשר לא תעונה וגו' כמבואר בהרמב"ם פ"א מהלכת שביתת עשור הלכה ד'. ומבואר עוד שם הלכה ה' שאף רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כולה הם מדאורייתא וז"ל וכן למדנו מפי השמועה (ר"ל הל"מ) שאסור לרחוץ בו או לנעול את הסנדל וכו'. ומצוה לשבות מכל אלו כדרך ששובת מאכילה ושתיה שנאמר שבת שבתון שבת לענין אכילה ושבתון לענינים אלו ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה כו'. עכ"ל הרמב"ם והוא מגמרא דיומא דף ע"ד ודף פ"ב ע"ש. ופשוט הוא שמ"ע של הענוים האלו צוה יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה עלינו בחסדו וברחמיו הגדולים שעל ידי ענוים אלו ירחם עלינו ויכפר לנו את חטאתינו ועונותינו ביום הנורא הזה וזה מפורש בפ' אחרי ובפ' אמור בפ' אחרי כתיב והיתה זאת לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וכן פסוק כזה בפ' אמור הרי מפורש שעיקר כפרת העונות ביום הזה הוא בשביל הענוי אך זה מבואר בגמרא הקדושה שהעינוי לבד בלא תשובה וחרטה גמורה והוידוי אינו נחשב לכלום והרי הוא כטובל ושרץ בידו ועכ"פ עיקר כפרת עונותיו הוא בשביל הענוי כמפורש בפסוק הנ"ל ופשוט הוא אף אם יקבל האדם בלבו ביום זה על עצמו תשובה שלימה ואמתית בחרטה גמורה על העבר וקבלה אמתית אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד לעולם ואף אם יקבל על עצמו שיתענה אחר י"כ על העבירות שעבר עד הנה משבת לשבת כל ימיו ויסגף א"ע בכל הסגופים אך לא יתענה ביום הנורא הזה בודאי כל קבלת תשובתו הנ"ל כלא נחשב ולא יועיל לו קבלתו לכפר עונותיו ביום צום הקדוש והנורא הזה ועונשו כרת כי לא ענה נפשו וכל עיקר כפרת עונותינו בשביל העינוי ביום הנורא הזה כנ"ל ולא די שבעינוי זה אנו נעשים חפשים מעבירות שבין אדם למקום אלא אף גם זאת בהיות נחשב לנו עינוי זה בקיום מצות עשה מן התורה כשאר מצות עשה כגון תפילין ציצית ומזוזה וכיוצא ופשוט הוא ששכר קיום מצות עשה זו שכרה מרובה יותר כי צערא דגופא עדיף כידוע הנה אחר כל ההצעות האמתים וכנים האלו אחיי ורעי יתבונן כל אדם בשכלו שמהראוי וטוב לו לשמוח שמחה עצומה עד מאוד בכל רגע שסובל צער הענוי מאכילה ושתיה וחליצת הסנדל על קיום מ"ע מן התורה שמקיים בכל רגע שסובל הענוי ובודאי מי שתקוע בלבו אהבת הבורא ית"ש ויתעלה לעבודתו חשקו ורצונו שיתארך היום הצום הקדוש הזה כפלי כפלים בכדי שיקיים בכל רגע מצער העינוי מ"ע מן התורה שצוה לו יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה כי זה ברור לכל משכיל שאינו דומה מי שמקיים איזו מ"ע שעה מועטת למי שמקיים לאותה מ"ע כמה שעות ודמיון לזה בקיום מ"ע של תפילין אינו דומה מי שנושא תפילין עליו רק שעה מועטת למי שנושא אותם עליו כמה שעות ואתו בדומה לו קיום מ"ע של בסוכות תשבו שבעת ימים וכדומה לו. נמצא לפ"ז אדם שהוא ערום בעבודת הבורא ית"ש ואהבת הבורא תקוע בלבו לעבודת ית"ש איך לא ישמח שמחה רבא ועצומה בכל רגע מענוי הצום והתענית על קיום מצות הבורא ית"ש כנ"ל לכן מעת שאדם נעשה חלש מענוי הצום ועמידת הרגלים יחף יכניס שמחה עצומה בלבו על קיום מ"ע מן התורה שמקיים בענוי זה ובכל שעה שיתגדל ויתוסף אצלו הענוי דהיינו בעת תפלת מנחה ותפלת נעילה תתגדל ותתוסף שמחה עצומה יותר בלבו ולפי גודל הענוי כן גודל השכר מבוראנו ית"ש והעיקר שבכל רגע שיעלה על דעת האדם צער הענוי יכוין במחשבתו בשמחה עצומה מאוד הריני מקבל עלי מ"ע של יוצרי ובוראי ב"ה וב"ש בענוי זה ע"כ. ויכניס תשוקה עצומה בלבו הלואי שיתארך הצום יותר ויותר והגות לבך תבונות מבן חביב התקוע בלבו גודל אהבתו של אביו בכל עת אשר הוא עושה באיזה שימוש קורת רוח גדול לאביו הוא שמח וטוב לב מאד על גודל הנחת שעושה לאביו וכל הקרוב הקרוב אל השלמת השימוש ההוא מצטער בלבו כי קרוב הוא להמנע מאתו עשיית קורת רוח ונחת גדול כזה לאביו ככלות מעשה השימוש ההוא וכל היום וכל הלילה תמיד לא יחשה מתשוקה עצומה בלבו שיתארך ויתוסיף כהנה וכהנה משך זמן השימוש ההוא בכדי שיגיע לאביו קורת רוח יותר ויותר זאת חקרנוה כן היא. ועתה אחיי שיערו האמת בדעתכם כי כן דרך גבר ירא ה' במצותיו חפץ מאד בתשוקה עצומה נכספה וגם כלתה נפשו בכל דבר שבחובה עליו מאתו ית"ש וזמנו קבוע. שיתארך הזמן זמניהם טובא בכדי להרבות נחת רוח לפניו ית"ש בעשייתן וכל עוד שמתקרב לתשלום המשך זמנו מצטער בלבו על הזמן כי יעבור והנה איננו יכול לעשות עוד בזה נחת רוח לאבי שבשמים ית"ש ויתעלה זכרו לנצח ומה גם בגודל מצוה זו של ענוי יה"כ שמאהבתו ה' אותנו ומחמלתו עלינו צוה עלינו בעשה ולא תעשה ועניתם את נפשותיכם בעצם היום הזה לחקת עולם לכפר על בנ"י מכל חטאתם אחת בשנה ראוי לכל אדם בכל עת אשר הוא רואה כי חלפה אורה ועונתה לא יגרע מיום הקדוש הזה כי ינטו צללו ערב והלילה משתמש ובא דשלימא ליה עבידתיה עבודת הקדש של מצוה זו להכניס צער בלבו הן תרבו הימים שימנע מאתי עשיית נחת רוח גדול הזה ליוצרי ובוראי ית"ש ויתעלה ובודאי בכוונה זו יהיה נקרא בן חביב לאביו שבשמים. אך אדם המצפה בכל עת ובכל רגע מתי יעבור אותו רגע מהענוי ובבקר יאמר מי יתן ערב יתקרב להפטר מהענוי ובודאי האדם הזה אינו מקיים מ"ע זו בשמחה ומאהבת הבורא ית"ש ויתעלה ובודאי אינו מקבל חלק מאלף אלפי אלפים משכר שמקבל האדם המכוין כוונה זו בשמחה עצומה ועל כל זה אף שהיה כוונת שניהם רחוקים זה מזה בתכלית הריחוק כגבוה שמים מעל הארץ יוכל להיות לעת ערב לאחר התענית אפשר שיזדמן אכילת שניהם ברגע א' ובודאי אם היה מתישב בדעתו על רוע כוונתו ביום ההוא במצות עשה של הצום הנורא הזה היה אוכל את בשרו בשיניו על גודל צערו וכאבו על אשר תאבד ממנו שכר גדול של הענוי לאין ערך וקץ ותכלית בעולם שכלו ארוך מחמת גרעון כיסוף כוונתו כנ"ל ומה בצע שנכספה וגם כלתה נפשו לחסרון היום ויגיע הערב ויפטר מענוי הצום הלא כ"כ היה סובל הענוי ממש כמו זה ששמח בלבו שמחה עצומה בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה בקיום מ"ע זו בכל רגע רק ההפרש היה ביניהם שזה היה שמח וטוב לב כל היום באהבת הבורא ית"ש ויתעלה בקיום עבודתו במצות עשה זו בכל רגע וזה היה בלבו כל היום תוגה ואנחה מצער העינוי וכבר ארז"ל לעולם יהא אדם ערום ביראה. ודי בהערה זו:
157
קנ״ח
158
קנ״ט
159
ק״ס
160
קס״א
161
קס״ב
162
קס״ג
163
קס״ד
164
קס״ה
165
קס״ו
166
קס״ז
167
קס״ח
168
קס״ט
169
ק״ע
170
קע״א
171
קע״ב
172
קע״ג
173
קע״ד
174
קע״ה
175
קע״ו
176
קע״ז
177
קע״ח
178
קע״ט
179
ק״פ
180
קפ״א
181
קפ״ב
182
קפ״ג
183
קפ״ד
184
קפ״התפלת מנחה
185
קפ״וקודם תפלת מנחה יאמר פ' התמיד ופ' הקטורת כמו בכל תפלת מנחה ובקצת בתי כנסיות נהגו לומר בצבור קודם הוצאת ספר תורה לקריאת הפ' דמנחה ונודע בשערים הקודמים גודל החיוב בכל השנה לשמוע בכוונה גדולה קריאת הפ' מפי הקורא ולענות אמן אחר המברכין בתורה תחלה וסוף ומה גם ביום הקדוש והנורא הזה. ובהפטרה זו דמנחה כשיקרא במופתים הנזכרים בה יחשוב בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' המה ובתשובות אנשי נינוה יקח מוסר בלבו אל התשובה ג"כ ולכן נתקנה קריאת ההפטרה זו ביום הזה. אח"ז יכין עצמו להתפלל תפלת העמידה דמנחה בכוונה עצומה מאד ואף אם הוא חלוש בעת הזאת חולשא דתעניתא יאזור כגבור חלציו ויתבודד במחשבתו קודם התחלת העמידה כמה עונות ופשעים עברתי בכל השנה והכעסתי ליוצרי ובוראי ית"ש והיום הנורא הזה קץ וסוף לסליחה וכפרה לכל עונותי ופשעי אוי לי איך אשא פני לפני מלך מוחל וסולח לעונותינו אם לא אתפלל תפלה זו בכוונה ח"ו ואיך יהיה לי סליחה וכפרה כי יאמר היוצר והבורא ית"ש ויתעלה אם אב אני איה כבודי ואם אדוני' אני איה מוראי בתפלה שאתה מתפלל לפני בלא כוונה הלא תדעו הלא תשמעו הלא תבינו אם יעמוד אדם לפני ב"ו האדון שלו באיזה משפט גדול על ממונו או על גופו וכ"ש על נפשו וחיותו אף אם יעמידהו למשפט ביום ד' או ה' של תענית רצופים שאז הוא חלש מאד מ"מ יחזיק במעוזו על עמדו להשתדל ולהתאמץ לסדר טענותיו לפני האדון בכדי שיוציא לאור משפטו ק"ו ב"ב של ק"ו באלף אלפי אלפים הבדלות היום יעמוד במשפט לפני אדון כל ויוצר ובורא כל העולמות ית"ש ויתעלה זכרו לעד ומחלים פניו שיוציא לאור משפטו היום יעמוד במשפט על נפשו ונפש בניו ובני ביתו איך לא ישתדל ויתאמץ את עצמו בכל כחו ומחשבתו אף שהוא חלש עתה מפאת התענית החלש יאמר גבור אני לסדר טענותיו ובקשותיו ווידויו במחשבה זכה וברורה בכדי שיוציא לאור משפטו ובודאי כשיעלה זאת על לבו ויתבודד כך במחשבתו בודאי כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו הפנימי יתגבר והחלש יאמר גבור אני. ודי בהערה זו:
186
קפ״זתפלת נעילה
אחר תפלת המנחה יכין עצמו לתפלת נעילה ויאמר אשרי וקדושא דסדרא בכוונה עצומה ואח"ז יכין עצמו לתפלת העמידה והיא תפלת נוספת ביום צום הקדוש והנורא הזה בעת נעילת שערי היכל העליון שקודם שינעלו יכנסו תפלתינו למעלה ויקבלו אותם ברצון למלאות שאלותינו ולמחול ולסלוח את כל עונותינו ופשעינו ובנעילה הוא חתימת הגז"ד של אדם. וז"ל האריז"ל ועתה בנעילה הוא חתימת הגז"ד שנכתב בר"ה על בני אדם לשכר ועונש עכ"ל בקיצור. לכן יזדרז אדם מאד ומאד בכוונת התפלה ויכניס בלבו דאגה ופחד גדול על חתימת הגז"ד הנורא הנעשה עליו בעולם העליון בעת הזאת ומה טוב אם יכול להוריד דמעות לעורר הרחמים בעולם העליון כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה ואף אם נחתך עליו הגז"ד לרעה ח"ו ע"י הבכי והדמעות יוכל להתהפך לטובה כמבואר בזה"ק ותראהו והנה נער בוכה מיד ותחמול עליו וכבר בא מאמר זה בשלימות בשערים הקודמים:
אחר תפלת המנחה יכין עצמו לתפלת נעילה ויאמר אשרי וקדושא דסדרא בכוונה עצומה ואח"ז יכין עצמו לתפלת העמידה והיא תפלת נוספת ביום צום הקדוש והנורא הזה בעת נעילת שערי היכל העליון שקודם שינעלו יכנסו תפלתינו למעלה ויקבלו אותם ברצון למלאות שאלותינו ולמחול ולסלוח את כל עונותינו ופשעינו ובנעילה הוא חתימת הגז"ד של אדם. וז"ל האריז"ל ועתה בנעילה הוא חתימת הגז"ד שנכתב בר"ה על בני אדם לשכר ועונש עכ"ל בקיצור. לכן יזדרז אדם מאד ומאד בכוונת התפלה ויכניס בלבו דאגה ופחד גדול על חתימת הגז"ד הנורא הנעשה עליו בעולם העליון בעת הזאת ומה טוב אם יכול להוריד דמעות לעורר הרחמים בעולם העליון כי כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה ואף אם נחתך עליו הגז"ד לרעה ח"ו ע"י הבכי והדמעות יוכל להתהפך לטובה כמבואר בזה"ק ותראהו והנה נער בוכה מיד ותחמול עליו וכבר בא מאמר זה בשלימות בשערים הקודמים:
187
קפ״חאתה נותן יד לפושעים כו' בתיבות (למען נחדל מעושק ידינו) אם יודע בעצמו איזה נדנוד גזל ח"ו שיש תח"י יהרהר עתה בתשובה שלימה ויקבל על עצמו קבלה אמתית שתיכף אחר יה"כ יתקן עון זה וישיב את הגזילה אשר גזל לאשר הוא לו או יפייס אותו וכבר זכרונו בא לפניך למעלה בשם השל"ה שכתב בענין חומר עון הגזל ודע וראה חומר עון הגזל שהזכירו אנשי כה"ג בתפלת נעילה בפרוטרוט למען נחדל מעושק ידינו ושאר עבירות הזכירו דרך כלל להתודות לפניך על כל עונותינו גם לא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל יעיין גם כן בתרגום איכה באני הגבר בפסוק נשא לבבינו אל כפים. גם בעון גזל רחמנא ליצלן אין מקבלין תפלותיו בעולם העליון ודוחין כל התפלות שלו חוץ לפרגוד אל המקטריגים רחמנא ליצלן כנ"ל בשערים הקודמים ועל זה ידוו לב כל הדויים. ודי בהערה זו. אתה הבדלת אנוש מראש כו'. ז"ל אבודרה"ם בקיצור אתה הבדלת אנוש מראש בעבור שחטא אדה"ר נטרד מג"ע. ואמר הבדלת על שם והבדילו ה' לרעה. (ותכירהו לעמוד לפניך) בעבור שנתחרט אדה"ר לא גרשו מכל וכל אלא השכינו מקדם לג"ע ואמרו ותכירהו כלומר הכרת אותו ולא התנכרתו אע"פ שחטא והי' בידך לעשות לו רע כי מי יאמר לך מה תפעל עכ"ל בקיצור ושאר התיבות שבנוסח זה מבוארים הם מעצמם. ובודאי בנוסח זה של אתה הבדלת ראוי לאדם. לעורר את עצמו מאד אל בכי רב ועצום מאד שהוא עת חתימת הגז"ד ולהרהר בפרוטרוט עוד בתשובה שלימה ואמתית כנ"ל וירגיש בעצמו שהוא עתה נקי וטהור מכל חטא ועון ממש כמלאך האלהים ע"י תשובתו האמתית שקבל בלבו ואז בודאי ירפא לו מהגז"ד שנחתם עליו לרעה ח"ו. ודי בהערה זו:
188
קפ״טשמע ישראל
פסוק זה יאמר בכוונה המבוארים למעלה ביחוד של ק"ש דחול ואציגה נא לפניך קיצור הכוונה בכדי שיוכל לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ג"פ עם הציבור והוא כשיאמר ה' אלהינו יכוין בכוונה הנ"ל בק"ש וכשיסיים ה' אחד יכוין בז"הל בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד ושבראת כל העולמות ואני ממליך אותך עלי ועל בניי ועל בני בניי עד סוף כל הדורות ויוכל לומר תיכף עם הצבור ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (אח"ז ז"פ):
פסוק זה יאמר בכוונה המבוארים למעלה ביחוד של ק"ש דחול ואציגה נא לפניך קיצור הכוונה בכדי שיוכל לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ג"פ עם הציבור והוא כשיאמר ה' אלהינו יכוין בכוונה הנ"ל בק"ש וכשיסיים ה' אחד יכוין בז"הל בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד ושבראת כל העולמות ואני ממליך אותך עלי ועל בניי ועל בני בניי עד סוף כל הדורות ויוכל לומר תיכף עם הצבור ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. (אח"ז ז"פ):
189
ק״צה' הוא האלהים
ובכתבי האריז"ל מבואר התקון הגדול והנפלא בעולמות העליונים הקדושים על ידי אמירת ז"פ ה' הוא האלהים שאנחנו אומרים בעת הזאת לכן ראוי שבכל פעם שיאמר ה' הוא האלהים יקבל עליו בכל יכולתו להראות אמתית אמונתו ביחוד אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ובודאי בזו נעשה ממילא ע"י התקון הגדול בעולמות העליונים כנ"ל וראוי לכל משכיל שיכוין זאת באלו ז"פ. ויאמר פסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והז"פ ה' הוא האלהים בכל עוצם כחו ובשמחה עצומה ודי בזה. וכשישמע התקיעה של שופר כנהוג יכניס בלבו תשוקה עצומה מתי יגיע ויזכה לשמוע קול שופר לעתיד בעת משיח צדקנו כמ"ש כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ואדני אלהים בשופר יתקע. ועיקר התשוקה יהיה שבזה יתגדל ויתקדש שמו הגדול ברוך הוא וברוך שמו בכל העולם:
ובכתבי האריז"ל מבואר התקון הגדול והנפלא בעולמות העליונים הקדושים על ידי אמירת ז"פ ה' הוא האלהים שאנחנו אומרים בעת הזאת לכן ראוי שבכל פעם שיאמר ה' הוא האלהים יקבל עליו בכל יכולתו להראות אמתית אמונתו ביחוד אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד ובודאי בזו נעשה ממילא ע"י התקון הגדול בעולמות העליונים כנ"ל וראוי לכל משכיל שיכוין זאת באלו ז"פ. ויאמר פסוק ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והז"פ ה' הוא האלהים בכל עוצם כחו ובשמחה עצומה ודי בזה. וכשישמע התקיעה של שופר כנהוג יכניס בלבו תשוקה עצומה מתי יגיע ויזכה לשמוע קול שופר לעתיד בעת משיח צדקנו כמ"ש כנשא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו ביום ההוא יתקע בשופר גדול. ואדני אלהים בשופר יתקע. ועיקר התשוקה יהיה שבזה יתגדל ויתקדש שמו הגדול ברוך הוא וברוך שמו בכל העולם:
190
קצ״אוכשיאמר (לשנה הבאה בירושלים) כנהוג יכניס גם כן בלבו תשוקה מתי נזכה לזה כי בודאי לא בחפזון ולא במנוסה נצא ונלך כמ"ש כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' וגו' גם לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם ובודאי בכל זה יתגדל ויתקדש שמו הגדול וע"ז יהיה עיקר תשוקתו בלבו. ודי בהערה זו:
191
קצ״בתפלת ערבית וקידוש הלבנה
במוצאי יום כפור יכין את עצמו אחר זה לתפלת ערבית להתפלל אותה בכוונה עצומה בכל הכוונות המבוארות בתפלת החול ואף שמשער בעצמו שאין בו עוד כח מפאת חולשות הצום להתפלל בהתלהבות ובכוונות ההם וחזקת והיית לאיש להתעורר את עצמו להתפלל אעפ"כ בכוונה עצומה והבא לטהר מסייעין אותו ודי בהערה זו כתוב בש"ע סי' תכ"ו לקדש הלבנה במוצאי י"כ עי"ש. והיה לעת ערב יהיה אור פני הלבנה ילך בזריזו' ובשמחה עצומה לקדשה עם הציבור בכל הכוונות המבוארים למעלה ואם לא יהיה אז הלבנה מאירה יכניס צער גדול בלבו על זה שלא יכול לעשות נחת רוח וכבוד גדול ליוצרו ובוראו ית"ש תיכף אחר הצום בברכת הלבנה שהיא כקבלת פני השכינה הקדושה ויזהר האדם מאד ומאד בסעודה שאחר הצום שתהיה יראת ה' על פניו לבלתי תחטא באכילה גסה ח"ו או דרך זלילות וסובאות ר"ל. בהיות שעינינו רואות בהמון עם זה דרכם כסל למו אחר שנועל הסנדל במוצאי יה"כ ובא לביתו ועושה הבדלה ושותה הכוס תיכף נשתנה כולו מכמות שהיה כל היום בתשובה וזעקה ויראת אלהים על פניו ועתה מיד נהפך לאיש אחר ואינו נזהר בהם במה שהתודה עליהם ביום צום הקדוש ואוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה לכן יזהר האדם מאד בזה שלא יהיה רח"ל כגונב דעת המקום ב"ה ודי בזה. נשלם סדר תפלות ר"ה ויה"כ בכל פרטיהם. בעזר הנותן לכל חי מזונותיהם. בוחן ובודק עשתנותיהם:
במוצאי יום כפור יכין את עצמו אחר זה לתפלת ערבית להתפלל אותה בכוונה עצומה בכל הכוונות המבוארות בתפלת החול ואף שמשער בעצמו שאין בו עוד כח מפאת חולשות הצום להתפלל בהתלהבות ובכוונות ההם וחזקת והיית לאיש להתעורר את עצמו להתפלל אעפ"כ בכוונה עצומה והבא לטהר מסייעין אותו ודי בהערה זו כתוב בש"ע סי' תכ"ו לקדש הלבנה במוצאי י"כ עי"ש. והיה לעת ערב יהיה אור פני הלבנה ילך בזריזו' ובשמחה עצומה לקדשה עם הציבור בכל הכוונות המבוארים למעלה ואם לא יהיה אז הלבנה מאירה יכניס צער גדול בלבו על זה שלא יכול לעשות נחת רוח וכבוד גדול ליוצרו ובוראו ית"ש תיכף אחר הצום בברכת הלבנה שהיא כקבלת פני השכינה הקדושה ויזהר האדם מאד ומאד בסעודה שאחר הצום שתהיה יראת ה' על פניו לבלתי תחטא באכילה גסה ח"ו או דרך זלילות וסובאות ר"ל. בהיות שעינינו רואות בהמון עם זה דרכם כסל למו אחר שנועל הסנדל במוצאי יה"כ ובא לביתו ועושה הבדלה ושותה הכוס תיכף נשתנה כולו מכמות שהיה כל היום בתשובה וזעקה ויראת אלהים על פניו ועתה מיד נהפך לאיש אחר ואינו נזהר בהם במה שהתודה עליהם ביום צום הקדוש ואוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה לכן יזהר האדם מאד בזה שלא יהיה רח"ל כגונב דעת המקום ב"ה ודי בזה. נשלם סדר תפלות ר"ה ויה"כ בכל פרטיהם. בעזר הנותן לכל חי מזונותיהם. בוחן ובודק עשתנותיהם:
192
קצ״ג
193
קצ״ד
194
קצ״ה
195
קצ״ו
196
קצ״ז
197
קצ״ח
198
קצ״ט
199
ר׳
200
ר״א
201
ר״ב
202
ר״ג
203
ר״ד
204
ר״ה
205
ר״ו
206
ר״ז
207
ר״ח
208
ר״ט
209
ר״י
210
רי״א
211
רי״ב
212
רי״ג
213
רי״ד
214
רי״ה
215
רי״ו
216
רי״ז
217
רי״ח
218
רי״ט
219
ר״כ
220
רכ״א
221
רכ״ב
222
רכ״ג
223
רכ״ד
224
רכ״ה
225
רכ״ו
226
רכ״ז
227
רכ״חהנה זה היום של ערב סוכות הרי הוא בכי יתן איש אשר ידבנו לבו לעשות צדקה כי רבה היא מאד ביום הזה. וגם הוא זמן אסיפה לאסוף הביתה על כל ימי החג להזמין ולהתארח עניים מהוגנים בני תורה על שולחנו והם חלק הז' אושפיזין קדישין כמו שיבא באור לפנינו בפרקים הבאים בעז"ה מזה"ק גודל מעלתה של מצוה זו ולהיפך ר"ל העונש הגדול. וענין הז' אושפיזין הלא הוא מלא בספרים. הנה בערב סוכות היום קצר והמלאכה מרובה בהכנת סכך הסוכה ויפוי הסוכה והכנת לולב ומיניו והטהרה במקוה ובעבור זה גדלה המכשלה שנכשלים בזה רבים מבני עמינו לעשות מלאכה בנוי סוכה קרוב לצאת הככבים רחמנא ליצלן ואלו עוברין עליהם זמן התפלה של מנחה זו ומתפללים לאחר שעבר זמנה בביתם בלא כוונה בבהלה ובמרוצה. לכן ראוי לכל ירא וחרד לדבר ה' לתקן הכל קודם ערב הרגל כל מה דאפשר בכדי שישאר לו בערב החג שהות מבעוד יום לילך לבה"כ להתפלל תפלת מנחה בציבור בכוונה ולא יכשל באיסור מלאכה בי"ט ח"ו. ודי בהערה זו:
228
רכ״טמצות ישיבה בסכות
(בסכות תשבו שבעת ימים כעין תדורו) במ"ע עלינו שיהיה האדם אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה והוא משנה וברייתא בפ' הישן וטיול הוא כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא בשעת אכילה ושתייה כל אלו מחויב האדם במ"ע מן התורה דוקא בתוכה ולא בביתו שהוא דר בו כל השנה. וז"ל אבודרה"ם כתוב בחדוש ידב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא לילה הראשונה א"ת מפני שהלילה הראשון חובה ומכאן ואילך רשות סוכה ג"כ לילה הראשון היא חובה בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות אוכל ופירות א"צ לאכלם בסוכה ויש לומר כו' דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה ה"מ האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שאי אפשר שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה וישן מעט ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה הלכך על הישיבה מברך לישב משא"כ במצה עכ"ל. הרי מבואר שאפי' ישיבה או הליכה מעט הנקרא טיול בגמרא צריך בסוכה כי מ"ש הכתוב בסוכות תשבו הוא לשון עכבה כן פירשו כל המפרשים לפ"ז מחויב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד ולהמשיל הדבר הזה אם צריך לשתו' ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדבורים של צרכי השתי' ויהי ככלותו לדבר לשוב לסוכה כפי שמבואר בלשון אבודרה"ם. זולת הלמוד כשהוא בעיון רב ועצום והתפלה התירו רז"ל חוץ לסוכה כמו שהובא בטור ובש"ע. וכמו שכשוהה חוצה לה עובר על מצות עשה מן התורה כנ"ל כן הדבר הזה מדה טובה מרובה שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו לכן מהראוי לאדם שירגיל א"ע לחשוב בתמידות במחשבתו בעת ישיבתו בסוכה בשמחה עצומה קיום מ"ע זו ומכ"ש כשירגיל בתמידות לפרט בדבור קיום מ"ע זו בודאי לא יבא אל ביטול מ"ע זו אפי' רגע כמימרא אל דבר בלתי הכרחי כי ההרגל נעשה טבע לחשוב תמיד קיום מ"ע זו. ודי בהערה זו. מעתה נחזור אל הפרט השני שבכלל מ"ע בסכות חשבו והיא השינה שרוב בני תמותה נבוכו בזה להקל בעו"הר בדבר המבואר במשנה וברייתא שאפי' שינת עראי אסור חוץ לסוכה דאין קבע לשינה ואף שהרמ"א בסי' תרל"ט הביא ב' טעמים במה שמקילין בשינה בודאי טעם הא' שכתוב משום צער צינה במקומות הקרים אינו מספיק במדינתינו שאין כ"כ קור גדול בימות החג ומה גם מי שיש לו כרים וכסתות. גם טעם הב' במה שכתוב משום תשבו כעין תדורו כו' בודאי ביום אין שייך טעם זה ואף בלילה כשישן בביתו יחידי גם כן אין שייך טעם זה. כמו שכתב בדרכי משה ועי"ש. ומי שנגע יראת ה' בלבו איך יכול לפטור עצמו בטעמים אלו ממצות עשה מן התורה כשישן ביום או ביחידי בביתו בלילה חוץ לסוכה. ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאד בכל מה שמבואר בש"ע סי' תרל"ט כי כל הדינים המבוארים שם הם דינא דגמרא מהם משנה וברייתא ומהם מימרות דגמרא. גה מה שהובא בסי' זה מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח היא משנה מפורשת ג"כ ע"כ יזהר האדם בהם:
(בסכות תשבו שבעת ימים כעין תדורו) במ"ע עלינו שיהיה האדם אוכל ושותה וישן ומטייל בסוכה והוא משנה וברייתא בפ' הישן וטיול הוא כמו שהולך אדם לפעמים הילך והילך ולפעמים הוא יושב אף שלא בשעת אכילה ושתייה כל אלו מחויב האדם במ"ע מן התורה דוקא בתוכה ולא בביתו שהוא דר בו כל השנה. וז"ל אבודרה"ם כתוב בחדוש ידב"ש מפני מה מברכין על הסוכה כל ז' ובמצה אין מברכין אלא לילה הראשונה א"ת מפני שהלילה הראשון חובה ומכאן ואילך רשות סוכה ג"כ לילה הראשון היא חובה בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות אוכל ופירות א"צ לאכלם בסוכה ויש לומר כו' דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה ה"מ האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שאי אפשר שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה וישן מעט ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה הלכך על הישיבה מברך לישב משא"כ במצה עכ"ל. הרי מבואר שאפי' ישיבה או הליכה מעט הנקרא טיול בגמרא צריך בסוכה כי מ"ש הכתוב בסוכות תשבו הוא לשון עכבה כן פירשו כל המפרשים לפ"ז מחויב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד ולהמשיל הדבר הזה אם צריך לשתו' ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדבורים של צרכי השתי' ויהי ככלותו לדבר לשוב לסוכה כפי שמבואר בלשון אבודרה"ם. זולת הלמוד כשהוא בעיון רב ועצום והתפלה התירו רז"ל חוץ לסוכה כמו שהובא בטור ובש"ע. וכמו שכשוהה חוצה לה עובר על מצות עשה מן התורה כנ"ל כן הדבר הזה מדה טובה מרובה שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו לכן מהראוי לאדם שירגיל א"ע לחשוב בתמידות במחשבתו בעת ישיבתו בסוכה בשמחה עצומה קיום מ"ע זו ומכ"ש כשירגיל בתמידות לפרט בדבור קיום מ"ע זו בודאי לא יבא אל ביטול מ"ע זו אפי' רגע כמימרא אל דבר בלתי הכרחי כי ההרגל נעשה טבע לחשוב תמיד קיום מ"ע זו. ודי בהערה זו. מעתה נחזור אל הפרט השני שבכלל מ"ע בסכות חשבו והיא השינה שרוב בני תמותה נבוכו בזה להקל בעו"הר בדבר המבואר במשנה וברייתא שאפי' שינת עראי אסור חוץ לסוכה דאין קבע לשינה ואף שהרמ"א בסי' תרל"ט הביא ב' טעמים במה שמקילין בשינה בודאי טעם הא' שכתוב משום צער צינה במקומות הקרים אינו מספיק במדינתינו שאין כ"כ קור גדול בימות החג ומה גם מי שיש לו כרים וכסתות. גם טעם הב' במה שכתוב משום תשבו כעין תדורו כו' בודאי ביום אין שייך טעם זה ואף בלילה כשישן בביתו יחידי גם כן אין שייך טעם זה. כמו שכתב בדרכי משה ועי"ש. ומי שנגע יראת ה' בלבו איך יכול לפטור עצמו בטעמים אלו ממצות עשה מן התורה כשישן ביום או ביחידי בביתו בלילה חוץ לסוכה. ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאד בכל מה שמבואר בש"ע סי' תרל"ט כי כל הדינים המבוארים שם הם דינא דגמרא מהם משנה וברייתא ומהם מימרות דגמרא. גה מה שהובא בסי' זה מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח היא משנה מפורשת ג"כ ע"כ יזהר האדם בהם:
229
ר״ל
230
רל״א
231
רל״ב
232
רל״ג
233
רל״ד
234
רל״ה
235
רל״ו
236
רל״ז
237
רל״ח
238
רל״ט
239
ר״מ
240
רמ״א
241
רמ״ב
242
רמ״ג
243
רמ״ד
244
רמ״ה
245
רמ״ו
246
רמ״ז
247
רמ״ח
248
רמ״ט
249
ר״נ
250
רנ״א
251
רנ״ב
252
רנ״ג
253
רנ״ד
254
רנ״ה
255
רנ״ו
256
רנ״ז
257
רנ״ח
258
רנ״ט
259
ר״ס
260
רס״א
261
רס״ב
262
רס״ג
263
רס״ד
264
רס״ה
265
רס״ו
266
רס״זמעלת הסוכה
267
רס״חהנה נא הערה הזאת קרוב להכניס את האדם אל קיום המצוה של ישיבת סוכה בשמחה עצומה ויהי בראותו את גודל מעלת מצוה זו וגודל שכרה ולהיפך גודל עונשה רחמנא ליצלן. וענין ז' אושפיזין עלאין ועי"ז נכספה וגם כלתה נפשו אל קיומ' בשמחה עצומה כי מה מאד גדולה מעלת מצות סוכה הלא המה מבוארים בכמה מקומות בגמרא הקדושה וכן הוא מפליג מאד בזה"ק בזה. ושם ע"ב ז"ל ת"ח בשעתא דב"נ יתיב במדורא דא (ר"ל בסוכה) צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקיא ודוד מלכא שויין מדוריהון עמי' הה"ד כו' ובעי ב"נ למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשרין עמי' כו' רב המנונא סבא כד הוי עייל לסוכה הוי חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין. מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך ואומר בסוכות תשבו. תיבו אושפיזין עלאין תיבו תיבו אושפיזין מהימנותא תיבו. אסחי ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא כו'. ועכ"ד בעי למחדי למסכנא מ"ט בגין דחולקא דאנון אושפיזין דזמין דמסכני הוא. וההוא דיתיב בצלא דא מהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון (ר"ל בהזמנה עניים ואביונים על שלחנו) כלהו קיימי מיני' ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וגו'. אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה הוא ולאו דקוב"ה עליה כתיב וזריתי פרש על פניכם וגו' פרש חגיכם ולא חגי ווי לי' לההוא בר נש בשעתא דאלין אושפיזי מהימנותא קיימי מפתורי' ואמר ר' אבא אברהם כל יומוי הוה קאים בפרשת אורחין לזמנא אושפיזין ולתקנא לון פתורא השתא דמזמנין לי' ולכלהו צדיקיא ולדוד מלכא ולא יהבין לון חולקהון. אברהם קאים מפתורא וקרי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה וכלהו סלקין אבתרי'. יצחק אמר ובטן רשעים תחסר. יעקב אמר פתק אכלת תקיאנה. ושאר כל צדיקיא אמרי כי כל שולחנות מלא קיא צואה בלי מקום. דוד מלכא אמר כו' ולא לימא אינש איכול ואשבע וארווי בקדמיתא ומה דישתאר אתן למסכני אלא רישא דכלא דאושפיזין הוא ואי חדי לאושפיזין ורווי לון קב"ה חדי עמי' ואברהם קרי עליה אז תתענג על ה' כו'. יצחק קאמר גבור בארץ יהיה זרעו גו' הון ועושר בביתו גו'. יעקב אמר אז יבקע כשחר אורך גו'. שאר צדיקיא אמרי ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך כו'. עכ"ל בקיצור נמרץ. אחיי ורעיי ידידי עליון ואהובי נפשי הביטו אל שיעור חשיבתם של מקיימי מצוה זו אלו הן הנוחלין ומנחילין הגאולה לו ולבניו אחריו לדורות עולם וכבוד ה' חופף עליו כל היום והוא יושב בצל סוכה וקדושי משכני עליון האבות הקדושים באים להתלונן עמו בצל סוכה והם שמחים עמו כשנותן אז מלחמו לדלים ולאביונים הגונים ועניים מרודים יביא ויאסף אותם הביתה והם יקחו חלקם של הני אושפיזין עלאין קדישין ומברכתם יבורך גבר ירא ה' שבעה ברכות ולהיפך ח"ו סר ענן השכינה מעל אהל הסוכה וח"ו תבא עליו קללה ולא ברכה ר"ל כנ"ל בזה"ק הנ"ל ואיך לא יתלהב ויחס לבבו אל הזהירות והשמירה מעולה בזה מאד ומאד. ודי בהערת הז"הק הנ"ל. וראוי לומר בכל פעם שיכנוס לסעוד בסוכה תפלה קצרה רבון כל העולמים יר"מ שיהא חשוב לפניך מצות ישיבת סוכה זו כאלו קיימתיה בכל פרטיה ודקדוקיה ותרי"ג מצות התלוים בה וכאלו כוונתי בכל הכוונות שכוונו בה אנשי כנה"ג ע"כ. הנה זה בא למעלה בשערים הקודמים חיוב הלמוד על השלחן בכל ימות השנה ומה גם בחג הקדוש הזה לכבוד הז' אושפיזין קדישין כי עיקר כבודן הוא הלמוד על השלחן וזמירות ושבחים ולהנאות עניים ואביונים משלחנו כנ"ל. ודי בהערה זו:
268
רס״ט
269
ר״ע
270
רע״א
271
רע״ב
272
רע״ג
273
רע״ד
274
רע״ה
275
רע״ו
276
רע״ז
277
רע״ח
278
רע״ט
279
ר״פ
280
רפ״א
281
רפ״ב
282
רפ״ג
283
רפ״ד
284
רפ״ה
285
רפ״ו
286
רפ״ז
287
רפ״ח
288
רפ״ט
289
ר״צ
290
רצ״א
291
רצ״ב
292
רצ״ג
293
רצ״ד
294
רצ״ה
295
רצ״ו
296
רצ״ז
297
רצ״ח
298
רצ״ט
299
ש׳
300
ש״א
301
ש״ב
302
ש״ג
303
ש״ד
304
ש״ה
305
ש״ו
306
ש״ז
307
ש״חלולב ומיניו
308
ש״טהנה בודאי אחיי ורעי מי שחננו השם יתעלה וסיפק בידו לקנות אתרוג לעצמו מוטל עליו החיוב לקנות אתרוג הכשר ומהודר ולולב ומיניו ולצאת בהם ידי חובתו וגודל מעלת מצוה זו הובא בספרים וז"ל אבודרה"ם ואומר בחדה שכל המקיים מצות אתרוג עם שלשת המינים כאלו קיים המצות והטעם מפני שהחשבון האתרוג עם שלשת מינים עולה למנין תרי"ג עכ"ל. ובודאי אם יש סיפק ביד האדם לקנות אתרוג ולולב גם לבניו הקטנים אזי יזהר בזה גם כן כי היא משנה מפורשת והובא ג"כ בש"ע סי' תרנ"ו ודי בזה:
309
ש״יכוונת הלולב
באשמורת הבקר של יום ראשון דחג יכין עצמו אל קיום מצות עשה מן התורה נטילת הד' מינים כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. ויתבונן מקודם עם הנץ החמה ואז יברך על הלולב בסוכה דוקא כ"כ האריז"ל ע"פ סוד גדול שברכת נטילת לולב עם הנענועין יהיה דוקא בסוכה וכן נוהגין היראים וחרדים לדבר ה'. וקודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' בכוונה עצומה ויתפלל גם כן תפלה קצרה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג ויברך ברכת הלולב בשמחה עצומה עד מאד ויתן הודאה גדולה ועצומה ליוצרנו ובוראנו ית"ש שזיכה אותנו במצוה רבה זו. וגם בברכת שהחיינו יתן במחשבתו הודאה גדולה ועצומה כנ"ל בשערים הקודמים כוונת ברכה זו. ואח"כ יתחיל לעשות הנענועין וע"פ כתבי האריז"ל הוא על סדר זה דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב ובכל רוח יעשה שלש נענועיו ובכל נענוע ובנענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הובאה ויזהר מאד שלא יגע ראש הלולב לכותל בעת הנענוע של הולכה גם בנענוע החמישי שהוא למטה יזהר שלא להפוך ראש הלולב למטה אלא לעולם יוליך ויביא בראש הלולב למעלה ובנענוע זה החמישי תהיה ההולכה לצד מטה וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך הנענוע הרביעי של צד מעלה ובכל הובאה יגיעו האתרוג והלולב בחזה כ"ז מהאריז"ל. ויעיין אדם בכתבי האריז"ל מהתקונים הנפלאים והנוראים הנעשים ע"י הנענועים וידע מה העבודה הזאת לנו ואז בודאי יגיל וישמח שמחה עצומה עד מאד בעת הנענועים. ואתה אנוש כערכי יכוין כוונה פשוטה ההכרחי והוא שבכל הולכה והבאה שבכל ניענוע וניענוע יכוין במחשבתו בז"הל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ברור הוא לכל משכיל שאם יכוין כוונה זו בשמחה עצומה מאד יחשב לפני המקום ב"ה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א וגו' כמאמר הכתוב בני תנה את לבך לי שיהא לבו שלם עם ה' אלהיו ושמח במצותיו הקדושים מאד וכל מגמתו לעשות רצון יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה כי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו לכוין את אשר לא תשיג יד שכלו ובודאי אף מי שחננו ה' דיעה ובינה לכוין כל כוונות פרטיות של האריז"ל צריך ג"כ לצרף עמם הכוונה הזו. ויזהר האדם מאד שלא יתנהג במצות בוראינו ברוך הוא וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה רח"ל. ודי בהערה זו. ואלו מקומות שאמרו לנענע בהם לפ"ד הב"י בהודו לה' תחלה וסוף. ובאנא ה' הושיעה נא ב"פ וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ זה"ק והתקונים ע"ד הסוד אך בזה לא השוו מדותיהם שלדעת הב"י בש"ע מנענעים ב"פ בהודו שבסוף הלל לפי שכופלין הפסוק ב"פ ולדעת האריז"ל אין מנענעין אלא פעם א' באמירת פעם ראשון ולא כשכופל אותו אך דעת הרמ"א שהש"ץ מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים הודו. (ויזהר) האדם מאד לכוין בנענועים דהלל ג"כ כוונה הנ"ל. הנה ע"פ רוב מפסיקין לקריאת הלל ושוהין בין תפלת העמידה לקריאת הלל עד שיבואו כל האתרוגים לבי"כנ ולעולם יהא אדם ירא שמים לבל יעבור זמן ההוא בחג הקדוש הזה לבטלה אך יעסוק בתורה באותו שעה (ויזהר) מאד לשמוע הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת וכשיגיע לפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה על קיום מ"ע זו היום ויתן הודאה עצומה במחשבתו שהחיה אותו עד עת מצוא לקיים מ"ע זו לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה. ודי בהערה זו:
באשמורת הבקר של יום ראשון דחג יכין עצמו אל קיום מצות עשה מן התורה נטילת הד' מינים כמ"ש ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. ויתבונן מקודם עם הנץ החמה ואז יברך על הלולב בסוכה דוקא כ"כ האריז"ל ע"פ סוד גדול שברכת נטילת לולב עם הנענועין יהיה דוקא בסוכה וכן נוהגין היראים וחרדים לדבר ה'. וקודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' בכוונה עצומה ויתפלל גם כן תפלה קצרה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג ויברך ברכת הלולב בשמחה עצומה עד מאד ויתן הודאה גדולה ועצומה ליוצרנו ובוראנו ית"ש שזיכה אותנו במצוה רבה זו. וגם בברכת שהחיינו יתן במחשבתו הודאה גדולה ועצומה כנ"ל בשערים הקודמים כוונת ברכה זו. ואח"כ יתחיל לעשות הנענועין וע"פ כתבי האריז"ל הוא על סדר זה דרום צפון מזרח מעלה מטה מערב ובכל רוח יעשה שלש נענועיו ובכל נענוע ובנענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הובאה ויזהר מאד שלא יגע ראש הלולב לכותל בעת הנענוע של הולכה גם בנענוע החמישי שהוא למטה יזהר שלא להפוך ראש הלולב למטה אלא לעולם יוליך ויביא בראש הלולב למעלה ובנענוע זה החמישי תהיה ההולכה לצד מטה וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך הנענוע הרביעי של צד מעלה ובכל הובאה יגיעו האתרוג והלולב בחזה כ"ז מהאריז"ל. ויעיין אדם בכתבי האריז"ל מהתקונים הנפלאים והנוראים הנעשים ע"י הנענועים וידע מה העבודה הזאת לנו ואז בודאי יגיל וישמח שמחה עצומה עד מאד בעת הנענועים. ואתה אנוש כערכי יכוין כוונה פשוטה ההכרחי והוא שבכל הולכה והבאה שבכל ניענוע וניענוע יכוין במחשבתו בז"הל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ברור הוא לכל משכיל שאם יכוין כוונה זו בשמחה עצומה מאד יחשב לפני המקום ב"ה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א וגו' כמאמר הכתוב בני תנה את לבך לי שיהא לבו שלם עם ה' אלהיו ושמח במצותיו הקדושים מאד וכל מגמתו לעשות רצון יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה כי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו לכוין את אשר לא תשיג יד שכלו ובודאי אף מי שחננו ה' דיעה ובינה לכוין כל כוונות פרטיות של האריז"ל צריך ג"כ לצרף עמם הכוונה הזו. ויזהר האדם מאד שלא יתנהג במצות בוראינו ברוך הוא וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה רח"ל. ודי בהערה זו. ואלו מקומות שאמרו לנענע בהם לפ"ד הב"י בהודו לה' תחלה וסוף. ובאנא ה' הושיעה נא ב"פ וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ זה"ק והתקונים ע"ד הסוד אך בזה לא השוו מדותיהם שלדעת הב"י בש"ע מנענעים ב"פ בהודו שבסוף הלל לפי שכופלין הפסוק ב"פ ולדעת האריז"ל אין מנענעין אלא פעם א' באמירת פעם ראשון ולא כשכופל אותו אך דעת הרמ"א שהש"ץ מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים הודו. (ויזהר) האדם מאד לכוין בנענועים דהלל ג"כ כוונה הנ"ל. הנה ע"פ רוב מפסיקין לקריאת הלל ושוהין בין תפלת העמידה לקריאת הלל עד שיבואו כל האתרוגים לבי"כנ ולעולם יהא אדם ירא שמים לבל יעבור זמן ההוא בחג הקדוש הזה לבטלה אך יעסוק בתורה באותו שעה (ויזהר) מאד לשמוע הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת וכשיגיע לפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה על קיום מ"ע זו היום ויתן הודאה עצומה במחשבתו שהחיה אותו עד עת מצוא לקיים מ"ע זו לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה. ודי בהערה זו:
310
שי״אכוונת ההקפה
בכל יום מקיפין את הבימה שעליו הס"ת פעם א' בלולב ומיניו שבידו. וע"כ מי שיש לו לולב שלו בעצמו חיוב גדול עליו לעשות התקון של הקפה בעצמו עם שאר תקונים של הנענועים של ברכת נטילת לולב ושל הלל ויהיו התקונים בשלימות ויזהר האדם מאד בזה. ומי שאין ידו משגת ליקח לעצמו לולב ראוי לו להשתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות בו כל התקונים הנ"ל דהיינו בענין שיוכל לברך עליו בסוכה דוקא ולעשות הנענועים גם בקריאת הלל ולהקיף הבימה ובודאי מי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה ג"כ כוונה הנ"ל בנענועים ועוד זאת יתירה בההקפה שצריך לפרט הכוונה הנ"ל בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה כי תקון ההקפה הוא דוקא בדבור כאשר יבא לפנינו בעז"ה בהקפות דהו"ר ויתחיל בז"הל אני מקיף ס"ת זו בד' מינים אלו שבידי לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ואם טרם יכלה לגמור ההקפה גמר אומר שבלבו וכוונתו הנ"ל אזי יחזור פעם שנית לפרט הכוונה הנ"ל וחוזר חלילה עד שיגמר ההקפה אך בשמחה עצומה מאד ויחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת הראויות לה. וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק ויהי נועם בכוונה עצומה במתון. ויאמר אני והו הושיעה נא ב"פ כנהוג פ"א אחר ההקפה מיד ועוד פ"א קודם פסוק הושיעה את עמך בכוונה עצומה והוא ע"פ תקונים תקון ו' דף כ"ג ע"ש. (החסידים) ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים כמעט כל לילות של חה"מ בזמירות ושבחים ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפלת ערבית דחה"מ בחג הזה זכר לשמחת בית השואבה וכל מי שעושה זכר למקדש אשרי חלקו כדאי' בגמרא ע"פ ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לכן יזדרז האדם בלילות אלו בשבחים ובזמירות אף ביחידי ויהא חלקי עמו. דהיינו יזמר השבחים של פיוטים דר"ה ויה"כ אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובארץ. וכיוצא גם מזמורים תהלים שהם שבחים נפלאים היינו מזמורי של קבלת שבת ושבת ברכות וכיוצא. גם הה' בבות דאין כאלהינו ואחר כל השבחים ראוי לומר הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' ויגיל וישמח שמחה עצומה מאד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה:
בכל יום מקיפין את הבימה שעליו הס"ת פעם א' בלולב ומיניו שבידו. וע"כ מי שיש לו לולב שלו בעצמו חיוב גדול עליו לעשות התקון של הקפה בעצמו עם שאר תקונים של הנענועים של ברכת נטילת לולב ושל הלל ויהיו התקונים בשלימות ויזהר האדם מאד בזה. ומי שאין ידו משגת ליקח לעצמו לולב ראוי לו להשתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות בו כל התקונים הנ"ל דהיינו בענין שיוכל לברך עליו בסוכה דוקא ולעשות הנענועים גם בקריאת הלל ולהקיף הבימה ובודאי מי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה ג"כ כוונה הנ"ל בנענועים ועוד זאת יתירה בההקפה שצריך לפרט הכוונה הנ"ל בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה כי תקון ההקפה הוא דוקא בדבור כאשר יבא לפנינו בעז"ה בהקפות דהו"ר ויתחיל בז"הל אני מקיף ס"ת זו בד' מינים אלו שבידי לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ואם טרם יכלה לגמור ההקפה גמר אומר שבלבו וכוונתו הנ"ל אזי יחזור פעם שנית לפרט הכוונה הנ"ל וחוזר חלילה עד שיגמר ההקפה אך בשמחה עצומה מאד ויחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת הראויות לה. וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק ויהי נועם בכוונה עצומה במתון. ויאמר אני והו הושיעה נא ב"פ כנהוג פ"א אחר ההקפה מיד ועוד פ"א קודם פסוק הושיעה את עמך בכוונה עצומה והוא ע"פ תקונים תקון ו' דף כ"ג ע"ש. (החסידים) ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים כמעט כל לילות של חה"מ בזמירות ושבחים ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפלת ערבית דחה"מ בחג הזה זכר לשמחת בית השואבה וכל מי שעושה זכר למקדש אשרי חלקו כדאי' בגמרא ע"פ ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לכן יזדרז האדם בלילות אלו בשבחים ובזמירות אף ביחידי ויהא חלקי עמו. דהיינו יזמר השבחים של פיוטים דר"ה ויה"כ אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובארץ. וכיוצא גם מזמורים תהלים שהם שבחים נפלאים היינו מזמורי של קבלת שבת ושבת ברכות וכיוצא. גם הה' בבות דאין כאלהינו ואחר כל השבחים ראוי לומר הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' ויגיל וישמח שמחה עצומה מאד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה:
311
שי״ב
312
שי״ג
313
שי״ד
314
שי״ה
315
שי״ו
316
שי״ז
317
שי״ח
318
שי״ט
319
ש״כ
320
שכ״א
321
שכ״ב
322
שכ״ג
323
שכ״ד
324
שכ״ה
325
שכ״ו
326
שכ״ז
327
שכ״ח
328
שכ״ט
329
ש״ל
330
של״א
331
של״ב
332
של״ג
333
של״ד
334
של״ה
335
של״ו
336
של״ז
337
של״ח
338
של״ט
339
ש״מ
340
שמ״א
341
שמ״ב
342
שמ״ג
343
שמ״ד
344
שמ״ה
345
שמ״ו
346
שמ״ז
347
שמ״ח
348
שמ״ט
349
ש״נ
350
שנ״א
351
שנ״ב
352
שנ״ג
353
שנ״ד
354
שנ״ההושענא רבא
355
שנ״והנה גודל התיקונים הנעשים ע"י למוד בלילה הזה כבר נודע וגלוי לכל הוא בהיות כי הובאו בתקון ליל הושענא רבא ע"ש. לכן יזהר האדם למעט באכילה בסעודות לילה זו בכדי שיוכל להיות נעור כל הלילה לעשות התקון כי האכילה מביא לידי שינה. ויזהר מאוד בקריאת משנה תורה לכוין כל הכוונות המבוארים למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת ויזהר בדקדוק התיבות היטב כפי שמבואר למעלה בתפלת החול. ובפ' ואתחנן בפסוק שמע ישראל יכוין הכוונה שבק"ש. והשם הטוב יכפר בעד המון עם שקורין משנה תורה בבהלה ובמרוצה ואין מדקדקין אחריו לבל תהיה מובלעת תיבה בחברתה וכי נחשב זה לתקון הלואי שלא יקלקל. ודי בהערה זו. (ואחר) קריאת משנה תורה יקרא האדרא זוטא כולה ואם ישער שאין עוד שהות יקרא עכ"פ באדרא פטירת רשב"י ע"ה ויתחיל לקרות סוף האדרא עד גמר האדרא וכשיגיע לפטירת רשב"י ע"ה א"ר אבא לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים כו' יעורר לבו אל בכי עצום מאד על פטירת הצדיק הזה ואף אם כבר התחילו הצבור לומר ספר תהלים עכ"ז לא ימנע עצמו מלקרות פטירת רשב"י ע"ה ולבכות על פטירתו לכפרת עונותיו כידוע ואח"ז יאמר ס' תהלים עם הצבור במתון גדול ובדקדוק התיבות היטב ובכוונה עצומה בכדי שיהא אמירתו תשובה לכפרת עונותיו כידוע בגודל מעלת אמירת מזמורי תהלים בכוונה. ובמזמור שהוא ענין תפלה ובקשה צריך האדם להתפלל במחשבתו הבקשה ההיא בכוונה עצומה כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים ומה טוב אם יכול לעורר לבבו אל הבכי ואציג לפניך כמה מזמורים ומהם יקוש האדם מעצמו אל השאר כגון מזמור י"ג וכ"ב וכיוצא וכן בכל המזמורים של עניני בקשה שיטה ית"ש את לבבנו אליו לאהבתו וליראתו ולעבדו בלבב שלם כגון מזמור כ"ה וכ"ז וכיוצא. במזמורים הדברים מענין חרבת בית מקדשינו כגון מזמור מ"ב מ"ג מ"ד יעורר לבו אל בכי הרבה בכה. ולהיפך במזמורים של שבחים והודאות יאמר בשמחה עצומה והודאה גדולה במחשבתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש מענין השבח ההוא ויזהר האדם בכל זה. גם לא יתנהג באמירת תהלים בצבור כהמון עם שאומרים פסוק אחר פסוק דהיינו פסוק שאומר הש"ץ מדלג פסוק ההוא ומתחיל הפסוק שלאחריו אלא לא ידלג שום פסוק רק אותו פסוק שאומר הש"ץ יאמר אותו בלחש קצת ופסוק שאומרים הצבור יאמר אותו בקול רם והש"ץ יתנהג להיפך. ואם יראה שהצבור ממהרים מאד באמירתו לא ימהר הוא בשביל זה ואף שעי"ז לא יגמור התהלים כי טוב מעט בכוונה רק אמירתו יהיה ע"ד הכוונה המבוארת ודי בזה. ויזהר האדם מאד בליל זו בכוונת אי"ר כנ"ל בתחלת החול. (ואחר) אמירת ס' תהלים ילך לטהר במקוה כנהוג ויזהר לחבר לילה ויום בלמוד או בבקשות תחנונים או בברכת השחר כי הוא חיוב גדול בכל הלילות כצ"ל בשערים הקודמים ומכ"ש בלילה הזאת. ויזהר האדם ומאד ומאד בכוונת התפלה ביום הנורא הזה ויתאמץ בכל התאמצות להפיג שינתו מעיניו בכדי שיוכל להתפלל בכוונה עצומה דהיינו שיתפלל בכל עוצם כחו וכל זה הוא מניעה גדולה לחטיפת השינה ודי בהערה זו. ואם ישער שלא יוכל להתפלל עם הצבור אם יאמר מזמורי של שבת ברכות ידלגם בכדי שיגיע להתפלל תפלת י"ח עם הציבור שאין עתה כ"כ חיוב לאומרם כמו ביום שבת קדש:
356
שנ״זז' הקפות
ביום השביעי מקיפים שבע פעמים את הבימה שהס"ת עליה והם תקונים גדולים ואפס קצהו תראה במה שצריך האדם לידע שכל תקונים הגדולים נעשים ע"י ג' בחינות אדם. דבור. מעשה. והיינו ע"י בחינות האדם המקיף בגופו את הבימה. והבחינה ב' הוא בחינת דבור ההושענות בעת הקפה. והבחינה הג' הוא בחינת המעשה של הלולב והאתרוג למיניהם שביד האדם המקיף. וג' בחינות אלו סימנם א"ד"ם "דבור "מעשה ע"י כל בחינה ובחינה נעשה תקון גדול בעולמות העליונים הקדושים ומזה האדם יפיק תבונה שגודל מעלת אמירת ההושענות היא דוקא בשעת ההקפה כי אז נעשים ג' בחינות ביחד א"ד"ם וכן נוהגים בכמה בתי כנסיות ולא כמו שנוהגין רוב העולם לומר ההושענות כל אחד על מקומו ואחר גמר אמירת ההושענות מקיף בלולב שבידו בשתיקה ואינו נכון לעשות כן. ובקצת בתי כנסיות נוהגין אף בכל ימות החג לומר ההושענא בשעת ההקפה ולא מקודם וכן ראוי לנהוג כי נכון הוא. (אך) יזהר האדם מאד לכוין בז' ההקפות ג"כ הכוונה המבוארת למעלה בהקפת של כל ימות החג ויאמר אותם בתחלת ההקפה ואח"כ יתחיל לו' ההושענא של אותו הקפה (ויזהר) האדם מאד שלא יקח ההושענא בידו בשעת ההקפה עם הלולב אלא ימתין מליקח ההושענא עד שעת החבטה האריז"ל:
ביום השביעי מקיפים שבע פעמים את הבימה שהס"ת עליה והם תקונים גדולים ואפס קצהו תראה במה שצריך האדם לידע שכל תקונים הגדולים נעשים ע"י ג' בחינות אדם. דבור. מעשה. והיינו ע"י בחינות האדם המקיף בגופו את הבימה. והבחינה ב' הוא בחינת דבור ההושענות בעת הקפה. והבחינה הג' הוא בחינת המעשה של הלולב והאתרוג למיניהם שביד האדם המקיף. וג' בחינות אלו סימנם א"ד"ם "דבור "מעשה ע"י כל בחינה ובחינה נעשה תקון גדול בעולמות העליונים הקדושים ומזה האדם יפיק תבונה שגודל מעלת אמירת ההושענות היא דוקא בשעת ההקפה כי אז נעשים ג' בחינות ביחד א"ד"ם וכן נוהגים בכמה בתי כנסיות ולא כמו שנוהגין רוב העולם לומר ההושענות כל אחד על מקומו ואחר גמר אמירת ההושענות מקיף בלולב שבידו בשתיקה ואינו נכון לעשות כן. ובקצת בתי כנסיות נוהגין אף בכל ימות החג לומר ההושענא בשעת ההקפה ולא מקודם וכן ראוי לנהוג כי נכון הוא. (אך) יזהר האדם מאד לכוין בז' ההקפות ג"כ הכוונה המבוארת למעלה בהקפת של כל ימות החג ויאמר אותם בתחלת ההקפה ואח"כ יתחיל לו' ההושענא של אותו הקפה (ויזהר) האדם מאד שלא יקח ההושענא בידו בשעת ההקפה עם הלולב אלא ימתין מליקח ההושענא עד שעת החבטה האריז"ל:
357
שנ״חחביטת הערבה
אופן חביטה של הערבה ביום הזה מוזכר בגמרא הקדושה אך על איזה דבר איזה מקום יחביטנו מקומו מוזכר לו בזה"ק פ' צו דף ל"א ע"ב שיחבטנו על הקרקע דוקא. עוד כתב שלא יהיו בערבה רק ה' בדים לא פחות ולא יותר ולא יחבוט רק ה' חבטות ולא יותר והוא ע"פ סוד. (ומקודם) יאמר י"ר הנדפס בסדורים גם פסוק ויהי נועם לשם יחוד כו'. ובכל חבטה יאמר בפה מלא לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ע"כ. (ויזהר) האדם מאד מהליכה בטלה ח"ו וז"ל האריז"ל ואף ביום הושענא רבה ירבה בתורה כי בו ביום מוסרין השט"ח של הגז"ד ביד הממונים להעניש כו' עכ"ל בקיצור. (ואחר) הסעודה ילמוד על השלחן ובהמ"ז בכוונה עצומה ואם ירצה לישן יזהר מאד למסור השינה לשומר וביחוד כשחל הו"ר בעש"ק צריך להזדרז יותר כי החכם עיניו בראשו שצריך עדיין לטבול לכבוד הרגל של שמיני עצרת ולהתפלל תפלת מנחה בזמנה עם הציבור בבה"כ ולא כהמון עם רובא דרובא מאחרין זמן תפלת מנחה ביום הו"ר יום הנורא הזה. גם מתפללין בביתם ביחידות במרוצה ובבהלה אוי לאותה בושה לכן יזהר האדם מאד בזה. ודי בהערה זו:
אופן חביטה של הערבה ביום הזה מוזכר בגמרא הקדושה אך על איזה דבר איזה מקום יחביטנו מקומו מוזכר לו בזה"ק פ' צו דף ל"א ע"ב שיחבטנו על הקרקע דוקא. עוד כתב שלא יהיו בערבה רק ה' בדים לא פחות ולא יותר ולא יחבוט רק ה' חבטות ולא יותר והוא ע"פ סוד. (ומקודם) יאמר י"ר הנדפס בסדורים גם פסוק ויהי נועם לשם יחוד כו'. ובכל חבטה יאמר בפה מלא לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ב"ה וב"ש ע"כ. (ויזהר) האדם מאד מהליכה בטלה ח"ו וז"ל האריז"ל ואף ביום הושענא רבה ירבה בתורה כי בו ביום מוסרין השט"ח של הגז"ד ביד הממונים להעניש כו' עכ"ל בקיצור. (ואחר) הסעודה ילמוד על השלחן ובהמ"ז בכוונה עצומה ואם ירצה לישן יזהר מאד למסור השינה לשומר וביחוד כשחל הו"ר בעש"ק צריך להזדרז יותר כי החכם עיניו בראשו שצריך עדיין לטבול לכבוד הרגל של שמיני עצרת ולהתפלל תפלת מנחה בזמנה עם הציבור בבה"כ ולא כהמון עם רובא דרובא מאחרין זמן תפלת מנחה ביום הו"ר יום הנורא הזה. גם מתפללין בביתם ביחידות במרוצה ובבהלה אוי לאותה בושה לכן יזהר האדם מאד בזה. ודי בהערה זו:
358
שנ״ט
359
ש״ס
360
שס״א
361
שס״ב
362
שס״ג
363
שס״ד
364
שס״ה
365
שס״ו
366
שס״ז
367
שס״ח
368
שס״ט
369
ש״ע
370
שע״א
371
שע״ב
372
שע״ג
373
שע״ד
374
שע״ה
375
שע״ו
376
שע״ז
377
שע״ח
378
שע״ט
379
ש״פ
380
שפ״א
381
שפ״ב
382
שפ״ג
383
שפ״ד
384
שפ״ה
385
שפ״ו
386
שפ״ז
387
שפ״ח
388
שפ״ט
389
ש״צ
390
שצ״א
391
שצ״ב
392
שצ״ג
393
שצ״ד
394
שצ״ה
395
שצ״ו
396
שצ״ז
397
שצ״ח
398
שצ״ט
399
ת׳
400
ת״א
401
ת״ב
402
ת״ג
403
ת״ד
404
ת״ה
405
ת״ושמיני עצרת
406
ת״זביום השמיני עצרת תהיה יראת ה' על פניכם להתפלל תפלת ערבית זו בכוונה עצומה יותר ויותר כי עדיין לא נגמר גז"ד של אדם עד למחר כמבואר בזה"ק פ' ויחי דף ר"כ ע"א והמאמר ביד כל אדם הוא כי כבר נדפס בתקונים ליל שבועות משם תחזינה עיניך. ודי בהערה זו.
407
ת״חהמנהג בא"י לעשות שמחת תורה ביום שמיני עצרת ונוהגין בשמחתה בהקפות עם ספר תורות בשירות ותשבחות לפני הס"ת כמו שאנחנו נוהגים ביום המחרת משמחת תורה ביום שמיני עצרת מבואר בזה"ק פ' פנחס ודי בזה. (ואחר) תפלת ערבית ילך בשמחה ובאהבת הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד לביתו והיא סוכתו לקדש קידוש היום בשמחה עצומה ויזהר מאד בלמוד על השולחן:
408
ת״ט(במוסף) דשמיני עצרת מתחילין להזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים ויזהר באומרו (משיב הרוח. ומוריד הגשם) ליתן ריוח בין הדבקים כמבואר למעלה בתפלת החול באר היטב ע"ש. (ויזהר) האדם מאד ומאד ביום זה של שמיני עצרת לפשפש במעשיו היטב כי עיקר מסירת הגז"ד של האדם הוא ביום זה כמבואר במאמר הזה"ק עכ"ל שאע"פ שנמסרו הפתקין ביום הו"ר עדיין לא ניתן רשות להשלוחים לפעול דבר עד ש"ע שביום הזה אם לא עשה תשובה גמורה ואמתית נותנים רשות לשלוחים של מעלה שקבלו הפתקין מאתמול שיעשו ויענישו מה שכתוב בפתקין. (ואחר) תפלת מנחה תיכף יסיים תורתינו הקדושה להשלים פרשיותיו עם הצבור שמו"ת של סדר וזאת הברכה ואחריו יקרא ההפטרה. (ויזהר) האדם מאד שלא ישתה הרבה משקין המשכרים ח"ו קודם תפלת ערבית זו של שמחת תורה כמו שנוהגים רבים כי אז בודאי לא יהיה תפלתו זכה וברורה כמו בכל הימים ואיך יחובל לפני ממ"ה הקב"ה ומי שמתפלל אף תפלה אחת שלא כהוגן הוא מעוות לא יוכל לתקון רח"ל החכם עיניו בראשו. ודי בהערה זו:
409
ת״ישמחת תורה
אחר תפלת העמידה דערבית זו המנהג בכל תפוצות ישראל לעטר הס"ת בכתרים ולהקיף עמהם ז' הקפות והוא מנהג ותיקון והובא גם בזה"ק ובתקונים וכבר עלו זכרונם למעלה בפרק זה וכבר הובא בספרים גודל מעלת האדם המרבה בכל מיני שמחות לפני הס"ת שבזה מעורר ג"כ למעלה שמחה וחדוה עצומה. וכל הזהיר בשמחה של תורה ביום הזה בטוח שלא יפסוק תורה מזרעו. (וישתדל) אדם לקנות לעצמו חתן תורה ואם לא ישיג לחתן תורה ישתדל לקנות חתן בראשית וישמח ויגיל בלבו שמחה עצומה מאד שזכה למצוה רבה זו וביחוד בחתן תורה בסיומה של תורתינו הקדושה והתמימה והנחמדה וישתדל מאד שיהיה הס"ת כשירה ומוגה ואם ידע בבירור שאינה מוגהת כראוי אז טוב ההעדר. אך יזהר האדם באם יהיה חתן תורה או חתן בראשית בבה"כ מאנשים מקובצים מנין מצומצם יזהיר באזהרה גדולה להם שכולם יענו אחריו בקול רם ברוך ה' המבורך לעולם ועד אחר אמירתו ברכו את ה' המבורך ויענו ג"כ אמן אחר ברכותיו על התורה וכלם יטו אזנם לקריאת הפרשה מפי הקורא ואם ישער בדעתו שלא יועיל אזהרתו אז טוב ההעדר. ודי באזהרה זו:
אחר תפלת העמידה דערבית זו המנהג בכל תפוצות ישראל לעטר הס"ת בכתרים ולהקיף עמהם ז' הקפות והוא מנהג ותיקון והובא גם בזה"ק ובתקונים וכבר עלו זכרונם למעלה בפרק זה וכבר הובא בספרים גודל מעלת האדם המרבה בכל מיני שמחות לפני הס"ת שבזה מעורר ג"כ למעלה שמחה וחדוה עצומה. וכל הזהיר בשמחה של תורה ביום הזה בטוח שלא יפסוק תורה מזרעו. (וישתדל) אדם לקנות לעצמו חתן תורה ואם לא ישיג לחתן תורה ישתדל לקנות חתן בראשית וישמח ויגיל בלבו שמחה עצומה מאד שזכה למצוה רבה זו וביחוד בחתן תורה בסיומה של תורתינו הקדושה והתמימה והנחמדה וישתדל מאד שיהיה הס"ת כשירה ומוגה ואם ידע בבירור שאינה מוגהת כראוי אז טוב ההעדר. אך יזהר האדם באם יהיה חתן תורה או חתן בראשית בבה"כ מאנשים מקובצים מנין מצומצם יזהיר באזהרה גדולה להם שכולם יענו אחריו בקול רם ברוך ה' המבורך לעולם ועד אחר אמירתו ברכו את ה' המבורך ויענו ג"כ אמן אחר ברכותיו על התורה וכלם יטו אזנם לקריאת הפרשה מפי הקורא ואם ישער בדעתו שלא יועיל אזהרתו אז טוב ההעדר. ודי באזהרה זו:
410
