יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון א׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eleventh Gate 1
א׳מודעת זאת שחדש תשרי הוא זמן אסיפה וקהילה להקהל ולעמוד על נפשם לחלות את פני המלך שלמה שהשלום שלו כל איש ישראל בירח האיתנים בחג הוא החודש השביעי ולזכור זכרונות שפרות מעשה אבות איתני עולם וזמנו גורם שהחלש יאמר גבר ותקף במצות אני להתחזק בעשיית המצות בזה החודש וע"כ זה שמו נאה לו שער האיתון ובשער הזה יפתח כיוון כל התפלות של ר"ה וי"כ וכל כוונת המצות הנעשים בחודש זה דהיינו תקיעת שופר וכוונת צומא רבא וישיבת הסוכה ונטילת הלולב וכל סדר החג עד סיומו היינו שמחת סיום התורה הקדושה והתמימה
1
ב׳בערב ר"ה אחר טהרת המקוה ותפלת המנחה בכוונה עצומה יכין אדם לתפלת ערבית בכוונה עצומה מאוד ובודאי מי שיעיין בכתבי האריז"ל בכוונת תפלת ר"ה תסמר שערות ראשו מגודל התקונים בעולמות העליונים הקדושים בתפלות ההם לכן צריך האדם עכ"פ לכוין היטיב בפי' המילות בהתעוררות לבו הטהור. הנה זה בא למעלה בשערים הקודמים כוונת ק"ש וברכותיה וברכת אבות בתפילת החול. (ובזכרנו) בתיבות למענך אלהים חיים יכוין במחשבתו בזה"ל רבון כל העולמים בשביל האמונה שאנו מאמינים שאתה לבדך אלהים חיים ראוי שתכתבינו בספר החיים ויכוין כוונה זו מעומקא דלבא מאוד. בברכה שניה בנוסח אב הרחמים כתב האריז"ל שבכל התפלות היינו בשחרית ובמנחה ובערבית של כל י' ימי תשובה הנוסח (אב הרחמן) ולא הרחמים רק בכל תפלות המוספים ובמנחה של שבת הנוסח (אב הרחמים). (ובכן) שאומר הש"ץ. בכל חזרת התפלה שהוא (ובכן יתקדש שמך ה' אחד) עד והיכלך. ע"פ כתבי האריז"ל חיוב גדול גם לכל יחיד לסדר בתפלתו כי הוא זה ג"כ מעיקר תקוני התפלה. אחיי ורעיי ראוי לידע שכמעט כל נוסח התפלות של ר"ה וי"כ הוא רק שיתקדש שמו הגדול בכל העולם כי זה עיקר התפלות עתה בימים הנוראים האלה לכן יזהר האדם לבכות ביחוד ביום הדין הגדול והנורא הזה בענין שמדבר בתפלה מקידוש השם והתחבולות אל התעוררות לבו אל הבכי שיאמר התיבות במתון גדול ויפסיק בכל הפסק ענין לעורר לבו אל הבכי. (ובחתימת הברכה המלך הקדוש) יחשוב בזה"ל אתה היא המלך הקדוש שאין יכולת בשום נברא ונאצל להשיג ולהעריך קדושתך וישמח בלבו ובמחשבתו בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד שמחה עצומה עד מאוד. (ובחתימת הברכה מקדש השבת וישראל ויום הזכרון) יזהר האדם שיתן הודאה ושבח בלבו לית"ש ויתעלה בפרטות כמבואר למעלה בתפלת שבת ור"ח ושבת ורגלים דהיינו על השבת ועל שבחר באבותינו יעקב חבל נחלתו ועל יום הזכרון שנתן לנו ג"כ שבודאי הוא לנו מתנה גדולה וחשובה להיטיב דינינו ביום הקדוש הזה ובודאי לטובתינו קידוש יום זה ונתן לנו לקדש אותו באיסור מלאכה ובברכות של מלכיות זכרונות ושופרות ולכן תקנו לנו אנשי כה"ג נוסח ההודאה על יום זה בחתימת הברכה זו אך אם אומר האדם התיבות בפיו ובשפתיו לבד בודאי עליו הכתוב נאמר בפיו ובשפתיו יכבדוני ולבו רחק ממני לכן יזהר האדם מאד ומאוד בזה. ודי בהערה זו. ובחתימת ברכת שים שלום ע"פ האר"י ז"ל בכל עשי"ת המברך את עמו ישראל בשלום כמו בכל השנה ולא בנוסח עושה השלום עוד כתב האר"י ז"ל שבכל עשי"ת יאמר אחר ג' פסיעות של תפלת העמידה עושה השלום במרומיו כו' אחר תפלת העמידה זו כדי שלא יחסרו לו מזונותיו כל השנה יאמר מזמור כ"ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה כו' וכן יתנהג בליל שני של ר"ה ובליל יה"כ כתבי האר"י ז"ל. אך יאמר מזמור זה בכוונה עצומה מאוד ובמתון גדול ובנעימה. בלילה זו בתוך הסעודה כתב האר"י ז"ל ללמוד ד' פרקים משניות דמסכתא ר"ה וראוי להרבות בלמוד על השלחן כל מה שיוכל. ויזהר האדם מאוד בסעודת לילה זו מאכילה מרובה וגסה וביחוד מדגים ובשר שמן לא יבא לידי קרי רחמנא לצלן ויאכל מעט דג לכבוד י"ט ומבשר שמן ימשוך ידיו לגמרי ומכל דבר המביא לידי קרי ר"ל גם לא יתענג במיני מאכל ומשקים כמו בשאר י"ט כי ימי ר"ה אינם נקראים ימי שמחה אלא ימי דין כמבואר בז"הק פ' אמור דף צ"ה ע"א א"ר יהודא כלהו מועדין מקראי קדש קרינן בהו אבל נפקי ר"ה וי"כ דלא אשתכח בהו חדוותא דהא אנון דינא הוו עכ"ל בקיצור. לכן ימעט אדם מתענוג אכילה ושתיה בימי ר"ה ויהיה אכילתו באימה וביראה ממש כלפני המלך ובודאי יהיה נקרא שולחנו זה השלחן אשר לפני ה' ודי בזה. והימים האלו לא יעבור מלהשביע עצמו מד"ת קודם שכיבתו שלא יבשרוהו ח"ו בשורות רעות בחלומו ויצטרך להתענות ימי ר"ה כל ימיו. ויאמר קודם השינה ד' מזמורי תהלים הראשונים בכוונה עצומה כי גם כל בכל השנה נכון לאומרם כי הם מסוגלים שלא יבא לידי קרי ר"ל ומה גם בר"ה:
2
