יסוד ושורש העבודה, י; שער המים ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Tenth Gate 5
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳כוונת הסליחות
9
י׳הנה אחיי ורעיי צריכין אנחנו למודעי ידיעה בתחלה בקורא' שמו סליחות שהוא על שם שבהם קבועים רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה וב"ש על סליחות עונות שימחול לנו הבורא ית"ש עונותינו ופשעינו שעשינו עד הנה גם נכללים בהם שארי תפלות. והנה בודאי כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך של עולם לבקש מלפניו על סליחות עונותיו בלתי תשובה בלבו מה כחו כי יאריך נפשו בתפלתו על סליחות עונותיו זולת תשובה הנה בני אדם זה לזה שואלים אם אמרת הסליחות ואומר הן כבר אמרתי הסליחות ואינו שם על לב מה בצע אמרתו הסליחות הלואי שיאמר הבורא ית"ש הסליחות וזה א"א זולת התשובה לכן יזהר האדם בעת אמירת הסליחות לקבל בלבו תשובה גמורה דהיינו החרטה על העבר וקבלה אלהבא כנ"ל ומה טוב אם יכול להוריד דמעות בעת אמירת סליחות כי שערי דמעה לא נגעלו וחביבין הן דמעות של אדם לפני הבורא ית"ש יותר מכל התפלות כנזכר בגמרא הקדושה גם בז"הק ובתקונים בהרבה מקומות וז"ל פ' שמות דף י"ב ע"ב א"ר יהודא כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש להקב"ה וש"ש מאן דאושיד דמעין בצלותי'. דלית לך תרעא דלא אעלין אנון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד ותפתח דא שכינתא כו' ותראהו את הילד דאנון ישראל דמתחטאן קמי מלכהון בכלא ומיד הדרין בתשובה ובכאן קמי כברא דבכי קמי אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין בישן דעלמא מה כתיב ותחמול עליו אתער עלוי ברחמי ומרחם עלי' כו' עכ"ל. וז"ל פ' פקודי דרמ"ה ע"ב לעילא מהאי פתחא אית פתחא אחרא דקב"ה חתיר לה ואתפתח תלת זמנא ביומא ולא אנעל וקיימא לאנון מאריהון דתיובתא די אושדין דמעא בצלותהון קמי מאריהון וכל תרעין ופתחין ננעלו עד דעיילו ברשותא בר תרעין אלין דאקרון שערי דמעה. וכד האי צלותא דדמעה סלקי לעילא באנון תרעין אזדמן ההוא אופן דקיימא על שית מאה חיון רברבן ורחמיא"ל שמיה ונטיל ההיא צלותא באינון דמעין צלותא אעלת ואתקשרת לעילא ואנון דמעין רשימין בהאי פתחא עכ"ל ועוד נביא מאמרים נוספים מענין זה בשער הכולל פרק ט' בעז"ה ושם נאמר שראוי לאדם לרחוץ פניו בדמעותיו ועיי"ש. וביחוד בסליחה שנזכר שפיכות דמם של צדיקים כגון בסליחה דער"ה המתחלת (ואלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה כו') וכיוצא יעורר לבו מאוד אל הבכי ויכוין הכוונה המבוארת בקינה של ארזי הלבנון בת"ב ועיי"ש ובכי' זו יהיה כפרה על עונותיו כדאית' בגמרא הקדושה כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן וגונזן ומוחל לו על כל עונותיו. ובעז"ה בשער הכולל פרק הנ"ל עיניך תחזנה משרים מאמרי זה"ק מענין זה עיי"ש ותפלה אל מלך יושב נזכר בתקונים בהרבה מקומות וביחוד ויעבר עם הי"ג מדות יזהר האדם לומר אותם בכוונה עצומה. ודי בזה:
10
י״איזהר האדם מאוד שלא יאכל ער"ה קודם עלות השחר ח"ו כמו שנוהגים קצת מהמון עם אף שהובא מנהג זה ברמ"א סי' תקפ"א אך מי שיעיין בזה"ק ובתקונים גודל העון בזה לאכול קודם תפלת שחרית בוודאי יתרחק מזה וז"ל הז"הק פ' ויקהל ד' רט"ו ע"ב כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו האי קרא אוקמוה ורזא דמלא האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי קדם דאכיל על דמי' שקיל איהו כמנחש ועונן בגין דבלילא נשמתא סלקת כו' וכד אתער ב"נ לאו איהו דכי ואע"ג דאשתדל ב"נ באוריתא ההיא נשמתא לא אתקיים באתרה כו' וכד יצלי ב"נ צלותא דפולחנא דמארי' כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ותתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר וכדין ב"נ אשתלים קמיה מארי' כמה דאצטרך כו' ואי אכיל עד לא צלי צלותי' לאתיישבא דמא על אתרה הא איהו כמנחש ומעונן כו'. ודי בזה. (וראוי) לאדם להתענות בימי הסליחות עכ"פ עשרה ימים כנזכר בש"ע אך ישלים התענית ולא כמו שנוהגים רוב המון עם שלא להשלים ואוכלים ב' או ג' שעות אחר חצי היום בודאי יצא שכרו בהפסדו. אחר שמתפללים תפלת מנחה ביחוד ולא בצבור קודם אכילתו גם הוא מתפלל בביתו ולא בבה"כ שהוא ג"כ עון פלילי כנ"ל בשערים הקודמים גם אם לא ילך לבה"כ בשעה שיתפללו הצבור בשביל שכבר יצא ידי חובת תפלתו יאבד טובות הרבה כמה איש"ר וכמה אמנים וגם עניית קדושה עם הצבור אוי לאותה בושה הלא טוב לו אז יותר שלא יתענה כלל אך תהיה תפלתו עם הצבור בבה"כ ומי שנגע יראת אלהים בלבו לא תמעט מלהתענות עכ"פ עלי גודל עונותיו הפחות שבתעניתים דהיינו אלו עשרה ימים אף שאין ביכולתו להתענות כמה הפסקות מ"מ יתענה לכל הפחות אלו עשרה ימים מידי יום ביומו כראוי להשלים עד צאת הכוכבים ודי בזה. (וכתוב) בספרים בחינה אמתות אם אדם רוצה לנסות את עצמו אם עושה תשובה מאהבת הבורא ית"ש או רק מיראת העונש בזאת תבחנו דרך משל אם קבל על עצמו לסגף על עונותיו בתענית יום א' וכ"ש ב' או ג' ימים רצופים התחיל להתענות אם העולה על רוחו ורצונו שהיום קצר והלואי שיתארך תענית זה כדי לקבל סיגוף גדול כנגד העונות שהכעיס את בוראו ית"ש ויתעלה בכדי שיתרצה הבורא ית"ש בזה הסיגוף אז בודאי תשובה זו מאהבה. אם מצפה מתי יכלה התענית ובבוקר תאמר מי יתן ערב וכל שעה דומה עליו כזמן ארוך ומונה השעות בודאי תשובה זו אין זה כי אם מיראת העונש שלא יבאו עליו בזה ובבא לכן יזהר האדם מאוד בזה שיהיה במחשבתו תשוקה גדולה על האריכות הזמן של שעות התענית ויכוין בכל שעה שבסיגוף זה אני עושה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש וישמח בלבו שמחה עצומה בזה ואז העונות נחשבים לו כזכיות כדאיתא בגמרא הקדושה כאן מאהבה כאן מיראה וכוונה זו יכוין בכל הסגופים בשמחה עצומה דהיינו כשטובל במקוה בעת הקור גדול מאוד וכיוצא נחשב בעיני הבורא ית"ש ויתעלה יותר מכל הקרבנות ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאוד משבועות ונדרים ויהא מרגלא בפומי' תמיד לומר על כל דבר מצוה שמתנדב לבו לעשותו יאמר בלי נדר ובלי שבועה. אך יעיין האדם בש"ע י"ד בהלכות נדרים סי' ר"ג ושם מבואר ג"כ שלפעמים הנודר הוא זריז ומשובח. (וראוי) לאדם שיתרחק מאוד ומאוד משבועות וקבלת חרם באיזה מ"מ שיהיה לו עם אחרים אף שהאמת אתו ויותר ראוי לו שיוותר ממונו ולא ישבע ולא יקבל בחרם כל ימי חיותו ובודאי השם ימלא חסרונו זולת השכל הגדול והנפל' המוכן לו בשביל דבר זה בעולם הנצחי. (ואף) גם זאת הנשבעים בחייהם בלשון המוני (איך לעבין) הוא שבועה גמורה שנשבע בחיי עצמו ומכ"ש הנשבע בדת (ווי איך בין איין יהודי) ואם לו רגל על לשונו בזה מוציא מפיו שבועות כאלו אף על מגן על דבר הבאי ר"ל לכן שומר נפשו ירחק מזה מאוד ואם רוצה לאמת דבריו יאמר לחברו תאמן לי. ואיך ומה צריך האדם להזהר ולשמור פיו ולשונו מדברים כאלה וכיוצא דז"ל הזה"ק בפ' פקודי ודי בזה. נשלם השער בעז"ה:
11
