יסוד ושורש העבודה, שער הכולל ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, Shaar HaKollel 4
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״גבו יבואר גודל הפגם בכל העולמות על ידי עשיית עבירה. ומאי הבלא גרים הבל דיבור היוצא מפיו ונפרטו בזה שלא יקלל חבירו אפי' שלא בפניו. והמכנה שם. והמגלה סוד חבירו. ודבר שקר. ושבועת שוא ושקר. וגודל פגם הכעס:
53
נ״דהנה בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה פוגם בכל העולמות מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א וז"ל כל מאן דעבר על פקודי אוריתא כביכול פגים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמין. מתל לאינון מפרישי ימין דשאטין בארבא קם חד שטייא בינייהו בעא לנקבא כו' וע"ד איש או אשה כי יעשו וגו' כו' וע"ד רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא כו' פתח ר' יצחק ואמר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וגו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו עכ"ל:
54
נ״הוראה גם זה הבל יפצה פיו וספורי דברים גרם המעלות לעלות רקיעים בוקעת ועולה למעלה בעולמות העליונים ושם האדם נידון על כל הבל ודבור היוצאים מפתחי פיו הטובה היא אם רעה ח"ו כמבואר בזה"ק. וז"ל פ' לך לך דף נ"ב ע"ע דתניא מאה ועשרין ותמני אלפי מארי דגדפין דאזלין וטאסין כל עלמא ושמעין כלא ואחדין ליה לההוא קלא כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא ואזלא וטאסא ברקיעא ואחדין לה מארי דגדפין סלקין ההוא קלא למארי דמארין ודיינין לה הן לטב הן לביש דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו' אימתי דיינין לההוא קלא ר' חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים ונשמתיה נפקת מיניה והיא אסהידת ביה בבר נש וכדין דיינין לההוא קלא הה"ד משוכבת חיקך שמור פתחי פיך מ"ט משום דהיא אסהידת בבר נש. ר' יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא נשמתא אסהידת ביה בבר נש בליליא עד כאן לשונו. וז"ל בפ' משפטים דף ק' ע"ב ואלין אנון גבורין עלאין דמלכא. עלאה קדישא ולא אתעביד כלום אפי' הבל דפימא אתר ודוכתא אית ליה וקב"ה עביד מיניה מה דעביד ואפי' מלה דבר נש ואפי' קלא לא הוי בריקנייא ואתר ודוכתא אית להו לכלא עד כאן לשונו. וז"ל בפ' צו דף ל"א ע"ב תנינן ההוא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער אי טב טב אי ביש ביש כמה דכתיב ונשמרת מכל דבר רע עד כאן לשונו בקיצור וז"ל בתיקונים תיקון שתין ותשע דף ק"ח ע"א הבלים דצלותין סלקין ביה ברוחא דקודשא לגבי עילא ויתערי לגבייהו הבלים עלאין דאתמר בהון כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגומר דאיהו הבל דלבא דשכינתא קדישא להב המזבח ומיד דסליקת בהבלים דפומייהו דישראל בצלותן קב"ה שאיל בגינה מי זאת עולה מן המדבר מי בזאת עולה ודאי. אית הבל ואית הבל אית הבל דאתמר ביה את אחיו את הבל ואית הבל דצלותין ופולחנין טבין ואית הבל דמלין בטלין מלין ריקנין דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו מאי בעת פקודתם אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודא לישראל יאבדו מעלמא כו' עד כאן לשונו. וז"ל ד' קי"ח ע"ב כמה הבלים אית כו' וכל מאן דאביק מלין דשקרא כמה מלאכי חבלה פתחין גדפייהו לקבלון הה"ד כו' ואלין מלולין אינון בניין כמה בניינין כו' עכ"ל בקיצור:
55
נ״וויותר מהמה בני הזהר מאוד מלקלל חברך אפי' שלא בפניו כי ענשו גדול כמבואר בזוהר הקדוש וז"ל בפ' קדושים דף פ"ה ע"א לא תקלל חרש ולפני עור וגו' האי קרא כמשמעו כו' ת"ח מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה כאלו אושיד דמיה והא אוקימנא והאי קרא דלאו חבריה עמיה וההוא דלייט ליה ההיא מלה סלקא ולית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דלא אית ליה קלא וההוא קלא סליק לעילא וכמה קשטרין מתחברן עמיה דההוא קלא עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמה דאוקמוה וכמה מתערין עליה דההוא בר נש ווי למאן דאפיק מלה בישא מפומיה והא אוקמוה עכ"ל:
56
נ״זואל אדם לא יכנה שום שמץ גנאי כי עונו ועונשו גדול וזה מבואר בפ' משפטים דף קכ"ב ע"א וז"ל תאנא ישראל אקרון קדש ובגין דאינון קדש אסיר ליה לאינש למקרי לחבריה בשמא דגנאי ולא לכנאה שמא לחבריה ועונשיה סגי וכל שכן במלין אחרנין תאנא כתיב נצור לשונך מרע וגו' מה רע דבגין לישנא בישא מרעין נחתין לעלמא א"ר יוסי כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה וגנאי ליה אתפס במה דלית ביה דאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה כל מאן דקרי לחבריה רשע נחתין ליה לגיהנם ונחתין ליה לעלעוי כו' עכ"ל:
57
נ״חוגודל העונש מי שמגלה סוד חבירו מבואר באדרה האזינו דף רצ"ד ע"ב וז"ל לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך אני ה' מאן דעבר על האי רישא דקרא כאילו עבר על כלא זכאה חולקיהון דצדיקייא דעלייהו כתיב ונאמן רוח מכסה דבר נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתר עלאה קדישא אשתליף ובגין כך נאמן רוח אקרון וסימן דא אוקימנא כל ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא ובגין כך לית ליה רזא ולא מאתר דרזא הוא וכד יפוק נשמתיה לא מתדבקא בגופא דמלכא דהא לא אתריה הוא ווי לההוא בר נש ווי ליה ווי לנשמתיה זכאה חולקיהון דצדיקייא מכסין רזין כל שכן רזין עילאין דקודשא בריך הוא רזין עלאין דמלכא קדישא עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ עכ"ל:
58
נ״טוגודל עונו ופגמו מי שמוציא דבר שקר מפיו ומה גם שבועת שיא ושקר רחמנא ליצלן מבואר בזה"ק ובתיקונים וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ח ע"ב ות"ח מאן דבנינא דיליה לעילא בסטרא דרכיו בכל אלין הבלים דאוריתא וצלותא עליה אמר קרא ואשים דברי בפיך וגו' ולאמר לציון עמי אתה והא אוקמוה אל תקרי עמי אלא עמי וזה אנא במלולא דילי עבדית שמיא וארעא כד"א בדבר ה' שמים נעשו כך אנת בשותפי עמי תעביד במלולא אחרנין דנפקין מפומייהו הבלים דשבועה עלייהו אתמר כי רבים חללים הפילה ואלין אתקריאו חללים דמחללין שם ה' ונפקין הבלים מפומייהו וקלא ודבורא לשקרא ואומאה לשקרא ודכרון שמיה למגנא ולשקרא בההוא שמא דנפקין לבטלא ולשקרא בנין לון בנינין דבטלין לון מעלמא הה"ד לשוא הכיתי אם בניכם ווי לון לבני נשא דנפקין מפומייהו מלולין ואומאין דשקרא טב לון דלא ייתון לעולמא. קמו חברייא כלהו ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן עכ"ל:
59
ס׳וגודל הפגם והעון של הכעס מבואר בזה"ק וז"ל בפ' תצוה דף קפ"ב ע"א כד ברא קב"ה לב"נ עבד ליה בדיוקנא עלאה ונפח ליה רוחא קדישא דכליל בתלת כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה כו' ואי חזינן להאי בר נש דהוי ביה אלין דרגין כלהו עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו. במאי אתידע לקרבא ב"נ בהדיה אי בגין לאתמנע' מני'. ברוגזיה ממש ידע לי' וישתמודע מאן איהו אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזיה דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה ההוא אל זר דא איהו ב"נ כדקא יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים ואי ההוא בר נש לה נטיר לה ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאתריה למשרי באתרה סטרא אחרא ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה ודא אקרי טורף נפשי באפו איהו טריף ועקר נפשיה בגין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו. אשר נשמה אחלף באפו:
60
ס״אכי במה נחשב הוא ע"ג אתחשיב ההוא בר נש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ג ממש מ"ט בגין דע"ג ממש שארי בגויה ולא עוד אלא דעקר קדושה עלאה מאתריה ושרא באתריה ע"ג אל זר:
61
ס״במה אל זר כתיב ביה אל תפנו אל האלילים כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי ואי תימא הא רוגזא דרבנן רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין כו' אבל אי במלין אחרנין לאו פולחנא דקב"ה האי בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו ע"ג ממש:
62
ס״גואסיר לקרבא בהדיה דהאי ואי תימה הא לשעתא הוא דעבר והדר אהדר. לאו הכי דכיון דאעקר קדושה דנפשיה מניה ומאתריה וההוא אל זר מקפת ההוא אתר אתתקף ביה ולא שביק ליה בר כד אתדכי בר נש מכל וכל ועקר ליה לעלמין ולבתר אשתדל לאתקדשא ולאמשכא קדושה עליה כדין ולוי דאתקדש א"ל רבי יוסי אתקדש ממש א"נ ת"ח בשעתא דאיהו עקר קדושה דנפשי' ושריא באתרה כו' וסאיב למאן דקריב בהדי' וההיא קדושה ערקת מניה וכיון דערקת מניה זמנא חדא כמה יעביד בר נש עד לא תיתוב לאתרהא אמר ליה אי הכי כמה מסאבין אינון דמתדכאן אמר ליה שאני מסאבא אתרא דלא יכיל למעבד יתיר אבל דאישניא מכלא וכל גופא סאיב מגו ומבר ונפשא כולא מסאיב ושאר מסאבו דעלמא לאו איהו אלא גופא לבר בלחודוי ובגין כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו דאחלף קדושה דמאריה בגין אפו דדא איהו מסטרו דמסאיב כלא כי במה נחשב הוא. במה ע"ג ודאי נחשב איהו ת"ח האי איהו רוגזא דאיהו ע"ג סטרא אחרא כמה דאמרן דבעי בר נש לאסתמרא מניה לאתפרשא מעילוי. וע"ד כתיב אלהי מסכה לא תעשה לך לך בגין לאבאשא גרמך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור תשמור דא סטרא דקדושה דבעי בר נש לנטרא ליה ולא יחלף ליה בגין סטרא אתרא ואי יחליף ליה האי איהו מסאיב וסאיב לכל מאן דקריב בהדיה את חג המצות כו' עכ"ל:
63
ס״דוגודל העון מי שזורק בידיו איזה דבר מכעסו מבואר בפ' פקודי דף רס"ג ע"ב וז"ל אית חד ממנא ספסיריט"א שמיה וכמה גרדיני נימוסין והאי ממנא דעלייהו נטלי אינון מנין בישין וה"נ נטלי כל אלין מילין דזריק ב"נ בידוי כד רגזא שריא עלוי דהא כדין האי ממנא ספסיריט"א נקיט האי מלה דזריק בר נש ברוגזיה וסליק ואמר דא הוא קורבנא דפלניא דקריב לסטרא דילן בגין דכל סטרא דנייחא איהו מסטרא דימנא ומסטרא דמהימנותא וכל סטרא דרוגזא איהו מסטרא אחרא בישא סטרא מסאבא ועל דא מאן דאשרי מן ידוי מדי ברוגזא כל אלין נטלין לה להאי מלא דאזדריק וסלקין לה לעילא ואתקרי לההוא סטרא ואמרי דא פולחנא דקרבנא דפלניא וכרוזא קארי בכל אינון אינון רקיעין ואמרי ווי לפלניא וכו' וכרוזא קארי זמנא תנינא ואמר אוי להם כי נדדו ממני וגו' זכאה איהו ב"נ דאסתמר מארחוי ולא יסטי לימנא ולשמאלא ולא ינפול בגו בירא עמיקא דלא יכיל לסלקא מניה עכ"ל: ובזה נשלם הפרק בעז"ה:
64