יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון י״אYesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate 11

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״ג

ל״ד

ל״ה

ל״ו

ל״ז

ל״ח

ל״ט

מ׳

מ״א

מ״ב

מ״ג

מ״ד

מ״ה

מ״ו

מ״זזכור ושמור בדבור נאמרה שלא יהא דבורך בשבת כדבורך בחול ומה מאוד ומאוד צריך האדם להזהר בזה מלדבר דברי חול בשבת קודש ומה גם דברים בטלים רחמנא ליצלן כמבואר בזה"ק פ' אמור דף ק"ה ע"א. וז"ל כד אתער חול ביומא קדישא גריעות' הוא ודאי וקב"ה וכנסת ישראל שאלו עלי' מאן הוא דבעי לאפרשא זווגא דילן מאן הוא דבעי חול הכא. עתיקא קדישא לא אתחזי ולא שרי' על חול כו' לבתר דאפיק מלה מפומיה ההוא מלה אתעבד קלא ובקע אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וע"ד ממצוא חפציך ודבר דבר כתיב. ומאן דאפיק מלה קדישא מפומי' מלה דאוריתא אתעביד מיני' קלא וסלקא לעיל' ואתערו קדושי מלכא עלאה ומתעטרן ברישי' וכדין אשתכח חדוותא לעילא ותתא. עכ"ל. ובפ' בשלח ד' מ"ז ע"ב. ז"ל מאן דיתיב בענוגא דשבתא אסיר לי' לאתער' מלה דחול דהא פגים פגימו ביומא קדישא. מאן דיתיב בהלולא דמלכא לא יתחזי למשבק למלכא ויתעסק באחרא. ובכלא בעי לאתחזאה עובדא ולאתעטרא אתערותא ממה דאצטר'. ובשבת בעלוי דשמיא ובקדושה דיומא בעי לאתערא ולא במלה אחרא עכ"ל. ועיניך תחזינה משרים אורח חיים למעלה למשכיל בפ' ששי במאמר דפ' ויקהל ד' ר"ה שהעתקנו שם. ואחי יהי לך אשר לפניך במאמרי הזה"ק הנ"ל קצוב בחרט אנוש על העבר בחרטה גמורה ועשית לו מסגרת בגדרים וסייגים אלהבא שלא תבוא לידי העון העכור והחושך הזה ר"ל ואם מעט היא בעיניך אזהרת רז"ל בגמרא הקדושה על שיחת חולין אף בימי החול ואדם דן ק"ו מעצמו בעוצם של יום שבת קודש. וזה לשון הגמרא הקדושה א"ר יצחק מ"ד האמנם אלם צדק תדברון מה אומנתו של אדם בעה"ז יעשה עצמו כאלם יכול אף לד"ת כן ת"ל צדק תדברון. אמר רבא השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים רב אדא בר יעקב אומר עובר בלאו נאמר כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר ואם בימות החול אדם מותרה ועומד הוא בלאו ועשה על שיחת חולין ק"ו הדברים ב"ב של ק"ו יום שבת קדש הוא אשר מוזהר האדם להבדיל בין הקדש ובין החול אף בדברים המותרים לדבר בימות החול. בפסוק ודבר דבר ודרז"ל שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול אוי לנו מיום הדין ואיי לנו מיום התוכחה כי משמעות בהרבה לשונות מאמרי הזה"ק וביחוד במאמר דפרשה ויקהל ולהיפך מצינו מדה טובה מרובה תשלומי כפלי כפלים כל השומר שבת כהלכתו כאלו קיים כל התורה כולה כמ"ש בזוה"ק וכל דנטיר שבתא כאלו נטיר אוריתא כלא כו' ועוד אמרו בגמרא הקדושה על מי ששומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ג ר"לכדור אנוש מוחלין לו לכן בין תבין את אשר לפניך וחוס נא על נפשך היקרה שישאר חלק בהקדוש ברוך הוא ית"ש ויתעלה זכרו לעד מנה מנה ותקיל במאזנים לעלות המה דבריך ומחשבותיך בשבת קדש דהיינו כן יבוא דבריך אשר יצא מפיך טרם יוציאם יביאם לשקול במאזנו שכלו עם הדבור הוא של מצוה או מחשבה קדושה בדברי תורה או בעבודת הבורא ידבר ויחשוב אך אם יראה בעיני שכלו שהדבור אין בהם קדושה או מחשבה שאינה של קדושה שמור רגליך מלכד ח"ו והוי בורח מהם כמו שבורחין מן הדוב ומן הארי. ואין יתרון לאדם בכל עמלו ביום הקדוש רק ביראת ה' כל היום יהגו רוממות אל בגרוגם בשירות ותשבחות ובתורתו יהגהיום ולילה כמבואר במאמר הזה"ק דפרשת בשלח ופרשת ויקהל הנ"ל ודי בהערה זו: