יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון י״גYesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate 13
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״גתפלת ערבית דמ"ש
ראוי מאוד לכל צבור לאחר תפלת ערבית זו של מ"ש בכל מה דאפשר ולהוסיף מחול על הקדש וכן הוא מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"א וז"ל כד נפיק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהו ואצטריך לאתעכבא עליה דבהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כך בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל ואמרי והוא רחום יכפר עון וכו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא עכ"ל. גם במעלת לשון המאמר הקדוש הזה מלות המעיר בענין פסוק והוא רחום וגו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא ויכול אדם להתבונן איך מהראוי לכוין בפסוק זה בערבית זו. ודי בזה:
ראוי מאוד לכל צבור לאחר תפלת ערבית זו של מ"ש בכל מה דאפשר ולהוסיף מחול על הקדש וכן הוא מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"א וז"ל כד נפיק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהו ואצטריך לאתעכבא עליה דבהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כך בעי לאתעכבא לאתחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא. כדין פתחי ישראל ואמרי והוא רחום יכפר עון וכו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא עכ"ל. גם במעלת לשון המאמר הקדוש הזה מלות המעיר בענין פסוק והוא רחום וגו' דתקונא שפירא איהו בהאי לילא ויכול אדם להתבונן איך מהראוי לכוין בפסוק זה בערבית זו. ודי בזה:
53
נ״דתפלת העמידה
(בברכה רביעית אתה חוננתנו כו') יתן הודאה במחשבתו בכל ד' הבדלות בין קדש לחול קודש שהיא הקדושה וחול הוא הקליפה ויתן במחשבתו הודאה עצומה להשם יתעלה ע"ז שהבדיל בין הקדושה ובין הקליפה. (בין אור לחשך) יחשוב גבורות ה' בזה. (בין ישראל לעמים) יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה רבה עד מאוד ע"ז שהבדיל אותנו מן העמים הקדמונים לחלקו ולגורלו הקדוש ויתן הודאה פרטי ג"כ על עצמו שברא אותו בגורלו הקדוש בעם קדוש הישראלי. (בין יום השביעי לששת ימי המעשה). בזה יתן ג"כ הודאה במחשבתו בשמחה עצומה על שבחר ביום השביעי מכל ששת ימי המעשה לקדושתו ונתן מתנה הקדושה הזו לנו עם קדוש. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב זכאי ישראל עמא קדישא דאחסינו יומא אחסנת ירותא לעלמין. עכ"ל בקיצור. (א"מ החל כו') תפלה זו ראוי לומר בכוונה עצומה:
(בברכה רביעית אתה חוננתנו כו') יתן הודאה במחשבתו בכל ד' הבדלות בין קדש לחול קודש שהיא הקדושה וחול הוא הקליפה ויתן במחשבתו הודאה עצומה להשם יתעלה ע"ז שהבדיל בין הקדושה ובין הקליפה. (בין אור לחשך) יחשוב גבורות ה' בזה. (בין ישראל לעמים) יתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה רבה עד מאוד ע"ז שהבדיל אותנו מן העמים הקדמונים לחלקו ולגורלו הקדוש ויתן הודאה פרטי ג"כ על עצמו שברא אותו בגורלו הקדוש בעם קדוש הישראלי. (בין יום השביעי לששת ימי המעשה). בזה יתן ג"כ הודאה במחשבתו בשמחה עצומה על שבחר ביום השביעי מכל ששת ימי המעשה לקדושתו ונתן מתנה הקדושה הזו לנו עם קדוש. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב זכאי ישראל עמא קדישא דאחסינו יומא אחסנת ירותא לעלמין. עכ"ל בקיצור. (א"מ החל כו') תפלה זו ראוי לומר בכוונה עצומה:
54
נ״האחר תפלת העמידה יאמר ויהי נועם כו' בכוונה עצומה מאוד ובמתון ונקרא שיר של פגעים. וז"ל זה"ק בהקדמת בראשית דף י"ד ע"ב כיון דנפיק שבתא כמה חיילין ומשריין פרחין ומשטטן בעלמא וע"ד אתקין שיר של פגעים דלא ישלטון על עמא קדישא לאן אתר משטטן בההוא לילא כד נפקי בבהילו וחשבין לשלטאה בעלמא על עמא קדישא וחמאן לון בצלותא ואמרין שירתא דא ובשירותא מבדלי בצלותא ומבדלי על הכוס פרחי מתמן ואזלי ומשטטי ומטאן לגו מדברא רחמנא לשזבן מנייהו ומסטרא בישא עכ"ל. ועיין ג"כ בפ' בראשית דף מ"ח ע"א. גם בפ' מקץ דף קצ"ז ע"ב. וכתב אבודרה"ם שיש לכפול גם פסוק ויהי נועם כמו פסוק אורך ימים ועיי"ש וכן ראוי לנהוג ואמירת שיר זה דוקא מעומד. האריז"ל. ואח"כ סדר קדושא דסדרא ראוי לומר בכוונה עצומה מאד כי אמירת קדושה זו בערבית זה הובא ג"כ בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"א. וז"ל כד נפק שבתא כו' בשעתא דפתחי ישראל ויהי נועם וקדושתא דסדרא כל אנון חייביא דגיהנם פתחין ואמרי זכאין אתון ישראל עמא קדישא זכאין אתון צדיקייא דנטריפקודי אוריתא. וי לון לחייביא דלא זכו למנטר אוריתא זכאין כו' עכ"ל. וראוי להזהר מאד מלהדליק נר וכ"ש שארי מלאכה עד אחר שהבדיל על הכום כמבואר בזה"ק בהקדמת בראשית דף י"ד ע"ב. וז"ל מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושה דסדרא דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו דחד דוכתא אית בגיהנם לאנון דקא מחללי שבתות ואנון דענושין בגיהנם לייטין ליה לההוא דאוקיד שרגא עד דלא מטא זמניה ואמרי ליה הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר וגו' צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים בגין דלא יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדילי על כסא בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא וקדושא דשבת שליט עלנא כו'. אבל אי איהו ממתין עד די שלימו קדושא דסדרא אנון חייבין דגיהנם מצדיקין עלייהו דינא דקב"ה ואנון מקיימי על ההוא בר נש כל ברכאן דקאמרי צבורא ויתן לך האלהים מטל השמים ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה וגו' עכ"ל. ובפ' פנחס דף רמ"ו ע"א. ז"ל מאן דאוקיד שרגא במוצאי שבת כו' חד דוכתא אית בגיהגם לאנון דקא מחללי שבתא כיון דאיהו אוקיד שרגא עד לא מטא זמניה חד ממנא אית בגיהנם במוצאי שבת ואוקיד בקדמיתא לההוא דוכתא ואמר האי דוכתא דפלני'. וכל חייבין דגיהנם מסייע לאוקדא ההוא דוכתא. ההוא ממנא קרי ואמר הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר ועטך עטה. חייבין דגיהנם אמרי כדור אל ארץ רחבת ידים שמה תמות וגו'. בגין דאיהו גרים לון לאתוקדא עד לא מטא זמנייהו עכ"ל. וראוי לכל ירא שמים להזהיר לבני ביתו וללמדם שיאמרו קודם הדלקת הנר במ"ש ברוך אתה המבדיל כו' בלא שם ומלכות. ובי"ט שחל במ"ש ברוך המבדיל בין קדש לקדש שלא יכשלו ח"ו באיסור עשיית מלאכה קודם הבדלה ודבר זה מוטל על בעל הבית להזהיר את בני ביתו. ואחר קדושא דסדרא יאמר ויתן לך האלהים כו' והובא גם כן במאמר הנ"ל דהקדמת בראשית. קודם הבדלה שעל הכוס יזמר תחלה זמר של אליהו הנביא. ואבודרה"ם מאריך בפירושו ועיי"ש. ובטור מביא ג"כ להזכיר אליהו הנביא במ"ש ועיי"ש הטעם. ומצאתי בספרים מזכירת אליהו הנביא בפיוטים ובפסוקים במ"ש הוא תקון גדול אל הנפש ותועלת גדולה להנצל מדינה של גיהנם כשמכריזין במ"ש ישובו רשעים לשאולה ויש ג"כ צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים שצריכים לשוב לגיהנם ואליהו ז"ל מקבל עליו כדי להגן על הצדיקים ולא יניחם לשוב עוד לגיהנם וסובל יסורים בשבילם ולכן ראוי לזמר זמר זה מיד בבואו לביתו קודם הבדלה. ואח"כ יבדיל על היין דוקא וז"ל הטור בסי' רצ"ו ר' צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במ"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין אינו רואה סי' ברכה אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין זוכה לקדושה. הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קדישא ואבדלתא שבק ליה לאבדלתא וקדושא מקדש אריפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו עכ"ל הטור. וגודל התיקון של הבדלה ביין מובא בזה"ק בכמה מקומות. ובבשמים יזהר האדם מאוד לחקור קודם הברכה אם נותנים ריח טוב כדי שלא יהיה ח"ו ברכה לבטלה. ודעת הזה"ק שברכת בשמים במ"ש יהיה על הדם דוקא. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ח ע"ב ובעי לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא על דאסתלק ההוא רוחא. ונפשא דב"נ אשתארת בערטולא כו' וההוא ריחא מעלי' דבוסמין איהו הדס דהא קיומא דאת' קדישא דנשמתין נפקין מניה הדס איהו עכ"ל. וכן הוא בתקונים תיקון ו' דף קמ"ה ע"א. לכן ראוי לאדם. להשתדל שיהיה בידו בשעת ברכה הדס כשר של לולב עם שאר מיני בשמים ויחשוב במחשבתו בשעת ברכה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה שבחכמתו הנפלאה ברא הריח טוב. (ובברכה בורא מאורי האש). יחשוב ג"כ גבורות ה' בשמחה עצומה על חכמתו הנפלאה בבריאה זו של מאור האש. וענין ההסתכלות על האצבעות בברכה זו מבואר בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ז ע"ב. וז"ל לבתר דנפיק שבתא בעי ב"נ לאפרשא בין קדש לחול כו' בההיא שעתא דקא מברכין על אשא אזדמנן ארבע רתיכין כו' בגין כך בעינן לאכפיא אצבעאן ידא ארבע דימינא ולאנהרא לון בגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכ' כו' ורזא דא וראית את אחורי אלין אחורי אצבעאן לאחור' בטופריהון ופני לא יראו אלין אצבאן לגו בלא טופרין דאנון אנפין פנימאין כו' עכ"ל בקיצור נמרץ. וז"ל האריז"ל ג"כ ויכפוף ראשי האצבעות דידו הימנית על הגודל כנגד פניו ויסתכל בצפרנים עכ"ל:
55
נ״והמבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך כו' יכוין כוונה המבואר למעלה בתפלת העמידה בברכה רביעית אך נוסף הוא בהבדלה כשיגיע לתיבות בין אור לחושך ראוי לפתוח עיניו בכיון להכיר חכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בהבדלתו אור מחושך ודי בזה. ואחר הבדלה יזמר כל הזמירות. וגם הב"י מביא בסי' ש' לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת קדש כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו עכ"ל. והוא מהמדרש והובא גם כן באבודרה"ם. ותיכף אחר הזמירות יאכל סעודה ד' ללוות את המלכה שבת מלכתא. וסעודה זו נזכר בגמרא הקדושה והובא בטור ובש"ע. וראיתי בספרים שד' סעודות דשבת מעוררים ד' רגלי המרכבה העליונה והם אברהם יצחק ויעקב ודוד. אברהם מציל את האדם מדינה של גיהנם בזכות סעודה ראשונה. יצחק מציל מחבלו של משיח בזכות סעודה שניה. יעקב מציל ממלחמת גוג ומגוג בזכות סעודה שלישית. דוד מציל מחבוט הקבר בזכות סעודה ד' עכ"ל. וכתב האריז"ל שאסור לעסוק בשום מלאכה אפילו בד"ת וגם שלא להסיר בגדי שבת עד אכילת סעודה ד' עכ"ל ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. והאוכלים אותה עד אחר ד' שעות בלילה לא יצא ידי חובתו מצאתי. (בעזר הראשון ואין שני. סיימנו עולת שבת והוא חלק השני. ואליו אשא נפשי. ישלח עזרו מקדש בחלק השלישי. הצלני מטיט רפשי. שגיאות האנושי):
56
