יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate 4
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״דתפלת ערבית דשבת
14
ט״ובתפלת ערבית דשבת יכין האדם עצמו בהכנה גדולה לענות אחר הש"ץ ברוך ה' המבורך לעולם ועד בשמחה עצומה עד מאוד ביתר שאת ויתר עוז מבערבית דחול כמבואר בזה"ק פ' תרומה דף קל"ה ע"ב. וז"ל כד עייל שבתא כו' כלהו מתעטרין בנשמתן חדתין כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוה בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה' המבורך. את ה' דייקא בגין למפתח לגבה בברכה. ואסור לעמא קדישא למפתח לגבה בפסוקא דדינא כגון והוא רחום וגו' בגין כו'. וע"ד ברכה דא אצטריכו כל עמא לברכא במעלי שבתא ברעו דלבא ובחדוה בעו למשרי בשרותא דא לאתברכא האי שבת (רמז לשכינה הקדושה) דמעלי שבתא מעמא קדישא כדקא יאות. בהאי ברכה כד שראן ישראל לברכא. קלא אזלא בכלהו רקיעין דמתקדשי בקדושא דמעלי שבתא. זכאין אתון עמא קדישא דאתון מברכי ומקדשי לתתא בגין דיתברכון ויתקדשון לעילא כמה משריין עלאין קדישין. זכאין אנון בהאי עלמא וזכאין אינון בעלמא דאתי כו' עכ"ל. ודי בהערה זו. וקודם עניית ברוך ה' המבורך כו' יכוין להמשיך עליו תוספות הרוח יתירה ויכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה הריני ממשיך עלי ועל כל ישראל תוספת הרוח יתירה דליל שבת קדש. ואם הגיעו הצבור לתפלת ערבית ועדיין עומד באמצע פזמון לכה דודי או קודם יפסיק באמצע ויאמר חרוז של בואי בשלום כו' וימשיך ויקבל על עצמו נפש יתירה כדי שיוכל להמשיך ולקבל עליו בעניית ברוך ה' המבורך כו' תוספות הרוח יתירה כי אם לא קבל עדיין נפש יתירה בג"פ באי כלה איך יוכל לקבל תוספות הרוח בעניית ברוך ה' המבורך ואחר עניית ברוך ה' המבורך יחזור למקום שפסק ועכ"ז ראוי לומר עוד פעם שנית חרוז של בואי בשלום על סדר הפזמון. ובק"ש דערבית זו אף שאין עתה זמן תפילין יכוין בפסוק וקשרתם לאות וגו' בזה"ל הריני מקבל עלי מ"ע זו של תפילין לקיימה אחר השבת ויכוין כוונה זו בשמחה עצומה:
15
ט״זובוודאי אחיי ורעיי אהובי נפשי מכוונות אלו וכיוצא בא נחת רוח גדול ליוצרנו ית"ש כמו שדרז"ל על פסוק וילכו ויעשו בפרשה בא ומפורש בכתובים בס' דניאל בפסוק מיום שנתת לבך וגו'. כשיגיע לופרוס עלינו סכת שלומיך כו' צריך לעמוד האר"י ז"ל. ובופרוס עלינו סוכת שלומיך וגם בתיבות הפורס סוכת שלום עלינו ימשיך ויקבל על עצמו תוספת נשמה יתירה של ליל שבת. ויאמר הפורס ולא פורס כ"ה הנוסח בזה"ק ובתקונים. ובתיבות ועל כל עמו ישראל יכוין להמשיך נשמה יתירה על כל ישראל. אף שלא נזכר זה בכתבי האר"י ז"ל מ"מ החרד אל דבר ה' ראוי לזכות עמו גם אחרים מכלליות ישראל מאחר שהזכירו יספר בשבחו. ומה מאוד עמקו מחשבות חרוץ בזה"ק פרשת בראשית דף מ"ח ע"א ענין קבלת נשמה יתירה בהפורס סוכת כו'. וז"ל ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפרישת בעלמא כו' ובג"כ בקדושא דיומא מברכין הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים אמאי על ירושלים אלא דא היא מדורא דההיא סוכה ובעינא לזמנא ההיא סוכה (פי' שכינה הקדושה) דיתפרסת עלנא ולמשרא עמנ' ולמהוי מגינ' עלנא כאמא דשריא על בנין ובג"ד לא דחלין מכל סטרין ועל דא הפורס סוכת שלום עלינו. ת"ח בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפורס סוכת שלום כדין קדושת' עילאי נחת' ופרישת גדפה' עליהו דישראל ומכסי' לון כאמא על בנין וכל זינין בישין אתכנישו מעלמא ויתבי ישראל תחות קדושת' דמאריהון וכדין דא סוכת שלום יהיב נשמתין חדתין לבנהא עכ"ל והנה עיניכם הרואות במ"ש הזה"ק במאמר זה ובעינא לזמנא ההיא סוכה דיתפרשת עלנא ולמשר' עמנא כו' וע"כ צריך האדם לזהר בזה להכין עצמו לזה להמשיך ולקבל על עצמו נשמה יתירה בהפורס סוכת כולו. וכן הזמנה מלתא היא גם כן בקבלת נפש ורוח בתפלה במקומות המבוארים למעלה ושמרו כו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ יכוין בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שהבורא יתברך שמו ויתעלה ברא כל העולמות העליונים עד אין קץ ותכלית ובסוף עשה בששת ימי המעשה כל העולם הזה התחתון עם כל הבריאה וביום השביעי שבת וינפש:
16
י״זתפלת העמידה
הנה גודל מעלת ד' תפלות של שבת הובא בזוה"ק ובתקונים בכמה מקומות ואעתיק מאמר אחד בקיצור נמרץ. וז"ל בתקון י"ח ד' ל"ד ע"ב תלת צלותין אלון בשבת ורביעא צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודי שכינת' כו'. צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אמא עלאה כו'. אתה אחד ושמך אחד דא יהוה עמודא דאמצעית' כו' זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין לקבל אלין בשבת. תפלת מוסף דא צדיק דכליל כלהו צלותי' ובי' אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' עכ"ל בקיצור. וגודל מעלת אמירת פ' ויכולו בתפלה זו דערבית הובא בגמרא הקדושה. וז"ל הגמרא פרק כל כתבי דף קי"ט ע"ב א' רב ואיתימא ריב"ל אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואו' ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שנא' ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלו פי' הקב"ה והוא. ועוד שם בגמרא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתיך תכופר. ע"כ. ובודאי לא הפליגו חכמי הגמרא ז"ל בגודל מעלת אמירתה על מי שהוא בלא לב ולב ידברו אלא הם אמרו והפליגו בספוני טמוני כל אמירתם בלבבם לכוין בהם להעיד על אחדותו ית"ש כמבואר בזה"ק ויבוא לפנינו העתקת מאמרי הזה"ק בקידוש בעז"ה וכן בטור סי' רס"ח בויכולו דחזרה שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית ובודאי אם לא כיון בהם להעיד עליו באותו אמירה איך נקרא עד אם לא עלתה על דעתו כלל להיות עד בדבר ואף אם טרם חלה לדבר הפרשה של ויכולו גמר אומר בלבו לאסהודי אתא באמירת ויכולו על עושה מעשה בראשית את זה לא העלה על דעתו ומחשבתו בעת אמרו פ' ויכולו שמעיד על יחודו ואחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה ואומר תיבות הפ' בפיו ובשפתיו בלבד בודאי אחיי ורעי עדיין לא נעשה באמירה זו חבר ושותף להקב"ה במע"ב כי בודאי כוונת חכמי הגמרא ז"ל במה שאמרו שנעשה באמירתו שותף להקב"ה במע"ב הוא על מי שבשעת אמירתו פרשה זו יתעמץ בלבבו אמונה שלימה ואמתית על יחוד אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד שהבורא ית"ש ויתעלה ברא עולמות תחתונים ועליונים עד אין קץ ומספר ותכלית ובששת ימי המעשה ברא העה"ז התחתון שמים וארץ וכל צבאם עם כל הבריאה דצח"ם וע"ז יכניס בלבו שמחה גדולה ועצומה עד מאוד על גודל אלהותי ית"ש ויתעלה ושזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש לעבדו בכל מצותו ולהשיגו קצת ע"י למוד תורתו הקדושה וגם ע"י בחינתו חכמתו הנפלאה והנשגבה לאין קץ ותכלית בברואיו אזי המקריב אותו במחשבתו לו יחשב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב וסר עונו וחטאתו תכופר כנזכר בגמרא הנ"ל ומגודל החדוה והשמחה העצומה שבוער בלבו על גודל אלהותו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות אמת אמונתו ביחוד אלהותו ית"ש ויתעלה ודי הערה בזה. ובתיבות אשר ברא אלהים לעשות יכוין פי' הזה"ק בז"ח במדרש הנעלם ד' ע"ב. וז"ל א"ר יצחק כשסיימו המלאכות כולם ברכם הקב"ה והכנים בעולם וצוה לכל א' ואחד שלא ישנה הכנתו מאותו הענין שעשאהו ושכל א' וא' יוציא תולדתו הראוי לו מכאן ולעולם הה"ד אשר ברא אלהים לעשות מאי לעשות להוליד להוציא כל דבר כמותו. עכ"ל. ויחשוב בזה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה מאוד על גודל אלהותו ית"ש וחכמתו הנפלאה בהנהגה זו שלא שינו את תפקידם לעולם. והנה עיניכם תחזינה משרים העתקת מאמר הזה"ק בעז"ה בויכולו דקדוש מגודל מעלת אמירתו ומשם יתבונן האדם ג"כ כוונת אמירתו בתפלה. אלהינו כו' וטהר לבנו לעבדך באמת יתפלל במחשבתו בשברון לב מאוד מקירות לבו להבורא ית"ש שיטהר רעיוננו ולבנו בעבודתו הקדושה שיהיה עבודתו רק לשמו הגדול כי יש דברים שהיצר מרמה את האדם שהיא עבודה לשמה אך באמת אינה לשמה האמתית. ובחתימת הברכה בא"י מקדש השבת יכוין במחשבתו בזה"ל אני נותן לך יתברך שמו שבח וההודאה גדולה על המתנה הגדולה שנתת לנו היא שבת קודש ואף שיד שכלי קצרה מהשיג הטובה הגדולה ומתנה מרובה זו עד תכליתה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית בדברי חז"ל במ"ש בגמרא הקדושה אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וגנוזה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם. ע"כ. ויתן הודאה זו במחשבתו בשמחה עצומה. ויכולו שאחר תפלת העמידה הוא ג"כ מתקוני התפלה ממש כמו הראשון שבתפלה להמעיין בכתבי האריז"ל לכן יזהר שגם מזה אל תנח מלכוין כוונה הנ"ל. ע"פ כתבי האריז"ל יאמר קודם עלינו מזמור לדוד ה' רועי כו'. הירא וחרד דבר ה' יזהר מאוד אף אם יהיה ספק בלבו אם קרא ק"ש בזמנה בתפלת ערבית ומכ"ש אם ברור לו שלא קרא בזמנה שלא ישב לאכול עד שיקרא ק"ש בזמנו כמבואר בש"ע סי' רל"ה ס"ב שאסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית:
הנה גודל מעלת ד' תפלות של שבת הובא בזוה"ק ובתקונים בכמה מקומות ואעתיק מאמר אחד בקיצור נמרץ. וז"ל בתקון י"ח ד' ל"ד ע"ב תלת צלותין אלון בשבת ורביעא צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודי שכינת' כו'. צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אמא עלאה כו'. אתה אחד ושמך אחד דא יהוה עמודא דאמצעית' כו' זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין לקבל אלין בשבת. תפלת מוסף דא צדיק דכליל כלהו צלותי' ובי' אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' עכ"ל בקיצור. וגודל מעלת אמירת פ' ויכולו בתפלה זו דערבית הובא בגמרא הקדושה. וז"ל הגמרא פרק כל כתבי דף קי"ט ע"ב א' רב ואיתימא ריב"ל אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואו' ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שנא' ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלו פי' הקב"ה והוא. ועוד שם בגמרא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתיך תכופר. ע"כ. ובודאי לא הפליגו חכמי הגמרא ז"ל בגודל מעלת אמירתה על מי שהוא בלא לב ולב ידברו אלא הם אמרו והפליגו בספוני טמוני כל אמירתם בלבבם לכוין בהם להעיד על אחדותו ית"ש כמבואר בזה"ק ויבוא לפנינו העתקת מאמרי הזה"ק בקידוש בעז"ה וכן בטור סי' רס"ח בויכולו דחזרה שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית ובודאי אם לא כיון בהם להעיד עליו באותו אמירה איך נקרא עד אם לא עלתה על דעתו כלל להיות עד בדבר ואף אם טרם חלה לדבר הפרשה של ויכולו גמר אומר בלבו לאסהודי אתא באמירת ויכולו על עושה מעשה בראשית את זה לא העלה על דעתו ומחשבתו בעת אמרו פ' ויכולו שמעיד על יחודו ואחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה ואומר תיבות הפ' בפיו ובשפתיו בלבד בודאי אחיי ורעי עדיין לא נעשה באמירה זו חבר ושותף להקב"ה במע"ב כי בודאי כוונת חכמי הגמרא ז"ל במה שאמרו שנעשה באמירתו שותף להקב"ה במע"ב הוא על מי שבשעת אמירתו פרשה זו יתעמץ בלבבו אמונה שלימה ואמתית על יחוד אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד שהבורא ית"ש ויתעלה ברא עולמות תחתונים ועליונים עד אין קץ ומספר ותכלית ובששת ימי המעשה ברא העה"ז התחתון שמים וארץ וכל צבאם עם כל הבריאה דצח"ם וע"ז יכניס בלבו שמחה גדולה ועצומה עד מאוד על גודל אלהותי ית"ש ויתעלה ושזכה להיות בחלקו וגורלו הקדוש לעבדו בכל מצותו ולהשיגו קצת ע"י למוד תורתו הקדושה וגם ע"י בחינתו חכמתו הנפלאה והנשגבה לאין קץ ותכלית בברואיו אזי המקריב אותו במחשבתו לו יחשב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב וסר עונו וחטאתו תכופר כנזכר בגמרא הנ"ל ומגודל החדוה והשמחה העצומה שבוער בלבו על גודל אלהותו יקבל על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות אמת אמונתו ביחוד אלהותו ית"ש ויתעלה ודי הערה בזה. ובתיבות אשר ברא אלהים לעשות יכוין פי' הזה"ק בז"ח במדרש הנעלם ד' ע"ב. וז"ל א"ר יצחק כשסיימו המלאכות כולם ברכם הקב"ה והכנים בעולם וצוה לכל א' ואחד שלא ישנה הכנתו מאותו הענין שעשאהו ושכל א' וא' יוציא תולדתו הראוי לו מכאן ולעולם הה"ד אשר ברא אלהים לעשות מאי לעשות להוליד להוציא כל דבר כמותו. עכ"ל. ויחשוב בזה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה מאוד על גודל אלהותו ית"ש וחכמתו הנפלאה בהנהגה זו שלא שינו את תפקידם לעולם. והנה עיניכם תחזינה משרים העתקת מאמר הזה"ק בעז"ה בויכולו דקדוש מגודל מעלת אמירתו ומשם יתבונן האדם ג"כ כוונת אמירתו בתפלה. אלהינו כו' וטהר לבנו לעבדך באמת יתפלל במחשבתו בשברון לב מאוד מקירות לבו להבורא ית"ש שיטהר רעיוננו ולבנו בעבודתו הקדושה שיהיה עבודתו רק לשמו הגדול כי יש דברים שהיצר מרמה את האדם שהיא עבודה לשמה אך באמת אינה לשמה האמתית. ובחתימת הברכה בא"י מקדש השבת יכוין במחשבתו בזה"ל אני נותן לך יתברך שמו שבח וההודאה גדולה על המתנה הגדולה שנתת לנו היא שבת קודש ואף שיד שכלי קצרה מהשיג הטובה הגדולה ומתנה מרובה זו עד תכליתה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית בדברי חז"ל במ"ש בגמרא הקדושה אמר הקב"ה למשה מתנה טובה וגנוזה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל לך והודיעם. ע"כ. ויתן הודאה זו במחשבתו בשמחה עצומה. ויכולו שאחר תפלת העמידה הוא ג"כ מתקוני התפלה ממש כמו הראשון שבתפלה להמעיין בכתבי האריז"ל לכן יזהר שגם מזה אל תנח מלכוין כוונה הנ"ל. ע"פ כתבי האריז"ל יאמר קודם עלינו מזמור לדוד ה' רועי כו'. הירא וחרד דבר ה' יזהר מאוד אף אם יהיה ספק בלבו אם קרא ק"ש בזמנה בתפלת ערבית ומכ"ש אם ברור לו שלא קרא בזמנה שלא ישב לאכול עד שיקרא ק"ש בזמנו כמבואר בש"ע סי' רל"ה ס"ב שאסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן ק"ש של ערבית:
17