יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate 5
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״חיזהר האדם במ"ש בגמרא הקדושה והובא ג"כ בטור וז"ל הטור סי' רס"ב ויסדר שלחנו ויציע המטות ויתקן כל עניני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבה"כ דא"ר יוסי בר' חנינא ב' מה"ש מלווין לאדם בע"ש מבית הכנסת לביתו אחד טוב וא' רע כשבא לביתו מצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יה"ר שיהא כן לשבת הבאה ומלאך רע יענה אמן בע"כ ואם לאו מלאך רע אומר יה"ר שיהא כן לשבת הבאה ומלאך טוב יענה אמן בעל כרחו. וישתדל שיהא לו בגדים נאים לשבת דכתיב וכבדתו ודרשינן שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול. עכ"ל הטור. וז"ל בז"ח דף ל"ט ע"ד ת"ח ביומא דא דשבתא כו' כד אתי ב"נ מבי כנישתא כו' ויחזו שכינת' שרגא נהרא ופתורא מתתקנא ואינש ואתתי' בחדוה האי שעתא שכינתא אמרת זה שלי הוא ישראל אשר בך אתפאר ואם לאו שכינת' אזלת ומלאכין עמה וייתי יצה"ר עם חילי' ואתחברו עמהון ויאמר זה שלי הוא ומן חיילין דילי מיד שורה עליו ומטמאתו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שאיש אל אחיו ידובקו באהבה ואחוה ושלום וריעות בשב' קדש ומה גם באשתו אמרו לתווך בהם השלום והאהבה בש"ק. וע"כ כי יהיה ריב בין אנשים. ונגשו איש את אחיו ואיש את רעהו מתרפס ברצוי כיסוף האהבה קודם הכנסת שבת ולעולם יכנס אדם בכי טוב גם עם ה' וגם עם אנשים ובפרט עם אשתו בהכנסת שבת קדש כמבואר בתקונים תקון כ"א דנ"ז ע"ב. אם אית ליה קטטא בחולא עם ב"נ או אם אתתי' דיהא לי' שלימא עמא בשבתא כו' וצריך לשנויי שבת מיומא דחולא בכלא ואם אית לון שלמא בכל שית יומין דחולא יעבדון תוספות בשבתא בפיוסא דא לדא ברחימו סגי כגוונא דלעילא כו' כגוונא דא צריך ב"נ לפייסא לאתתי' בשבת בתוספת מלין דפיוסא כו' בההוא זמנא איהי שבת שקולה ככל אוריתא. עד כאן לשונו בקצור.
18
י״טקידוש היום
ישתדל האדם לקדש ביום קודש עלי יין דוקא כי מה מאוד הפליגו בזה בגמרא הקדושה ובזה"ק פ' אמור ז"ל דף צ"ה ע"א א"ר יצחק לר' יהודה כתיב זכור את יום השבת לקדשו ותנינן זכרהו על היין אמאי על היין א"ל בגין דיין כו' ותנינן בכלא בעייא לאחזאה ב"נ עובדא דלא אשתכח קדושה אלא ביין כד"א כי טובים דודיך מיין כו' וע"ד קדושה דשבת ביין והא אוקמוה. עכ"ל בקיצור. ובתקונים תקון כ"ד דס"ט ע"ב וז"ל וצריך לברכא לון ולקדש לון בקידוש על היין בשבעין תיבין דקידוש ויכולו כחושבן דיין עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להשתדל אחר כוס יפה ביותר להדור מצוה. ויזהר במריקה ושטיפה לכום זה כדינו. וז"ל הזה"ק ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ה ע"א עשרה דברים דצריך בר נש לאנהגא בפתורא דשבת. חד לתקנא פתורא כו'. תליתאי כוס דברכה כו' ואוקמוה בכוס שצריך הדחה ושטיפה הדחה מבחוץ ושטיפ' מבפנים כו' עכ"ל בקיצור. והקריב זו קבלת הכוס מלא יין בב' ידיו תביאנה מעל השולחן ויתן את הכוס על כף. פס ידו הימנית ויתחיל הקידוש בעמידה בשמחה עצומה ויאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא כו' כמו שנדפס בסדורים לשם יחוד קב"ה כו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע לקדש על היין ויהי נועם כו' עד כוננהו:
ישתדל האדם לקדש ביום קודש עלי יין דוקא כי מה מאוד הפליגו בזה בגמרא הקדושה ובזה"ק פ' אמור ז"ל דף צ"ה ע"א א"ר יצחק לר' יהודה כתיב זכור את יום השבת לקדשו ותנינן זכרהו על היין אמאי על היין א"ל בגין דיין כו' ותנינן בכלא בעייא לאחזאה ב"נ עובדא דלא אשתכח קדושה אלא ביין כד"א כי טובים דודיך מיין כו' וע"ד קדושה דשבת ביין והא אוקמוה. עכ"ל בקיצור. ובתקונים תקון כ"ד דס"ט ע"ב וז"ל וצריך לברכא לון ולקדש לון בקידוש על היין בשבעין תיבין דקידוש ויכולו כחושבן דיין עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להשתדל אחר כוס יפה ביותר להדור מצוה. ויזהר במריקה ושטיפה לכום זה כדינו. וז"ל הזה"ק ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ה ע"א עשרה דברים דצריך בר נש לאנהגא בפתורא דשבת. חד לתקנא פתורא כו'. תליתאי כוס דברכה כו' ואוקמוה בכוס שצריך הדחה ושטיפה הדחה מבחוץ ושטיפ' מבפנים כו' עכ"ל בקיצור. והקריב זו קבלת הכוס מלא יין בב' ידיו תביאנה מעל השולחן ויתן את הכוס על כף. פס ידו הימנית ויתחיל הקידוש בעמידה בשמחה עצומה ויאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא כו' כמו שנדפס בסדורים לשם יחוד קב"ה כו' הריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע לקדש על היין ויהי נועם כו' עד כוננהו:
19
כ׳יום הששי
ויכלו השמים כוונתו כבר בא למעלה בסדר התפלה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב קדושה דמעלי שבתא דא איהו קדושא דשבת בראשית. דהא אתקדש מתרתין ותלתין שבילן ותלת דרגין דתפוחין קדישין. ובעינן לאדכרא על האי קדושא כלל דעובדא דבראשית ונייחא כו'. דהיינו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' כו' בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' דמהימנותא. וכל מאן דיסהיד דא וישוי לבי' ורעותי' לדא מכפר על כל חובוי בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו כו' האי קדושא איהו בחד מתקלא לקבל סהדותא דמהימנות' ואנון חמש ותלתין תיבין אחרנין כמה דאית בויכלו כלא סלקין לשבעין תיבין לאתעטרא בהאי שבת דמעלי שבתא זכאה חולקי' דבר נש דיכוין רעותי' למילין אלין ליקרא דמארי' אתקדש בהאי לילא בעמא קדישא לתתא כד שריא עלייהו ההוא רוחא עלאה. ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי. כו' עכ"ל. אחיי ורעי הלא תדעו ותבינו מועדות ועיקר התקון בעולמות העליונים באמירת פ' ויכולו גם בקידוש הוא דווקא שיכוין באמירתה להעיד עדות על אחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד בעובדא דבראשית ושצריך להעיד עדות זו בשמחה ובכוונה עצומה כמבואר בלשונו הקדוש במאמר הזה"ק הנ"ל בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' וכל מאן כו' ודייק ונפיש בלשונו הקדוש במאמר הזהר הנ"ל באומרו וישווי לבי' ורעותי' לדא כו' ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה להאי וע"כ צריך מאוד להזהר לשעבד לבו אל הכוונה הנ"ל ודי בהערה זו. בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו תן דעתך ולבך כי את זה לעומת זה נוסח ברכה זו ל"ה תיבות כפרשת ויכולו כנ"ל בזה"ק לכן יזהר עד מאוד לברך ברכה זו בכוונה עצומה מאוד בשמחה גדולה כמבואר בזה"ק דיכוין רעותי' למלין אלין ליקרא דמאריה גם ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי כו' וע"כ צריך לזהר בכוונתה. (אשר קדשנו במצותיו) ורצה בנו יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה להשם יתעלה בפרטות על עצמו ג"כ שרצה בו לברוא אותו בחלקו וגורלו הקדוש (ושבת קדשו באהבה) וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית זאת המנוחה ההודאה עלי' בכוונת לבו מהותה כבר בא למעלה בתפלת ערבית דשבת בברכת בא"י מקדש השבת וזה בנין אב לכולם וזכרון אחד עולה לכוין בכל מקום אשר נבוא שמה להזכיר קדושת מתנה של שבת שנתן לנו מאת המלך ה' צבאות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה עיי"ש הטיב. (זכר ליציאת מצרים) יתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה על שהוציאנו ממצרים מבית עבדים לחלקו הקדוש. וגודל חיוב הזכרת יציאת מצרים בקידוש מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף רי"ז ע"א. וז"ל אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדישין דקב"ה בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא כו' ובקדושה דרזא דא אוקמינא רזין עלאין לאנון מארי מדין דמסתכלין בקדושה דמאריהון זכאיה חולקהון עכ"ל. ובפ' בא דל"ח ע"א. ז"ל תאנא כל זמנין וחגין ושבתין כלהו דוכרנא להאי (פ' על יציאת מצרים) ועל האי אתקימו כלהו דאלמלא האי לא הוי נטורא דזמנין וחגין ושבתי' ובג"כ לא אשתצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין עכ"ל. הביטו נא וראו איך ראוי לכוין בהזן זו דיציאת מצרים בקידוש כוונת ההודאה המבואר למעלה בפ' ציצית דק"ש ע"ש ודי הערה בזה. ויזהר האדם בדקדוק התיבות של הקידוש היטיב כמבואר למעלה בשער הב' וכבר נדפס ג"כ בסדורים תוכחה ומוסר על דקדוק התיבות של הקידוש. וראוי לאדם להזהיר לבני ביתו לשמוע הקידוש יפה כי גם הנשים חייבות בקידוש היום דאורייתא. ותיכף אחר שתיית הכוס נט"י לסעודה בלי הפסק:
ויכלו השמים כוונתו כבר בא למעלה בסדר התפלה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ז ע"ב קדושה דמעלי שבתא דא איהו קדושא דשבת בראשית. דהא אתקדש מתרתין ותלתין שבילן ותלת דרגין דתפוחין קדישין. ובעינן לאדכרא על האי קדושא כלל דעובדא דבראשית ונייחא כו'. דהיינו ויכלו השמים והארץ וכל צבאם וגו' כו' בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' דמהימנותא. וכל מאן דיסהיד דא וישוי לבי' ורעותי' לדא מכפר על כל חובוי בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו כו' האי קדושא איהו בחד מתקלא לקבל סהדותא דמהימנות' ואנון חמש ותלתין תיבין אחרנין כמה דאית בויכלו כלא סלקין לשבעין תיבין לאתעטרא בהאי שבת דמעלי שבתא זכאה חולקי' דבר נש דיכוין רעותי' למילין אלין ליקרא דמארי' אתקדש בהאי לילא בעמא קדישא לתתא כד שריא עלייהו ההוא רוחא עלאה. ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי. כו' עכ"ל. אחיי ורעי הלא תדעו ותבינו מועדות ועיקר התקון בעולמות העליונים באמירת פ' ויכולו גם בקידוש הוא דווקא שיכוין באמירתה להעיד עדות על אחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד בעובדא דבראשית ושצריך להעיד עדות זו בשמחה ובכוונה עצומה כמבואר בלשונו הקדוש במאמר הזה"ק הנ"ל בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' וכל מאן כו' ודייק ונפיש בלשונו הקדוש במאמר הזהר הנ"ל באומרו וישווי לבי' ורעותי' לדא כו' ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה להאי וע"כ צריך מאוד להזהר לשעבד לבו אל הכוונה הנ"ל ודי בהערה זו. בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו תן דעתך ולבך כי את זה לעומת זה נוסח ברכה זו ל"ה תיבות כפרשת ויכולו כנ"ל בזה"ק לכן יזהר עד מאוד לברך ברכה זו בכוונה עצומה מאוד בשמחה גדולה כמבואר בזה"ק דיכוין רעותי' למלין אלין ליקרא דמאריה גם ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי כו' וע"כ צריך לזהר בכוונתה. (אשר קדשנו במצותיו) ורצה בנו יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה להשם יתעלה בפרטות על עצמו ג"כ שרצה בו לברוא אותו בחלקו וגורלו הקדוש (ושבת קדשו באהבה) וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית זאת המנוחה ההודאה עלי' בכוונת לבו מהותה כבר בא למעלה בתפלת ערבית דשבת בברכת בא"י מקדש השבת וזה בנין אב לכולם וזכרון אחד עולה לכוין בכל מקום אשר נבוא שמה להזכיר קדושת מתנה של שבת שנתן לנו מאת המלך ה' צבאות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה עיי"ש הטיב. (זכר ליציאת מצרים) יתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה על שהוציאנו ממצרים מבית עבדים לחלקו הקדוש. וגודל חיוב הזכרת יציאת מצרים בקידוש מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף רי"ז ע"א. וז"ל אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדישין דקב"ה בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא כו' ובקדושה דרזא דא אוקמינא רזין עלאין לאנון מארי מדין דמסתכלין בקדושה דמאריהון זכאיה חולקהון עכ"ל. ובפ' בא דל"ח ע"א. ז"ל תאנא כל זמנין וחגין ושבתין כלהו דוכרנא להאי (פ' על יציאת מצרים) ועל האי אתקימו כלהו דאלמלא האי לא הוי נטורא דזמנין וחגין ושבתי' ובג"כ לא אשתצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין עכ"ל. הביטו נא וראו איך ראוי לכוין בהזן זו דיציאת מצרים בקידוש כוונת ההודאה המבואר למעלה בפ' ציצית דק"ש ע"ש ודי הערה בזה. ויזהר האדם בדקדוק התיבות של הקידוש היטיב כמבואר למעלה בשער הב' וכבר נדפס ג"כ בסדורים תוכחה ומוסר על דקדוק התיבות של הקידוש. וראוי לאדם להזהיר לבני ביתו לשמוע הקידוש יפה כי גם הנשים חייבות בקידוש היום דאורייתא. ותיכף אחר שתיית הכוס נט"י לסעודה בלי הפסק:
20