יסוד ושורש העבודה, ח; שער העליון ו׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eighth Gate 6

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״אעונג שבת

כ״בוקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו במאכל ובמשתה ובבגדים נאים ובתקון ביתו וכלי תשמישו וגודל מעלת המענג את השבת ועוצם שכרו והפיכו העונש ר"ל מבואר בזוה"ק ובתקונים בהרבה מקומות. וז"ל הז"הק בפ' פקודי ד' רנ"ב ע"ב תחו' האי חיותא ארבעה שרפין מלהטא כו' והאי חיותא אזלא וסלקא על ארבעה אלין שרפין דקאמרן. ואעל גו אמציעתא דהיכל' דא והוא אתר אקרי עונג בגין דבהאי אתר כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא ואלף אלפין ורבוא רבוון קיימי ממנן על אנון פתורי והאי חיותא עילאה על ארבע אלין שרפים בההוא אתר וחמא כל אינון פתורין וכל אינון דקיימי עלייהו ואשגח בכל פתורא ופתורא והיך מענגי ליה לכל פתורא ופתורא וקיימא ובריך ליה לההוא פתורא וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבבן כלהו פתחי ואמרי אמן. ומה ברכה היא דבריך על האי פתורא דמתסדר ואתענגא כדקא יאות אז תתענג על ה' וגו' כי פי ה' דבר וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה וגו' רוחא עלאה דאקרי אל כד ההוא פתורא אתענג בכלהו סעודתי. בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד ה' יאספך. כל אינון שבעין נהורין אחרנין פתחי בכל סטרא ואמרי כי כן יבורך גבר ירא ה'. וכד פתורא דב"נ לא קיימא בההוא אתר בסדורא דענוגא כדקא יאות כדין האי חיותא ואנון ארבע דתחותא וכל אנון אלף אלפין ורבוא רבבו כלהו דחיין ליה לבר לההוא סטרא אחרא וכמה גרדיני נמוסין כלהו נטלי ליה ועיילי ליה לההוא אתר דאיהי בהפוכא מן דא ואקרי נגע. וכד עייל לה תמן פתחי ואמרי ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו ינקש נושה לכל אשר לו וגו' אל יהי לו מושך חסד וגו' רחמנא לשזבן. בגין דענוגא דקב"ה ומהימנותא האי איהו אלין פתורי דענוגי דשבתא וזמנין וחגין כלהון חדותא דקב"ה ובג"ד כל אינון דמענגי ענוגא דשבתא וזמני ומועדי אלין ארבע דקיימי תחות האי חיותא קיימא לקבל האי נהר דנור ולא שבקי לאתוקדא ביה לכל אנון דמתענגי ענוגייהו עכ"ל. ובדף רנ"ה ע"א ו"ל ושבחתי אני את השמחה כו' דאחדותא דמלכא קדישא די בזמנא דאיהו שלטא בשבתא וביומין טבין כו' והוא ילונו בעמלו. מאן קב"ה הוא ילונו ויהך עמי' לאעלא ליה לעלמא דאתי. ד"א והוא ילונו מאן הוא ההוא ב"נ דאכיל ושתי וחדי כל מאן דאפיק למיכל ולמשתי הוא ילונו לקב"ה בהלואה ואיהו יהיב ליה כפל כפלים ומכל מה דאפיק בהאי. בתרין אילו אוזיף ביה לקב"ה כד חייס ליה למסכנא וכד אפיק בשבתא וזמני דיהא כלא אוזיף לקב"ה כד"א מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו עכ"ל. וכן הוא ג"כ בתיקונים תקון י"ט דף ל"ח ע"ב. וז"ל ובאלין דלא מלוין לה ולא אוסיפין לשבתות ולימים טובים איהי סתימא להון. ובגיו דא כל המוסיף מוסיפין ליה. ודא תוספת נשמתא יתירה. ואיהו תוספת רוחא דקדושה וכל הגורע גורעין ליה ההיא נשמא יתירה ואשתאר עני. ואם הוא חכם אסתלק מניה חכמתי' ואם הוא עשיר בממונא אסתלק מני' ואשתאר עני יבש כמה דאיהו מנע מלעילא כו' ואשתאר יום השבת עני ושכינתא יבישא. הכי אתמנע ברכאן מיניה ואיהי מדה כנגד מדה. וכל מאן דאוסיף כו' עכ"ל. ובתיקונים תיקון כ"ח דף נ"ח ע"ב. ז"ל מאן דאית ליה רשו למעבד ענג שבת ולא עביד אתהפך ליה ענג לנגע צרעת וחריב ביתי' וממוניה עכ"ל בקיצור. ובתקון ו' דף כ"ד ע"א ז"ל מאן דמקבלין אושפיזין דאינון נשמתי' יתירין דאנון מרכיבין עלייהו בע"ש. באנפי נהירין בחדוה בענוגא בהאי עלמא. כד נשמתא ורוחא ונפשא נפיק מן גופי' מהאי עלמא הכי מקבלי לון בעלמא דאתי ואתמר בהון גם צפור מצאה בית כו' זכאה איהו מאן דמקבל אורחן ברעו שלים כאלו מקבל שכינתא ובמדה דמדד בה ב"נ מודדין ליה עכ"ל. אחיי ורעיי הבט ימין וראה והן לו מכיר. האיך ישתדל האדם לענג את השבת קודש לה' הישועה על עמו ברכה ישלח מקדש ושלם אותו בזה ובבא כפלי כפלים לתושוע' ואם איש עני ואביון הוא ואליו הוא נושא משאת מאומה יבטח בשם ה' וישען באלהיו והוא יפרע הקפותיו. ויזהר האדם מאוד בלמוד ועניים ואביונים על השולחן וכבר מלתו אמורה למעלה בשער השביעי פרק ו' גודל חיוביה אף בסעודת החול. ויזהר האדם לכבד את ה' מהונו ומגרונו לזמר זמירות ושבחים על השולחן וז"ל בפ' עקב דף רע"ב ע"ב ובשבת בכל מלוי צריך לאתוספא מחול על הקודש כו' וצריכין לאתערה שירה וחדוה לפתורא כו' עכ"ל בקיצור. יודע כמובא למעלה כמה פעמים שלא יפנה מחשבתו מעבודת הבורא ית"ש אפילו רגע אחד ומה לזכור ולשמור את יום השבת קודש בשמירה מעולה ונטירותא יתירא לפנות מחשבה בטילה מלבו וממחשבתו רק ביראת ה' כל היום. וז"ל התקונים תיקון ו' דף כ"ג ע"א ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם. זכאה איהו מאן דמתקן לה דירה נאה בלבי'. וכלים נאים באיברים דיליה. ואשה נאה דאיהי נשמתי' דבגיני' שרי' שכינתא עלאה דאיהי נשמת כל חי עכ"ל. ובברכת המזון יאמר רצה והחליצנו בכוונה עצומה. וגודל תקון אמירתה בעולמות העליונים הקדושים בברכה זו בשבת הובא בזה"ק פרשת תרומה ד' קס"ט ע"א. וישתדל תמיד אחר הזמון ואף אם בירך בלא זמון יברך על הכום אחר ברכת המזון כי מצוה להרבות בברכות בשבת כדי להשלים מאה ברכות. גודל מעלת האדם שזווגו רק משבת לשבת מבואר בזה"ק בהרבה מקומות וז"ל בפרשת קדושים דף פ"ב ע"א ת"ח בשעתא דב"נ מקדש לתתא כגון חברים דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעוא אשתכח וברכתא אזדמנת. כדין כו' וע"ד ואת שבתותי תשמרו. ד"א ואת שבתותי תשמרו לאזהרא לאנון דמחכאן לזווגייהו משבת לשבת והא אוקימנא כמה דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי מאן סריסים אלון חבירים דמסרסן גרמייהו כל שאר יומן בגין למלעי באורייתא ואינון מחכאין משבת לשבת הה"ד אשר ישמרו את שבתותי כד"א ואביו שמר את הדבר ובג"כ ואת שבתותי תשמרו כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל. ועיין אזהרות הזווג במשנת חסידים במסכת השכיבה פרק י"א אך מ"ש שם ואם אשתו מעוברת או מניקה הרשות נתונה אף לת"ח לשמש מטתו בחול צועקים עליו כמה ספרים ככרוכיא וכתבו אף שמצא זאת בכתבי האריז"ל בודאי איזה תלמיד טועה כתב זה ואינו מהאריז"ל ובוודאי מי שיעיין בזה"ק יראה גודל האיסור לת"ח לשמש בחול שהוא ממש כבועל את הערוה ר"ל ופוגם פגמים גדולים בעולמות העליונים ובוודאי ראוי לת"ח להחמיר בזה ולא יסמוך בזה על משנת חסידים. יזהר האדם מאוד שלא ישמש מטתו לאור הנר כמבואר בש"ע סי' ר"מ ובזה"ק בהקדמת בראשית דף י"ד ע"ב וע"ש. וראוי לאדם לדבר עם אשתו קודם הזווג כמבואר בזה"ק בר"מ פ' תצא דף רע"ו ע"א וז"ל אית ליה לב"נ קודם דיתיחד עם אתתי' למללא עמה דשמא שידה אתחלפא באתתי' עכ"ל. וגודל החיוב על האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש וגודל מעלתו ולהיפך ר"ל גודל גריעותו הלא הוא מבואר בזה"ק ובתקונים במקומות רבים ותקעתיו יתד במקום נאמן פרק מיוחד בפ"ע בענין זה בשער הכולל ע"ש פרק חמישי. אך להוציא חלק כאן א"א ועל מקומות יבוא בשלם לה עיר לבב אנוש כערכי בכמה מאמרים בקיצור נמרץ. וז"ל פ' תזריע דף מ"ט ע"ב. אנון חברייא דמשתדלי באורייתא. זווגא דלהון בשעתא דזווגא אחרא אשתכח והאי משבת לשבת לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקב"ה ובכנסת ישראל דהא עידן רעותא דמתברכין כלא עלאי ותתאי. אי בני נשא אתרחקו מני' ועבדין כבעירי. אן הוא קדושה דלהון לאשתכחא קדישא. אן אנון נפשאן קדישין דמשכן מעילא ושלמא מלכא צווח ואמר גם בלא דעת נפש לא טוב גם בלא דעת מאן הוא דעת דא קב"ה נפש לא טוב. דא הוא נפש דאנון משכן בעובדייהו לא טוב דהא מסטרא אחרא אתמשכן עלייהו נפשתא דלאו איהו טוב בגין דלא מכוונא לבייהו לקב"ה. מאן דאתלהט ביצה"ר בלא רעותא וכוונא דלבא לקב"ה מסטרא דיצה"ר אתמשך עליה נפשא דלאו איהי טוב הה"ד גם בלא דעת כו' עכ"ל בקיצור. וז"ל פ' קדושים דף פ' ע"א כתיב אל תהיו כסוס כפרד אין הבין זכאין אנון צדיקיא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דקב"ה ומקדשי גרמייהו בקדושא דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא. ובג"כ משלפי רוחא דקדושא מלעילא ובנייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בני מלכא בנין קדישין. ווי לון לרשיעיא דכלהו חציפין ועובדייהו חציפין בגיני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא כמה דכתיב ונטעתם בם אתא לאסתאבא מסאבין ליה כו' ובג"כ קדושים תהיו כי קדוש אני כו' עכ"ל בקיצור:

כ״גוז"ל בז"ח דף י"ב ע"ב כתיב והתקדשתם והייתם קדושים מלמד שצריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש מאי קדושא שייך הכא א"ר יהודה בר יעקב שלא יעשו פריצותא וחציפותא ולא לשם זנות כבהמות שהבהמות אינן עושות אלא לכך דהא תנן כל הבועל לשם זנות או לשום מה דאמרן ולא ישמור עצמו מאותן הדברים הצריכין דתנינן במתניתא ההוא עוברא דאתילד להוי פריץ חציף זונה רשע ואינו בכלל זרע אמת וכל הבועל לשם מצוה ומקדש עצמו ומכוין לבו לש"ש ה"ל בנין דמעלי צדיקי וחסידי יראי שמים קדישין הה"ד והתקדשתם והייתם קדושים. וז"ל בתקונים תיקון י' דכ"ה ע"ב צריכין ישראל ליחדא בבת זוגיהו בחשאי בענוה באימה וברתת ובזיע בכסופא כמה דאוקמוה קדמאן כמו שכפאו שד. עכ"ל וז"ל תיקון נ"ג דף פ"ז ע"ב ת"ח כל מאן דנטיר ברית ההוא בר דיהיב ליה קב"ה עלי' אתמר ויצמח ה' אלקים כל עץ נחמד למראה ברזין דאורייתא וטוב למאכל בפקודין דאורייתא. אבל ברא אחרא דלא אתעביד בדחילו ורחימו דקב"ה מה כתיב בי' ועץ הדעת טוב ורע. ודא ערבוביא דטוב ורע מעורב ממצה ושאור דהא בר גרם אבודא דתרין עלמין הה"ד כי ביום אכלכם ממנו מות תמות בעלמ' דין תמות בעלמא דאתי. בראשי' כו'. עכ"ל. ואם נכספה וגם כלתה נפשך לשארי מאמרים הקדושים מענין זה תנה עיניך ולבך שם בשער הכולל פרק הנ"ל ע"ש. כתוב בספרים קודם התשמיש ואחר התשמיש יטלו הוא והיא ידיהם נטילה גמורה. אחיי ורעיי בוודאי ראוי לאדם שיתנהג הוא ואשתו בקדושה ובטהרה אף קודם הזווג דהיינו בנקיות הגוף ובטהרת הידים ממש כמו ההכנה אל תפלת העמידה של י"ח ודי בזה למשכיל:

כ״דויאמר קודם התשמיש בידים נקיות לשם יחוד כו' הריני רוצה לקיים מצות עונה האמורה בתורה שצונו כו' כמו שכתוב ועונתה לא יגרע ולקיים ג"כ מ"ע של וישמח את אשתו. ואם הוא ליל טבילה בשעה שאינה מעוברת יאמר ג"כ ולקיים מ"ע של פרו ורבו וכוונתי להוליד בנים שיהיו עובדי השם יתעלה ויתרומם בתורה ובמצות. וכתוב בספרים לזכות לבנים צדיקים וחסידים לחשוב בעת הזווג מתחלה ועד סוף בצדיקים דהיינו לחשוב שמות אברהם יצחק ויעקב משה אהרן יוסף דוד ושלמה בניהו בן יהודע כלב בן יפונה יהושע נחשון בן עמינדב וכיוצא ויחשוב בהן מתחלת הזווג ועד סופו בכדי שלא ירגיש כלל הנאת תשמיש וגם יחשוב בזה"ל אני מכוין למשוך נשמה קדושה וטהורה מעולמות עליונים הקדושים לטפה זו ויזהר האדם בזה מאוד מאוד בעת הזווג שלא לפרוש רק באבר מת לגמרי כי אף שהאב' מת אחר גמר התשמיש מטפטף ממנו זרע ואין האדם מרגיש כלל בזה ויוציא אותם לבטלה ר"ל. ובקיץ ראוי לשמש קודם השינה אחר חצות לילה אך בלילות הארוכי' בחורף ישמש אחר השינה. והזמנה מלתא היא להכין אצל מטתו כלי עם מים צלולים בכדי שתיכף אחר התשמיש ישפוך מים צלולים סביב למטתו כמבואר בזה"ק וכ"כ האריז"ל. ואשה תזהר מלהניק את בנה כשיעור ב' מילין אחר התשמיש ולכל הפחות שיעור מיל כמבואר בזה"ק פ' ויקרא דף י"ט ע"א וז"ל ת"ח מנוקבא דתהומא רבא עלאה אשתכח חד נוקבא רוחא דכל רוחין והא אוקימנא לילת שמה כו' וזמינא לאבאשא בני עלמא אסוותא להאי בההיא שעתא דאזדווג ב"נ באתתי' יכוין לבי' לקדושה דמארי' כו' לבתר דסיים עובדא לשדי מיין צלותין סוחרני' לערסי' כו' מאן דינקא לרבי' לא תיזדווג לבר נש אלא בשעתא דרביא נאים ולבתר לא תניק לי' עד שעתא חדא כתרין מילין או חד מיל אי לא יכלא בגין צערא דרבי' בזמנא דאיהו בכי. ובדא לא מסתפי מינה לעלמין זכאין אנון צדיקיא דקב"ה אוליף לון רזין עמיקין כו' עכ"ל. ויזהר לשמש בשני עדים כמבואר בש"ע ואם ימצא ר"ל טפת דם על עד שלו או שלה צריכין לקבל על עצמן תשובה בתעניתים וסגופי' על עון בועל נדה שהיא בכרת ר"ל. גם יזהר מאוד בוסת אשתו דהיינו שיהיה לו לזכרון יום הוסת כדי לידע עת העונה לפרוש ממנה כמבואר בש"ע וחיוב גדול על האדם ללמוד בתמידות הלכות נדה בש"ע בכדי שיהיה בקי בכל הלכותיה וביחוד בוסתות. גם חיוב גדול על האדם ללמוד לפרקים ב' סי' בש"ע א"ח סי' רל"א וסי' ר"מ ויהיו תמיד לנגד עיניו לזכרון כל המבואר שם. גם ראוי ללמוד בתמידות בסר"ח שער הקדושה פרק ששה עשר מענין קדושת הזווג. גם יעיין בס' מנורת המאור בחלק ששי מענין קדושת הזווג וכוונת הזווג ואיכות הזווג. גם יזהר מאוד במ"ש בספרים שאחר התשמיש ירחוץ היטיב פניו שלמטה דהיינו האבר וסביביו וגם הירכים הסמוכים לאבר ירחוץ היטיב במים ובחורף יכין מים בביתו שלא יהיו קרים כי בפושרים יכול לרחוץ המקומות הנ"ל היטיב. ויזהר אדם ללבוש קודם התשמיש חלוק אחר ובחלוק זה יקנח הרחיצה היטיב אחר התשמיש ואחר הרחיצה וקניחה ילבש חלוקו הנקי שפשט מעליו קודם התשמיש. ואם לא החליף את חלוקו בעת הזווג יזהר מאוד לבדקה מטפת זרע שאם מצא בה זרע או טפת קרי ר"ל אסור להתפלל באותו חלוק כי דינו כצואה כמבואר בש"ע א"ח. ואח"כ יטול ידיו נטילה גמורה ג"פ בסרוגין ואז יוכל ללמוד קודם אור הבוקר קודם שילך למקוה להטהר מטומא' הזיווג. ובלילות הארוכים בימות החורף יזהר האדם מאוד בלמוד האשמורת אצל הנר הדולק מבעוד יום ויזהר מאוד מלצות לא"י להדליק הנר בשביל למודו כי היא מצוה הבאה בעבירה אם לא שדלק בשביל תנוקות הקטנים אז מותר גם לגדול ללמוד אצל נר זה ואם לאו ילמוד בעל פה כל מה שיוכל משניות או תהלים כי גם אמירת תהלים חשוב כלמוד נגעים ואהלות כמבואר בגמר'. אך אם יאמר אותם בכוונה דרך שבח והודאה ובמתון כי טוב מעט בכוונה כו' ואם אינו רגיל ובקי בע"פ בכל מזמורי תהלים יפסוק באלו המזמורים המורגלים בפיו דהיינו מזמורי' תיקון לאה ומזמורי קבלת שבת ושבת ברכות ושארי מזמורים השגורים בפיו. ומשהאיר היום ילך לטבול. וטבילת שחרית בשבת חיוב על האדם הברי אף שלא נטמא בקרי כמו טבילת עש"ק. וז"ל האריז"ל בשחרית דשבת שקדושתו חמורה מקדושת הלילה אף אם לא נטמא בזווג ואו בקרי ח"ו ילך לטבול. ויזהר האדם שלא ילך יחידי בליל שבת כמבואר בז"הק פ' ויקהל דף ר"ה ע"א עיי"ש: