יסוד ושורש העבודה, יא; שער האיתון ז׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Eleventh Gate 7

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״אעיקר וידוי הוא לבטא בשפתים ולפרט החטאים נגעי לבבו אשר ידע אינש בנפשיה וביחוד בעבירות שאדם דש בהם כגון לשה"ר ונקומה ונטירה והזכרת שמותיו ית"ש לבטלה ר"ל כי אם האדם אינו מתפלל בכוונה כמה שמות הקדושים מוציא מפיו בלי הרגשה כלל והחמדה והתאוה ושיחת חולין אף בחול וכ"ש בשבת קודש ומלאוי פיו שחוק והכעס ושנאת חנם והרהורי עבירה רח"ל וההסתכלות בנשים ובטול תורה כמה רגעים ביום בפנותו לבו לבטלה רח"ל להיסח הדעת בתפילין ובתפלה וברכת המזון ושאר ברכת הנהנין וק"ש שעל המטה שלא בכוונה רח"ל ובטול קימת חצות ורבות כהנה קצרה היריעה מהכיל לפרט בשפתיו ולהתחרט בלבו על העבר ולקבל על עצמו להבא בקבלה אמתית וגדרים וסייגים שלא ישוב עליהם עוד בשום אופן ויכלול הכל בנוסח אשמנו בגדנו כו' כי מהראוי לומר הוידוי בנוסח א"ב מא' ועד תי"ו כי בזה מתקן הל העולמות שנבראו בכ"ב אותיות כמובא בספרים והאריז"ל כתב שיתודה האדם גם על אותם עבירות שיודע בעצמו שבודאי לא עבר עליהן כי שמא עבר עליהם בגלגול הקודם וכבר נכתב בספרים וידוים באריכות. ואתה צדיק כו' יודע כמובא למעלה בתפלת החול ע"פ פסיקתא גודל מעלת אמירת ואתה צדיק כו' אחר הוידוי ויזהר לו' בכוונה עצומה ובהכנעה גדולה ובשל"ה כתב דכל הוידוים צריך להיות דוקא בבחינת הגוף עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה כמו במודים וכן נוהגים. (מה) נאמר לפניך יושב מרום כו' (על חטא כו') וצריך האדם להרהר בתשובה בכל פרטי הוידוי שמזכיר בה וצריך לומר ג"כ בהכנעה גדולה ובמתון ולא כמו שנוהגין המון עם שאומרים במרוצה ובבהלה וכי נחשב זה לוידוי השם יכפר בעדם. אח"כ יאמר הפיוטים עם הציבור והעיקר לעורר לבבו אל הבכי בפיוטים ובוידוי שיתודה פעם שנית עם הש"ץ יזהר מאד ומאד להתודות בהכנעה גדולה ובהרהור תשובה כנ"ל כי הוא ג"כ דינא דגמרא להתודות עם הש"ץ פעם ב' ובעוה"ר המון עם אינם נזהרים בזה ודי בהערה זו. גם יזהר האדם לומר הי"ג מדות בכוונה עצומה ובמתון גדול מלה במלה שאז בודאי אינם חוזרות ריקם ודי בזה. עניית איש"ר בכח עצום ובכוונה עצומה מאוד ובמסירת נפש כמבואר למעלה בתפלת החול. אח"כ שיר היחוד עם הצבור במתון גדול וישמח שמחה עצומה במחשבתו בגודל אלהותו ית"ש. אח"כ תהלים עם הצבור ואל תפרוש עצמך מן הצבור ח"ו ואומרים ג' ספרים קודם השינה וב' ספרים אחר השינה. ובכתבי האריז"ל וז"ל וטוב שלא לישן בליל יה"כ אלא לעסוק בתורה שלא לבוא לידי קרי כו' עכ"ל. יש נוהגין לעמוד על רגליהם כל הלילה וכל היום ואשרי חלקם. ויש נוהגין עוד בסיגוף זה להשפיל יד אחד לצד הארץ ואינו מגביה אותה כלל כל עת תפלת כל נדרי וכל יום המחרת ואשרי חלקם. ובודאי כל סיגוף שישער האדם בעצמו ובכחו שיוכל לעמוד בו ראוי וישר לעשותו לכבוד יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה כנגד מה שהכעיס אותו ית"ש בעונותיו בכדי שירחם עליו ביום הצום הנורא הזה שהוא קץ וסוף לכפרת העונות שבין אדם למקום ואם לא עכשיו אימתי ודי בזה. ואם ישער האדם בעצמו שאם לא יישן כלל בלילה לא יוכל להתפלל למחר בכוונה עצומה שתחטפנו השינה יישן מעט אחר אמירת תהלים ואחר לימוד ח"פ משניות דיומא והאדרא בזה"ק וקודם השינה יאמר לשם יחוד כו' בשביל עבודת הבורא ית"ש של מחר. ויזהר לומר הד' מזמורים הראשונים שבתהלים קודם השינה ולקרות ק"ש שעל המטה וברכת המפיל בכוונה עצומה ואם ישן בבה"כ יזהר מאד להכין מים אצלו גם כלי אחר שיוכל לרחוץ ידיו תיכף אחר השינה ולא ילך ד' אמות בלי נט"י ח"ו ויסיר הפוזמקאות מרגליו קודם השינה ויזהר שלא יכסה אותם בדבר המחמם ח"ו הובא בספרים ויזהר מאד קודם השינה לנקות גופו מנקבים גדולים וזה ג"כ זהירות להנצל מטומאת קרי רח"ל בעת השינה ויזהר האדם מאד למסור שינתו לשומר להקיץ אתו באשמורת ויזהר האדם מאד באיסור נעילת הסנדל כי הוא איסור דאורייתא לפי דעת הרמב"ם פ"א מהלכות שביתת עשור הלכה ה' וכן הוא דעת הר"ן וכן משמעות הש"ע וכ"כ הלבוש והב"ח. ובעו"ה רבים אינם נזהרים בזה: