יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול א׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The First Gate 1
א׳בו יתבאר עבודת האדם עבודה תמה בלב ומחשבה ובו יתבאר רוממות אל יתברך ויתעלה ועיקר כוונת בריאת האדם
1
ב׳יחוד היראה ואהבת העבודה הבאה ממנה היא עיקר כוונת הבורא ית"ש ויתעלה בבריאת האדם שיהא האדם עובד אותו יתברך ומעבודתו יגיע נחת רוח להבורא ית' ויתעלה דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתיבים. כתוב בתורה בתחלת בריאת האדם בפ' בראשית ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה ודרז"ל לעבדה זו מצות עשה ולשמרה זו מצות לא תעשה. שנוי בנביאים בישעיה עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ומשולש בכתובים בקהלת כתיב והאלהים עשה שייראו מלפניו. ופי' החסיד בעל חובת הלבבות שתכלית עשית הבריאה היתה בשביל היראה ומהיראה באה העבודה כי ענין יראה נאמרה בעבד כמ"ש אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי. ובחתימת ספר קהלת כתיב סוף דבר הכל נשמע את אלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ודרז"ל כי לדבר זה נברא כל האדם. ועוד דרשו כל אדם לא נברא אלא לצוות לזה נמצא שתכלית כל הבריאה לא היתה אלא בשביל האדם אשר יעשה המצוה הרי זאת לפניך שתכלית בריאת האדם לא היתה כ"א לכוונה זאת. ומה רבו כמו רבו כמה פסוקים המורים מהם כיוצא בהם שתכלית בריאת האדם לכוונה זאת. ובזוהר חדש פ' בראשית ד' י"ז ע"ב וז"ל ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ר' יוסי ור' חייא אמרו תרויהו כתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל ראה כמה יש לו לאדם להרהר ולדקדק בלבו בכל יום ויום ולפשפש במעשיו ולדקדק בכל עניניו ויהרהר בלבו שלא בראו הקב"ה ונתן בו נשמה עליונה ומעלה על שאר בריותיו אלא להרהר בעבודתו ולהדבק בו ולא ילך אחר ההבל כו'. עוד שם ז"ל א"ר תנחום א"ר חנילאי לא עשאו הקב"ה לאדם אלא להשתדל בכבוד קונו הה"ד כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו מאי לכבודי להשתדל ולדעת את כבודי ולחשוב ממעשיו שינתן לו חלק טוב לעה"ב ע"כ:
2
ג׳ובזוהר פ' בהר ז"ל בד' קי"א ע"ב בר"מ כי לי בנ"י עבדים פקודא לעבוד בכל מיני עבודה במקדש ולבר ממקדש בכל אינון פולחנין דאקרי עבודה בצלותא לאשתדלא בתר פקודי אורייתא דכלא אקרי עבודה כעבדא דאשתדל בתר מארי' בכל מה דאצטרך כו' בתרין זונין אקרון ישראל להקב"ה אקרון עבד דכתיב עבדי הם ואקרון בנים דכתיב בנים אתם לה' אלהיכם בזמנין דידע ליה ב"נ להקב"ה באורח כלל כדין אקרי עבד דעביד פקודא דמאריה ולית ליה רשו לחפשא בגניזו וברזין דביתי'. בזמנא דידע ליה ב"נ בארח פרט כדין אקרי בן רחימא דלי' כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתי' ואע"ג דאקרי בן כו' לא יפוק גרמי' מכללא דעבד למפלח לאבוי בכל פולחנין דאנון יקרא דאבוי והכי אצטרך לכל ב"נ למהוי לגבי אבוי בן לחפשא בגניזו ולמנדע רזין דביתי' ולאשתדלא אבתרייהו ולמחזי לגבי' אבוי עבד כו' בפולחנא דב"נ פלח ליה לקב"ה אית פולחנא דאצטרך ב"נ לאתכללא בתרוייהו למהוי עבד ובן:
3
ד׳לאתעטרא בי' בקב"ה ומה איהו דא פולחנא דצלותא דאצטרך למהוי בה עבד ובן לאתכללא בדרגין עלאין אילין למפלח ולאתקנא צלותא ברזא דעבד למפלח פולחנא דתקונא דעלמין ולאתדבקא רעותי' ברזין דחכמתא לאדבקא במארי' בגניזין עלאין כדקא חזי. בן אתדבק תדיר באבוי בלא פרידא כלל לית מאן דימחי בידוי. עבד עביד פולחנא דמאריה ואתקין תקוני עלמא מאן דהוי תרויהו בכללא חד בחבורא חדא דא איהו בר נש דאתקין רזא דכל מהימנותא בכללא חדא בלא פרידא כלל ומחבר כלא כחדא דא איהו בר נש דקב"ה אכריז עליה בכל אלין חיילין ומשריין דכל עלמין ובכל אינון רקיעין אזדהרו בפלני' מהימנא דבי מלכא דכל גנזי דמארי' בידי' זכאה איהו בהאי עלמא וזכאה איהו בעלמא דאתי מההוא יומא ולהלאה אשתמודע בר נש ואתרשים בעלמין כלהו בשעתא דאצטרך כל חילין ומשריין כולהו אזדהרן למהוי גביה וקב"ה לא בעי אלא איהו בלחודוי וקלא אתערי יחות הוא ליחיד למהוי גביה דיחיד ולאתעסקתא יחיד ביחיד ורזא דתרין כו' עכ"ל. ולבל יעלה על לב האדם שהש"י צריך ח"ו לעבודתינו כאדון הצריך לעבד שישמשו והוא נצרך לשמוש ההוא ע"כ גלה לנו בתורתנו הקדושה אצל הקרבנות אשה ריח ניחוח לה' ודרז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. נמצא מפורש בשום שכל והבן שמהעבודה אין להשם יתעלה כ"א הנחת רוח וכיון שכן הוא שכל עיקר בריאת האדם הוא לעשות נחת רוח ליוצרו ית' השכל מחייב שישתדל האדם כל ימי חייו להרבות נחת רוח להבורא ית' ויתעלה בכל עת ובכל שעה ובכל רגע. אך מהות הנחת ע"ד כלל הוא היראה והאהבה כמאמר הכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ולאהבה וגו' ופרטי היראה הם מל"ת ופרטי האהבה הם מ"ע וביחוד מעסק תורתנו הק' יש להבורא ית' נחת גדול וגם מה שמהללים ומשבחים אותו ומספרים תהלותיו מגיע לו ית' נחת גדול כמאמר הכתוב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ואף שברא הבורא עולמות עליונים ושרפים וחיות ואופנים עד אין קץ ותכלית וכולם משבחים ומפארים ומהללים את שם ית"ש כמבואר במזמור יהללו את ה' מן השמים עכ"ז ברא ג"כ את האדם התחתון בגוף הגשמי להללו ולשבחו ג"כ להשם ית' ויתעלה:
4
ה׳ועיקר זאת תורת האדם הוא אנחנו עם קדוש כמאמר הכתוב אדם אתם וזה מבואר בפ' הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק וגו'. ולא עוד אלא שיש להבורא ית' יותר שעשוע ותענוג משבחיו של אדם התחתון יותר משבחים של כל העולמות כולם:
5
ו׳וז"ל הזה"ק פ' אחרי דף ס"ו ע"א תאנא קב"ה כמה רתיכין כמה חילין אית ליה כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחני' כד זמין להו ישראל בהאי עלמא אכתר לון בכתרין קדישין כגוונא דלעילא אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחון בפולחני' קשיר לכלהו עלאי בהו בישראל וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעבד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא כל זמנא דישראל משתכחין בפולחניה דמאריה לתתא ה"נ לעילא כביכול בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא בטלי לעילא ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא ועל דישראל בטלי פולחנא דקב"ה כד שראן בארעא ה"נ לעילא כ"ש לבתר. אמר קב"ה ישראל אי אתון ידעין כמה אוכלוסין כמה חולין מתעכבין בגינייכו תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפי' שעתא חדא ועכ"ד כו' עכ"ל. וז"ל פ' בשלח ד' מ"ו ע"א ושבחא דסליק מהאי עלמא דאיהו רחוק יתיר דא ניחא לקב"ה מכולא עכ"ל:
6
ז׳ואף גם זאת שכל התיקונים של כל העולמות תלוים במאמר ומעשה האדם התחתון כי ע"י מעשיו הטובים ותפלותיו ההגונים וע"י לימוד תורה הקדושה ושארי דבורים הנדברים איש אל רעהו בעבודת הבורא ית' נתקנים ומתעלים כל העולמות גם להיפך ח"ו עושה פגמים בכל העולמות. וז"ל בזוהר ד' מ"ט ע"ד ת"ח בשעתא דישראל זכאין כורסא יקירא דלעילא אסתלק לעילא לעילא בכמה חדון בכמה רחימו ומתחברן עלמין בחדוא וכלהו אתברכין מעמיקא דנחלין ועלמין כלהו אתשקיין ואתברכין ואתקדשין בכמה ברכאן בכמה קדישין קב"ה חדי עמהון בחדוה בשלימא. ובשעתא דישראל לאו אינון זכאין כולא איהו בהפוכא ועכ"ד רחימו דקב"ה לא אתמנע מנייהו וכורסי' דליה יתבא עלייה' כאמא על בנין ולא אתמנעת מלמתבע עלייהו רחמי כו' ע"כ. ובזה"ק פ' אחרי דף ע"ט ע"א ז"ל אר"ש חייבין עבדי פגימותא לעילא מאי פגימותא כמה דאוקמינן פגימותא ממש עכ"ל:
7
ח׳ופ' האזינו ז"ל ר' רצ"ו ע"א א"ר יצחק כל הני תקונין וכל הני מילי למחצדא חקלא אתמסרן ותנינן חייבי' עבדי פגימותא כביכול לעילא כו' דכל הני תקונין לא אשתכחו כדקא יאות עכ"ל:
8
ט׳ובפ' תרומה ד' קנ"ה ע"א ז"ל רזא דכורסי' קדישא לא אתקין לעילא אלא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון בני נשא זכאין וחסידין וידעי לתקנא תקונין כו' עכ"ל:
9
י׳ובפ' צו דל"א ע"א ז"ל והתקדשתם והייתם קדושים. מאן דמקדש גרמי' מלרע מקדשין ליה מלעילא מאן דמסאב גרמיה מלרע מסאבין ליה מלעילא. מקדשין ליה מלעילא יאות דהא קדושא דמאריה שריא עליה. אבל מסאבין ליה מאן אתר. ואי תימא מלעילא וכי מסאבותא שריא לעילא א"ר חייא היינו דתנינן בעובדוי דלתתא אתער עובדא לעילא אי עובדא דלתתא היא בקדושה אתער קדושא לעילא ואתי ושריא עליה ואתקדש ביה. ואי איהו אסתאב לתתא אתער רוח מסאבותא לעילא ואתי ושריא עליה ואסתאב ביה דהא בעובדא תליא מילתא דהא לית טב וביש קדושא ומסאבותא דלית ליה עקרא ושרשא לעילא. ובעובדא דלתתא אתער עובדא דלעילא. מאי דתלי בעובדא. בעובדא אתער לעילא אתעביד עובדא. ומה דתלי במלין במלין כד אתגזר במל' אתער הכי לעילא ואי תימה מלה מאי אתער. אלא הכי כתיב ודבר דבר. ההוא דבר אתער מלה אחרא לעילא דאקרי דבר. דבר ה' אשר היה ודבר ה' היה יקר בדבר ה' שמים נעשו דהא תנינן ההוא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער אי טב טב אי ביש ביש כמה דכתיב ונשמרת מכל דבר רע עכ"ל:
10
י״אהנה עיניך תחזינה משרים כי עיקר כוונת הבורא ית' ותכלית הבריאה הוא בעבור האדם לתת נחת רוח בעבודתו לית"ש ויתעלה ואשרי האיש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד גבור בארץ יהיה לתקן תקונא דלעילא במעשה ובמחשבה ובדבור פיו כל צבאו וימיו בעולם הזה ודי בהערה זו למשכיל:
11
