יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול ב׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The First Gate 2
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״בהנה כל מלאכת העבודה שאמרנו אינו שוה בכל אדם כי לפי מה שתגדל הכרתו בגדלותו ורוממותו של הבורא ית"ש ויתעלה תגדל נפש חפצו ולב שלימותו בעבודתו ית"ש לעסוק בתורתן ולקיים מצותיו ומדות טובות ונתינ' שבחיו והודיותיו ומי יאיר לו מאור הזוהר הקדוש מרבוי עולמות העליונים לאין קץ ומספר וכל העולמות כגרגיר חרדל לפניו יתברך ויתעלה אזי בוודאי יתלהב לבו להללו ולשבחו לית' ויתעלה בתמידות על גדלותו ורוממותו ית"ש בבריאת העולמות שברא לאין קץ ומספר. ואעתיק בקצור נמרץ בכל האפשרי קצת מקומות מרבוי העולמות שברא יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד כדי לעורר לבב אנוש כערכי ליראתו ואהבתו ית' ולא אעתיק ענין המאמרים בעצמם כדי שלא תכבד על הקורא רק אעתיק ענין רבוי העולמות הנזכרים בהם בכדי להקל על המעיין. וז"ל בזוה"ח דף מ"ה ע"ד כל נהורין וכל רזין לא סלקין ולא נחתין ולא מתפשטין אלא במשחתא דא בר לעילא לעילא דלית שיעורא ולא קיימי בהאי לאסתכלא ולמנדע כו' קשרא קדמאה תלתא אלפי עלמין קשורין ביה כו' בין עלמא ועלמא אלף עלמין עלמא תתאה מכלהו ארכי' אלף אמין וחמש זרתין. ומפרש בסמוך וז"ל ארכא דההוא זרת שתין רבוא עלמין בהאי זרת אתתקני שמיא בכללא דשתין רבוא עלמין וכל עלמא ועלמא כלול בארבע אלפין עלמין אחרנין הה"ד ושמים בזרת תכן. עכ"ל. (ולפי מספר הזרת יחשוב האדם מספר האמה ויבין מזה גדולתו ורוממותו של הבורא ית' ויתעלה). ונחזור לראשונות להשלים מאמר הקודם וז"ל עוד והאי קשרא אורכי' תלת אלפי אמין ואמש אצבעין פותי' תלת אלפי אמין כו' בעגולא חדא שית אלפי עלמין מהאי קשר' שארי קו המדה לאתפשטא מדיד אלף דהוא עיזקא חדא ואלף דהוא עיזקא חדא לאתחזאה דא בדא ואלין עיזקן אינון מאתן אלף עלמין דכסיף בהו קב"ה כו' בין עיזקא ועיזקא ת"ק אלף עלמין בין עלמא ועלמא טפח עיזקא תנינא רב מחברת' כו' ומשחתא דקיימא בקו המדה אקרי משחתא דרבוע עומקא דרבוע דא חמשין זרתין כו' קשרא תנינא כו' האי קשרא כגוונא דקשרא קדמאה איהו ושיעורי' דליה ואורכי' ופותי' כההוא גווני ממש (ר"ל ברבוי העולמות הנ"ל) בר דהאי כו' ד' מ"ו ע"א ז"ל קשרא תליתאה קשרא דא לאו איהו כקדמאה כו' וחושב עולמות עד אין מספר וקץ ותכלית ואעתיק רק מספר מה שיכול האדם להשיג בשכלו ועוד ז"ל אשתכח בההוא בוציצא במדידו שית מאה אלפין עלמין ושתין רבוא אחרנין כו' קו המדה מדיד וקשר חמש מאה אלפין עלמין כו' בהאי סטרא רומי' ופותי' ברזא דנפיק מבוציציא כו' תלת מאה אלפין זרתין (וכבר נת' לעיל אורך הזרת שהוא שתין רבוא עלמין ולפ"ז יחשוב האדם בתלת מאה אלפין זרתין כמה עולמות בהם) לאתפשט' בתלת מאה עלמין ובין עלמא ועלמא תלת מאה אלף טפחים וכלהו קיימי וכו' ואלין עבדין כו' במשחתא שית מאה אלף עלמין ושית זרתין ושית טפחים כו'. ד' מ"ו ע"ב ז"ל בההוא פשיטו דגוונין קיימין במדידו לאורכא לעילא ותתא שבע מאה אלף עלמין ושית ותליסר זרתין וכן בכל אינון סטרין כו' אשתכחו אלין גוונין במדידו כו' תמני' ועשרין אלף עלמין ואלף ומאתן מהאי סטרא ומהאי סטרא ותריסר זרתין עד הכי פשיטו כו' והולך ומונה עולמות לאין קץ ומספר ותכלית. ועוד ז"ל כיון דמטי התם אתפשטת בוציצא וקיימא כו' אשתכח ביה אלף אלפין וארבע אמות רבוא עלמין וכמה רזין כו' לבתר אתפשטת מהאי אתר ומדיד בריבוע חמש קשרין וכל קשרא וקשרא אית ביה חמש מאה אלף עלמין כו' אשתכח תמני' אלף עלמין. עוד עמוד ג' ז"ל שבע אלפי עלמין קיימין בנהירו דמשחתא כו' וחושב עוד התפשטות של קו המדה לאין קץ ומספר ותכלית:
12
י״גועוד ז"ל בעמוד ד' האי פשיטו כו' למעבד משחתא בי' איהו אלפי אלפין רבוון עלמין כו' איהו רזא דכתיב אלף אלפין ישמשוני ורבוא רבוון קדמוהי יקומון כו' פשיטו תניינא כו' למעבד ביה משחתא בההוא סטרא אלף רבוא עלמין ושבע מאה אלף וחמשה ושבעין וסימנך ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים זכאין אינון דידעין לאפקא רזין עילאין גוי מהימנותא וידעין למיעל לימינא ולשמאלא כדקא יאות בלא כסיפא וע"ד כתיב והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ע"כ מאמר קו המדה:
13
י״דומי שיעיין בפנים במאמר זה יביט ויראה יותר ויותר עולמות עד אין קץ ומספר ותכלית. גם מי שיעיין באדרא קדישא מרבוי עולמות לאין קץ ומספר ותכלית יתלהב לבו יותר ויותר לעבוד את יוצרו ובוראו ית"ש באהבה עצומה עד מאוד מגודל גדלותו ורוממותו לאין קץ וסוף ותכלית וחקר ואעתיק רק מאמר קצר אך לא אעתיק לשון הזוהר בעצמו כי לשונו הקדוש במאמר זה נעלם וסתום מאוד אך אעתיק לשונו הקדוש בל' קלילא המורגל לכל אדם בכדי שיוכל כל אדם להבין ולהשיג מאמרו ברבוי העולמות העליונים. וזה התחלת לשונו בפ' נשא באדרא בד' קכ"ח ע"ב תאנא. בגולגלתא דרישא תליין כו' ואפרש לאדם שאין עסקו בס' הזוהר ותקונים וזהו בעולמות העליונים הקדושים יש עולם א' עליון ונורא מאוד ומעולם זה יוצאין אורות מצוחצחות במספר זה אלף אלפין רבוא ושבעת אלפים וחמש מאה וכל אור ואור ממספר זה נחלק עוד לחלקים קטנים לארבע מאות ועשר חלקים בחושבן קדו"ש וכל חלק וחלק מאלו החלקים הקטנים מכל המספר מאיר לארבע מאות ועשר עולמות. ומסיים בזה הל' וכל עלמא ועלמא סתום וגניז ולית דידע לון בר איהו ר"ל לבד עולם העליון ההוא שממנו יוצאין מספר האורות הנ"ל ומי שיעיין בפנים בזה"ק. יראה שלא העדפתי ולא חסרתי בהעתקה מלשונו הקדוש. עתה אחיי ורעיי יחשוב וימנה האדם אותן עולמות הנזכרים במאמר זה לבד לפי מספר האורות המאירים בהם ויראה משם אפס קצהו מרוממותו וגדלותו של הבורא ית' ויתעלה זכרו לעד בבריאת עולמות נעלמים לאין קץ ומספר ותכלית גם בשאר מקומות בזה"ק מרבוי עולמות וחיילות לאין קץ ומספר ותכלית וכלם מהללים ומשבחים ומפארים בתמידות להבורא ית' ויתעלה זכרו לעד וכשהשיג דהע"ה רבוי העולמות מבריאת הבורא ית' ויתעלה אמר גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר. מלכותך מלכות כל עולמים. גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר. ובודאי ראוי לכל איש הישראלי מעם קדוש ליתן הודאה עצומה בלבו ובמחשבתו בתמידות להבורא ית' ויתעלה על שבחר בו וברא אותו בחלקו ובגורלו הקדוש לעבדו בקיום מצותיו ועסק תורתו הקדושה שעי"ז יוכל להשיג קצת גדלותו ורוממותו של יוצרו ובוראו ית' ויתעלה שזה היתה כוונת הבורא ית' ויתעלה בבריאת האדם בעה"ז להכיר גדולתו ורוממותו של יוצרו ובוראו ית'. וז"ל זה"ק פ' תרומה ד' קנ"ה ע"א ת"ח קב"ה ברא לי' לב"נ ברזא דחכמתא ועבד ליה באומנות סגי ונחח באנפוי נשמתא דחי למנדע ולאסתכל' ברזין דחכמתא למנדע ביקרא דמארי' כו'. עכ"ל:
14
ט״ווז"ל פ' פקודי ד' רמ"ז ע"ב האי חיותא קדישא קיימא כד נשמתא סלקא ומטת לגביה כדין שאל לה ברזא דחכמתא דמאריה וכפום ההיא חכמתא דרדיף אבתרה ואדבק בה הכי יהבי לה אגרא ואי יכול לאדבקא ולא אדבק דחי לה לבר ולא עיינה וקיימא תחות ההוא היכלא בכסופא וכד נטלו גדפייהו אילין שרפים דתחותה כדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדן לה ואתוקדת ולא אתוקדת וקיימא ולא קיימא והכי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת ואע"ג דעובדין טבין אית לה בגין דלית לה אגרא בההוא עלמא כאנון דמשתדלי בחכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא לאגרא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. עכ"ל ועוד גם זאת מבריות של עולם זה התחתון יכול אדם להתבונן גדלותו ורוממותו וגודל טובת ונפלאותיו של הבורא ית' כי יסד ארץ ומלואה תבל וכל יושבי בה על מכוני הטבע מששתי ימי בראשית שמטפה סרוחה יתהוה במעי הנקבה ולד עם אברים חצונים ופנימים גבורות ה' בזה. מצורף לזה גבורותיו ונפלאותיו במצולת הבטן עם הולד בחדשי העבור כנזכר בגמ' הקדושה וז"ל זה"ק פ' תזריע ד' מ"ג ע"ב ומן יומא דמתעברא אתתא עד יומא דאולידת לא ידעין בני נשא עובדוי דקב"ה כמה אינון רברבן וכמה אינון עלאין הה"ד מה רבו מעשיך וגו'. עכ"ל:
15
ט״זוז"ל פ' תולדות ד' קל"ד ע"ב ת"ח כל מאן דאשתדל באורייתא איהו קיים עלמא וקיים כל עובדא ועובדא על תקוניה כדקא יאות ולית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בב"נ דלא הוי לקבליה בריה בעלמא דהא כמה דב"נ איהו מתפלג שייפין וכולהו קיימין דרגין על דרגין מתתקנן אלין על אלין וכלהו חד גופא ה"נ עלמא כל אלין בריין כלהו שייפין שייפין וקיימין אלין על אלין וכד מתתקנן כלהו הא חד גופא ממש. וכלהו כגוונא דאורייתא דהא אורייתא כלהו שייפין ופרקין וקיימון אלין על אלין וכד מתתקנן כלהו אתעבידו חד גופא כיון דאסתכל דוד בעובדא דא פתח ואמר מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך עכ"ל:
16
י״זובעת יצירתו נופח בו רוח החיוני היינו בבהמות. ובאדם רוח יותר במעלה שיהיו בו כח הדבור. ופלאי פלאות נעשים בענין כח הדבור שבאדם שהכין הבורא ית' באדם חמשה כלי המבטא שמהם תצא הכ"ב אותיות הקדושים. ומאיכות ומהות הב"ך אותיות אין לי עסק לדבר בם מרוב העלמם וחלקם הבורא ית' בחכמתו הנפלאה אלו הכ"ב אותיות יציאתם לחמשה חלקים שחלק אחע"ה יוצא מהגרון גיכ"ק מהחיך דטלנ"ת מהלשון זסשר"ץ מהשניים בומ"ף מהשפתים והנה כי זה כל האדם ירגיש בעצמו החלוקה הנפלאה זו במבטא. אחי ורעי שקלו האמת בדעתכם דרך משל אדם רוצה בקו לשונו להוציא מפיו תיבה בת חמשה אותיות שכל אות הוא ממוצא אחר כגון [י ש ת ב ח] השכל מחייב שקודם שיוציא מפיו תיבה זו צריך ישוב גדול מקודם בדעתו ובשכלו באלו מקומות שצריכין לנענע בה תחלה החיך מסיק למהות תוצאות היו"ד מתוכה ואח"כ השיניים לתוצאות השי"ן מתוכה ואח"כ הל' לתוצאות התי"ו ואח"כ יפטירו בשפה יניעו לתוצאות הבי"ת מתוכה ואח"כ הגרון לתוצאות החי"ת. והנה כל העם רואים ראיה חושית שהאדם מוצא תיבה זו וכיוצא בלי ישוב סדר כלי המבטא כלל וכלל ולא תיבה אחת בלבד אלא אפילו תיבות הרבה זא"ז בלי ישוב ודעת להתנועע תחלה כלי המבטא בכל אות ואות של כל תיבה גבורות ה' בזה וגם לפעמים אדם מדבר מתוך שינתו והחמשה מוצאות המבטא עושים פעולתם מעצמם לדבר דבר בגזירת אומר ועושה בתקון טבע זו מששת ימי בראשית בכלי המבטא שבאדם גבורות ה' גבורות ה' בחכמה נפלאה זו ובודאי כל אדם בדברו איזה ענין אף שלא בעסק תורתו ותפלתו יכול להתבונן במחשבתו גבורותיו ונפלאותיו של יוצרו ובוראו ית' שמו מענין נפלאות לקול אשר יבטא האדם בעצמו כנ"ל ויוכל להיות בתמידות דבוק ביוצרו ובוראו ית' ויקיים הפסוק השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך ודי בזה למשכיל גם גבורות הבורא ית' ויתעלה וחכמתו הנפלאה בשאר בריו' וז"ל התיקונים תיקון ס"ט ד' קט"ז ע"א הוא ברא כול' ולית בורא עליה וכי אית דיכול למברא אפי' יתוש זעיר אלא הוא כו' עכ"ל והיה אמונת עתך זה סדר זרעים ואילנות וכל מיני עשבים מה מאוד נפלאות מעשה הבורא בהם כיוצא בהם ע"ד הטבע בגזירת מאמרו מתחלת בריאת העולם ית"ש ויתעלה זכרו לעד וז"ל הזוהר פ' יתרו דף פ' ע"ב אלו ידעין בני נשא כל מה דנטל קב"ה בארעא וכל מה דישתכח בעלמ' ישתמודעון חילא דמאריהון בחכמתא סגיאה כו' ות"ח לית עשבא ועשבא דאתיילד בארעא דלא הויביה חכמתא סגיאה וחילי' בשמיה סגי' כו' עכ"ל ואם אלף שנים יחיה האדם מי יוכל למלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו וחכמתו הנפלאה מהנהגתו ע"ד הטבע בגזיר' מאמרו מתחלת בריאת העולם. ומה גם בניסים שהם חוץ לטבע מה גדלו מאוד מעשה ה' ונפלאותיו במצולה כגון בקריעת הים ומי הירדן נכרתו וכיוצא בהם בודאי שהבורא ית"ש עושה ניסים ונפלאו' וגבורו' אלף פעמים כקריעת ים סוף וכיוצא בהם בכל שעה ובכל רגע אף בבריאותיו של עה"ז השפל וגם יוכל האדם להתבונן בשכלו ודעתו שבניצוץ קטן אור השכלי שנתן הבורא ית' באדם עולה שמים ויורד תהום במחשבתו ברגע אחד ידבר במחשבת שכלו דברים שהם ברומו של עולם בשמים ושמי השמים ויבט לארץ מתח' ובתהום הכל ברגע קטן ואל קצוי ארץ וים רחוקים הכל ברגע א' ויכול אדם לחשוב ברגע א' מה שלא היה יכול לעשות בעשיה תמידית כל ימי חייו אף אם יהיו הרבה ימיו ומספר ארוכים לאלפים ולרבבות שניו:
17
י״חגם יכול האדם להשיג בתורה הקדושה שכליו' גדולו' ונפלאו' עד אין חקר ובחכמות התכונה ובכל החכמו' ואם בניצוץ השכל הקטן הזה שחנן הבורא ית' את האדם יש חכמה נפלאה כזו ק"ו ב"ב של ק"ו הבורא ית' ויתעלה זכרו לעד שהוא מקור כל השכליות והמחשבות שהוא שורש ומקור גם לעולם המחשבה העליונה שמעולם המחשבה העליונ' בא כל השכליות לכל העולמו' שתחתי' ואיך לא יבא ירא' ופחד על האדם במחשבתו שהיא ניצוץ קדוש מעולמו' העליוני' הקדושים והנוראי' יחשוב דברים בטלים ובפרט הרהורים רעים רחמנא לצלן ואיך לא יבוש האדם מהמחשבה שלו בעצמו שהוא ניצוץ קדוש כנ"ל וז"ל ז"ח ד' ל"ז ע"א כד סליק במחשבה עלאה לבר' עלמא עלא' ותתאה כלא הוי ברגע חדא כו' וב"נ לתתא אית ליה מחשבא סתימא דלית דידע בה בר קב"ה בלחודוי ויהבה ליה לב"נ למחשב מלין דאורייתא מלין דמצוה כו' ואע"ג דבסטרא דמחשבה עלאה אתייהב ליה רשותא למחשב מלין דמצוה מלין דלאו מצוה אסורין כו' דלא יתפני ב"נ לסטרא אחרא כו' ות"ח דהא נעיצן כלהו אמירן סיפא ברישא ורישא בסיפא רישא למנדע לקב"ה במחשבתי' סיפא דלא לאסטאה מחשבתיה ורעותי' לסטרא אחרא וכד ב"נ מתדבק בהאי כדין כלהו עלמין מתמלאין ברכאן עלאין דנגדין מן עתיקא סתימא דכלא עכ"ל. ודי בהערה זו. ובשביל זה מוזהר האדם מלהסתכל בעיניו בדברים הרעים כמ"ש עוצם עיניו מראות ברע. גם ארז"ל על חוש השמע אם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אלי' לתוכ' והכוונה בזה כי כל החושים שבאדם באים מהשכל והוא המחשבה לכן כשרואה או שומע דבר שאינו הגון פוגם מחשבתו הקדושה שבאה מעולם העליון הקדוש ועושה ג"כ פגם בעולם העליון ר"ל ע"כ חיוב על האדם לתת אל לבו בתמידות גבורותיו וחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש וביחוד בשעה שמסדר שבחו של הבורא ית"ש כגון בברכת יוצר מה רבו מעשיך ה' כו' וכדומה יש לאדם להתבונן במחשבתו גבורותיו ונפלאותיו מכל הנ"ל אזי בא בלבו של אדם ירא' הרוממות מעוצם התבוננותו ברוממות וגדלות הבורא ית"ש בתמידות. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן ד' רס"ג ע"ב פקודא ה' ליראה בארח כלל ובארח פרט והא יראה אוקימנא בגין דאית עלי' דב"נ לדחלא מקמי' קב"ה תדיר ובגין יראה יסתמר בארחוי ויראה הוא אתר דאקרי יראה כד"א לירא' את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך בגין דתמן שריא דחלא דקב"ה כו' וע"ד בארח כלל אית לדחל' ובתר בארח פרט כד ידע ב"נ מאן איהו יראת ה' ודא איהי דחלא דחביבותא דאיהו עיקר ויסודא למרחם ליה לקב"ה בתר. האי יראה עביד לנטרא כל פקודוי דאורייתא למהוי ב"נ עבד נאמן לגבי קב"ה כדקא יאות עכ"ל. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהערה זאת:
18
