יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The First Gate 5
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״גהלא הוגד מראש בפרקים הקודמים סיבה המסבב יראת ההתרוממות והאהבה עזה בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה עתה באתי לבאר בעז"ה לאנשים כערכי עבודת הלב והמחשבה שהוא העבודה העיקרית שנצטווינו בתו"הק ולעבדו בכל לבבכם המסובב מיראת התרוממות ומאהבה עזה. ולבאר כמה עניני עבודות בכדי שיבא מאלו העבודות נחת רוח להבורא ית"ש וכל העבודות שאבאר בעז"ה הוא בא אל האדם בלבו ובמחשבתו מפאת דבקותו ואהבה עזה ביוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה נותן בתמידות אל לבו לתת להבורא ית"ש איזה נחת רוח בכל עת ובכל רגע ויותר במחשבתו כי אף שאין הזמן גרמא לעמוד לשרת בפה מוכשר במחשבה הוא כי במחשבה יכול האדם לעבדו ית"ש בכל עת ובכל רגע. ומאלו כמה ענינים שנבאר יכול המשכיל למצוא מעצמו כמה פרטי העבודות לכל הדברים אשר נעשו תחת השמש וה' יתן חכמה. הנה כשרואה האדם בבה"כ שנחסר אדם מאנשי בה"כ שהיה רגיל לבא תמיד ועכשיו לא בא יכניס האדם צער גדול בלבו על שנחסר העבודה והנחת רוח מיוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שהיה מהראוי לבוא לית"ש מאדם זה דהיינו בענייתו קדיש וברכו וקדושה עם הצבור ושארי עבודו' כיוצא בהן ומה גם ת"ח שהיה רגיל ללמוד תורה בקביעות ועכשיו מוטל על ערש דוי ר"ל יכניס צער גדול בלבו על שנחסר העבודה ליוצרנו ובוראנו ית"ש מת"ח זה וכן להיפך כשרואה חבירו מתפלל בכוונה עצומה מאוד או שרואה כוונתו העצומה בכל העבודות שיכלו להיות שמעבודות ההם בא נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה יכניס בלבו ובמחשבתו שמחה עצומה מאוד ע"ז. וכן שמעתי דוגמת עבודה זו על אדם גדול ומפורסם ר' משה איויער ז"ל כששמע שנולד בן זכר בעירו היה שמח שמחה גדולה ואמר נולד עבד להבורא ית"ש כי מן הסתם יבא מן הילד כשיגדל נחת רוח להבורא ית"ש שרוב עמינו עם קדוש רובם כשרים ועובדי ה' המה. ואף שנשמע שנולדה נקבה בעיר יש ג"כ לשמוח שאף מנקיבה בא נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש שמשבחים להבורא ית"ש ויתעלה כשרואים איזה נפלאות וגבורות הנעשים בעולם וגם מתפללים אליו ית"ש אודות פרנסתם ומגדלות בניהם לת"ת ומחנכים אותם ג"כ למצות הקדושים. וגם ברב עם הדרת מלך, וז"ל הזה"ק פ' תרומה ד' קס"ד ע"א ברב עם הדרת מלך אלין אנון ישראל דכתיב בהו כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כו'. וכד אנון סגיאין בחושבניהן יקרא דקב"ה איהו דהא עלאין ותתאין משבחין שמיה דמלכא עילאה ומשבחן ליה בגין עמא קדישא דא כו'. וע"ד ברוב עם הדרת מלך הדורא איהו דמלכא עלאה קב"ה עכ"ל. וכ"ש שמוטל על אבי הבן היולד עצמו לשמוח שמחה עצומה בלבו וליתן הודאה עצומה להבורא ית' שמו שזיכה אותו בבן להיות עבד ה' ויבא נחת רוח להבורא ית' מיוצאי חלציו וביחוד כשיגדל קצת כשיכול לחנכו אז במצות וביחוד כשיתן אותו למלמד ללמוד תו"הק וגם כל ימי חייו בכל עת אשר עולה על לבו של אביו מלמוד תו"הק ומעשית מצות של בנו יכניס בלבו שמחה עצומה כנ"ל. וגם בעת שבנו מברך איזה ברכה או עושה איזה מצוה וגם אם רואה או שומע מבני אנשים אחרים יש להכניס שמחה בלבו שמזה בא נחת רוח להבורא ית' שמו וכן כיוצא בדברים האלו וכן להיפך כשמת בר מינן איזה ילד יש להכניס צער גדול בלבו על שנעדר הנחת רוח מבוראנו ית"ש שהיה מהראוי לבא מהילד כשהיה נתגדל וגם יש להשתתף ולצער עצמו על צערו של אביו ולחשוב בלבו שאיש הישראלי מעם קדוש יש לו צער כזה על אודות בנו. וביחוד אם בר מינן ימות ח"ו איזה ת"ח שבוודאי נעדר נחת רוח גדול מבוראנו ית"ש ויתעלה מלמוד תו"הק ומעשיות מצותיו יכניס צער גדול בלבו ע"ז ולהוריד דמעות על כוונה הנ"ל כי מה שאמרו בגמרא כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקברו בחייו בוודאי אין כוונת הגמרא הקדושה על העדר האדם כשר כי מה יתן ומה יוסיף להמת בבכיתם והצטערתם על העדרו מהעולם אך בוודאי כוונת הגמרא עיקר הבכיה והצער על ההעדר הנחת רוח שהיה בא אל הבורא ית' מאדם כשר הזה שמת ודי בזה. וגם כשיש איזה חולה בעיר ר"ל אף איזה ילד ובפרט ת"ח שנפל למשכב ח"ו צריך האדם לחקור לידע שם אמו ולהתפלל עליו בכל הג' תפלות של יום וכוונת התפלה יהיה רק על כוונה הנ"ל בשביל נחת רוח יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה ומפרטי עבודות שבארתי ילמד סתום מן המפורש ותקיש אל השאר פרטים רבים אחרים, ומכללות עבודה זו הוא ג"כ אם נשמע שאדם אחד מבנ"י הרויח הון רב במו"מ שלו יש להכניס שמחה בלבו ולחשוב שבוודאי יצא מפיו כמה הודאות ושבחים להבורא ית"ש ע"ז גם בוודאי מן הסתם יתוסף באדם זה כמה מצות מעשיות בצדקה ובג"ח וכיוצא מן ההון שחננו השם יתעלה ומכל זה יבא נחת רוח לית"ש ויתעלה. ולהיפך אם נשמע שאדם א' אבד הון רב במו"מ שלו יש להכניס צער גדול בלבו ע"ז על כוונה הנ"ל. ואע"ג דכשם שמברכים על הטובה בשמחה כך חייב לברך על הרעה וא"כ גם מזה אל תנח מלבוא נחת רוח להבורא ית"ש מ"מ יוצא בגרעון כסף המצות מעשיות הצדקה וג"ח שהיו ראוים לבא בזה וכן יש להצטער ולהשתתף בצרת חבירו באיזה צער המגיע לו למשל כשרואה בעת רפש וטיט בחוצות בימי חשון וכסליו איש עני ואביון הולך במנעלים קרועים או בעת הקור גדול בימי טבת ושבט לבוש בגדים קרועים וסחופים ראוי להשתתף בצערו ולהכניס בלבו ג"כ צער ויחשב בלבו איש הישראלי מעם קדוש יסבול צער גדול כזה. גם אם פגע בעת היוקר בעני ואביון ראוי להכניס צער גדול בלבו על צער ודוחק של האביון הזה וכל כיוצא בזה ואף שאין ידו משגת שיהיה בעזרו של האביון בכסות ופרנסה עכ"ז למצוה רבה יחשב לו מחשבה זו. וז"ל זה"ק פ' תרומה ד' ק"נ ע"ב זכאה איהו מאן דמהרהר הרהורין טבין לגבי מאריה דאע"ג דלא יכול קב"ה סליק ליה רעותא כאלו עביד עכ"ל. ובפ' פקודי ז"ל ד' ר"ן ע"ב מציץ מן החרכים שמא דאלין ארבע דאקרון חרכים עירא"ל כו' ואלין אינון קיימין לאשגחא על כל אנון דעבדין עובדין טבין ועל כל אנון דמחשבין מחשבה דמצוה אע"ג דלא יכלי למעבד. עירי"ה קיימא לסטר דרום ודא קיימא לאגחא לכל אינון דמנחמי למסכנא או דצערי לבייהו עלייהו אע"ג דלא יכלי למיהב ליה כו' עכ"ל. ויש לכוין ג"כ להשתתף בצער השכינה הקדושה כי בודאי יגיע לה כביכול ג"כ צער מזה ומכיוצא כמ"ש עמו אנכי בצרה ובודאי יבא ממחשבה ומכוונה זו נחת רוח להבורא ית"ש ויתעלה:
23
כ״דומכללות עבודה זו הוא ג"כ דבר זה באם ראה או שמע באדם א' שעבר על עשה או לא תעשה ר"ל יכניס מיד צער גדול בלבו על שנעדר מהבורא ית' נחת רוח מזה האדם ומהצער הגדול שמכניס בלבו בא להבורא ית' נחת רוח מזה האדם שציער עצמו על העדר עבודתו ית"ש ויתעלה וזה עיקר העבודה של האדם בעה"ז השפל לשמוח בתמידות במחשבתו מנחת רוח שבא לבורא ית"ש מעבודת בני אדם ולצער א"ע על העדר הנחת מהבורא ית' לפעמים כנ"ל. גם אם שומע לפעמים שהרשעים מחרפים עם קדוש ואמונתם הקדושה יש להכניס צער גדול בלבו מאוד ומאוד ולהתפלל במחשבתו רבון כל העולמים עד מתי יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח שמך הגדול והקדוש וכל כיוצא בזה ובודאי מהצער והמחשבה זו בא להבורא ית"ש נחת רוח שנשתתף בצערו כביכול. ומכללות עבודה זו הוא ג"כ זה כשהאדם מצפה שיבוא בקרוב מצוה על ידו לקיימה ישמח ויגל מאוד ע"ז שיבא ע"י בקרוב נחת רוח ליוצרו ובוראו ית' ע"י מצוה זו ואצ"ל על איזה מצוה מקריות שהיא ממילא חביבה מאוד על האדם אלא אף על המצות שתלוים בזמן כגון בערב פסח סמוך לערב ישמח האדם מאוד שיקיים לערב כמה מצות דאורייתא ודרבנן וכן בכל ערבי הרגלים וערבי שבתות וכיוצא וכ"ש בעת ובעונה של עשית המצות ישמח ויגל מאוד ומאוד על ביאת נחת רוח מעשייתן ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה וגם מכללות עבודה זו להשכיל לתור דרך באיזה מעשה והנהגה וכוונה טובה ואף שמהראוי הצנע לכת עם ה' ולהסתיר מעשיו הטובים מב"א מ"מ ראוי לגלות לאדם כשר וצדיק בכדי שיגיע לית"ש נחת רוח מזה ואזי אחר שיגלה לאדם כשר וצדיק ויראה או יבין אשר יעשה אותם האדם הצדיק ההנהגה או כיון אותה הכוונה יגיל וישמח עד מאד על שבא נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש וכן כיוצא בזה ויוסיף דעת יוסיף לקח וראוי לאדם מאד שירגיל א"ע בכל עת ובכל רגע בכל עניני עבודת הלב והמחשבה וז"ל הזה"ק פ' ויצא ד' קנ"ד ע"ב בסתרי תורה. בני עליון קדישי עליונין בריכן דעלמא מוחא דאגוזא כנשו למנדע כו' מאן מנכון די אעל ונפק ואיתתקף באלנ' דחיי כו' אסתמר מהרהורא בישא וכו' ווי ליה דאתעקר בההוא הרהורא מאלנא דחיי כו' בגין דההוא הרהורא טבא סליק לעילא אחיד באלנא דחיי כו' כל קדושין וכל ברכאן אפקין מיני' אחסין חיין לנפשי ואסוותא לגרמי' עלי' אתמר והי' כעץ שתול על מים וגו' כל מילין דעלמא אזלין בתר מחשבא והרהורא כו' בגין דכל קידושין דעלמא אפיק ומשיך בהרהורא טבא כו' ודאי רעותא ומחשבה משיך משיחו ועביד עובדא בכל מה דאצטרך וע"ד בצלותא אצטרך רעותא והרהורא לכוונא וכן אנון בכל פולחנין דקב"ה הרהורא ומחשבה עביד עובדא ומשיך משיכו בכל מה דאצטרך עכ"ל. ובפ' ויקהל ד' קצ"ח ע"ב ז"ל קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה וגו' ת"ח בשעתא דב"נ שוי רעותי' לגבי פולחנא דמארי' ההוא רעותא סלק בקדמיתא על לבא דאיהו קיומא ויסודא דכל גופא לבתר סליק ההוא רעותא טבא על כל שייפי גופא ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחברן כחדא ואנון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון וההוא ב"נ איהו חולקא דקב"ה הוי כו' עכ"ל ובפ' תרומה ד' קס"ב ע"ב ג"כ ז"ל כל מילין דעלמא לא תליין אלא ברעותא, עכ"ל. (פי' ברעותא הוא הלב כי כן תרגום אונקלס ע"פ ויתעצב אל לבו ברעותיה) ע"כ דברנו בענין עבודת הלב ומחשבה לבד ודי בהערה זו:
24
