יסוד ושורש העבודה, א; שער הגדול ו׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The First Gate 6
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״הועתה אנוש כערכי אערוך לפניך שולחן מלא נחת רוח בעבודה אשר תעבוד לפניו ית"ש ואבאר עוד בעז"ה כמה דברים פרטים בעבוד' זו השרשית של נתינת נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ע"י המחשבה והדבור ומפרטי הדברים אשר אבאר יקיש האדם מעצמו אל השאר כיוצא בהם וזהו כשלומד אדם איזה ספר והיה קשה הבנתו באיזה מקום מלבוא אל כוונת הספר ואחר העיון בא אל כוונתו האמתי מהראוי ליתן שבח והודיה ליתב"ש במחשבתו וגם בפה מלא ויאמר בשמחה עצומה בזה הלשון רבון כל העולמים אני נותן שבח והודי' לשמך הגדול על שנתת לי שכל ובינה להבין תורתיך הקדושה והתמימה. גם כשלומד בתורתנו הקדושה אף בנגלה באיזה דרש נפלא שדרשו רז"ל מיתור איזה אות מהמקרא או מיתור איזה תיבה או מאיזה סמיכות של התיבות והמקראי קודש והיא היא נפלאות מתורתנו הקדושה ע"ד הפשט ומכ"ש אם לומד איזה פירוש נפלא בזה"ק ובתקונים או בשארי ספרי המקובלים ע"ד הסוד והיא היא נפלאות מהבורא ית"ש ויתעלה בעצמו כי אורייתא וקב"ה כולא חד כנודע יש לאדם לשמוח בלבו ובמחשבתו שמחה עצומה מאד על חלקו הטוב שהוא מעם קדוש הישראלי שנתן להם כלי חמדה גנוזה קדומה תורת ה' תמימה ונפלאה כזו אחריהם בפיהם ירצו סלה ברצוי שבח בשמחה גבורות ה' גם יש להכניס בלבו שמחה עצומה ואהבה רבה ביוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה מגודל אלהותו וחכמתו הנפלאה שמניצוץ קטן מאור השכלי שנתן הבורא ית"ש לאדם המחבר הספר או הדרשן יכול להמציא כ"כ שכליות והמצאות בפירושי תורתינו הקדושה וק"ו ב"ב שק"ו במקור השכליות הוא הבורא ית"ש ויתעלה עד הנה עזרנו ה' אלהינו לבאר כמה ענינים בעבודה זו של נתינת' נחת רוח בעניני שכליות ומעכשיו חל עלינו חובת ביאור ג"כ כמה פרטים בעבודה זו בעניני הגשמית וזהו כששומע אדם רעמים או רואה ברקים וברך ברכה הראויה להם ואח"ז שומע ג"כ באותו שעה אף שאין צריך לברך עוד עליהם עכ"ז ראוי לומר בל' זה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה ובהודאה עצומה במחשבתו גם כל המקריות שיקרה לאדם הן דבר גדול הן דבר קטן וקל מאוד הן בדבר טוב הן להיפך ח"ו לא יחשב לו שהוא מקרי רק יתאמת אצלו שכל הדברים הם בהשגחתו הפרטית ית"ש ויתעלה כמבואר במס' ערכין ד' ט"ז ע"ב עד היכן תכלית יסורין כו' רשב"ל אמר אפילו נתכוונו למזוג לו בחמין ומזגו לו בצונן כו' מר בריה דרב אבדימי א' אפי' נהפך לו חלוקו במתניתא תנא אפי' הושיט ידו לכיס לטול שלש פרוטות ועלו בידו שתים כו' עכ"ל. הנה עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדיך דאפילו בדבר קל כמו הושטה לטול שלש והוצאה מלאכה גרוע בגרעון כסף אחת ושתים עלתה לו הוא בהשגחה פרטית למרק עונו וא"כ צריך להצדיק עליו את הדין בזה ולהודות לית"ש חסדו הגדול שנפרע ממנו מעט וממנו תקיש במדה טובה המרובה על כל הטובה אשר הצילו ה' מאיזה היזק הנראה לו אפי' בדבר קל מאוד ליתן הודאה בשמחה להבורא ית"ש. ועל הכלל הגדול הזה צריך האדם בתמידות לשקול בפלס ומאזני משפט השכל שלא למנוע ח"ו נחת רוח מהבורא ית"ש מההודאה שהוא מחויב ליתן לו ית"ש. ובודאי יש לאדם לחקוק עבודה זו של עשיית נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על לוח לבו ואל יליזו מעיניו אפילו רגע א' כי על קוטב עבודה זו היה עיקר בריאת האדם בעה"ז כנ"ל ובזה יקיים הפסוק כל הנשמה תהלל יה שדרז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל יה ולכאורה הוא מן הנמנע כי אף מי שהוא בעל מלאכה אחת לעסוק תמיד בתורה יומם ולילה הוא מן הנמנע בזה שלא יבוטל מעסק בכמה עתים קטנים ויבוטל אז מחשבתו מעבודת הבורא ית"ש ויתעלה ואיך יקוים פסוק כל הנשמה תהלל יה כדרז"ל אך אם נתאמת באדם עבודה זו של נתינת נחת רוח בתמידות ליוצרו ובוראו ית"ש מפאת אהבתו ותשוקתו העצומה באהבת הבורא ית' ויתעלה אז בכל רגע שיבוטל מלמודו יחשוב מחשבה זו בשמחה עצומה הנני מאמין באמונה שלימה שאתה יחיד ומיוחד וז' תיבות אלו יכול לחשוב בכל עת ובודאי ממחשבה זו יבא נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש. ומכללות העבודה זו השרשיות של נתינת נחת רוח בתמידות לבוראנו ית"ש גם אם יסתכל האדם בדברים הגשמים של העה"ז כגון על עצים ואבנים ועל כל דבר הגשמי יכוין במחשבתו חכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בצמיחת עץ זו ובצמיחת פירותיה וחכמתו הנפלאה בבריאת אבן זו וכיוצא בהם וביחוד אם יכוין כוונה האמתית בחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש איך מהעולמות העליונים הקדושים נתהווה מעילה לעילה עד עולם השפל הזה הגשמי חומר העכור הגס גבורות ה' גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בזה שאין שכל האנושי השיג אף אפס קצהו ואז בכוונה הנ"ל מוציא האדם ניצוצות קדושות מדברים הגשמיים הנ"ל והיא שורש העבודה של כל התרי"ג מצות של תורתנו הקדושה כנודע מספרי המקובלים ודי בהערה זו. וזה ברור שע"י עבודה זו של נתינת רוח בתמידות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה יתאמץ האדם אל כל מ"ע לעשות אותה בשלימות על צד היותר נכון באופן שיגיע יותר נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש גם יתרחק האדם אף מספק ספיקא של איסור הן של גזל הן של מאכלות אסורות הן של הרהורים בטלים וכ"ש מהרהורי עבירה רחמנא לצלן כי יאמר האדם בלבו לא די שלא אגרום לו ית' נחת רוח אלא אף אעשה רח"ל פגמים גדולים בעולמות העליונים הקדושים שהוא נגד רצונו ית"ש ויתעלה ובודאי בטענה זו יכתת וישבר היצר וילך מעליו:
25
