יסוד ושורש העבודה, ד; שער המזרח א׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fourth Gate 1
א׳היות ע"כ יתרון האור מן החשך ניכר בהיות הבקר אור והאנשים שלחו פיהם בקול רנה ותודה בהאיר המזרח מעטיר עטרה לראש צדיק חי עולמים בק"ש וברכותיה וע"כ מן השם הוא זה בקוראי שמו שער המזרח לסיבה המבוארת ובזה השער יבואר ק"ש וברכותיה. והיחוד בכוונותיה. ודקדוקי המלות. של כל הק"ש עריכותיה ואת זה לעומת זה כל תיבה שקולטתו המעוות במבטותיה אשר לא שם לבו בשמירה מעולה בזהירותוה. ובזה השער נכלל ג"כ כוונת איש"ר וגודל מעלותיה:
1
ב׳הנה גודל מעלת איש"ר ידועה מגמרא הקדושה בפ' כל כתבי כל העונה איש"ר בכל כחו קורעין לו גז"ד של שבעים שנה. אר"י אפי' יש בו שמץ ע"ג מוחלין לו כו' ולגודל שבחו אומרים אותו בלשון תרגום בכדי שלא יתקנאו בו המלאכים שאנו משבחים שבח נאה כזה. וז"ל הזה"ק פ' תרומה דקכ"ט ע"ב ת"ח קדושתא דא (ר"ל דאיש"ר) לאו איהו כשאר קדושאן דאנן משלשין אבל קדושתא דא איהו סלקא בכל סטרין לעילא ותתא ובכל סטרי מהימנותא ותברא מנעולין וגושפנקן דפרזלא וקליפין בישין לאסתלק' יקרא דקב"ה על כלא ואנן בעינן למימר לה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיף איש"ר מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק קב"ה ביקרי' על כלא וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא קב"ה אסתלק ביקרי' ואדכר לבנוי ואדכר לשמי'. ובגין דקב"ה אסתלק ביקרי' בקדושתא דא לאו איהו אלא בעשרה ובלישנא דא על כרחי' דס"א אתכפי' ואתחבר חילי' ואסתלק יקרא דקב"ה ותבר מנעולין גושפנקין ושלשלאן תקיפן וקליפין בישין ואדכר קב"ה לשמי' ולבנוי. זכאין אנון עמא קדישא דקב"ה יהיב לון אוריתא קדישא למזכי בה לעלמא דאתי עכ"ל, ומאמר זה הובא ג"כ בב"י בטור א"ח סי' נ"ו. ובפ' פנחס דף ר"כ ע"א ז"ל פתח ואמר משמי' דר' פנחס כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו' כו' ע"ד תנינן כל העונה איש"ר מברך בכל כחו דא איהו כחו ודאי אצטרך לאתערא כל שייפוי בחילא תקיף בגין דבאתערותא תקיף דאתקף אתער ההוא כח קדישא עלאה ואסתלק גוי קודשא ואתבר חילא ותוקפא דס"א וע"ד בכחך אצטרך למעבד רעותא דמארך. עכ"ל בקיצור. אחי ורעי ממאמרים אלו יכול אדם להתבונן איך ראוי לכוין בעניית איש"ר ואיך ישתדל האדם בתמידות לענות אותו כי בענייה זו משבר כל הקליפות וסטרא אחרא ומשפילם עד לעפר וכבודו של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה נתגדל ונתקדש ונתעלה בכל העולמות וזוכר אז לשכינה הקדושה לבניו לגואלם כדאי' בפ"ק דברכות בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונים איש"ר בכל כחו הקב"ה מנענע בראשו ואומר כו'. ול' בכל כחו הנאמר בגמר' הקדושה בודאי כולל ב' פרושים פי' רש"י בכל כחו בכל כוונתו גם פי' הפסיקתא שמביא התוספת שבכל כחו משמע בכל כחו ממש. וכן מפורש בזה"ק הנ"ל ולאתבא בחילא תקיף (פי' בכח גדול) גם בזהר פנחס הנ"ל ז"ל ודאי אצטרך לאתערא כל שייפוי בחילא תקוף (פי' שצריך האדם לעורר כל אבריו בכח גדול בעניית איש"ר). ומכאן מודעה רבה להוראתו בקדושת איש"ר שבודאי צריך האדם שיתעורר כל אבריו וחושיו ומחשבותיו ויענה בקול גדול ועתה אנוש כערכי אאלף בינה להבין ולהשכיל גודל פעולת איש"ר והוא בהיות ידוע שעתה בעוה"ר בגלות המר נתמעט ונשפל כביכול כבוד יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה. בין האומות עע"ג כי היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו כי אלינו עם קדוש יאמרו הגוים איה אלהימו צור חסיו יקמו ויעזרכם יהי עליכם סתרה. ראו עתה כי עונותינו הטו כל אלה וחטאותינו מנעו הטוב ממנו ואנחנו הגרם בנזקין כי בעונות שאנו עושין מתגברים כח הקליפות וחוטפים כל השפע הנמשך לנו מעולמות העליונים ונותנין אותו לאומות העולם. לכן כל הגוים יושבים שלוים ושקטים בבטח ושלוה מהם אפרכים מהם דוכסים מהם מלכים ובזה נתגבר כח הקליפות ביותר ואנחנו עם קדוש בנים לה' ב"ה וב"ש עתה עניים ודווים וסחופים נבזים ושפלים בין האומות בזוזי דבזוזי כל היום וכל הלילה לא יחשו מאונאת דברים לנו. ובודאי ראוי למי שנגע יראת ה' בלבו ישב בדד ויבכה שעה אחת בכל יום ויפול מלא קומתו ארצה ויתן בעפר פיהו ובכו הרבה בכה עד שלא ישאר בו כמעע כח לבכות עוד ולזעוק את פני המלך ה' צבאות על חילול שמו הגדול והנורא בין העמים עובדי אלילים ופסל מסכה וביחוד בשעה שאומר תפלות ותחנונים המדברים מעין זה וביחוד במזמורים של תקון חצות ואף מי שאין ביכולת טבעו להיות זולף דמעות עכ"פ יתאונן בתאני' ואנ' במענה, כתנון ובנות יענה. ויהי לבו דוה עליו בצער גדול ואנינות ע"ז אוי לנו ואוי לנפשנו כי בעונותינו נתחלל ג"כ שמו הגדול והנורא ית' ויתעלה והצער הגדול שמגיע להשכינה הקדושה כביכול ע"ז. אך זה ידוע שבכל התפילות שאנחנו מתפללים להבורא ית' ובכל השבחים שאנחנו משבחים אותו ית"ש ויתעלה בזה אנו משברים ומשפילים כח הקליפות מאד ומאד ונתגדל ונתקדש כבודו של הבורא ית' בכל העולמות עליונים ותחתונים ובפרט בתפלה מיוחדת זו של איש"ר אנו מתפללים ומשבחים ומפארים אותו ית"ש ויתעלה בשבחים גדולים ונפלאים ולכן נתקנו בל' תרגום מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח גדול ונאה כזה ויקטרגו עלינו ע"כ אומרים בל' תרגום שאין המלאכים מבינים אותן כנ"ל ולפי שעיקר התיקון של השבח הזה הוא שעל ידה יתגדל ויתקדש שמו הגדול מכל העולמות כמבואר לעיל בזה"ק הנ"ל אבל קדושתא דא כו' תברא מנעולין וגושפנקין דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרי' דקב"ה על כלא כו'. לכן איתא בכתבי האריז"ל שבעניית איש"ר יקבל אדם על עצמו מסירת נפש כי ע"י עבודה זו של מסירת נפש במחשבה יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות יותר ויותר כנ"ל שער הא' לכן האדם הגורם בעניית השבח הזה כ"כ כבוד וגדולה להבורא ית"ש בכל העולמות כנ"ל הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו גדול מאד וז"ל זה"ק פ' בראשית דף ל"ח ע"ב היכלא תניינא היכלא דא קיימי לגו מהאי היכלא קדמאה כו' בגו האי היכלא אית נהירו חד כליל מכל גוונין ואיהו נהיר מעילא לתתא. בהאי היכלא קיימין אנון דסבלי יסורין ומרעין בהאי עלמא בגין לאתתקנא והוו מודן ומשבחין למאריהון כל יומא ולא הוי מבטלין צלותייהו לעלמין. לגו מהאי היכלא קיימין כל אנון דמקדשין בכל חילא שמא דמריהון ואתיבו איש"ר מברך בכל חילא ואלון אינון קיימין לגו בגו האי היכלא וההוא נהורא דכליל בכל גוונין נהיר להון כו' ועילא מנהון משיח דאיהו אעיל וקאים בינייהו ונחים לון כו' עכ"ל ומוכח בל' הזה"ק שכתב ועילא מנהון משיח דאיהו אעיל וקאים בינייהו ונחים לון שהיה להם צער ואנינות גדול בענייתם לכן משיח מנחם אותם. לכן יזהר האדם מאוד בזה שיכניס בלבו אנינות וצער גדול בעניית איש"ר ויחשוב עד מתי יהיה שמך הגדול מחולל בין הגוים עובדי פסילים ואחר שיסיים תבות יתברך יקבל עליו מסירת נפש כנ"ל ואח"ז יסיים עד דאמירן בעלמא ויענה אמן אחר סיום הש"ץ כשיאמר ואמרו אמן. וראוי להתבונן שהז"ק בפ' תרומה הנ"ל קורא לענייה זו של איש"ר קדושה בהיות כי בעניי' זו מקדשים שמו הגדול בכל העולמות לכן יזהר האדם מאוד לענות קדושה העצומה זו בכוונה עצומה מאד ובכל עוצם כחו ודי בהערה זו ומכלל מאמרי הזה"ק הנ"ל מגודל מעלת איש"ר יקנה בינה איך שיזהר האדם מאד להתפלל בתמידות עם הצבור ולא יתפלל ביחידות בביתו כלל בשום אופן אם לא אונס גדול של חולי ח"ו כי יאבד טובות הרבה של עניית איש"ר כמה פעמים בבה"כ עם הצבור וגם מונע טוב מבעליו בהיות לאל ידו לעשות טובה ע"י ענייתו לרשעים בגיהנם וימנע מרשעים אורם בזה וז"ל הזה"ק פ' נח ד' ס"ב ע"א בתוספתא מאו אנון דחמאן ולא חמאן אטימין אודנין סתימין עיינין לא חמאן ולא שמעין לא ידעין בסוכלתנא כו' לא אכתבו בספרא דוכרניא אתמחון מספרא דחיי כד"א ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו. ווי לון כד יפקון מהאי עלמא ווי לון מאן יתבע לון כד יתמסרון בידא דדומה ויתוקדון בנורא דדליק ולא יפקון מנין כו'. בזמנא דישראל אתיבו בקול רם איש"ר מברך קב"ה אתמלי רחמין וחייס על כלא ורמיז למלאכא דממנה על תרעא דגיהנם כו' ואתיבו תננא לאחורייהו ורווחין שעתא ופלגית שעתא ולבתר תייבין לאשייהו וכן תלת זמנין ביומא ובכל זמנין דאמרי ישראל איש"ר מברך וכו' אנון רווחין לון. זכאין אנון צדיקיא דאורחיהו מנהרן בההוא עלמא לכל סטרין כד"א ואורח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום עכ"ל ודי הערה בזה.
2
ג׳הנה פי' המלות של קדושה זו רובם ככולם בנקל להבינו אך לתועלת אנשים כערכי אעתיק לפניך פי' אבודרה"ם להטור באיזהו מלות הקשים הבנתו בהשקפ' ראשונה. וימליך מלכותי' כלומר שירא' מלכותו עלינו. האבודרה"ם. לעילא מן כל ברכת' ושירת' תושבחת'. כלומר למעלה מכל שירות ושבחות שהאדם מהלל ומשבח למלך ב"ו יהיה שבחיו של הקב"ה. נחמתא. כלומר יתנחם בנחמות ציון יותר משאר נחמות של בנ"א עכ"ל האבודרה"ם ובטור א"ח סי' ל"ו כתב וז"ל ותקנו לומר ונחמתא משום מאי דכתיבנא שהקב"ה כביכול מתאונן על גלותינו ע"כ אנו מתפללים שיתנחם בקרוב וימהר לגאלינו עכ"ל הטור. דאמירן בעלמא ז"ל אבודרה"ם. כלומר האמורות בעולם לבנ"א לשבחם בהם עכ"ל. וכתב עוד וז"ל כתב רב נחשון גאון שיש בקדיש ד' כריעו' של חובה ואחת של רשות. יתגדל ויתקדש כורע. בעגלה ובזמן קריב כורע. יתברך וישתבח כורע. שמי' דקודשא בריר הוא כורע. אבל בעושה שלום כריעה של רשות היא. וכן כתב רבינו סעדי' עכ"ל. עוד ז"ל שם פי' הפורס על שמע. המברך ברכות שמע כי ע"פ הוא יברך את הזבח תרגום ירושלמי ארי הוא מפרס על נכסתה עכ"ל אבודרה"ם. ואחר שאמר הש"צ ברכו את ה' המבורך יענה ברוך ה' המבורך לעולם ועד בשמחה רבה ועצומה עד מאד כי הוא שבח גדול ועצום מאד כמבואר בזה"ק גם תקון גדול בעולמות העליונים כמבואר בכתבי האריז"ל וז"ל זה"ח ד' ע' ע"ב חלון אחרא דבסטר צפון בי' קיימן כו' ותמן אית חד היכלא מרקמא בכמה גוונין בכמה ציורין ובי' קיימין כל אנון דמקדשין שמא דמריהון באמירה בכל יומי' דמברכין לי' ואמרין ברוך ה' המבורך לעולם ועד ומקדשין ליה לבתר בקדושה משולשת כו' והחזן אומר ברכו את ה' והוא אומר ברוך ה' המבורך לעולם ועד וכיון דמברך למארי' מתמן שרותא דצלותא לצלאה ועל דא שריאן קדושאן זכאין אנון דמברכי (פי' עניית ברוך ה' כו') ומקדשי (פ' עניית הקדושה) למאריהון בכל יומא ברעותא דלבא בההיא שעתא אוליפנא דלית רשו לצלאה צלותא בעשרה עד דמברכין לקב"ה בשרותא דכולא (פי' עניית ברוך ה' כו') וכיון דמברכין ליה צלו צלותיהן. עכ"ל בקצור ודי בהערה זו:
3
