יסוד ושורש העבודה, ג; שער השיר ו׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Third Gate 6
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳
50
נ״א
51
נ״ב
52
נ״ג
53
נ״ד
54
נ״ההנה נא הואלתי וגמרתי בדעתי טרם אחלה לדבר בביאור השירה הזאת עד תמם על סדר הפסוקים זו הדרך ישכון הערה. להלהיב לבות בנ"א אל כוונה הישרה. כמלוא אורה מאורות ספוני מאמרי הזה"ק זולת מה שנמצא בספרים מגודל מעלתה שמכפרת כל עונותיו של אדם וז"ל זה"ק פ' בשלח דף ל"ד ע"ב תנינן כל ב"נ דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוין בה זכי למימרא לזמנא דאתי דהא אית בה עלמא דין. ואית בה עלמא דאתי. ואית בה קשרי מהימנותא ואית בה יומא דמלכא משיחא עכ"ל ועוד שם ז"ל ויאמרו לאמר דא הוא לדרי דרין בגין דלא יתנשי מניהו לעלמין וכל מאן דזכי להאי שירתא בהאי עלמא זכי לה בעלמא דאתי וזכי לשבחא בה ביומי דמלכא משיחא בחדוותא דקב"ה דכתיב לאמר. לאמר בההוא זמנא. לאמר בארעא קדישא בזמנא דשרו ישראל בארעא. לאמר בגלותא. לאמר בפורקנא דלהון דישראל. לאמר לעלמא דאתי. ובפ' תרומה ד' קל"א ע"ב ז"ל בההוא זמנא דמסיימי ישראל שבחי דאנון תשבחן דדוד כדין תושבחתא דשירתא דימא כמה דאוקימנא כו' והאי תושבחתא מעלי מכל שאר תושבחן דעלמא כו' בגין דא בעי ב"נ לשוואה רעותי' בהאי שירתא וכל מאן דזכי לה בהאי עלמא זכי למחמי למלכא משיחא בתקוני ההוא כתרא ובחגירות זייני' וזכי לשבחא האי שירתא תמן והא אוקימנא מלי. עכ"ל ובפ' בא ד' מ' ע"ב ז"ל כל ב"נ דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא ספור חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהו' חדו מלכא דהאי איהו ב"נ דחדי במארי'. וקב"ה חדי בההוא ספור. בי' שעתא כניש קב"ה לכל פמלי' דלי' ואמר לון זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני וחדון בפורקני כו' עכ"ל בקיצור ובהגדה של פסח אעתיק בעז"ה המאמר בשלימות.
55
נ״והנה עיניכם הרואות את כל המאמרים הנ"ל והאמת יורה דרכו והשכל תעיד ע"ז שכל הפלגת מאמרי הזה"ק הנ"ל באמירת השירה וספור השבח של הבורא ית' ויתעלה שבה אינו במי שאומר רק התיבות של השירה בפיו ובשפתיו לבד ולא שם לבו כלל אל ההודאה ושבח להבורא ית' ויתעלה בעת אמירת התבות בפיו על התשועה הגדולה והנפלאה שעשה לנו עם קדוש אז על הים והצילנו מיד המצרים ועל נפלאותיו וגבורתיו היוצאים מדרך הטבע שהן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו אז אין זה כ"א בודאי גודל הפלגת אמירתו בכל יום. הוא כדי לזכור ולספר בתמידות גודל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה לכל עם הישראלי במצרים ועל הים ובעת הספור יגיל וישמח ישראל בגודל אלהותו ית"ש ולתת שבח והודאה לשמו ית' בלבו ובמחשבתו ע"ז כמפורש בל' מאמרי הזה"ק הנ"ל בפ' בשלח ביאר בצחות לשונו הקדוש תנינן כל ב"נ דאמר שירתא דא בכל יומא ומכוין בה זכי כו'.
56
נ״זובפ' תרומה חלק ל' זהורית להזהיר בגין דא בעי ב"נ לשוואה רעותי' בהאי שירתא כו' ומפרש ויוצא ג"כ בפ' בא שהעיקר היא החדוה והשמחה של האדם בשעת הספור כנ"ל שם ובההוא ספור חדו בחדוה כו' והחדוה והשמחה אינה כי אם בלב. וע"כ מהראוי לאדם אשר נתן לו ה' חכמה ותבונה לדעת לעשות כוונה כוללת בעת ישיר את השירה הזאת עלי באר ענין השבח של בוראנו ית"ש הנאמר בפסוק לכוין בו וליתן הודאה עצומה במחשבתו ע"ז דהיינו בכל פסוק שמדבר בענין תשועה לישראל ושפטים במצרים יתן האדם במחשבתו הודאה עצומה בזה הל' בקצור אני נותן לך ית"ש שבח והודאה ע"ז אך תהיה ההודאה זו בכל עוצם כחו ומעומקא דלבא ובשמחה רבה ועצומה עד מאוד ובאיזה פסוק שמדבר באיזה גבורה נפלאה מנפלאות הבורא ית"ש ויתעלה כגון בפסוק וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים שפלטן הים על שפתו אשר אל עבר פניהם וכגון פסוק וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים וגו' וכיוצא יחשוב כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה מאוד ובכל עוצם כחו ונמצא בספרים שצריך האדם לדמות בעצמו בשעת אמירת שירה זו כאלו הוא יצא ממצרים ועומד על שפת הים ומזמר שירה זו עם כלל ישראל אזי בוודאי בוער לבו בקרבו ממילא אל הודאה עצומה בשמחה עצומה להבורא ית'. ונחזור לראשונות אל הכוונה הכללית הנ"ל בכדי שיעלה לזכרון תמיד אל האדם והוא בפסוק שמדבר בענין תשועה לישראל יחשוב במחשבתו בזה"ל אני נותן לך ית"ש שבח והודאה ע"ז ובפסוק שמדבר באיזה גבורה נפלאה מנפלאות הבורא ית"ש ויתעלה יחשוב במחשבתו בזה"ל גבורות ה' גבורת ה' ודי בהערה זו:
57
נ״חפרק שביעי
58
נ״טאחרי הודעי אליך אחי ורעי הערות הזה"ק והכונה הכוללות אבינה לאחרית' איכה ירדוף לבב אדם בהתלהבות הכוונה הראויה בשירה הזאת עד תומם על סדר הפסוקים בעז"ה. בתבות ויאמינו בה' ראוי לאדם לכוון בלבו ובמחשבתו בזה"ל אני ג"כ מאמין באמונה שלימה ואמתית באלהותו ית"ש ויתעלה וראוי תיכף ומיד לקבל על עצמו מסירת נפש על ק"ה להראות אמתת אמונתו. ובמשה עבדו ראוי לכוין בשמחה עצומה בזה"ל ואני ג"כ מאמין בנבואתו ובתורה הקדושה שנתנה על ידו ואני מקבל עלי ללמוד וללמד לשמור ולעשות תורתו הקדושה.
59
ס׳אז ישיר משה יכוין שאני מאמין בתחית המתים לעתיד כמשרז"ל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן כו'. אלהי אבי וארוממנהו מפא' גודל התשוקה הבוער בלבו בגודל אלהותו ית"ש יקבל על עצמו מסירת נפש בציור ובזה יתרומם שמו ויתעלה בכל העולמות כי במה יוכל לרומם לית"ש ויתעלה באותו רגע שאמר וארוממנהו אך במסירת נפש במחשבתו שע"י עבודה זו ית"ש יתרומם ויתעלה ויתקדש בכל עולמות עליונים ותחתונים וע"כ בגמר דבריו תיכף יצייר במחשבתו מסירת נפש איזה מיתה כדי לרומם ית"ש בזה. בפסוק ה' איש מלחמה ה' שמו יכוין פרש"י בחומש וישמח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובפסוק וברוב גאונך תהרוס קמיך יכוין ג"כ מה שפירש"י בחומש שהקמי' על ישראל כאילו קמים עליו ית' כביכול וישמח במחשבתו שמחה רבה ועצומה על גודל אהבתו ואיך לא יתלהב לב האדם בזה לאהבת הבורא ית"ש ויתעלה. פסוק וברוח אפיך נערמו מים נצבו כמו נד נוזלים. איתא במדרש שקמו המים כחומה גבוה כמה מאות פרסאות למעלה עד שראו כל מלכי מזרח ומערב אותן החומות של מים וגם אז נבקעו כל מימות שבעולם ואף מים שבכלים ואיך לא יתלהב לב האדם אל ההודאה עצומה במחשבתו על גבורותיו ונפלאותיו הגדולים והנוראים ההם בעת שאומר התיבות המורים ע"ז ולכוין במחשבתו כמה פעמים גבורות ה' בשמחה עצומ':
60
ס״אובתבות נאדר בקדש יכוין האדם פי' הפשט של התיבות כפי שת"א את אדיר בקודשא. נורא תהלות יכוין מה שפרש"י בחומש יראוי מלהגיד תהלותיך פן ימעטו כמ"ש לך דומי' תהלה ולא יאמר בפיו ובשפתיו לבד כי הוא שבח גדול ועצום מאוד לפי פי' רש"י. ובתבות עושה פלא ובתבות תבלעמו ארץ. יכוין במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה'. ובתבות נחית בחסדך עם זו גאלת יתן האדם במחשבתו הודאה עצומה בשמחה רבה להבורא ית"ש על הגאולה שגאל אותנו מארץ מצרים. ובתיבות נהלת בעזך אל נוה קדשך יתן במחשבתו ג"כ הודאה עצומה לית"ש על שהביא אותנו לארץ הקדושה ונתן אותה לנו למורשה ירושת עלמין. ובפסוק שמעו עמים ירגזון וגו' עד כל יושבי כנען יכוין ויכניס במחשבתו שמחה גדולה ועצומה עד' מאוד על שבעת ההוא נתגדל ונתקדש שמו הגדול ית' בכל העמים אשר ישמעון את שמעו בכל גבורותיו ונפלאותיו אשר עשה בכל חיל מצרים לסוסיו ולרכבו ואשר הציף את מי ים סוף על פניהם ברדפם ואשר עשה במדבר וע"כנפל עליהם אימתה ופחד ומפני הדר גאונו רגזו וחלו ונבהלו ורעדו ונמוגו כולם וישמח בזה כשמחת הבן חביב על גדולת אביו ודי הערה בזה. ובתיבות עד יעבור עמך ה' ישמח שמחה רבה ועצומה במחשבתו על שאנחנו עם הישראלי נבחרים מכל ע' אומות להקרא בשם עם ה' ית' ויתעלה. ובתיבות עם זו קנית יכוין כמו שפרש"י בחומש שפי' חבבת וישמח ג"כ כנ"ל. ובפסוק מקדש אדני כוננו ידיך יתפלל במחשבתו ברוח נשברה שיבנה בהמ"ק ב"ב ותשרה שכינה הקדושה בתוכה. ובפסוק ה' ימלוך לעולם ועד ישמח שמחה רבה ועצומה עד מאוד במלכותו ית"ש הנצחית. ובתבות כי לה' המלוכה וגו' והיתה לה' המלוכה וביחוד בפסוק והיה ה' למלך על כל הארץ יכניס בלבו שמחה עצומה כנ"ל. ויזהר לומר פ' ה' ימלוך שנים מקרא ואחד תרגום. גם יזהר לומר פ' כי בא סוס פרעה. ומאוד מאוד ראוי לזהר בכל הכוונות הנ"ל. ובודאי אם ישים אדם עליו נפשו ולבו בזה תבא הכוונה ממילא באמירת התבות ויוכל להתפלל עם הצבור אחר ההרגל אך יכוין לתת בזה נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה כי זה כל האדם כפי שהארכתי בזה בשער הא'. אחיי ורעיי אהובי נפשי אמירת התבות בלבד זולת כוונת הלב בודאי אינה נחשבת לשירה כלל ולא היה מתפאר הזה"ק בכמה מקומות בגודל מעלתה כנ"ל באריכות קצת ודי בהערה זו.
61
ס״בישתבח שמך כו' גודל מעלת השבח הגדול והנפלא הזה מבואר בזה"ק פ' תרומה ד' קל"ב ע"ב וז"ל כיון דמטי ב"נ לישתבח נטל הקב"ה ההוא כתרא ושוי ליה קמי' וכ"י שריאת לאתתקנא למיתי קמי מלכא עלאה ואצטרך לאכללא לה בתליסר מכילין עלאי [פי' בי"ג מדות עליונות] דמניהון אתברכת ואנון תליסר בוסמין עלאין כד"א נרד וכרכום קנה וקנמון וגו' והני אנון, שיר. ושבחה, הלל, וזמרה, עז, וממשלה, נצח, גדולה, וגבורה, תהלה, ותפארת, קדושה. הא תריסר, ולבתר לחברא לה בהדייהו ולומר ומלכות בגין דאיהו מתברכא מנייהו, ועל דא אצטרך בשעתא דאתכללית בינייהו לשוואה לבא ורעותא בהאי ולא לאשתעי כלל דלא לפסוק בינייהו. ואי פסיק בנייהו מתחות גדפי כרוביא נפיק חד שלהובא וקרי בחילא ואמר פלני' די פסוק גאותא דקב"ה ישתצי ויתפסק דלא יחמי גאותא דמלכא קדישא כד"א ובל יראה גאות ה' בגין דאנון תליסר אינון גאות ה'. מכאן ולהלאה אל ההודאות וכו' דא מלכא עלאה די שלמא כלא דילי' בגין דכל הני שבחין אינון לגביה דכ"י כד משתכחא במשריתא דלתתא כד"א שיר השירים אשר לשלמה למלכא דשלמא דילי'. מתמן ולהלאה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל והא אתערנא בי' ואתערו חברי' דהני אנון תקונין דעלמא עלאה עכ"ל הנה זה המאמר קונה בינה לאדם גודל מעלת השבח הזה כי כל תיבה ותיבה משבח זה מרמז לעולם עליון קדוש ונורא מאוד ובשעה שמזכיר האדם השמות שלהם בכוונה עצומה מעורר למעלה כל עולם ועולם כנ"ל בפרקים הקודמים.
62
ס״גוהנה אף שנמצא בספרים בשם הזה"ק שצריך לומר כל הי"ג שבחים אלו בנשימה א' אינו מוכרח כלל מלשון הזהר, ובתיבת אל מלך גדול בתשבחות יכוין האדם במחשבתו בשמחה עצומה שאין יכולת בכל ברי' לספר כל שבחיו ית"ש. ובתיבות אל ההודאות יכוין ג"כ בשמחה עצומה שאין בכל ברי' יכולת לספר כל הודאותיו. ובתיבות אדון הנפלאות יכוין ג"כ בשמחה עצומה שאין בכל ברי' יכולת לספר כל נפלאותיו שעושה בכל עת ורגע ובתיבות הבוחר בשירי זמרה יתן בלבו שבח והודאה עצומה לית"ש בשמחה רבה ועצומה על שבחר בנו עם קדוש לזמר לשמו הגדול מלך אל חי העולמים ד' תיבות אלו לא יאמר אותם האדם במהירות בפיו ובשפתיו לבד רק יכוין בכל תיבה כוונתה הראוי' והוא בתבת מלך יכוין בשמחה עצומה שאתה מלך גדול ונורא. ובתבות אל יכוין בשמחה עצומה שאתה אלהינו תקיף ובעל היכולת וישמח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובתיבות חי העולמים יכוין במחשבתו אני מאמין באמונה אמתית שאתה מחיה כל העולמות עליונים ותחתונים וישמח שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ובעניית אמן יכוין אמן שראוי וישר להלל ולשבח אותך ית' שמך בשבחים אלו ויכוין כוונה זו של אמן ג"כ בשמחה עצומה עד מאוד. ע"כ מתקוני תפלות של עולם היצירה.
63
