יסוד ושורש העבודה, ד; שער המזרח ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fourth Gate 5
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״אאתה הראתה לדעת בפרק שלפנינו שעיקר עבודת היחוד הוא בלב והמחשבה. מעתה הגיע שעת הביאור בעז"ה לבאר איכות היחוד בכוונתה. הנה הכוונה הפשוטה של תבות שמע ישראל כתב אבודרה"ם וז"ל וזה הוא דרך עדות כאלו כל אחד אומר לחברו שמע שאני מאמין שה' אלהינו הוא יחיד בעולמו לכן תמצא ע' של שמע וד' דאחד אותיות גדולים שהוא סי' ע"ד רמז לעדות. עכ"ל. ובזהר חדש דף ס' ע"א ז"ל פתח ואמר האי קרא תינח בשעתא דאמרו בנין דיעקב לאבוהון או משה לישראל אבל השתא כלא עלמא אמרו שמע ישראל למאן ישראל אמרין אלא הא תנינא יעקב אבינו לא מת והקב"ה חתים לי' גו כורסא יקרי' למהוי תדיר סהדא על בנוי דקא מיחדי שמי' דקב"ה כדחזי בכל יומא תרי זמנא וכד אנון מיחדין שמי' דקב"ה אמרי שמע ישראל הוי סהיד עלן דאנן מיחדי שמי' דקב"ה כדקא חזי בההיא שעתא נטלי לי' ליעקב בארבע גדפין פרישן לארבע סטרי עלמא וסלקי לי' לקמי קדישא עלאה ומברך לי' בשבע ברכאן פתח ואמר זכאה איהו אבא דזרע דא אוליד בארעא זכאין אנון בנין דקא מעטרין לאבוהון הכי. בההי' שעתא כל אנון חילי דשמי' פתחי ואמרי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ויעקב מתעטר בתליסר נהרי אפרסמונא דכיא וקאים תדיר כקרתא מקפא שור על בנוי ולא שבק דינא תקיפא לשלטא עלייהו כו' עד כאן לשונו. ויש עוד כוונה בזה"ק שתבות ישראל קאי על הקב"ה שנקרא ישראל שבכמה שמות נקרא הבורא ית"ש ויתעלה הוי"ה ב"ה אדני אלהים צבאות ושארי שמות ונקרא גם כן ישראל שפירושו יש"ר א"ל והכוונה בשתי תבות שמזכירים שמע ישראל כאלו האדם מדבר לנוכח הקב"ה שמע אתה הקב"ה שנקראת ישראל שאני מאמין באמונה שלימה ואמתית שאתה הוא ה' אלהינו ואתה הוא ה' אחד ואף שבזה"ק כוונה זו עמוק עמוק מי ימצאנה אך אני לא באתי לגלות מסטורין רק לפרש תיבת ישראל ע"פ הזה"ק ע"ד פשוטו הנה יודע כמביא למעלה השבח אותן שני התיבות שמע ישראל ג' פירושים והבוחר יבחר ובלבד שיכוין לבו:
11
י״בועתה בעז"ה נבאר הד' תבות ה' אלהינו ה' אחד שבהם עיקר היחוד. הנה שורש היחוד הוא שני דברים הא' האמונה והב' הקבלה. האמונה הוא בשעה שיאמר האדם תבות ה' אלהינו ה' אחד יתאמת אמונה שלימה ואמתית שכן הוא באמת שה' אלהינו הוא ה' אחד יחיד ומיוחד. והקבלה הוא שיקבל על עצמו עול מלכות שמים בשלימות והוא קבלת עול מלכותו ואלהותו ואדנותו ית"ש ויתעלה עליו ועל בניו אחריו והיינו תיכף כשיסיים תיבת אחד יכוון במחשבתו בשמחה עצומה עד מאוד בכל עוצם כחו בזה"ל אני מאמין באמונה שלימה וברורה ואמתית שאתה יחיד ומיוחד ושאתה בראת כל העולמות עליונים ותחתונים לאין תכלית למספרם ושאתה היה הוה ויהיה ואני ממליך אותך ית"ש על כל אבר ואבר שלי לשמור ולעשות מצות תורתיך הקדושה וגם אני ממליך אותך על בניי ועל בני בני' עד סוף כל הדורות שאצוה את בניי ובני בניי שיקבלו עליהם את עול מלכותך ואלהותך ואדנותך וגם אצוה להם שיצוו גם הם את בניהם ובניהם לבניהם עד דור אחרון שכולם יקבלו עול מלכותך ואלהותך ואדנותך עליהם ויזהר האדם מאוד בכוונה זו להמליך אותו ית"ש על כל אבר ואבר שלו כי גודל מעלת' הובא בתקונ' תיקון ע"ד קל"א ע"ב וז"ל בקצור חמשין תרעין אלין דבינה ובה מיחדין כ"ה כ"ה אתוון תרין זמנין בכל יומא כו' ובכל אבר ואבר דאיהו נר דכל פקודא בעי ב"נ לאמלכא לקב"ה ולתקנא לי' אתר דכי' ונקייא לשריא לי' תמן ובגין דא צריך ב"נ לבערא מני' מכל אבר ואבר כל מחשבין והרהורין בשין דטנופין דאנון קליפין כו' ומאן דאמליך לקב"ה על כל אבר ואבר כאלו אמליך לי' על כלא עלמא ואגר דב"נ דאמליך לי' על כל אבר ואבר לא אתיהב רשו לגלאה דאלין אנון טעמי מצות דלא אתיהבו לגלאה בגין דלא יהא ב"נ עובד לקב"ה ע"מ לקבל פרס כו' עלייהו אתמר לאכול לשבעה ולמכסה עתיק מלין עתיקין דלא אתמסרו לגלאה, עכ"ל, ודי הערה בזה, גם יזהר מאד ומאד בקבלת מלכותו ואלהותו עליו ועל זרעו דוקא ממש כמ"ש למעלה בנוסח של קבלת עמ"ש כי גודל מעלת קבלה זו מפורש בתורתינו הקדושה בפ' וירא בעת שהזכיר הבורא ית"ש ויתעלה גודל חבתו של אברהם אבינו באומרו כי ידעתי וגו' מכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה כי אם צדקת ה' אשר עשה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' שהרי מפורש בתורה שקיים א"א כל התורה כדכתיב בפ' תולדות עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי וארז"ל בגמרא הק' קיים א"א כל התורה כולה אפי' ערוב תבשילין הנה כל מעשיו הטובים גם העשר נסיונות שנתנסה א"א ועמד בכולם לא הזכיר הבורא ית"ש כ"א בזאת יתהלל למען אשר יצוה לזרעו אחריו שיקבלו עול מלכותו ואלהותו עליהם ועל זרעם כאשר קיים א"א ע"ה. ומזה יראה כל אדם בעין שכלו גודל מעלת קבלה זו. ובודאי מלתא דפשיטא הוא לכל משכיל שיעור ידידות אהבתו ית"ש שבקבלה זו ניכר אהבת הבורא ית' ויתעלה בלב האדם יותר מבכל קיום מצותיו ית"ש שבתורה הקדושה. ודי בזה למשכיל:
12
י״גותיכף אחר שיגמור במחשבתו כוונת עול מ"ש בשלימות כנ"ל יקבל על עצמו מסירת נפש במחשבה שהצגתי בסוף שער הראשון. ומסירת נפש בפסוק זה של היחוד חיוב על האדם כמבואר בזה"ק בהרבה מקומות וז"ל בפ' פקודי ד' רנ"ג ע"ב בהיכלא דא אית תרין ממנן נהורין כו' ואלין קיימין לאשגחא על כל אנון דמיחדי יחודא דמאריהון ברחימו ומסרי נפשייהו עלי' ברחימו וסלקי ואסהידו לעילא עכ"ל בקיצור. ובפ' בלק ד' קצ"ה ע"ב ז"ל לבתר לשואה גרמי' גו אנון דמסרי נפשייהו על קדושת שמי' והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותי' בהאי קרא אתחשב לה' כאלו מסר נפשי' על קדושת שמי' עכ"ל וז"ל בפ' חיי שרה במדרש הנעלם דף קכ"ד ע"ב אמר ר' שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות כסופין בשביל התורה הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו ומאתים על שמוסרי' עצמם בכל יום כאלו נהרגו על קדושת שמו הנצחי בהאי פסוקא למסור נפשו על קדושת שמו מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו הה"ד כי עליך הורגנו כל היום א"ר נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעוה"ב עכ"ל:
13
י״דוז"ל פ' ואתחנן ד' רס"ז ע"ב בקצור דהשתא סלקא נפשי וחמית יקרא מאנון דמסרי גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו אעלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכי' וקב"ה משתעשע בהו כו' עכ"ל, הנה עינך רואות מגודל עוצם נפלא השכר יעשה למחכה לו של מסירת נפש בפסוק היחוד גם מכל המאמרים האלו נשמע גודל החיוב למסור נפשו במחשבה בפסוק זה ובוודאי שארית ישראל לא יעשו זה ע"מ לקבל פרס הנזכר במאמרים הנ"ל כ"א מגודל אהבתו לית"ש וזכרו לעד כדי שיתקדש שמו הגדול בזה בכל העולמות וסוף הכבוד לבוא. ודי בזה. וזאת למודעי שאף שמלשון זה"ק בכמה מקומות משמע שחיוב של מסירת נפש בפסוק זה דוקא בתיבת אחד דבפ' משפטים ד' קי"ט ע"א ז"ל ומיחד לקב"ה בכל יומא למהוי מיתתי' באחד כגוונא דשחיטת בהמה בתריסר בדיקות דסכין ובסכין דאנון אח"ד כו' עכ"ל גם בפ' צו דף ל"ג ע"א ז"ל בכל יום ויום צריך ב"נ לאזדהרא בתיובתא ולממסר רוחי' לגבי' דיפוק באחד כו' עכ"ל. ובהקדמת תקונים ד' י' ע"ב ז"ל בקיצור והאי איהו רחימוי דמאריה' מאן דמסר נפשי' באחד ברחימו דמאריה כו' עכ"ל. הנה משמעות לשונם יורה שמסירת נפש יהיה בתיבת אחד דוקא אך צריכין אנו לומר שבודאי אין הכוונה בזה שיאריך בהברת התיבה דאחד עד שיכוין המסירת נפש כנ"ל כי מן הנמנע הוא ובלתי אפשרי שיאריך באות ח' דאחד כ"כ עד שיכוין פי' המלה של אחד שפירושו שאתה יחיד ומיוחד ולצייר במחשבתו איזה מיתה של מסירת נפש כי לא תושלם הברת המלה באות ח' אלא בהברת אות א' כי כשאדם מתחיל הברת אות ח' בקמ"ץ היינו חָ לא ירגיש הברת חָ רק בהתחלת המבטא אך אח"כ כשיאריך יותר לא ירגיש כלל הברת ח רק ירגיש הברת אָ והחוש עם השכל תעיד ע"ז ונמצא שלא יסיים בתיבת אחד חָד רק יסיים אָד וכאלו אמר אֶחָאָד וכן משמע מפרש"י בגמרא דברכות ד' י"ג ע"ב אהא דתני' סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדל"ת א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת עכ"ל הגמרא. וז"ל רש"י ובדלי"ת. ולא בחי"ת דכל כמה דאמר א"ח בלא דל"ת לא משתמע מידי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה כדמפרש לקמן. ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף בלא פתח ואין זה כלום עכ"ל רש"י ז"ל. הרי מבואר בלשון רש"י ז"ל שלא יאריך באות חי"ת כלל שעיקר ההארכה הוא באות דל"ת ולא באות חי"ת. אך בוודאי שכוונת הזוהר לממסר נפשו באחד רצונו לומר בהארכת כוונת תיבת אחד. ולכן צריך שתצא מפיו תיבת אחד מפורש היטב במבטא ויכוין פי' המלות של אחד שפירושו שאתה יחיד ומיוחד ולקבל עליו עול מלכות שמים כנ"ל ובגמר מחשבתו יקבל על עצמו מסירות הנפש כנ"ל וכמו שאבאר בעז"ה למטה אך בכדי להוציא גם דעת היש מפרשים שמביא הטור ודעת הב"י יאריך קצת בחי"ת ועכ"ז יראה לזהר שלא יחשוב שום כוונה בהברת אות ח' כי דבר ברור הוא אם יכוין קצת כוונה בוודאי ע"י הארכה זו לא יאמר הברת אות חי"ת אלא בהתחלת המבטא ואח"כ ע"י אריכות הברתה קצת יסיים באות א' אֶחָאָד כנ"ל. אך באות א' יזהר שלא יאריך בה כלל וז"ל הזה"ק פ' שלח לך ד' קס"ב ע"א מאן דפסק יתפסק מאן דפסק מלין דאוריתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיני' קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך בי' גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד יצטרך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילי' ולא יעכב בהאי אות כלל ומאן דעביד דא יתארכון חייו עכ"ל:
14
ט״ווהנה ממאמרי הזהר הקודמים משמע מלשונם שיקבל מסירת נפש בפסוק שמע ישראל ע"כ זהו הדרך ישכון אור לצאת ידי שניהם שתיכף אחר אמירתו שמע ישראל ה' אלהינו ויכוין בכוונה עצומה בשמחה עצומה שאתה הוא ה' אלהינו אזי יקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה ויכוין במסירת נפש זו שהמוסר עצמו למיתה להראות קבלת אלהותו ית' עליו באהבה עצומה ואחר שיסיים השני תיבות ה' אחד מפורש היטיב ויכוין פירושה היטיב שאתה יחיד ומיוחד בשמחה עצומה מאוד ויכוין כל הכוונות הנ"ל דהיינו חיוב האמנה האמתית וקבלת עול מלכות שמים עליו ועל זרעו אחריו כנ"ל יקבל עליו עוד מסירת נפש בציור של ג' מיתות האחרים. אך המסירת נפש יהיה בשמחה עצומה עד מאוד ויכוין שבמסירת נפש זו יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות וזהו דרך הנכון. ויזהר האדם בכל הכונות של פסוק זה עם המסירת נפש בכל הד' ק"ש של יום כנ"ל ואף שבתחלת ההרגל בהם יהיה האדם מוכרח להאריך בזה במחשבתו כי כל ההתחלות קשות ועל ידי זה לא יוכל להגיע לתפלות י"ח להתפלל עם הצבור אין בכך כלום כי בודאי תפלת הצבור נדחה מפני זה. אבל אחר ההרגל בקל יכול האדם לכוין כל הכוונות הנ"ל עם המסירת נפש של כל הד' מיתות באהבה עצומה מאוד בשעה מועט אך אחיי ורעיי דעת לנפשכם ינעם שקודם כל הכוונות יזהר האדם מאוד במה שמבואר בש"ע א"ח סי' ס"א סעיף י"ח וז"ל ידגיש י' של שמע ישראל שלא תבלע ושלא תראה אל"ף כו' ע"ש. והתחבולה לזה שיתן דעתו בהתחלת אמירת תיבה זו לנענע הלשון וישפיל אותו קצת לבין השניים אז בוודאי יצא מפיו הברת אות היו"ד אך אם לא יתן דעתו לזה קרוב הדבר מאוד שיצא אות א' לסיבת התחלפות אותיות האו"י והא"לף לקלות מוצאה הגרונית קופצות בראש וזה ברור וע"כ יזהר מאוד מאוד בזה. גם יזהר מאוד ליתן רווח להפרי' בין שם הוי"ה ב"ה לשם אלהינו כי אם לא יתן פירוד ביניהם ויאמר שני תבות אלו בהבלעה אחת ה' אלהינו יחטוף היו"ד של השם אדני שהיא נח נראה לתיבת אלהינו שהתחלתה באל"ף ויאמר במבטא יֶאלֹהֵינו כאשר בא זה בארוכה לעיל בשער הב' בפרק דקדוקי המלות. וגם שני תיבות ה' אחד אם לא יתן ריוח ופירוד ביניהם יחטוף היו"ד של השם אדני שהיא נח נראה לתיבות אחד ויקרא יֶאחָד כנ"ל וכן איתא להדיא בטור סי' ס"א ז"ל כתב רב עמרם וצריך להפסיק בין תיבה לתיבה דעל ההוא דאנשי יריחו היו כורכין את שמע שלא ברצון חכמים מפורש בירושלמי שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה. עכ"ל הטור. ובפרט בד' דאחד צריך האדם להזהר מאוד להרגיש במבטא היטיב כי בכח ההדגשה בנקל להתחלף עם הט' במוצאו דטלנ"ת מהלשון כידוע ואם לא יתן דעתו אל ההרגש' לא יאמר אֶחָד אלא אֶחָט. ובסמוך בעז"ה אציג הטעות של כל הק"ש שיוכל האדם לטעות בהם. ואחר שיזהר לומר התיבות של פסוק זה ככתוב יזהר ג"כ מאוד לומר התיבות בכל עוצם כחו של מוחו ואבריו וירגיש בעצמו שלא נשאר בו כח יותר ליתן באמירת תיבות אלו של היחוד כמ"ש במאמר הנ"ל דפ' ואתחנן דף רס"ג ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא כו' ובזה יעשה תקונים גדולים ונפלאים בעולמות העליונים הקדושים כמו שמבואר שם ג"כ כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלהו חד כו' ודי בהערה זו ומיד שיסיים הפסוק של שמע בכל הכוונות הנ"ל יאמר בלחש בשכמל"ו בכל עוצם כחו ג"כ ממש כמו בפסוק שמע ובשמחה עצומה עד מאוד על שיש לו מלך גדול כזה שלא תכזב מלכותו לעד ולעולמי עולמים כי ששה תבות אלו הם גם כן מעיקר היחוד כמבואר במאמר דפ' תרומה הנ"ל בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון ובשכמל"ו דאנון כ"ד אתוון ויכוין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברין כחדא וסליקין. גם במקומות רבים בזה"ק ובתקונים מלאים מזה. גם הפוסקים ס"ל כמו שצריך לחזור בפסוק שמע אם לא אמרו בכוונה כן צריך לחזור בתבות בשכמ"לו לכן יזהר האדם מאוד בכוונתם ודי בהערה זו. ומעתה נבוא שיעוריו בתודע כוונת פסוקי ק"ש על סדרן כיד ה' הטובה עלי:
15
ט״זואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. בה' תיבות אלו חיוב על האדם להכניס בלבו אהבה עזה ועצומה לאהבתו ית"ש ויתעלה ואהבה זו היא מ"ע עלינו עם קדוש מפסוק זה של ואהבת וגו'. ואם יתרשל האדם בזה מלבד מה שבטל וסילק מעליו מ"ע זו של אהבת השם יתעלה הנה גם הוא דובר שקרים רחמנא לצלן. והתחבולה לזה הוא שיתעורר כל איבריו ומוחו עם שאר חושי כחו בכח עצום ולהכין עצמו לזה להכניס אהבה עצומה בלבו אזי כפי השתדלותו להראות בו עוצם כחו כן יתוסף בלבו התלהבת האהבה עזה יותר ויותר ולהמשיל הענין הזה הוא במה שעינינו רואות באשה שנושקת בנה הקטן הנצמד בקירות לבבה מפאת אהבה העצומה התקועה בלבה אליו נושקת אותו בכל עוצם כחה ומשימת באהבת נשיקה זו כל כח מוחה ואבריה. כן הדבר הזה באהבת השם יתעלה ויתרומם זכרו. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן דף רס"ז ע"א ואהבת דבעי ב"נ לאתקשרא ביה ברחימותא. דכל פולחנא עלאה דבעי ב"נ למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לן פולחנא כמו רחימותא דקב"ה. ר' אבא אמר הני כללא דאוריתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילו דא אוקמוה חברים ות"ח לית לך מלה בחביבותא קמי קב"ה כמאן דרחמים ליה כדקא יאות ומה הוא כמה דכתיב בכל לבבך כו' עכ"ל בקיצור. והנה איך לא יתלהב לב האדם להכניס בלבו אהבה עזה אל השם יתעלה בכל עוצם כחו כנ"ל ודי בהערה זו:
16
י״זובכל נפשך כדרז"ל אפי' הוא נוטל את נפשך. וע"כ שלא יהא דובר שקרים ח"ו צריך לקבל בזה על עצמו מסירת נפש בציור איזה מיתה מד' מיתות:
17
י״חובכל מאודך כדרז"ל בכל ממונך וע"כ שלא יהא דובר שקרים יצייר במחשבתו שאומרים לו השתחוה לכו"ם ואם לאו אנו נוטלים את ממונך ואומר להם קחו את ממוני ולא אכרע ולא אשתחוה ויצייר במחשבתו שנטלו את ממונו תיבה מלא דנרי זהב והלכו להם ונשאר בערום ובחוסר כל מפני אהבת ה' יתעלה ויתרומם. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. כשמסיים על לבבך יחשוב בזה הלשון אני מקבל עלי להיות בתמידות על לבבי האהבה הנ"ל. ושננתם לבניך יקבל על עצמו במחשבתו מ"ע זו בזה הלשון אני מקבל עלי ללמוד עם בניי תורתך הקדושה. וקשרתם לאות על ידך וגו' בשעת משמוש התפילין של יד ושל ראש בפסוק זה כמבואר בש"ע יכוין במחשבתו בזה"ל אלו התפילין לי אות שקבלתי עלי כל מה שאמרתי מפסוק שמע עד כאן. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך בפסוק זה יכוין במחשבתו בזה"ל אני מקבל מ"ע זו להיות על מזוזות פתחי פרשה זו לאות על קבלת אלהותו ומלכותו עלי. וכל כוונות האלו יהיו על לבבך בשמחה עצומה מאוד. וז"ל הזה"ק פרשת תרומה דף קס"ב ע"ב תליסר פקודין הכא בימינא. ואהבת את ה' אלהיך הא חדא. בכל לבבך תרין. ובכל נפשך ג'. ובכל מאודך ד'. ושננתם לבניך ה'. ודברת בם הא שתא. בשבתך בביתך הא שבעה. ובלכתך בדרך הא תמניא. ובשכבך הא תשעה. ובקומך הא עשרה. וקשרתם לאות על ידך הא חדסר והיו לטטפת בין עיניך הא תריסר. וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך הא תליסר. עכ"ל. ואיך לא יתלהב לב האדם בקריאת כל התיבות של פרשה זו כי כמעט כל תיבה הוא מצוה בפ"ע. ודי הערה בזה:
18
י״טפרשת והיה אם שמע בתיבות לאהבה את ה' אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם יתעורר ג"כ בכל עוצם כוחו באהבת הבורא ית"ש ויתעלה כנ"ל בפרשה ראשונה בתיבות בכל לבבך. ובכל נפשכם יקבל עליו מסירת נפש כנ"ל בתיבות ובכל נפשך ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם יכוין במחשבתו בזה הלשון בקיצור נמרץ בשמחה עצומה מאוד אני מקבל עלי עול מצותיו. וקשרתם אתם לאות כו' בעת משמוש התפילין בפסוק זה יכוין ג"כ כנ"ל בפ' ראשונה. גם בפסוק ולמדתם אתם את בניכם. ובפסוק וכתבתם על מזוזות כו'. יכוין כנ"ל בפרשה הראשונה.
19
