יסוד ושורש העבודה, ד; שער המזרח ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fourth Gate 4
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳הנה קודם שאבוא לבאר ביאור הק"ש אעתיק כמה מאמרים מזה"ק בקצור נמרץ המבארים גודל מעלת ק"ש וגודל החיוב ליחד היחוד בפסוק שמע בכדי להלהיב לבב אנוש כערכי בקריאתה וז"ל בפ' ויחי ד' רמ"ב ע"א הכי אוליפנא בשעתא דנשמתא נחתת לעלמא כנסת ישראל עלת עלה בקיומא דאומוא' דיחזי למלכא ויודע לי' רחימותא דילה לגבי' בגין לאתפייסא בהדי'. ובמה בגין דחיובא על ב"נ ליחד שמא קדישא בפומא בלבא ובנפשא ולאתקשרא כולא כשלהובא דאתקשרא בטפסא (פי' כשלהבת הקשורה בגחלת) ובההוא יחודא דעביד גרים לאתפייסא מלכא במטרוניתא ואודע לי' למלכא רחימותא דילה לגבי' עכ"ל. ובפ' תרומה ד' קל"ג ע"ב ז"ל בשעתא דקא מיחדי ישראל יחודא דרזא דשמע ישראל ברעותא שלים כדין נפיק מגו סתימא דעלמ' עלאה חד נהירו וההוא נהירו בטש גו בוצינא דקרדוניתא ואתפלג לע' נהורין ואנון ע' להטין ע' אנפין דאילנא דחיי כדין ההוא אלנא סליק ריחין ובוסמין וכל אלני דגנתא דעדן כלהו סלקי ריחין ומשבחן למאריהון דהא כדין אתתקנת מטרוניתא כו' עכ"ל. ובדף קל"ט ע"ב ז"ל בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון דאנון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ובשכמל"ו דאנון כ"ד אתוון ליכוין כל חד בהו כו' כדין אתפתחו תרעין וחשיב קב"ה לההוא ב"נ כאלו קיים אורייתא כלא דאיהי אתי' במ"ט פנים בכלא ועל דא אצטרך לכוונה לבא ורעותא בכ"ה ובכ"ד ולסלקא לון ברעותא דלבא למ"ט תרעין דקאמרן כו' זכאה חולקי' מאן דיתכוין בהו דודאי כללא איהו דכל אורייתא דעילא ותתא ודא איהו רזא דאדם שלימא בדכר ונוקבא ורזא דכל מהימנות' עכ"ל. ויקרא פסוק היחוד בקול רם כמבואר בש"ע גם בז"ח ד' ע"ז ע"ב:
7
ח׳וקודם התחלת ק"ש יחשוב במחשבתו קבלת קיום מ"ע זו של ק"ש ויחשוב במחשבתו בזה הלשון הריני רוצה לקיים מ"ע של ק"ש דשחרית או של ערבית שצונו יוצרי ובוראי ית"ש ע"כ. ויאמר תמיד קודם שיתחיל פסוק שמע ישראל ג' תבות אל מלך נאמן להשלמת רמ"ח תיבות של ק"ש כי אם כשאדם רוצה לקרות ק"ש כתקונה בכוונה עצומה בלתי אפשרי לסיים בתמידות בשוה עם הש"ץ שיוכל לכוין לג' תבות שאומר הש"ץ ה' אלהיכם אמת והשלמת הרמ"ח תבות דק"ש בג' תבות אלו אל מלך נאמן מרומז ג"כ בתקונים תיקון י' דף כ"ו ע"א:
8
ט׳וצריך האדם לשום כלעוצם כחו ביחוד זה דהיינו שיאמר הפסוק שמע ובשכמל"ו בכל עוצם כחו ואיבריו ומוחו. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן ד' רס"ג ע"א בר"מ שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. פקודא דא ליחדא שמי' דקב"ה בכל יומא דהא כמה דמיחדי שמא דקב"ה לתתא הכי אתיחד שמי' לעילא אשתכח קב"ה יחידאי עילא ותתא. מאן דמיחד שמי' דקב"ה ישוי לבי' ורעותי' בההוא יחודא דקאמרן ויחבר כל שייפוי (פי' איבריו) בההיא יחודא בההוא רעותא למהוי כלא אחד כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלא חד. בשעתא דאתי ב"נ ליחדא שמא דקב"ה כל חילי שמיה כלהו קיימין שורין שורין בגין לאתתקנ' ולאתכללא כלהו בההוא יחודא למיקם ברזא דחד ביחודא חדא. כלהו מתתקנן בתקוניהון כדקא יאות. כו' כיון דאתיחדן שייפין כלהו ברזא חדא דיחודא חדא. כדין אקרי קרבן שלום עכ"ל:
9
י׳הנה אחיי ורעיי על יחוד זה נצטוינו אנחנו עם קדוש בתורתינו הקדושה ליחד יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד תמיד בכל יום פעמים באהבה בפסוק שמע ישראל שעיקר מצות היחוד הוא בפסוק זה. ואף שלכאורה היה נראה שיוצא האדם ידי חבתו של מצות היחוד בהבנת פי' המלות לבד שאומר בשפתיו שה' אלהינו הוא ה' אחד אך בודאי צריך שיקבל בלבו מה שמוציא בשפתיו כי עיקר מצות היחוד הוא בלב ובמחשבה כמו שמפורש במשנה למה קדמה שמע לוהי' אם שמע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות ואין קבלה אלא בלב כמו שיבא באורו בעז"ה בפרקים הבאים:
10
