יסוד ושורש העבודה, ד; שער המזרח ז׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Fourth Gate 7
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״אאמרתי אעלה בתמר לבית יעקב אלו האנשים כערכי לפנות לפניהם דרך כבושה וסלולה בדקדוקי התנועות. שם יהלכון בתיבות ובתנועות. ולהרים המכשול מדרך עמי בכל של שאלה הפרשיות של ק"ש כמ"ש לעיל בשער ג' פ"ב ומקומו מוזכר לו ג"כ התיבות בש"ע כגון תיבות שמע ישראל. והיו שזוהר עשה לתיבה לדקדק בו שלא יאמר אִשְרָאֵל. וְהָאוּ עי"ש בכדי שיה' מוכן לפני האדם ויקח מי המוכן לפניו למשמרת בלבו. ומקודם אעתיק מאמר א' מזה"ק. וז"ל הזה"ק בז"ח ד"ע ע"א א"ר פרחיה האלהים כד אסתכלנא בההוא חלונא קריב ההוא ממנא וענ"אל שמי' די ממנא בתרעא דבסטר דרום א"ל קום בקיומך וחמי האי חלון דלית רשו לאעלא תמן ולא למחמי ביה בר אנון דלעאן ק"ש כדקא יאות דכל אנון דלעאן ק"ש כדקא יאות שתין ממנין אעלין קמי' ומכתירין ליה בכתרין קדישין ואמרין ליה דא הוא כתרא דפלוני דלעא בק"ש כדקא יאות שאילנא ליה ואמרית מארי קריאת שמע כדקא יאות מאי היא אמר לי אי חסיד רזא עלאה איהו הכא בק"ש ואית בה ארבע פרשוין. פרשה קדמאה דיחודא דאיהו יחודא בתריסר תיבין שית תיבין ביחודא עלאה (פי' הפסוק שמע) ושית תיבין ביחודא אחרא (פי' בשכמ"לו) פרשה תנינא כו' א"ל אי חסידא תא חמי יקר דאנון דמיחדין שמא קדישא כדקא יאות ולעאן ק"ש כגוונא דא. אעילנא בחד היכלא ובההוא היכלא הוו שס"ה היכלין כחושבן יומא שתא אברהם יצחק ויעקב שליטין בההוא היכלא ואדה"ר בגוויהו ואמינא כמה חבילי נשמתן מתלבשין ברקימו דאילנא דחיי וכמה גוונין דיקרא עלאה ועיילין גו היכלא ויופי"אל רב ממנא על כלא רב ממנא דאור' בהדייהו פתחי ואמרו אתעטרי קדישי עלמא (פי' האבות) הא בניכון קדישן דקא מיחדי שמא קדישא ומכוונה ברעותא דפרשיין דק"ש ואדה"ר קא חמינא דמשתדל בנו ובשעתא דאעלת ק"ש דקרי ב"נ סליקת בקדמיתא להאי היכלא וארח בה אד"הר אי חסיר אות א' מק"ש לא מקבל לה דהא חסר בנינא דאדם דאנון רמ"ח באנון תיבין דחוזר ש"ץ ואי אשכח יתה כדקא יאות מקבל לה ונטלין לה אברהם יצחק ויעקב מני' ונשקין לה מאן חמי חדוה מאן חמי ערבובי בכל אנון צדיקיא דבגינתא דעדן דקא אתיין בההוא חדוה. ובשעתא דייתא לההוא עלמא (פי' אדם זה שקרא ק"ש כתקונה בלי חסרון אות א') מאן יחמי חדוה דלי' דאותבין לי' אבהן לגבייהו תרי זמנא ביומא ובכל יומא נחית עלי' טלא מריש' דמלכ' ובההוא טלא ידעי ואכלין מיכלא די מלאכי עלאי אכלין וידעי מה דהוה ומה דיהוי ומה דזמין למיהוי עד זמנא דקב"ה יוקים לגופו דסריחן בהאי עלמא ויוקים לון קב"ה בבנינה מתתקנא כדקא יאות כו' זכאה חולקי' דמאן דאמר לון בכל יומא ברעותא דלבא. עכ"ל. אחיי ורעי אהובי נפשי איך ראוי לאדם לישב בדד ולידום כי נטל בלבו לזכור ימים מקדם שנות עולמים חלף הלך לו כמה וכמה ק"ש שקרא עד הנה שנדחו ממחיצתם ולא יתקבלו מפאת שלא היה נזהר לדקדק באותיותיה ותיבותיה של ק"ש כמבואר בזה"ק הנ"ל אי חסיר אות א' מק"ש לא מקבל לה כו' בשומו על לבו ככה. הלך ילך ובכה הרבה בכה תסמר שערות בשרו מרוב היגון והאנחה. וע"כ לתועלת אנשים כערכי ערכתי מערכה מול מערכה. את זה לעומת זה כל הטעות הנמצאים במבטא התיבות של ק"ש התיבה הישרה והנכוחה, ואחריו מקול הקריאה בהרגל ל' שאינה של זהורית משרכת דרכה בכדי לזכות את הרבים שתו לבם יכירו וידעו האמת והטעות היא הפוכה והאדם ידע להזהר ויכונו שפתיו להיות בוחר באהבת האמת מזולתו ודי בהערה הערוכה. ומאת אלהיו וגואלו ישא ברכה. וזה החלי בעזר אלי. צורי וגם גואלי:
21
כ״באֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן / נֶמָן
22
כ״גשְׁמַע יִשְׂרָאֵל / אִשְׁרָאֵל
23
כ״דה' אֱלֹהֵינוּ / אֲדנָ יֶאלֹהֵינוּ
24
כ״הה' אֶחָד / אֲדנָ יֶחָד אֶחָט
25
כ״ובשכמל"ו וָעֶד / וָעֶט
26
כ״זוְאָהַבְתָּ / וְאָהַפְתָּ
27
כ״חאֶת ה' אֱלֹהֶיך / אֶתַדְנָ יֶאלֹהֶיךָ
28
כ״טבְכָל לְבָבְךָ / בְּכָלְבָבְךָ לְבָפְךָ
29
ל׳וכתב הרד"ק בחלק הדקדוק מה שאמרו רבותינו שצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון בְכָל לְבַבְכֶם. בְּכָל לְבָבְךָ לא אמרו להפסיק שלא ליתן מקף בין שני הלמדי"ן כאשר הוא אלא אע"פ שנקראים במקף יתן ריוח והבדל ביניהס בל' שידמה כי שני למדין קרא כי הנה בְכָל הוא נקוד בקמ"ץ מפני המקף ואם יקראו אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם בְּכֹל וזה לא ארז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה בסיני עכ"ל. וק"ל דבריו וע"כ יזהר בזה מאוד. ונחזור לראשונות לבאר התיבות שעדיין עלינו חובת ביאור:
30
ל״אוּבְכָל נַפְשְׁךָ / וּפְכָל נַבְשְךָ
31
ל״בוּבְכָל מְאֹדֶךָ / וּפְכָל
32
ל״גוְהָיוּ / וְאָהוּ
33
ל״דהַדְּבָרִים הָאֵלֶּה / הַדְבָרִי מָאֵלֶה
34
ל״האֲשֶׁר אָנֹכִי / אֲשֶ רָנֹכִי
35
ל״ומְצַוְּךָ / מְצַפְךָ
36
ל״זהַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ / הַיוֹ מַלְבָבֶךָ
37
ל״חבְּשִׁבְתְּךָ / בְשִׁפְתְּךָ
38
ל״טוּבְלֶכְתְּךָ / וּפְלֶכְתְּךָ
39
מ׳בַדֶרֶך הב"ת רפה
40
מ״אוּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ / וּפְשָכְבְּךָ וּפְקוּמֶךָ
41
מ״בלְאוֹת עַל / לְאוֹתַל
42
מ״גוְהָיוּ / וְהָאוּ
43
מ״דבֵּין עֵינֶיךָ / בֵּי נֵינֶךָ
44
מ״הוּכְתַבְתָּם עַל / וּכְתַפְתָּ מַל
45
מ״ווּבִשְׁעָרֶיךָ / ובְשָרֶיךָ
46
מ״זפרשת והיה
47
מ״חוְהָיָה אִם / יִם
48
מ״טאֲשֶׁר אָנֹכִי / אֲשֶׁ רָנֹכְי
49
נ׳מְצַוֶה אֶתְכֶם הַיוֹם / מְצַוֶתְכֶ מַיוֹם
50
נ״אז"ל הש"ע סי' ס"א סק"ו צריך להפסיק בין היום על לבבך ובין היום לאהבה שלא יהא נראה היום ולא למחר עכ"ל:
51
נ״באֶת יְהֹוָה אֱלֹֽהֵיכֶם / אֶתְדֹנָ יֶאלֹהֵיכֶם
52
נ״גוּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם / וּלָבְדוֹ בְּכָ לְבַפְכֶם
53
נ״דוּבְכָל / וּפְכָל
54
נ״המְטַֽר אַרְצְכֶם / מְטַרַרְצְכֶם
55
נ״ודְגָנֶךָ הנון בסגול / דְגָנְךָ
56
נ״זוְיִצְהָרֶֽךָ / וְאִצְהָרֶךָ
57
נ״חוְנָֽתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָֽׂדְךָ / וְְנָתַתִּ יֵשֶׂ בְּשִׂדְךָ
58
נ״טוְשָׂבָעְתָּ הב' בקמ"ץ / וְשָׁבַעְתָּ
59
ס׳פֶּן יִפְתֶּה / פֶּנִפְתֶּה
60
ס״אלְבַבְכֶם / לְבַפְכֶם
61
ס״בוַֽעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים / וַעֲבַדְתֶּ מֶלֹהֵי מַחֵרִים
62
ס״גוְחָרָה אַף ה' / וְחָרַפַדֹנָי
63
ס״דוְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם / וְעָצַרֶת שָׁמַיִם
64
ס״הוְלֹא יִהְיֶה / וְלֹ אִיֶה
65
ס״ותִתֵּן אֶת / תִּתֵּנֶת
66
ס״זוַֽאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה / וְאֲבַדְתֶּ מְהֵרָה
67
ס״חמֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה / מֵעַלָרֶצַטֹּבָה
68
ס״טאֲשֶׁר ה' / אֲשֶׁ רַדֹנָי
69
ע׳וְשַׂמְתֶּם אֶת / ושַׂמְתֶּ מֶת
70
ע״אדְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם / דבָרַי יֵלֶ עַלְבַפְכֶם
71
ע״בוּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם / וּקְשַׁרְתֶּ מֹתָם
72
ע״גלְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ / לְאוֹ תַלְיֶטְכֶם וְהָאוּ
73
ע״דבֵּין עֵֽינֵיכֶֽם / בֵּינֵינֵיכֶם
74
ע״הוְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת / וְלִמַדְתֶּ מֹתָ מֶת
75
ע״ובְּשִׁבְתְּךָ
76
ע״זבְּשִׁפְתְּךָ
77
ע״חוּבְלֶכְתְּךָ
78
ע״טוּפְלֶכְתְּךָ
79
פ׳בַדֶּרֶךְ (הבית רפה)
80
פ״אוּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ / וּפְשָׁכְבְּךָ וּפְקוּמֶךָ
81
פ״בוּכְתַבְתָּם עַל / וּבְתַפְתָּ מַל
82
פ״גוּבִשְׁעָרֶיךָ: / וּבִשָׁרֶיךָ:
83
פ״דלְמַעַן יִרְבּוּ / לְמַנִרְבּוּ
84
פ״הבְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה / בְנֵיכֶ מַלֲאַדָמָה
85
פ״והַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ: / הַשָׁמַיִ מַלָאָרֶץ
86
פ״זפרשת ויאמר
87
פ״חוַיֹּאמֶר ה' אֶל / וַיֹאמֶ רַדנָ יֶל
88
פ״טדַּבֵּר אֶל / דַבֵּ רֶל
89
צ׳בְּנֵי יִשְׂרָאֵל / בְּנֵי אִשְרָאֵל
90
צ״אוְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם / וְאָמַרְ תְּלֵהֶם
91
צ״בצִיצִת עַל / צִיצִ תַל
92
צ״גכַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם הבי"ת רפה
93
צ״דצִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל / צִיצִ תַכָּנָ פְּתִיל
94
צ״הוּרְאִיתֶם אֹתוֹ / וּרְאִיתֶ מֹתֹו
95
צ״ווּזְכַרְתֶּם אֶת / וּזְכַרְתֶּ מֶת
96
צ״זמִצְוֹת ה' / מִצְו תַדֹנָי
97
צ״חוַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וַעֲשִׂיתֶ מֹתָם
98
צ״טלְבַבְכֶם / לְבַפְבֶם
99
ק׳וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם / וְאַחֲרֵי ֵנֵיכֶם
100
ק״אאֲשֶׁר אַתֶּם / אֲשֶׁ רַתֶּם
101
ק״בזֹנִים אַחֲרֵיהֶם / זוֹנִי מַחֲרֵיהֶם
102
ק״גלְמַעַן / לְמַן תִּזְכְּרוּ
103
ק״דוז"ל הש"ע צריך להתיז הזיין של תזכרו דלא לשתמ' תִּשְקְרוּ או תשְׂכְּרוּ והוו כעבדים המשמשין כו' וכן צריך להתיז זיין של וּזְכַרְתֶּם עכ"ל:
104
ק״הוַעֲשִׂיתֶם אֶת / עֳשִׂיתֶ מֶת
105
ק״ווִהְיִיתֶם / וִיִיתֶם
106
ק״זאֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם / אֲנִ יַדנָי יֶלֹהֵיכֶם
107
ק״חאֲשֶׁר הוֹצֵאתִי / אֲשֶׁ רוֹצֵאתִי
108
ק״טהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם / הוֹצֵאתִי יֶתְכֶם
109
ק״יאֶתְכֶם מֵאֶרֶץ / אֶתְכֶ מֵאֶרֶץ
110
קי״אלִהְיוֹת / ליוֹת
111
קי״בלֵאלֹהִים אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם: אֱמֶת לֵאלֹהֵי מַנִי יַדֹנָי יֶלֹדֵיכֶ מֶמֶת וְיַצִיב
112
קי״געד הנה עזרונו רחמי הבורא ית"ש ויתעלה להציג ציוני הטעות של תיבות ק"ש מפאת מהירות המבטא והעדר ההרגש וההשגחה ועתהאיש הנלבב וירא אלהים סור מרע בינה להקיש על שער התפלה ובקשה וברכת המזון וברכת הנהנין ובקריאת שמו"ת הפרשה בכל ערב שבת קדש אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים שלא בדקדוק מבלי תת ריוח בין הדבקים כי האלהים בשמים לא יקבל אותה וידחו ממחיצתם ע"כ יהיו דבריך במתון גדול ובזהירות היותר עצום. ודי בהערה זו:
113
קי״דברכת אמת ויציב אחיי ורעיי אם יעלה על לבב רואה ואוזן שומעת דברי הזה"ק גודל מעלות שני התיבות אמת ויציב ואיך הם מרומזים ברום עולמות עליונים הקדושים מעצמך תקנה עוצם הזהירות לאומרם בכוונה עצומה ובמתון ולא יאמר אותם במהירות ובבהלה וז"ל ז"ח ד' ל"ה ע"א כיון דמטי ליוצר אור דאיהו שירותא דצלותא דמיושב כו' ואומר כולם אהובים כלם ברורים כלם גבורים לבתר אהבה רבה לסלקא ולאתקשרא בימינ' ויחודא דשמע ואנון פרשיין וכדין אקרי מקטרת מור לבתר אמת ויציב דאיהו ולבונה כיון דאמר אמת אמאי ויציב דאיהו תרגום ומה אצטרכא הכא אלא ודאי כל אמת כו' ויציב כו' ואצטרך לאתדבקא בתרוויהו ובגין דפ' ציצית רזא כו' מיד אנן אמרי תרווייהו אמת ויציב אי הכא כו' מאי תרגום אלא בגין כו' עכ"ל בקיצור נמרץ ע"כ ומי שחלקו לו ה' בבינה יתבונן האדם גודל התקון של שני תיבות אלו אמת ויציב ודי הערה בזה. וקים וישר ונאמן כו' הדבר הזה עלינו לעולם ועד ז"ל אבודרה"ם הדבר הזה עלינו לעולם ועד כלומר הדבר הזה שזכרנו בק"ש (פי' עול מ"ש ועול מצות) הוא אמת ויציב ונכון כו'. והתו' פרשו פירש אחר ועיין בב"י. וראוי לאדם לשמוח בתיבות אלו שמחה עצומה על אלהותו ומלכותו ית' ויתעלה עלינו. ובייחוד בתיבות וטוב וישר הדבר הזה עלינו לע"ו ישמח שמחה עצומה במחשבתו על שלא יכזב אלקותו ית"ש מעלינו עם קדוש לעולם ולעולמי עולמים ביחוד באומרו אמת אלקי עולם מלכנו צור יעקב מגן ישענו כו'. ומלכותו ואמונתו לעד קיימת ישמח שמחה עצומה כנ"ל אמת שאתה הוא ה' כו' אחיי ורעיי שבח עצום זה צריך אדם לומר במתון גדול ולקבל עליו אלקותו ית"ש ויתעלה בשמחה עצומה בתיבות אמת שאתה הוא ה' אלקינו ואלקי אבותינו וקבלת מלכותו ית"ש בתיבות מלכנו מלך אבותינו וליתן לו שבח והודאה עצומה במחשבתו בתיבות גואלינו גואל אבותינו כו' פודנו ומצילנו מעולם שמך על שהוא ית"ש פודה ומציל אותנו בתמידות מיד הקמים עלינו. אין אלקים זולתך ראוי לקבל ע"ע מסירת נפש בציור איזה מיתה להראות אמיתת לבבו בהאמנת יחודו ית"ש ויתעלה שאין אלקים זולתו. על דבר אמת במספרם כמשפטם מאמת ויציב עד עזרת ומעזרת ולהלן וגודל מעלתם הובא בזה"ק וז"ל פ' ויקהל ד' רי"ז ע"א ועל דא אית לאדכרא בההוא גאולה אמת אמת אמת אמת ד' זימנין עד עזרת אבותינו דדא הוא עזרת וסמוך לישראל כלהו ומתמן ולהלאה ד' זימנין אחרנין אמת אמת אמת אמת להוי ד' גאולות אלין בקומא תקיף בחותמא תקיף דגושפנקא דמלכא כו' עכ"ל והוא כנוסחת הספרדים שאומרים גם מעזרת ולהלן ד' פעמים אמת. אמת אשרי איש שישמע כו' אמת אתה הוא אדון כו' אמת אתה הוא ראשון כו' אמת ממצרים גאלתנו כו' וכן הוא בקצת נוסחי סידורי האשכנזים. אשרי איש שישמע למצותיך כו' ראוי לאדם שיתפלל במחשבתו להשם יתעלה שיחזק לבבו ג"כ לעבודתו ית"ש ויקבל ע"ע לשמור תורתו ומצותיו הקדושים. ומבלעדיך אין לנו מלך ראוי לקבל ע"ע מלכות שמים במסירת נפש בציור איזה מיתה בשמחה עצומה עד מאוד להראות אמיתת לבבו באהבת מלכותו ית' עליו ממצרים גאלתנו ה' אלקינו ומקומו הוזכר לו בק"ש כלל כוונת י"מ בכ"מ ודי בזה. וים סוף בקעת צריך האדם לכוין בכאן כוונה פרטית וליתן להשם יתעלה שבח והודאה עצומה במחשבתו על גבורותיו ונפלאותיו שהראה לנו בים סוף.
114
קי״העוזר דלים כתב האר"י ז"ל שיכוין האדם על השכינה הקדושה שיעזור לה השם יתעלה שתצא מהגלות כביכול ויעשה האדם פה עצמו ג"כ עני עם השכינה הקדושה לכן ראוי לאדם להתפלל במחשבתיו תפלה עצומה בתיבות אלו על השכינה הקדושה כנ"ל שתצא ב"ב מהגלות וראוי לקבל על עצמו מסירת נפש ע"ז. מי כמוך באלים כו' כבר בא זכרונו לטובה בשירת הים כוונתו בזה: צור ישראל תפלה קצרה זו יאמר אדם בשברון לב ובכוונה עצומה מאוד. בא"י גאל ישראל יזהר האדם בחתימת ברכה זו ליתן במחשבתו הודאה עצומה בשמחה עצומה להשם יתעלה ע"ז שגאלנו וגואל אותנו עם קדוש תמיד, כי לאיזה ענין נקרא ברכה שפירושו שמברך להבורא ית' ויתעלה אם יאמר תיבות הברכה בפיו ובשפתיו לבד כמצות אנשים מלומדה ולא יכוין כלל במחשבתו הודאה ושבח ודי בזה. עד כה דברנו מתקוני התפלות בעולם הבריאה בעז"ה.
115
