יסוד ושורש העבודה, ט; שער הצאן י״אYesod VeShoresh HaAvodah, The Ninth Gate 11
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״זכוונת תענית כ' סיון
47
מ״חמודעת זאת מגמרא הקדושה ומזהר הקדוש שעבודת התענית היא עבודה גדולה וחשובה מאוד לפני הבורא יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד כי בהתמעט חלבו ודמו על ידי התענית כאלו את דמם תזרוק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה ריח ניחוח לה' יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד אך אליה וקוץ בה שאם אדם מתענה ומסגף את עצמו כמצות אנשים מלומדה ואינו שם על לבו לדעת מה זה ועל מה הוא זה התענית והצער. הכזה יהיה צום יבחרהו הבורא יתברך שמו ויתעלה כהקטרת חלבים ואמורין ע"ג כו' רק הוא מקבל שכר על הפרישה שאינו פורש את עצמו מן הצבור ומקיים גזירת ותקנות קדמונים כגון תענית של כ' סיון ושאר ת"צ כי עיקר ויסוד תענית כגון זה של כ' סיון שהיה עת צרה ליעקב גזירות גדולות בשנת ת"ח ות"ט לאלף הששי ונהפך דמן של אומה הישראלית והגדולים אשר היו בארץ בדור ההוא גזרו ע"ז תענית וקבעו בכי' לדורות יום אחד בשנה ושורש התענית של ענין זה מפורש בתורתינו הקדושה פ שמיני במיתת נדב ואביהו כתיב ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' הרי לפניך מפורש יוצא מזה שעל מיתת הצדיקים חיוב מוטל על כל איש ישראל לקונן ולבכות ולהצטער לכן עיקר התענית זה של כ' סיון לתת אל לבו כמעט בכל רגע על הריגת הצדיקים והחסידים שנהרגו במיתות אכזריות משונות ונשפך דמם באותו הזמן ולקונן ולהצטער בלבו על הריגת בניו של מקום ב"ה וב"ש ובודאי היה מזה להבורא ית"ש צער גדול כביכול ואם נשארו בחיים היו לומדים תורתו הקדושה ועושים מצותיו הקדושים כל ימיהם אשר הם חיים על האדמה והיה מגיע לית"ש ויתעלה נחת רות גדול מזה ואין שכחה לפניו ית"ש צער זה של הריגת בניו הנחמדים. גם על הצער ויסורי הגופים שנהרגו אז יש לנו להתאונן ולקונן ולהצטער ע"ז הרבה מאוד וכוונה זו לא יעדר מאדם כל יום התענית ובודאי יחשב לו לעבודה גדולה ועצומה מאוד להבורא ית"ש ויתעלה ושכרו הרבה מאוד וזולת זה השכר שנחשב לו כאלו הקריב חלבו ודמו ע"ג המזבח אף גם זאת כי נטל עליו שכר גדול ג"כ על שהיה מצטער ומקונן על העדר הנחת מהבורא ית"ש כביכול ולהמשיל הדבר אחים שאהב אביהם אותם בתכלית האהבה ונהרג אחד מהם ע"י יסורים קשים ומרים הנה השכל מחייב שהאחים הנשארים יבכו ויצטערו ויקוננו על צרת אביהם שהגיע לו צער גדול מבנו הנחמד שנהרג ואם היה חי בודאי היה אביו מתענג ומשתעשע בו ועתה אבד מאתו התענוג והשעשוע ההוא ובודאי חיוב גדול על הבנים להצטער על צרת אביהם וגם יש להם להצטער על אחיהם האהוב שנהרג וסבל יסורים קשים ומרים במיתתו ובודאי אם אביהם יודע מצער בניו על צרתו. זאת נחמתו בעיניו וצערו נקל מעליו קצת כידוע שצרת רבי' חצי נחמה ונהפוך הוא באם יודע לאביהם שאינם מצטערים על צרת אחיהם הנחמד שנהרג וגם לא על צרתו ואז מוסיפין לו הוי על הוי וצער על צרתו והנמשל מובן מפאת עצמו. ודי בהערה זו:
48
מ״טחודש תמוז כוונת תענית י"ז בתמוז
הנה זה הצום הוא אחד מד' צומות הנזכרים בפסוק כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ונתבארו בגמרא הקדושה ובפסוקים וחמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז ואלו הן נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד מבית ראשון ונבקעה העיר הקדושה ירושלים. ונכנסו בה חיל נבוכדנצר ועשו בו כרצונם. ושרף אפוסטמוס את התורה. והועמד צלם בהיכל. וחיוב גדול על האדם בתענית זה לאונן ולקונן ולהצטער מאוד על כל המאורעו' ההם שמהם כביכול הגיע צער גדול להבורא ית"ש ויתעלה ושבר גדול לבניו כידוע וזהו עיקר ושורש התענית וכל זה יש לו לאדם להעלות על לבו כמעט בכל רגע של יום תענית זה ולקונן ולהצטער בלבו מאוד על כל אלו הנ"ל. וזה היום תחילת בין המצרים. וכתב האר"י ז"ל כל אותם הימים שבין המצרים ישב לארץ אחר חצי היום ויבכה ויקונן על חרבן הבית ובימים ההם לא יביא אדם עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו אפי' בשבת עכ"ל. ונהגו להתאבל בין המצרים איש איש כפי יראתו מהבורא ית"ש ועיין ג"כ בש"ע סי' תקנ"א. וראוי לאדם לסגף א"ע בכל מה דאפשר ואל יקל בעידונין ח"ו שלא יסיח דעתו מאבלות ודרז"ל ע"פ שישו אתה משוש כל המתאבלי' עליה שכל המתאבל על ירושלי' זוכה ורואה בנחמתה ושאינו מתאבל כו' רחמנא לצלן. ויזהר האדם מאוד ביחוד בימים אלו למעט בשיחה בכל מה דאפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק ואיסור זה הוא גם בכל ימי השנה מדינא דגמרא והובא ג"כ בש"ע סי' תק"ס ס"ה ודי בהערה זו. בישראל ראיתי שערורי' אין איש שם על לב התנהגות המון עם שבערב ר"ח אב אין מתענין כלל בכדי להפסיק מבעוד יום באכילת בשר קודם הט' ימים:
הנה זה הצום הוא אחד מד' צומות הנזכרים בפסוק כי כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ונתבארו בגמרא הקדושה ובפסוקים וחמשה דברים ארעו את אבותינו בי"ז בתמוז ואלו הן נשתברו הלוחות. ובוטל התמיד מבית ראשון ונבקעה העיר הקדושה ירושלים. ונכנסו בה חיל נבוכדנצר ועשו בו כרצונם. ושרף אפוסטמוס את התורה. והועמד צלם בהיכל. וחיוב גדול על האדם בתענית זה לאונן ולקונן ולהצטער מאוד על כל המאורעו' ההם שמהם כביכול הגיע צער גדול להבורא ית"ש ויתעלה ושבר גדול לבניו כידוע וזהו עיקר ושורש התענית וכל זה יש לו לאדם להעלות על לבו כמעט בכל רגע של יום תענית זה ולקונן ולהצטער בלבו מאוד על כל אלו הנ"ל. וזה היום תחילת בין המצרים. וכתב האר"י ז"ל כל אותם הימים שבין המצרים ישב לארץ אחר חצי היום ויבכה ויקונן על חרבן הבית ובימים ההם לא יביא אדם עצמו לידי חיוב ברכת שהחיינו אפי' בשבת עכ"ל. ונהגו להתאבל בין המצרים איש איש כפי יראתו מהבורא ית"ש ועיין ג"כ בש"ע סי' תקנ"א. וראוי לאדם לסגף א"ע בכל מה דאפשר ואל יקל בעידונין ח"ו שלא יסיח דעתו מאבלות ודרז"ל ע"פ שישו אתה משוש כל המתאבלי' עליה שכל המתאבל על ירושלי' זוכה ורואה בנחמתה ושאינו מתאבל כו' רחמנא לצלן. ויזהר האדם מאוד ביחוד בימים אלו למעט בשיחה בכל מה דאפשר שלא יבוא למלאות פיו שחוק ואיסור זה הוא גם בכל ימי השנה מדינא דגמרא והובא ג"כ בש"ע סי' תק"ס ס"ה ודי בהערה זו. בישראל ראיתי שערורי' אין איש שם על לב התנהגות המון עם שבערב ר"ח אב אין מתענין כלל בכדי להפסיק מבעוד יום באכילת בשר קודם הט' ימים:
49