יסוד ושורש העבודה, ט; שער הצאן י״בYesod VeShoresh HaAvodah, The Ninth Gate 12
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״ט
19
כ׳
20
כ״א
21
כ״ב
22
כ״ג
23
כ״ד
24
כ״ה
25
כ״ו
26
כ״ז
27
כ״ח
28
כ״ט
29
ל׳
30
ל״א
31
ל״ב
32
ל״ג
33
ל״ד
34
ל״ה
35
ל״ו
36
ל״ז
37
ל״ח
38
ל״ט
39
מ׳
40
מ״א
41
מ״ב
42
מ״ג
43
מ״ד
44
מ״ה
45
מ״ו
46
מ״ז
47
מ״ח
48
מ״ט
49
נ׳חודש אב
50
נ״אארז"ל בגמרא הקדושה משנכנס אב ממעטין בשמחה. וראוי לאדם מאוד שיתנהג בימים אלו בשתיקה רק בדבור ההכרחי שלא יבא ח"ו לידי שחוק ושמחת הלב ויפנה לבו רק אל האבלות של חרבן הבית. וראוי לאדם להעמיד עצמו עכ"פ בט' ימים שמר"ח עד אחר התענית מתענוגי אכילה ושתיה בכל מה דאפשר ולכוין בזה לאונן ולקונן על חרבן בה"מק ועל שבר גדול שאירע לעם הישראלי בימים האלו ותחשב לו לצדקה לדור ודור עד עולם. וכבר נהגו רבים וכן שלמים יראי השם שמר"ח עד ת"ב מתענין בכל יום ויום ואחר התענית אין אוכלין שום תבשיל רק פת חרבה ואשרי חלקם. וביותר בערב ת"ב ראוי מאוד לאדם למעט סעודתו בכל מה דאפשר יותר מכל שבעת הימים שלא יאכל רק תבשיל אחד אף קודם חצות כי כדאי הוא בית אלהינו ית"ש ויתעלה למעט מתענוג כל דהוא. ודי בהערה זו:
51
נ״בכוונת תענית ט"ב וכל התנהגותיו
אחר סעודה המפסקת קודם שילך לבה"כ יקבל על עצמו התענית ויחלוץ נעלו מעל רגלו ויענה ויאמר בז"הל הריני מקבל עלי תענית של ת"ב באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כפי שצונו חז"ל והריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע ול"ת שצונו יוצרי ובוראי כו' ואני מקבל עלי חמשה ענוים אלו להתאבל ולקונן על חרבן בהמ"ק ועל הריגת הצדיקים בשעת החרבן. ע"כ ויאמר נוסח זה בשברון לב מאוד ואח"כ ילך לבה"כ. ואם חל ת"ב במ"ש תיכף אחר תפלת העמידה כשיראה אור הנר יברך ברכת בורא מאורי האש בשמחת הלב ובהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה כפי הכוונה המבוארת למעלה במ"ש כי אף ברכה של דיין האמת על כל צרה שלא תבא צריך האדם ג"כ לברך בשמחה עצומה כמפורש במשנה דברכות פ"ט. ולא יברך על מקרא מגילה קודם קריאת איכה כפי שנדפס בקינות כיון שלא נזכר ברכה זו בש"ע. ויתחיל לקרות מגילת איכה עם הצבור בבכי' גדולה מאוד גם התיבות בעצמם מעוררים לב האדם אל הבכי. והעיקר להכניס בלבו צער ואנינות גדול על כל הנזכר במגילה דהיינו על גודל צערם שהיה אז לישראל במיתות משונות וביחוד על גודל חילול שמו הגדול של בוראנו ית"ש ויתעלה שהיה אז בין אותם החיילות אשר צבאו פתח בית המקדש שנכנסו אז להיכל ה' ובית קדש הקדשים וקול נתנו בית ה' כיום מועד וקרקרו שם בכל מיני שחוק והיתול ואמרו איה אלהיהם כל זה ישים האדם אל לבו בעת קריאת המגילה ויבכה במר נפש מאוד בכי גדול ובודאי אם יכין אדם רק את לבו אל אנינות גדול ולהצטער עצמו מאוד בעת קריאת הפסוקים ממילא עיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגו' מראש המגילה ועד סופה ודי בהערה זו. ואחר קריאת המגילה יאמר קינות בבכיה גדולה ג"כ ממש על הכוונה הנ"ל במגלות קינות. וילמוד עד חצות לילה ובחצות יעשה התקון וילמד אח"ז מעט ויקרא ק"ש שעל המטה ויישן כדי שלא יתנמנם למחר בקינות. ויזהר האדם מאוד מאיסור נעילת הסנדל. ובשמיעת הפרשה מפי הקורא בתורה ובקריאת ההפטרה ישים בלבו אבלות ואנינות גדול על כל הנזכר שם. ואחר קריאת התורה יתחיל לומר קינות עם הצבור וכוונת בכיות של הקינות הם ממש ע"ד כוונת קריאת מגילת איכה ועיקר אמירת קינות היא הבכי' כי זה שורש ועיקר בקינות וכוונת הבכי' יהיה על שני דברים כנ"ל בתענית כ' סיון ובקריאת מגילת איכה. (והנני) שם לפניך בשיעור כמה קינות ומהם תקיש מעצמך על השאר. (בקינה איכה אלי קוננו מאליו כו') המדבר מענין הריגת הצדיק יאשיהו המלך ובקינה (ארזי הלבנון) שמדבר מענין עשרה הרוגי אמונה התנאים הקדושים וכיוצא יבכה בכי גדול. ובקינה (זכור אשר עשה צר בפני') ובקינה (ואתה אמרת היטיב איטיב עמך) וכיוצא יבכה בכי גדול ועצום. ומי שאין טבעו להוריד דמעות עכ"פ יאמר הקינות בלב נשבר מאוד ובקול בכי ויצטער ויתאונן מאוד על כל הנ"ל. ודי בזה. הנה על זה ראוי לעורר את האדם מאוד ומאוד שיזהר מאוד מהיסח הדעת מאבלות ח"ו כל היום והנה מזה יתבונן האדם גודל העונש ע"ז ר"ל מדאסרו חז"ל אף למוד תורה הקדושה שחיובה והגית בו יומם ולילה אך בעבור שהלמוד משמח את הלב ויסיח דעתו מהאבלות ע"כ אסרו חז"ל הלמוד בט"ב ומזה תבין גודל העונש למי שמסיח דעתו מהאבלו' ביו' המר הזה אפילו רגע אחת לכן יזהר האדם בזה מאוד ומאו' דהיינו אף בעת שלא יעסוק בלמוד בדברים המותרים כנזכר בש"ע סי' תקנ"ד דהיינו בעת הליכתו מביתו לבה"כ או מבה"כ לביתו וכיוצא יצטער בלבו הרבה ע"ז. ובודאי מי שנזהר מלהסיח דעתו מאבלות כל המעת לעת יזכה לראות בנחמות ציון כמש"כ שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ודי בהערה זו. (ואחר) הקינות יקרא מגילת איכה של"ה וראוי לקרות בצבור כמו אתמול. (וענין) הליכה לבית הקברות בת"ב שכתב הרמ"א סי' תקנ"ט. ובכדי להוציא כל הדיעות שהאריז"ל מזהיר שאין לילך לבה"ק רק לצורך הלוית המת ב"מ ראוי שילך קרוב לבה"ק בכדי שיוכל לראות משם קברי מתים ובזה יוצא כל הדעות (בכתבי) האריז"ל לקדש הלבנה במוצאי ת"ב. (נהגו) אנשי מעשה להתענות הפסקה תשיעי ועשירי מפני שעיקר שרפת בית אלהינו היתה בעשירי בחדש כי לעת ערב של ת"ב הציתו בו את האש ונשרף עם שקיעת החמה של עשירי כדאיתא בגמרא והובא באבודרה"ם איתא בירושלמי ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי. עכ"ל. אחיי ורעי הלא עיניכם הרואות את אשר עשו והחמירו על עצמם אלו עמודי עולם לסגף א"ע בתענית והאיך כל אדם לא ילמוד ק"ו בעצמו לעורר א"ע להזהר עכ"פ בת"ב אחר התענית לערב בכל מה דאפשר שלא להתנהג כ"כ במאכל רק יאכל להעביר גודל הרעבון וחולשת הגוף מתעני' ובודאי יחשב לו לצדקה. גם למחרת יום העשירי יזהר בזה. ודי בהערה זו. (בט"ו באב) אומרים למנצח בין אשרי ובא לציון ומ"ש בש"ע א"ח סי' קל"א ברמ"א שאין אומרים למנצח בט"ו באב טעות נפל בדפו' במקום ט' באב ט"ו באב ומראה מקום שנרשם ברמ"א סי' תקנ"ט מוכיח כי שם כתוב בענין ת"ב (תמו עניני חודש אב ואבלותו. רבון כל העולמים תמהר נחמתו. ושוב ברחמים על ישראל שארית נחלתו ולירושלים עיר קדושתו. אמן נצח סלה ועד):
אחר סעודה המפסקת קודם שילך לבה"כ יקבל על עצמו התענית ויחלוץ נעלו מעל רגלו ויענה ויאמר בז"הל הריני מקבל עלי תענית של ת"ב באכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה כפי שצונו חז"ל והריני מוכן ומזומן לקיים מ"ע ול"ת שצונו יוצרי ובוראי כו' ואני מקבל עלי חמשה ענוים אלו להתאבל ולקונן על חרבן בהמ"ק ועל הריגת הצדיקים בשעת החרבן. ע"כ ויאמר נוסח זה בשברון לב מאוד ואח"כ ילך לבה"כ. ואם חל ת"ב במ"ש תיכף אחר תפלת העמידה כשיראה אור הנר יברך ברכת בורא מאורי האש בשמחת הלב ובהודאה עצומה במחשבתו להבורא ית"ש ויתעלה כפי הכוונה המבוארת למעלה במ"ש כי אף ברכה של דיין האמת על כל צרה שלא תבא צריך האדם ג"כ לברך בשמחה עצומה כמפורש במשנה דברכות פ"ט. ולא יברך על מקרא מגילה קודם קריאת איכה כפי שנדפס בקינות כיון שלא נזכר ברכה זו בש"ע. ויתחיל לקרות מגילת איכה עם הצבור בבכי' גדולה מאוד גם התיבות בעצמם מעוררים לב האדם אל הבכי. והעיקר להכניס בלבו צער ואנינות גדול על כל הנזכר במגילה דהיינו על גודל צערם שהיה אז לישראל במיתות משונות וביחוד על גודל חילול שמו הגדול של בוראנו ית"ש ויתעלה שהיה אז בין אותם החיילות אשר צבאו פתח בית המקדש שנכנסו אז להיכל ה' ובית קדש הקדשים וקול נתנו בית ה' כיום מועד וקרקרו שם בכל מיני שחוק והיתול ואמרו איה אלהיהם כל זה ישים האדם אל לבו בעת קריאת המגילה ויבכה במר נפש מאוד בכי גדול ובודאי אם יכין אדם רק את לבו אל אנינות גדול ולהצטער עצמו מאוד בעת קריאת הפסוקים ממילא עיניו יורידו כנחל דמעה מאין הפוגו' מראש המגילה ועד סופה ודי בהערה זו. ואחר קריאת המגילה יאמר קינות בבכיה גדולה ג"כ ממש על הכוונה הנ"ל במגלות קינות. וילמוד עד חצות לילה ובחצות יעשה התקון וילמד אח"ז מעט ויקרא ק"ש שעל המטה ויישן כדי שלא יתנמנם למחר בקינות. ויזהר האדם מאוד מאיסור נעילת הסנדל. ובשמיעת הפרשה מפי הקורא בתורה ובקריאת ההפטרה ישים בלבו אבלות ואנינות גדול על כל הנזכר שם. ואחר קריאת התורה יתחיל לומר קינות עם הצבור וכוונת בכיות של הקינות הם ממש ע"ד כוונת קריאת מגילת איכה ועיקר אמירת קינות היא הבכי' כי זה שורש ועיקר בקינות וכוונת הבכי' יהיה על שני דברים כנ"ל בתענית כ' סיון ובקריאת מגילת איכה. (והנני) שם לפניך בשיעור כמה קינות ומהם תקיש מעצמך על השאר. (בקינה איכה אלי קוננו מאליו כו') המדבר מענין הריגת הצדיק יאשיהו המלך ובקינה (ארזי הלבנון) שמדבר מענין עשרה הרוגי אמונה התנאים הקדושים וכיוצא יבכה בכי גדול. ובקינה (זכור אשר עשה צר בפני') ובקינה (ואתה אמרת היטיב איטיב עמך) וכיוצא יבכה בכי גדול ועצום. ומי שאין טבעו להוריד דמעות עכ"פ יאמר הקינות בלב נשבר מאוד ובקול בכי ויצטער ויתאונן מאוד על כל הנ"ל. ודי בזה. הנה על זה ראוי לעורר את האדם מאוד ומאוד שיזהר מאוד מהיסח הדעת מאבלות ח"ו כל היום והנה מזה יתבונן האדם גודל העונש ע"ז ר"ל מדאסרו חז"ל אף למוד תורה הקדושה שחיובה והגית בו יומם ולילה אך בעבור שהלמוד משמח את הלב ויסיח דעתו מהאבלות ע"כ אסרו חז"ל הלמוד בט"ב ומזה תבין גודל העונש למי שמסיח דעתו מהאבלו' ביו' המר הזה אפילו רגע אחת לכן יזהר האדם בזה מאוד ומאו' דהיינו אף בעת שלא יעסוק בלמוד בדברים המותרים כנזכר בש"ע סי' תקנ"ד דהיינו בעת הליכתו מביתו לבה"כ או מבה"כ לביתו וכיוצא יצטער בלבו הרבה ע"ז. ובודאי מי שנזהר מלהסיח דעתו מאבלות כל המעת לעת יזכה לראות בנחמות ציון כמש"כ שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה. ודי בהערה זו. (ואחר) הקינות יקרא מגילת איכה של"ה וראוי לקרות בצבור כמו אתמול. (וענין) הליכה לבית הקברות בת"ב שכתב הרמ"א סי' תקנ"ט. ובכדי להוציא כל הדיעות שהאריז"ל מזהיר שאין לילך לבה"ק רק לצורך הלוית המת ב"מ ראוי שילך קרוב לבה"ק בכדי שיוכל לראות משם קברי מתים ובזה יוצא כל הדעות (בכתבי) האריז"ל לקדש הלבנה במוצאי ת"ב. (נהגו) אנשי מעשה להתענות הפסקה תשיעי ועשירי מפני שעיקר שרפת בית אלהינו היתה בעשירי בחדש כי לעת ערב של ת"ב הציתו בו את האש ונשרף עם שקיעת החמה של עשירי כדאיתא בגמרא והובא באבודרה"ם איתא בירושלמי ריב"ל ציים תשיעי ועשירי ר' אבין ציים תשיעי ועשירי ר' לוי ציים תשיעי וליל עשירי. עכ"ל. אחיי ורעי הלא עיניכם הרואות את אשר עשו והחמירו על עצמם אלו עמודי עולם לסגף א"ע בתענית והאיך כל אדם לא ילמוד ק"ו בעצמו לעורר א"ע להזהר עכ"פ בת"ב אחר התענית לערב בכל מה דאפשר שלא להתנהג כ"כ במאכל רק יאכל להעביר גודל הרעבון וחולשת הגוף מתעני' ובודאי יחשב לו לצדקה. גם למחרת יום העשירי יזהר בזה. ודי בהערה זו. (בט"ו באב) אומרים למנצח בין אשרי ובא לציון ומ"ש בש"ע א"ח סי' קל"א ברמ"א שאין אומרים למנצח בט"ו באב טעות נפל בדפו' במקום ט' באב ט"ו באב ומראה מקום שנרשם ברמ"א סי' תקנ"ט מוכיח כי שם כתוב בענין ת"ב (תמו עניני חודש אב ואבלותו. רבון כל העולמים תמהר נחמתו. ושוב ברחמים על ישראל שארית נחלתו ולירושלים עיר קדושתו. אמן נצח סלה ועד):
52
