יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורת ב׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate 2
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳החכם מכל אדם במדע. מהימן ודרדע. בל' של זהורית הודע (קהלת ה) אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים וגו':
5
ו׳בכן אהובי נפשי אחיי ורעיי שימו זאת על לבבכם לפני מי ולמי תוציא דבריך ונקוט האי כללא בידך באיזה ברכה שיהיה כשיאמר ברוך אתה יצייר במחשבתו כאלו ממש אומר ברכה זו כנגד הבורא ית' ויתעלה לנוכח כי ל' ברוך אתה מורה על זה וזה חיוב גדול על כל אדם בכל התפלות ובכל השבחים והודאות ולא יהא שום דבור יוצא מפיו בעבודת הבורא ית' ויתעלה כמצות אנשים מלומדה ר"ל רק לנוכח הבורא ית' כי מלא כה"כ ומי שאינו מכוין ומצייר במחשבתו כמשמעות הברכה שאמר נגדו ית' ממש לנוכח ברור לכל בר שכל שברכה כזו כאלו לא ברך כלל ועונשו גדול שבטל ברכה שתקנו אנשי כנה"ג וגורם העדר הנחת מהבורא ית' כי אף ברכות המצות וברכות הודאת הם תקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים ובברכת הנהנין עוד מוסיף סרה שאכל ושתה בלא ברכה כי ברכה כזו כלא נחשב ונקרא מועל בקדשים וגם נקרא גזלן כמבואר בגמרא ברכות ד' ל"ה א"ר יהודא אמר שמואל כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה מעל כאלו נהנה מקדשי הקדשים שנאמר כו' א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מעה"ז בלא ברכה כאלו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר כו' וכשעושה ברכה כתיקונה קונא אותו המאכל או המשקה מהבורא ית' בהודאה זו. ולא זאת אלא אף זאת שיש לו עונש שהוציא ש"ש לבטלה ר"ל כי בברכה זו שברך בלא כונת הלב אמר שם הקדוש והנורא בפיו ולבו בל עמו וכדי להלהיב לב אנשים לגודל הזהירות בזה אעתיק מעשה רב מה שמצאתי בספר וז"ל. המחבר זרע יצחק ז"ל אנגיד ושמע בבית דין של מעלה קול רעש גדול פנו מקום לצדיק אחד שנפטר וקבלוהו בכבוד גדול ונתנו לו ספר תורה בזרועו ושאלוהו קיימת מ"ש בזה ואמר הן קיימת מצוה ראשונה שהיא מצות פריה ורביה לא להנאתך אלא לשם שמים ואמר הן ואמרו מי מעיד בך ובאו המלאכים שנבראו מהמצות אשר עשה עד אין מספר והעיד בו זה אומר נבראתי ממצוה זו וזה מזו וכן כלם אחר כך הביאו לפניו ארבעה טורי של עולם ושאלוהו קיימת תורה שבעל פה ואמר הן ומי מעיד ובאו המלאכים כנ"ל והעידו בו שוב שאלוהו נזהרת מלהוציא שם שמים לבטלה וידום חזרו ושאלו אשתיק ולא אמר להו ולא מידי והכריזו אחר עדות ובאו גדודי מלאכי חבלה לבושים ומתעטפים שחורים והעידו בו זה אומר נבראתי ביום פלוני כשהוציא אזכרות כך וכך בתפלה בלא כוונה וזה אומר כך ויקרעו שמלותם כל הב"ד ש"מ וגם אני קרעתי ואמרו טפה סרוחה איך לא יראת כו' ונגמר דינו או לירד לגיהנם או יחזור ויבא בגלגול ובחר בגיהנם מבגלגול עכ"ל בקצור:
6
ז׳ובפרדס ז"ל אל תדמי בנפשך כמו שאתה מצייר אותיות השמות כן הצורות האותיות למעלה חלילה לומר כן שאתה גשמי ואין לשער ולצייר מחשבות גשמיים בעולם הרוחנים עכ"ל בקצור. ובסדורי האריז"ל כתב בהזכרת השם יתדעזע כל איבריו ויזהר שלא יזכר ש"ש לבטלה אפי' בכל ל' וכ"ש בלשון הקודש וכ"ש במבואות שאינם נקיים. עכ"ל ובס' ש"א ז"ל דע כי שם הויה ית' הוא שורש ועיקר לכל שמותיו ית' וכל השמות והספירות והעולמות והמרכבות עליונות ותחתונות כולם אחוזות וסדורות ונשואות בו וכל האותיות והנקודות תלויין בו וכל היצור עומד וקיים בו וכמה אתה צריך להתבונן ולהזהר שבעת שאתה מזכירו דע שאתה נושא על פיך כל השמות והמרכבות העולמות ומלואם ונאמר לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי האיך בריה קלה ושפלה תהיה נושאת על לשונה שם הגדול ית' לעד שכל צבאות מעלה ומטה נשואין בו והוא מרעיש העולמות למעלה למעלה ומתקוממים כל צבאות מלאכי מעלה ושואלין אלו לאלו למה העולם נרעש ואומרים שפלוני הרשע מזכיר את השם ולפיכך נתרעשו שמים וארץ ואומרים הלא זה הרשע עבר כו' וכמו אילן שמנענע השורש יתרעשו כל הענפים והעלים כך כשמזכיר את השם ב"ה וב"ש יתרעשו כל צבא מעלה ומטה עכ"ל. ראו אחיי ורעי אהובי נפשי מהרעש הגדול בכל צבא מעלה ומטה בשביל האדם המוציא ש"ש בלא כוונה רח"ל ואיך לא יתן האדם אל לבו בבואו אל הקודש להזכיר את השם הנכבד הגדול והנורא הויה ב"ה וב"ש או שאר שמות הקדושים של יוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה זכרו לעד בכל התפלה מראש ועד סוף ובכל ברכות המצות וההודאות והנהנין להוציא מפיו השם הנכבד והנורא בכוונה עצומה עכ"פ וכשמתפלל בלא לב ולב כמה שמות הקדושים הוציא מפיו בלא כוונה בלא ידיעתו כלל כי חושב באותו שעה בענין אחר בעניני עה"ז ר"ל ואף שחשב בד"ת עכ"פ נקרא הוציא ש"ש לבטלה שלא הוציא מפיו שמות הקדושים של בוראנו ית' ויתעלה באימה וברתת מה גם בלא ידיעת מחשבתו כלל אוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה ואיך ישא פניו אחר פטירתו אם ישאלוהו כנ"ל ואזהרה זו תועלת גדול לאדם להזהר מאוד להתפלל כל תפלתו בכוונה עצומה כדי להזהר שלא להוציא איזה שם הקדוש של הבורא ית' ויתעלה באמצע תפלתו בלא כוונה ח"ו גם יזהר האדם מאוד כשיאמר באיזה ברכה אלהינו מלך העולם שלא יחטוף ג' תיבות אלו רק שיחשוב פי' הלע"ז של תיבות אלו ולשמוח בשמחה עצומה בתיבת אלהינו על אלהותו ית' ויתעלה עלינו עם קדוש ובתיבות מלך העולם על גודל מלכותו כי בודאי מה שאמרו בגמרא הקדושה כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה אין כוונתם שיאמר שם ומלכות בפיו ולבו בל עמו להבין פי' הלע"ז עכ"פ כי מה בזה שאומר האדם ה' אלהינו אם לא חשב בלבו ממש לנוכח שאתה ה' אלהינו אך יחשב זה לשם ב"ה וב"ש שחייבנו רז"ל להזכיר בברכה גם תיבות מלך העולם אם יאמר מלך העולם רק בשפתיו וחוטף מיד לומר תיבות אחרות של הברכה ולא כיון בלבו לנוכח פיו הלע"ז עכ"פ שאתה הוא מלך על כל העולם איך יחשב זה למלכות בברכה זו שחייבנו רז"ל או לאותה בושה ומהראוי לשמוח ג"כ בלבו שמחה עצומה בג' תבות אלו על אלהותו ית' ועל גודל מלכותו כנ"ל. זכור ואל תשכח אחי ורעי אנוש כערכי שלא אצטרך אזהרה אחר אזהרה בכל שארי ברכות ע"ז ודי בהערה זו:
7
ח׳ונחזור לענינינו לענין נט"י שחרית כלל זה יהיה בידו של אדם שכל מצוה אפי' מצוה קלה דרבנן מרומז בתו"הק ונתקנה ע"י אנשי כה"ג שבהם היו כמה נביאים ע"פ סודות גדולות ונוראות לתקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים גם לתקון נשמתו וגופו כי נט"י של שחרית נזכר מפורש בזה"ק שהעתקתי לעיל שקודם שנטל אדם ידיו שחרית נקרא טמא ואחר שנטל נקרא קדוש ובודאי אם האדם נותן אל לבו ירגיש בעצמו כי קודם שנטל. אפילו ידיו כבדים ואחר שנטל ג"פ בסרוגין כדינו נעשו עליו ידיו קלים ובודאי תקן במצוה זו של נט"י נשמתו וגופו לבד התקון הגדול בעולמות העליונים לכן שייך שפיר הלשון בברכה זו של נט"י אשר קדשנו במצותיו כי במצוה זו נעשה האדם קדוש כנ"ל בזה"ק ובודאי חיוב על האדם לברך ברכה זו ענ"י בשמחה רבה ועצומה שבמצוה זו קדש אותנו עם הישראלי הבורא ית"ש ויתעלה וכונה זו יכוין האדם ג"כ בנ"י של אכילה בהיות כי גזרו רז"ל טומאה על הידים וע"כ כשמקדש ידיו לאכילה יכוין בברכתו כנ"ל. ודי בזה למשכיל:
8