יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורת ג׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate 3
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳הלא המה בכתבים כתב מפורש בש"ע א"ח כוונת ברכת אשר יצר אף ע"פ כן לא מנעתי פרי עטי עט סופר מקצר לגודל אהבת הקצור ומה גם שאין מדרש בלא חידוש בביאור קצת יותר וזה הוא כל האדם כשיתבונן החכמה נפלאה וגבורת הבורא ית' ביצירת האדם ואף בכל הבריות שבעולם האברים והגידים איך הם נצטיירו ונבראו בחכמה נפלאה ובפרט אברים הפנימים של כל בריה בוודאי ראוי להלהיב ולעורר לבו ליתן שבחים והודאות להבורא ית' ע"ז לכן כשאומר אדם התיבות אשר יצר את האדם בחכמה יכוין במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה מאוד על שאנחנו עם קדוש עובדים לאלוה ובורא כזה וגם בתיבות ומפליא לעשות יכוין במחשבתו ג"כ גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים וישמח שמחה עצומה על גודל אלהותו ית' ויתעלה ובוודאי הברכה בכוונה כזה רצויה לפני הבורא ית' ויתעלה ויתפאר הבורא ית' בכוונה זו של האדם בכל העולמות כידוע מכל הספרים ובפרט מס' הזה"ק שהמחשבה של אדם עומדת ברומו של עולם וגדולה היא בחשיבות יותר ויותר מהדבור כפי שהעתקתי בשער הא' מאמרי הזה"ק בזה לכן המעשה והדבור לבד זולת המחשבה המעשה והדבור ההוא אינה נחשבת לכלום. ועד נאמן בזה כתב בעל חובת הלבבות שההורג נפש במזיד חייב מיתה בב"ד אך אם הוא שגגה תחת ידו פטור ואף שראינו שהרגו בידים ולמה יפטר אלא הטעם משום שאנו רואים שלא היה מחשבתו לכך לכן פטור אבל זה שהרג במזיד הואיל שכוונתו ומחשבתו היה ג"כ להרוג וע"כ נהרג על המעשה הרי לפניך שעיקר האדם הוא המחשבה וכן אמרו רז"ל האדם בשבועה צריך שיהא אדם בשבועה ר"ל הכונה שלו תהיה בשבועה פרט שלא במתכוין ומי שיש לו מוח בקדקדו יוכל להבין שתפלה או ברכה בלא כוונה שהיא המחשבה אינה כלום ולא נחשב כלל לתפלה או לברכה ולמשל אדם שהתפלל ברכת סלח לנו אבינו כי חטאנו ולא ידע כלל שבקש בקשה זו בהיותו טרוד במחשבה זרה. אחיי ורעי איך ימחול לו הקב"ה עלי עונותיו בתפלת ברכה זו שבקש סלח לנו שהוא בעצמו לא ידע כלל שבקש בקשה זו אך פשוט לכל בר שכל אם האדם מבקש סליחה וכפרה מהבורא ית' בלבו ובמחשבתו לבד בודאי בקשה ותפלה זו עושה פעולה גדולה לפני הבורא ית' ונקראת תפלה אף שלא הוציא בשפתיו כי בוחן לבות וכליות אלהים צדיק וכבר העתקתי לעיל בשער הא' סוף פ"ה ל' הזה"ק שכתב ז"ל כל מלין דעלמא לא תליין אלא ברעותא וז"ל פ' מקץ דף קצ"ה ע"ב כל עלמא וכל עובדוי דעלמא לאו אינון אלא ברעותא דלבא עכ"ל. זכרו זאת והתאוששו שימו לבבכם לכל הדברים ואל תשכחו אחיי ורעי אהובי נפשי שעיקר האדם הוא המחשבה שלו ולא הדבור ועכ"ז צריך לתפלה או לברכה ג"כ הדבור כי זה מתקוני עולמות העליונים. וז"ל הזה"ק פ' האזינו ד' רצ"ד ע"ב כל צלותא ובעותא דבעי ב"נ מקמי קב"ה בעי לאפקא מלין בשפותיה דאי לא אפיק לון לאו צלותי' צלותא ולא בעותיה בעותא וכיון דמלין נפקין מתבקעין באוירא וסלקין וטסין ואתעבידו קלא ונטיל לון מאן דנטיל ואחיד לון לאתרא קדישא ברישא דמלכא. עכ"ל. אך המחשבה היא העיקרית כנ"ל כי עולם המחשבה יותר גבוה מעולם הדבור כנודע ודי בהערה זו. ואחר ברכת אשר יצר יאמר תכף ברכת אלהי נשמה בהתלהבות גדול וביחוד בתיבות כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי רבון כל המעשים אדון כל הנשמות יותר ויותר ובחתימת הברכה המחזיר נשמות לפגרים מתים יתאמת בלבו של אדם אמונה שלימה ואמתית שהקב"ה יחיה מתים יתבונן בלבו גבורות ונפלאות הבורא ית' בזה שיחי' כל המתים מאדה"ר עד סוף כל הדורות יש מי שיהיה לדראון עולם ויש מי שיהיה לחיי עולם עכ"פ גבורות ה' גבורות ה' בזה שיכיר הבורא ית' ויתעלה כל נשמה ונשמה ליתן בגוף שלו אף שהגופים נרקבו כבר מכמה אלפים שנה לכן יחשוב האדם במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה ובברכת מחיה מתים אי"ה אאריך יותר בזה בעז"ה:
9