יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורת ד׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate 4

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳לפי כתבי האר"י ז"ל יסדר האדם תכף אחר ג' ברכות אלו הח"י ברכות מהנותן לשכוי בינה עד אחר ברכת התורה. אחיי ורעי בוודאי כל הברכות צריך כונת הלב ודרך שבח והודאה לכן באתי להאיר עיני אנשים כערכי השבח והודאה שיכוין בכל ברכה וברכה מאלו הח"י ברכות ושלא יברך הברכות כמצות אנשים מלומדה רח"ל:

י״אונקוט האי כללא בידך שכל ברכות המצות וההודאות והנהנין שתקנו אנשי כה"ג הטעם פשוט בתקנתם לבד גודל תקונם ופנימיות סודם בעליונים הוא הדבר הזה שיזכור האדם בכל עת ובכל רגע בהבורא ית' ובאלהותו וז"ל הרמב"ם הל' ברכות פ"א הלכה ג' וכשם שמברכין על ההנייה כך מברכין על כל מצוה ואח"כ יעשה אותה וברכות רבות תקנו חכמים דרך שבח והודיה ודרך בקשה כדי לזכור את הבורא תמיד אע"פ שלא נהנה ולא עשה מצוה. ובהלכה ד' ז"ל נמצאו כל הברכות כולן שלש מינים ברכת הנייה וברכת המצוה וברכת הודאה שהן דרך שבח והודיה ובקשה כדי לזכור הבורא תמיד וליראה ממנו, ובהל' ה' ז"ל ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תקנום. עכ"ל הרמב"ם א"כ בודאי יש לאדם להזהר בכל ברכה שתצא מפיו בברכות הודאה כגון בברכת השחר וכיוצא שיתן בלבו במחשבתו שבח והודיה להבורא ית' מענין הברכה. והגה מפיו תצא ואז ממילא בא בלבו אהבתו ויראתו ית' ויתעלה כמ"ש הרמב"ם שזהו עיקר תקון הברכות כנ"ל משא"כ אם אין האדם נותן אל לבו כלל שבח והודאה מעין ברכותיו שיצא מפיו והחכמה מאין תמצא לאהבה וליראה מאלהותו ית' ויתעלה ודי בזה למשכיל. ומעתה אתחיל לבאר בעז"ה כוונה הפשוטה של ברכת השחר שאי אתה בן חורין להבטל ממנה כי זולת כוונה זו פגול הוא לא ירצה ולא יחשב כלל לברכה:

י״בכי ל' ברכה מורה שהאדם מברך ומשבח להבורא ית' בהודאה זו. וזה החילי. בעזר אלי המאמץ חילי:

י״גברכת הנותן לשכוי בינה לפי' הטור שכתב בסי' מ"ו וז"ל דה"ג בברכות כו' כי שמע קול תרנגול לימא בא"י כו' הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה פי' הלב נקרא שכוי בל' המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין וגם בערבי' קורין לתרנגול שכוי תקנו ברכה זו לאומרה בשמיעת קול התרנגול עכ"ל הטור ואבודרה"ם כתב וז"ל ואנו מברכין על בינת התרנגול מפני שהוא מצרכי בני אדם שהם עומדים ממטתם לקולו וזהו שאומר להבחין כלומר שיבחינו הבריות וידעו כי אז מתחיל היום וזהו דבר פלא שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה ואפי' האדם שהוא בעל דעה והשכל אלא התרנגול וגם בחצות לילה הוא מרגיש וקורא עכ"ל ולפי פירושים אלו מהראוי לאדם בברכה זו להכניס שמחה עצומה בלבו על גודל אלהותו ית' ויתעלה בנפלאותיו הגדולים שנתן בתרנגול כ"כ הבחנה כנ"ל ויותר גבורות ונפלאות הבורא שנתן בלב בשר של אדם כ"כ שכל ובינה להתבונן שכליות נפלאות כפי שבארתי בשער הא' ויחשוב במחשבתו גבורת ה' בזה וישמח באלהותו ית' שמו שמחה עצומה:

י״דובברכת שלא עשני עכו"ם שנתקנה על תחלת ברייתו וז"ל אבודרה"ם נשאל הרמ"ה גר אם יכול לברך ברכת שלא עשני עכו"ם והשיב כך ראינו שאין הברכה אלא על תחלת ברייתו של אדם לפיכך אין הגר מברך שלא עשני עכו"ם אלא כ"ז שהורתו ולידתו בקדושה עכ"ל. ולע"ד כי יתן האדם אל לבו גודל השמחה והחדוה במה שיצר וברא אותו היוצר והבורא ית' ויתעלה בתוך עדת בנ"י עם קדוש הישראלי ולא יצר וברא אותו בין עם מן העו"ג והיה עובד ומשתחוה לכוכבים ומזלות ולא היה יודע כלל מהבורא ומאלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד גם לא היה יודע כלל מתו"הק והתמימה ומגבורותיו ונפלאותיו וחכמתו הנפלאה שאנחנו עם קדוש יודעים מתורתו הקדושה שנתן לנו ולא על עם אחר כ"כ תגדל שמחתו עד שכמעט תתבטל מציאותו הגשמי מרוב התשוקה וההתלהבות מאהבה באלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד. ואיך לא יבער לב האדם ממש כאש בוערה בברכתו ברכה זו מרוב החדוה והשמחה ויתן שבח והודאה עצומה במחשבתו ע"ז להשם יתעלה מתוך עמקא דלבא על שבחר אותו בחלקו ובגורלו הקדוש בעם קדוש הישראלי ולהדבק באלהותו ובמלכותו ואדנותו יתעלה ויתרומם זכרו לעד ובודאי שאף בשאר שעות היום אף לא בעת אמירת הברכה זו ראוי וישר לכל מי אשר בשם ישראל יכונה לשום על לבו דבר זה ולשמוח שמחה עצומה לאין ערך וליתן שבח והודי' עצומה בלבו ובמחשבתו להשם יתעלה ע"ז ובודאי עבודת הלב של כונה זו רצוי' היא לפני הבורא ית' ויתעלה מכל העבודות שאנחנו עם קדוש עובדים אותו ית"ש כי כוונה ושמחה זו כולל כל האמונה הקדושה וקל להבין לכל בר שכל ודי בזה:

ט״וגם בברכת שלא עשני עבד שהוא עבד כנעני אף שהוא במעל' יותר חשוב בעיני המקום מעכו"ם אך לקדושת בר ישראל לא בא שאינו חייב רק במצות שהאשה חייבת בה וביחוד נולד מזרע טמאה ע"כ יתן הודיה גדולה במחשבתו בשמחה עצומה בברכה זו:

ט״זגם בברכת שלא עשני אשה אף שהיא ג"כ בת ישראל ונולדה מטיפה קדושה אך בשביל שפטר אותה הבורא ית' מלמוד תורתו הקדושה וגם היא פטורה ממ"ע שהז"ג לכן נתקנה ברכה זו ג"כ ליתן שבח והודי' עצומה במחשבתו להשם יתעלה שקדש אותו הבורא ית' יותר מאשה במצות ובלמוד תורתו הקדושה:

י״זוברכת פוקח עורים יפקח את עיניו בחתימת הברכה אף שיאמר האדם כל הברכות בעינים סגורות אך בחתימת הברכה זו פוקח עורים יפתח את עיניו ויכוין בזה להראות גבורתו ית' בבריאת העינים שיכול להעצים עיניו כשירצה ולפתוח כשירצה שהיא חכמה נפלאה באבר זה לבד מהחכמה הנפלאה העצומה של העינים שהם עיני בשר ומאירין מאור נפלא כזה לכן יחשוב במחשבתו בחתימת ברכה זו גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה:

י״חובברכת מלביש ערומים ומתיר אסורים. וזוקף כפופים יכוין הכוונה ע"פ הגמרא דברכות והש"ע כשלובש כו' ע"ש אך יהיה לאדם האמנה אמתית כי כל התפלות וכל הברכות תקנו אנשי כה"ג ע"פ סודות גדולים ונפלאים ותקונים גדולים בעולמות העליונים ומי שירצה לרוות צמאונו יעיין בכתבי האר"י ז"ל ואני לא באתי בחבור זה רק לזרז את האדם על פשטן של השבחים והתפלות לכוין בהם הכוונה הפשוטה שאין אתה בן חורין להבטל ממנה וגם יכוין שעושה בברכה זו או בתפלה זו תקון גדול בעולמות העליונים ומי שבא בסוד ה' ראוי לכוין בברכת זוקף כפופים גם על השכינה הקדושה וישמח על זקיפתה לעתיד ב"ב וד"ל:

י״טובברכת רוקע הארץ על המים יכוין האדם במחשבתו כמה פעמים גבורות ה' בברכה זו איך הארץ צף על התהום במאמרו ית' ויכניס האדם שמחה עצומה בלבו בחתימת הברכה באלהותו ית' ובגבורותיו כי עיקר העבודה היא השמחה:

כ׳ובברכת שעשה לי כל צרכי חיוב על האדם לברך ברכה זו בשמחת הלב מאוד ויאמין האמנה גדולה בה' יתברך ויתעלה שיספיק לו צרכו. וביחוד האדם שחננו ה' יתעלה בלחם ושמלה ובית דירה וכי יש לו כל יברך ברכה זו בשמחה עצומה מאוד ויתן שבח גדול והודאה על העבר והאמנה על העתיד ואף שנתקנה ברכה זו על לבישת מנעלים בודאי צריך האדם ליתן הודאה במחשבתו בברכה זו עלכל הטוב שחננו השם יתעלה. וכתב האבודרה"ם וז"ל והטעם לברכה זו שכל זמן שהוא הולך יחף אינו יכול לצאת ולעשות צרכיו וצרכי ביתו וכיון שלבש מנעליו כאלו נעשו לו כל צרכיו עכ"ל:

כ״אובברכת המכין מצעדי גבר יכוין האדם במחשבתו החכמה הנפלאה של הבורא ית"ש שברא באדם אברים וחוליות ופרטי חוליות שברגלים שמהם באו הנענוע וההילוך ויחשוב במחשבתו בחתימת ברכה זו כמה פעמים גבורת ה' בשמחה עצומה מאוד:

כ״בובברכת אוזר ישראל בגבורה. ועוטר ישראל בתפארה. אעתיק ל' אבודרה"ם וז"ל אומר בגמרא כי אסר המייני' מברך אוזר ישראל בגבורה פי' הראב"ד המייני' על לבישת המכנסים והרמב"ם פי' על חגורתו והוא ע"ש נאזר בגבורה וע"ש אזור נא כגבר חלציך והוא רומז למה שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני האיש כן הדבקתי אלי בית ישראל ואמר בגבורה כי באזור תלויה גבורת הגבור כי בו תולה כלי זיין שלו עכ"ל לכן בברכה זו יתן האדם שבח והודאה גדולה במחשבתו בשמחה עצומה מאוד להשם יתעלה שהדביק אותנו עם קדוש אליו לאלהותו ית' ויתעלה כדבוק האזור במתני האיש וישמח האדם בברכה זו שמחה עצומה מאד על אלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד:

כ״גובברכת עוטר ישראל בתפארה כתב ז"ל ע"ש המעטרכי חסד ורחמים וע"ש ישראל אשר בך אתפאר והטעם לברכה זו לפי שהיו עוטרים מצנפת כדי שלא ילכו בגלוי ראש ואמר כאן ישראל לפי שהשכינה שורה עליהם ולא על הגוי' עכ"ל. לכן בברכה זו יתן האדם הודאה עצומה במחשבתו בשמחה עצומה מאד להשם יתעלה ע"ז שמתפאר בנו עם קדוש בתמידות כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר ומשרה שכינתו הקדוש' עלינו לבד ולא על עם אחר:

כ״דובברכת הנותן ליעף כח אעתיק לשון הטור וז"ל ונתקנה על שהאדם מפקיד נשמתו בערב ביד הקב"ה עייפה מעבודה קשה כל היום ומחזירה לו בבקר שקטה ושלוה וע"פ המדרש חדשים לבקרים רבה אמונתיך בו"ד מפקיד פקדון ביד חבירו ומחזירו לו בלוי ומקולקל אבל אדם מפקיד בכל ערב נשמתו ביד הקב"ה והיא עייפה ומחזירה לו חדשה ורגועה עכ"ל הטור. לכן בברכה זו ראוי לאדם להתבונן כ"ז במחשבתו וליתן הודאה עצומה להבורא ית' על זה:

כ״הוברכת המעביר שינה מעיני נתקנה על רחיצת פניו וז"ל הגמרא כי משי אפיה לימא המעביר שינה מעיני כו' וכתב אבדרה"ם וז"ל כשרוחץ פניו מברך המעביר חבלי שינה ותנומה מעפעפי לפי שכשהעביר ידיו על עיניו וברך פוקח עורים העביר קצת עוצם מעיניו וקצת מעפעפיו ועדיין עוצם עיניו לא העבירו כולו עד שירחצם במים עכ"ל וכונתה הפשוטה ג"כ נכון מאוד שבודאי הוא תועלת גדול לאדם שהעביר הבורא ית' השינה מעיניו כי זה מרגיש האדם בעצמו בשעה שרוחץ פניו בשחרית אחר השינה נעשה כבריה חדשה לכן יתן האדם שבח והודאה להשם יתעלה בשמחה עצומה ע"ז:

כ״ואחיי ורעי לא יאמר האדם שכל הנאמר עד הנה הוא עבודה קשה עד מאוד וא"א לעמוד בה. תדעו נאמנה ידידי נפשי כ"א ידבר האדם התיבות בהתלהבות אז בא הכונה והשמחה ממילא במחשבתו ברגע מועט ואף גם זאת לפעמים האדם בעצמו אינו יכול למשוך א"ע מכוונה א' מחמת ההתלהבות והשמחה רבה ועצומה שניתן בלבו באיזה כוונה של גבורותיו ית"ש וחכמתו הנפלאה או מאלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ובודאי שכל הכוונות הנ"ל שכתבתי אין אדם יכול עצמו להפטר מהם שבלתי כוונת הנ"ל הפשוטים אינה נקראת ברכה כלל כנ"ל של' ברכה מורה ע"ז כנ"ל לכן ראוי לאדם אחר שסיים ברכה אי לא יחטוף לומר תכף ברכה שני' אלא ימתין ויתן שבח והודאה להבורא ית"ש בענין הברכה שסיים בלב שלם ובדעה מיושבת ואח"כ יתחיל ברכה שני' ולמשל אם אמר האדם ברכה שעשה לי כל צרכי ותכף חטף והתחיל ברוך אתה כו' של הברכה המכין מצעדי גבר ולא שיער כלל בלבו ובמחשבתו שבח והודאה להשי"ת ע"ז שנתן לו כל צרכו וצרכי ביתו הכי נחשב זה לברכה שלא נתן שבח והודאה להשי"ת ע"ז בלבו כלל רק שאמר התיבות בשפתיו ע"ז נאמר בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וכיוצא בכל הברכות אך לאחר שסיים ברכה א' צריך להמתין מלהתחיל ברכה שני' עד שיתן ג"כ בלבו ובמחשבתו שבח להשי"ת מענין הברכה שסיים ומתוך השבח שבמחשבתו בא לו ג"כ שמחה בלבו ובמחשבתו ע"ז והכל ברגע א' ודי בהערה זו:

כ״זויהי רצון כו' שתרגילנו בתורתך כו' יהי רצון שתצילנו היום כו'. שני תפלות אלו נתקנו לתקון הנפש. וז"ל האריז"ל יהי רצון הראשון הוא להרחיק שליטת החצונים מפנימותינו:

כ״חיהי רצון השני להרחיק החיצונים מחצניותינו עכ"ל. ובודאי ראוי לאומרם בכוונה עצומה ובמתון. אח"כ ברכת התורה ובודאי צריך האדם לאומרם בכוונה גדולה ובשמחה עצומה ובפרט בברכה שני' אשר בחר בנו מכל העמים צריך האדם ליתן הודאה גדולה בשמחה רבה ועצומה במחשבתו להשם ית' ויתעלה על שבחר בנו לחלקו בעם קדוש הישראלי לעבדו במצותיו הקדושים וללמוד תורתו הקדושה וז"ל הטור בסי' מ"ז ועוד יש ברכה אחרת על התורה בא"י כו' אשר בחר בנו כו' בא"י נותן התורה ויכוין בברכתו על מעמד הר סיני אשר בחר בנו מכל האומות וקרבנו לפני הר סיני והשמיענו דבריו מתוך האש ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא בית חיינו כלי חמדתו שהיה משתעשע בו בכל יום עכ"ל. ובוודאי ראוי לאדם ליתן אל לבו גודל מעלת ברכת התורה במה שפרשו בגמרא הקדושה ע"פ על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ופירשו על שלא ברכו ברכות התורה והובא ג"כ בטור. ואיך לא יתלהב לב האדם באמירתם ליתן הודאה גדולה בשמחה עצומה מאוד במחשבתו להשם יתעלה ויתרומם על שבחר אותו לעבודתו ולתורתו הקדושה ודי בהערה זו: