יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורת ה׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate 5

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״טתיקון חצות ואחר הח"י ברכות אלו יעורר האדם לסדר תקון חצות כפי שמסודר בשערי ציון ובסדורים לאונן ולקונן על גלות השכינה הקדושה ועל חרבן בהמ"ק. ואף אם לא עמד בחצות ממש יזהר מאוד לסדר לתקון אחר שיקום משנתו קודם הלימוד כי האנינות והבכיה על גלות השכינה הקדושה ועל חרבן בה"מ היא עבודה גדולה ועצומה להבורא ית' ואף הצדיקים שבג"ע וכל פמליה ש"מ גם הקב"ה בעצמו כביכול כולם בוכים בכל לילה על חרבן בה"מ. וז"ל בז"ח דף מ"ג ע"א כד עייל קב"ה בפלגי לילא (פי' בג"ע) כלהו קיימין כו' וקלא אתער מאמצעית גינתא דרקיע וקארי בקל תקיף ואמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה כדין ערטירו (פי' ערבוביא גדולה) וקרקורא דיליה וכל צדיקיא דתמן אתערו בבכיה וקלא אתער מאמצעות גינתא דרקיע דאשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין כו' כד נפיק מתמן וסליק ובטש ברקיעין ושאג שאגין עד דכל חילא שמי' כלהו בערבובי' כדין נשבא רוחא כו' עכ"ל. ובד' ס"ח ע"ב ז"ל משמרה שני' תמן אנון ממנן אחרנין דאקרון אבילי ציון דקא מתאבלא על חבהמ"ק ובההוא שעתא דקריאת הגבר כו' קרי בחיל ואמר אתערו לבכיה דבי מקדשא כל אנון מאריהון דשלום דכתיב מלאכי שלום מר יבכיון כלהו מתכנשין לבכיה דבי מקדשא מאן חמי ערבובי' דכל חילי שמי' וכל רתיכין קדישין געו ובכו והקב"ה געי ובכי כו' כדין איהו בעיט ברקיעין כלהו וכל חיילין וכל רתיכין בכאן ומתאבלן מאי קאמרי אלהים באו גוים בנחלתך וגו' נתנו את נבלת עבדיך וגו' על נהרות בבל וגו' כו' עכ"ל. ומבואר בכתבים לפי שהשכינה כביכול בוכה ומקוננת בכל לילה אחר חצות על צערה לפיכך חיוב על האדם שגרם לה זה הצער בעונו להשתתף עמה בצערה גם חיוב האבלות והאנינות על צער השכינה הקדושה מפורש בפסוק בישעיה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ובזה"ק וז"ל פ' ויגש ד' ר"י ע"ב כיון דמלכא קדישא מלכו שמים אתכפיא ומלכות חייבא אתגבר אית ליה לב"נ לאתאבלא עמה ולאתכפיא עמה בגין דכר איהי אזדקפא ועלמא יתחדי יתחדי איהו בהדא דכתיב שישואתה משוש כל המתאבלים עליה עכ"ל. וז"ל בפ' בשלח דף נ"ה ע"ב קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו קול צופיך מאן אנון צופיך אלא אלין אנון דמצפאן אימתי ירחם קב"ה למבני ביתי' נשאו קול ישאו קול מבעי ליה מאי נשאו קול אלא כל ב"נ דבכי וארים קלי' על חרבן ביתא דקב"ה זכי למאי דכתיב לבתר יחדו ירננו וזכי למחמי ליה בישובא בחדוותא עכ"ל. לכן יזהר האדם מאד בתמידות בעבודה זו אף בלילות הקצרים וז"ל האר"י ז"ל ובימות החמה שאין אחר חצות לילה פנאי לעשות התקון וללמוד קודם שיאיר היום מוטב שיניח הלמוד משיניח לעשות התקון חצות ודי בהערה זו ויחשוב האדם שהשכינה כנגדו שנאמר שפכי כמים לבך נכח פני אדני. מצאתי: