יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורת ח׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate 8

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״ג

ל״ד

ל״ה

ל״ו

ל״ז

ל״ח

ל״טמה מאוד נהדר בכבוד ויציאתו עושה רושם בעולמו' עליונים כשהוא יוצא מביתו לבה"כ מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין כי מפליג בזה בזה"ק בכמה מקומות ואעתיק מקום א' פ' ואתחנן ד' רס"ה ע"א ז"ל אר"ש בשעת' דב"נ אקדים בצפרא ואנח תפילין ברישי' ותפילין ברשימו קדיש' בדרועו' ואתעטף בעטופ' דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתי' אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתי' ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמי' ונפקין עמי' מתרעא דביתי' ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמי' הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדיש' הבו יקרא לברי' דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא. רוחא קדישא שרי' עלי' אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר כדין ההוא רוחא קדישא סלקא לעילא ואסהיד עליה קמי' מלכא קדישא כדין פקיד מלכא עלא' למכתב קמי' כל אנון בני היכלי' כל אנון דאשתמודען קמיה הה"ד ויכתב כו' ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משתבח בי' ומכריז עלי' בכלהו עלמין חמו מה ברי' עבדית בעולמי ומאן דיעול קמי' לבי כנישתא כד נפיק מתרעי ולא תפילין ברשי' וציצית בלבושיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קודשא בריך הוא אמר אן הוא מוראי הוא סהיד סהדותא דשקרא עכ"ל הז"הק. אך אין ידי כל אדם שוה בג' מצות אלה שתהיינה חוברות אחת אל אחת דהיינו שביציאתו מביתו יהיה מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין ומזוזה על פתחו כמבואר בזה"ק הנ"ל שאינו יכול לקיים זה אם לא שדירתו סמוך לבה"כ או לבהמ"ד. ואם שלש אלה לא יעשה לה כתקונה מטעם שזכרנו עכ"פ אחת מהנה לא נעדרה שיקיים מצוה א' אשר ביכלתו לקיים אותה כתקונה והיא מצות מזוזה שכתב במאמר הנ"ל ואתי לנפקא מתרעא דביתי' אערע במזוזה רשימו דשמא קדישא ארבע' מלאכין כו' שבודאי כוונת הזה"ק שיכוין האדם כוונת המזוזה וכוונתם הפשוטה מפורש בר"מ בפ' ואתחנן ד' רס"ג ע"ב וז"ל פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעי' כו' דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקב"ה לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את וגו' כיון דחמי ב"נ לההוא דוכרנא אדכר בגרמי' למעבד פקודא דמארי' ורזא דמהמנותא כו' עכ"ל. הרי מבואר בזה"ק הנ"ל כוונ' מצוה מזוזה לכן יזהר האדם מאד בכוונתה ולאו דוקא ביציאתו מביתו לילך לבה"כ אלא בכל עת אשר עינו רואה את המזוזה בכניסתו או ביציאתו מאיזה בית אשר יהיה מזוזה בפתחו יניח ידו הימני' על המזוזה ויקבל עליו עול מלכות שמים ועול מצות שנכתבו בפ' שמע ובפ' והיה אם שמוע שבמזוזה ויכוין במחשבתו בזה"ל בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלומה ואמיתית שאתה יחיד ומיוחד ומקבל עלי לקיים מצותיך הקדושים ע"כ כנ"ל בזה"ק. וכבר נדפס בסדורים כמה פסוקים שיאמר האדם בשעה שמניח ידו על המזוזה בעת הליכתו לבה"כ ועכ"פ באם שאינו יכול לומר כל הפסוקים יאמר פ' שמע לבד. אך בכוונה הנ"ל בזה"ק כי טוב מעט כו'. ובעת הליכתו לב"ה ילך בזריזות ויכוין במחשבתו בזה הלשון אני הולך לבה"כ לעבוד את בוראי ית"ש ויכוין זאת כל עת ההליכה בשמחה עצומה. ויזהר האדם מאוד להתפלל בתמידות מעוטוף בציצית ומוכתר בתפילין דוקא ובעו"ה קצת עוברי דרכים אינן נזהרים בזה ומתפללים בלא טלית גדול וז"ל הזה"ק פ' בראשית ד' כ"ג ע"ב ואי צלותא לאו איהי שלימא כמה מלאכי חבלה רדפין אבתרא כו' ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא דמצוה ותפילין על רישא ודרועא אתמר בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וגו' עכ"ל וגודל העונש מי שאינו נזהר בעטופא דמצוה מבואר בזה"ק פ' שלח לך ד' קע"ד ע"ב וז"ל כל ב"נ דלא זכי בהאי עלמא לאתעטפא בעטופא דמצוה ולאתלבשא בלבושא דמצוה כד עייל בההוא עלמא קאים בלבושא טנופא דלא אצטרך וקאים בדינא עליה כו' וההוא לבושא ווי למאן דאתלבש ביה כו' עכ"ל. הנה האדם יראה לעינים ממאמר הזה"ק הנ"ל כיצד מלבישין לעתיד לבוא אחר פטירתו וכדי למתבר כרעי דלא אזיל בעטופא דמצוה בשעת התפל' בודאי יכנוס מרך בלבבו להזהר עוד להתפלל בתמידות מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין בשבתך בביתך ובלכתך בדרך:

מ׳ראוי לאדם להזהר שיעשה ציציותיו חוליות חוליו' כל חוליא מג' כריכות כי כן הוא מבואר בזה"ק בר"מ פנחס ד' רכ"ח ע"ב וז"ל בקיצור ושיעור ארכה דציצית כו' תרין עשר אצבען שליש גדיל ושני שלישי ענף וכל חולי' משולשת כל משלש מסטרא דקדושה הה"ד כו' חולי' כלילא מתלת כריכות משלשין דא שכינת' כו' זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינת' וקב"ה על כנפי דמצוה כו' י"ג חוליין (ר"ל בכל ציצית כן הוא החשבון משיעור הכריכות שאנו עושים ז' וח' וי"א וי"ג) אית בהון תשעה ושלשים כריכן כחושבן ט"ל ושלשה עשר חוליין בחושבן אח"ד סלקין ב"ן והאי איהו בן י"ה כו' עכ"ל. ובתקונים תיקון י"ח ד' ל"ג ע"ב ז"ל בקיצור ואלין אנון דמללין קדם מלכא בחשאי (פי' בתפלת י"ח) ושאלין מיני' בעותהון בחשאי כו' מיד הא מטרוניתא אחודת בהון ואוליפת זכו בגינייהו כו' ואמרת רבון עלמין אלין אנון דהוו מכסיין לי בעטופא דמצוה דציצית בחמש קשרין ותלת עשר חוליין לכל סטר כו' עכ"ל:

מ״אמכאן יראה אדם גודל מעלת עשית הציצית בחוליות דוקא וכן כתב האר"י ז"ל. וטוב לזהר בזה:

מ״בוגם מזה אל תנח ידך שיהיו הציציות חוטין כפול שמנה כנזכר בספרים וסודן כמוס ליודעי מדע ושיהיו יפים ולבנים כי בכל המצות הדור מצוה עד שליש ובפרט במצוה זו ששקולה ככל התרי"ג והזהיר בה זוכה ורואה פני השכינה כנזכר בש"ע סי' כ"ד:

מ״גויזהר האדם מאוד בנקבי הטלית שחוטי הציצית תלוים בו שלא יהיו למעלה מג' אצבעות ולא למטה מקשר אגודל כי ראיתי רבים שאינם נזהרים בזה.

מ״דגם בתפילין יזהר האדם מאוד להדר אחר תפילין היותר כשרים שנכתבו בקדושה ובטהרה וכתיבה תמה כי גודל מעלת תפילין רבו בזה"ק ובתקונים במקומות הרבה ואעתיק מאמר קצת מתקונים תיקון מ"ז ד' פ"ג ע"ב וז"ל ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו ת"ח כל מאן דאנח תפילין על רישי' ועל דרועי' קלא סליק בכל יומא לכל חיון מרכבות ואופנים ושרפים ומלחכין דממנן על צלותין הבו יקר לדיוקנא דמלכא דאיהו מאן דאנח תפילין דעליה אתמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו בצלמו בתפילין דרישא כגוונא דתפילין דמרי עלמא עכ"ל. ובודאי אחיי ורעי להקרא האדם דיוקנא דמלכא בהנחת התפילין צריכין התפילין שיהי' כשרים בתכלית גם גודל מעלת ציצית ותפילין מבואר בז"ח ד' ע"ז ע"א וז"ל ובוצינא קדיש' אמר כל מאן דאנח תפילין וציצית כאלו מקיים תרי"ג מצות דאורית' עכ"ל ודי בהערה זו:

מ״הוקודם הנחת טלית ותפילין יזהר האדם מאוד לומר פסוק ויהי נועם עד כוננה עלינו וכן מן הנכון לומר פסוק זה קודם עשית כל מצוה ומצוה והוא תועלת גדול בעשית המצוה להחשב כצג באיתן הכוונה הראוי' לה כמבואר בזה"ק פ' יתרו ד' צ"ג ע"ב וז"ל ברעותא תלי' מלה לשמה. ובעובדא דלתתא לשמה אסתלק עובדא לעילא ואתתקן כדקא יאות כו' דהא קב"ה בעי לבא ורעותא דב"נ ואפ"ה אי לית תמן רעותא דלבא דאיהו עקרא דכלא ע"ד צלי דוד ואמר ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו' דהא לית כל ב"נ חכים לשואה רעותא ולבא לתקנא כלא ויעביד עובדא דמצוה ע"ד צלי צלותא דא ומעשה ידינו כוננה עלינו. מאי כוננה עלינו. כוננה ואתקין תקונך לעילא כדקא יאות. עלינו אע"ג דלית אנן ידעין לשואה רעותא אלא עובדוי בלחודוי מעשה ידינו כוננהו למאן לההוא דרגא דאצטרך לאתתקנא כו' עכ"ל. ואם דוד מלך ישראל אשר רוח ה' דבר בו מלתו על לשונו להתפלל בשביל כלליות ישראל שיהא מעשה ידינו במצות כוננה לתקן תקונים בהדרגת העליונים כאלו נתכוונו בכל מצוה ומצוה כל הכוונת הראוים לתקון כל מדרגה ומדרגה בעולמות העליונים כנ"ל בזה"ק, ואם הראשונים כו' כ"ש בדורות האחרונים אשר שם עניות יהלכון עני בדעת ע"ז יתפלל תפלה לעני כי יעטוף מלתו ולפני ה' ישפוך שיחו זו התפלה שהתפלל דוד המלך ע"ה קודם כל עשית מצוה ומצוה וכן הובא בספרים: