יסוד ושורש העבודה, ב; שער האשמורת ט׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Second Gate 9

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״ו

כ״ז

כ״ח

כ״ט

ל׳

ל״א

ל״ב

ל״ג

ל״ד

ל״ה

ל״ו

ל״ז

ל״ח

ל״ט

מ׳

מ״א

מ״ב

מ״ג

מ״ד

מ״ה

מ״ו(סדר הנחת טלית ותפילין) הנה כי כן יברך גבר ירא ה' קודם עשית המצוה ברכה הראוי' לה אך קודם הברכה יאמר לשם יחוד כו' וגודל חיוב אמירתה הובא בזה"ק פ' תזריע ד' נ"א ע"ב וז"ל א"ר אלעזר בכל עובדוי דב"נ ליבעי ליה דלהוון כלהו לשמא קדישא מאי לשמא קדישא לאדכרא בפומיה שמא קדישא על כל מה דאיהו עביד דכלא הוא לפולחני' כו' עכ"ל בקיצור ובשער הכולל ביארתי שם בעז"ה כל הראוי באריכות ואחר אמירתו לשם יחוד יזהר מה שנזכר בש"ע סי' כ"ד להסתכל בציצית בשעת עטיפה והכונה בזה לפי שבציצית נרמזו כל התרי"ג מצות שיקבל עליו האדם בעת ההסתכלות קבלה אמתית בלבו ובמחשבתו שישמור אותם כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם וגו' ויזהר האדם מאד בכונה זו ואח"כ יברך הברכה בשמחה עצומה מאוד שזיכה אותו השם יתעלה במצוה זו. ושמעתי מאנשים כשרים שנהגו להוציא שני הציצית שלפניהם של הטלית קטן מתוך חיקם של הבגד העליון ותלוים על החגורה כדי להסתכל בהם תמיד שזה עיקר מצותן של הציצית כמ"ש וראיתם אותו וגו' ומנהג ישר הוא ואשרי חלקם:

מ״זואחר עטיפת הטלית יאמר לשם יחוד וכו' של כוונת התפילין והובא מפורש בש"ע סי' כ"ה ובודאי חיוב על האדם לאומרו ולכוין עיקר הכונה ואח"כ יניחן ויברך ברכת התפילין בשמחה עצומה מאוד ויכוין תחלה בשמחה עצומה במחשבתו בזה הל' אני מקיים בהנחה זו מ"ע שצוני יוצרי ובוראי ית"ש וקשרתם לאות וגו' וגם יכוין הכוונה הנזכר בנוסח לשם יחוד שעיקר הכוונה הוא בעת הנחתן אך קודם ההנחה צריך האדם לפרש הכוונה בפה. ובעת הנחת תפלה של יד יפשוט זרוע שמאלו היטיב וז"ל הזה"ק פ' מצורע ד' נ"ה ע"א מאן דאנח תפילין כד מנח תפלה של יד בעי לאושטא זרוע שמאלא לקבלה לה לכנסת ישראל ולקשרא קשרא כו' עכ"ל. וכ"כ האר"י ז"ל. גם בעת שיכרוך ג' כריכות באצבע צרדה לא יעשה זה כמצות אנשים מלומדה רק יכוין שבזה עושה תקון גדול בעולמות עליונים וז"ל בתקונים ד' פ"ג ע"ב תקונא מ"ז תפילין דיד דא שכינתא כו' רצועה כרוכא באצבעא שמאלא דא קדושין דילה דאיהו טבעת כריכא באצבעה דילה ובה איהי קשירא עמי' ואיהו עמה עכ"ל. וזה סוד שאנו אומרים לשם יחוד קב"ה ושכינתי'. וז"ל פ' פנחס ד' רכ"ח ע"ב זכאה גופא דהכי איהו רשים בשכינתא וקב"ה רשים ברצועה דאיהו תפלה דיד בתלת כריכות באצבע צרדה כו' עכ"ל. ודי בהערה זו:

מ״חויזהר האדם מאוד שיהיו התפילין של ראש מונחים באמצע הראש ממש וגם למעלה מהמצח מהתחלת עיקרי השער. אף שדין זה מפורש בגמרא ובש"ע סי' כ"ז מ"מ לא מנעתי פרי עטי בזה לפי שראיתי רבים מבני עמינו אינם משימין דעתם ע"ז וכמעט חצי הקציצה מונח על מצחן ר"ל לכן באתי כמזכיר אזהרה ע"ז וגם יהיה נזהר על הקשר שיהיה באמצע העורף ולא יטה לכאן או לכאן ולמעלה בעורף דוקא כי כל זה הוא הלכה למשה מסיני ואיך ומה מאוד צריך האדם להזהר בכל מיני זהירות לעשות המצוה כתקונה וז"ל זה"ק פ' בהעלתך ד' קכ"ב ע"א וכל מאן דאחזי עובדא לתתא כדקא יאות כאלו עבוד ליה לעילא דהא בגיני' אתער ההוא מלה כביכול כאלו הוא עביד לי' עכ"ל:

מ״טויזהר האדם מאוד ומאוד מלהסיח דעתו מתפילין כי הוא דינא דגמרא ק"ו מציץ וכל הספרים מלאים מאזהרה זו ומגודל עונשה ר"ל רק בשעת תפלת י"ח ובעת הלמוד אין שייך היסח הדעת בתפילין בעוד שהוא מכוין כוונת התפלה ומעיין בלימודו האר"י ז"ל:

נ׳וראוי וישר לאדם בעת שימשמש התפילין הן בק"ש בפסוק וקשרתם לאות וגו' גם בכל התפלה בעת שימשמש אותן או שיחשוב במחשבתו שמונחים תפילין על זרועו ועל ראשו יחשוב במחשבתו כוונה כוללת שתפילין אלו הם אות שאתה יחיד ומיוחד שהוצאתנו מארץ מצרים אך יכוין כונה זו הקצרה בשמחה עצומה וישמח מאוד באלהותו ית' ויתעלה זכרו לעד ודי בזה:

נ״אויזהר האדם מאוד במ"ע זו של תפילין דהיינו להניחם תמיד אף בעת הלמוד:

נ״בוענין שני זוגות תפילין נזכר בז"ח ד' ע"ז ע"ב וז"ל ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין ב' זוגי תפילין דלא ידעין ברזא כו' עכ"ל: