יסוד ושורש העבודה, ז; שער הבכורות ב׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Seventh Gate 2
א׳
1
ב׳
2
ג׳ביאור מהות ניצוצי הקדושה
3
ד׳אחרי שדברנו בפרק הקודם מענין בירורי ניצוצי הקדושה עתה באתי להסביר לאנוש כערכי כמציץ מן החרכים בעד האשנבים נשקף מהות נצוצי הקדושה בענין אחד וישמע חכם ויוסיף לקח טוב עין שכלו הוא יבאר' מהות ענין קיצוצין הקדושה בכל הדברים ונדבר בענין המאכל כי זה הוא בודאי יודה כל איש אשר נתן לו ה' חכמה וחלק לו בבינה שהטעם המורגש והתענוג שאדם מרגיש בהמאכל אשר הוא אוכל אינו גשמיות כי בדבר שגשמיותו עבה כעפר וכיוצא אינו מרגיש בהם טעם ותענוג כלל כשלועס אותם והסיבה לזה מפני שאין בהם נצוצות קדושה רק מעט מזעיר כידוע ולרוב עביות גשמיותו אין אור הניצוץ מורגש בו. אבל בצומח ירדו בהם נצוצות קדושה הרבה מרגיש אדם בהם באכילתה טעם ותענוג והטעם והתענוג ההוא הם הנצוצות קדושה אך לא כל הצמחים שוין בענין נצוצות קדושה שבהם כי בודאי בעשבים אף שהם צמחים אין בה' נצוצות קדושה כ"כ לכן אין אדם מרגיש באכילתם טוב טעם ותענוג כמו באכילת מיני זרעים כגון חיטין ושיפון ושעורים וכיוצא שיש בהם נצוצות רבות יותר ויותר מבעשבים וכ"ש אם נותנים בלחם ותבשיל ג"כ תבלין כגון כרכום ושאר מיני תבלין מרגיש האדם טעם תענוג באכילתו יותר ויותר ויש שבח עצום בפת ותבשיל זה מפני שנתוסף ג"כ בו נצוצות קדושה מהתבלין. ואף ע"ז פקח עיניך וראה אמתת הדבר שהטעם ותענוג של אכילת בעלי חיים מורגש יותר ויותר מהרגשת טעם ותענוג של הצמחים וזרעוני אפי' מתובלין והוא לרוב ירידה בהם נצוצות הקדושה יותר ויותר מבצמחים נמצא מזה חכמה ישכילו זאת יבינו שהטעם והתענוג של כל המאכלים אינם גשמיות אך הם רוחניות ונשמה ניתן אל המאכל מעולמות העליונים הקדושים והם הם הנצוצות הקדושות הירדו מעולמות העליונים אל כל הצמחים לפי מדריגת כל א' וא' למינהו כמו הנשמה שניתן בגוף האדם העכור. והנה כשאדם אוכל המאכל בכוונה הנ"ל בהקדמה מס' הגלגולים והיינו לברר נצוצות הקדושה שבמאכל ההוא אז הנצוצות הקדושה שבמאכל ההוא שהם מעולמות העליונים הקדושים מתדבקין בנשמתו שגם היא מעולמות העליונים כי מצא מין את מינו. ועתה הגיע עת דודים וקול התואר נשמיע להסביר לאנוש כערכי ולתארהו במחוגת השכלי איכות הבירור והוא זה כי בטרם יאכל האדם גם רעב ואין כח לא שתה מים ויעוף והאכילה נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה אין זה כ"א מנצוצות הקדושות שהיו במאכל כי גוף המאכל הם קיא צואה בלי מקום עוצם כחו והמאכל עוברת לחוץ אחר כמה שעות של האכילה ועיקר הכח הם מהנצוצות הקדושות שנתדבקו בנשמתו כנ"ל ולמראה עיניו ישפוט ולמשמע אזניו יוכיח באמת כי הלא עינים להם ולו יראו בחוש כשיאכל האדם מדברים שאין בהם נצוצות הקדושה רק מעט מזעיר שם כגון עשבים לא ילך בכח האכילה ההיא כ"כ כמו משאר אכילות שיש בהם נצוצות קדושה הרבה וא"כ אנו רואים בחוש כי כחו וראשית אונו ביתר שאת ויתר עוז באה לו לאדם מפאת הנצוצות הקדושות שבמאכל והנה כשהאדם מעלה הבל יפצה פיו בתורה הקדושה או בתפלה או שילך בכח האכילה ההיא שנתוסף בו מהנצוצות הקדושים לעשות מצות מעשיות מעלה הנצוצות הקדושים ההם למעלה בעולמות הקדושים ממקום שנפלו מקודם ועולים בדברי התורה והתפלה והמצוה שעשה כמבואר למעלה בכמה מקומות בזה"ק וכל דברי האדם מתורה ותפלה בוקעין רקיעין ועאלת לאתר דעאלת למעלה גם כל המצות אשר יעשה האדם הכל עולים למעלה ועולין גם נצוצות הנ"ל לשורשם כמו נשמת הצדיק היא העולה למעלה אל שורשה אחר פטירתו והפשטותו מגשמיות הגופני. עתה הראת לדעת סוד מהות הנצוצות הקדושות ואיכות בירורה בענין המאכל בקיצור נמרץ על דרך הפשוט והמשכיל על דבר ימצא מעצמו טוב טעם בכל פרטי הדברים וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ויראנו נפלאות מתורתו הקדושה אמן:
4
ה׳ואחר הודיעו ספוק צרכינו די ביאור עולה בדבר הלמד מענינו צריכין אנו למודעי אופן המועיל ותנאי הנאו' לו כי הכל לפי תנאו הכתוב בס' הגלגולים שהעיקר לברור ניצוצות באכילתו הוא לימוד התורה על השולחן אז הוא מברר בכונותיו הנצוצות הקדושים מכל המאכל אשר יאכל כנ"ל וזולת למוד התורה בעת אכילתו שיכוין כוונות עצומות בעת אכילתו אינו מועיל להוציא הנצוצות הקדושות מהמאכל לכן מזהיר הזה"ק בהרבה מקומות על למוד התורה על שולחנו ואפס קצהו תראה מאמרים מזה"ק בפרקים הבאים בעז"ה. הנה זכרונו בא לפניך למעלה וממנו תשכילו ותבינו מוסדות גודל מעלת אכילת האדם על הכוונה הנ"ל כי בודאי היה ביכולתו ית"ש ויתעלה לברוא את האדם באופן לבלתי היות סיבת חיותו וקיומו תלוי באכילה ושתי' אף שברא להם גופים אך כוונת הבורא ית"ש ויתעלה בבריאת האדם דוקא על קוטב האכילה ושתיה תלוי אופן חיותו וקיומו בכדי שיתקן האדם בזה תקון גדול ועצום להוציא ניצוצות הקדושות מתוך הקליפות כמו שמתקן תיקון זה בשאר מצות מעשיו' ולימוד התורה והתפלה. ועל ענין זה אמר דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד שאף בדבר גשמיות שהיה עושה לא היתה כוונתו רק להוציא הנצוצות הקדושות שבהם שהם מעולמות העליונים הקדושים. לכן אחיי ורעיי אהובי נפשי יזהר האדם בזה כשיאכל או ישתה ובודאי יהיה לו הנאה ותענוג מאותו האכילה או השתי' יעורר לבו בכל רגע בכל המאכל אשר יאכל או מכל המשקה אשר ישתה יתמה בלבבו ויאמר מה זה ההנאה והתענוג שאני טועם באכילה זו ושתי' זו אין זה כי אם הם הנצוצות הקדושים מעולמות עליונים הקדושים ויחשוב אם מנצוץ קטן א' קדוש שבאותו המאכל או המשקה הגשמיים הגיע לי תענוג והנאה כזה ק"ו הדברים איך יגיע לי הנאה ותענוג אחר פטירתי שאזכה להנו' מזיו כבוד העולמות הקדושי' העליונים שהם עולמות התענוגים בעצמם שמהם לוקח הנצוץ קדוש הקטן הזה הניתן במאכל או במשקה זה אם הייתי מתדבק אף בעז"ה השפל בדברים הרוחנים ממש דהיינו בכוונת התפלה ובלמוד התורה הקדושה ובהודאות ושבחים בתמידות להשם יתעלה ויתרומם ובשאר מצות ולמה לי להתדבק בדברים הגשמיים באכילה ושתי' שאין בהם רק נצוץ אחד קטן של קדושה אז בודאי אם יחשוב בעת אכילתו בזה יבזה תאוות הגופני באכילה ושתי' ולא ישגיח כלל על תאוות גופו המטונף שהוא צרעת ממשכא דחויא ובודאי אם יבא הרהור תאות לבו בעניני עה"ז ירחיק ויבזה התאוה במחשבתו כנ"ל ולעולם ירגיז היצ"ט על היצ"הר ותאוותיו. ובמה שלא ימשוך אחר תאוותיו אף במחשבתו ויבזה אותם בזה יכניע מאוד הקליפות כמ"ש בזה"ק ובר לבב דלא אמשיך רעותי' ולבי' לסטרא אחרא. ובזה"ק פ' תרומה דקל"א ע"א וז"ל גופיהון דצדיקיא דלא אתמשכו בהאי עלמא בתר הנאין דההיא קליפה תקיפא לא שלטא עלייהו רוח מסאבו כלל דהא לא אשתתפו אבתרי' כלום בהאי עלמא וכמה דגופא אתמשך בהאי עלמא בתר ההיא קליפה והנאין וענוגין דילי' ומתקנין לי'. הכי אסתאב בתר דנפקת נשמתי' מני'. גופין דצדקי' דלא מתענגי בהאי עלמא אלא מתענוגי דמצוה וסעודתי שבתין וחגין וזמנין ההו' רוח מסאבא לא יכיל לשלטאה עלייהו דהא לא אתענגו מדילי' כלום והואיל ולא נטלו מדילי' לית לי' רשו עליהון כלל זכאה איהו מאן דלא אתהני מדילי'. עכ"ל. ובודאי אם ישים עליו לבו כנ"ל וידבק תמיד מחשבתו בהבורא ית"ש ויתעלה בודאי לא יאכל ולא ישתה יותר מכדי קיום גופו לבד כדי להפריד עצמו מהגשמיות. והתקנה לזה שיפריד אדם עצמו מהגשמיו' הוא שיזהר שלא יסתכל בעניני עה"ז כלל כי אם בעת צרכו ולא יחשוב בהם כלל אף במחשבתו כי בהסתכלות בעניני העה"ז אף בדבר מאכל ומשקה וכ"ש בדברים אחרים רחמנא ליצלן אף שיחשוב רק במחשבתו הוא מגשם א"ע. וישמח ויגיל האדם מאוד אם יודע בעצמו שזכה למדרגה זו להכניע תאוותיו לכבוד הבורא ית"ש ויתעלה ואל יאמר האדם אוכל ואשתה הרבה על הכוונה הנזכר שהיא כדי להוציא נצוצות קדושה מהם ולהעלותם. אדרבה בהכנעת תאוותיו הוא עובד עבודה תמה יותר ויותר להבורא ית"ש כי בזה מכניע הקליפות וסטרא אחרא ומוציא מהם נצוצות הקדושה יותר ויותר לכן מפליג בזה"ק בהרבה מקומות גודל מעל' תעניתו של אדם שהוא חשוב יותר לפני הבורא ית"ש מכל הקרבנות וכל כוונת הקרבנות היתה כדי להוציא נצוצות הקדושות ולהעלותם כנ"ל בהקדמה מס' הגלגולים. ובזוהר הקדוש פ' משפטים דף קי"ט ע"ב וז"ל זכאה עמא קדישא דאתקריאו עאנא דקב"ה למקרב גרמייהו קרבנין קמי' כמה דאתמר נחשבנו כצאן וקרבין גרמייהו כעאנין בתעניתא דבמעוט חלבא ודמא דתעניתא איהו חשיב יתיר מקרבנא דבעירן דהוה מתמעט דמא וחלבא וכל אינון אמורין ופדרין דמתאכלין כל ליליא. עכ"ל. לכן אף בעת הצורך אדם לאכילה ושתי' דהיינו כשהו' רעב או צמא ורוצה לאכול ולשתות לש"ש לעבוד יוצרו ובוראו ב"ה וב"ש בכח זה אחר אכילתו ושתייתו עכ"ז יזהר מאוד שלא ילך אחר האהבה בתענוגים שטועם באכילתו ובשתייתו שלא יגשם התענוג ההוא אך ישים אליו נפשו ועצמיותו בתענוג ההוא בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה וקראתי לסיבת עונג לקדוש ה' ית"ש ודבר דבר בלבבך לאמר הלא התענוג הזה הם נצוצות הקדושים מעולם התענוג העליון הקדוש ולמה לי להתדבק באוכל זה הגשמי במיעוט תענוג שבא אליה מעולם העליון טוב לי יותר להתדבק בעולם התענוג עליון הקדוש עצמו ויתחיל לחשוב בגדלותו ורוממותו ונפלאותיו אשר עשה היוצר והבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד שברא בחכמתו הנפלאה עולמות עליונים קדושים לאין קץ וסוף ותכלית שמנצוץ אחד קטן קדוש שבא מעולם העליון להמאכל זה יש בו תענוג והנאה וטעם נפלא כזה מי יוכל לשער ולהשיג התענוג של העולמות העליונים הקדושים עצמן ובמחשבה זו יבא לאדם דביקות גודל ועצום באלהותו ית"ש ויתעלה ויגיל וישמח שמחה עצומה ביוצרו ובוראו ית"ש שברא בחכמתו הנפלאה והנשגבה עולמות עליונים קדושים כזה ובמחשבה כזו אדם יושב על שולחנו כאן בעוה"ז השפל והעכור ואוכל בעולם התענוג העליון הקדוש וירגיל אדם א"ע לחשוב בעת ישיבתו לאכול המאכל או בעת שיקח בידו המשקה לשתות מחשבה זו שיש באותו המאכל או המשקה נצוצות הקדושים רוחנים ומהם יטעום התענוג וההנאה באכילתו ובשתיתו ואז בודאי כשיחשוב בזה קודם אכילתו ושתייתו לא יגשם התענוג שהם הנצוצות הקדושים בעת האכילה ושתיה וכל אדם יעשה בזה. ת"ח ולו יאכל ולו ישתה מאומד על הכוונה הנ"ל להוציא מהן הנצוצות הקדושות ולהעלותם אל מקורם ושרשם ובוודאי כשיאכל האדם על הכוונה הנ"ל יקיים הפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד ובכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך ודי בהערה זו. אף שיש שביל טהור בכוונת האכילה מהאריז"ל לאו כל מוחא סובל לכוין עמקי כוונתו והלואי שיכוין האדם הכוונה הכללית הנ"ל עד שיאורו עיניו לגע במעט שכלו ביערת הדבש מהאריז"ל:
5
