יסוד ושורש העבודה, ז; שער הבכורות ט׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Seventh Gate 9
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״זכוונת בהמ"ז
16
י״זמצות עשה מן התורה לברך ברכת המזון ובוודאי החיוב על האדם אפי' ביחיד לברך בכוונה עצומה ובשמחה עצומה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף רי"ח ע"א כתיב טוב עין הוא יברך ודאי בעינא טבא בחדוה ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה דהא מההוא ברכתא ומההוא חידו נתן מלחמו לדל אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין (רמז תקון להשכינה הקדושה) כו' מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין למנדע ארחא דאורייתא כו' מהכי אוליפנא כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוה ברעותא דלבא כד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא לי' גו רזין עלאין בהיכלין קדישין זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמארי וידע שבחא דלהון. עכ"ל בקיצור נמרץ וראוי לאדם לעיין בפנים בזה"ק במאמר זה. אחיי ורעיי אהובי נפשי הביטו נא וראה ראו ולו תדעו כמה פעמים מזהיר את האדם במאמר הזה"ק הנ"ל שיברך בהמ"ז בכוונה ובשמחת הלב דוקא. ושמעו שמוע מלתו על לשונו אמורה מגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים שעושה בזה בכוונתו וביחוד בשמחת לבו איש אשר בברכתו גם גודל שכרו ע"ז כמבואר הכל שם. ועתה מה לי פה עוד להעיר אוזן אנשים ואני עני מדעת נבזה וחדל אישים מה עוד לזעוק את פני בני אדם הלא די לבא מן הדין מאמר הזה"ק הערה עצומה ונפלאה. וז"ל הז"ח דף ס"ח ע"ב מאן דמברך בהמ"ז חדי לעילא וחדי לתתא ואצטרך לברך בחדוה וברעותא דלבא בגין למחדי כו'. עכ"ל בקיצור. ודי הערה בזה:
17
י״חברכה א' ברכת הזן לשון אבודרה"ם
וז"ל תמיד לא חסר לנו על שם וארבעי' שנה בלכתם במדבר לא חסר. ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בקשה היא על שם לא יחסר לחמו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא לדלג תיבת שם א"ל בנוסח כי אל זן ומפרנס אך ע"פ כהאריז"ל הנוסח העקרי כי הוא אל זן כו' וכ' ג"כ בה כוונה עצומה:
וז"ל תמיד לא חסר לנו על שם וארבעי' שנה בלכתם במדבר לא חסר. ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בקשה היא על שם לא יחסר לחמו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא לדלג תיבת שם א"ל בנוסח כי אל זן ומפרנס אך ע"פ כהאריז"ל הנוסח העקרי כי הוא אל זן כו' וכ' ג"כ בה כוונה עצומה:
18
י״טברוך אתה ה' הזן את הכל. לא יחטוף אחריה תיכף להתחיל ברכה שני' עד שיפרש ההודאה במחשבתו מה שהוציא מפיו ובשפתיו ויתן הודאה עצומה בשמחה עצומ' במחשבתו להבורא ית"ש על שהוא זן ומפרנס כל העולם בחסדיו וברחמיו. וגם עניית אמן של המסובין יהיה בהודאה ובשמחה עצומה בכוונה זו:
19
כ׳ברכה שנייה היא ברכת הארץ
וז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא גם כן בטור בסי' קפ"ו תניא רא"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל בריתך שחתמת בבשרנו). ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל תורתך שלמדתנו) ולאבא לחלוק אלא להוסיף. ר' אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף (פרש"י בתחלה נודה לך ה"א ובסוף ועל כולם ה"א אנחנו מודים לך. וז"ל הטור וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו והוא ג"כ שם בגמרא. וכתב עוד הטור וז"ל כתב אחי ר' יחיאל ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר אי למצוה ונ"ל כיון דבהמ"ז דאורייתא לעכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש עכ"ל הטור. עתה עם סגולה קדושי עליון אחי ורעי אדברה נא שלום בך לחזור על כל פרטי ההודאות שחייבו אותנו חז"ל בקבלתם מפה אל פה עד מרע"ה מסיני להזכיר בברכה זו של ברכת הארץ בחיוב גמור ולעכובא כנ"ל בטור. ההודאה שבתחלת הברכה שחייבו להזכיר בנוסח שאנו אומרים נודה לך ה' אלהינו. הנה אהובי נפשי אחיי ורעיי אם יאמר האדם תיבות אלו בשפתיו לבד נודה לך ה"א ולבו בל עמו לשים בלבו ההודאה של פי' המלות האלו איך אדם יוצא י"ח בפתח פתחי פיו ולבו לא נכון עמו במה שחייבו אותו בגמרא הנ"ל שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף כי בודאי היתה קבלה בידם איש מפי איש עד מרע"ה שתיכף בתחלת הברכה צריך האדם ליתן הודאה זולת ההודאה שבסוף הברכה ועל כלם אנחנו מודים לך ואיך נקראת הודאה כיון שלבו רחוק ממנו ועיקר ההודאה היא שמחה שבלב כנ"ל ע"פ שכל פשוט ודי בזה ונחזור על חיוב השני שחייבו להזכיר בברכה זו והוא שאר"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח בודאי כוונת ר"א ג"כ שחיוב גמור עלינו ליתן הודאה עצומה בברכה זו להשם יתעלה על שהנחיל אותנו ארץ חמדה טובה ורחבה כזו לנחלה וירושה עולמות באהבת ה' את אבותינו ואותנו ואם יאמר האדם תיבות האלו רק בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו איך יוצא י"ח:
וז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא גם כן בטור בסי' קפ"ו תניא רא"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל בריתך שחתמת בבשרנו). ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל תורתך שלמדתנו) ולאבא לחלוק אלא להוסיף. ר' אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף (פרש"י בתחלה נודה לך ה"א ובסוף ועל כולם ה"א אנחנו מודים לך. וז"ל הטור וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו והוא ג"כ שם בגמרא. וכתב עוד הטור וז"ל כתב אחי ר' יחיאל ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר אי למצוה ונ"ל כיון דבהמ"ז דאורייתא לעכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש עכ"ל הטור. עתה עם סגולה קדושי עליון אחי ורעי אדברה נא שלום בך לחזור על כל פרטי ההודאות שחייבו אותנו חז"ל בקבלתם מפה אל פה עד מרע"ה מסיני להזכיר בברכה זו של ברכת הארץ בחיוב גמור ולעכובא כנ"ל בטור. ההודאה שבתחלת הברכה שחייבו להזכיר בנוסח שאנו אומרים נודה לך ה' אלהינו. הנה אהובי נפשי אחיי ורעיי אם יאמר האדם תיבות אלו בשפתיו לבד נודה לך ה"א ולבו בל עמו לשים בלבו ההודאה של פי' המלות האלו איך אדם יוצא י"ח בפתח פתחי פיו ולבו לא נכון עמו במה שחייבו אותו בגמרא הנ"ל שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף כי בודאי היתה קבלה בידם איש מפי איש עד מרע"ה שתיכף בתחלת הברכה צריך האדם ליתן הודאה זולת ההודאה שבסוף הברכה ועל כלם אנחנו מודים לך ואיך נקראת הודאה כיון שלבו רחוק ממנו ועיקר ההודאה היא שמחה שבלב כנ"ל ע"פ שכל פשוט ודי בזה ונחזור על חיוב השני שחייבו להזכיר בברכה זו והוא שאר"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח בודאי כוונת ר"א ג"כ שחיוב גמור עלינו ליתן הודאה עצומה בברכה זו להשם יתעלה על שהנחיל אותנו ארץ חמדה טובה ורחבה כזו לנחלה וירושה עולמות באהבת ה' את אבותינו ואותנו ואם יאמר האדם תיבות האלו רק בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו איך יוצא י"ח:
20
כ״אגם הזכרת י"מ ועל שהוצאתנו ה"א מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים. הנה אף שלא נזכר בגמרא חיוב הזכרה זו אך בודאי כשתיקון יהושע מטבע ונוסח ברכה זו של ברכת הארץ כנזכר בגמרא בודאי תיקן הזכרת י"מ ג"כ ובודאי חיוב על האדם ליתן הודאה עצומה ע"ז בלבו ובשפתיו ועיקר ההודאה היא בלב. ונחזור על החיוב השלישי שנזכר בגמרא נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית וזה שאנו אומרים ועל בריתך שחתמת בבשרינו והוא ברית המילה אות ברית קודש מבטח בטוחי חותם קדש לה' שהיא לנו לאות שהבורא ית"ש כרת עמנו ברית להיות לנו לאלהים ואנחנו נהיה לו לעם וע"י כריתות ברית המילה נתן לאברהם אבינו ע"ה ארץ הקדושה להיות לו לנחלה אחוזת עולם לו ולזרעו אחריו ולעולמי עד. עתה אתם ברוכי ה' זרע בנים לא ישקרו פלס מעגל דרכיך פלס במאזני משפט לה' כי גדול יום ה' כקרב למשפט אחר פטירתו מעה"ז אם ישאלו את האדם נתת הודאה עצומה כל ימי חייך בבהמ"ז להשם יתעלה על שבחר אותך לחלקו וגורלו הקדוש וחתם בבשרך ברית והוא ית' ויתעלה אלוה ואדון ומלך ופטרון איך ישא פניו אם אמר כל ימיו התיבות רק בפיו ובשפתיו בלבד ולא שם אל לבו כלל ההודאה על כל הנ"ל אוי לאותו בושה:
21
כ״בוז"ל הזה"ק זכאין אנון ישראל דקב"ה יהיב לון אות קיימא ועוד כמה מאמרים אך לקצר אני צריך. גם בגמרא הקדושה מבואר גודל מעלת חותם ברית זה ואיך לא יתלהב לב האדם בהודאה זו להשם יתעלה ויתרומם ודי בהערה זו. ונחזור על החיוב הרביעי שנזכר בגמרא ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה וזה שאנו אומרים ועל תורתך שלמדתנו שנתן לנו תורתו הקדושה והתמימה שקדמה לעולם אלפים שנה בכדי שבה נזכה לחיי העה"ב ולכל טוב הצפון. וגם באמירתו ועל חוקיך שהודעתנו שהם המצות הקדושים שצוה אותנו שבהם נזכה ג"כ לכל טוב הצפון. וגם באמירתו ועל חיים חן וחסד שחוננתנו ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו כו' איך יוצא האדם ידי חובת הודאה אם אומר כל הנ"ל התיבות מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו בהודאה זו. אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה ונחזור ג"כ על חיוב ההודאה שבסוף הברכה שנזכר בגמרא ר' אבא אמר צריך שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף. והוא שאנו אומרים ועל הכל ה"א אנחנו מודים לך כו' ובודאי כך מקובל איש מפי איש עד משרע"ה שצריך ליתן דוקא הודאה שנית בסוף הברכה ג"כ דרך כלל על כל הטוב שפרט מקודם ולא די לו בהודאה שבתחילת הברכה נודה לך ה"א. ובודאי צריך שיתן בהודאה זו השני' הודאה עצומה במחשבתו ובלבו יותר ויותר הודאה כלליות על כל הטובות שזכר עד הנה. אחיי ורעיי אהובי נפשי שימו לבבכם לכל הדברים אשר ראו בעיני אדניה אשר לא שם לבו למוצא שפתיו וע"כ יהגה לבו תבונות בכל ההודאות הנזכר בברכה זו לצאת בזה ידי חובת גברא שחייבוהו חז"ל בגמרא הקדושה כהוגן וכהראוי היינו כשיאמר האדם ההודאה שבהתחלת הברכה נודה לך ה"א יכניס בלבו שמחה עצומה בהודאה זו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואח"כ מונה והולך הוא הטובות שהיטיב עמנו על שהנחלת לאבותינו ארץ כו' ויכוין בכל פרט ופרט של הטוב ההוא כמבואר למעלה ע"פ שכל פשוט. ואחר כל פרטי הטובות כשיאמר הודאה שני' שהיא ועל הכל ה"א אנחנו מודים לך כו' יכניס בלבו שמחה עצומה יותר ויותר בהודאה זו דרך כלל על כל פרטי הטובות שזכר עד הנה. ודעת לנפשך ינעם במה שתקנו חז"ל בנוסח ברכה זו ההודאה תחלה וסוף היא ממש כדרך הנהגת העולם איש את רעהו כי הלא עינינו רואות ראי' חושיות ושכלית באדם שנותן תשואות חן חן לחבירו על איזה טובה שעשה עמו ומה גם על טובות הרבה נותן לו הודאה דרך כלל בתחילה קודם שמפרט טובותיו שעשה עמו והרי אומר לו בלב שלם ובנפש חפיצ' ובשמחה רבה בזה הלשון אני נותן לך אחי ורעי שבח והודאה על הטוב שעשית עמדי ופורט פרטי הטובות בזו בזו ובזו. הנה בודאי בעת שמפרש ופורט אותם הטובות מפרש אותם בשמחה עצומה ובלבו בוער ההודאה והשבח לחבירו על כל טובה וטובה בפני עצמה שעשה עמו ואחר שפרט כל הטובות ורוצה לפרוש מאתו ולילך לדרכו אז נותן לו עוד הודאה דרך כלל בשמחה עצומה ובלב שלם יותר ויותר ואומר לו בזה"ל אחי ורעי אדברה נא שלם בך על כל הטובות שעשית עמי אני נותן לך שבח והודאה ומברך אותו אח"ז בלב שלם ושמוח עד מאוד ברכה הגונה וכוללה במלות קצרות ופורש מאתו והולך לדרכו זאת חקרנוה כן היא. ועל הנהגה זו ממש תקנו לנו חז"ל נוסח ברכה זו הודאה תחלה וסוף ופרטות הטובות באמצע ואחר הודאה שנית נותן ברכה להשם יתעלה היינו בתיבות יתברך שמך בפי כל חי לכן יזהר האדם לומר ברכה זו במתון ליתן ריוח והפסק בין כל טובה וטובה כדי ליתן הבחנה בין ענין לענין הטובה ההיא להכניס ג"כ בלבו הודאה בשמחה עצומה על הטובה שהוציא בשפתיו ולא יתחיל לפרט בפיו טובה שני' עד שהוא נותן הודאה לשעבר בלבו. (יתברך שמך בפי כלחי תמיד ל"ו) בתיבות אלו יכניס צער גדול בלבו ואנו מתפללים על ביאת משיח ב"ב ואז יכירו וידעו כל דרי תבל אפילו באיים רחוקים שאתה הוא ה' א' יחיד ומיוחד אפס זולתו זהו יתברך שמך בפי כלחי היינו בין כל מין האנושי ולא יחולל שמך הגדול עוד (ככתוב ואכלת וכו'). וחתימת הברכה (ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון) יאמר ג"כ בהודאה עצומה בשמחה עצומה בלבו מאוד על ארץ הקדושה שנתן לנו וגם על המזון אף שבגמרא מפרש שפירושו ארץ דעבדא מזון עכ"ז ראוי לאדם לכוין ג"כ על המזון שנתן לו בזה השעה. ודי בזה:
22
כ״גברכה ג' בונה ירושלים
ז"ל הטור בסי' קפ"ח שלישית בונה ירושלים ודוד ושלמה תקנום דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול ולאו למימרא שלא ברכו אותה עד שבא דוד ושלמה דהא דריש להו כולהו מקרא אלא הם תקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל כו' וצריך להזכיר בה מלכות דוד וזהו שאמר ועל מלכות בית דוד משיחך. עכ"ל הטור בקיצור:
ז"ל הטור בסי' קפ"ח שלישית בונה ירושלים ודוד ושלמה תקנום דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול ולאו למימרא שלא ברכו אותה עד שבא דוד ושלמה דהא דריש להו כולהו מקרא אלא הם תקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל כו' וצריך להזכיר בה מלכות דוד וזהו שאמר ועל מלכות בית דוד משיחך. עכ"ל הטור בקיצור:
23
כ״דהנה אחיי ורעי אם ברכה זו ג"כ מדאורייתא ודוד ושלמה בנו תקנו לנו המטבע והנוסח בודאי לא יצא אדם י"ח אם יאמר ויבקש בקשה זו בפיו ובשפתיו בלבד בלא לב ולב ידבר ר"ל לכן בין כל בקשה ובקשה יתן הפסקה וריוח קצת ויכניס צער גדול בלבו היינו בתיבות רחם נא ה"א על ישראל עמך יכניס צער גדול בלבו. ובתיבות ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך יכניס ג"כ צער גדול בלבו על זה שהם חרבים עתה מתי תבנו עוד. ובתיבות ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו יכניס ג"כ צער גדול בלבו עד מתי בית מקדשינו ותפארתינו יהיה לחרבה ומתי יבנה שנוכל להקריב בו את קרבנות חובותינו בכדי שיבא מזה נחת רוח ליוצרינו ובוראנו ב"ה וב"ש ואשרי מי שיוכל להוריד דמעות מים יורדה עיניו על שבר ושבר יחדיו יודבקו הנזכרים בזה בכל בקשה ובקשה יודע כמובא למעלה בפ' הקודם מאמר מזה"ק פ' תרומה גודל החיוב לדאג ולצער עצמו על השלחן צער חרבן בית מקדשינו וביחוד בברכה שנתקנה ביחוד ע"ז וסיומא דמלתא במאמר הנ"ל ובגין ההוא עציבו דאיהו קא מתעצב כו' קב"ה חשיב עליה כאלו בנה ביתי' ובנה כל אינון חרבי דבי מקדשא זכאה חולקיה עכ"ל. וביחוד בחתימת הברכה כשיאמר ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו בא"י כו' יאמר בכוונה עצומה ובשברון לב עד מאוד ויענה ג"כ אמן אחר ברכת עצמו בכוונה עצומה ויכוין באמן זה שני כוונות הא' תפלה הב' הודאה אמן הלואי שיבנה ירושלים מהרה וראוי להודות לך ית"ש שבודאי אתה הוא הבונה ירושלים לעתיד:
24
כ״הברכה ד' הטוב והמטיב
ז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא ג"כ בטור סי' קפ"ט וז"ל ארבב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה ב' מלכות בר מדידא חדא בשביל בונה ירושלים דכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי היה להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל מלכות בית דוד. עוד ז"ל הטור הלכך תקנו להזכיר בהטוב ומטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטובות וזה נוסחא בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו כו'. המלך הטוב הרי ג' מלכיות. וג' הטובות המלך הטוב והמטיב לכל הוא ייטיב לנו ואדני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר בזה הסדר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כדרך. שאומר הגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו עכ"ל הטור מגמרא דברכות הנ"ל. אחיי ורעיי ראו עתה כי ברכה זו אף שאינה מדאורית' רק מדרבנן הלא עינינו רואות שתקנו חז"ל ברוח קדשם במפקד ובמנין מספר ג' מלכיות וג' הטובות וג' גמולות דוקא לא פחות ולא יותר וב' מלכיות אחרונות תקנו להשלמת שני ברכות אחרונות של ברכת המזון שהם מדאורייתא והם ברכת הארץ ובונה ירושלים שלא נזכר בהם מלכות. והנה בודאי השלמה בעי כוונה ואינו אדם יוצא ידי חובתו במשא דבר ה' על שפתיו ולבו בל עמו בהשלמת שני המלכיות של תשלומין עד שיאמר אותם בכוונה עצומה ממש כמו מלכות דפתיחת שאר איזה ברכה הצריכה שם ומלכות בקבלת מלכות שמים שלימה לקבל אותו ית"ש ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך אם האדם מזכיר אותם בלא לב ולב ידברו ואינו מכוון ממש לנוכח השם יתעלה ויתרומם מלכנו אתה או המלך הטוב אתה בודאי מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול מאחר שלא היה כוונתו לכך בתיבת מלכנו כוונתה העיקרית כנ"ל אין חילק כלל בין תיבה זו לתיבה אחרת לכן יתן האדם אל לבו שנתחייב להזכירם כאן בחיוב גמור להשלמת שני מלכיות של שני ברכות אחרונות של ברכת המזון כנ"ל וכן בג' הטובות וג' גמולות שחייבו אותנו חז"ל הודאה זו בברכה זו דוקא בודאי אין אדם יוצא ידי חובתו בהם אם לא כיון בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בכל ג' הטובות וג' גמולות ודי בהערה זו. וז"ל האבודרה"ם ואמרינן בפ' שלשה שאכלו שברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (פי' ב"ד של רבן גמליאל הזקן שביבנה תקנוה) על הרוגי ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים והיו בה אלפים רבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כלם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארו נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתענית ובזבז אוצרותיו עד שנתנה להם רשות לקברם ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת הטוב שלא הסריחו כל אותו זמן שנשארו על פני האדמה והמטיב שנתנו לקבורה דהיינו טובה על טובה ותקנוה בסעודה לפי שהוא מקום השמחה ולכן תקנוה ג"כ על שנוי היין ועל שמועות טובות ועל הגשמים. ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוהו אצל בונה ירושלים עכ"ל האבודרה"ם. לכן כיון שעיקר תקנת ברכה זו על הרוגי ביתר ראוי לכוין בג' הטובות כשאומר הוא הטיב יכוין במחשבתו בזה"ל הוא הטיב להרוגי ביתר שלא הסריחו ושנתנו לקבורה ואני נותן לך ית"ש הודאה עצומה ע"ז הטובה. הוא מטיב עתה בכל טובות לעם ישראל ויתן ג"כ הודאה עצומה במחשבתו ע"ז. הוא ייטיב לנו תפל' אלהבא וכן בג' גמולות יכוין ג"כ כוונה זו ממש ודי בזה. הרחמן הוא כו' אף שלא נזכרו כל נוסחות הרחמן בגמרא מ"מ בודאי נתקנו מקדמונים והובא ג"כ בטור מענינ' וע"כ ראוי לומר אותם בכוונה עצומה ופסוק (פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון) בנוסח ספרד נתקן פסוק זה בברכות הזן קודם החתימה וזה נוסחת' ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא"י הזן את הכל והאריז"ל כתב ע"ז כוונה עצומה מאוד ומזה אנו למדין שעיקר נוסחת ברכת הזן נתקנה כן להזכיר פסוק פותח את ידיך קודם החתימה ואנו אף שמנהגינו שלא להזכיר פסוק זה קודם חתימת ברכת הזן מטעם הכלבו שמביא הב"י בסי' קפ"ז ואף שלא נראה סברתו להב"י ועיי"ש עכ"פ למנהגינו שנתקנה לו' פסוק זה בסוף ברכת המזון חיוב גדול על האדם לומר אותה בכוונה עצומה כי פסוק זה מעיקר נוסחת ברכת הזן כנ"ל ויזהר לשגר הכוס לאשתו ולאנשי ביתו כי הוא דינא דגמרא מעשרת דברים שנאמרה בכוס של ברכה ונזכר גם בזה"ק בהרבה מקומות גם כל המסובים לשתות מכוס של ברכה כמבואר בזה"ק פ' וירא ד' ק"ד ע"א וז"ל בעי ליה לב"נ למשתי מההוא כסא דברכה בגין דיזכי לההיא ברכה דלעילא עכ"ל בקיצור:
ז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא ג"כ בטור סי' קפ"ט וז"ל ארבב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה ב' מלכות בר מדידא חדא בשביל בונה ירושלים דכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי היה להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל מלכות בית דוד. עוד ז"ל הטור הלכך תקנו להזכיר בהטוב ומטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטובות וזה נוסחא בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו כו'. המלך הטוב הרי ג' מלכיות. וג' הטובות המלך הטוב והמטיב לכל הוא ייטיב לנו ואדני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר בזה הסדר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כדרך. שאומר הגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו עכ"ל הטור מגמרא דברכות הנ"ל. אחיי ורעיי ראו עתה כי ברכה זו אף שאינה מדאורית' רק מדרבנן הלא עינינו רואות שתקנו חז"ל ברוח קדשם במפקד ובמנין מספר ג' מלכיות וג' הטובות וג' גמולות דוקא לא פחות ולא יותר וב' מלכיות אחרונות תקנו להשלמת שני ברכות אחרונות של ברכת המזון שהם מדאורייתא והם ברכת הארץ ובונה ירושלים שלא נזכר בהם מלכות. והנה בודאי השלמה בעי כוונה ואינו אדם יוצא ידי חובתו במשא דבר ה' על שפתיו ולבו בל עמו בהשלמת שני המלכיות של תשלומין עד שיאמר אותם בכוונה עצומה ממש כמו מלכות דפתיחת שאר איזה ברכה הצריכה שם ומלכות בקבלת מלכות שמים שלימה לקבל אותו ית"ש ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך אם האדם מזכיר אותם בלא לב ולב ידברו ואינו מכוון ממש לנוכח השם יתעלה ויתרומם מלכנו אתה או המלך הטוב אתה בודאי מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול מאחר שלא היה כוונתו לכך בתיבת מלכנו כוונתה העיקרית כנ"ל אין חילק כלל בין תיבה זו לתיבה אחרת לכן יתן האדם אל לבו שנתחייב להזכירם כאן בחיוב גמור להשלמת שני מלכיות של שני ברכות אחרונות של ברכת המזון כנ"ל וכן בג' הטובות וג' גמולות שחייבו אותנו חז"ל הודאה זו בברכה זו דוקא בודאי אין אדם יוצא ידי חובתו בהם אם לא כיון בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בכל ג' הטובות וג' גמולות ודי בהערה זו. וז"ל האבודרה"ם ואמרינן בפ' שלשה שאכלו שברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (פי' ב"ד של רבן גמליאל הזקן שביבנה תקנוה) על הרוגי ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים והיו בה אלפים רבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כלם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארו נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתענית ובזבז אוצרותיו עד שנתנה להם רשות לקברם ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת הטוב שלא הסריחו כל אותו זמן שנשארו על פני האדמה והמטיב שנתנו לקבורה דהיינו טובה על טובה ותקנוה בסעודה לפי שהוא מקום השמחה ולכן תקנוה ג"כ על שנוי היין ועל שמועות טובות ועל הגשמים. ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוהו אצל בונה ירושלים עכ"ל האבודרה"ם. לכן כיון שעיקר תקנת ברכה זו על הרוגי ביתר ראוי לכוין בג' הטובות כשאומר הוא הטיב יכוין במחשבתו בזה"ל הוא הטיב להרוגי ביתר שלא הסריחו ושנתנו לקבורה ואני נותן לך ית"ש הודאה עצומה ע"ז הטובה. הוא מטיב עתה בכל טובות לעם ישראל ויתן ג"כ הודאה עצומה במחשבתו ע"ז. הוא ייטיב לנו תפל' אלהבא וכן בג' גמולות יכוין ג"כ כוונה זו ממש ודי בזה. הרחמן הוא כו' אף שלא נזכרו כל נוסחות הרחמן בגמרא מ"מ בודאי נתקנו מקדמונים והובא ג"כ בטור מענינ' וע"כ ראוי לומר אותם בכוונה עצומה ופסוק (פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון) בנוסח ספרד נתקן פסוק זה בברכות הזן קודם החתימה וזה נוסחת' ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא"י הזן את הכל והאריז"ל כתב ע"ז כוונה עצומה מאוד ומזה אנו למדין שעיקר נוסחת ברכת הזן נתקנה כן להזכיר פסוק פותח את ידיך קודם החתימה ואנו אף שמנהגינו שלא להזכיר פסוק זה קודם חתימת ברכת הזן מטעם הכלבו שמביא הב"י בסי' קפ"ז ואף שלא נראה סברתו להב"י ועיי"ש עכ"פ למנהגינו שנתקנה לו' פסוק זה בסוף ברכת המזון חיוב גדול על האדם לומר אותה בכוונה עצומה כי פסוק זה מעיקר נוסחת ברכת הזן כנ"ל ויזהר לשגר הכוס לאשתו ולאנשי ביתו כי הוא דינא דגמרא מעשרת דברים שנאמרה בכוס של ברכה ונזכר גם בזה"ק בהרבה מקומות גם כל המסובים לשתות מכוס של ברכה כמבואר בזה"ק פ' וירא ד' ק"ד ע"א וז"ל בעי ליה לב"נ למשתי מההוא כסא דברכה בגין דיזכי לההיא ברכה דלעילא עכ"ל בקיצור:
25