יסוד ושורש העבודה, ז; שער הבכורות י׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Seventh Gate 10

א׳

ב׳

ג׳

ד׳

ה׳

ו׳

ז׳

ח׳

ט׳

י׳

י״א

י״ב

י״ג

י״ד

ט״ו

ט״ז

י״ז

י״ח

י״ט

כ׳

כ״א

כ״ב

כ״ג

כ״ד

כ״ה

כ״וכוונת ברכת הנהנין

כ״זהנה זה בא כבר כמה פעמים למעלה בשערים הקודמים מגודל מעלת מחשבות קדושות של האדם שכל מחשבה קדושה הן של איזה תפלה הן של איזה הודאה עולה למעלה בעולמות העליונים והבורא ית"ש מתפאר בה בכל העולמות אך עכ"ז בכל ההודאות ובכל התפלות צריך שניהם הדבור והמחשבה כמבואר למעלה מזה"ק לכן ירגיל האדם א"ע בתמידות במחשבות קדושות בהודאות ובתפלות וביחוד בעת ובשעה שמסדר שבחיו של יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה בפיו ובשפתיו כגון ברכות הנהנין וכיוצא ראוי לו להוסיף הודאה במחשבתו יותר ויותר. וגודל מעלת ברכת הנהנין וצורך הכוונה בהם מבואר בזה"ק פ' עקב ד' ר"ע ע"ב וז"ל פקודא י"ח דא לברכא ליה לקב"ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא ואי לא בריך אקרי גזלן לגבי קב"ה דכתיב גזל אביו ואמו והא אוקמוה חבריא כו' ואנון ברכאן אריק ב"נ באנון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכן כל אנון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין ואתברכאן כלהו כחדא. וע"ד אצטרך ב"נ לשואה רעותי' ברזא דברכאן בגין דיתברכון כו' כלא כחדא ומאן דמברך לקב"ה אתברך ונטיל חולקיה מאנון ברכאן בקדמיתא דכל עלמא לתתא כיון דשמא דקב"ה מתברך מתמן נחית ושרא על רישיה חולקא קדמאה כו' כיון דההיא ברכה אתי' ושרייא על רישי' מתמן אתפשט בכל עלמא בשעתא דאנון ברכאן נחתין מתעטרן גו חקל תפוחין קדישין (רמז לשכינה הקדושה) ופגעי בהו כמה דרגין דממנן בעלמא ונחתא בהו ואמרי ומכרזי דא הוא דרונא דשדר פלוני לקב"ה כו' עכ"ל בקיצור. וסיום המאמר כבר העתקתי בשער הב' פרק ז' ועיי"ש. והנה עיניכם רואות אחיי ורעיי ידידי השם ואהובי נפשי את כל תוקף גדלו ומעלתו של ברכת הנהנין שבזה גורם שפע בכל העולמות כנזכר בזה"ק הנ"ל ואינון ברכאן אריק ב"נ באינון מלין מההוא מקורא עלאה ואתברכין כל אנון דרגין ומקורין ואתמליין לארקא על כל עלמין. והנה בודאי אחר כוונת הלב הן הן הדברים כי הן אומר והן דברים בלי נשמע קולם והבין של אמירת הברכה בלבו ובמחשבתו בכוונה בודאי אינו גורם השפע בכל העולמות. כמבואר באר היטיב בל' הזה"ק הנ"ל וע"ד אצטרך ב"נ לשואה רעותי' ברזא דברכאן בגין דיתברכון כו' הרי לפניך מפורש יוצא מפי הזה"ק שצריך דווקא כוונת הלב בברכה. ואף שהזה"ק הפריז על מדותיו במדה גסה לשואה רעותי' ברזא דברכאן שצריך האדם לכוין בסוד הברכה בסדר המדריגה וספירות העולמות העליונים כפי שמפרש שם להלן אך לאו כל אדם זוכה לחזות בנועם דבר סתר ולאו כל מוחא סביל דא לכוין כוונות עמוקות ונפלאות ואין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו ואת אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה ובמה שהורשת התבונן כפי אשר תשיג יד שכלך והאלהים חשבה לטובה כאלו התכוין בכל הכוונות שכוונו אנשי כה"ג. והנה כוונות פשטיות שיבואר לפנינו בעז"ה יכול כל אדם לכוין בהם ולכן כל אדם חייבים עליו לכוין בהם כדי שלא ימנע טוב מבעליו היינו כל העולמות שיגרום להם שפע טוב בברכתו כנ"ל בזה"ק. (אחי ורעי) אתה תחזה אורח חיים למעלה למשכיל בפ"ב משער הזה שירגיל האדם את עצמו לחשוב מחשבות בעת ישיבתו לאכול המאכל או בעת שיקח בידו את כוס השתיה מחשבה המועלת שיש במאכל ההוא או במשקה ההיא נצוצות הקדושים רוחני' ומהם יטעום התענוג וההנאה באכילתו או בשתיתו ואז בודאי כשיחשוב בזה קודם אכילתו ושתיתו לא יגשם התענוג ההוא שהם הנצוצות הקדושים בעת האכילה והשתיה כדת וכל אדם יעשה עצמו בזה ת"ח ולו יאכל ולו ישתה מאומד על הכוונה הנ"ל להוציא מהן נצוצות הקדושים ולהעלותם אל מקורם ושרשם. ואח"כ יברך ברכה הראויה לה לפרי העץ או לפרי האדמה או למיני מזוני ויחשוב במחשבתו בשמחה עצומה גבורות ה' גבורות ה' בזה הבריאה וחכמתו הנפלאה בזה איך נתהוה פרי זו או תבואה זו במאמרו ית"ש ויתעלה זכרו לעד וכזה יכוין בכל ברכת הנהנין אף בשתית המים אחר ברכת שהכל. גם בשעת אכילת הפרי הן פרי אילנות או אדמה או פת הבאה בכיסנין ונהנה מאו' ממיתוקה ומטעמה יחשוב בלבבו כנ"ל בפ"ב הלא זה יערב לחכי כנופת צופים אין זה כ"א הם הנצוצות הקדושים מעולמות העליונים ואם מניצוץ קטן שבמאכל או במשקה ההיא מורגש כ"כ תענוג איך התענוג ההוא גדול בעולמות העליונים הקדושים בעצמם שמהם לוקח הניצוץ קטן הקדוש הזה ומי יתן והיה לבבי שלם עם ה' לחזות בנועם התענוג ההוא. ויעלה על מחשבתו גבורות ה' וחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בבריאה זו הפרי אילן או אדמה בטעמה המתוקה. וביחוד בשעה שאדם רעב מאוד או צמא מאוד כאיל תערוג על אפיקי מים שאז בודאי נהנה מאוד מהמאכל או מהמשקה אף במשען לחם לבד ובמשען מים אזי יחשוב במחשבתו כוונה הנ"ל בשמחה עצומה ויכוין לתת בזה הכוונה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה. ודי בזה. גם יזהר האדם בכוונות כל ברכה אחרונה של ברכת הנהנין וביחוד בברכה מעין שלש שהיא מדאורייתא כמו ברכת המזון. וכשיסיים בברכת בורא נפשות רבות ברוך חי העולמים יכוין במחשבתו בשמחה עצומה שאתה מחיה כל העולמות ובהעדר שפע קדשך אפי' רגע אחד יתבטלו והיו כלא היו. (ואבודרה"ם) כתב וז"ל בתלמודא דידן אינו מזכיר בה חתימה אבל בירושלמי חותם בה ברוך אתה ה' חי העולמים וכן חותם בה בסדר רבינו סעדיה וכן היה נוהג הרא"ש עכ"ל. וכן שמעתי מגדולי ארץ שחותמין ג"כ ברכה זו בשם. (הנה) שמוע שמעתי ותרגז בטני לקול הקריאה תצילנה אזני על קצת בנ"א שאינם נזהרים לברך ברכה אחרונה אחר שתיית מים או לאותה בושה כי הוא דינא דגמרא לפי פרש"י במסכת ברכות דף מ"ה ועיי"ש והוא חיובה בטור ובש"ע סי' ר"ד בלי שום חולק. (וראוי) לאדם לחנך בזה בניו הקטנים משיתחילו לדבר וחנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה כי בעו"ה ראיתי שערוריה אין איש שם על לב כמה וכמה בני בעלי תורה ולא ידעו כלל אף הנוסח של ברכת בורא נפשות ואצ"ל ברכה מעין שלש והנה דרדקי דבי רב רבים ישתו מים ושאר משקים כמה פעמים ביום ואין יודעים לברך וגורם העדר נחת רוח מיוצרו ובוראו ית"ש שהיה מן המוכן לבוא לית"ש בברכותיו של בנו הבל נקי שאין בו חטא ובודאי עתיד האב ליתן את הדין ע"ז כי כפי גודלו של שכר מביאיהן בחנוך עבודת בוראנו ית"ש כן גודל ענשו ר"ל למי שאינו משגיח ע"ז. וז"ל הזה"ק פ' וישב דף קפ"ח ע"ב כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים בגין דיכיל למילף להו ארחוי דקב"ה ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי כדכתיב אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבשו כי ידברו את אובים בשער לא יבשו בההוא עלמא בזמנא דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלויה דלית לך אגרא טבא בההוא עלמא כההוא דאוליף ליה לברי' דחילו דמארי' בארחוי דאורייתא עכ"ל בקיצור ודי בהערה זו. וראוי להעלות ג"כ על הכתב ללמד לאנוש כערכי בענין ההודאה מחשבת האדם בברכת הנהנין שאם אכל אדם כמה מאכלים ואח"כ שתה משקין ועל כולם הברכה אחת היא לך שבא באחרונה ברכת בורא נפשות רבות וכוונתו היה לפטור כל האכילות והשתיות באחרונה בברכה כאחת אז ראוי לכוין בתיבות על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי על כל מיני אכילה שאכל ועל כל מיני שתי' ששתה היינו שיפרט במחשבתו ההודאה בשמחה עצומה בזה הלשון אני נותן לך ית"ש הודאה על אכילה זו וזו שאכלתי ונהניתי ועל שתיה זו וזו ששתיתי שאתה הבורא ית"ש ברא אותם להחיות בהם נפש כל חי וגם אני החייתי את נפשי בהם לעבודתך הקדושה ואחר כן יסיים ברוך חי העולמים בשמחה עצומה בכוונה. ובודאי ראוי לכל איש הישראלי מעם קדוש ליתן הודאה ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה זכרו לעד על כל הנאה והנאה בפ"ע שנהנה מהיצירה והבריאה שיצר וברא הבורא ית"ש בעולם ולא יפטור עצמו בברכה כלליות במחשבתו על כמה הנאות שנהנה ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאוד שלא יברך שום ברכה עד שיהיו ידיו נקיים לגמרי שלא יהא בהם שום לכלוך ח"ו וכבר מובא למעלה בענין מים אחרונים מאמר מזה"ק פ' בלק. וז"ל ג"כ פ' עקב ד' רע"ג ע"א ידיו מזומהות פסולות לברכה ואנון מים לדכאה יד דשריה תמן יד ה' כו' דעמי הארץ אינון שרץ מאן מועיל לון טבילה והשרץ שפחה בישא בידהון בגזל דבידהון בגזל דברכאן דגזלין לקב"ה דלא ידעי לברכא ולא ידעי מאי איהי ברכה ומאי איהו זוהמא עכ"ל בקיצור ודי בזה. ובזה נשלם הפרק וקיצור כוונת ברכת הנהנין: