יסוד ושורש העבודה, ו; שער הניצוץ א׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Sixth Gate 1
א׳הלא דברי תורה כאש מתנוצצת עלי הדמותו שהלא ימצאו יחלקו שלל טעמיה לכמה ניצוצין וע"כ זה שמו אשר יקרא לו שער הניצוץ ובו יבואר ומורה גם היא יורה חיוב הלמוד ומעלת הלמוד וסדר הלמוד וכוונת הלמוד:
1
ב׳ומודעת זאת כי נכון הדבר להקדים חיוב הדבר למעלתו והכלל קודם לפרט וע"כ ראו ראינו כי טוב הוא בסדר הנאות זה יצא ראשונה להציג גודל חיוב הלמוד ועל ידו לדגליהם דגל האהבה גודל מעלת הלמוד ושכרה והיפוכה בביטולה רחמנא לצלן ואחריו יאיר נתיב יושר סדר הלמוד וכוונתה ושאר פרטיו כאשר עיניך תחזינה משרים גודל חיוב הלמוד הלא זה בא בכתוב לא ימיש וגו' והגית בו יומם ולילה. אך אם דל הוא ואין ידו משגת להיות תורתו אמונתו כי נטל עליו עול משא ועושה צדקה בכל עת לפרנס בניו ובני ביתו הקטנים וטפלי תליא בי' וא"א לעשות תורתו קבע ומלאכתו ארעי כי יראה כי אזלת ידו מלהגות יומם ולילה מ"מ אין יכול להוציא א"ע מכלל הלמוד וכל אדם חייב בשיעורו לקבוע שיעור קבוע ביום ובלילה ללמוד כמבואר בטור י"ד סי' רמ"ו והובא בש"ע שם. וז"ל כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורים בין בחור בין זקן גדול אפי' עני המחזיר על הפתחים אפי' בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לת"ת ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה עכ"ל. ותחילת דינו של אדם על דברי תורה ששואלין אותו קבעת עתים לתורה כדרז"ל גם בזה"ק פ' פקודי דף רנ"ו ע"א מפליג (בגודל שכר של הקובע עתים לתורה והיפוכו ח"ו) וז"ל היכלא רביעא כו' תלתין ותרין אחרנין אינון ממנן על כל אנון דלעאן באוריתא תדיר ולא פסקי ביממא ובלילא ואלין אחרינן דכלהו תחותייהו אנון ממנן על כל אינון דקבעי זמנין ידיעאן לאוריתא. ועל דא אינון ממנן כלהו ולאענשא לכל אינון דיכלי לאשתדלא באוריתא ולא משתדלי. עכ"ל בקיצור. הנה עיניך הרואות במאמר הנ"ל כי רבה היא החיוב לקבוע עתים לתורה בכל עת אשר הוא רואה את עצמו פנוי מהכרח עסקיו לקבוע לתורה עתים וזמנים הרבה זמנו של זה לא כזמנו של זה כי כן לשונו הקדוש מורה עליו לאענשא לכל אינון דיכלי לאשתדלא באוריתא ולא משתדלי וע"כ כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ודי בהערה זו (גודל מעלת הלמוד) הנה גודל מעלת הלמוד ושכרה ועונשה הובא בגמרא הקדושה בהרבה מקומות ושת לבו לזאת לקבץ עליו לנקבציו והיו לאחדים בידו ה"ה רבינו מהר"י אבוהב והאיר אותם אל עבר פניו מנורת המאור חבור לתומו ואני הדל באלפי ישראל באתי למלאות עיין המעיין לקשור בעבותות האהבה והתלהבות ההודאה במקצת מאמרי הזה"ק בכדי להלהיב לב האדם אל התמדת למוד תורתינו הקדושה אחרי רואו גודל הנחת שעושה בלמודו ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה וגודל תקונו בעולמות העליונים ותחתונים וראה את נפשי בטוב תקון ורוחו ונשמתו אליו יוסיף תקונים עי"ז וגודל שכרו ובהיפך גודל ענשו ר"ל בטוח אני באלה שבודאי יתעורר לבו אל גודל התמדה ובתורת ה' חפצו. ואם אמרתי אספרא נא כמו הם מלאים על כל גדותיו בכל חלקי הזה"ק ובתקונים מגודל מעלת למוד תורתינו הקדושה יאריכו בדיו וע"כ אמרתי אבוא במגילת ספר כתוב מקצת מאמריו הנעימים והקדושים ואף גם זאת בקיצור נמרץ בכל מה דאפשר בכדי להקל משא הקורא. וזה החלי בעזר הבורא. ית"ש ויתעלה בפי כל נברא. ז"ל בהקדמת בראשית דף י"ב ע"ב פקודא חמישאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה בהאי אית תלת פקודין חד למלעי באוריתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא לתקנא נפשיה ורוחי' דכיון דבר נש אתעסק באוריתא אתתקן בנשמתא אחרא קדישא כו' דבר נש לא אתעסק באוריתא לית לי' נפשא קדישא ונפשו קדישא דלעילא לא שרי' עלי' וכד אשתדל באוריתא בההוא רחישו דרחיש בה זכי לההיא נפש חי' ולמהדר כמלאכין קדישין דכתיב ברכו ה' מלאכיו אלין אנון דמתעסקין באוריתא דאקרון מלאכיו בארעא כו' האי בהאי עלמא בההוא עלמא תנינן דזמין קב"ה למעבד לון כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויקרא דף כ"ה ע"ב אר"ש זכאין אנון מארי דנשמתא מארי דאוריתא בני פולחנא דמלכא קדישא ווי לאנון חייביא דלא זכן לאתדבקא במאריהון ולא זכן באוריתא דכל מאן דלא זכי באוריתא לא זכי לא ברוח ולא בנשמה ואתדבקותא דלהון בההוא סטרא דדינין בישין והאי לית לי' חולקא במלכא קדישא לית לי' חולקא בקדושה ווי לי' כד יפוק מהאי עלמא דדא אשתמודע הוא לגבי אנון זינין בישין מארי חציפותא תקיפי ככלבא שלוחי דנורא דגיהנם דלא מרחמי עלייהו ת"ח כו' עכ"ל. וז"ל פ' בראשית דף מ"ז כל מאן דאשתדל באוריתא בכל יומא יזכה למהוי לי' חולקא בעלמא דאתי ויתחשב לי' כאלו בוני עלמין דהא באוריתא אתבני עלמא ואשתכלל הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ וגו' וכל דאשתדל בה שכלל עלמין וקיים לי' ות"ח ברוחא עביד קב"ה עלמא וברוחא מתקיימא רוחא דאנון דלאען באוריתא כו' עד כאן לשונו. וז"ל פ' תרומה דף קס"א ע"א כל מאן דמסתכל בה באוריתא ואשתדל כביכול הוא מקיים כל עלמא קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא בר נש מסתכל בה באוריתא ומקיים עלמא אשתכח דעובד' וקיומא דכל עלמא אוריתא איהי בגין כך זכאה איהו ב"נ דאשתדל באוריתא דהא איהו מקיים עלמא כו' עכ"ל. וז"ל פ' ויקהל דף ר' ע"א כל מאן דאשתדל באוריתא כאלו אשתדל בהיכלי' דקב"ה דהיכלא עילאה דקב"ה אוריתא איהי בגין דכד ב"נ עסוק באוריתא קב"ה קאים תמן ואצית לקלא כו' ואשתזיב ב"נ מתלת דינין מדינא דהאי עלמא ומדינא דמלאך המות דלא יכיל לשלטאה עליה ומדינא דגיהנם כו' עכ"ל. וז"ל פ' צו ל"ה ע"א. פתח ר"א ואמר ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך וגו' תנינן כל ב"נ דאשתדל במלי דאוריתא ושפוותי' מרחשן באוריתא קב"ה חפי' עליה ושכינתא פרשא עלי' גדפהא כו' ולא עוד אלא דהוא מקיים עלמא וקב"ה חדי עמיה כאלו ההוא יומא נטע שמים וארעא הה"ד כו' ת"ח מה בין אנון דמשתדלי באוריתא לנביאי מהימני דאנון דמשתדלי באוריתא עדיפי מנביאי בכל זמנא מ"ט דאנון קיימי בדרגא עלאה יתיר מנביאי אינון דמשתדלי באוריתא קיימי לעיל' באתרא דאקרי תורה דהוא קיומא דכל מהימנותא ונביאי קיימי לתתא כו'. וע"ד אנון דמשתדלי באוריתא עדיפי מנביאי ועלאין מנהון יתיר דאלין קיימין לעילא ואלין קיימין לתתא כו' וע"ד זכאין אנון דמשתדלי באורייתא דאינון בדרגא עילאה יתיר על כלא וע"ד מאן דלעי באוריתא לא אצטרך לא לקרבנין ולא לעלוון דהא אוריתא עדיף מכלא וקשורא דמהימנות' דכלא כו' עכ"ל. וז"ל ג"כ פ' שמות חכימי עדיף מנביאי בכלא דהא לנביאי לזמנין שראת עלייהו רוחא דקודשא ולזמנין לא וחכימין לא אעדי מנייהו רוח קודשא אפי' רגעא חדא זעיר דידעין מה די לעילא ותתא לא בעו לגלאה עכ"ל. וז"ל פ' וירא דף ק' ע"א במדרש הנעלם בטלו הקרבנות לא בטלה התורה האי דלא אעסק בקרבנות ליעסק בתורה ויתהני לי' יתיר עכ"ל בקיצור. וז"ל פ' בשלח דף מ"ו ע"א כמה חביבא אוריתא קמי קב"ה דכל מאן דאשתדל באוריתא רחים הוא לעילא רחים הוא לתתא קב"ה אצית לי' למלולוי לא שביק לי' בהאי עלמא ולא שביק לי' בעלמא דאתי ואוריתא בעי למלעי בה ביממא ובלילא דכתיב כו' עכ"ל. וז"ל פ' לך לך דף צ"ב ע"א זכאה חולקי' מאן דישתדל באוריתא ולא יתפרש מינה דכל מאן דיתפרש מאורייתא אפי' שעתא חדא כמה דאתפרש מחיי דעלמא דכתיב כו' עכ"ל. וז"ל פ' וישב דף קפ"ד ע"ב ר' יהודה פתח ואמר תורת ה' תמימה משיב' נפש כמה אית לון לבני נשא לאשתדלא באוריתא דכל מאן דאשתדל באוריתא להוי לי' חיים בעלמא דין ובעלמא דאתי וזכי בתרין עלמין ואפי' מאן דאשתדל באוריתא ולא ישתדל בה לשמה כדקא יאות זכי לאגר טב בעלמא דין ולא דיינינין לי' בההוא עלמא כו' כד נשמתא אזלא לאסתלקא למיתב לאתרה איהי אזלא קמה דההיא נשמתא וכמה תרעין אתברו מקמה דאוריתא עד דאעלת לדוכתא וקיימא עליה דב"נ עד דיתער בזמנא דיקומון מתייא דעלמא ואיהו סנגורא עליה הה"ד כו' תא חזי ההוא ב"נ דלא זכי לאשתדלא בהאי עלמא באורייתא ואיהו אזיל בחשוכא כד נפק מהאי עלמא נטלין לי' ואעלין ליה לגיהנם אתר תתאה דלא יהא מרחם עליה דאקרי בור שאון טיט היון כו' ועלמא לא אתקיים בקיומי' אלא באורייתא דאיהו קיומא דעלמין עילא ותתא כו' עכ"ל:
2
ג׳וז"ל בפ' מצורע דף נ"ב ע"ב כמה אית לון לבני נשא לאסתמרא ארחייהו ולדחלא מקמי דקב"ה כו' דכל מאן דלא לעי באוריתא ולא ישתדל בה נזיפה מקב"ה רחיקא הוא מני' לא שריה שכינתא עמיה ואנון נטורין דאזלין עמי' אסתלקו מני' ולא עוד אלא דמכרזי קמי' ואמרי אסתלקו סוחרני' דפלני' דלא חש על יקרא דמרי' ווי לי' דהא שבקוהו עלאין ותתאין לית לי' חולקא באורחא דחיי וכד איהו אשתדל בפולחני' דמאריה ולעי באוריתא כמה נטורין זמינין לקבלי' לנטרה לי' ושכינתא שרי' עליה וכלא מכרזי קמי ואמרי הבו יקרא לדיוקנא דמלכא הבו יקרא לברי' דמלכ' אתנטיר הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי זכאה חולקיה עכ"ל. וז"ל פ' ויקהל רף רי"ז ע"א פתח ואמר אז נדברו יראי ה' אז דברו מבעי לי' מאי נדברו אלא כו' נדברו מקמי מלכא עלאה מאן חמי חדוון מאן חמי תושבחן דסלקין בכל אנון רקיעין קמי מלכא קדישא ומלכא קדישא מסתכל בהו (פי' באנון דבורים של תורה) ואתעטר בהו ואנון סלקין על רישיה והוו עטרא ונחתין ויתבין על חיקיה בתוקפיה ומתמן סלקין על רישי' וע"ד אמרה אורייתא ואהיה שעשועים יום יום והייתי לא כתיב אלא ואהיה בכל זמן ובכל עידן דמלין עלאין סלקין קמי' כו' עכ"ל. וז"ל פ' שלח דף קנ"ט ע"א כל מאן דאשתדל באוריתא כאלו מקרב כל קורבנן דעלמא לקמי קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר לי' על כל חובוי ומתקני לי' כמה כורסיין לעלמא דאתי עכ"ל. וז"ל פ' חקת דף קע"ט ע"ב מאן דאשתדל באוריתא כאלו קאים כל יומא על טורא דסיני וקביל אוריתא הה"ד היום הזה נהייתה לעם והא אוקמוה חבריא כו' עכ"ל. וז"ל פ' אחרי דף ס"ט ע"א כל מאן דאצית למלוי דאוריתא זכאה הוא בהאי עלמ' וכאלו קביל תורה מסיני ואפי' מכל ב"נ נמי בעי למשמע מלוי דאוריתא ומאן דארכין אודני' לקבלי' יהיב יקרא למלכא קדיש' ויהיב יקרא לאוריתא עלי' כתיב היום הזה נהיי' לעם כו' עכ"ל וז"ל פ' בלק דר"ב ע"א פתח ואמר כי תצור אל עיר ימים רבים וגו' כו' ת"ח כמה חביבין אנון דמשתדלי באוריי' קמי קב"ה דאפי' בזמנא דדינא תלי' בעלמא ואתיהב רשו למחבלא לחבילה קב"ה פקיד לי' עלווייהו על אנון דקמשתדלי באורייתא והכי א"ל קב"ה כי תצור אל עיר בגין חוביהון סגיאין דחטאן לקמאי ואתחייבו בדינא ימים רבים מאי רבים כו' אוף הכי כי תצור אל עיר ימים רבים תלתא יומין דא בתר דא דאשתמודע דבר במתא תא ואפקיד לך על בני ביתי לא תשחית את עצה דא ת"ח דהא איהו במתא דאיהו אילנא דחיי אילנא דיהב איבין את עצה ההוא דיהב עיטא דמתא לאישתזבא מן דינא ואוליף לון אורחא דיהכון בה וע"ד לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן לנדוח עליה דינא ולא לאושטא עליה חרבא מלהטא חרבא משננא ההיא דקטלה לשאר אנשי דעלמ' כי ממנו תאכל וכי ההוא מחבלא אכיל מיני' לא אלא כי ממנו תאכל ההיא טנרא תקיפ' ההיא דכל רוחין תקיפין קדישין נפקין מינה (פי' השכינה הקדושה) דלית הנאה ותאובתא לרוח קודשא (פי' ג"כ להשכינה הקדושה) בהאי עלמא אלא אוריית' דההוא זכאה כביכול איהו מפרני' לה ויהיב לה מזונא בהאי עלמא יתיר מכל קרבנין דעלמה כו' וכל דא פקיד קב"ה על אנון דמשתדלי באוריית' בג"כ זכאין אנון דקא משתדלא באורייתא כו' עכ"ל. וז"ל פ' ואתחנן דף ר"ס ע"א ת"ח כמה הוא חילא תקיפא דאוריתא וכמה הוא עלאה על כלא דכל מאן דאשתדל באוריתא לא דחיל מעילאי ותתאי ולא דחיל מערעורין בישין דעלמא בגין דאיהו אחיד באלנא דחיי ואכל מיני' בכל יומא דהא אוריתא אוליף לי' לב"נ בארח קשוט אוליף לי' עיטא היך יתיב קמי מרי' כו' עיטא דבר נש בהאי עלמא דבעי לאשתדלא באוריתא יממי ולילי ולא יתעדי' מניה הה"ד והגית בו יומם ולילה ואי אעדי מני' אורייתא או אתפרש מיני' כאלו אתפרש מן חייא ת"ח כו'. עכ"ל. ומאמר זה הוא ג"כ בהקדמת בראשית דף י"א ע"א. וז"ל פ' תרומה דף קנ"ה ע"ב עת לעשות לה' בכל זמנא דאורייתא מתקיימת בעלמא ובני נשא אשתדלין בה כביכול קב"ה חדי בעובדוי ידוי וחדי בעלמין כלהו ושמים וארעא קיימי בקיומייהו ולא עוד אלא קב"ה כניש כל פמלי' דלי' ואמר לון חמו עמא קדיש' דאית לי בארעא דאוריתא מתעטרה בגינהון חמו עובדוי ידי דאתון אמרתון מה אנוש כי תזכרנו ואנון כד חמון חדוה דמאריהון בעמי' מיד פתחי ואמרי מי כמוך כו'. ובשעתא דישראל מתבטלי מאורייתא כביכול תשש חילי' וכדין עת לעשות לה' אנון בני עלמא צדיקים דאשתארן אית לון לחגרא חרצן ולמעבד עובדין דכשראן בגין דקב"ה יתתקף בהו בצדיקים ומשריין ואוכלסון דלי' מ"ט בגין דהפרו תורתיך ולא משתדלי בה בני עלמא כדקא יאות. עכ"ל. את זו ראיתי ונתתי את לבי ואמרתי טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך ושניהם כאחד טובים לסיים במאמר המבאר גודל מעלות התורה והמצות למען תשכילו את אשר תעשון:
3
ד׳בז"ח דף נ"ט ע"ב ז"ל. פתח ואמר הראיני את מראיך וגו' כד יתעבד בר נש מטיפה בשלייתא דאמי' בתר מ' יומין דאברי אעיל בי' קב"ה זעיר זעיר רוחא ונפשא כו' ואולפן לי' כל אורייתא ואולפין לי' כל פקודוי ויימרון לי' חזי דין הוא דרך עקלתון דאתקרי לילא (פי' מראין לו ג' ימי אפילה) כו' ודין אתרא הוא חשך ומלאכי חבלה קריין להון לילות ועל דא אמר מפחד בלילות לילות ממש אקרון ויימרון אם תזכה למצות כל מצוה ומצוה יעבדון לך מינה מלאך טוב וכל עידן דתיעול באתרא דין ותזכה למצות יימרון סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך פלוני דא ולא ישלטון עליך ובדוגמא דא ביממא יימרון אם תזכה בפקודי אוריתא ואם תזכה באוריתא כל אות ואות יהיה מלאך דיעזרך באתרא הדין ואורית' דאקרי אורחא ימהך בארחא הדין דלא ישלטון עלך ועל דא אמר לנחותם הדרך ובתר דין יחמון לי' גנתא דעדן וכל חלק וחלק שיש לצדיק בפ"ע ומשביעים לי' שיקיים כל התורה כו' עכ"ל בקיצור. ועוד מאמרים כהנה וכהנה ולגודל אהבת הקצור לא באו כלל אל ההעתקה ואף באלו הנאמרים העתקתי בקיצור נמרץ על צד תנשא יותר אפשרי. עתה בא ברוך ה' למה תמעיט בחום וחמול על נפשך היקרה ואיך לא יחם לבבו בקרבו בהתלהבו' גדול על התמדת הלמוד של תורתינו הקדושה כי בכל רגע ורגע שיש לאדם שהות ללמוד והולך בטל באותו רגע כמה וכמה טובות כפולות ומכופלות בידים מאבד הון עולם שכלו ארוך וכמה עונשים קשים ומרים יסבול על זה בעולם שכלו ארוך והאיך הוא גורם העדר נחת רוח מיוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה כאשר עיניך תחזינה משרים במאמרים הנ"ל ולרגעים תבחננו וברור לך מזה יפה אם יאמרו לאדם מנה מנה תקלי זהב וכל מה שתמנה ותספור בשעה זו יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך בודאי לא ישב בטל אפי' רגע כמימרא ולא יוציא זמן מה לבטלא בשיחה בטיל' וכיוצא בכדי שלא יאבד הון בידים כמה זהו' שיכול לספור באותו רגע והאיך לא תעלה על דעתך תורת ה' תמימה משיבת נפש הנחמדים מזהב ומפז רב ובעו"ה כמה רגעים ביום אדם שהוא בן תורה ויודע ספר יושב בטל וכי שיח לו והולך אחר שיחה נאה שיחה בטילה בעת ובעונה שהיה לו אז פנאי ללמוד תורה הקדושה באיזה ספר קדוש שהיה ואיך לא יחוס על עצמו על נפשו ונשמתו וגופו שאדם נידון בכל יום בעוה"ז ובעוה"ב בגיהנם לאחר פטירתו כמרז"ל ג"כ בגמרא הקדושה תחלת דינו של אדם על דברי תורה שנא' פוטר מים ראשית מדון ועוד ארז"ל כל מי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק הקב"ה מביא עליו יסורין מכוערין ועוכרין אותו שנא' נאלמתי דומי' וגו'. ועוד אמרו כל המרפה עצמו מד"ת אינו יכול לעמוד ביום צרה שנאמר התרפית ביום צרה צר כחך. ועוד אמרו כל המרפה עצמו מד"ת נופל בגיהנם שנאמ' אדם תועה וגו' ועוד אמרו השח שיחת חולין עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ועוד אמרו הפורש עצמו מד"ת ועוסק בדברי שיחה אש אוכלתו שנא' ונתתי פני בהם וגו' ועוד אמרו ג' הקב"ה בוכה עליהם על שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק וראה גם ראה במשרז"ל בסנהדרין כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמלי' של מעלה ובפמלי' שלמטה שנאמר כו' רב אמר כאלו בנה פלטרין של מעלה ושל מטה שנאמר כו' ר' יוחנן אמר אף מגין על כל העולם כולו שנאמר כו' ולוי אמר אף מקרב את הגאולה שנא' כו' ועוד אמרו כל המשחיר פניו מד"ת בעה"ז הקב"ה מבהיק זיוו לעה"ב שנא' כו' ועוד אמרו כל המרעיב עצמו על דברי תורה בעה"ז הקב"ה משביעו לעה"ב שנאמר כו' ועוד כמה וכמה מרז"ל שיש בם די והותר כהנה וכהנה אחיי ורעיי ידידי השם ואהובי נפשי הבט ימין וראה והן לו מכיר איך צריך התגברות על היצר בזה כי עיניך הרואות תחבולות היצר יותר יותר ביחוד בלמוד תורה הקדושה שאנו רואים בחוש שקושר את האדם בחבלי קשר העצלות שמתעצל אפי' לפתוח איזה ספר קדוש ואם על הפתיחה כך על הקריאה לכ"ש שמונע אותו אף בשעה שהוא פנוי מעסקי עה"ז ויכול ליקח איזה ספר ללמוד כי פן יראה בעיניו כו' והאדם יראה לעינים שאין זה רק מעשי ידי יצר שמח לאידו שרוצה להמיתו ולהפילו לבאר שחת בעוה"ר לכן מאוד מאוד צריך התגברות גדול כנגד היצר בזה וה' יהיה בכסלך כי בדרך שאדם רוצה כו' ודי הערה בזה:
4
