יסוד ושורש העבודה, ג; שער השיר ג׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Third Gate 3
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳
4
ה׳
5
ו׳
6
ז׳
7
ח׳
8
ט׳
9
י׳
10
י״א
11
י״ב
12
י״ג
13
י״ד
14
ט״ו
15
ט״ז
16
י״ז
17
י״ח
18
י״טהנה אחיי ורעי בודאי בזמירות ושבחים אין צריך זירוז אל הכוונה וההתלהבות כי התיבות בעצמם באמירתם ובינת אדם לו בפירושי המלות מלהבים לב האדם לעשותו אל הכוונה ובהיות שאין מזרזין אלא לזריז ונזכר הלוכו עולים לו בקדש ע"כ היום יציאתי עושה רושם לרמוז לאדם בכמה מקומות של שבחים איזה כוונות ישרות ותן לחכם ויחכם עוד בעצמו אל השאר:
19
כ׳מזמור שיר חנוכת הבית לדוד הוא תקון גדול מתקוני התפלות לאומרו קודם ב"ש ע"פ האר"י ז"ל. ובמזמור זה ראוי לכוין כוונת ישרות וזה הוא כשיהיה לאדם איזה מיחוש או חולאת ר"ל בבריאותו או בבני ביתו ח"ו ויתרפאו בעז"ה אז כשיאמר אלו התיבות שועתי אליך ותרפאני יתן בלבו ומחשבתו שבח והודאה גדולה בכוונה עצומה להבורא ית' על ששלח רפואה לו או לבני ביתו מהמחוש והחולי ר"ל. ובפסוק ה' העלית מן שאול נפשי וגו' יתן בלבו שבח גדול בשמחה עצומה להבורא ית' על שנתן חלקו וגורלו בתוך מכירי ועובדי אל אמת ויכוין ממש הכוונה של הברכה שלא עשני עו"ג כנ"ל וצריך האדם לידע שכל ספר תהלים חבר דוד המלך ע"ה ברוח הקודש על כללית ישראל וגם התיבות שמורים שדבר בשביל עצמו מרומז בהם גם על כל איש בפני עצמו כי כל דבר הנאמר ברוח הקודש נאמר על כלל ישראל ועל כל יחיד פרטי. ובפסוק מה בצע בדמי יתפלל אדם במחשבתו שלא ימות הוא ולא אחד מבניו ולא שום אדם מעם קדוש הישראלי קודם זמנו כי בודאי כל אחד מעם קדוש הישראלי מרומם ומשבח להבורא ית' בעודו בחיים כל אחד לפי שכלו יהלל איש ואחד המרבה ואחד הממעיט לא החסיר מלשבח ומלרומם לית"ש אך משימות היודך עפר היגיד אמתך:
20
כ״אופסוק שמע ה' וחנני וגו' יכוין ויתפלל על עצמו ועל כלל ישראל. ונקוט האי כללא בידך באיזו פסוק שמדבר איזה ענין תפלה בל' יחיד ומדבר בעדו לא יהיה כוונת האדם על עצמו לבד רק על כללות ישראל, ובתיבות ה' אלהי לעולם אודך יקבל עליו במחשבתו קבלה אמתית בשמחה עצומה שישבח ויודה להבורא ית"ש הוא ובניו ג"כ ע"י שיחנך אותם לזה כל ימי חייהם:
21
כ״בואחר מזמור זה יאמר האדם בעמידה דוקא ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד ב' פעמים ואח"ז יאמר פסוק והיה ה' למלך וגו' פעם אחד ג"כ מעומד האר"י ז"ל. וגודל מעלתם מרומז בתקונים תיקון ע' דף קל"ו עמוד א' לכן יזהר האדם לאומרם בכוונה בשמחה עצומה מאוד כי זה הוא מתקוני התפלה ג"כ מסדר התקונים בעולמות העליונים. אח"כ יאמר פסוק הושיענו כו' על הסדר שנדפס בסדורים.
22
כ״גואח"כ יאמר השבח הגדול של ברוך שאמר ויתלהב לב האדם לומר אותו בכוונה ובשמחה עצומה מאוד כי שבח הגדול הזה תקנוהו אנשי כנסת הגדולה ע"פ פתקא דנפל מן שמיא כנזכר בט"ז סי' נ"א ותקון של שבח הגדול הזה בעולמות העליונים הובא בזה"ק פ' ויקהל ד' רט"ו ע"ב וז"ל צלותא איהי תקונין מתקנן דמתקנין כחדא ואנון ארבע' כו' תקונא קדמאה תקונא דגרמי' בגין דאצטרך לאתקנא גרמי' במצוה וקדושה (פ' בציצית ותפילין) ולאתקנא בקרבנין ועלוין לאתדכאה (פי' באמירת הקרבנות וקטורת) תקונא תניינא בתקונא דקיומא בהאי עלמא בעובדא דבראשית לברכא לקב"ה על כל עובדא ועובדא לקיימא קיומא דהאי עלמא ועל דא בברוך שאמר ברוך ברוך על כלא. תקונא תליתאה דאיהו תקונא לעלמא לעילא בכל אנון חיילי חיילין ומשריין באנון הללויה כו'. תקונא רביעאה תקונא דצלותא בתקונא דרזא דשמא קדישא עכ"ל בקצור. לכן ראוי לכל משכיל שיאמר השבח הגדול הזה במתון גדול ולא במהירות ויתבונן בכל שבח של כל ברוך חכמתו הנפלאה וגבורותיו ית"ש וליתן במחשבתו הודאה ושבח להבורא ית"ש כמ"ש הזה"ק הנ"ל לברכא לקב"ה על כל עובדא ועובדא ולשמוח שמחה עצומה על גודל אלהותו ית"ש ויתעלה בבריאת מעשה בראשית ובגודל רחמנותו על בריותיו וגודל אלהותו הנצחיית לעולמי עד. היינו בברוך שאמר והיה העולם ובברוך עושה בראשית ובברוך אומר ועושה ישמח שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש שבמאמרו לבד עשה כל הבריאה כמפורש בתו"הק ויאמר אלהים ויאמר ויאמר ובברוך מרחם על הבריות יכוין האדם על עצמו ג"כ שברוב רחמנותו ית' סובל עונותיו ומאריך אפו עליו ויתן במחשבתו הודאה ושבח לו ית' ע"ז שעושה עמו חסד בשביל רחמנותו הגדולה ולא בשביל זכיותיו ובברוך חי לעד וקים לנצח ישמח שמחה עצומה באלהותו הנצחיות לעד ולעולמי עד ויתלהב בשמחה עצומה בגודל אלהותו ית' שמו ויתעלה זכרו לעד עד סיום השבח הגדול הזה. ודי הערה בזה:
23
