יסוד ושורש העבודה, ג; שער השיר ב׳Yesod VeShoresh HaAvodah, The Third Gate 2
א׳
1
ב׳
2
ג׳
3
ד׳דקדוק המלות אחר שהקדמנו בפרק הקודם דבר כללי הנצרך לפרט של כל התפלה אמרנו כל מן דין סמכו לנא להוסיף עוד פרק א' כללי הצריך לכל התפלה ולכל ברכה והודאה והוא ענין דקדוק המלות שכל תיבה אשר יוציא מפיו תהיה שלימה דהיינו שיתן ריוח בין הדבקים כמ"ש בטור ובש"ע סי' ס"א אף בפסוקי דזמרה צריך לדקדק בכך. וכתב הרמ"א וה"ה הקורא בתנ"ך צריך לזהר עכ"ל: והוא בהיות כי תיבה שאינה שלימה במתכונתה לא תעשה פעולה ולא תעלה לרצון לפני הבורא ית"ש ויתעלה כי אינה נחשבת לתיבה כלל ולפעמים יראה כחורף וגודף ר"ל. כמבואר בזה"ק פ' פנחס ד' רמ"ו ע"א.
4
ה׳וז"ל מאן דאפיק מלין דצלותין או דאוריתא מפומיה בעי לאפקא לון בהטחנה שלימים ולא בהעלטה חסרים עכ"ל. ובדף רל"ו ע"א מסיים בזה"ל ואינון מלין אתקריאו שלמים (פי' קרבן שלמים) ואוחרנין דאנון שטיין דאכלין מלין בהעלטה מה כתיב בהו הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה וגו' ר"ל עכ"ל ובודאי יחרד האיש וילפת האדם בראותו דברי הזה"ק הלז ותסמר שערות ראשו כשמשער בעצמו שאינו מוציא התיבה כמות שהיא צריכה ח"ו הן בלמוד הן בתפלה:
5
ו׳ולתועלת אנשים כערכי עמדתי בזה הפרק להכריז כל מריע אינש בדבורי' להזהר בהם וכיוצא בהם הנה ארז"ל בגמרא דברכות דף ט"ו ע"ב וז"ל תני רב עובדי' ולמדתם שיהא למודך תם שיתן ריוח בין הדבקים עני רבא בתרי' כגון על לבבך. על לבבכם בכל לבבך. בכל לבבכם. עשב בשדך. ואבדתם מהרה. הכנף פתיל. אתכם מארץ. עכ"ל הגמרא:
6
ז׳תוספות ד"ה בין הדבקים רב אלפס מוסיף כגון וחרה אף כו' וכן מוסיף, וראיתם אותו, וזכרתם את, ועשיתם את, שצריך ליתן ריוח בין מ"ם שבסוף תיבה לאל"ף שבתחל' תיבה לאחריה כו' עכ"ל התוס': והובא בטור ובש"ע סי' ס"א סעיף כ' כ"א:
7
ח׳ועוד נוסף הוא כלל גדול אמרו המדקדקים שאף גם זאת בכל אות נח נראה שבסוף תיבה ואל"ף בתחילת תיבה שלאחריה צריך ליתן ריוח ביניהם שלא תתבלע אחת בחברתה:
8
ט׳ואף גם זאת בהיות שהם אמרו וכיילו כללא רבא ליזהר באל"ף שאחר נח נראה ליתן ריוח שלא תתבלע. דבר הלמד מענינו הוא שצריך להזהר מאוד גם בין כל נח נראה שבסוף תיבה ובין אותיות הע"י שתחלת תיבה שלאחריה ליתן ריוח ביניהם וחד טעמא הוא שלא תתבלע. כפי אשר יבואו לפנינו כמה תיבות להראות דוגמתן הלא יבינו וישכילו זאת ולמראה עיניו ישפוט שכלו הזך יתנו עידיהן ויצדקו וישמעו ויאמרו אמת:
9
י׳ואני טרם החלי לדבר בפרטיות הדבר אקדים כלל הצריך לפרט להסביר ענין נח נראה למי שלא ראה מאורות ספרי הדקדוק מימיו ואינו יודע בטוב נח נראה ונח נסתר:
10
י״אדע כי כל אותיות אלפ"א בית"א זולת אותיות והי"א תמיד הן מורגשות במבטא אפילו בהיותן נחות בלא תנועה כמו אַךְ הֵן יֵשׁ שָם אָח האות האחרונה שבתיבות אלו הם נחים בלא תנועה והם מורגשים במוצאם וזהו הנקרא נח נראה לפי שהאות הנחה בלא תנועה היא מורגשת במבטא ומזה תקיש אל השאר מאותיות האלפ"א בית"א כשהם נחים בלא תנועה הם נחים נראים ומורגשים במבטא זולת אותיות והי"א שעמדה נחה בלי תנועה. הם לפעמים נחים נסתרים ואינם מורגשים במבטא כמו קָרָא בְּנוֹ עֲנֵה אָבִי שאות האחרונה בתיבות אלו הם נחים בלא תנועה ואינם מורגשים במוצאם וזהו הנקרא נח נסתר שהאות הנחה בלא תנועה היא נסתרת במבטא ואינ' מורגשת ולפעמים אותיות הי"ו נחים ונראים כמו עֵינַי עֵינָיו עֵינָהּ במפיק ה' זולת האל"ף שתמיד כשהוא נח בלא תנועה הוא נח נסתר
11
י״בעוד כלל אחר אמרו המדקדקים ששינוי המבטא יסבול שינוי המכתב וע"כ שני אותיות שהם ממוצא אחד בעבור שהם קרובים במבטא לפעמים מתחלפים במכתב כמו מתאב אנכי את גאון יעקב דינו מתעב נשפת ברוחך דינו נשבת וכן בדרז"ל הבקר לענים הבקר דינו הפקר ודומיהם רבים.
12
י״גבהיות מזה יראה האדם לעינים ששתי אותיות הבאים ממוצא א' הם בנקל להתחלף או להתבלע במהירות המבטא וע"כ צריך האדם להזהר בזה עד מאוד שלא יחליף ולא ימיר דתו של התיבה אות א' עם חברתה במוצאה ובין שתי תיבות שסוף תיבה הראשונה ותחלת תיבה האחרונה הן ממוצא א' ליתן ריוח ביניהן שלא תתבלע אחת בחברתה.
13
י״דאחרי הראותך כל אלה עלינו להביא ראיה בכמה תיבות להראות דוגמתן בכדי שישים האדם על לבו להזהר בהם וכיוצא בהם כגון תיבת דַבֵּר אֶל אם לא יתן ריוח בין שתי התיבות יחטוף הרי"ש של דַבֵּר לתיבת אֶל ויהיה דַבֵּ רֶל ונמצא שלא אמר הב' תיבות אלו ככתבן כלל כי על תיבת קריאתו אמר דַבֵּ ועל תיבות אֶל אמר רֶל לכן צריך האדם להפריד בין דַבֵּר הדבקים בכדי שירגיש בעצמו שיצאו מפיו ב' תיבות אלו בשלימות אֶל וכן וַיְדַבֵּר ה'. וַיְדַבֵּר אֵלָיו. וַיֹאמֶר ה'. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינּו אם לא יתן ריוח ביניהם יאמר וַיְדַבֵּ רַדֹנָי. וַיֹאמֶ רֵלָיו. וַיֹאמֶ רַדֹנָי. בָּרוּ ךַּתָּה אַדֹנָי יֶלהֵינוּ. הן אמת יהגה חכי שרוב העולם נזהרים בתיבות בָּרוּךְ אַתָּה ליתן ריוח ופירוד ביניהם אך בכל שאר הנחים נראים שבא אחריהם תיבה המתחלת באות א' או באות ה' או באות י' או באות ע' אינם נזהרים כלל והנה עיניכם הרואות באות א' שתתבלע אחר נח נראה ועיניכם תחזינה משרים משפט חותיות הע"י ג"כ להתבלע אחר נח נראה שבסוף תיבה במהירות המבטא כגון הָאָרֶץ הַטבָה. מֶלֶך הָעוֹלָם שמפאת מהיר' המבטא. יקרא הָאָרֶ ץַטבָה מֶלֶ ךָָעוֹלָם וכן באות ע' שבתחלת תיבה הבאה אחר נח נראה שבסוף תיבה כגון בֵּין עֵינֶיךָ אוהֵב עַמוֹ יִשְׂרָאֵל עַמְךָ וּכְתַבְתָּם עַל. מפאת מהירת מפאת מהירת המבטא יקרא בֶּי נֵינֶיךָ. אוֹהֵ בַמוֹ יִשְׂרָאֵ לַמְךָ. וּכְתַבְתָּם מַל וכן באות י' שאחר נח נראה שבסוף התיבה כגון לְמַעַן יִרְבּוּ עֲבוֹדַת יִשְׁרָאֵל. מָגֵן יִשְעֵנוּ מפאת מהירת המבטא יקרא לְמַעַ נִרְבּוּ עֲבוֹדַ תִשְׂרָאֵל. מָגֵ נִשְעֵנוּ והחוש תעיד על זה. וכלל זה יהיה בידו של אדם שכל תיבה שבסופה נח נראה ואחריה תיבה המתחלת באות א' או באות ה' או באות י' או באות ע' צריך ליתן ריוח ופירוד בין הב' תיבות לבלתי ישמט ויתבלע אותיות א"ה"י"ע שאחר הנח נראה. וזה דבר השמטה והבלעה של אות ע' או אות א' אחר נח נראה נוהג גם באמצע תיבה אחר שו"א נח נראה כגון תִּפְאֶרֶת שתחת הפ"א שו"א נח ותחת האלף סגו"ל במהירת המבטא בלי הרגשה יקרא תִּפֶרֶת הפ"א בסגו"ל ותתבלע הא' וע"כ צריך לחטוף מקודם הפ"א לתי"ו שלפניו ויאמר תִּפְ ואח"כ באותו רגע בלי הפסקה כלל יאמר אֶרֶת רצה בזה שירגיש במבטא היטיב אות האל"ף שאחר הפ"א וכן באות ע' שבאמצע תיבה אחר שו"א נח נראה כגון תיבת שַוְעָתָם וּבִשְׁעָרֶֽיךָ וכן אחר שו"א נע כגון שַׂבְּעֵנוּ קוֹרְאָיו אם לא יהא נזהר בהם יקרא שַותָם וּבִשָׁרֶֽךָ. שַׂבֵּנו קוֹרָיו וטעות זה שבאמצע תיבה אחר שו"א אינו נוהג כי אם באות א' ובאות ע' אבל לא באותיות הי"ו וע"כ בכל הדברים האלה אשר ראו עיניך צריך האדם מאוד ליזהר שיתן ריוח ביניהן ובכמותן וכן במוצא האותיות אם לא יהא זריז ונזכר להזהר בכל אות ואו' במוצי' יהא חלופו אות אחר ממוצאו כגון וְאָהַבְתָּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ בְּשִׁבְתְּךָ וּבְקוּמֶךָ וּכְתַבְתָּם וכיוצא יהא נזהר שלא יחליפנו במוצא בומ"ף עם הפ"א שהם קרובים במבטא ויקרא וְאָהַפְתָ בכל לְבָפְךָ וּפְכָל נַבְשְׁך בְּשִׁפְתְּךָ וּפְקוּמֶךָ וּכְתַפְתָּם וכיוצא ובמוצא דטלנ"ת כגון תיבות יֶדְכֶם יקרא יֶטְכֶם וכן בשתי תיבות שסוף תיבה ראשונה ותחלת תיבה האחרונה הם ממוצא א' כגון בְּיַד טְהוֹרִים מְעַט דְבַשׁ אם לא יהא נזהר יקרא בְּיַ טְהוֹרִים מְעַ דְבַשׁ וכן במוצא זסשר"ץ כגון תיבות וְלִכְבוֹד שִׁמְךָ מפאת מהירת המבטא יקרא וְלִכְבוֹצִמְךָ וכן אֶפֶס זוָּלתוֹ במהירת המבטא יקרא אֶפֶ זוָּלתוֹ וכן במוצא גיכ"ק כשון עֹנֶג קָרָא במהירות המבטא יקרא עֹנֶ קָרָא ודומים רבים והחוב תעיד על הכל וכן בתיבה שסופו ט' או ד' נח נראה ואחריה תיבה המתחלת באות צ' או באות ז' כגון מְעַט צָרִי. בְּיַד צַדִיקִים בְּיַד זֵדִים אם אינו נזהר בהם ליתן ריוח ופירוד בין הדבקים יקרא מְעַצָרִי. בְּיַצַדִיקִים בְּיַזֵדִים. והחוש והנסיון תעיד ע"ז ומובן בטעמו לכל משכיל. וע"כ צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל התפלה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשרין בשלימותה ולא תחסר כל בה כי הלא זה ידוע מזה"ק שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תולין כמה וכמה רבבות עולמות עליונים ונעלמים כמבואר בזה"ק פ' אחרי ד' ע"ג ע"א. וז"ל ת"ח מלה קדמאי דאורית' דיהבין לינוק' אל"ף בי"ת דא מלה דלא יכלי בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאנון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתוי רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כורסיא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאל"ף (פי' קו האמצעי של הא') קיומ' דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף מכאן ולהלאה שארי לאתפשטא אל"ף בי"ת עכ"ל. היוצא מזה כשהאדם מוציא מפיו התיבה באותיותיה כתקונה מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם. אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטיב מחליף תיבה זו לתיבה אחרת שאינה כלל בתקון סדר התפלה וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות העליונים הקדושים התלוים באותן האותיות של תיבה זו כנזכר בזה"ה בהרבה מקומות דבאתערות' דלתתא תלי' אתערות' דלעילא. כמבואר בזה"ק פ' בחקתי דקי"ב ע"ב וז"ל בקיצור ובמלה דפומא תליא עובדא לאתערא לעילא. ובפ' מצורע דנ"ה ע"א:
14
ט״וז"ל האזינה תפלתי בלא שפתי מרמ' מאי בלא שפתי מרמה אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דאפיק ב"נ מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ואעלת לאתר דאעלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא אי היא מלה דכשרא אעלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא ואי לאו שאטין לה לסטרא אחרא לאתערא בההוא מלה רוחא אחרא עכ"ל.
15
ט״זאחיי ורעי אם תיבות כאלו שנאמר בהם הבשר עודנו בין שיניהם אף ה' חרה וגו' ר"ל כנ"ל בזהר פנחס שהעתקתי יהיה מלה דכשרא ואיך תעשה תקונה בעולמות העליונים הקדושים ואיך יעמדו לפני הבורא ית"ש ויתעלה אוי לאותו בושה שטאסין אותה לסטרא אחרא כאמור בזה"ק הנ"ל ע"כ לבך יהגה אימה ולבך תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בתפלה הן בקריאת הפ' שמו"ת בכל ערב שבת קדש להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותא כדקא יאות.
16
י״זוז"ל זה"ק פ' וישלח דקע"ו ע"א רש"א כל אנון מלין דאורייתא וכל ההיא אורייתא דאשתדל בה בר נש בהאי עלמא אנון מלין וההיא אורייתא קיימא קמי קב"ה כו' עכ"ל. ובוודאי מלין כאלה שאינם שלימות שנאמר בהם הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה כו' כנ"ל איך יכולים לבוא לפני הבורא ית"ש כנזכר בזה"ק הנ"ל אלין מלין קיימא קמי קב"ה כו' וכל אשר בו מום לא יקרב כי לא לרצון יהיה לפני ה'.
17
י״חגם בברכת הנהנין אם ימהר להוציא דבר לפני האלהים ולא ישים ריוח בין הדבקים נמצא אומר בָּרוּ ךַָּתָּה אֲדנָ יֶלהֵינו מֶלֶ ךָעָוֹלָם בודאי שלא אמר ששה תיבות של עיקר הברכה שהן ב"א ושם ומלכו' נמצא שאכל או שתה בלא ברכה ונקרא גזלן ומועל ר"ל שנהנה מעוה"ז בלא ברכה כידוע מהגמרא הקדושה ואוי לאותו בושה. וכן בק"ש אם לאנזהר בדקדוק המלות במבטא היטב כמבואר לעיל איך השלים רמ"ח תיבות בק"ש כי בוודאי רוב תיבות של ק"ש יחסרו מפאת הבלעת התיבות זו בזו זולת תיבות מיוחדים שלא יקרא אותם כלל ככתוב וישנה לתיבה אחרת כמבואר למעלה ובודאי אינה נחשבת כלל לתיבה ובעז"ה בק"ש על מקומה יבא בשלום באריכות יותר קצת לכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה ובתחלת הרגלו יעשה כמ"ש בד"מ שיוציא התיבות של כל התפלה מפיו כמונה מעות ממש בכדי שינצל מעונש הנזכר בזה"ק הנ"ל עד שירגיש בעצמו שבוודאי לא יכשל בזה ואז יוכל לדבר התיבות אף במהירות קצת ויזהר האדם בדקדוק התיבות בכל סדר התפלה אף בפ' איזהו מקומן ובברייתא דר"י כי הם ג"כ מתקוני עולמות העליונים כנ"ל. גם בקריאת הפ' שמו"ת בכל עש"ק וגם בלמוד תנ"ך כמ"ש רמ"א בש"ע והבאנו למעלה. וביחוד בברכת הנהנין ויבא עלינו ברכת טוב: ודי בהערה זו. ע"כ תקוני תפלות של עולם העשיה:
18
