ישמח משה, כי תבואYismach Moshe, Ki Tavo
א׳והיה כי תבא (דברים כו א). וגומר. אמרו חז"ל (מגילה דף יו"ד:) ופתיחתא דמגילת אסתר, כל מקום שנאמר והיה, אינו אלא שמחה. נ"ל לפרש על פי מ"ש להלן לפרש הפרשה על דרך מוסר התעוררת לתשובה, כי יש שני מיני עבדות. א', על דרך דכתיב (תהלים ק ב) עבדו את ד' בשמחה. ב', על דרך דכתיב (איכה ג לט) מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו. ונאמר (יואל ב יב) שובו עדי בבכי ובצום ובמספד, כי אם חטא אדם לשמחה מה זו עושה. ולפי זה בבחינת עבר יש יגון, אבל בבחינת להבא בסילוק העבר, אין העבדות רק כמו שמפורש בחינת שמחה, והבן. והנה מבואר בחובת הלבבות דחסידים אמיתים כל ימיהם בתשובה, כמו שמפורש (תהלים קיט קלה-קלו) פניך האר בעבדך כו, (תהלים קיט קלו) פלגי מים כו'. והיינו כל מקום שנאמר ויהי (בחינת עבר), אינו אלא צער, והיה (בחינת להבא), אינו אלא שמחה.
1
ב׳או יאמר, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער כו', שנאמר והיה אינו אלא שמחה. כי ידוע כי ויהי, הוא"ו שבראשו הופכתו לעבר, והיה הוא"ו שבראשון הופכתו להבא. ובהקדים מה שכתבתי ליישב בגמרא דעירובין (דף מ"ג עמוד ב') דמקשה הש"ס אי הכי דמטעמא דלא אתי מאתמול, מותר לשתות יין בשבתות וימים טובים, להנודר מן היין ביום שבן דוד בא, אי הכי בחול נמי הא לא אתי מאתמול כו'. ליפרוך כפשוטו, דלמא אתי לבית דין הגדול דהא קושיא פשוטה הוא ואין צריך הוכחה לזה. וישבתי על פי הגמרא גיטין (דף כ"ח:) שמא מת לא חיישינן, שמא ימות חיישינן, עיין שם ודוק. אם כן הכי נמי מאז ועד עתה אין לך יום שאין קללתו מרובה כו', לכך ויהי אינו אלא צרה, והיה דהוא להבא אינו אלא שמחה, דודאי יהיה טוב וראוי לחכה בכל יום, והבן.
2
ג׳והיה כי תבא (דברים כו א). עיין באלשיך ובאור החיים מה שפירשו בדרך רמז. וגם אני אענה חלקי התחלה ממש כעין דברי האלשיך והאור החיים, והיה כי תבא אל הארץ, אין והיה אלא לשון שמחה, ר"ל דביאת ארץ העליונה לבד הוא שמחה ולא זולתה, כענין שנאמר (משלי לא כה) ותשחק ליום אחרון, אבל שמחת עולם הזה הכל הבל ורעות רוח. ומפרש איזה ארץ, אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, והיינו העליונה מקום שאין היד שולטת בו, מה שאין כן עולם הזה ויעבור והנה אינינו כו', על כן אני מזהירך וירשתם וישבתם בה, ר"ל בסגנון של האלשיך שתהיה ירושה שאין לה הפסק, וישבת בה שלא יטול אחר חלקך. אבל בדרך אחר ממ"ש האלשיך, בהקדם מה שפירש בשפת אמת במשלי סימן למ"ד על המדרש שמות רבה פרשה זיי"ן סי' ג' שם (שמו"ר ז' ג') ועתיד גן עדן להיות צועקת כו', עיין שם. ונמצא היוצא מדבריו שם, דמי שאינו מסגל בעצמו תורה ומעשים טובים, רק יורש של אחרים על ידי שדברו בגנותו, אינו לנצח כי סופו לחזור לבעליו, עד כאן. ונמצא לפי זה אל יאמר אלך בטל ואתעדן נפשי ואשב בשוק של זונות, ועל ידי זה אהיה נחשד ויהיה לי עולם הזה ועולם הבא, כי לא תהיה תפארתו לנצח, (ועיין לעיל ריש פרשת תצוה). וי"ל שזה מתיקות אמרם (ע"ז דף ג'.) מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, דביום שכולו שבת שהוא אחר התחיה לא יאכל רק מי שטרח, והבן. וגם צריך ליזהר אף מי שעמל בתורה ובמעשים טובים, שישמור פיו ולשונו כדי שלא ישב אחר בחלקו עד התחיה. והיינו וירשת, ר"ל שתראה שתהיה ירושה שאין לה הפסק שתעמול בעצמך. וגם וישבת בה, דהיינו שתשמור לשונך שלא ישב בה אחר. ועכשיו התחילה התורה לבאר היאך יבוא לזה, כי ידוע מה שמפרש העקרים והעקידה בפסוק (תהלים קל ד) כי עמך הסליחה כו', שאי אפשר לבוא לשלמותו בלי תשובה, כי החטא כמעט מוכרח, ולכך מבאר איך יעורר עצמו לתשובה. והנה התעוררות הראשון מצאנו בספרי מוסר המשל מג' אוהבים, והיינו שאמרו חז"ל (קה"ר פ"ה) אין מלוין לו לאדם לא כסף כו'. ב', על פי מ"ש בזוהר פרשת משפטים (זוהר ח"ב) דף צ"ו ע"ב (זוהר ח"ב) וצ"ז ע"א על פסוק (שמות כא ז-ט) וכי ימכור איש עד (שמות כא ט) כמשפט הבנות, עיין שם. ושורש הדברים לחוש ולחמול על הפקדון היקר מרגניתא טבא שנתן לו המלך מלכי המלכים ית"ש חלקו ממעל, כמו שאמרו חז"ל (שבת קנ"ב:) תנה לו כמו שנתנה לך. התעוררות ג', כי גם בעולם הזה אין מזל לישראל (שבת קנ"ו ע"א), רק הכל תלוי' בזכות, כענין שנאמר (דברים יא יג) והיה אם שמוע כו', (ויקרא כו ג) אם בחקותי תלכו כו', וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב.) ראית מימיך חיה ועוף מתפרנסין שלא בצער כו', אלא הרעותי את מעשי כו'. והא דאנחנו רואין רשעים מצליחין, היינו ומשלם לשונאיו כו' (דברים ז י), וזה ודאי לא ירצה מי שמבקש השלימות. והנה הסל רומז על פרנסה, כמו שמפרשין בהא דרבה בר בר חנה (ב"ב דף ע"ד.) ואנחתא לסלתאי, עיין שם. התעוררת רביעי, ודע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, הלא לפני מלך מלכי המלכים החוקר לב ובוחן כליות וידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריא (דניאל ב כב), גם חושך לא יחשיך מניה (תהלים קלט יב), ואם יסתר איש במסתרים וגו' (ירמיה כג כד), ואין לפניו משא פנים ולא מקח שחד (דברים י יז). וזה אמרו (דברים כו ב) ולקחת מראשית, ר"ל שבראשית הכל תקח לעצמך התעוררות שתשכיל כל פרי האדמה אשר תביא מארצך, ר"ל מה שתוכל להביא אם כסף וזהב וגו', ודאי לא תוכל להביא רק תורה ומעשים טובים. שנית, אשר ה' אלקיך נותן לך נשמתך קדושה יותר משרפים, ואיך תשפילה יותר מבהמה ותטנף ותלכלך אבן יקרה כזו. שלישית, ושמת בטנא, ר"ל שאתה צריך לשום בסל, ר"ל להשפיע לך פרנסה ופירות מעשיך הטובים. הרביעית, והלכת אל המקום כו', היינו שאתה עתיד לילך שמה ליתן דין וחשבון, וכשיתעורר עצמך כנ"ל, ובאת אל הכהן היינו אדם חשוב וצדיק להורות לך דרכי תשובה, כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב' ח יח). והנה זה דרך העולם שמבזין חכמי הזמן ואמרו מי יתננו כירחי קדם, לכך אמר (דברים כו ג) אשר יהיה בימים ההם, אין לך אלא שופט שבימיך (ר"ה כ"ה ע"ב), כי אל תאמר מה היה וגו' (קהלת ז י), כי לא אלמן ישראל כו' (ירמיה נא ה). ונקדים דבגשמיות יש ארץ כארץ ישראל, כמו שאמר סנחרב אל ארץ כארצכם (מלכים ב' יח לב), ואמרו (סנהדרין צ"ד ע"א) זו אפריקא. אבל אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), ואין תורה כתורת ארץ ישראל (ב"ר ט"ז ד'), והעם היושב בה נשוא עון (ישעיה לג כד), וכפר אדמתו עמו (דברים לב מג), כמו שדרשו חז"ל (כתובות קי"א ע"א), ואינו תחת שר רק עיני ד' אלקיך בה (דברים יא יב), על כן עשיית התשובה שם בנקל, כמו שפירשתי במדרש (שמו"ר מ"ג ד') מיד נתעטף בטליתו כו'. והנה על דרך משל אם יותן לאדם במתנה אבן שסגולתו להנצל מיד הרוצח, קודם שיבוא ליד הרוצח אינו מרגיש בהמתנה וכאלו לא ניתנה לו, רק אחר שבא ליד הרוצח וניצל, אז מרגיש בהמתנה וכאילו אז ניתן לו. והיינו שהזהירה תורה (דברים ו ו) אשר אנכי מצוך היום, ודרשו חז"ל (ספרי ואתחנן ו' ו') בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, ר"ל שהתורה אין סוף, ובכל יום יש לטעום בה טעם חדש, והבן. והנה קודם שמתעורר בתשובה אינו מרגיש בביאת ארץ, רק אחר שמתעורר אז מרגיש והוי כאלו היום בא לה, והיינו ואמרת אליו הגדתי היום כו' באתי, ר"ל הרגשתי בטובת השי"ת במתנת ארץ, והבן. ועכשיו בתי כנסיות ובתי מדרשות יש להם קדושת ארץ, כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ח'.) דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, היינו דאהני להו. ועיין במ"ש האלשיך בפרשה דילן בדרך הפשט בפסוק והלכת אל המקום כו', שיש לישא קל וחומר מהש"י, עיין שם. ועכשיו ביארה התורה שבח הבעל תשובה, והוא כי ידוע כי הצדיק אשר בדור משפיע לעולם, כמו שאמרו (ברכות דף י"ז:) כל העולם ניזון בשביל חנינא בני כו'. והנה הבעל תשובה גדול מהצדיק, כמו שאמרו ((שבת) [ברכות] דף ל"ד:) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', לכך אינו צריך לקבל שפע מהצדיק, רק אדרבה הצדיק מקבל שפע ממנו דהוא גדול יותר. והיינו (דברים כו ד) ולקח הכהן הטנא מידך, ושמא תאמר מאי ירויח הוא בזה, אך הלא לך לדעת מ"ש במסכת אבות (פ"ב מ"א) על המשנה והוי זהיר במצוה קלה כו', ושורש הדברים מבואר בשפע טל, כי כל מה שהצדיק מעורר באיזה מצוה ופעולה טובה הארה לעולמות, הוא שמור לו בגן עדנו לנצח, והוא החילוקא דרבנן שמלבישין אותו מן כל מצוה, ובזה מקריבין אותו לקבל פני המלך, והוא נצמח מצד שהשם יתברך טוב ורוצה להטיב, והוא לו לתענוג גדול במה שמשפיע האדם טוב, לכך נשאר לו לאדם לנצח, והבן. והיינו והניחו על מזבח אותו השפע, להקריב אותך בה לקבל פני המלך ית"ש, ומפרש מי המניח ואמר ה' אלקיך, מרוב רחמיו ומדת טובו שמתענג בטוב שמשפיע, והבן.
3
ד׳או יאמר, על פי את קרבני לחמי (במדבר כח ב), ר"ל כי לחמם הוא שמקבלים השפע, הוא כלחמי כו', כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק כו' (פסחים קי"ב ע"א), וכל שכן בהשפעה שמקבל הצדיק, נחשב לו ית' לדורן. והיינו (דברים כו ד) והניחו, ר"ל בהשפעה שמקבל הצדיק הוא מניחו על המזבח של ה' לדורן לפניו ית', והבן. ועכשיו הוא מבאר מהות התשובה, והוא אמרו ית' (הושע יד ג) קחו עמכם דברים, ונאמר (במדבר ה ז) והתודו וגומר. והנה (דברים כו ה) וענית הוא בקול רם, כמו קול ענות (שמות לב יח), שמבואר במסכת סוטה (דף ל"ב (ע"ב) יספר גנותו בקול רם. ואמרת הוא קול נמוך, כמו שאמרו חז"ל שם ושבחו בקול נמוך, שנאמר (דברים כו יג) ואמרת ביערתי הקודש כו', עיין שם במסכת סוטה. ואם כן לפי זה כאן שנאמר וענית ואמרת, הוא שני הפכים. ולדרכי אתי שפיר, כי הקשו חז"ל במסכת יומא (דף פ"ו ע"ב) כתיב (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצלח, וכתיב (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. ומשני כאן בחטא מפורסם, כאן בחטא שאינו מפורסם, עד כאן. והיינו וענית ואמרת, לפעמים וענית דהיינו בחטא מפורסם, ולפעמים ואמרת דהיינו בחטא שאינו מפורסם. ושורש הדברים שיאמר, הוא שיעורר חסדי השי"ת אף שהוא מושרש בחטא מכף רגל ועד ראש, מכל מקום זה דרכו ית' באיתערותא דלתתא כמחט סדקית, הוא גומר לטובה, וגם זה האיתערותא בא ממנו, רק שהאדם יאחז בו ויהיה אצלו למונח קיים והסכמה גמורה על עזיבת החטא, כענין שנאמר (שיר השירים ג ד) אחזתיו ולא ארפנו. והיינו ואמרת לפני ה' אלקיך אף כי לפי מעשי היה ראוי להתייאש, אבל על רחמיך בטחתי כי כן דרכיך, וזה ארמי אובד אבי, כי ידוע כי הגלגול הקדום יקרא אב לנגד גלגולים האחרונים, כמ"ש האר"י ז"ל בצדיק בן רשע (ברכות ז' ע"א), וידוע דכל נשמה כבר היה בעמקי הקליפות מצד חטא אדם הראשון, ואחר כך היה בדור הפלגה, כנודע, דבמצרים היה תיקונם בחומר ובלבנים (שמות א יד), נגד נלבנה לבנים והחומר היה להם לחמר, והנה במצרים נשקעו יותר כי היה במ"ט שערי טומאה, וגם ידוע דע' שרים הם חיצונים סביב יתהלכון ל"ה מימין ול"ה משמאל, וכן ע' לשונות ועם קדוש אתה, וגם לשון הקודש הוא הלשון המכריע. והנה מצרים ערות הארץ כולה טומאת ע' שרים, לכך המלך של מצרים צריך לידע ע' לשון. והנה ידוע דרפ"ח ניצוצין נפלו, והעלה משה ר"ב שנאמר (שמות יב לח) וגם ערב (ע) רב, וצריך לומר דרפ"ח ניצוצין היינו הסיגים, אבל עצמות הקדושה בפני עצמו נפל, דהא משה העלה הערב רב מדעתו, אבל עצמות ישראל העלה השי"ת, והבן זה. וזה אמרו ארמי דהיינו השטן יצר הרע כפירוש האלשיך והאור החיים, כענין שנאמר (בראשית ג א) והנחש היה ערום, אובד אבי היינו גלגול הקדום, וירד מצרימה ר"ל עוד ירידה היתה לו מצרימה, כי שם נשקעו יותר בעמקי הקליפות, והיינו ויגר שם קאי על גלגול הקדום, במתי מעט, ר"ל באנשים אשר הם במ"ט שערי טומאה ובטומאת ע' שרים שקועים, והיינו מעט מ"ט ע'. וידוע המדרש (ב"ר ל"ט י"א) שאמר השי"ת לאברהם אותו גוי גדול שנאמר בו (דברים ד ז) כי מי גוי גדול, אני מוציא ממך, והיינו ואעשך לגוי גדול (בראשית יב ב), עד כאן. אלמא דישראל נקראו גוי גדול, והיינו ויהי שם בעומק הטומאה הנ"ל לגוי גדול, ר"ל לקדושה נפלאה קדושת ישראל, עצום ר"ל כמו עצמות הקדושה, ור"ב ר"ל וגם ר"ב ניצוצין מן הסיגים, והבן. ושמא תאמר כי חזרנו למוטב, לזה אמר לא כן, רק אדרבה וירעו אותנו המצרים (דברים כו ו) כפירוש השל"ה, רק הכנסה לקדושה היה רק על ידי התעוררת מעט, וגם זה בהכרח לא מעצמינו והיינו ויענונו כו', (דברים כו ז) ונצעק כו' וישמע כו' (דברים כו ט) ויביאנו אל המקום, ר"ל ממקום טומאה גדולה למקום הקדושה גדולה קדושת ארץ, והיינו ארץ זבת חלב ודבש, ר"ל שזבת שם חלב ודבש היינו סודות התורה, כמו שדרשו (חגיגה דף י"ג.) בפסוק (שיר השירים ד יא) דבש וחלב תחת לשונך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב), והיינו רק על ידי התחלה קטנה באתערותא, ולפי זה שאינך חפץ רק התחלה, אם כן גם (דברים כו י) עתה הנה הבאתי את ראשית פרי אדמה, ר"ל מה שנפעל בארץ עולם הבחירה אשר נתת לי ה', כי ההתעוררת בא מהכרוזים כנודע, רק יש שמאבדו ויש שמביאו, והתחלת איש הישראלי הוא רק במה שמביאו, ואם כן ראוי שתגמור בעדי. והנה מזהירך הפסוק והנחתו כו', דהיינו שתהיה למונח קיים עזיבת החטא לפני ה' אלקיך, כמו שכתב הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ב ה"ב) שיעיד עליו מי שאמר והיה העולם, (והשתחויתם) [והשתחוית] היינו שיהיה לך הכנעה לפני השי"ת כמו שראוי לבעל תשובה, ואם תעשה כן אני מבשרך כי השי"ת יגמור בעדך לטובה, והיינו (דברים כו יא) ושמחת בכל הטוב, שתשמח בכל הטוב שתזכה לגמרו לך ולביתך כפירוש האלשיך, כי זכותו יעמוד גם לביתו אחריו, אתה והלוי, ר"ל הנשמה שהוא עיקר האדם והגוף הנלוה אליו כמו שפירשתי (בהפטורת נצבים) בשוש אשיש (ישעיה סא י), והגר אשר בקרבך, כי גם היצר הרע נהפך לטוב כענין שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה), והבן. והנה לדברי האור החיים יש לפרש אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נותן לך, על דרך מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב') והבן.
4
ה׳או יאמר (דברים כו א) והיה כי תבוא וגומר, (דברים כו ב) ולקחתם מראשית, היינו בנערותו כדכתיב (קהלת יב א) זכור את בוראך בימי בחרותיך. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו ראשית ביכורי אדמתך (שמות כג יט). בזה נ"ל לפרש הפסוק (איוב ח' ז) והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד. כי הנה תמהתי על עיכוב הגלות, כי רוב בני ישראל המה כשרים ומדוע בן דוד לא בא. וכאשר חקרתי נתוודע לי כי בבחרותם מרבין חבילות עבירות עד שדי להם על ימי חייהם, ועל זה אין עושין תשובה כלל וזה הגורם, ולכך אין יכולין שוב להדבק בבוראינו ית"ש, ועיין מה שכתב ביערות דבש חלק א' דרוש ג' מענין חיבוק ונישוק חתן וכלה, עיין שם. על כן צריך להזהיר את הבחורים והחתנים מכאן ולהלן, ולעורר את כל העם ולהזהירם שישובו על מה שעשו בבחרותם. וגם להזהיר על יחוד חתן וכלה קודם החופה, שהוא איסור גמור כמבואר באבן עזר סימן כ"ה והעיקר בבחרותו ונערותו, כי התחלה יותר מן הכל. ולזה מרמז ביכורים, כמו שפירשו בהמשנה (ביכורים פ"ג מ"א) כיצד מצות ביכורים, אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, היינו איזה חמדה ותאוה שנצמח בו, כענין שנאמר (הושע ט י) כתאנה בראשיתה, כאשר הרואה יראה אותה בעודו בכפו יבלענה, כורך עליו גמי, היינו שיזכור כי לקבר יובל ויצמח עליו גמי ועשב, ומה יתאוה להבל דמה, ומה שפירשו באמרם (שבת י"ב ע"א) חייב אדם למשמש בבגדו כו', עיין בבית שמואל אחרון. היוצא מזה דראשית הוא העיקר, ולכך ראשית שם משותף התחלה, וגם על המובחר, כמו שנאמר (עמוס ו ו) וראשית שמנים ימשחו, כי התחלה הוא המובחר, והבן. והנה דרשו במסכת שבת (דף יו"ד ע"ב) על דברי לוט שאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער (בראשית יט כ), מתוך שישיבתה קרובה, עוונותיה מצערין. וכן נ"ל לפרש והיה ראשיתך מצער, דהיינו נערותך ובחרותך מצער עוונות מוצערין, אז ואחריתך ישגא מאד, כי בעונותינו הרבים המעשה נערות ובחרות, יכלה הכל ומשחית הכל, נ"ל.
5
ו׳ועיין בעיר גיבורים פרשת תבוא מה שפירש על המשנה (ביכורים פ"ג מ"ב) כיצד מעלין את הביכורים עיין שם, הגם שאינה שנויה כלשון המשנה ממש, אין לדקדק בזה דהוא רק אסמכתא בעלמא להסמיך רמז מוסר עליו ולא פירוש. ואענה גם אני חלקי בזה להסמיך רמז מוסר על המשנה הנ"ל כפי שהוא שנוי במשנה בשם, וזה לשון המשנה שם: כיצד מעלין את הבכורים, כל עירות שבמעמד מתכנסין לעיר המעמד, ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסים לבתים, ולמשכים היה הממונה אמר קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כי ביכורים רומז לימי הבחרות כמ"ש לעיל שאז מרבה לחטא, וצריך להעלות הבחרות מהטומאה אל הקדושה ולעשות מזדונות זכיות, ואמר כיצד מעלין, על זה אמר מתכנסין כל העירות שבמעמד לעיר המעמד, עיין בלשון המשנה שם, ולדרך עיר גבורים לא יתכן. ולדרכי יתכן, בהקדים מה שפירש ביערות דבש על אמרם (ברכות ל"ד ע"ב) במקום שבעלי תשובה עומדין כו', כי אית בתי בראי ואית בתי גוואי, ובחינת בתי בראי הוד והדר עוז וחדוה (דברי הימים א' טז כז), ובחינת בתי גוואי המשל ופחד (איוב כה ב) בחינת עמידה שרפים עומדים (ישעיה ו ב), ובבתי בראי בחינת טיסה ועיפה. והנה צדיקים עובדים בשמחה בבחינת בתי בראי עם חיות הקודש, ודי להם יקר וגדולה ולא עביד קוב"ה ניסא למיגנא להכניסם בבתי גוואי, מה שאין כן לבעלי תשובה לשמחה מה זו עושה, ומה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט), אין לו מקום בבתי בראי רק בבתי גוואי, ואיך יכנס לבתי גוואי בלי דרך בתי בראי, כי לטרקלין נכנס דרך הפרוזדור (אבות פ"ד מט"ז), על כן חותר חתירה כו' (עיין סנהדרין ק"ג ע"א), אבל צדיק גמור אין צריך לזה ולא עביד קוב"ה ניסא למגנא, על כן במקום שבעלי תשובה עומדין כו', עד כאן דבריו וש"י. ולדעתי משום זה נקראו הבעלי תשובה אנשי מעמד, שהם בבחינת עמידה. והנה מצאנו ראינו בספרים קדושים מגדילים מעלת התבודדות, ובפרט שבעת שיתבודד בינו לבין קונו וישים אל לבו היטב היטב גדולת מלך מלכי המלכים ושפלות עצמו, ואיך שהטיב לו ית"ש ומטיב לו בכל עת, וגודל מריו בזמן הטבה ובהטובה עצמו ולפניו ית"ש, ויקרע לבבו בשנים עשר קרעים וישבור רוחו בקרבו, וידכה ישוח ויתחרט בחרטה גדולה עד מאד ויזעק מרה על פשעיו אשר עבר וחטאיו אשר גבר, ויתוודה בכל לב ויבקש מחילה וסליחה, ויעזוב עזיבה גמורה באמת ויעיד על עצמו מי שאמר והיה העולם ב"ה וב"ש שלא ישוב עוד לתעתועים. וז"ש כל העיירות, (היינו בני אדם כמו שדרשו (נדרים ל"ב ע"ב) עיר קטנה (קהלת ט יד) זה הגוף) שבמעמד מתכנסין לעיר, המעמד היינו בבכי יגון ואנחה ששורשו במקום עמידה, ולשם באים ולנין ברחובה של עיר, היינו שאחר ששבין על העבר עוסקין בתורה לשמה, ומרבין חבילות חבילות מצות כנגד חבילות עבירות שעשו (עיין ויק"ר פכ"א ה'), ובזה עוסקין יומם ולילה תמיד לא יחשו. והיינו ולנין ברחובה של עיר, היינו בבתי כנסיות ובתי מדרשות על דרך ברחובת תתן קולה (משלי א כ). והנה רבינו יונה בשערי תשובה כתב העצה היעוצה לבעל תשובה, שלא ישיב תיכף בפרטי פרטות על כל חטא וחטא כי יקוץ בו, רק ישוב דרך כלל וישתמש בתורה ומצות זמן זמנים טובא, עד שיעשה אצלו טבע מוטבע, אחר כך יפקח עינו כי יאיר לו התורה הקדושה על מה שפגם מכבר, ואז יתחיל לתקן מה שפגם בפרטי הפרטיות, עד כאן קצת מדברי רבינו יונה ותוספת מרובה משלי בס"ד, וביני ביני ישים לו ציונים בנפשו ובמחשבתו על מה שעבר לתקן לעת מועד, ולדעתי לזה רמז הנביא (ירמיה ל"א ל"א) הציבי לך ציונים שיתי לבך דרך הלכת. ועל פי זה יתבאר, כי עד עתה בחושך הלך, עד שנשתרש בתורה והמאור שבה מחזירתו למוטב, ואז מאיר לו השחר, על דרך אמרם ז"ל האיר לו השחר, ניצול מכולם ואז למשכים לתשובה, כמו שפירשו וישכם אברהם בבוקר (בראשית כב ג), אומר, כי עד עתה לא דבר רק מהתשובה דרך כללות, כי כל זמן שלא האיר לו אינו יודע האיך לתקן בפרטיות, והיינו ולמשכים, רק אחר (עלות השחר) שאז מתחיל שעת השכמה כמו דקיימא לן (ברכות ח' ע"ב) לענין קריאת שמע שחרית דאז מתחיל זמן קימה, וגם אז (שעת הכושר) להשכים לתשובה, היה הממונה חכם שבעיר רופא הנפשות אשר חולי הנפש באים אליו לרפאותו, ע"ז כשרואה שכבר נשתרש בתורה והאיר לו השחר, אז אומר קומי והתעוררו, כמו מפני שיבה תקום (ויקרא יט לב) לדברי הזוהר (ח"ג רכ"ז ע"ב), ונעלה ציון היינו מה שהציב ציונים אל ד' אלקינו ולעשות מזדונות זכיות.
6
ז׳או יאמר והיה כי תבא וכו' (דברים כו א). על פי (שמואל ב' ז כג) ומי כעמך וכו', רק אם הם גוי אחד, ר"ל שיהיה להם אחדות, ועל פי נזר הקודש פרשה ע"ו סימן ג' דאם עושים רצונו של מקום, אינם נחשבים בנים לאבות רק ישראל, עיין מה שכתב על המדרש שמביא רעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז י), עיין שם. ואם יש להם אחדות כבר נחשבים לעושים רצונו של מקום, והדברים עתיקין ועיין בכלי יקר. נותן לך נחלה, היינו מתנה עיין שם. והנה ידוע המדרש (ב"ר א' ב') (ברש"י ריש בראשית [א א, ד"ה בראשית]) כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), שאם יאמרו ליסטים אתם וכו', והנה נטלה מהם ונתנה לנו. היינו דמתחילה לא נתן להם לעולם, רק עד עת ירושת ישראל, ואם כן הוי כאחריך לפי'. והנה בראוי ליורשו לא קנה אחריך, דירושה אין לה הפסק, אך דעת הרשב"ם (מסכת ב"ב דף קכ"ט דבלשון מתנה קנה אחריך, ודעת הרמב"ם (פי"ב מהלכות זכיה ומתנה דעקירה, היינו שאמר בפירוש לא משום ירושה רק משום מתנה מהני, וראייתו מהא דתנן ש שקל לבני, וכבר הוכיח מהרי"ט בחה"מ סימן וא"ו מהא דאיסר גיורא, דבבן אחד אף עקירה לא מהני, עיין שם מילתא בטעמא. והיינו כי תבא באחדות, אם כן הם רק בן אחד לאבות וראוי לירושת הארץ, ולא מהני לשון מתנה ואף עקירה לא מהני, והיינו אז אשר ה' וכו' נותן וכו' וירשתה, דמכל מקום הוי ירושה אצלך, לכך וישבת בה דהיינו תושב לצמיתות, דירושה אין לה הפסק.
7
ח׳עוד יתבאר והיה כי תבא אל הארץ וגו' (דברים כו א). כי הנה דוד המלך ע"ה אמר בסימן ט"ז (א-ו) שמרני אל כי חסיתי בך וגו', עד (תהלים טז ו) אף נחלתי שפרה עלי. יש לפרש כי האלשיך פירש בפסוק (תהלים מו יב), מכל צבאי צבאות שברא, הוא לבדו עמנו ואין אנו נמסרין ביד השרים. ועל זה אנו מבקשים שמרני אל דייקא כי חסיתי בך, ולא בשום שר או מזל ח"ו כדרך האומות.
8
ט׳או יאמר, על פי מ"ש בפרשת ואתחנן ד"ה ואתחנן, לפרש הפסוק (תהלים פד יד) ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך, על דרך טוב לחסות בד' (תהלים קיח ח), שיש חילוק בין חוסה לבוטח, עיין שם. והנה מי שהוא בגדר בוטח, ודאי אין צריך לבקש כי הי' תורה והי' מצוה דמגינה עלי', והם אבירי לב הרחוקים מצדקה (ישעיה מו יב) כמו שדרשו רז"ל במסכת ברכות (דף י"ז:), ועל דרך משל מי שקונה בעד מעותיו, אין צריך לבקש, אבל מתנה או הקפה צריך לבקש, רק מי שהוא עדיין בגדר חוסה, צריך לבקש מתנת חנם כעני בפתח. והיינו אני מבקש (תהלים ט"ז) שמרני כי חסיתי בך כי אין אני בגדר בוטח, ואם דוד המלך ע"ה החסיד הקדוש אמר כן, אנן אזובי הקיר מה נעני אבתריהו במה אנחנו בוטחים, היש בידינו מעשים טובים להצטדק ביום הדין הקדוש והנורא כי קרוב הוא, (תהלים טז ב) אמרתי לה' אדני אתה, לכלל ישראל מדבר שאתה תאמר לה' שאדנותו מתייחס עליך, כמו שאמרו רז"ל (איכ"ר פ"א ל"ג) בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מוסיפים כח וכו'. רק שלא תאמר ח"ו כי יש בו ית"ש השתנות, וכבר נאמר (איוב לה ז) אם תצדק מה תתן לו. רק הענין הוא כמ"ש באלשיך על פסוק (משלי י א) בן חכם ישמח אב וכו', שהענין נוגע לכנסת ישראל מקור השפעות עיין שם, והכל על ידי האבות שהם ג' קוין כנודע, ואם אוחזין בדרכיהם מעוררין מקורן, כמו שמבואר במדרש (ב"ר ע"ו ד') מי שהולך בדרכי אבות, אני מתקיים עליו בזכות אבות. וכמו שפירשתי בסוף פרשת ויחי עד דור אבותיו (תהלים מט כ), שהפגם יכול להיות נוגע עד השורש ח"ו, וכל שכן מדה טובה מרובה וכו', שפועל ודאי תמיד בהשורש. והיינו צור ילדך תשי (דברים לב יח), דהיינו מקורן של ישראל כמו הביטו אל צור חוצבתם אל אברהם אביכם (ישעיה נא א), והיינו טובתי בל עליך לשנות בך ח"ו, כי אם תצדק מה תתן לי, רק (תהלים טז ג) אשר בארץ המה כנ"ל, ואדירי כל חפצי בם נמשך הכל על ידי ג' קוין אלו.
9
י׳ועוד כיון בזה הפסוק, על פי מ"ש בפרשת שמות (ג טו) בפסוק זה שמי לעלם וכו'. והטעם מובן שהאדנות תולה בנו, לכך ניתן לנו רשות לזכרו, מה שאין כן שם העצם. והיינו (תהלים טז ב) אמרתי לה', דהיינו בכל מקום שנזכר שם הויה, צריך אתה לומר אדני דהיינו שם אדני. ואמר אדוני אתה, להורות כי שם הויה אינו נפעל לשום אות השימוש, אבל האדנות נאמר תמיד באות השימוש להורות שאדנותו עלינו, והטעם כי טובתי בל עליך כנ"ל אם נצדק מה ניתן לך בעצמותך, לכך אין לנו רשות לזכרו רק (תהלים טז ג) לקדושים אשר בארץ וכו' כנ"ל, והאדנות תולה בזה כי אלהי עולם ה' אלהי אברהם יצחק ויעקב יקרא, וכל מה שנפתח מקורן, האדנות יותר מתגלה, לכך אנו מזכירין שם זה, ואמר זה למליצה שירחם עלינו השי"ת אף שאין בנו מעשים ואין אנו בגדר בוטח, כיון שאין הפגם נוגע בעצמותו אתו הסליחה, על דרך שפירשתי אני ה' קודם שיחטא וכו' (ר"ה י"ז ע"ב), ובפסוק (מלאכי ג ו) אני ד' לא שניתי, ובפסוק (תהלים צ ב) כי מעולם ועד עולם וכו' כנ"ל.
10
י״אועוד כיון בפסוקים אלו (תהלים ט"ז) הנ"ל, להתפלל על שמירה מאויביו שלא יכנסו לארץ ישראל, כי המזמור נאמר בזמן הבית, בהקדים דברי הרמב"ן בפסוק (בראשית טו ו) ויחשבה לו צדקה הנאמר באברהם. ותורף דבריו כי הניתן בעד איזה זכות, יש לדאוג כי תאבד הזכות ויאבד המתנה. אבל אם הוא בחנם בתורת צדקה, אין לדאג כיון שמתחלה בתורת מתנה וצדקה ניתן, אם כן אף אם אינם כדאי מתקיים. אף אנו נאמר כי אם הארץ היה ניתן מהשם יתברך מתחילה לנו בזכותינו, היה מקום לומר כיון שאין לנו עכשיו זכיות יוקח מאתנו. אבל כיון שמתחילה לא ניתן בזכותינו רק ירושה מאבותינו, כדאיתא במסכת בבא בתרא (דף קי"ט ובמסכת ע"ז (דף נ"ג ע"ב), ורק להאבות ניתן בזכותם וזכותם לא נתקלקל, ולכולי עלמא לא תמה זכות אבות בימי דוד, ואף שתמה אחר כך לאיזה מאן דאמר, מכל מקום ברית אבות לכולי עלמא לא תמה, כמבואר בגמרא (שבת דף נ"ה (ע"א), ובמדרש רבה בחקותי, ויק"ר פל"ו ה'). ונקדים דהקשו בגמרא דע"א דף נ"ג ע"ב על הפסוק (דברים יב ג) ואשריהם תשרפון באש, מכדי ארץ ישראל ירושה להם מאבותיהם, הרי אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ומשני כיון דפלחו ישראל לעגל, גלו דעתיהו דניחא להו ואסרו, והבן דאם עבדו ע"א והקריבו להם, גלו דעתיהו דניחא להן בעבדות ובהקרבה. ובהקדמת הטעם על מה דחלוקת יהושיע לא היו מחזירין זה לזה ביובל, אף דגם כן ירושה הוא להם מאבותיהם, וקיימא לן (ביצה ל"ז ע"ב) כרבי יוחנן האחין שחלקו, לקוחות ומחזירין זה לזה ביובל, דבזה לא שייך אין ברירה כיון דהוברר על פי גורל ונביא ואורים ותמים, והגורל היו על פי ה' כמבואר בגמרא (ב"ב דף קכ"ב.) שהיה צווח וכו', וזה טעם נכון מאד. ועל פי זה יתבארו הפסוקים שהתפלל דוד (תהלים טז א) שמרי אל מאויבים אף שאין אני כדאי, כי חסיתי בך ולא יתחלל שם שמים באמרם אי אלקיהם, ומפרש מה החסיון (תהלים טז ב) אמרתי, דהיינו שישראל אומרים לה' אדני אתה ומקבלין אותו לאדון עליהם, ואמר עוד טובתי וכו', כי ארץ ישראל נקראת ארץ טובה, כנאמר (דברים ח ז) כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, וכאמרם ז"ל במסכת ברכות (דף ה'.) שלשה מתנות טובות וכו', אלו הן תורה וארץ ישראל, ור"ל טובתי שקבלתי ממך דהיינו נתינת ארץ ישראל, בל עליך החיוב ליתן, רק (תהלים טז ג) לקדושים וכו' ולא בזכותינו, כמו דקיימא לן ארץ ישראל ירושה לנו מאבותינו, ואם כן אין ראוי שיטלו האויבים אף שאין אנחנו כדאים, ובאמת טענה זו מספקת אם לא חטאו, אף שלא היה בידם מצות ומעשים טובים, והבן. ואמר אחר כך שמא תאמר איך יתכן דארץ ישראל ירושה להם, הלא רבו עצביהם של האמוריים שנאסרו האשרות, והלא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ואם כן לא היו עצבים כלל כקושית הגמרא, לזה אמר (תהלים טז ד) ירבו עצבותם כמו עצביהם, ומתרץ הוא הואיל אחר מהרו, דהיינו דישראל מהרו לאחר, ולכך אמר לשון מהרו, דעד שהמלך במסיבו וכו' (שיר השירים א יב, עיין שבת פ"ח ע"ב). ועוד דהלא מפורש בתורה (שמות לב א) וירא העם כי בושש משה ואלו המתינו עד חצי היום, שוב לא היו חוטאין, וגלו אדעתיהו דניחא להו בל אסיך וכו' בלשון בתמיה, וכן בל אשא את וכו', הוא על פי קושית הגמרא שם בע"א ודלמא דוקא בעגל ניחא להו, ומשני שאיוו לאלקות הרבה ודו"ק, והיינו את שמותם, ואם כן גלוי אדעתייהו דניחא להו. והנה מבואר במסכת ב"ב (דף קכ"ט:) דנחלה אין לה הפסק, ועל פי זה יתבאר להלן דמפרש שלא תאמר איך יתכן דירושה הוא לנו, אם כן היה ראוי להחזיר זה לזה ביובל בחלוקת יהושע, לזה אמר (תהלים טז ה) ה' מנת חלקי וכו' אתה תומיך גורלי, ואם כן לא שייך אין ברירה, לכך (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים, דלי היינו עולמות כמבואר במדרש פרשת במדבר אין לי, אלא עולמות, כמ"ש שם. אף נחלה שפרה עלי, דנאה להקרא עלי בשם נחלה שאין לה הפסק, דאין צריכין לחזור זה לזה, והבן.
11
י״באו יאמר ה' מנת חלקי (תהלים טז ה). על פי מה שכתוב בספר גבורות ה' פרק ד', על הא דכתיב (בראשית א כו) וירדו בדגת הים. כי החומר עלול לחסרון כטבעו, ואף אם חסר יש לו מציאות. אבל הנפש הוא חלק אלקי ממעל מקור השלימות, ואם אין לו שלימות ממש אין לו מציאות, ולכך אם האדם הכניע חומרו הפרטי לפני צורתו הפרטי, אזי גם חומר הכללי דהיינו כל מיני בעלי חיים, וכן אומות העולם דאדם אתם וכו' (יחזקאל, עיין יבמות ס"א ע"א), משועבדים אליו דאדם הוא צורתן וכו'. אבל כשמכניע נפשו לפני חומרו הפרטי, אזי הוא נכנע לפני חומר הכללי, עד כאן דבריו בשינוי לשון. ובעה"י הוספתי נופך להמתיק דבריו כי נעמו, ועיין שם מה שביאר מאמר ר' יוחנן בן זכאי באמרו אשריכם ישראל (כתובות ס"ו ע"ב). ועל פי זה מבואר המשנה (אבות פ"ג מ"ה) כל המקבל עליו עול תורה וכ'. והנה עיין שם מ"ש בענין הכנענים, כי הצורה המטבעת בחומר, נמשל כחומר עיין שם דברים נפלאים, ותבין דלכך משלו ישראל עליהם ולקחו את ארצם, כי החומר משועבד לצורה. והנה מבואר ברמב"ם דענין הגיבורים, הם להתגבר על החומר ולחסום התאוה, וענין המוסר של עיר גיבורים בפרשה דילן פרשת כי תבא. ועל פי זה מבואר (דברים כו א) והיה כי תבא אל הארץ וכו', והוא מטעם שממשיל הצורה על החומר, (דברים כו ב) ולקחת מראשית וכו', דהיינו התגברות הצורה על החומר ובזה מתקיים נתינתה. והנה בזה נוהג גם עכשיו הבאת ביכורים ותורתינו נצחיות דהיינו לחסום התאוות, ובזה מבואר דברי נועם אלימלך בריש פרשת כי תצא במשנה (יומא כ' ע"א) אברים שפקעו מעל גבי המזבח, עיין שם. ועל פי זה מבואר ד' מנת חלקי מקור השלימות, לכך אתה תומיך גורלי לסייעני לטהרי להשלים בשלמותך, דאם לא כן אין לו מציאות כלל, ואז (תהלים טז ו) חבלים של ארץ ישראל נפלו לי בנעימים, שהוא מטעם התגברות הצורה, אף נחלת של ארץ ישראל שפרה עלי, שהוא אויר של ארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב) מתייחס לנפש החכמה, והבן.
12
י״גולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' (דברים כו ב). וכתב רש"י ז"ל (ד"ה) מראשית ולא כל ראשית, ללמדך שאין מביאין בכורים אלא מן ז' מינים, והוא בגמרא מנחות פ"ד ע"ב. ונשאלתי אם כן מאי כל פרי האדמה, והן אמת שדרשו רז"ל (ירושלמי ביכורים פ"ב ה"ג) מזה שאם רצה לעשות כל שדהו בכורים עושה. וקשה על זה טובא. חדא, דהא דרש זה לא נמצא בבבלי, רק הרמז"ל הביאו בשם הירושלמי בפרק א' דפאה משנה א' (ירושלמי פאה פ"א ה"א), ואם הדרש מראשית ולא כל ראשית תולה בזה, היה להגמרא מנחות שם לפרש אם כן מה תלמוד לומר מראשית כל פרי האדמה, שאם רצה לעשות כל שדהו בכורים עושה. ועוד קשה הלא הרמב"ן שם מביא שני דרשות מראשית בכורי כל, והרי קיימא לן בסנהדרין (דף ל"ד.) דאין טעם אחד יוצא משני מקראות, ובודאי דנשמע מקרא קמא בספר במדבר, וזה רק דרך אגב נקטיה. ועוד הלא בפרק ב' דביכורים משנה ד' (ביכורים פ"ב מ"ד) הביא הר"ש רק דרשא דבכורי כל, וכן הוא בפירוש רבינו יצחק בר מלכי צדק עיין שם, ובפירוש הר"ש שם מבואר דהוא נפיק מקרא דיחזקאל סימן מ"ד (ל) ראשית בכורי כל, וכן הוא ברימ"ט שם, ובודאי דלזה כיון הר"ם ז"ל בפאה פרק א', שכן כתב שם מדכתיב ראשית כל בכורי כל, וזה ברור, רק בפירוש הר"ע מברטנורא יש טעות שם בפרק ב' דבכורים, ואם כן קשה. והנ"ל על פי דמבואר במסכת תענית דף י"ז ע"א שם דמקשי הש"ס מכדי יונה בתר דוד הוי וכו'. ומשני משום דבעי מחתם מרחם על הארץ, ועיין שם ברש"י (ד"ה דבעי) משום דאינהו בנו בית המקדש דהוא עיקר הארץ, עיין שם. ויובן על פי מ"ש האלשיך והכלי יקר בפרשת ויצא, בקיפל הקב"ה כל ארץ ישראל תחתיו, עיין שם. ושורש הדברים דבמקום המקדש לבא דארץ ישראל, והשאר הוא רק התפשטות, והבן. והנה ארץ ישראל עיני ה' אלקיך בה (דברים יא יב), וכל העולם כולו מתמצית ארץ שותה כמבואר גם כן במסכת תענית (י' ע"א). והנה לפי זה הז' מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, הם בעצם וראשונה לקבל השפעה, ומנהון נמשך לכל, ואם כן הם ראשית כל פרי האדמה והבן, אבל שאר פירי, כל ראשית שבו הוי רק ראשית לעצמו. והיינו מראשית כל פרי האדמה דייקא, דהיינו ז' מינים, והיינו מראשית ולא כל ראשית, ואם כן הדרש יוצא מהפשוט.
13
י״דבגיטין סוף פרק השולח (גיטין דף מ"ח.) אמר ר' יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי וכו'. ושם קושית התוספת (ד"ה אי) ואנו איך מצאנו ידינו ורגלינו וכו'. ונ"ל ליישב מיניה וביה, דר' יוסף לא סבר כר' חסדא, אבל מאחר דקיימא לן כר' חסדא דמחלק בין יובל ראשון ויובל שני, לא קשה מידי, דהא יש להבין מ"ש דביובל ראשון מביא וקורא משום דלא סמכה דעתו, מה בכך, וכי מפיו אנו חיין, הלא מכל מקום לפי האמת הוא קנין פירות. ונ"ל ברור, דהיינו טעמא דר' חסדא סובר דודאי מכח מצות התורה לא מקרי קנין פירות, דמכל מקום הגוף מכור דהרי מכר לגמרי, רק דמצות התורה היא דרביע עלייהו, ועד היובל ודאי דגם הגוף שלו, רק מאחר שכבר ציותה התורה והכל מחזירין, ממילא דבשעת מכירה המוכר והלוקח יודעין מזה, והוי כמוכר על דרך זה, דהא קיימא לן (יור"ד סימן קע"ד ס"א) כל מוכר אדעתא דמנהגא מוכר, והוי לגמרי קנין פירות. מה שאין כן ביובל ראשון דלא סמכי דעתיה, ואם כן לא נשאר רק מצות התורה, אם כן הוי קנין הגוף, כנ"ל ברור בטעמו של ר' חסדא. ואם כן לפי זה דוקא במוכר דעלמא שיש לו תועלת שמחזירין לו הקרקע, שפיר מסתבר לומר דמוכר אדעתא דהכי. מה שאין כן באחין דהחלקין שוין, ומה להם בזה דנהוי חולקין על דעת זה, רק דמצות התורה היא דרביע עלייהו, ואם כן הוי שפיר קנין הגוף, כנ"ל ברור ודוק.
14
ט״ומדרש (תנחומא ראה סי' י"א) הובא בספר ברית שלום ושמחת בכל הטוב (דברים כו יא) אין טוב אלא תורה, לכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר (דברים יד כב). י"ל על פי מה שכתוב באגודת אזוב בפסוק (איכה א ג) גלתה יהודה מעוני, על המדרש (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א) ויברך יפתח אל ארץ טוב (שופטים יא ג), מאי ארץ טוב, שפטור מן המעשר. ועל פי זה פירש הפסוק (תהלים קיט צב) לולי תורתך שעשועי כו', עיין שם. והנה ידוע מה שאמרו (אבות פ"ה מ"כ) עזי פנים לגיהנם. והנה ידוע (ב"ר מ"ד כ"א) דאברהם בירר לבניו שיעבוד מלכיות מן גיהנם, וזה פשוט משום שזה עולם עומד וזה עולם עובר, והבן. ולכך אמרו (חגיגה ט'.) יאה עניותא ליהודאי כו', כמו שפירש באגודת אזוב בשם נזר הקודש. אם כן איך משה רבינו אוהב ישראל מזהיר לישראל עשר תעשר, ודרשו (שבת קי"ט ע"א) עשר בשביל שתתעשר, איך יעץ להחליף עולם עומד בעולם עובר, הלא העניות יפה להכניע עזותם להמלט מן הגיהנם ולהיות חלקם בחיים. לזה אמר ושמחת בכל הטוב, ואין טוב אלא תורה, אם כן התורה מתשת עזותם, ושוב אין צריך לעניות, לכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר, ודרשו עשר בשביל שתתעשר.
15
ט״זוהיית רק למעלה ולא תהיה למטה (דברים כח יג). כי לכאורה קשה דאין צריך לומר ולא תהיה למטה, דמי שהוא למעלה ודאי דאינו למטה. והנ"ל בזה, על פי שנמצא עצה בספרים לההביל כל חמידות עולם הזה והשבח בני אדם והגנות, שידמה בעיניו שהוא מבני עולם העליון, כי באמת האדם העקרי הוא הנשמה, ואז יהיה כל מה שבעולם שלמטה כאין בעיניו, כי כל העולם הוא כגרגיר חרדל לנגד עולם הבא נגד עולם העליון, עד כאן. ועל פי זה מבואר הפסוק הנ"ל והיית רק למעלה כנ"ל, ולא תהיה למטה, ר"ל שהלא, דהיינו האפיסות וההעדר, תהיה למטה שכל מה שלמטה יהיו בעיניו כאפס וכאין.
16
י״זבניך ובנותיך כו' (דברים כח לב). ודרשו (ברכות נ"ו ע"א) אל תקרי לעם אחר, אלא לאם אחר. ונ"ל כי אי אפשר שיהיו נתונים לעם אחר בהיות אם על הבנים, רק אם ח"ו נסתלקה, ושם הרגיע כו', והבן.
17
י״חהפטורת תבא
18
י״ט(ישעיה ס') קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. י"ל על פי מה שכתוב בספר שבט מישראל תהלים סימן י"ד לפרש הן אתם כולכם קודחי אש כו' לכו באור אשכם (ישעיה נ י-יא). כי היראה המצויה בלב נלהב אל ה' רשפיה רשפי אש, ויש צדיקים המתלהבים בעצמות אשיהם מכח שכלם הזך, וזה לא יסור ממנו ולא יעדר בשום פעם, כי הוא הבא מכח שכל. לא כן אם יראתו לקוח מהמורה להם הדרך ילכו בה, אם כן בסור המכריח, לפעמים יסורו ממנו. וזה שאמר אתם קודחי אש מבלעדיכם לכו באור אשכם דייקא. וזה שאמר (ישעיה נ יא) מי בכם ירא ה', הוא רק מחמת שהוא שומע בקול עבדו עבד ה' המורה להם הדרך, לכן לפעמים השומע הולך חשכים ח"ו, כי אין נוגה לו לעצמותו. וזה שאמר (משלי לא יח) טעמה כי טוב סחרה, אם מכח השכל טועם כי טוב סחרה, אז לא יכבה בלילה נרה, עד כאן דבריו.
19
כ׳ונקדים עוד דאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, לפי שעדיין בחירה להם ויחזרו (ב"ר צ"ד ה'). נמצא לפי זה מי שעלול לחזור יותר, היחוד והתחברות אלהות בו יותר רחוק, וההיפוך בהפך. ועל פי זה תבין מה שנקרא אלקי אברהם, לפי שהשיגו מעצמו. והיינו קומי אורי, היינו מעצמך תקום כח שכלך שהיא נשמת אדם נר ה', כמ"ש (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם, כי בא אורך היינו אור עצמך אור אשכם, אז וכבוד ה' עליך זרח לפי שאין עלול לחזור ולא במהרה ינתק.
20
כ״אעוד י"ל על דרך יהב חכמה לחכימין (דניאל ב כא), כי מי שמשתדל על שכלו שבכח להוציאו אל הפועל, נתחבר אליו שכל אלקי, וק"ל. ועל פי שפירש בעקידה כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שמואל א' טז ז). עוד י"ל על פי החרדים בפרק ג', נמצא מי שאור התכלת על ראשו, ודאי דנשמתא לא אעדי מיניה, והבן.
21
כ״באו יאמר, על פי שכתב הט"ז באו"ח ריש סימן א' (ס"ק ב') במה שאמר דוד אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי (במ"ר פט"ו ט"ז), עיין שם מה שכתב. אבל אנו וכיוצא בנו הלואי שנזכה להתעוררת מלמטה, כדי שיבא אחר כך מלמעלה וכו', עיין שם. ועיין במגיד משרים פרשת כי תצא, במה שכתב על הפסוק (תהלים לז לב) ה' לא יעזבנו בידו, כי אמרו חז"ל (סוכה דף נ"ב:) יצרו של אדם מבקש להמיתו, ואלמלא הקב"ה עזרו לא היה יכול לו, שנאמר ה' לא יעזבנו בידו, ואם תאמר אם כן לית ליה אגרא, דהא אלולי עזר ה' לא היה יכול לנצחו, להכי אמר (תהלים לז לג) ולא ירשיענו בהשפטו, אלא דקב"ה חשיב ליה לבר נש כאילו הוא בלחודוי עביד בלא עזר. ונ"ל דהיינו דקא אמר אחר כך (תהלים לז לד) בהכרת רשעים תראה, דכיון דחשיב כאלו בעצמו עביד, הרי הוא ניצל בזכות עצמו, לכך זוכה לראות במפלת שונאינו, והבן. והיינו קומי אורי וכו', ושמא תאמר איך אתה יכול לעמוד נגד הר הקשה, לזה אמר כי בא אורך אתערותא דלתתא מיין נוקבין, אז וכבוד ה' עליך זרח, היינו השכינה ואל תירא. ושמא תאמר אם כן תיבוש ח"ו לעתיד ליום הדין לפי שאין אתה העושה, וידוע דאין רואה בפרעניות רק מי שניצל בזכותו ולא הניצל בחסד, כענין שנאמר בלוט (בראשית יט יז) אל תביט אחריך, אך בחסד אלקי מחשיב את שלו להאדם. לזה אמר אל תירא (ישעיה ס ב) כי הנה החושך יכסה ארץ וכו' ועליך יזרח ה', כענין שנאמר (ישעיה ס יט) והיה לך ה' לאור עולם, והיינו אור הגנוז שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב ע"א) שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, ושמא תאמר באמת איך יתכן הלא המצוה אין נקראת רק על מי שגומרה, לזה אמר כבודו, היינו כבוד ה' המסייע, עליך יראה, היינו שיחשוב את שלו עליך כאלו אתה הוא העושה. והנה העולם מפרשין על הפסוק (תהלים סב יג) ולך ד' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, דהיינו כאלו הוא העושה. ואני פרשתי בזו מקרא הקודם (בתפלה למשה תהלים ס"ב) אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי כי עוז לאלקים, ולך ה' החסד. כי הנה יש להבין כי אם העיקר שלו יתברך, אם כן מה זה שנדבר בנו בתורתו הקדושה. אך זה פשוט שהוא על סיוע הקל, וצ"ל התורה כולה הוא רק פתחי לי אחותי וכו', וזה אשר דבר לנו, וידוע דלכל דבר יש שלשה חלקים היינו ראש תוך סוף, והנה המתחיל והגומר הוא העיקר, והממוצע הוא מסייע בעלמא, וכן קיימא לן בדיני ממונות (שבת צ"ג ע"א). והנה הקב"ה הוא המתחיל בהכח שנתן באדם היינו הכח הקדוש, ועליו להוציאו אל הפועל והוא הגומר, כאמור ה' לא יעזבנו בידו, והאדם הוא רק הממוצע, אם כן אינו רק נטפל לעושה מצוה, אף על פי כן משלם לו כאלו הוא העושה. וידוע דעיקר גבורה כנגד יצר הרע, כאמרם (אבות פ"ד מ"א) איזה גבור הכובש את יצרו. ועל פי זה יתפרש אחת דבר אלקים, מה שדבר לנו הוא רק חלק אחד הממוצע, אבל שתים זו שמעתי, היינו שמיעת השכל (כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף (בראשית מב כג) וק"ל), כי עוז (לאלקים) היינו הגבורה לאלקים, לכך ולך ה' החסד וכו'.
22
כ״גאו יאמר על פסוק (ישעיה ס א) קומי אורי. על פי מ"ש בפרשת בראשית (ד"ה ויאמר וכו' תדשא הארץ), לפרש הפסוק (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו וכו', ועל פי מ"ש לפרש מאמרם (ב"ר מ"ח י"ד) באכילת המלאכים שבאו אצל אברהם, והיו הראשון הראשון מסתלק, היינו סלק לעילא, ודוק. ועל פי מ"ש באגודת אזוב בקלח שני גבעול א' פרק י"ט אות ק' קראתי למאהבי המה רימוני (איכה א יט), עיין שם. ועל פי מ"ש האלשיך לפרש ונתתי משכני בתוככם (ויקרא כו יא), הנשמה רוצה לחזור למקורו, אבל בהיות משכני שכינתי בתוככם, אז לא תגעל נפשי אתכם, כי גם כאן דביקה בו ית'. וידוע דבכל דבר יש נצוצין קדישין אור אלקי, כמ"ש האר"י על כל מוצא פי ה' וגו' (דברים ה ג) (הובא שם בפרשת בראשית). וידוע דביאת אור הוא לשון שקיעה והיינו ביאת אורו, עיין ברכות (ב' ע"ב) בתוספת (ד"ה). ועל פי זה יתפרש קומי אורי, היינו בכל דבר שאתה עושה, תקום אורי מעפרה להיות לה עליה, כי בא אורך היינו שקע אורך, מפני מה וכבוד ה' עליך כאור זרח. והנה כתיב (משלי כ כז) נר ה' נשמת אדם, ואור הוא מקור הנר, כמו כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו כג) ודוק, ולכך תזהר בזה. ועל פי זה יש להבין מאמר רז"ל במסכת תענית (דף י"א.) כל היושב בתענית, כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. המשל הזה למה. ועל פי זה יובן, כי אם אינו עושה ברורי המזון, אם כן הוא מסוכן שנפשו תדבק לשורשה ויהיה בחי' קרוי מת, לכך אמר כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו, ואם כן משכני בתוכם. ועל פי זה יש לפרש גם כן מה דמקשה הגמרא המימרות אהדדי בהיושב בתענית, ומשני הא דמצי לצעורי נפשיה וכו'. והתירוץ הזה אינו מובן כלל, כי אם לא מצי לצעורי נפשו האיך מתענה, ומצי לצעורי היינו גם כן שעל כל פנים צער הוא לו, רק שיכול לסבול, ואם כן מאי הוא לא מצי לצעורי לנפשיה, ואם כן נתת תורת כל אחד ואחד בידו, ואם לא מצי היינו שמת על ידו, הלא הוא מאבד את עצמו לדעת וטפי מחטא הוא. ועוד יש לדקדק דתיבת לנפשו הוא מיותר. אבל על פי הדברים האלה שכתבתי יובן היטב, כי הנשמה מאסה מאד בדירתה בגוף הניגוף המטונף, אך אם ראה בכאן השכינה, אמרה דיו לעבד להיות כרבו אף שצער הוא לה, ודוק הוא פירוש נפלא, ומזה מוסר גדול האיך הוא התנהגות התענית.
23
כ״דועל פי פירש העקידה בלהיות לך לאלקים. יתפרש עוד באופן אחר קומי אורי כי בא אורך (ישעיה ס א). על פי הזוהר (תיקו"ז י כ"ה ע"ב) דכל דלא הוי בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא, ר"ל דהיינו בעולם האצילות עולם הדביקות הגמור כנ"ל, וענין דחילו ורחימו, ודאי דאינו רק על ידי שיהיה בעיניו כאלו רואה אותו ית' ממש בחוש עומד לנגדו, וזה פשוט ומבואר. והיינו קומי אורי אור תורה שלא יהיה בשפלות התחתונים, לזה מפרש כי בא אורך, ר"ל אלי, אז וכבוד ה' עליך זרח כאור הנראה לעינים זרח, ועל פי מה שפירש בזוהר (ח"ג קפ"ו ע"א) החכם עיניו בראשו (קהלת ב יד), והוא פירוש צח.
24
כ״העוד יתפרש קומי אורי וגו' (ישעיה ס א), על פי העקדה במ"ש (בראשית יח יט) ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ר"ל שאפילו צדקה ומשפט שהדעת נותן לעשות, שמרו דרך ה' דהיינו בהשערה האלקית, ואינם בוחרים דרך לעצמם, עד כאן. ועל פי זה יבואר קומי אורי, היינו אור תורה שאני מאיר לך ולא בדרך אחר, כי בא אורך אלי וכבוד ה' עליך וכו', היינו בהשערה אלקית. ולזה אמר (ישעיה ס ב) כי הנה החושך יכסה ארץ וגו', שהם אינם באור ה' והולכים באפילה שכל האנושי, אבל ועליך יזרח ה', לכך נמשך התועלת וכבודו עליך יראה.
25
כ״ואו יאמר קומי אורי (ישעיה ס א). על פי האלשיך בפסוק (שיר השירים ב יד) הראיני את מראיך דמיוחד לך דהיינו צלם אלקים, כי קולך ערב בזמן שמראך נאוה. והיינו קומי אורי הצלם אלקים, כי בא אורך, ר"ל אימת בא אורך היינו תורה ותפילה אלי, באם וכבוד ה', פירוש הצלם אלקים עליך זרח.
26