ישמח משה, בהר ז׳Yismach Moshe, Behar 7
א׳במסורה ולא מצאה היונה מנוח (בראשית ח ט). ואם לא מצאה ידו די השיב (ויקרא כה כח). גם צפור מצאה בית (תהלים פד ד). ונ"ל לפרש המסורה הנ"ל בשבעה דרכים כיד ה' הטובה עלי.
1
ב׳(א) דהנה ידוע כי הצדיקים נמשלו ליונה, כאמרם ז"ל (שהש"ר פ"א ב') שיונה כל זמן שמכרת בן זוגה, אינה נדבקת בבן זוג אחר. וגם אמרו רז"ל (במסכת ביצה, י"א ע"א) דיונה כל זמן דחזי' לקינה מדדה, ואם לאו אינה מדדה עד כאן, וזה דרך הצדיקים, והבן. וכתבו הספרים דהחוטאים נמשלו לציפור דרור שאינה מקבל מרות. ונראה שלכך מצורע מביא ציפרים, כי מצורע (ויקרא יד ב), דרשו (ערכין ט"ו ע"ב) מוציא רע, והוא אמר ללשוני נגביר מי אדון לי והבן, ועיין ביערות דבש חלק שני בענין ר' חנינא בן דוסא (בדף ס"ז ע"ב), ומבואר שם דתלתא כרעי דסמכי, הם הג' עמודים תורה ועבודה וגמילות חסדים עיין שם, והדין עמו כי כעולם גדול כך עולם קטן. והנה כבר כתבו הספרים כי העשיר הוא רק צינור להשפיע להעני ולהשיב לו את שלו, ואם אינו משיב לו, גזל הוא בידו, וכבר כתבתי (בהפטורה לשבת הגדול) על הפסוק (מלאכי ג כ) וזרחה לכם וגו' שמש צדקה, דעיקר עבודת הצדקה הוא ביש לו מניעות, ואף על פי כן הוא נותן. וידוע דחטאיך בצדקה פרוק (דניאל ד כד). ועל פי זה מבואר ולא מצאה היונה מנוח, היינו הנשמה שנדבק בו בתורה ועבודה, מכל מקום לא מצאה מנוח לפעמים, דהיינו דאם נחסר לה גמילות חסדים, אין לה מנוחה שלימה כי נחסר חד סמכא, אבל אם לא מצאה ידו די השיב לו, ר"ל שלא מצאה ידו כל כך שיהיה די כפי אשר ישיב לענים, דהיינו שנותן יותר מכדי יכולתו, אז גם ציפור, דהיינו שהוא חוטא לפעמים מצאה בית, כי חטאיו בצדקה פרוק, והבן.
2
ג׳(ב) או יאמר, על פי היערות דבש (חלק א' דף נ"ח ע"ב) על הפסוק (תהלים פד ד) גם ציפור מצאה בית, כי אין עוף נקרב בבמה (זבחים ס"ט ע"א), עיין שם הטעם. ושלימות כל המין אם מאותו המין נקרבים לה', ותורים ובני יונה הוא מין ציפור, עיין שם. ועל פי דבריו נ"ל ליישב קושית התוספת בפרק שלוח הקן (חולין דף קל"ט ע"ב ד"ה ת"ש) דמהא דגם ציפור מצאה בית, מוכח דאיירי נמי בטמא, דאטו טמא לא מצאה בית, דלפירוש היערות דבש על כרחך לא איירי אלא בטהור ודוק, ועל פי מ"ש במקום אחר ביערות דבש על המדרש שאמר אליהו בהר הכרמל ובדברך עשיתי (מלכים א' יח לו), כשם שעשית שמים וארץ, שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ה' שמים נעשו, עד כאן. על פי שכתבו המפרשים דבית חוניו היה לשמים אף דנאסרו הבמות, היינו בארץ ישראל. ועל פי המדרש (מגילה כ"ט ע"א) דתבור וכרמל מערי חוץ לארץ היה, ונקבעו בארץ ישראל על ידי שבאו למתן תורה. וזה שאמר אליהו כשם שעשית, דאז היו מחוץ לארץ ומותר בו במה, והבן. ועל פי זה מבואר גם ציפור מצאה בית כנ"ל, אבל אם לא מצאה ידו די השיב (ויקרא כה כח), דהיינו שאין ישראל עושין תשובה שיהיה כדאי להשיב הבית על תילה, כי כל דור שאין נבנה בית המקדש בימיו וכו' (ירושלמי יומא פ"א ה"א), אז ולא מצאה היונה מנוח (בראשית ח ט), כי אם בהמה תמצא מנוח, אבל יונה לא מצאה מנוח, והבן.
3
ד׳(ג) או יאמר, כי ידוע (ברכות נ"ג ע"ב) דיונה לכנסת ישראל מתולה, וידוע דהשכינה נקראת כנסת ישראל, וידוע דעלה כתיב (משלי כז ח) כציפור נודדת מקינה וגו' ונמשלה לציפור, וכן נאמר בקן ציפור שלח תשלח (דברים כב ז), ומבואר בזוהר הקדוש. והנה מבואר במדרש תנחומא פרשת מקץ (תנחומא מקץ סי' י') (והביאו הנזר הקודש בבראשית רבה פרשה צ"ב סי' חי"ת עיין שם), דעל ידי שהכו לבנימין על כתיפיו, זכה לבין כתיפיו שכן (דברים לג יב), דהיינו שתשרה שכינה בין כתיפיו, עיין שם. ומבואר דעל ידי דאותו צדיק נקי היה מלקיחת הגבוע, ולא ידע ממנו שישיבנו, ואחר כך נמצא אתו וכבושת גנב כי ימצא ואין פה להשיב כי נמצא הגנב, וכל התנצלותו לא יכנס בלב השומע, ובאמת היה האמת אתו, לכך זכה לכל הכבוד הזה. וזה פירוש המסורה (בראשית ח ט) ולא מצאה היונה, ר"ל כנסת ישראל מקום שתהיה ראוי שתנוח שם, (ויקרא כה כח) ואם, ר"ל כאשר לא מצאה ידו די השב, שלא היה יכול באמת להשיב הגניבה כי לא ידע ממנה, וגם נדרש ולא מצאה ידו די השיב להתנצל עצמו, ר"ל אין פה להשיב כי כל רואיו יעידון ויגידון כי נמצא אתו הגניבה, על ידי זה (תהלים פד ד) גם ציפור, ר"ל השכינה כביכול מצאה בית, כי זכה לבין כתפיו שכן ונתקדש המקום, והבן.
4
ה׳(ד) על פי דמבואר בפרשת בלק בזוהר הקדוש (ח"ג) בציפור דהוא הס"א. והנה בהכל יש קדושה המחיה, וידוע דצריכין להקיאו חיל בלע (איוב כ טו), וכבר פירשתי בפסוק (דברי הימים א' כט יב) לך ה' הגדולה, כי אין יכול להשיב, רק מי שכולו טוב אין בו שום חלק הסותם, כי לא ישלים רק מי שהוא שלם, ולא יתקן רק מי שהוא מתוקן. ונמצא דהיכול להשיב כבר יש לו מנוחה לנשמתו הקדושה, מה שאין כן זה שאינו יכול לתקן, עדיין אין לו מנוחה. וידוע מהזוהר בענין יונה דנחתא לספינתא דהוא נשמתא קדישא, ובית הוא לשון פנים, כענין שנאמר (שמות כה יא) מבית ומחוץ תצפנו, והבן. והיינו (תהלים פד ד) גם צפור הידוע מצאה בית, היינו פנימיות קדושה, (ויקרא כה כח) ואם לא מצאה ידו של איש הישראלי די השיב זאת למקורו ולהוציא בלעו מפיו, אז עדיין ולא מצאה היונה מנוח (בראשית ח ט), והבן זה. ועל פי זה פירשתי הפסוק (ויקרא כה כד) ובכל ארץ אחוזתכם וגו', כנ"ל והבן. הג"ה אמר המסדר ראיתי להעתיק כאן מה שמצאתי בכי"ק של אא"ז המחבר זצוק"ל וז"ל: בחלמא דבי שמשא פרשת ויקהל תקנ"ג לפ"ק, נתגלה לי בחלום שבכל יש ניצוצין קדושין, והנהמה שהוא בפרי, יוצא ויתוקן על ידי אדם, ובאילן עצמו על ידי השמש הזורח עליו ושב. ועל פי זה אמרתי בחלומי וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח (קהלת א ה), הוא הניצוץ שם. ובלילה הנ"ל נתגלה לי על ידי חלום לפרש הפסוק (דברי הימים א' כט יב) לך ה' הגדולה וגו', כי הכל מוסב על האדם, כי מקודם ה' חלקו על ידי התגברות, אבל הוא אינו מלך על אבריו שיהיה הכל ברשותו, כמו שנאמר באברהם לצ"ט שנה כי המליכו הקב"ה על רמ"ח אברים כמבואר במדרש (נדרים ל"ב ע"ב), רק מלחמות ה' הוא נלחם, ואז עדיין אי אפשר לתקן ולהעלות מתחתון התחתונים עד עליון העליונים, והכל בדוכתיה קאי ולא יזוע על ידו, מה שאין כן אחר שבא למדריגת המלוכה כנ"ל. וזה אמרו לך ה' לחולקך הגדולה שאתה מתגדל, והגבורה שאתה מתגבר, והתפארת שאתה מתפאר על יצרך ואבריך, והנצח שאתה מנצח במלחמות ה', וההוד לך על זה, כי מושל ברוחו מלוכד עיר (משלי טז לב) ואף על פי כי (לשון כאשר), דהיינו כאשר כל הוא בשמים ובארץ בלי התרוממות, אבל לך ה' לחולקך הממלכה כנ"ל, אז והמתנשא לכל אף להתחתון שבתחתונים, לראש ר"ל לראש כל ית', והוא פלא בס"ד, עד כאן. (ה) על פי שדרשו רז"ל (שבת קנ"ב ע"ב) והרוח תשוב וגו' (קהלת יב ז), תנה לו כמו שנתנה לך. וידוע מה שפירשו משיבת נפש (תהלים יט ח). ועל פי זה י"ל אם אין תורה אין קמח (אבות פ"ג מי"ז), באופן אחר קצת מדברי העקדה בשער ס"ט וכעין דבריו, דהיינו שתכלית אכילה להשיב מה שנפל בדומם צומח חי לו. ועל פי זה נ"ל לפרש (הפסוק איכה א' י"א) נתנו מחמודיהם באוכל רק להשיב וגו', ועכשיו ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, שלאחר החורבן נתפשטה הטומאה ונמסרו רזי התורה וכו', לכך אין האכילה רק למלא רסן תאוותו כזולל, והבן. ועוד יש לומר כי נתנו לאחרים מחמודיהם באוכל, ר"ל מה שחמדו בעצמם מן האוכלים, נתנו לענים כדי להשיב נפש ולפרוק חטאם בצדקה. או יאמר, אף שהיו חומדין לאוכל להשיב נפש שהיו עטופים ברעב, אף על פי כן נתנו לעניים, ועכשיו הייתי זוללה מתוך הדחק הגדול מאד, עין בריה צרה בחברתה להוציא בלעו מפיו כדרך הזוללים, והבן. ונקדים מה שפירשתי (בפרשת נח) על אמרם ז"ל (סוטה ל"ח ע"ב) מנין שאף עופות מכירין בצרי עין, עיין שם. וזה היא המסורה (ויקרא כה כח) ואם לא מצאה ידו די השיב נפשו אל שורשה, אז (בראשית ח ט) ולא מצאה היונה מנוח, כי צריכה להתגלגל ולפעמים אף בבעלי חיים שאינם מדברים, לכך ראוי להשגיח לתקן הנאכלים, כי (תהלים פד ד) גם צפור, ר"ל אף שהוא כציפור מצאה בית הראוי לה וכנ"ל, וכמו שאמרו רז"ל בסנהדרין (דף ק"ח ע"ב) שדירתן של עופות טהורים אצל הצדיקים כנ"ל. ונ"ל שלכך נקרא הרעבתן זולל, לפי שנאמר (ירמיה טו יט) אם תוציא יקר מזולל, לפי שהקדושה הוא יקר, וסט"א הוא זולל. והנה בהכל מעורב טוב ורע פנים וקליפה, והנה האוכל לברר, הוא לוקח היקר ונתעצם בו, והאוכל רק למלא רסן תאותו, הוא לוקח הזולל ונתעצם בו, והבן.
5
ו׳(ו) כי מהשלמת השלמים, הוא להשלים זולתו. והיינו (ויקרא כה כח) ואם לא מצאה ידו די השב אחרים, דהיינו שיהיה (תהלים פד ד) גם הציפור היינו אנשי רשע כנ"ל (באופן הראשון), מצאה בית האמיתי כי שם ביתו לנצח, אז (בראשית ח ט) ולא מצאה היונה מנוח, היינו הצדיק כנ"ל, כי עדיין לא נשלם, והבן.
6
ז׳(ז) על פי מה שפירשתי בפסוק (ישעיה מג כב) ולא אותי קראת יעקב וגו', (אמר המסדר כעת לא מצאתיו). ועל פי זה יתפרש המסורה, דר"ל כאשר אין לו פה להוכיח רבים ולהשיבם, אז יעמול בתורה ולא ינוח, וממילא יקחו ההמונים ראיה ממנו על כל פנים לעבוד עבודה תמה בבית ה' בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. והיינו (ויקרא כה כח) ואם לא מצאה ידו די השב רבים מעון כנ"ל (באופן שני), אז זאת עצה היעוצה (בראשית ח ט) ולא מצאה היונה מנוח, אז ממילא (תהלים פד ד) גם צפור מצאה בית, והבן.
7