ישמח משה, בראשית ט״וYismach Moshe, Bereshit 15
א׳ויכלו השמים והארץ וגו' (בראשית ב א). בב"ר (פ"י סימן ד') דרש ר' אפס באנטוכיא אין לשון ויכלו, אלא לשון מכה וכליה וכו', עד שלא חטא אדם הראשון, היו המזלות מהלכין דרך קצרה ובמהירות, משחטא סיבבן דרך ארוכה ובמתינות, יש מזל שגומר הליכו לי"ב חדש כגון ככב חמה, ויש מזל שגומר הליכו לשלשים יום והיא לבנה וכו', תנא בנות שיח בשנה שניה של שמטה נוהג בהן קדושת שביעית, לפי שעושה פירות ג' שנים, ואותו היום עשו פירות בני יומן, אבל לעתיד לבא הקב"ה מרפא אותה מכה, שנאמר (ישעיה ל כו) ומחץ מכתו ירפא, מחץ מכתו של עולם ירפא, עד כאן. ועיין שם בנזר הקודש ביאור הדברים, עד שלא חטא אדם הראשון הלכו המזלות במהירות לתיקון עולם למהר האביב והצמחים. ומשחטא אדם הראשון סיבבן במתינות לאחר האביב והצמחים, לכך נאמר ויכלו השמים והארץ, שנעשה מכה וכליה בשמים ובארץ, שהמכה בשמים איחור הילוך המזלות, היא מכות הארץ באיחור בישול הפירות, ולעתיד לבא ירפא הקב"ה למהר בישול הפירות, עד כאן דבריו. ואמנם יש לדקדק בלשון המדרש (א) אבל לעתיד לבא, דלשון אבל שייך על דבר והפכו, מה שאין כן כאן דהוא רק סיפור בעלמא דלעתיד ירפא השי"ת, והיה ראוי לומר ולעתיד ירפא, ומאי אבל דקאמר. (ב), דהלשון מרפא אותה מכה קשה, וכי ירפא המכה, מרפא מן אותה מכה ראוי לומר, או מסיר אותה מכה. (ג), כפל הלשון בפסוק ובמדרש מחץ מכתו. (ד), איך הוא מקושר בפסוק עם הקודם, דזה לשון הפסוק והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, עד כאן. דהא והיה אור הלבנה קאי על התוספת האור ולא על הילוך המרוצה, דהא אור החמה הולך במתינות יותר מאור הלבנה כמבואר במדרש הנ"ל.
1
ב׳וכדי לישב כל זה, נקדים הא דאיתא במסורה (בראשית א א) בראשית ברא אלקים וגו'. (בראשית ב ג) אשר ברא אלקים לעשות. (דברים ד לב) אשר ברא אלקים אדם על הארץ. וכבר היה דברינו על זה למעלה, ועתה נאמר באופן אחר, כי איתא בגמרא ר"ה (דף י"א.) רבי אליעזר אומר בניסן נברא העולם, ר' יהושע אומר בתשרי נברא העולם, ושם דף (י"ג) [ר"ה י"ב ע"א] חכמי ישראל מונין למבול, היינו לשנים כרבי אליעזר דתשרי ראש השנה לשנים, ולתקופה כרבי יהושע, ועיין שם (דף כ"ז.) בתוספת ד"ה כמאן, הקשו על ר' אליעזר הקליר דבפיוט א' יסד דבתשרי נברא העולם כרבי אליעזר, ובשל פסח יסד עתות קיץ וחורף בניסן נברא, והיינו כרבי יהושע. גם יש להבין בממה נפשך, אי בתשרי נברא, ימנו הכל מתשרי, ואי בניסן ימנו הכל מניסן, ומפני מה מונין לשנים מתשרי ולתקופה מניסן. וביערות דבש חלק א' דרוש א' כתב לתרץ כל זה, כי הענין כך הוא, כי בודאי הענין מה שאמרו בתחלת בריאה בניסן או בתשרי, הכוונה אי תליית המאורות היה בראש מזל טלה או בראש מזל מאזנים, ומבואר במדרש רבה פרשת בראשית כי קודם חטא אדם הראשון היו המאורות גלגלים הולכים במהירות למאוד, ואחר כך הולכים במתינות למאוד בקלקול החטא. ובזה יובן כי המאורות נתלו בתחלת ליל ד' במזל טלה כי הוא ראש המזלות, ולכן ניסן ראשון לחדשים, וגם ראוי שבו יתחילו המאורות להלוך ומשם יקחו דרכם, אך מהרו לסבב גלגל המזלות בהלוכן ממערב למזרח, עד שנאמר הגיע יום הששי אחר חצות הגיעו המאורות למזל מאזנים שהוא תשרי. ובזו יובן, כי לתקופה שהוא תחילת מנין תליית המאורות מונין מניסן, וכן יסד הקליר עתות קיץ וחורף שהוא תלויה בסיבוב המזלות, בניסן נעשו כי שם תליית המאורות, אבל אדם שהיה ביום ואו היה בתשרי, כי כבר הגיע בו ביום החמה למאזנים וכן לבנה, ולכך לשנות אדם מונין מתשרי כי באמת היה ביום וא"ו תשרי, כי חמה והלבנה הגיע למאזנים, וכן יסד הקליר אופד מאז לשפוט היום, כי זהו נעשה בתשרי ביום וא"ו, וזהו ברור ואמת, עכ"ל. והנה המאמר בראשית ברא לכאורה אינו מובן, כאשר עמד על זה רש"י ז"ל, עיין שם. ואפשר לומר, דהכוונה זמן שהוא ראשית לחדשי השנה היינו ניסן, וכדכתיב בקרא בהדיא ראשון הוא לכם, אז נברא העולם. ובזה יבואר המסורה, כי אמר בראשית היינו בניסן ברא אלקים את השמים ואת הארץ, אבל האדם נברא בתשרי שהוא ראש השנה לשנים, וז"ש אשר ברא אלקים אדם וגו', ר"ל אשר אותיות רא"ש, לרמז דבראש השנה ברא אלקים את האדם, אך לכאורה הדברים סותרים זה את זה, ולזה בא הכתוב השלישי אשר ברא אלקים לעשות, להכריע דתרווייהו איתניהו, כי הנה בריאה שייך על דבר שהוא עדיין בכח, אבל אחר שיצא לפועל נקרא עשיה, ואם כן בתחילת בריאת שמים וארץ שהלכו המזלות במרוצה, והיה נצמח יבול הארץ חיש קל מהר, כמבואר במדרש לענין בנות שוח, ואז היה תיכף לבריאה עשיה. וזהו שאמר אשר ברא אלקים לעשות, ר"ל שברא אלקים לעשות פירות מיד בלי איחור, והיינו מחמת שהלכו המזלות במרוצה, אם כן שניהם צדקו יחדיו שהעולם נברא בניסן והאדם בתשרי וכמ"ש היערות דבש, ושניהם אמת והבן. והנה מסורת בידינו שישמח הקב"ה אותנו בימות המשיח כימות עניתנו (תהלים צ טו), דלעולם הבא עין לא ראתה וכו' (ישעיה סד ג). והנה הגם דאין כל כך עד סוף אלף הששי דאז נשלם אלפים ימות המשיח כמבואר בגמרא מסכתא ע"א (ע"ז ט' ע"א). התירוץ הוא דיתארכו הימים, וכמו שמפרשין על פי זה (איכה ה כ-כא) אל תעזבנו לאורך ימים, (איכה ה כא) השיבנו וגו' חדש ימינו כקדם. והנה כבר יצא מה שיצא בעוה"ר ובעל כרחך יתארכו הימים, והנה לכאורה תמוה דאין כל חדש וגו' (קהלת א ט), ולכל צריך להיות דוגמא בעולם הזה כמבואר בגמרא (שבת ל' ע"ב) בדרשת רבן גמליאל עתידה ארץ ישראל שתוציא גליסקאות וכו', ועתידה אשה שתלד בכל יום. אך לא קשה מידי, דהא בששת ימי בראשית הלכה החמה במעת לעת קרוב לתרין ופלג מהמזלות, ובימות המשיח יהיה גם כן כן, ומכל מקום יהיה במתינות, ואם כן יהיה מעת לעת קרוב לשני חדשים וחצי של עכשיו. ואם כן אין כאן דבר חדש, דהא הילוך רב כזה במעת לעת אחד, היה בששת ימי בראשית קודם החטא, והמתינות הוא מן אחר החטא מאז ועד עתה. ומיהו לפי זה אם יבושר טוב על העתיד באריכת ימים, עדיין לא היה מתוקן מהירת יבול הארץ, ושיהיה הילוכן במרוצה כמו שהיה בששת ימי בראשית אי אפשר, דאם כן לא יהיה אריכת ימים. אך זה יתוקן על ידי תוספת אור על המאורות, שיהיו אורן גדול כל כך, עד שיפעלו אז במתינת הליכה כמו אז במרוצה, וזה אין חדש כי יתנוצץ עליהם מאור הגנוז. ועל פי זה יתבאר המדרש אבל לעתיד, ר"ל דעכשיו ההליכה במתינות היה מכה עבורה, אבל לעתיד הקב"ה מרפא אותה מכה, ולא אמר מרפא מן אותה המכה, דאם כן הוי משמע שילכו במרוצה וזה לא יתכן, רק שיתרפא המכה עצמה, דהיינו שיקו' כמו שהיה במתינות ולא ירע ליבול הארץ כי יתרפא על ידי תוספת אור, והיינו ומחץ מכתו ירפא, דהיינו המחץ של המכה שלא תמחץ ותכאב אף שתהיה. ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל, והיה אור הלבנה וגו' ואור החמה שבעתים כאור שבעת הימים, היינו שמ"ג פעמים כשל עכשיו כמ"ש רז"ל, והיינו כדי שיפעלו במתינת הליכה מה שפעלו אז במריצת הליכה, וקשה למה זה, מוטב יחזרו לקדמותן למריצת הליכתן, לזה אמר ביום חבוש ה' את שבר עמו היינו לשמחן כשברן, אם כן ההכרח שילכו במתינות, ומחץ מכתו של עולם ירפא גם כן למהר יבול הארץ, אם כן לא יתכן זה רק בתוספת אור על המאורות במהרה בימינו אמן.
2
