ישמח משה, בראשית י״דYismach Moshe, Bereshit 14
א׳ויהי ערב ויהי בקר יום הששי (בראשית א לא). במדרש חזית הובא בנזר הקודש (פרק א' סימן ג') ר' ינאי אמר לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב ב), ומה טעם גילה הקב"ה לישראל מה שנברא ביום א' עד יום הששי, בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז). והוא משולל הבנה דמאי ענין זה לזה. עוד יש לדקדק אטו מי לא סגי באמרו בזכות שאמרו נעשה ונשמע, ולענין מאי הביא רישא דקרא כל אשר דבר ה'. והנ"ל בזה, על פי מ"ש בנזר הקודש בביאר המדרש רבה שם על פי דברי הרמב"ן, ושורש הדברים דמה שהודיע השי"ת פרטי הבריאה מה ביום א' ומה ביום ב', הוא למען דעת כי לה' הארץ ומלואה דייקא (תהלים כד א), כלומר להוציא מדעת האומרים שלא היה מאתו ית' אלא בריאת הכלל, דהיינו היולי הראשון שהיה יש מאין, אבל גמר בריאת הפרטיים היה בכח שרים האמצעים, לבטל דעה זו הנפסדה נאמר לה' הארץ ומלואה בין הכלל ובין הפרט. וזה שהוצרך להודיע פרטי הבריאה, כי אלו נאמר בדרך כלל ברא ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בם, היה מקום לטעות ח"ו כי ללמוד על הכלל יצא ולא על הפרטים. אבל ממה שהזכיר פרטי הבריאה דבר יום ביומו על שמו ית' שהיה בכל אחד מאמר מיוחד מאתו ית', מזה נתברר שגם בריאת הפרטים היו מאתו ית' ולא על ידי שליח ולא על ידי מלאך, ונפקא מינה בהא דידעינן שגם הפרטים היו מאתו ית', לענין להשיב לעכו"ם על טענתם ליסטים אתם (ב"ר א' ב'), עיין שם בארוכה.
1
ב׳והנה שם במדרש (ב"ר א' א') סימן (ב') [א'], התורה אמרה אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה, כי הקב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם, עיין שם בנזר הקודש. והיוצא מדבריו שכל הנמצאים בעולם יש לכל אחד למעלה מדריגה רוחנית המיוחד לו מה שהיא מכוון כלפי בחינתו ושורשו ומקורו, ואור התורה כלולה מכל המדריגות הרוחנית. ועל זה נאמר (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה, ר"ל לא תחסר כל בה, על כן בהשעשוע והסתכלות בתורה האציל השי"ת דוגמתו בעולם, ומכחה מתקיימים כלם, עד כאן דבריו. והנה זה יתכן אם השי"ת הוא לבד העושה, כי אורייתא וקב"ה חד (זוהר ח"ג ע"ג ע"א) כי הוא וחכמתו אחד, אבל אם היה נאמר ח"ו שהפרטים היו על ידי שרים התחתונים שרי האומות, אם כן לא יתכן לומר שנברא על פי התורה, כי הוא נעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה (איוב כח כא), ודרשו רז"ל (דב"ר פ"ח ב') אלו מלאכי השרת, ומכל שכן שרים התחתונים, והבן. אבל לפי האמת דהכל במעשה השי"ת לבדו יתכן לומר שעל ידי התורה ברא הכל, ועל כן נכתבו הי' מאמרות בפרטיות, להורות כי נברא הכל על ידי השי"ת לבדו כמ"ש הנזר הקודש, ולמען דעת כי באורייתא ברא הקב"ה עלמא, כי הי' מאמרות מכוון נגד עשרת הדברות שכלול בהם כל התורה והמצות, (וכבר הארכתי בדרוש על הגמרא ר"ה דף ל"ב (ע"א) הני עשרה מלכיות כנגד מי, כנגד עשרת הדברות. ר' יוחנן אומר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. לבאר דלכך נכתבו המאמרות, להורות דעל ידי התורה נברא העולם, ולא מפני תשובה להאומות לבד על טענתם לסטים אתם כפי מה שכתב הנזר הקודש), ושמא תאמר הא גופא קשיא הודעה זאת למה, לא קשה מידי דהא מוסר גדול דקיום התורה היא קיום כל העולמות, ומלבד זה דיש שכר למקיימי מצותיו מצד עצמן, יש להם שכר על זה שמקיימין העולם, וההיפך במבטלין, וכבר נאמר בספרי מוסר דהעובר עבירה הוא מחריב חלק אחד מהבריאה, לפי שהתורה נגד שיעור קומה של אדם רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה, וכל מה שיש בעולם יש באדם, על כן אף אנו נאמר כמו כן מכח מה שהכל נברא בהתורה, ואלו ואלו דברי אלקים חיים ובקנה אחד עולה, ועיין בזוהר ריש פרשת תולדות (ח"א קל"ד ע"א) ותראה פלאות שמבואר כל זאת בארוכה. והנה כתיב (דברים לג ב) הופיע מהר פארן וזרח משעיר למו, שהחזיר הקב"ה התורה על כל אומה ולשון, וכל אחד רצו לבטל דבור אחד שהוא מאמר אחד (ע"ז ב' ע"ב, פרקי דר"א פמ"א), והשי"ת לא רצה לבטל בריאתו, בחר בעם ישראל שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ועל ידן נתקיימו כל העשרה מאמרות, ואם כן כיון שנתקיימו על ידן ראוי להודיעם. וזה שאמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל וכו', ואי להודיע חידוש עולמו, אכתי מה טעם גילה מה ביום הא' עד יום ו', פירוש לא היה צריך לגלות ולהודיע פרטי המאמרים דבר יום ביומו אלא דרך כלל, ועל זה אמר בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שקבלו עליהן לקיים כל עשרת הדברות שהן עשרה מאמרות שבכחן נברא העולם, על כן מהראוי להודיען כי נוצר תאנה יאכל פריה, כנ"ל נכון. ועל פי זה אני מבין מה ששנו חכמים במשנתינו (אבות פ"ה מ"א) בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים וכו'. והקשו המפרשים (א), דפתח מאי תלמוד לומר, משמעו דעל גוף הענין לא קשה רק מאי תלמוד לומר, ואחר כך אמר והלא במאמר אחד וכו'. (ב), אהא דקאמר אלא להפרע מן הרשעים, והלא עולם חסד יבנה (תהלים פט ג), ואיך יכוון השי"ת להרבות במאמרים כדי להגדיל אשמה של הרשעים. (ג), אם יקנה אחד חפץ שוה זוז בעד אלף זוז, ואחר כך יאבדנו אדם אחר, האם יחייבנו הדיין לשלם אלף זוז כמו שנתן בעדו בעל החפץ, הלא לא יחייבנו רק לפי שוויו, וקושיות עצומות הן ועיין במדרש שמואל. אמנם על פי האמור למעלה ניחא, דאין כונת הקושיא על גוף הענין למה נברא בעשרה מאמרות והלא במאמר אחד וכו', דזה אינו קושיא כלל, כי היתכן מי שאין לו מבוא כלל וכלל באיזה אומנות, שישאל להאומן העוסק באומנות ההוא על פרט אחד דבר זה למה לאומנות ההוא. ואם כן אנחנו נבראים ואין בורא אלא אחד ית' ואין לנו מבוא בענין הבריאה, איך נשאל על מה ולמה זה, רק שהקושיא מאי תלמוד לומר, ר"ל למה הודיענו בתורה הק' זאת שהעולם נברא בעשרה מאמרות, והוא אתר דקיימא לשאלה כי התורה ניתנה לנו, ושמא תאמר דאשמעינן גדולתו ורב כחו ויכלתו שנברא העולם ומלואה רק בעשרה מאמרות, לזה אמר והלא במאמר אחד יכול להבראות כי כך אנו מאמינים ואם כן מאי רבותא. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם, ר"ל דהודיענו דמלבד הפרעון של העבירה שעוברין על מצותיו, הם נפרעין על שמאבדין את העולם, כי העולם נברא בכח התורה, והראיה שנברא בעשרה מאמרות והם הדברות, וכן אשמועינן בצדיקים שמגיע להם גם כן שכר על שמקיימין העולם, כנ"ל נכון בס"ד והוא קרוב לאמת.
2
ג׳באופן אחר יש לפרש מדרש חזית הנ"ל, דהנה גם רש"י (ד"ה בראשית) הביא ראשית המדרש (ילקו"ש רמז קפ"ז) אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל וכו'. וכבר עמד על זה הרמב"ן שהרי צורך גדול היה להתחיל התורה בראשית להודיע שהעולם מחודש שהקב"ה בראו יש מאין, וזהו יסוד האמונה והתורה והניסים. והגאון בספר גור אריה כתב לפרש הקושיא, ששם תורה היא כמשמעה להורות לנו את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה, ולפיכך דוקא תורת משה נקרא תורה שבה כתובים המצות, אם כן אין לכתוב בה רק המצות, ואי משום שבא להודיע אמונת חידוש העולם שהיא יסוד כל הניסים, אין זה קושיא, שאין בריאת העולם ראיה על הניסים, אדרבא הניסים שחידש הקב"ה הם ראיה על בריאת העולם, שחידש הניסים ראינו בעינינו, וכן פירש הראב"ע בפסוק (שמות כ ב) אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, עיין שם. ולכך הקשה לא היה התורה צריך להתחיל אלא מהחדש הזה לכם וכו', עד כאן דברי הגור אריה. ולתרץ זה נאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח), כלומר שמבראשית עד לעיני כל ישראל, הכל תורה כמשמעה, שמורה לנו הדרך ישרה שיבור לו האדם, שמכל דבור ואמירה ופסוק יש ללמוד איזה מדה טובה והנהגה טובה, כמבואר בשל"ה הקדוש דברי תוכחת מוסר היוצא מכל פרשה, ועיין בכלי יקר תמצא כמה מילי מעליותא והנהגות טובות שיש ללמוד במה שלא נאמר כי טוב בשני, לפי שבו נברא המחלוקת (ב"ר ד' ו'), וממה שקרא אלקים לרקיע שמים (בראשית א ח), המורה על שלום (ב"ר ד' ז'), וממה שהוסיף ה"א בששי, לפי שהעולם נברא בה"א (מנחות כ"ט ע"ב), ומכאן ילמדו שכל אומן יניח כלי אומנתו בששי, וכהנה וכהנה תמצא בספרים עצמו מספר. וכיון שהכל תורה, שפיר היה צריך להתחיל מבראשית, אלא דאכתי הגם שיש ללמוד מספר בראשית דרכים ישרים, מכל מקום כיון שלא נצטוו עליהם, פן יאמר נא ישראל די לנו במה שצותה התורה בפירוש, אבל מה שלא נצטוו עליו, מאן יהיב לן נגרא דפרזלי ונשמעוניה, ומוטב יהיו שוגגים וכו'. אמנם האמת כי מראשית זאת הודיעו ישראל דעתם היפה כי קימו וקבלו עליהם לעשות ולשמוע את דבר ה' ורצונו ית' אף במה שלא נצטוו, והוא ממה שאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כד ז), דהיה להם לומר אשר דבר ה', ומאי רבה האי כל. ותו דהוה ליה לומר כל אשר דבר ה' אליך נעשה, כי עם משה דברו אז. אבל כונתם באמרם כל אשר דבר ה' נעשה וגו' כמשמעו, אף שלא דבר אליך בפירוש ולבא לפומא לא גלי, רק שאנו למדין אותו מדבריו וסיפוריו שכך רצונו ית', נעשה ונשמע. וזהו שנאמר בפרשת משפטים (שם) ויקח משה את ספר הברית (פירש רש"י [ד"ה ויקח] מבראשית ועד מתן תורה וכו', ולדעת הרמב"ן היה זה אחר מתן תורה), ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, פירוש כל הכתוב בספר הברית נעשה דהכל תורה. ובזה מובן המדרש ומדויק מאד שאמר ר' יצחק לא היה התורה דייקא צריך להתחיל אלא מהחדש הזה וכו', וכפירוש רש"י שהיא מצוה ראשונה שנצטוו, ומה טעם גילה הקב"ה וכו', כי הגם שיש ללמוד מספר בראשית כמה מילי מעליותא להתנהג בהן, הלא לא נצטוו עליהן, ומאן יימר שיקיימו אותן. על זה אמר בזכות שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, הרי גילו דעתן שקבלו עליהן לקיים הכל אף מה שלא נצטוו, בראותם שזהו ההנהגה רצון הקב"ה, אם כן הכל תורה, ולזה התחיל בבראשית וגילה מה ביום א' וכו', כדי ללמוד ממנו כמה מדות טובות כדאמרן, ונכון.
3
ד׳אופן השלישי בביאור מדרש חזית הנ"ל, דהתם מסיק עלה ודריש הא דכתיב (דברים ד יג) ויגד לכם את בריתו, ברייתו, זה ספר בראשית שהוא תחלת ברייתו של עולם שבו גלה לישראל כל סתרי תורה רזין עילאין מעשה בראשית ומעשה מרכבה, הכל גילה הקב"ה לישראל בזמן מתן תורה, וכדכתיב (שיר השירים א ד) הביאני המלך חדריו. ומזה מבואר דמה שגילה הקב"ה מה שנברא ביום א' וכו', היינו כדי לגלות להם סתרי תורה הנרמזים בו, וכן כתב בנזר הקודש שם. ועתה נקדים דאיתא בסנהדרין (דף נ"ט.) כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח, ואין לנו אזהרה בבני נח ולא נשנית אלא גיד הנשה, עיין שם. וראיתי בספר זרע יצחק בשם הגאון מו"ה העשיל ז"ל, דמה שעשה הש"י כך דמה שנאמר ולא נשנית בסיני, לישראל נאמרה ולא לבני נח, דלכאורה הוא היפך הסברא. אבל הטעם הוא דעל לאו של גיד הנשה ממונה שרו של עשו כנודע, ולזה לא רצה הקב"ה לשנותה בסיני, כדי שלא יהיה שרו כאן בשעת מתן תורה, עד כאן. ואני אוסיף תבלין, דאכתי הא גופא טעמא בעי מה איכפת ליה להקב"ה אם היה שם. אבל הענין אם כי התורה גלוי ומפורסמת ומפורשת, אבל סתרי תורה ורזין עילאין הטמונים בה, על זה נאמר (איוב כח כא) ונעלמה מעין כל חי ומעוף השמים נסתרה (זוהר ח"א קמ"ה ע"א). ואמנם אז במתן תורה רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולגלות להם מה ביום הא' וכו', והיינו רזין עילאין וסתרי תורה הנרמזים במעשה בראשית, לזה שלח את שרו של עשו אז על פני חוץ, למען לא ימסרו סתרי ורזי התורה להחיצונים, ולכן לא נשנה לאו דגיד הנשה בסיני כאמור. אלא דלכאורה קשה אהא דאמרינן דמה שלא נשנית בסיני לישראל נאמרה, הא לא נצטוו על זה כלל, כי לא נאמר להם רק לבני נח קודם מתן תורה ואיננו בכלל הקבלה, ורצונו יתברך נראה שיהיו כל המצות עלינו מקובלים.
4
ה׳אך נראה דלא קשיא, דהרי אמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, דמשמעו אף מה שלא דבר להם כלל רק שכבר דבר ה', הכל נעשה, ועל דרך שכתבתי למעלה באופן הב', והיה הכל בכלל הקבלה שקבלו עליהם. ולפי זה אלולי שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, היה צריך לשנות בסיני לאו דגיד הנשה כדי שיקבלהו עליהן, ואז היה שרו של עשו הממונה עליו כאן, וממילא לא היה מקום לגלות להם סתרי התורה הצפונה במעשה בראשית דבר יום ביומו. והן דברי המדרש לא היה צריך להתחיל וכו', ועל כן התחיל מבראשית להודיע סתרי התורה הצפונה בה, והיינו מה שהודיע להם בשעת מתן תורה, ועל זה אמר ומה טעם גילה מה ביום א' וכו', היינו סודות הצפונים, בזכות שאמרו ישראל כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, שעל ידי זה לא היה צריך לשנות לאו דגיד הנשה, ולכן זכו להגלות להם מעשה בראשית וסודות הצפונים כאמור.
5
