ישמח משה, בראשית ג׳Yismach Moshe, Bereshit 3
א׳במסורה בראשית ברא אלקים וגו' (בראשית א א). אשר ברא אלקים לעשות (בראשית ב ג). אשר ברא אלקים אדם על הארץ (דברים ד לב). להבין זה, נקדים מה דאיתא במדרש תנחומא (והובא ברש"י תהלים קי"ט) בפסוק (תהלים קיט קל) פתח דברך יאיר מבין פתיים (ד"ה פתח), תחלת דברך במעשה בראשית יהי אור (בראשית א ג), מבין פתיים, משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה. והוא פליאה, דמהיכן יליף משום דפתח באור יפתחו בדברי תורה. ונ"ל על פי מ"ש הנזר הקודש אהא דאיתא במדרש (ב"ר ג' א') רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה, דקשה הא בקרא איפכא כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור. ומתרץ על פי מ"ש המפרשים דתחלת הבריאה יש מאין לא היה רק במחשבה ולא במאמר, ולאחר שנבראו שמים וארץ ותולדותיהן, אמר להם להוציא כל מה שבכחם אל הפועל באמרו יהי אור, יהי רקיע (בראשית א ו), וכן כולם. ובזה אתי שפיר דבתחלת הבריאה בכח המחשבה נברא העולם קודם שנברא האור, והיינו דכתיב בראשית ברא וגו', אחר כך ויאמר יהי אור, אבל בבריאה על ידי הדבור נברא האור תחלה לפני בריאת שמים וארץ ותולדותיהם בפועל. והיינו דדרש פתח דבריך דיאיר, מפתח פומך דייקא הוי לן נהור, שתחלת דבורו של הקב"ה היה יהי אור, עד כאן דבריו. עוד נקדים הא דאיתא (אבות פ"ג מ"ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכו', והקשה המדרש שמואל שזה סותר לדברי הלל שאמר (אבות פ"ב מ"ה) אין בור ירא חטא. ומתרץ דבמחשבה בכח צריך שתהיה יראת חטאו קודמת לחכמתו, שיקבל עליו לקיים כל התורה ותרי"ג מצות בלב שלם ונפש חפצה כשידע אותם דרחמנא לבא בעי (זוהר ח"ב קס"ב ע"ב). אמנם הלל דבר על היראה מהחטא בפועל המעשה, שזה אי אפשר שיפעול האדם אם לא שיהיה חכם, שאם אינו יודע מה שהיא חטא, אי אפשר לו להזהר ממנו, לכך אמר אין בור ירא חטא. ובזה יובן מאמר שלמה המלך ע"ה לדעת חכמה ומוסר וגו' (משלי א ג) לקחת מוסר השכל, כלומר צריך שידע החכמה מקודם כדי שאחר כך תביא המוסר שהיא יראת חטא, אבל לקחת בענין הקיחה והקבלה, צריך שיקבל על עצמו מוסר הרומז ליראה, אחר כך השכל שישים על עצמו ללמוד ולהשכיל, עד כאן דבריו.
1
ב׳ועל פי זה נ"ל לפרש (משלי ט"ו כ"ד) אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה. כי אורח חיים קניית השארת הנפש והדבקות באלקים חיים, אינו תולה בפועל המעשים כי רחמנא לבא בעי, ובפירוש נאמר (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. אבל עונש הגיהנם הוא רק בפועל המעשים הרעים, דמחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה (קידושין ל"ט ע"ב), ואם עושה מעשים רעים פוגם בנפש מאד אף אם לבו בל עמו, כמו שסם המות ממית הגוף אף כי בשגגה נעשה. וזה כונת הפסוק, כי הפסוק מדבר שם מיראת ד', כי לעיל מיניה כתיב (פסוק ט"ז) (משלי טו טז) טוב מעט ביראת ד' וגו', ואמר על זה אורח חיים הוי היראה למעלה, היינו קודם למשכיל, כי הוא לב טוב בעצם, ולמען סור משאול צריך להיות היראה מטה, והיינו הלימוד קודם כדי שידע ממה ליזהר, והבן. ועל פי זה יבואר המדרש תנחומא הנ"ל, תחלת דברך במעשה בראשית, תחלת דברך דייקא, דהיינו הוצאה לפועל שיהיה בדבור, היה ויהי אור, כי האור קדמה בפועל לכל, מבין פתיים, משם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה כי אין בור ירא חטא, והבן.
2
ג׳והנה התורה נקראת אור, כדכתיב (משלי ו כג) ותורה אור, והוא ממש בדוגמת אור, שבמחשבה יראת חטא קודם, ובמעשה לימוד התורה קודם לכל. ובזה מובן המדרש תחלת דברך, היינו הוצאה לפועל המעשה שהיה על ידי דבור, היה יהי אור, שבמעשה האור קודם לכל, ומשם יבינו הכל ויפתחו בדברי תורה כי אין בור ירא חטא, על כן במעשה לימוד קודם כי הוא נמשלה לאור, והבן. ובזה מובן הא דאיתא במדרש (שמו"ר נ' א') ר' יהודה אומר האורה נבראת תחלה וכו', לפיכך פתח דברך יאיר וגו', ממנו למדו הצדיקים כשהיו מתחילין בדבר היו פותחין באורה, אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה שיעשה המשכן, אמר בצלאל במה אפתח תחלה פתח בארון, הה"ד (משלי ט ט) תן לחכם ויחכם עוד, עד כאן הביאו הנזר הקודש בבראשית רבה פרשה ג' סימן א'. והקשה על זה הא בש"ס (ברכות נ"ה ע"א) איתא איפכא, שבצלאל עשה תחלה משכן ואחר כך ארון. והעלה כי המשכן נבנה בציור בנין העולם, והארון שבתוכו היה כלפי האור כדכתיב ותורה אור, על כן בתחלת הבנין קדם המשכן להארון, ובגמר הבנין קדם הארון למשכן, ותרוייהו איתנהו דוגמת האור, עיין שם שדבריו נכונים ומתוקים. ואכתי יש לדקדק על מה שאמר וממנו למדו הצדיקים, משמע דקאי על כל הצדיקים, הא לא קאי רק על בצלאל, והוה ליה למימר וממנו למד בצלאל. אמנם לפי מ"ש מובן היטב, דכמו שהקב"ה פתח בפועל המעשה באור תחלה, ממנו למדו הצדיקים כולם בשעה שהן פותחין בדבר היינו בפועל, פותחין באורה זו תורה. ומ"ש אתה מוצא וכו', פירוש וכן אתה מוצא במשכן שבצלאל פתח בארון תחלה, היינו בגמר הבנין כמ"ש הנזר הקודש, וכבר נודע דכל עניני המשכן ומקדש יש באדם, עיין בעקדה ובאלשיך פרשת תצוה, וכדכתיב (שמות כה ו) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואמרו רז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, וכדכתיב (ירמיה ז ד) היכל ה' המה, והיינו דאיש הישראלי הוא מקדש, והבן.
3
ד׳ועל פי זה מבואר המסורה הנ"ל בראשית ברא אלקים וגו', דמשמע דשמים וארץ קודמין לאור, וקשה מהא דכתיב פתח דברך יאיר וגו', דמשמע דהאור נבראת תחלה. וכדי לתרץ זה אמר אשר ברא אלקים לעשות, פירוש שבהוצאה מכח אל הפועל המעשה, נבראה האור תחלה, אבל במחשבה שמים וארץ קודם לאור. עוד כוון הפסוק אשר ברא אלקים לעשות, כלומר כמו שברא אלקים היינו במחשבה, העולם קודם לאור, ובמעשה האור קודם לכל, כמו כן ראוי לעשות, וכמאמר המדרש ממנו ילמדו הצדיקים ויפתחו באורה זו תורה, ושמא תאמר מי ידמה לד' לעשות כמעשהו, לזה אמר אשר ברא אלקים אדם על הארץ, על דרך שמפרשים הא דכתיב (קהלת ה א) כי האלקים בשמים ואתה על הארץ, לומר שהאדם הוא דוגמא עליונה, וכדכתיב (בראשית ה א) בדמות אלקים עשה אותו, והכונה כמו שהאלקים בשמים, כך אתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים. וז"ש אשר ברא אלקים, פירוש כל אשר ברא אלקים גם בגבהי מרומים, כך הוא אדם על הארץ דהוא כללא דכולא ביה, לכך ילמד מיוצרו כמו שהתנהג בבריאת עולמו, כן יתנהג האדם בעצמו בדוגמתן, וכאמור.
4
ה׳עוד ביאר על המסורה על פי מה דאיתא במדרש (ב"ר ג' ב', ב"ר פ"י ט', ב"ר פי"ב י') לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו, ואת אמרת מכל מלאכתו (בראשית ב ג) אתמהה. אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעמל ויגיעה, עד כאן. והקשה הנזר הקודש דאכתי קשיא איך נפרע מהרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעמל ויגיעה, כיון שבאמת לא נברא בעמל ויגיעה. ומתרץ על פי מ"ש בפרקי דר"א (פ"ז) דבר אחד אמר הקב"ה ונבראו שמים, שנאמר (תהלים לג ו) בדבר ד' שמים נעשו, אבל בצבא השמים יגיעה הרבה, שנאמר (שם) וברוח פיו כל צבאם. וביאור הדבר, שמתחלה ברא אלקים בעצמו את השמים ואת הארץ, ובהם היה כלול כח תולדותיהן, כדאמרינן (ב"ר א' י"ד) את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן, ואחר כך הוציאו השמים והארץ בעזר אלקי ממעל מה שהיה כלול בהן מכח אל הפועל, לפיכך היה בהם יגיעה והמשך זמן, שכביכול סייעם הקב"ה בכח דבורו ונשתתף בהם גם במעשה שנפח בהן ברוח פיו להוציא כל צבאם ותולדותם אל הפועל. אלא דלכאורה הא גופא קשיא למה באמת לא נבראו גם תולדות השמים והארץ על ידי הקב"ה בעצמו, ומאז היה נברא הכל ברגע אחד במאמר אחד שלא בעמל ויגיעה, על זה אמר להפרע מן הרשעים וכו' וליתן שכר טוב לצדיקים, פירוש שתכלית הבריאה היה עבור האדם להיות בחיריי להיות לו שכר ועונש, והשכר והעונש אינו אלא מצד תיקון העולם וקלקולו, ואם היה נברא על ידי הקב"ה בעצמו היה על תיקונו הראוי, ולא היה צריך לשום תיקון על ידי הצדיקים, גם לא היה שום קלקול על ידי הרשעים, כי מי יבא אחרי המלך את אשר כבר עשהו. אבל עכשיו שנברא על ידי השמים והארץ בהיות העולם תהו ובהו מתחלה, שוב יש כח ביד הרשעים לקלקל וביד הצדיקים לתקן, ומזה בא עונש לרשעים ושכר טוב לצדיקים, עד כאן דבריו עיין שם ודפח"ח.
5
ו׳וזאת תורת המסורה, (בראשית א א) בראשית ברא אלקים דייקא, את השמים ואת הארץ לרבות תולדותיהן בכח, הכל ברגע אחד שלא בעמל ויגיעה, אחר כך כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו, משמע שהיה בעמל ויגיעה. ולתרץ זה אמר אשר ברא אלקים, היינו השמים והארץ הנבראים, הם צריכים לעשות, ולכן ההוצאה מכח אל הפועל מהנבראים היה כביכול בעמל ויגיעה. ואכתי קשיא למה לא ברא הקב"ה בעצמו כל תולדותיהן מיד ברגע אחד, ולתרץ זה אמר (דברים ד לב) אשר ברא אלקים אדם על הארץ שהוא בחיריי, וממנו יעמדו צדיקים ורשעים, ולכן נברא בעמל ויגיעה כדי להפרע מהרשעים, וליתן שכר טוב לצדיקים כדברי המדרש, והבן.
6
ז׳עוד י"ל על פי מ"ש רז"ל (ר"ה ל"ב ע"א) שבתחלת הבריאה לא נאמר מאמר בפירוש, כי אם בראשית נמי מאמר הוא. לפי שמתחלה נברא הכל במחשבה בכח ולא בפועל, ובדבור יצא מכח אל הפועל, ובמחשבה נברא במדת הדין ומאז לא נתקיים העולם על מכונו, כי נתגבר בו תהו ובהו וצריך לתיקון, וכמבואר בנזר הקודש (פרשה ג' סימן ג'), עיין שם. וידוע כי עשיה הוא לשון תיקון, כמו (בראשית א ז) ויעש אלקים את הרקיע, פירש רש"י (ד"ה ויעש) תקנו על עמדו. וז"ש (בראשית א א) בראשית ברא אלקים במדת הדין כמו שאמרו רז"ל (ב"ר י"ב ט"ו), לכך (בראשית ב ג) אשר ברא אלקים לעשות צריך לתיקון, ומי יתקן, לזאת אמר (דברים ד לב) אשר ברא אלקים אדם על הארץ ובו תולה הכל לתקן, כי כך עלה ברצונו ית'.
7
ח׳עוד יתכן לומר על פי מ"ש (ישעיה נא יב-טז) בפסוק מי את ותראי מאנוש ימות וגו', (ישעיה נא יג) ותשכח ה' עושך נוטה שמים ויוסד ארץ. ר"ל מי את שתירא מאנוש ימות ותשכח כי ד' עשה אותך שתהיה אתה בכחך נוטה שמים ויוסד ארץ, וכדכתיב בתריה (ישעיה נא טז) דברי בפיך וגו' לנטוע שמים וליסד ארץ. ומפרש בזוהר הק' (ח"א ה' ע"א) כי על ידי חדושי תורה שמחדשין הצדיקים, נבראים שמים וארץ חדשים, עיין שם. וז"ש (בראשית א א) בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, אחר כך (בראשית ב ג) אשר ברא אלקים לעשות, פירוש הנבראים שברא אלקים הם צריכין לעשות שמים וארץ חדשים, ומי זה אשר ימלא לבו לעשות כן, לזה אמר (דברים ד לב) אשר ברא אלקים אדם על הארץ, והוא יעשה במאמרו ובחדושי תורתו כאמור, והבן.
8