ישמח משה, בראשית ד׳Yismach Moshe, Bereshit 4
א׳והארץ היתה תהו ובהו וגו' (בראשית א ב). פירש רש"י (ד"ה תהו) לשון תמה ושממון שאדם תוהה ומשתומם על בהו שבה, ובהו איתא במדרש רבה (ב"ר) וברמב"ן שהיא מלה מורכבת, כלומר בו הוא. וצריך ביאור. גם יש להבין איך נמשך לזה וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים, איתא במדרש רבה (ב"ר ב' ד') בזכות תשובה שנמשלה למים, כדכתיב (איכה ב יט) שפכי כמים לבך וגו'. ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג), אלו מעשיהם של צדיקים, וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד), ראה שאינו כדאי להשתמש בו לרשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא, ויבדל אלקים בין האור ובין החשך בין מעשיהם של צדיקים, ובין מעשיהם של רשעים. (וצריך ביאור הכי צריך להבדיל בין טוב לרע ובין צדיק לרשע, הלא כבר מופרשין ומובדלין הם ומעשיהם אינם בסוג אחד כלל). ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה) אלו מעשיהם של צדיקים, ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים, ויהי ערב אלו מעשיהם של רשעים, ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד שנתן להם הקב"ה יום אחד זה יום כיפורים, עד כאן המדרש. והדברים מתמיהים וצריכים ביאור.
1
ב׳ונ"ל לפרש כל הענין על דרך מוסר השכל ובזה יתיישב הכל על נכון, בהקדם מה שפירשתי על הפסוק אך בך אל (ישעיה מ"ה י"ד) וגו', דכל הקדושה דלעילא בך תליא ר"ל בהאדם, וכמו שמפרשין העולם בהמדרש (ויק"ר כ"ד ט') קדושתי למעלה מקדושתכם, דר"ל דקדושתי למעלה בהמרכבה הקדושה היא מקדושתכם, כי בעת שישראל עושים רצונו של מקום ומתקדשים ומתטהרים, מגבירין כח פמליא של מעלה כביכול ומרבים הקדושה, וכשאין עושים רצונו של מקום כביכול מתישין כח ח"ו, עד כאן. והטעם מבואר, לפי שאצל האדם הבחירה חפשית והוא העושה, מה שאין כן במלאכי מעלה אין בחירה ורצון, אם כן לא נתחדש בהם שום שלמות, וכמו שיבואר לפנינו באורך. אך עדיין יש להבין מהיכי תיתי יהיה האדם יקר מכל הנבראים, דאף שהבחירה נמצאת בבני אדם, הלא תקונם זהו קלקולם דעלולים לחטא, ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (קהלת ז כ), מה שאין כן מלאכי מעלה כולם קדושים וטהורים אין בהם חטא ואשמה, בא וראה מה דאיתא בספר אותיות דר"ע כי יש מלאך אחד עומד סמוך לרקיע הראשון ורואה מעשיהם של בני אדם, מכריז למלאך אחר, והמלאך הב' מכריז הכרוז לפני פרגוד קדישא, ומחמת קול כרוז זה שבני אדם עושים עבירות, מתרחקים משם כל המלאכים שרוצים לומר שירה, עד שמטהרים את המקום בכמה טבילות, עד כאן דבריו. ואוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה, דאם כך טומאה שמיעת קול החטא, על אחת כמה וכמה החוטא הזה עצמו, ואם כן בן אדם החוטא איך יעלה במעלה על כל שוכני מעלה שאינם חוטאים והם קדושים וטהורים, היש תמיה גדולה מזה. ואמנם דעת לנבון נקל, דאף שאין צדיק בארץ וגו', מכל מקום יש צרי ותעלה בתשובה, והיא קדמה לעולם (שוח"ט צ' פי"ב), ואין לך דבר שעומד בפני התשובה (ירושלמי פאה פ"א ה"א).
2
ג׳ונקדים עוד דאיתא בשפע טל בהקדמה בן מאה שנה, ובהג"ה שם בסוד שכר מצוה מצוה (אבות פ"ד מ"ב) כתב, כי על ידי קישורה של הנשמה ודבק תרי"ג אברים וגידים הרוחניים, בתרי"ג מצות של תורה הנחצבה מתרי"ג אורות עליונים, תזכה להגביר אור בשורש ומחצבה למעלה בעשית המצוה להשפיע על ידיה שפע רצון מלא ברכת ה' לכל העולמות התחתונים, כי כל מצוה שהצדיק עושה, הוא מאיר ומגביר אור בשרשו במקום חצובת נשמתו באותה המצוה בעצמה האור הרוחני שלמעלה שהיא כנגדה, ומעורר אורה של המצוה העליונה להשפיע מאורה לכל העולמות התחתונים, ומאותה תגבורת אור בעצמו שמשפיעים האורות של מעלה למטה, תשאר חלקו של צדיק הגורם כל הטובה הזאת למעלה לו לצדיק לטובתו ולהנאתו גנוז וצפון בגן עדנו לחזות בנועם ה' נעימות נצח לאור באור החיים, בסוד מה רב טובך אשר צפנת ליראך (תהלים לא כ), עד כאן דבריו הצריך לענינינו פה.
3
ד׳ונקדים עוד דהנה מקרא מפורש (דברים ז' י') ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאיו אל פניו ישלם לו. ופירש רש"י שם (ד"ה ומשלם) בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא, עכ"ל. וכן פירש התרגום. ובמסכת עירובין (דף כ"ב.) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, אמר ר' יהושיע בן לוי אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כאדם שנושא משאו על פניו ומבקש להשליכו ממנו. לא יאחר לשונאיו, אמר ר' אילא לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים, והיינו דכתיב (דברים ז יא) אשר אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. ובמסכת ברכות (דף ז' ע"א) איתא צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, עד כאן. והקושיא מבוארת מהיכי תיתי יגרע צדיק שאינו גמור מרשע שאינו גמור. אך כתבו המפרשים דמי שעונותיו מרובים מזכיותיו שהוא רשע שאינו גמור, אוכל מעט מהזכיות שעשה בעולם הזה, ויהיה נענש על רובי עונותיו בעולם הבא. ומי שזכיותיו מרובים מעונותיו דהיינו צדיק שאינו גמור, נלקה בעולם הזה וירע לו על מיעוט עונותיו, ואוכל שכרו מזכיותיו המרובים בעולם הבא, עד כאן. והמורם מכל זה, דשילום שכר מעשים טובים להצדיקים הוא בעולם הבא, ושילום שכר טוב לרשעים הוא בעולם הזה. ונקדים עוד דבמסכת פסחים (דף ב' ע"ב) איתא על הפסוק (תהלים קלט יא) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדינו, דהכי קאמר דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדינו, עד כאן.
4
ה׳ונקדים עוד הא דכתיב (שיר השירים ו ז) כפלח הרמון רקתך, ואמרו רז"ל (עירובין דף י"ט.) אפילו רקנין שבך מלאים מצות כרמון. להבין מה שהמשיל מעשים טובים של הרשעים לרמון דוקא. דע שיש הפרש והבדל גדול בין מעשים טובים של צדיקים, ובין מעשים טובים של רשעים, דמעשים טובים של צדיקים הוא נקי וזך אור בהיר בשחקים, לא כן הרשעים אף מעשים טובים שלהם הוא מעורב בפניות וכזבים ושקרים ומלאים נכלים וערמימיות והפסולת מרובה על האוכל, והרי זה דומה לרימון, כי איתא (ברכות דף ל"ו ע"ב) הוי עובדא ושקלוה לנץ דרימון, (הוא הקליפה שסביבות הרימון) ויבש רמונא וכו'. כמו כן מעשים טובים של הרשעים, בזולת הפסולת והקליפה אין למעשים טובים שלהם שום קיום. וז"ש רקנים שבך מלאים מצות, אבל אינו אלא כרימון, והבינהו. ונקדים עוד דביום הכיפורים נחלש כח הסט"א, וכמו שאמרו רז"ל (יומא כ' ע"א) השטן בגימטריא שס"ד, דשס"ד ימים בשנה יש לו רשות לאסטוני לבד מיום אחד דהוא יום הכיפורים, וכבר אמרו (ב"ב ט"ז ע"א) הוא השטן היצר הרע, ולכך ביום זה כל ישראל נקיים אף הפחותים שבהם, כדאיתא בפרקי רבי אליעזר (פרקי דר"א פמ"ו) בטענת הסט"א ביום הכפורים, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, אף ישראל נקיים מכל חטא, עד כאן. לכך על פי רוב המעשים טובים שישראל עושין ביום הקדוש הזה, אף הפחותין שבהן אין בו דופי, כי חטא היינו חסרון, כמו קולע אל השערה ולא יחטא (שופטים כ טז). וזהו כונת פרקי ר' אליעזר הנ"ל אף ישראל נקיים מכל חטא, דהיינו שאז אין שום חסרון במעשיהם, רק כל מעשיהם נקיים.
5
ו׳ועל פי זה יתבאר הכל על נכון, כי מה שנדרש בה"ו לשני תיבות בו הוא, ר"ל דכל הקדושה דלעילא תולה בזה העולם השפל והעולם הזה הוא עיקרן, כי הכל תולה במעשה התחתונים בבני אדם אשר על פני האדמה, והטעם משום דבשוכני מעלה אין בחירה ולא נתחדש שום שלמות, וכל עשיותם אין מתייחס אליהם ואינם העושים כי מוכרחים המה, והיתפאר הגרזן על החוצב בו, וכל פעולותם המה פעולת השי"ת, וכל אשר הם עושים הוא העושה. מה שאין כן האדם התחתון שגזרה חכמתו ית' שיהיה לו בחירה, הרי פעולתו תולה בעצמו והוא העושה. והיינו גם כן בו הוא, כי כל נטיותו לטוב או לרע, בו הוא תולה בעצמו מאחר שיש לו בחירה ורצון, ואם כן יתפרש בו הוא, דכל הקדושה דלעילא ביה תליא משום דבו הוא, שיש לו בחירה ורצון. אך עדיין התמיה קיימת, איך יהיו התחתונים חשובים יותר מן העליונים, כיון שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וז"ש והארץ היתה תהו ובהו, על דרך שפירש רש"י שאדם תוהא ומשתומם על בהו שבה, כלומר כל יושבי תבל ושוכני ארץ היו תמהים לנפש אדם, על מה דכל הקדושה דלעילא ביה תליא, וזהו על בו הוא שבה, דהגם דיש בחירה לתחתונים מה שאין כן לעליונים, מכל מקום וחשך על פני תהום, ר"ל הסט"א השורה בנוקבא דתהומא רבה הוא מחטיא התחתונים ועלולים לחטא. ועל זה תורה הקדושה תשוב אמריה לה ורוח אלקים מרחפת על פני המים זהו תשובה, ואף גם אם יחטא איש יוכל לתקן על ידי תשובה, וכדאיתא במדרש שהיא משתיותו של עולם שאלמלא התשובה לא היה העולם מתקיים. והנה התורה מספרת מחשיבות מעשה התחתונים, וז"ש ויאמר אלקים יהי אור, ואיתא במדרש (ב"ר ה' ב') אלו מעשיהם של צדיקים, כלומר שעל ידי מעשה הצדיקים יהיה אור שופע בכל העולמות (כמ"ש השפע טל), ויהי אור ר"ל שאור הזה יתקיים לעד ולנצח לפועליו כתנות אור בעולם הבא, וירא אלקים את האור כי טוב, היינו אור עולם הבא, ואין כדאי לרשעים להשתמש בו כדאיתא במדרש, ר"ל שאין ראוי להם ליהנות מאור עולם הבא, והנה הם עושים איזה מצות ואין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, לכך ויבדל אלקים בין האור אלו מעשיהם של צדיקים דהוא אור בהיר בשחקים כמ"ש, ובין החשך אלו מעשיהם של רשעים, ור"ל גם כן מעשיהם הטובים של רשעים דומיא דמעשיהם של צדיקים דעל מעשים טובים ידבר והבן, דגם מעשיהם הטובים של רשעים הוא חשך כמ"ש דהפסולת מרובה, ולכך צריך הבדל בין טוב אמיתי ובין טוב המדומה, והבן. ומפרש הפסוק במה הבדילן, לזה אמר ויקרא אלקים לאור, היינו מעשיהם של צדיקים יום, היינו עולם הבא שיהיה שילום שכרן בעולם הבא שהוא דומה ליום, ונקרא יום כמו שמבואר מגמרא דפסחים שהבאתי. ולחושך דהיינו מעשיהם של רשעים קרא לילה דהיינו עולם הזה כמבואר בגמרא הנ"ל, דהיינו שיהיה שילום שכרן בעולם הזה כדי שלא יהנו מאור עולם הבא, ויהי ערב ויהי בקר, ר"ל הערב שהוא מעשיהם של רשעים, והבקר שהוא מעשיהם של צדיקים יום אחד, כלומר שיש יום בשנה שחונים כלם כאיש אחד בלב אחד שאין בו זיוף ותערובות, וזהו יום שהם אחד, וזהו דברי המדרש אימתי שניהן שוין, זה יום הכפורים, והבן.
6