ישמח משה, בראשית ל״אYismach Moshe, Bereshit 31
א׳כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מג ז). דהנה ידוע (סנהדרין צ"ז ע"א) דשית אלפי שני הוי עלמא, ואחד כלו שבת, הוא בשבע ספירות הבנין מחסד ולמטה. והנה הוד היה כלו בגלות, ונהפך למטה הוד לדוה כל היום דוה (איכה א יג), והודי נהפך למשחית (דניאל י ח), ומן יסוד יצא מה שיצא, אבל מכל מקום יבא הגאולה, ואז יהיה גמר השכלול של הבריאה כי אז יצא לפועל המחשבה תחלה. והנה ידוע הנקרא בשמי ולכבודי הוא עולם האצילות שכלו שמותיו של הקב"ה וכבודו. בראתיו, היינו בריאה. יצרתיו, היינו יצירה. עשיתיו, היינו עשיה, וזה מבואר בספרים. והנה ידוע דאית כל, ואית כל. כל כמשמעו שהוא הכל, וכל דעולם האצילות היינו יסוד, דיסוד נקרא כלו. ועל פי זה מבואר כל הנקרא בשמי ולכבודי, ר"ל כל זה הנקרא בשמי ולכבודי, היינו הנקרא שם בעולם האצילות כל, דהיינו מדת יסוד, בו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, כי בו יהיה הגמר והשכלול של הכל, והוא פירוש נכון מאד בס"ד.
1