ישמח משה, בשלח י׳Yismach Moshe, Beshalach 10
א׳כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם (שמות יד יג). בזוהר הק' (ח"ב נ"ג ע"ב) הקשה הא כתיב (שמות יד ל) וירא ישראל את מצרים מת. א"ר יוסי מתין חמו להו, כלומר דהא דכתיב לא תוסיפו לראותם, היינו בחייהון. והקשה בתשובת בית יעקב סי' וא"ו, מהא דאיתא בכתובות (דף פ"ג ע"א) רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירות ופירי פירות, עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפרי פירותיהן עד עולם, ושם (כתובות פ"ג) ע"ב איבעיא להו וכו', ואי כתב לה עד עולם, ולא כתב לה פרי פירות, הוי אמינא עד עולם אפירות קאי. ופירשו התוספת (ד"ה הוה) שבחייה ובמותה לא יאכל פירות עיין שם, אם כן הכי נמי כיון דכתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, משמעו בין בחייהון בין במיתתם, והדרא קושית הזוהר לדוכתא אהא דכתיב וירא ישראל את מצרים מת, (והובא בתשובת מקום שמואל שער התירוצים במסכת כתובות, ועיין שם מה שתירץ).
1
ב׳והנ"ל בזה, דכבר מבואר בש"ך חו"מ דלשון בני אדם לחוד ולשון תורה לחוד, וקיימא לן בחו"מ בשטרות הולכין אחר לשון בני אדם, והנה לשון בני אדם הוא עולם ממש נצחית, מה שאין כן בלשון תורה מצינו לפעמים בלשון נצחי, ולפעמים על זמן, כמו עד עולם דנרצע (שמות כא ו, קידושין ט"ו ע"א). וטעם כמוס יש בדבר, כי בז' הקפות של שמיטות, הוי היקף של שבע ספירות הבנין דמרמז עליהם, ויובלא עלמא דחירותא בונה עולם חדש הוא, וכן מצינו לפעמים עולמו של אדם נקרא עולם. והנה לפי זה כל חד כדאיתא, דבהשטר בנכסיך משמע כל זמן שהוא נכסיך, והיינו בחיים ולא לאחר מיתה, כמו דאמר רב אשי שם בכתובות, או לאביי שם משום יד בעל השטר על התחתונה עיין שם, ובפירותיהן של נכסיך קאמר ודוק, ולכך הוה אמינא דאין בכלל זה לאחר מיתה, ואתא עד עולם לומר אף לאחר מיתה. מה שאין כן כאן דלא תוסיפו לראותם, סתמא משמע בין בחיים בין במותם, ודאי דאתא עד עולם לומר דוקא כל ימי עולמם, מה שאין כן לאחר שכלה עולמם, ובפרט הרשעים דאין להם עולם אלא זו, והבן כי נכון הוא בס"ד.
2
