ישמח משה, בשלח י״אYismach Moshe, Beshalach 11
א׳ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' (שמות יד טו). במדרש (הובא מקצתו בילקוט וכולו בספר נחלת יעקב פרשה זו), אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני, אמר לו משה מה לי לעשות, א"ל ואתה הרם את מטך (שמות יד טז), באותה שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד (שמות טו יח). והוא תמוה מאד וכלו מוקשה, חדא מה זה שאמר הקב"ה שני טעמים הים סוער והשונא רודף. (ב), מה שאמר ואתה עומד ומרבה בתפלה, קשה למה לא יתפלל בצרת ישראל. (ג), להבין מה שהשיב לו ואתה הרם את מטך. (ד), למה באותה שעה אמרו ה' ימלוך לעולם ועד. והנ"ל דהנה יש להבין בשלמא במצרים היה הכל על ידי משה, לפי שאין הרשע כדאי להיות נגלה אליו השי"ת, ולהיות המופת מעצמו על ידי מאמרו יתברך לא יאמינו שבשביל ישראל הוא. ועוד כיון שהכל היה לרעה, אפשר דאין מיחד שמו (עיין ב"ר פ"ג ו'), והיה צריך להיות על ידי שליח. אבל כאן המטה למה, ומשה למה, יהיה נקרע הים סוף על פי מאמרו, ומי פתי יסור הנה להאמין דבקיעת הים היה מעצמו, וגם היה לטובה. ועוד דהיה להם גילוי שכינה אז בלא זה, דכתיב (שמות טו ב) זה אלי, ועל כל פנים המטה למה, ומי מריבה יוכיח. והתירוץ לזה נראה דכל מעשיו ית' בעצמו ראוי להיות ניצחי כמוהו, כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד (תהלים לג ט), ופעולה שאינה נצחי הוא פחיתות ח"ו לו ית' אם יהיה על ידי עצמו וצריך להיות על ידי שליח, ומטעם זה אמרו רז"ל (מדרש רבה שיר השירים פ"א ס"ד) (שהש"ר פ"א ד') אלמלא אמרו ישראל למשה דבר אתה עמנו (שמות כ יט), לא היה שכחה, וק"ל. ובביאור אמר שלמה (קהלת ג יד) ידעתי כי כל אשר יעשה האלקים הוא יהיה לעולם, וכאן היה בקיעת הים רק לפי שעה, ואחר כך שב לאיתנו למען ינער פרעה וחילו בים סוף, לכך הוצרך להיות על ידי שליח, וגם על ידי מטה דייקא, דהא שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ודבורו הוא דבר ה' בעצמו, כעין מ"ש המפרשים הטעם שהכה משה את הסלע, על פי מ"ש רז"ל (ב"מ דף פ"ו ע"ב) מפני שאמר אברהם (בראשית יח ד) יוקח נא מעט מים על ידי שליח, שילם הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואם היה משה מדבר אל הסלע, היה הענין נעשה על ידי הקב"ה בעצמו כי השכינה מדברת מתוך גרונו, אך מה שנענש היינו מפני שכעס ואמר שמעו נא המורים (במדבר כ י), וכל הכועס שכינה מסתלקת ממנו (פסחים ס"ו ע"ב), אם כן שוב היה לו לדבר והבן, עד כאן דבריהם. והנה מה שהיה נחוץ שישוב הים לאיתנו להטביע את מצרים, מלבד הפשוטו, כי אם היה נשאר בחרבה היה המצרים רודפים אחריהם, עוד דברים בגו על פי הקדמה מהזוהר (ח"א קע"ד ע"ב) דמדת הדין אינו חוזר ברקניא, וידוע (ילקו"ש רמז רל"ד) דהים היה סוער עליהם להטביען לפי שהללו עובדי עבודה זרה והללו עבדו וכו', וגם חמה חסר כתיב (שמות יד כט), ולזה היה צריך יד חזקה לכבוש מדת הדין, וכיון דאינו חוזר ברקניא, לזה באו המצרים בתוך הים, ובהדיא נאמר (ישעיה מג ד) ונתתי כפרך מצרים. ועוד איתא בילקוט (פרשה זו סוף סימן רל"ד) והמים להם חמה, ד"א שטען סמאל הלא עבדו עבודה זרה, ונתמלא הים עליהם חימה להטביען, והשיב הלא לא עבדו אלא מתוך שיעבוד, וכיון ששמע שרו של ים, אותו חימה החזירו על מצרים, הדה"ד (שמות יד כו) וישיבו המים, ששבו המים מן ישראל על מצרים, עכ"ל. הרי מבואר להדיא כדברי, ועל פי זה מדוקדק כיון ששמע שרו של ים ואינו חוזר ברקניא, אותו חימה החזירו על המצרים, ודוק. ועל פי זה נ"ל לפרש (שמות טו ו) ימינך ה' נאדרי בכח דייקא כידוע, על ידי ימינך ה' תרעץ אויב. ועל זה סובב כל השירה (שמות טו א-ג) סוס ורוכבו וגו' על ידי כך (שמות טו ב) ויהי לי לישועה, על ידי (שמות טו ג) שה' איש מלחמה על מצרים, על ידי כך ה' שמו לרחם על ישראל, (שמות טו יב-יג) נטית ימינך תבלעמו ארץ, על ידי כך (שמות טו יג) נחית בחסדך, כי לולי זאת לא חזר מדת הדין ברקניא. ועכשיו מבואר אומרו (שמות טו יט) כי בא סוס פרעה ברכבו ופרשיו בים וישב ה' עליהם את מי הים עליהם דייקא, לכך ובני ישראל הלכו ביבשה וגו', דבלא זה היה קשה שהכתוב משנה הסדר דמתחילה בני ישראל הלכו ביבשה, ואחר כך בא סוס פרעה ורכבו בים, ולפי מ"ש אתי שפיר וק"ל.
1
ב׳ועל פי זה מתורץ גם כן הקושיא המפורסמת למה בפעם הראשון כתיב חומה מלא (שמות יד כב), ועיין בספר אבני שוהם בשם ראש יוסף מ"ש. אבל הנ"ל על פי מ"ש הרשב"ם בפסוק כ"ט, וז"ל: ובני ישראל כבר הלכו ביבשה בתוך הים עכ"ל, וכן דייק קראי, דהא לעיל מיניה כבר כתיב (שמות יד כח) וישובו המים ויכסו את הרכב. ויש להבין למה חזרה התורה וכתבה. אלא להורות זה, והכי פירושו וישיבו, ועל ידי זה ובני ישראל כבר הלכו וגו', ומפרש האיך הטביעה של מצרים הוא סיבה להצלת ישראל, והמים להם חמה חסר כתיב, ודוק. ואם כן כאן איירי מסיבת הצלה, לכך נכתב חמה חסר, אבל שם מהצלה מיירי, נכתב חומה מלא שהמים עמדו באמת כחומה ממש, ושם הסיפר נאמר על הסדר שאחר כך וירדפו מצרים, ועוד שהחמה לא נתגלה אז רק עכשיו, ודוק. ואם כן לפי זה לא יתכן בקיעת הים להיות נצחי, דהא צריך להטביע את מצרים משום שני טעמים, א' מחמת שהים סוער ואין מדת הדין חוזר ברקניא, ועוד כפשוטו שהשונא רודף, ואם לא יטבעו המצרים בים וישאר הים בחרבה, ירדפו עוד אחר ישראל משם, ואם כן לא יתכן להיות על ידי עצמו רק על ידי שליח. ועל פי זה יובן המדרש שאמר הקב"ה מה תצעק אלי דייקא, הלא הים סוער ומדת הדין אינו חוזר ברקניא, וגם השונא רודף וצריך להטביעו, ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני שאקרענו, הלא זה לא יתכן, כי אז יהיה נצחי וכנ"ל. א"ל משה מה לי לעשות, כלומר הלא גם דבורי הוא דבורך כי השכינה מדברת מתוך גרונו, ואם כן גם אם יהיה נקרע על ידי דבורי, גם כן יהיה נצחי. על זה השיב לו השי"ת ואתה הרם את מטך, ולא על ידי הדבור כלל, באותה שעה אמרו ישראל ה' ימלוך לעולם ועד, ר"ל שהבינו שלא יתכן להיות רק על ידי מטה, מפני שמעשה ה' נצחי והטעם הואיל והוא נצחי, והבן.
2
ג׳עוד יש לפרש מה שאמרו באותה שעה (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד (ילקו"ש רמז רל"ג). על פי המדרש ([שם רמז רנ"ג] הביאו אהבת דודים נ"ט ע"ב) דאלו גאולת מצרים היה נצחי וגאולה שלימה, היו אומרים ה' מלך עולם ועד. והשתא מבואר באותה שעה ששמעו ישראל שנעשה על ידי שליח אינו נצחי, אם כן הבינו דהגאולה אינו נצחי כי היה על ידי שליח, לכך אמרו ה' ימלוך לעולם ועד, והבן. ועל פי הדברים האלו נראה לפרש וליישב המדרש (ב"ר ה' ה') וישב הים לאיתנו (שמות יד כז), לתנאו שהתנה הקב"ה עם הים בתחילת הבריאה שיקרע לפני ישראל. והקשה בידי משה דלמה לא כתיב לאיתנו בהבקיעה ולא בהשבה, כיון שהתנאי היה על הבקיעה, עיין שם. ולפי מ"ש אתי שפיר, דודאי אין צריך לסיבה האיך יבקע ית' לים, דמי שציוהו לילך יצוה שלא ילך, וגם אין צריך לתנאי כלל להבקיעה, רק דעיקר התנאי היה שיבקע כדי שיוכל לשוב לילך, דהא אם לא היה תנאי לא היה יכול שום נברא לשנות מעשה ידי יוצר, רק הוא ית' בעצמו, ואם כן היה צריך להיות נצחי, והיה נעקר ממקום זה לעולם, ואם כן הבריאה היתה נשארת נצחי וגם הבקיעה, והמצרים לא היו נטבעים, לכך התנה עם כל הטבעיים בעת שיצטרכו ישתנו, ואם כן אין כאן שינוי להבריאה, ויוכל להיות על ידי שליח ואינו נצחי ולכך שב, ואם כן אף שהתנאי היה על הבקיעה, מכל מקום לא נצרך רק משום השבה, ואם כן אתי שפיר ולא קשה מידי, ותירץ זה הוא פלא בעזר השי"ת. ולפי זה יובן גם כן הא דכתיב (שמות יד כו) נטה את ידך וגו' וישובו המים, דלמה היה צריך להשבה נטיית יד משה הלא טבעו בזה, וכדמוכח מעובדא דרבי פנחס בן יאיר במסכתא חולין (דף ז'.) דהולך לעשות רצון קונו. אך שהיה שרו של ים ירא כי שמא צריך להיות נצחי, דמכל מקום על ידי הקב"ה הוא אף שהוא על ידי שליח, לכך (לא) היה צריך להמטה, מה שאין כן ברבי פנחס בן יאיר כבר ידע מהא דמשה, לכך (לא) היה צריך לומר לו חלוק נמי להאי, דאם לא כן היה שב תיכף, ועוד מדברי רבי פנחס בן יאיר גופא ידע שאמר אם אי אתה חולק גוזרני וכו', משמע שאם יחלוק יעברו המים בו אחר כך, ודוק.
3
