ישמח משה, בשלח י״בYismach Moshe, Beshalach 12
א׳ויסע מלאך האלקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם ויסע עמוד הענן מפניהם ויעמוד מאחריהם וגו' (שמות יד יט). ובמדרש חזית (הובא בנזר הקודש בפרשה ל"ב סי' ד') (שיר השירים ד ב) שיניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה אלו ישראל שעלו מן הים, שעל ידי השירה נמחל עונותיהם, שכולם מתאימות שהיו כולם מתאומות בין שכינה למלאך, הדה"ד ויסע מלאך האלקים וגו', ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם, עד כאן. בהקדים המדרש רבה (פרשה ל"ה סי' ד' (שמו"ר ל"ה ד')) כבר כתיב ויסע מלאך האלקים וגו' וילך מאחריהם, ומה תלמוד לומר ויסע עמוד הענן וכו', אלא אותה מדת הדין שהיתה מתוחה כלפי ישראל, הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצרים.
1
ב׳ובהקדים המדרש (שמו"ר כ"ג ו') (הובא בנחלת עזריאל פרשה זו) (תהלים נט יז) ואני אשיר עוזך זו שירת הים, וארנן לבקר חסדך זו בוקרו של מתן תורה, עד כאן המדרש. והנה לבאר כל זה, נקדים מאמרם ז"ל במסכת אבות (פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב על מנת שלא לקבל פרס, ויהיה מורא שמים עליכם. ופירשתי המשך הדברים, על פי מה שכתב השל"ה הקדוש בפסוק (תהלים קטז טז) ואני עבדך בן אמתך, כי בענין העבודה יש ד' מדריגות, דהיינו העובד מאהבת השכר ויראת העונש, וזהו נקרא עובד את עצמו לטובתו, ועל זה אמר ואני. בחינה הב' עבדך, היינו העובד מיראת הרוממות בגין דאיהו רב ושליט וכו'. בחינה הג' בן, היינו העובד מאהבה כבן לאביו. בחינה הד' בן אמתך, העובד בבחינה יראה הגדולה מאהבה בחינת עבד הגדל בפלטין של מלך, עד שמרוב היראה והפחד, האהבה מסותרת והשמחה היא כעצמים בבטן המלאה ואינה ניכרת, עד כאן דברי השל"ה. והנה אמרו אל תהיו וכו', שהיא אזהרה לבל יהיה בבחינת אני, שעל זה שייך אזהרה דהוי כעובד את עצמו, אבל שלא יהיה במדריגת עבדך, לא שייך אזהרה דצדיק גמור הוא, וגם ציוה לא רצה לומר התנא, דהא טוב יותר המדריגה העליונה, לכך אמר אלא הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, דהוא מדריגת בן והיינו בקיום המצות מאהבה, ושמא תאמר מפני מה כעבדים ולא כבנים, לזה אמר ויהיה מורא שמים, ר"ל שהיראה יהיה שמים היא כינוי להשי"ת השוכן בשמים עליכם, והיינו בן אמתך, והיא מדריגה העליונה, דהנה מדריגת בן נצרך אף למדריגת בן אמתך דהוא עבד הגדול מהבן, דלהוי שניהם בקנה אחד עולין רחימו ודחילו, והבן. והנה מדריגה זו של היראה הגדולה מאהבה, היא מדריגת בתי גוואי ששם (איוב כה ב) המשל ופחד עמו (עיין חגיגה ה' ע"ב), וכן אנו אומרים בברכה מעין שבע לפניו נעבוד ביראה ופחד, עיין ביערות דבש (חלק שני דף ו' דרוש א'), ועיין מה שפירשתי על פי זה (בפרשת יתרו) (דרך הרביעי) הפסוק (שמות יט ד) אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים וגו', והפסוק (ישעיה מ' ל"א (לא)) וקוי ה' יחליפו כח וגו', והחיות ישוררו ושרפים ירונו כי החיות הם בבתי אבראי, על כן ישוררו, והשרפים עומדים ממעל לו (ישעיה ו ב) בבתי גוואי, על כן ירונו כי רנה שם משותף שמחה מסותרת. ועל פי זה יתפרש (משלי י"א (יא) י') באבוד רשעים רנה, וגם הפסוק (ישעיה ל"ה (לה) י') ופדויי ה' ישיבון ובאו לציון ברנה, היינו בבחינת בתי גוואי ששם בחינת רנה הואיל ושמחת עולם על ראשם. ועל פי זה נ"ל לפרש (תהלים קכ"ו) בשוב ה' את שיבת ציון וגו' (תהלים קכו ב) אז ימלא שחוק פינו, ר"ל שיהיו שמחה פנימיית ולא יתגלה, רק ולשונינו רינה היינו שמחה מסותרת שנהיה במדריגת בתי גוואי, ואומות העולם לא יבינו זאת כי היא שמחה שאין לה תכלית, ויסברו שאין אנו שמחים וח"ו כפויי טובה, ויתמהו על זהו ויאמרו (תהלים קכו ג) הגדיל ה' וגו' לעשות עמנו היינו שמחים, והם אינם שמחים כלל, והוא פירוש נפלא בס"ד. והיינו ושם נשיר שיר חדש וברננה נעלה, ר"ל שנעלה משיר למדריגת רננה, והבן. והנה היערות דבש שם כתב כי התורה היא בבחינת בתי גוואי, ולכך (שבת ל' ע"ב) מקמי דפתח בשמעתתא הוי אמר מילתא דבדיחותא לשמוח, כי אז הוא בבתי אבראי, ולבתר דנכנס לבתי גוואי, היו יתיב באימתא ופתח בשמעתתא, ששם המשל ופחד, עד כאן דבריו. ועל פי זה מבואר המדרש ואני אשיר וכו', וכונת המדרש ליישב למה לא אמרו ישראל שירה בשעת מתן תורה, על זה אמר ואני אשיר עוזך זו שירת הים, וארנן לבקר חסדך זו בוקרו של מתן תורה,, שאז נכנסו לבתי גוואי בחינת רנה שמחה מסותרת, והבן.
2
ג׳ונקדים דאיתא במדרש (ילקו"ש רמז רל"ד) שטען אז הס"מ מה נשתנו אלו מאלו וכו' (הובא בפרשת דרכים), ורצה השי"ת לשתקו, וידוע מה דאיתא בזוהר דבזמן השבטים לא תבע דינא, דהוי דחיל מקמייהו מן קדם דהוי חיליהון תקיף והיו בבחינת בתי גוואי, ועל כן היו עליהם מורא שמים, כמו שפירש במדרש שמואל ויהי מורא שמים עליכם (אבות פ"א מ"ג) עיין שם, ועל כן נפל פחדם על כל. והנה ישראל כשיצאו ממצרים, היו מלוכלכים בחטא ולא היו ראוים לבחינה זו, ואף לא לבחינת המלאכים שאין בהם חטא, עד אחר השירה שנמחל להם הכל. והנה במדרשו של רבי שמעון בן יוחאי (הובא בפרשת דרכים דרוש רביעי), בא וראה כיצד מתנהג הקב"ה עם בריותיו, בשעה שצופה שעתידים לעשות רצונו, הוא מטיב עמהם, וכו', עיין שם. והנה אז דנם השי"ת על שם העתיד אחר השירה, והכניסן למדריגה זו ונפלה חיתתן על המקטרג והאויב נהפך לאוהב, כמו שאמרו רז"ל (שבת דף ל"ב ע"א) אבב חנוותא וכו', וכמו שנדרש (עיין איכ"ר פ"א כ"ז) כל רעיה בגדו בה וכו' (איכה א ב), והבן, ואף על פי כן צריך לפעול כמדתו לקטרג, וקיטרג על האויבים. והנה היה קשה להמדרש ויסע עמוד הענן למה כמ"ש הנזר הקודש, על כן פירש ויסע מלאך האלקים וילך המלאך מאחריהם, והיינו שהמלאכים שהיו במדריגה יותר גדולה, הלכו עתה לאחוריהם, כי ישראל נתעלו למעלה מהם, ויסע עמוד הענן הוא כפשוטו, ולא קשה מידי. והיינו אותה חימה וכו' דהוא על ידי שהכניסן לבחינה זו כמ"ש, והבן. ולפי זה יש לפרש המדרש ואני אשיר עוזך זו שירת הים וכו' קצת בדרך אחר, דהיינו שהשירה היה על ידי וארנן לבקר חסדך, דדנם על שם העתיד בבחינת בתי גוואי ונסתם פה המקטרג, וזולת זה לא היו ניצולים ולא היה שירה.
3
ד׳ועל פי זה יתבאר המדרש חזית, בהקדים מה שאמרתי על אמרם (שבת ל' ע"ב) כל תלמוד שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מור, תכוינה (יבואר בפרשת יתרו על הפסוק אתם ראיתם בדרך הרביעי), ומה שאמרו (סוכה כ"ח ע"א) על יונתן בן עוזיאל כל עוף הפורח עליו נשרף, כי כבר אמרו כשהעליונים נכנסין לתחומא דלאו דיליה, מיד נשרפין, וידוע כשהיו עוסק בתורה, היו בבחינת בתי גוואי. וזה שאמרו כל עוף, היינו המלאך שהוא בבחינת טיסה ועיפה בחינת בתי אבראי, אם יפרח עליו ויגש אצלו, מיד נשרף דנכנס לתחום דלאו דיליה. וזה דברי המדרש חזית שיניך וכו' שנמחלו עונותיהם, ולכך שכולם מתאימות בין שכינה למלאך דייק, כמו שפירש הבינה לעתים המאמר (שבת פ"ח ע"ב) מה לילוד אשה בינינו, דר"ל שהוא יהיו אמצעי, על דרך גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת (סנהדרין צ"ג ע"א), ושכולם דייקא ולא הבני עליה לבד, הדה"ד ויסע מלאך האלקים וילך מאחריהם, ר"ל שהכניסן אז לבחינה זו למעלה מהמלאכים אף שלא היו ראוים על שם העתיד, וזה נס בתוך נס, ושכולה אין בהם שלא ניזוק אחד מהם, אף שנכנסו לתחום דלאו דיליה, והוא פירוש נפלא בס"ד.
4
